מפגש עם אוֹרַנְגְּ-אוּטָן

כתב: גילי חסקין; ‏‏03/06/2023

ראו קודם, באתר זה: הפרימאטים.

מבוא: המגוון הביולוגי של אינדונזיה.

הטיול לאינדונזיה, הוא טיול בהטיה תרבותית מובהקת, אך מגוון באתרים היסטוריים ובנופים מרהיבים. יש בה הרי געש מרשימים, חלקם פעילים, איים מבודדים ויערות עד.

ההערכה היא, שבעבר הרחוק חלק ניכר מהאיים היו רצף יבשתי, שקישר את אסיה עם אוסטרליה, ותנועות גיאולוגיות יצרו שקיעה וניתוק הדרגתי בין האיים.

האקלים הטרופי והביתור הפיזי הרב, יצרו באינדונזיה מגוון ביולוגי ואקולוגי אדיר.

ראו באתר זה: גיאוגרפיה של אינדונזיה.

אוסטרליה עצמה מצטיינת במגוון של בעלי חיים וצמחים ייחודיים, ובאיי אינדונזיה נמצאים בעלי חיים ברצף של מינים וסוגים, המשתנה ככל שמתקרבים לאוסטרליה שבדרום מזרח. בשל מיקומה המיוחד, בין הממלכות האוסטרלית והאסייתית, יש לאינדונזיה מספר רב יותר של אורגניזמים; יותר  מאשר לכל ארץ אחרת בדרום-מזרח אסיה.

שטחה של אינדונזיה הינו % 1.3 משטח היבשה בעולם כולו. למרות זאת, יש בה % 10 ממיני צמחי הפרחים בעולם (2,000 סך הכול); % 12 ממספר מיני היונקים (500); ( 16%);  ממיני הדוחיים והזוחלים (500% 17 ממיני העופות (1,600) ו-% 25 ממספר מיני הדגים (8,500 (. באינדונזיה 816 בעלי חיים אנדמיים (חיים רק בה)[1]!

מרבית מיני היונקים האסיאתיים מיוצגים כאן. ישנם אלפי מיני ציפורים, ביניהם טווסים, שלוים, חוגלות, יוני ענק, מלאו (Macrocephalon maleo) המדגירות את ביציהם בקיטור וולקני, מגלן (Ibis), ועוד. המקומיים מאמינים כי מקור הקרן (Hornbill) השחור, נושא את נשמת האדם, אך בשל נוצותיו היפות הוא ניצוד כמעט עד הפרט האחרון.

באינדונזיה חיים פרפרי ענק בכל צבעי הקשת, גמלי שלמה, וחגבים הצוללים במים הם רק חלק ממגוון החרקים באי, ובין הזוחלים נמנים הפיתון המרושת (Reticulated Python) – הנחש הגדול בעולם, שאורכו 9 מטר; לטאות כוח Monitor Lizard))  ענקיות  וכמובן דרקוני קומודו (Komodo Dragon) המפורסמים, החיים באי קומודו שבארכיפלג נוסה טנגרה (Nusa Tenggara).

ראו באתר זה: דרקוני קומודו

קלימנטן (בורניאו).

האי בורניאו מחולק בין אינדונזיה, מלזיה וברוניי די באזכור השם "בורניאו", כדי להעלות אסוציאציות מרגשות מספריו של קרל מאי.

קלימנטן (Kalimantan) – החלק האינדונזי של האי בורניאו (Bornieo), התופס את מרבית שטחו. אזור ענק של  טריטוריה מיושבת בדלילות, שרובה יערות גשם, ביצות, נהרות ,והרים.

האי  שוכן בין ים סין הדרומי לים ג'אווה ונחצה על ידי קוו המשווה. בורניאו שייך לקבוצת איי סונדה (Sunda) הגדולים[2]. שטחו הוא 750,000 קמ"ר. השלישי בגודלו מבין האיים בעולם. השם 'בורניאו' ניתן לאי במאה ה-16, על ידי האירופאים שסחרו עם העיר בורני (Brunei) שבצפון-מערב. יתכן שהשם "בורניאו" נובע מהמילה הסנסקריטית "וארונה" (váruṇa), שהוראתה מים[3].

לילידים לא היה שם כולל לאי. רובו הרים וגבעות. מיעוטו שפלות ומישורים. שיא הגובה הינו בהר קיניבאלו (Mount Kinabalu) שבצפון, שגבהו 4,475 מ'. למעלה מ-75% משטחו של בורניאו, הם בגובה של יותר מ- 500 מ' מעל פני הים.  בשלב זה, אין בנמצא מספר מדויק של תושבים.

הרבגוניות האקולוגית של בורניאו

האי ידוע כאחד האזורים הרבגוניים והייחודיים ביותר על פני כדור הארץ, מבחינת החי והצומח. העושר האקולוגי משך לבורניאו בוטנאים, זואולוגים וחוקרי סביבה. באמצע שנות החמישים של המאה ה-19, עבד כאן חוקר הטבע הנודע אלפרד ראסל וולאס (Alfred Russel Wallace‏)[4]. הוא אסף יותר מאלף מיני בעלי חיים שהיו חדשים עד אז למדע. ביניהם פרפר כנף הציפור[5]. זהו פרפר מרהיב. גופו שחור, במרקם קטיפתי ועליו עיטורים בצבעי ארגמן וירוק זרחני. רוחבו כמעט 18 ס"מ. זהו אחד הפרפרים הגדולים בעולם[6].

מאז המשיכו מדענים לחקור את האזור והוכיחו שהמגוון הביולוגי ביער הגשם – "ג'ונגל" בפי העם –  של בורניאו, הוא מהגדולים בעולם.

ביערות הגשם הטרופיים של בורניאו גדלים 15,000 מיני צמחים. בהם יותר מ- 2,500 מינים של סחלבים. יערות השפלה של דרום-מזרח אסיה ובכלל זה בורניאו וסומטרה, הם יערות הגשם בעלי העצים הגבוהים בעולם. כך למשל, גדלים כאן עצי דיפטרוקרפוס (Dipterocarps), הצומחים לגובה של 70 מ' ומעליהם מתפתלים מטפסים וענפיהם מכוסים בצמחים אפיפיטים, המשתמשים בעץ באופן מכני בלבד. באי מצוי העץ השני בגובהו בעולם, בגובה 100.8 מטר, מסוג מרנטי צהוב  (yellow meranti) ממשפחת עצי המהגוני. העץ מכונה בשם מנארה (Menara), שמשמעו מגדל במלאית.

מגוון המינים מרשים עוד יותר: בשטח של 15 דונמים בלבד, יכולים לצמוח כ-240 מינים שונים של עצים. בבורניאו גדלה רפלסיית ארנולד (Rafflesia arnoldii), שהיא הפרח הגדול בעולם; הגרמטופילון ההדור (Grammatophyllum speciosum), שהוא הסחלב הגדול בעולם. כך גם מינים של ניבלית (Nepenthes rajah), שהם הצמחים הטורפים הגדלים בעולם[7] ועש האטלס, שהוא העש  הגדול בעולם[8]. בנחל מאהאקאם (Mahakam) שוחים דולפיני מים מתוקים. בנהר Kinabatangan, חיים כרישים אנדמיים של מים מתוקים (Borneo river shark).

ביער גדלים עצים בחמישה מפלסים. להבדיל מדרום אמריקה, שם פיתחו כמה בעלי חיים זנב לופתני, שמהוה איבר תנועה חמישי, כאן קיים האוסף הגדול בעולם של בעלי חיים דואים. כמה מינים של סנאים מעופפים, לטאות עפות מהסוג דרקון דואה, גלשנים, צפרדעים ואימתם של בני האדם – נחשים מעופפים. כאלף פילי בורניאו  שרדו במדינה המלזית סאבה (Saba). כמו כן, חיים כאן  נמר ערפילי בורנאי (Clouded leopard)) [9], חתול שיש[10], דוב מלאי (המכונה גם דב שמש או דב דבש), בנטנג ("פרת בר")[11],  בינטורונג (("חתול-דוב")) [12], מונטיאק מצוי (אייל נובח)[13], איילון בלבק (פרסתן קטן ונדיר)[14], חזיר מזוקן[15], חתול זהוב בורנאי, חתול נמרי שטוח-ראש[16], חתול נמרי בנגלי[17]. חזירי-יבלות, עזי הרים ונמרים מאכלסים את היערות ההרריים, איילות ננסיות בגובה 35 ס"מ, וטפירים- יונקי יער גדולים, המזכירים בצורתם, סוסים ארוכי אף, חיים במישורים. באי יש כמעט חמישים פרטים של קרנף סומטרה, ההולך ונכחד. כך גם הפרימט הקטן מהסוג טרסיוס (קופיף)[18]

בבורניאו חיים יותר מ-230 מינים של עופות, בהם צופיות ותוכיים שונים והקלאו הקרנפי, שקרוב בגודלו לתרנגול הודו ועל מקורו מתנוססת קסדה ענקית ומבריקה בצבעי אדום-צהוב. [19] . כמו כן נמצאים שם מיני זוחלים ודו-חיים כמו נחשים וצפרדעים כמו גם חרקים רבים שטרם זוהו מדעית . גם הנהרות ואזורי הביצות שבשמורה שוקקי חיים, עם שני מינים של תנינים, מינים רבים של צפרדעים וכמובן דגים, בהם דג הדרקון (Arwana) הזהוב, שהפך לפריט החביב על מגדלי דגים אסייתיים, דבר שהביא אותם לסף הכחדה.

סיור בשמורת הטבע טאנג'ונג פוטינג

שמורת טאנג'ונג פוטינג (Tanjung Puting), נמצאת על חצי אי בדרום קלימנטן . זהו  אחד המקומות היחידים בעולם שבו אפשר לראות קופי אוֹרַנְגְּ-אוּטָן בסביבתם הטבעית [בשנת 1995 ביקרנו בשמורת בוקיט לאוואנג (Bukit Lawang), שלגדת נהר בוהורוק (Bohorok), 90 ק"מ צפונית-מזרחית למדאן (Medan), שבצפון סומטרה].

כדי להגיע לשמורה, יש לטוס לעיר פאנגקלנבאן (Pangkalanbuun) ומשם שייט בנהר, אל תוך מעבה יער הגשם ואל השמורה. כבר במהלך השייט בסירת הנהר העשויה מעץ, נראה שהגענו לעולם אחר. ממלכה ירוקה של עצים, צמחיה סבוכה, ציוץ של ציפורים וקופים המקפצים על העצים. היו אלו יומיים מלאי חוויות מתחת לחופה סבוכה של עצים ענקיים , ביערות הגשם של השמורה. שם, בנוסף ליער המרהיב, לשפע הצמחים העשיר, למפגש עם צמחים טורפים, ראינו גם פרטים רבים של קוף חוטמני (Proboscis Monkey), שהוא מין קוף צמחוני יחידי ממשפחת הקופים של העולם הישן והוא אנדמי לבורניאו. המאפיין הבולט שלו הוא אפו הגדול ומכאן שמו. לא ברור איזה יתרון אבולוציוני מעניק האף הארוך. סביר להניח שהוא פשוט תוצאה של ברירה מינית (נקבות העדיפו זכרים ארוכי חוטם). הם קפצו בזריזות על העצים שלגדת הנהר. בשעות בין ערביים, הם נראו בלהקות גדולות. על אחד העצים לגדת הנחל ראינו את קוף מקוק הסרטנים, סופג מעט חום מקרני שמש חיוורות של שחר, מקווה לארוחת בקר של דג או צפרדע. להקה של פרפרי ענק חולפת לפתע בגובה נמוך.

ראינו גיבון אחד, שהוא המין הקטן ביותר של קופי האדם (הומינואידים). לגיבונים מאפיינים של יתר ההומינואידים: גפיים קדמיות ארוכות, חזה רחב, העדר זנב, אך עם זאת שמרו על תכונות רבות של הפרימטים הפרימיטיביים יותר. בעיקר תזונתם החדגונית ואורח חייהם על העצים. חוקרים הרואים את הגיבונים כמשפחה בעלת המאפיינים הפרימיטיביים ביותר בקבוצה זו (שמם באנגלית Lesser Apes), רואים בהם כעת כמשפחה המגשרת בין הקופים בעלי הזנב ליתר קופי האדם.

.

משקלם נע בין חמישה לעשרה קילוגרם. הם יכולים ללכת זקוף כיתר חבריהם ההומינידים, אך לעומתם עיקר חייהם על העצים. זרועותיהם ארוכות מאוד ביחס לרגליהם, והם מרבים להלך על זוג רגליהם כאשר הזרועות מונפות לצדדים כדי לאזן את גופם בעת הליכתם. הגיבונים הקסימו את שוחרי הטבע והמדענים ביכולות האקרובטיות שלהם: יכולתם המופלאה לתמרן בין העצים הסבוכים, יופי תנועותיהם וזריזותם הפכה אותם גם למיצגים מועדפים בגני חיות. הם נפוצים ביערות הטרופיים של דרום-מזרח אסיה. רוב הארצות מסווגות את המינים שבתחומם בסכנת הכחדה, והסכנה ברורה וממשית כל עוד נמשך בירוא היערות וצמצום שטחם לטובת התעשייה והחקלאות. גורמים שיש לאוכפם על מנת לשמר את הגיבונים הם איסור הציד, המסחר בחלקי גופות לתרופות שבטיות והמסחר בגורים כחיות שעשועים.

ברקע שצענו צרחות של גיבונים, המתקשרים זה עם זה. כמו כן קופי מקק, כולם ארבוליים (arboreal) – שוכני עצים- מובהקים. מטיילים בני מזל זכו לראות חזיר מזוקן, כוח מלאי שנפל מן העץ ואפילו פיל אסייתי.

מפגש עם האוֹרַנְגְּ-אוּטָן

האירוע המרגש ביותר היה מפגש עם קופי אוֹרַנְגְּ-אוּטָן, ה"אנושי" ביותר מבין קופי האדם. שהפך להיות סמלו של בורניאו. הם נראו כתלויים על העצים, אפתיים משהו, ביחס לקופים אחרים. בשמורה יש שלושה מחנות, המשמשים כתחנות האכלה לאורנג אוטנים. ההליכה ממחנה למחנה עוברת בעומק היער, דרך הצמחייה שעוטפת את המטיילים מכל עבר – הזדמנות לראות את דיירי השמורה הרבים, ההולכים על ארבע, הזוחלים על גחונם, המעופפים מעל והמקפצים מעץ לעץ. בכל מחנה שכזה, בשעה קבועה, הפקחים קוראים ושורקים, וקופי האדם האדמוניים יוצאים מבין עצי היער ומתאספים לשעת האוכל. הרגע הזה, שבו נגלים הקופים – לעיתים קבוצה של כמה זכרים צעירים, פעמים אחרות קבוצת נקבות עם גורים ולפעמים קבוצה מעורבת גדולה של זכר דומיננטי, כמה צעירים, נקבות וגוריהן.  לעתים הזכר הגדול מגרש את הקטנים. פעם אחת ראינו גיבון שהזדרז כדי לגנוב את הבננות שנועדו לאורנג אוטנים.

המטיילים הנרגשים יכולים לצפות בקופים מקלפים בננות בשפתייהם המשורבבות. לאורך הנהר אפשר לעיתים להבחין בקבוצות של אורנג אוטנים מלקטים פירות בר או יושבים לנוח לצד המים[20]. לעתים נראו רגעים של עדינות ורכות, כמו בין נקבת אוֹרַנְגְּ-אוּטָן ותינוקה כנראה שהאדם נמשך בעיקר להתנהגות אנושית של בעלי חיים. במקרה של האורנגאוטנים, הפנים האנושיות מגבירות את הריגוש.

.בין הקופים, יש יתומים שאיבדו את האימהות שלהם וקופים שהיו בעבר בשבי, ניצלו ושוקמו.

בלודג' מקרינים סרט על אוֹרַנְגְּ-אוּטָן, שקיבל את השם Kusasi, לאחר ניצל משבי ולמד להסתגל לתנאי היער. הסרט  From Orphan to King מספר את סיפור חייו של היתום שהפך למלך, בהשתתפות דייויד אטינבורו  (David Frederick Attenborough) וג'וליה רוברטס[21].

לסרט

האוֹרַנְגְּ-אוּטָן

האוֹרַנְגְּ-אוּטָן הוא סוג במשפחת קופי דמויי אדם – Pongidae, המכונים גם "הומאנידים" (Hominidae). אלו קופים גדולים, לרובם פרוות שערות דלילה יחסית, חסרי זנב; ידיהם ארוכות מרגליהם ושעה שהם מהלכים בקומה זקופה על פני האדמה, הם נשענים על אצבעות ידיהם הכפופות. דמיונם לאדם כה בולט, עד שילידי הארצות בהן הם חיים, מכנים אותם בשם "אנשי יער". במיוחד רב הדמיון בין צעיריהם של קופים אלו לבין האדם, בשל קדירת מוחם הגדולה באופן יחסי ולסתותיהם שאינן בולטות עדיין. הזכרים גדולים וחזקים מן הנקבות ובעלי ניבים גדולים. בדיקות ראייה גילו שהם מבחינים בין הצבעים השונים – אדום, צהוב, כחול וירוק. המילה האנגלית לקופי אדם אינה Monkey , אלא Ape. לכן התרגום העברי הנכון יותר הוא "על –קוף"[22].

במשפחת הקופים דמויי האדם יש שתי תת משפחות: האחת היא גיבונים (Hylobatinae), שהם קופים בגודל בינוני שגפיהם ארוכות מאד. תת המשפחה השנייה היא קופי אדם או פונגינאים, (Ponginae). אלו הקופים הקרובים ביותר לבני אדם, גם במבנה גופם וגם בהתנהגותם[23]. בתת משפחה זו שלושה סוגים: אוֹרַנְגְּ-אוּטָן, שימפנזה וגורילה. בתת משפחה זו נכללו בעבר קופי-אדם גדולי ממדים דוגמת גיגנטופיתקוס[24] או סיוופיתקוס[25].

ראו באתר זה: הגורילה.

הסוג אוֹרַנְגְּ-אוּטָן (Pongo pygmaeus) התפצל מייתר ההומנידיים (שימפנזה, גורילה ואדם), לפני 19-15 מיליון שנים. האוֹרַנְגְּ-אוּטָן מצוי כיום אך ורק ביערות הגשם של האיים בורנאו וסומטרה (במדינות אינדונזיה ומלזיה), בעיקר באזורי יער הגשם הטרופי, המשתרע בין החוף וההרים במרכז האיים. אולם שרידי מאובנים שנמצאו בג'אווה, בווייטנאם ובסין מעידים שבתקופת הפלייסטוקן תחום תפוצתו היה נרחב יותר, וכלל שטחים רחבים במזרח אסיה.

השם (אטימולוגיה).

השם " "orangutan מקורו במילה עתיקה יותר: urangutan . שפירושו "איש היער". הכינוי מופיע לראשונה ב" Kakawin Ramayana", גרסה ג'וונזית בת המאה התשיעית או העשירית, של האפוס הסנסקריטי "ראמיינה", שם הוא מתייחס לקופי על ולא ליצורים אגדתיים דמויי אדם, כפי שחשבו לימים תושבי האזור. מקור המילה אינו בג'וונזית, אלא במלאית .

מקור שמו המדעי של האוֹרַנְגְּ-אוּטָן 'פונגו (Pongo), נמצא בעדותו של אנדרו בטל (Andrew Battel), מלח אנגלי בן המאה ה-16, שנשבה בידי הפורטוגלים באנגולה ותיאר זוג "מפלצות" דמויות-אדם שנקראו 'פונגו' (Pongo) ו'אנגקו' (Engeco ), נראה כי בטל למעשה פגש בגורילות ולא באורנגאוטנים, אולם בסוף המאה ה-18, לאירופאים לא היה ידע רב על קופי האדם השונים, ולכן כשהעניק הטקסונום הצרפתי ברנאר ויל-סור-אילון רוזן לאספד (Bernard Germain de Lacépède) את השם המדעי לאוֹרַנְגְּ-אוּטָן, הוא בחר לקרוא לו Pongo.

האוֹרַנְגְּ-אוּטָן ידוע ממספר תרבויות אסייתיות ויש לו השפעה גדולה על שבטים אינדו-מלאים שונים. הוא מופיע בהרבה סיפורי עם וטקסים. ומכונה בחלקם: 'מאואס' (mawas)[26]. ילידי בורניאו מאמינים כי מבט בפניו של אוֹרַנְגְּ-אוּטָן, מביא למזל רע.

אגדות מקומיות מספרות על אורנאוטים שחטפו נשים והזדווגו עמם. יש גם סיפורים על ציידים שנחטפו על ידי נקבות אורנגאוטנים[27].

מבנה גוף

גובה הזכר כ-  1.50 מ' (לעתים מגיע עד  1.55 מ' ). משקלו: 75 – 90 . הנקבה  1.15 מ' ו- 37 ק"ג. פרוות האוֹרַנְגְּ-אוּטָן אדמדמה עד חומה ושערותיו ארוכות. יש לו רעמת שיער העוטפת את הגוף כולו. צבע עור חום אפור. הפנים מאופיינות במצח גבוה, בעיניים קטנות יחסית, באוזניים גדולות מאד, בפה רחב וגדול ובשפה מעט עקומה, בעת שהאוֹרַנְגְּ-אוּטָן מתבגר הוא מצמיח זקן.

מבנהו מגושם: בטנו רחבה הרבה יותר מחזהו. האורנגאוטנים הם טפסנים מעולים ומבנה גופם מותאם לבילוי זמן רב על עצים. גפיו ארוכות (יותר מאשר ביתר בני המשפחה) ובהונותיהם קצרים כשהזרועות פרוסות, הן מגיעות יחדיו לאורך של כ-2.4 מטרים.  הזנב חסר.

זרועותיו חזקות וארוכות מאוד יחסית לממדי גופו, ומגיעות לרצפה הן מסייעות לו להיתלות על צמרות העצים ולהתנייד מעץ אחד למשנהו. התנועה על העצים מיוחדת: זרועתית (כדי לעבור מעץ לעץ, הם זורקים תא הגוף מיד אל יד בתנופה והידיים ארוכות מהרגליים). האוֹרַנְגְּ-אוּטָן אינו עושה שימוש נרחב ברגליו והן קצרות יחסית וחלשות בוהן הרגל מפותחת והרגל משמשת במקום יד[28]. לעתים מהלך על ארבע או זקוף, כשהוא נשען על הצד החיצוני של כפות ידיו ורגליו. הליכה מעייפת מאד.

שקי לחיים: פני הזכר המבוגר רחבים הרבה יותר משל הנקבה או הזכר הצעיר, בשל התפתחות שני כרים באזור הלחיים. בשנת 1799, הביולוג ההולנדי פטרוס קאמפר (Petrus Camper) צפה בהם וכתב את התיאור המדעי הראשון של הסוג. הוא חשב בטעות שהזכר בעל שקי האוויר (הלחיים הגדולות) והנקבה חסרת הלחיים הללו, הם שייכים למינים שונים. טעות שתוקנה רק לאחר מותו[29]. לא ברור תפקידם ולא ברור לגמרי מה תפקיד שקי האוויר המשתלשלים מהגרון. יתכן שמבנה פניו של האוֹרַנְגְּ-אוּטָן הבוגר, קשור לעקרון ההכבדה[30]. חוש הראייה הוא החשוב ביותר במערכת החושים של בעלי חיים רבים. ההכבדה על הראייה היא אפוא הכבדה קשה במיוחד, ובכל זאת "איברי פרסומת" רבים נועדים דווקא לכך[31]. בהקשר זה, מעניין להשוות את שדה הראייה של זכר אורנג-אוטן צעיר, לזה של מבוגר. ראשו של הצעיר דומה לזה של ילד ושדה הראייה שלו רחב. עם התבגרותו, הולך השדה ומצטמצם: עיניו של המבוגר שקועות ופניו עטורות מסגרת בשרנית, המאפשרת לו לראות רק את אשר לפניו, בזווית צרה. הדעת נותנת, שרק זכר גדול, יכול להרשות לעצמו לפרסם את מעמדו החברתי על ידי הכבדה, המונעת ממנו מידע על הנעשה בסביבתו, שהרי קושי כזה עשוי להיות כבד מדי לזכר הצעיר[32].

חלוקה למינים

במשך שנים רבות סברו שמדובר במין אחד. החל מ-1996, המחקר הטקסונומי הבחין שמדובר בסוג שלו שני מינים נפרדים: אורנג-אוטנג בורניאו (P. pygmaeus) ובו שלושה גזעים (תתי-מין)[33] ואורנג-אוטן סומטרה (P. abelii. לאוֹרַנְגְּ-אוּטָן הסומטרי פנים ארוכות וצרות יותר מלאורנג אוטנג הבורנאי, ופרוותם בגוון בהיר יותר של אדום.

בשנת 2017 , התגלה מין נוסף: מין חדש של אוֹרַנְגְּ-אוּטָן באי סומטרה- אוֹרַנְגְּ-אוּטָן טפנולי  (P. tapanuliensis),, על שם האזור בו הוא חי, ביער המבודד שבאזור בטאנג טורו (Batang Toru), שבדרום טמאנולי, דרומית לאגם טובה. המין הזה זוהה כבר ב-1997, אך טרם הוגדר כמין מפרד. המין "החדש" קרוב יותר גנטית דווקא למין המאכלס את האי הסמוך בורנאו, מאשר למין ששוכן יחד אתו באי סומטרה, במרחק של 100 ק״מ ממנו בלבד! אוכלוסייתו מונה 800 פרטים בלבד, ונמצאת בסכנת הכחדה חמורה[34].

מין זה חי בכתם יער בגודל של כ-1000 קמ"ר, רק 100 ק"מ דרומית לאזור התפוצה של אוֹרַנְגְּ-אוּטָן סומטרה (Pongo abelii), דרומית לאגם טובה שבצפון סומטרה. מבחינת הביולוגיה של המין, נמצא שוני בתפריט של אוֹרַנְגְּ-אוּטָן טפנולי. מתברר שהוא חובב במיוחד זחלים וגם ניזון מאצטרובלים. קריאותיו שונות באופן מובהק. קריאות הזכרים ארוכות יותר והן בתדר גבוה יותר. כמו כן, מהתבוננות בקוף הג'ינג'י ניתן לראות שהוא ניחן בפרווה מקורזלת יותר משני המינים האחרים.

אורחות חייו של האוֹרַנְגְּ-אוּטָן

אוֹרַנְגְּ-אוּטָן הוא שוכן-עצים מובהק, והוא מבלה עליהם כמעט את כל זמנו. בניגוד לקופים אחרים הוא מבלה את הלילה בקן. הוא אחד מהאקרובטיים שבקופי-האדם, ומסוגל לעבור בין צמרות העצים בקלות רבה. האוֹרַנְגְּ-אוּטָן קופץ בקלילות מענף לענף, תוך שהוא נעזר בליאנות, עד שנדמה כאליו הוא מרחף. האורנגאוטנים אינם נמרצים כמו השימפנזים, והם איטיים יותר.

הוא בעל-חיים יחידאי (בניגוד לגורילה ושימפנזה)., והוא מבלה את מרבית זמנו לבדו; בדרך כלל הזכר והנקבה נפגשים רק על-מנת להזדווג, להוציא מפגשים אקראיים ביער. בית הגידול של האוֹרַנְגְּ-אוּטָן הם עצים ממינים שונים המצויים ביערות הגשם הטרופיים של מזרח אסיה, והוא הגדול שבבעלי החיים המצויים בעצים אלו. הוא נפוץ באזורי יער-גשם שונים: החל מאזורי ביצה ועד ליערות-גשם הררים בגובה של 1,500 מטרים מעל פני הים. בסביבתו כורתים עצים רבים על מנת לנטוע מטעי דקלים, דבר שעלול לגרום להכחדתם.

האכילה תופסת בחייו של האוֹרַנְגְּ-אוּטָן מקום נכבד ביותר, בעת שהאוֹרַנְגְּ-אוּטָן ער סביר להניח כי הוא מחפש מזון או עוסק באכילה. בהיותו בטבע הוא אוכל יותר מ-300 סוגי מזון, והוא נחשב לבעל תפריט הפירות המגוון ביותר בעולם. הוא ניזון בעיקר מפירות ומעלים. בפרט הוא מחבב את פרי הדוריאן (Durio), שאת קליפתו הקוצנית הוא שובר ואוכל את פנים-הפרי.  הוא מסייע למינים מסוימים של צמחים להתרבות, בכך שהוא אוכל אותם ופולט את זרעיהם באזורים אחרים ביער.

הזמן הטוב ביותר של האוֹרַנְגְּ-אוּטָן הוא בקיץ, שאז עיקר מזונו מבוסס על הפירות המבשילים. בתקופה זו של השנה אוכל האוֹרַנְגְּ-אוּטָן כמעט ללא הפסק והוא אוגר בגופו את המזון בצורת שומן לחודשי הסתיו והחורף. בחודשי החורף יאכל האוֹרַנְגְּ-אוּטָן עלים, קליפות עצים וכמה מיני סוגי עשבים, גם חרקים כגון נמלים, טרמיטים, צרצרים וזחלי פרפר, גם דבש יהווה חלק מהתפריט. בנוסף, האוֹרַנְגְּ-אוּטָן ניזון גם מחרקים קטנים ומביצי עופות.

אינטליגנציה

האינטליגנציה של האוֹרַנְגְּ-אוּטָן לא נופלת מזו של השימפנזה והגורילה, אך הוא מגלה פחות סקרנות ומיעוט בטחון עצמי. 97% מה-DNA של בני האדם זהה לזה של האורנג-אוטנים, מה שהופך אותם לאחת מהחיות הקרובות ביותר לאדם. מחקר עדכני שנערך על ידי ג'יימס לי, פסיכולוג מאוניברסיטת הרווארד, מצא כי האוֹרַנְגְּ-אוּטָן הוא בעל-החיים האינטליגנטי ביותר לאחר האדם. המחקר גילה כי לאוֹרַנְגְּ-אוּטָן יכולות פתרון בעיות ולמידה גדולות משל השימפנזה, שלפנים נחשב לאינטליגנטי יותר מן האוֹרַנְגְּ-אוּטָן.

שימוש בכלים

קופי האדם, במיוחד שימפנזה ואוֹרַנְגְּ-אוּטָן יודעים להסתייע בכלים, להשגת מזונם.

דוגמה אחת לכלי נפוץ בו האורנגאוטנים מדגימים שימוש הוא מקל ממנו הם מורידים את הענפים הקטנים והעלים, ומשתמשים בו כדי לחפור בורות באדמה בחיפוש אחר מזון, הפלת כוורות דבורים, חפירה בגזעי עצים, ועוד. הם שוברים ענפים ומעבדים אותם לצורך תחיבתם לתוך סדקים ועצים בקרקע. להוצאת טרמיטים או נמלים מהקן . המקלות אף ישמשו לעזרה להורדת קוצים מפירות מסוימים

אורנג אוטנג שגדל במקלט אורנגאוטנים, הצליח לדוג דגים בעזרת מקל, לאחר שראה דייגים מקומיים משתמשים במקלות דיג לשיפוד דגים. אורנגאוטנים משתמשים במקלות גם כדי לסלק קוצים ושערות דוקרניות מפירות וצמחים אחרים לפני שהם אוכלים אותם, ומסוגלים להשתמש במקלות קצרים וחדים כמו מזלג פרימיטיבי לאכילת פירות.

האוֹרַנְגְּ-אוּטָן הבורנאי, מדגים  פחות שימוש במקל מאשר קרובו הסומטרי,, למרות הימצאות תנאים דומים בבורנאו. אורנגאוטנים משתמשים גם בעלים רחבים כדי להכין מיטות מאולתרות לשינה.   מכיוון שמקום החיות של האוֹרַנְגְּ-אוּטָן גשומה מאוד, לעיתים הוא מתקין לעצמו מעין מטרייה שעשויה מעלה גדול, להגנה מפני הגשם.

למרות ששימוש בכלים בקרב שימפנזים תועד בידי ג'יין גודול כבר במהלך שנות ה-60, רק במהלך שנות ה-90 תועדו אורנגאוטנים המשתמשים בכלים באופן ממושך. מאמר שפורסם בשנת 2003 בכתב העת Science תיאר התפתחות של מנהגים נרכשים, שניתן לזהות אותם כתרבות, בקרב אוכלוסיות של אורנגאוטנים[35].כפי הנראה, יש להם גם כעין שפה פרימיטיבית, בעלת צלילים קבועים.

האוֹרַנְגְּ-אוּטָן פעיל בעיקר בשעות היום. גם את שנת הלילה מבלה האוֹרַנְגְּ-אוּטָן על גבי העץ, ולפנות ערב הוא מכין לעצמו קן-שינה העשוי ענפים ועלווה רכה. בדרך כלל, בונה האוֹרַנְגְּ-אוּטָן קן חדש מדי לילה, אולם לפעמים הוא משתמש באותו הקן פעמים מספר. בדרך כלל, האוֹרַנְגְּ-אוּטָן יורד אל האדמה אך ורק כדי לעבור בין עץ אחד למשנהו, במידה ולא ניתן לעשות זאת מתוך צמרות העצים. כשהוא יורד לאדמה, נע האוֹרַנְגְּ-אוּטָן בביישנות על ארבע רגליים. על-גבי העצים נע האוֹרַנְגְּ-אוּטָן בעזרת טיפוס, קפיצה ומעבר בין ענפים או עצים שונים. זרועותיו החסונות מסייעות לו לעבור בקלות בין ענפים שונים, והוא בעל-חיים אקרובטי מאוד, אולם תנועתו בצמרות העצים איטית יותר משל פרימטים שוכני עצים אחרים, דוגמת הגיבון.

אכילה תופסת בחייו של האוֹרַנְגְּ-אוּטָן מקום נכבד ביותר, בעת שהאוֹרַנְגְּ-אוּטָן ער סביר להניח כי הוא מחפש מזון או עוסק באכילה. בהיותו בטבע הוא אוכל יותר מ-300 סוגי מזון, והוא נחשב לבעל תפריט הפירות המגוון ביותר בעולם.

.

תאבונו הגדול של האוֹרַנְגְּ-אוּטָן עלול לשמש כנגדו.  רוב קופי האוֹרַנְגְּ-אוּטָן שנתפסו או ניצודו נלכדו בעת האכילה, מכיוון שהיו שקועים באכילה ולא שמו לב לאורבים להם

בדרך כלל לאוֹרַנְגְּ-אוּטָן אופי רגוע ושליו, אך התנהגות תוקפנית כלפי אורנגאוטנים זרים שכיחה יחסית.

רבייה

הזכר נוטה להגן על הטריטוריה שלו מפולשים. הוא אינו מתיר לאף זכר אחר להזדווג עם הנקבות שבטריטוריה שלו.

הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל 7, ואילו הזכרים בגיל 15-13.

זכרים לא-בוגרים ינסו להזדווג עם כל נקבה בה יפגשו – גם אם היא לא בוגרת – ובמידה והנקבה לא חזקה מספיק כדי להתנגד, הזכר יזדווג איתה בכוח. נקבות בוגרות הודפות בקלות זכרים לא-בוגרים, והן מעדיפות להזדווג עם זכרים בוגרים.

ההיריון אורך בין 230 ל-260 ימים, ובסופו נולד אוֹרַנְגְּ-אוּטָן צעיר במשקל ממוצע של 1.5 קילוגרמים. את שבוע החיים הראשון של חייו, מבלה הגור כשהוא נצמד לאמו. בגיל ארבעה חודשים, האוֹרַנְגְּ-אוּטָן הצעיר מתחיל לאכול מזון מוצק שאמו מכינה לו, ובגיל 3.5 שנים הוא נגמל סופית מחלב-אמו. הנקבה שוהה עם צאצאה תקופה ארוכה, בדרך כלל עד הגיעו לגיל שש או שבע שנים. תקופת ילדות ונערות ארוכה זו האופיינית לקופי אדם, ובמהלכה לומד האוֹרַנְגְּ-אוּטָן הצעיר מאמו את כל הכישורים הדרושים לו כדי לשרוד בטבע. כמו אצל יתר קופי האדם, הזכר אינו משתתף בטיפול בצאצאים. בדרך כלל, נקבה לא תמליט יותר משלושה גורים במהלך חייה.

לאחר הפרידה מהאם, יחפש הגור אחר נחלה משלו. לעיתים כמה פרטים צעירים בני גיל דומה יתלכדו לקבוצות קטנות החיות יחדיו, עד לתפיסת טריטוריות משלהם. נקבות בדרך כלל ימקמו את נחלתן בסמוך לנחלת אמן, לעומת הזכרים שבדרך כלל יתרחקו ממנה.

בטבע, תוחלת החיים של האוֹרַנְגְּ-אוּטָן עומדת על 35 שנים, ואילו בשבייה (ובפרט בגני חיות) היא עומדת על 50 שנים.

ההיוודעות למערב

קוף-על זה היה מוכר לאירופאים החל מהמאה ה-17. העדות הכתובה הראשונה על האוֹרַנְגְּ-אוּטָן מופיעה ב-1631 בספרו של הפיסיקאי ההולנדי יעקובוס בונטיוס (Jacobus Bontius): Historiae naturalis et medicae Indiae orientalis”". הוא מציין שם שהמלאים דיווחו לו על קוף-על המסוגל לדבר, אך מעדיף שלא לעשות כך, פן ישועבד על יד בני האדם[36].

המשנה בכלאים (פרק ח משנה ה), המונה מספר בעלי חיים שדינם כבהמות ואחרים, ביניהם בעל חיים הנקרא "אדני השדה"[37] בתלמוד הירושלמי פורש כי היצור דומה לאדם אך מחובר לקרקע בחבל טבור היוצא מטבורו. על זה פירש בעל "תפארת ישראל"[38]: "נקרא אוראנגאוטאנג והוא מין קוף גדול בקומת וצורת אדם ממש רק שזרועותיו ארוכין ומגיעין עד ברכיו ומלמדין אותו לחטוב עצים ולשאוב מים וגם ללבוש בגדים כבן אדם ממש ולהסב על השולחן ולאכול בכף ובסכין ובמזלג ובזמננו אינו מצוי רק ביערות גדולות שבאמצע אפריקא, אולם כפי הנראה היה מצוי גם בסביבות ארץ ישראל בהרי לבנון ששם גם בזמנו יש יערות גדולות מארזי לבנון המפרסמים ולהכי נקרא "ברנש דטור".

וכך כתב גם המלבי"ם: "ואדני השדה מובא בכלאים, ופירש הרמב"ם חיות הדומים לבני אדם, ובירושלמי שם "בר נש דטור", ול[דעת] הרמב"ם יהיה אדם היערי הנקרא בשם "אראנג אוטאנג". אולם, האוֹרַנְגְּ-אוּטָן נפוץ רק ביערות הגשם של האיים בורנאו וסומטרה (ובעבר גם במזרח אסיה), ובשל כך קשה להניח שחכמי המשנה הארצישראלים אכן הכירו אותו, ויותר סביר להניח שהכוונה לגורילה או שימפנזה החיים באפריקה.

מפעל חייה של בירוטה גלדיקאס

כשהיה נדמה כי עוד כמה עשרות שנים לא יוותר אוֹרַנְגְּ-אוּטָן אחד בטבע, ההצלה הגיעה בדמותה של אישה מעוררת השראה: בדומה למה שדיאן פוסי (Dian Fossey), עשתה למען הגורילות באוגנדה וג'יין גודול (Jane Goodall) למען השימפנזים, כך החוקרת בירוט גלדיקס (Birutė Galdikas) פעלה למען האורנג אוטנים. בדומה לשתיים האחרות, גם גלדיקס, שנולדה בגרמניה ועברה לחיות בקנדה, החלה את מחקרה ועבודתה עם האורנג אוטנים בהשראתו של החוקר הנודע לואיס ליקי.

ראו באתר זה: תולדות האדם בעמק אולדובי

ב-1971 היא הגיעה בסירת קנו לטאנג'ונג פוטינג התיישבה בבקתה עשויה מקליפות ועלים, ב- Tanjung Putting, במקום שנקרא "מחנה ליקי" (Camp Leakey), על שמו של החוקר הדגול לואיס ליקי, שהתחקה אחרי ראשיתו של המין האנושי והאמין שיוכל לקבל תובנות מחקר קופי העל. היא חקרה את קופי העל הללו במשך ארבע שנים וסיכמה את מחקרה בעבודת דוקטורט דקדקנית, שהוגשה לסינט UCLA. במחקרה העלתה,  בין השאר, עובדות חדשות על מחזור החיים של האורנג אוטנים. מעט מאד היה יודע על אורחות חייהם של האורנגאוטנים, עד לעבודת השדה המקיפה של גלדיקאס , שהפכה להיות לאוטוריטה מובילה בתחום חקר קופי העל[39].

גלדיקאס הפכה לשגרירה של האורנג אוטנים ופעליה נמרצת לשימורם במקום החיות שלהם, שהלך והצטמצם במהירות. יחד עם ג'יין גודל ודיאן פוסי היא נחשבת לאחד ממה שכונה בעולמם של חובבי חיות הבר "מלאכי ליקי"[40].

ראו באתר זה: דיאן פוסי.

בעולם המדעי היו שביקרו את הקרבה היתרה שנוצרה בינה לבין הקופים "שלה", אבל עם העובדות אי אפשר להתווכח: 6,000 אורנג אוטנים החיים כיום בשמורה מהווים את האוכלוסייה הגדולה ביותר שלהם בעולם.[41]

סכנות

קופי האוֹרַנְגְּ-אוּטָן נתונים בסכנת הכחדה. הדבר נובע ממספר גורמים, שכולם קשורים לאדם. לאורך ההיסטוריה האנושית נוצלו משאביו הטבעיים של האי בורניאו בידי עמים שונים. סוחרים סיניים הגיעו אליו כדי לרכוש קרני קרנפים, עץ ארומטי שנקרא בשפה המקומית "גהרו" (Aquilaria malaccensis) וקיני ציפורים להכנת מרק לאניני טעם. מאוחר יותר הצטרפו אליהם סוחרים מוסלמים ופורטוגליים, כדי לרכוש זהב ופלפל. במאה ה-19, החלה כריתת היערות באי. באותה תקופה שלטו בו בריטניה והולנד. החלוקה הפוליטית של האי בין אינדונזיה למלזיה, משקפת את המציאות הקולוניאלית.

בעשורים האחרונים פועלות באי חברות אירופאיות, אמריקאיות ואוסטרליות, שעוסקות בכריית פחם ובקידוח בארות נפט וגז טבעי, שמצויים בו בשפע. שטחי-יער נרחבים, שמהווים את בית הגידול של האוֹרַנְגְּ-אוּטָן מוחלפים במטעי-דקלים לתעשיית שמן הדקלים. זהו האיום העיקרי כיום על יערות בורניאו. החל שנות ה-90 של המאה ה-20 התפשטו המטעים ברחבי האי, כדי לעמוד בביקוש העולמי לשמן המופק מפרי דקל השמן המשמש כחומר גלם בענף הקוסמטיקה וברשימה אין סופית של מוצרים אחרים. תנאי הגידול בבורניאו מושלמים ל"זהב הירוק" אינדונזיה ומלזיה מספקות 86% מהצריכה העולמית. משאב טבע אחר בבורניאו, שצופן בחובו ברכה כלכלית עם סכנה סביבתית הוא הפחם. מכרותה פחם באי, כמו מכרות הזהב באי, התפשטו בדרום ובמזרח, הותירו חטטים על פני השטח. הם החליפו את מקומם של היערות וזיהמו נהרות בפסולת[42].

סביבת המחיה של האוֹרַנְגְּ-אוּטָן מצטמצמת כתוצאה מבירוא יערות (לצורך גידול דקל השמן), כרייה ושריפות-יער. יש קהילות של ילידים, הצדים את האורנג אוטנים למזון ולקישוט.

האוכלוסייה הקטנה והמבודדת של אוֹרַנְגְּ-אוּטָן טפנולי, חיה באזור מוגן ברובו פני כריתה. אך עדיין האזור מאוים מכמה וכמה בחינות: האזור האיכותי ביותר של היער לא מוגן, ובגלל קיטוע בית הגידול וקרבתו לכפרים יש חיכוך תמידי בין הקופים לבני האדם. האורנג אוטנים שמחים לנצל הזדמנויות כמו מטעים ושדות שופעים במזון, מה שעולה להם לפעמים בחייהם[43].

נוסף על-כך קיים סחר לא חוקי: ציידים הורגים את האימהות במטרה לקחת את גוריהן ולמכור אותם בשווקים של מזרח אסיה. המבקרים קונים לעיתים קרובות את הגורים החמודים למראה ומגדלים אותם בסביבה אנושית ולא-טבעית, וכאשר הגורים גדלים ונעשים חזקים הם אינם יודעים מה לעשות איתם. כיום, סחר בחיות מחמד נדירות אסור במרבית המדינות, אולם הוא עדיין קיים. פקחים מחרימים חיות משווקים המוכרים אורנג-אוטניים ומגדלים אותם במרכזי שימור, בתקווה שניתן יהיה לשחרר אותם לטבע.

הערות

[1] בטקסונומיה, אֶנְדֵּמִיּוּת היא מצב בו טקסון כלשהו, בדרך-כלל מין, מתקיים באזור תפוצה מצומצם ומוגדר היטב. לדוגמא לבנון הירקון הוא דג אנדמי לישראל ואינו גדל באופן טבעי בשום מקום אחר בעולם. התנאים הפיזיים בתחום תפוצתו של טקסון אנדמי שונים מהתנאים באזור הסובב (מטריקס), שבו לא נמצא הטקסון. מינים אנדמיים נתונים לעיתים קרובות בסכנת הכחדה גבוהה, שכן שינוי אקולוגי באזור מוגבל אחד יכול להביא להכחדתם.

המונח "אנדמי" מקורו ביוונית, בשילוב של en (בתוך) עם demos (אוכלוסייה)

[2] כוללים את בורניאו, ג'אווה, סולאווסי וסומטרה.

[3] Media, Kompas Cyber (13 December 2018). "Hari Nusantara, Kenali Nama Lawas 5 Pulau Besar di Indonesia Halaman all". KOMPAS.com (in Indonesian). Retrieved 3 August 2020.

[4] ב-1854 יצא וולאס לאיי הודו המזרחיים ההולנדיים, שם אסף כ-125,000 מוצגים (יותר מחצי מהם של חיפושיות). התבוננותו באוסף העצום של המוצגים והמינים השונים העלתה במוחו, בסוף פברואר 1858 ובשעת התקף מלריה גרוע במיוחד, את הרעיון של שרידת המתאימים ביותר – רעיון היסוד של האבולוציה הדרוויניסטית. וולאס כתב מאמר המתאר את הרעיון בפירוט, ושלח אותו לדרווין על מנת שישלח אותו לגאולוג צ'ארלס לייל. דרווין, ששהה בקנט שבאנגליה וחיבר לאט את רעיונותיו על הממצאים של מסעותיו באונייה "ביגל", התרשם מאוד, היות שרעיונותיו שלו נוסחו היטב במאמרו של וולאס. צ'ארלס דרווין הגה את משנתו באופן בלתי תלוי בוולאס אך עיכב את פרסום מסקנותיו בין היתר כי חשש מתגובות דתיות צוננות, בעודו תר אחר הוכחות נוספות לעצם העיקרון.

ב-1858 קיבל דרווין עותק מקדים של מאמר שוואלס עמד לפרסם ברבים המתאר את עיקרי התאוריה שלו. דרווין הבין שוואלס למעשה הקדים אותו בפרסום תיאורית האבולוציה על ידי ברירה טבעית. אולם, ידידיו צ'ארלס לייל וג'זף הוקר שכנעו אותו שאסור לו לוותר על הבכורה, והם ארגנו מושב באספת האגודה הליניאית ב-1 ביולי 1858, שבו הוקראו מאמריהם של דרווין ושל וולאס ביחד, כשהם חולקים את הבכורה. כל זאת אירע כאשר וואלס נדד בארכיפלג המלאי ולא היה מודע להתרחשות. וולאס טבע את המונח "דרוויניזם" באחד ממאמריו הבאים, ואת ספרו "הארכיפלג המלאי" הקדיש לדרווין.

[5] כנף הציפור של המלכה אלכסנדרה (שם מדעי: Ornithoptera alexandrae) הוא מין פרפר השייך למשפחת הצבעוניים מסדרת הפרפראים, והוא מין הפרפר הגדול ביותר בעולם. הוא מין אנדמי לצפון-מערב פפואה גינאה החדשה. המין תואר לראשונה על ידי וולטר רוטשילד ב-1907. המין נמצא בסכנת הכחדה חמורה וחי רק בשטח של 100 קילומטרים רבועים, ועל כן הוא אחד משלושת מיני החרקים היחידים הנכללים באמנת וושינגטון, מה שהופך את המסחר בו ללא-חוקי

[6] מל ווייט, "רגע האמת של בורניאו", National Geographic ישראל, נובמבר 2008, עמ' 54.

[7] צמחים טורפים הם צמחים ירוקים אוטוטרופיים המסוגלים ללכוד ולעכל יצורים חיים. לרוב גדלים צמחים אלו בקרקעות בהן נמוכה זמינות המינרלים הדרושים לקיומם, כגון קרקעות חמוצות, ביצות או אזורים גשומים במיוחד בהם קיימת הדחה מתמדת של מינרלים מהקרקע. חומרי המזון שמתקבלים מעיכול בעלי החיים מהווים השלמה להספקת מינרלים מהקרקע. יכולת זו מבוססת על קיום מנגנונים ללכידה של בעלי חיים, ומנגנונים לעיכול הטרף ולניצול תוצרי העיכול לצורכי ההתפתחות והריבוי של הצמחים. עיקר הטרף של הצמחים הטורפים מבוסס על חרקים ופרוקי-רגליים אחרים. מאחר שמרבית הצמחים הטורפים עברו הסתגלות לגידול בקרקעות עניות במינרלים, רובם רגישים למים קשים ולקרקע בסיסית. ד. יואל, "טורפים בעולם הצמחים", באתר הספרייה הוירטאלית של מט"ח, מאמר מתוך "טבע הדברים", פברואר-מרץ 1994, גיליון 2.

[8] אטקוס אטלס או עש האטלס (שם מדעי: Attacus atlas) הוא עש ממשפחת השבתאיים אנדמי ליערות אסיה. ידוע כאחד מהפרפראים בעלי הכנפיים הגדולות בעולם ומוכר גם בזכות סימני האזהרה בקצה כנפייו הדומים לראשי נחשים. המין תואר לראשונה על ידי קרל לינאוס במהדורה העשירית של Systema Naturae משנת 1758.

[9] נמר ערפילי (נמרון; שם מדעי: Neo" ;Neofelis" – חדש, "felis" – חתול) הוא סוג בעל שני מינים של חתוליים נדירים החיים ביערות גשם טרופיים בדרום-מזרח אסיה. פרוותם מנומרת באליפסות חומות דמויות עננים. הנמרונים הם בין הקטנים שבבני קבוצת החתולים הגדולים, קטנים אף מכמה חתולים קטנים כמו הפומה והברדלס. עם זאת כיום משייכים אותם לתת-משפחת החתולים הגדולים עקב קרבתם לפנתרים ועקב יכולתם לשאוג. נמר ערפילי בורנאי (Neofelis diardi) – הגדול יותר. מצוי בבורנאו, סומטרה ואיי באטו. התגלה כמין נפרד רק ב 2006.

[10] חתול שיש (שם מדעי: Pardofelis marmorata) הוא מין של חתול בר אסייתי יחידי בסוגו. הוא קרוב יחסית למיני החתול האסייתיים, חתול זהוב בורנאי וחתול זהוב אסייתי מהסוג Catopuma, אף שיש מיונים המסווגים אותו באותו סוג. החתול בסכנת הכחדה במצב שימור פגיע ומעריכים שנותרו רק 10,000 פרטים בוגרים ממנו בטבע. חתול זה דומה לחתול בית בגודלו, אך זנבו עבה ושעיר יותר, מה שעוזר לו לטפס על עצים ביערות הגשם בהם הוא חי. אורכו של החתול 45–62 סנטימטר ומשקלו 2–5 קילוגרם. צבע הפרווה משתנה בין אפור-חום כהה לאפור-צהבהב ועד אדום-חום. פרוותו מזכירה את פרוות הנמר הערפילי החי באותם אזורים, וגם מנוקד בעיקר ברגליו ובזנבו הארוך.

החתול חי בעיקר ביערות גשם, הוא מיומן בטיפוס על עצים וניזון ממינים החיים בצמרות העצים כמו סנאים ומכרסמים דומים, עופות שונים וזוחלים ואף לטרוף טרף גדול יותר כמו גיבונים.

[11] בנטנג או בנטינג (שם מדעי: Bos javanicus) מין מסוג פר המצוי בבורמה, תאילנד, קמבודיה, לאוס, וייטנאם, בורנאו, ג'אווה ובאלי. אוכלוסייה פליטת תרבות קיימת בטריטוריה הצפונית באוסטרליה. הבנטנג בוית במקומות ספורים בדרום-מזרח אסיה, ויש בערך 1.5 מיליון בנטנגים מבויתים, הנקראים בקר באלי. חיות אלה משמשות בתור בהמות עבודה, ומגודלות גם לצורכי בשר. בנטנג פראי ובנטנג מבוית יכולים להזדווג וברוב המקרים, הצאצא יהיה פורה. בנטנגים מבויתים הובאו ב-1849 לטריטוריה הצפונית באוסטרליה, וכיום מצויה שם אוכלוסייה פראית.

[12] (בינטורונג -שם מדעי: Arctictis binturong) הוא יונק שוכן עצים ממשפחת הגחניים. באנגלית הוא מכונה Bear-Cat ("חתול-דוב") למרות שהוא לא חתול ולא דוב.

[13] מונטיאק מצוי או מונטיאק אדום (שם מדעי: Muntiacus muntjak), הוא מין אייל קטן בסוג מונטיאק הנפוץ בדרום ומזרח אסיה, ובעל התפוצה הרחבה ביותר מכל המונטיאקים. המונטיאק הצהוב הנפוץ בבורנאו לצד המונטיאק המצוי, נחשב בעבר כתת-מין שלו. נקבת המונטיאק המצוי נחשבת ליונק בעל המספר הנמוך ביותר של כרומוזומים: 2n = 6 בלבד. גם לזכר מספר הכרומוזומים נמוך יחסית (7), ולשם השוואה למונטיאק הסיני (Muntiacus reevesi) הקטן יותר, יש מספר דיפלואידי של 46 כרומוזומים.

המונטיאק המצוי מכונה גם כיתר המונטיאקים "אייל נובח" או "קאהוקאר", בשל צליל קולו המזכיר נביחה שהלה עושה כהתרעה מפני סכנה מתקרבת או כהפגנת דומיננטיות; לפעמים מונטיאק זה מסוגל לנבוח במשך שעה או יותר. בעוד שהמונטיאק המצוי הוא אחד מהאיילים הנפוצים ביותר ברחבי דרום-מזרח אסיה, הוא נחשב לאחד מבעלי החיים האסיאניים שמעט מאוד ידוע עליהם. ציד של אייל זה, ממלא תפקיד חשוב אצל המקומיים במדינות דרום-מזרח אסיה ונחשב כמקור עיקרי לבשר ועורות כמו גם באופן פחות יותר לפוחלץ ושעשוע. לעיתים קרובות בעלי חיים אלה ניצודים בשולי שטחים מעובדים כיוון שהם נחשבים על ידי החקלאים כמטרד המשחית יבולים וקליפות עצים. עם זאת, איילים אלה עדיין נפוצים בשפע באסיה, כאשר בסין לבדה מספרם נאמד ב-1993 בכ-500,000, ובהודו מספרם נאמד ב-2004 בסביבות 150,000-140,000.

[14] איילון פיליפיני (שם מדעי: Tragulus nigricans; ידוע גם כאיילון בלבק, איילון שחור או פאלנדוק), הוא מין של פרסתן נדיר דמוי אייל זעיר במשפחת איילוניים, האנדמי לאיי הפיליפינים. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1892 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס. שמו המדעי נגזר מיוונית ומלטינית כדלהלן: "Tragulus" = תיש קטן – מתייחס לגודל הזעיר שלו; "nigricans" = "שחרחר" ומתייחס לצבע פרוותו הכהה יחסית למינים אחרים בסוגו.

[15] חזיר מזוקן (שם מדעי: Sus barbatus) הוא מין בסוג חזיר החי בדרום-מזרח אסיה ומצוי בטבע בסכנת הכחדה עקב בירוא יערות. חזיר המזוקן נפוץ ביערות הגשם של סומטרה ובורנאו. אורכו בין מטר ל-1.65 מ', גובהו כ-80 ס"מ ומשקלו כ-150 ק"ג. עורו חום ופרוותו דלילה. זיפים דקים וצהובים משני עברי פניו יוצרים מעין זקן, על שמו קרוי המין. חזירים אלו חיים בעדרים, בדרך כלל קטנים אך יכולים להגיע עד לגודל של 200 פרטים. הם עוקבים פעמים רבות אחרי להקות של קופי מקוק וגיבון, וניזונים משאריות הפירות שאלו משליכים ארצה. לרוב הם נשארים באותה טריטוריה, אך אחת לשנה הם נודדים. בעת הנדידה, מספר משפחות יתאחדו מאחורי זכר אחד וינדדו יחדיו.

[16] חתול נמרי שטוח-ראש (שם מדעי: Prionailurus planiceps) הוא מין של חתול מהסוג חתול נמרי החי בטבע באזור דרום-מזרח אסיה בחצי האי המלאי ובאיי סומטרה ובורנאו שבאינדונזיה, והוא מצוי בטבע בסכנת הכחדה.

החתול קטן מאוד, אורכו 41–50 סנטימטרים ומשקלו 2.5-1.5 קילוגרם. הוא בעל פרווה זהובה והראש השטוח, שנתן לו את שמו, כתום עוד יותר משאר הגוף ובעל 2 פסים בהירים לאורך הראש. עיניו הירוקות בוהקות והאוזניים משוטחות מעט. זנבו הארוך כהה מעט משאר הגוף, ואורכו 13–15 סנטימטרים.

[17] חתול נמרי בנגלי (Prionailurus bengalensis)) הוא חתול קטן שמזכיר בגודלו חתול בית ומעט קטן יותר. אורכו 38–66 סנטימטרים ומשקלו 0.5–3.8 קילוגרם. הוא בעל פרווה כתומה עד אפורה-בהירה ומנומרת מעט בשחור כמו נמר, אבל הכתמים הרבה יותר גדולים ופזורים על גופו. הם בעלי פסים רבים על הראש, האוזניים גדולות העיניים גדולות, בוהקות וירוקות והפה קטן.

החתול הנמרי נפוץ באזור מזרח אסיה מרוסיה וסין עד לאינדונזיה ולפיליפינים ומערבה עד אפגניסטן במגוון בתי גידול של יערות שונים לחים וחמימים בעיקר, אך גם בהרים גבוהים בנפאל ובאזורים עשבוניים ובביצות. הם מעדיפים קרבה לנהרות שם ישנה צמחייה רבה בה הם מסתתרים. החתולים יודעים לשחות וגם לטפס על עצים ואף לצוד עליהם.

הם ציידים שניזונים מעופות, יונקים קטנים שונים (בעיקר מכרסמים, טופיים וארנבות) ועל הקרקע ממכרסמי קרקע, זוחלים שונים וגם חרקים. הם ציידי מארב קשוחים ההורגים את טרפם במכה מטפריהם או בנשיכה בצוואר. בניגוד לרוב החתולים הם לא משחקים בטרף וגם לא משחררים את טרפם עד שמוודאים שהוא כבר מת, ככל הנראה עקב תזונתם המושפעת מאוד מעופות היכולים לברוח.

[18] קופיף או טרסיוס[ (שם מדעי: Tarsius) הוא סוג במשפחת הקופיפיים שבתת-סדרת הקופיפים. בעבר הייתה המשפחה מסווגת בתת-הסדרה טרום קופים, אולם היום מקובל לסווגה כתת-סדרה בפני עצמה, השייכת לקבוצת הקופים. לקופיפים עיניים ענקיות ביחס לגודלם ורגליים ארוכות. מקור שמם באורכן יוצא הדופן של עצמות השוק (tarsus) שלהם.

[19] קלאו קרנפי (שם מדעי: Buceros rhinoceros) . עוף בגודל כשל ברבור. הקסדה שלו מזדקרת בצורת משולש מעל הראש בצבע כתום, והיא בולטת ביותר למרות שהיא מגיעה לגודלה המלא רק בגיל 5-6. הגוף שחור, ואזור הרגליים בצבע קרם. המקור לבן ובקצה שלו יש כתם כתום. הקסדה כתומה. אורכו של הקלאו כ-91 עד 122 ס"מ ומשקלו כ-2-3 ק"ג. כמו אצל מינים אחרים של הקלאונאים לזכר יש קשתית אדומה ולנקבה קשתית לבנה. תוחלת חייו מגיעה ל-35 שנים.  קלאו הקרנף הוא הציפור הלאומית של מלזיה, ועבור שבטים מסוימים מייצג את אל המלחמה.

[20] מסע אחר, שם

[21] https://m.imdb.com/title/tt1922606/

[22] דסמונד מוריס, הקוף העירום, עברית יעקב שרת, בן שמן, 2002, עמ'  הערה בפתח הספר

[23] לב פ' פישלזון, זואולוגיה, חלק ג', עופות ויונקים, הוצאת הקיבוץ המאוחג, תשמ"ז, עמ'287

[24] גיגנטופיתקוס (Gigantopithecus), הוא סוג נכחד של קוף אדם, שחי בדרום-מזרח אסיה בתקופת המיוקן, הפליוקן והפלייסטוקן, כ-9 מיליון עד 100 אלף שנה לפני זמננו. היה זה הפרימט וההומיניד הגדול ביותר הידוע למדע. יש המעריכים את גובהו בשלושה מטרים, כאשר הזדקף על רגליו האחוריות, ואת משקלו בלמעלה מחצי טון. הוא מסווג לתת-משפחת הפונגינאים, הכוללת בין השאר את האוֹרַנְגְּ-אוּטָן בן-ימינו (

מאובנים באסיה חושפים את דודנה הענק של האנושות – אתר של הפלאונטולוג ראסל קיוצ'ון, מבכירי חוקרי הגיגנטופיתקוס, באוניברסיטת איווה (דניאלה רגב, חוקרים מצאו: למה "קינג קונג" נכחד?, באתר ynet, 7 בינואר 2016).

[25] . סיוופיתקוס (שם מדעי: Sivapithecus; "סיווה" מסנסקריט: תעתיק חלופי של האל ההינדי שיווה – אל הינדי, "פיתקוס" מיוונית: – קוף אדם) הוא סוג של קוף אדם קדום, אשר השתייך למשפחת ההומינידיים, בה כלול גם האדם. הגולגולות שלו נמצאו לראשונה בהודו בשכבות שגילן כ-10 מיליוני שנים, מתקופת המיוקן ובצורתם הם מזכירות גולגולות אוֹרַנְגְּ-אוּטָן, כך שייתכן שהוא האב קדמון של האוֹרַנְגְּ-אוּטָן. הוא היה מעט גדול יותר באורך מטר וחצי וקרוב לגודל של שימפנזה מודרנית. לאחר שנמצאו מאובנים שלו במזרח אפריקה שגילם כ-18 מיליון שנה, עלתה הסברה שהיה אולי אב קדמון משותף גם של האדם, השימפנזה והגורילה.

[26] Rubis, June Mary (2020). "The orang utan is not an indigenous name: knowing and naming the maias as a decolonizing epistemology". Cultural Studies. 34 (5): 811–30.

[27] Payne, J; Prundente, C (2008). Orangutans: Behaviour, Ecology and Conservation

[28] מנחם דור, לקסיקון דביר לזואולוגיה, הוצאת דביר, תל אביב, 1987, חלק א', עמ' 38

[29] Meijer, Miriam Claude (2014). Race and Aesthetics in the Anthropology of Petrus Camper (1722–1789) (Studies in the History of Ideas in the Low Countries). Rodopi. p. 42.

[30] עֶקְרון ההכבדה הוא עִיקָרון שניסח הזואולוג הישראלי אמוץ זהבי, כדי להסביר אופני תקשורת בעולם החי. לפי העיקרון, כדי שמסר יהיה אמין, חייבת להתקיים התאמה בין המסר לסימן המעביר אותו, כך שהונאה תהיה בלתי משתלמת. במקרים רבים, מטרת המסר היא להפגין את בריאותו או כושרו של פרט מסוים, והסימן מתבטא בצורות שונות של הכבדה, שהיא בלתי כדאית לרמאי, כלומר למי שאינו בריא או כשיר.

כדי שהסימן יהיה אמין ויקשה על פרט אחר לזייפו, האות צריך להיות יקר מבחינה אבולוציונית ולהקשות על יכולת ההישרדות של הפרט. כך, אם פרט מזייף אות שעלותו גבוהה – כלומר, מפגין תכונה שלמעשה אין לו, ושאינו יכול לעמוד בעלותה, מכיוון שכשירותו המעשית נמוכה – הדבר יעלה לו ביוקר, לעיתים עד כדי כישלון בהשגת מזון, בפוריות או בהתחמקות מטורפים (אהוד אמיר, ‏תראו כמה אני יפה, באתר "אלכסון", 13 בספטמבר 2016).

[31] דוגמא טובה היא השקנאי המיוחד, המגדל תפיחה בבסיס מקורו העליון וזו מפריעה לו לראות את הדג שלפני המקור ובכך מכבידה על הדייג. (אמוץ ואבישג זהבי, טווסים, אלטרואיזם ועקרון ההכבדה, הוצאת החברה להגנת הטבע, 1996, עמ' 110.

[32] טווסים אלטרואיזם, שם

[33] לאוֹרַנְגְּ-אוּטָן הבורנאי שלושה תת-מינים:

אורנג אוטנג בורנאי צפון-מערבי (Pongo pygmaeus pygmaeus ) – נפוץ בסראוואק וצפון קאלימנטאן המערבית.

אורנג אוטנג בורנאי מרכזי (Pongo pygmaeus wurmbii) – נפוץ בקאלימנטן המרכזית ודרום קאלימנטאן המערבית.

אורנג אוטנג בורנאי צפון-מזרחי (Pongo pygmaeus morio) – נפוץ בסבה וצפון קאלימנטאן המזרחית.

[34]  http://www.cell.com/current-biology/fulltext/S0960-9822(17)31245-9

[35] Roads through rainforest threaten our cultured cousins (2003)

[36] Dellios, Paulette (2008). "A lexical odyssey from the Malay World". Studia Universitatis Petru Maior. Philologia. 4 (4): 141–44.

[37] ראו הערך "אדני השדה", באתר ויקישיבה.

[38] הרב ישראל ליפשיץ בן הרב גדליה ליפשיץ (ה'תקמ"ב 1782 – דנציג, ג' בתשרי ה'תרכ"א, 19 בספטמבר 1860) היה מגדולי חכמי אשכנז. רב בגרמניה ומחבר הפירוש "תפארת ישראל" על המשנה.

[39] de Waal, Frans (January 1995). "The Loneliest of Apes". The New York Times. Archived from the original on 4 May 2013. Retrieved 26 February 2012.

[40] MacClancy, J.; Fuentes, A. (2010). Centralizing Fieldwork: Critical Perspectives from Primatology, Biological, and Social Anthropology. Berghahn Books. pp. 6–7

[41] מסע אחר

[42] National Geographicישראל, שם.

[43] https://www.lbscience.org/2017/11/04/%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%9a-%d7%94%d7%91%d7%90-%d7%9c%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%94/