גילי חסקיןתלמידי כיתות י' של בית הספר האזורי "גוונים" שבתחום המועצה האזורית 'מנשה', יצאו לקראת סוף השנה שעברה (2006) לסמינר ייחודי הנקרא "מסע ישראלי". סביר להניח שההדים החיוביים שנשמעו בקול, תרמו להפצת הרעיון בעוד ועוד בתי ספר.
מסע ישראלי" הינו פרויקט המבוסס על בירור גיבוש וחיזוק הזהות היהודית, הישראלית והציונית של בני הנוער במדינת ישראל, על בסיס מסע מטלטל ומרגש בנופי ארץ ישראל. קהל היעד של המסע הינו בני נוער, בני כיתות י' – י"ב והוא מקיף כ 12,000 תלמידים בשנה. משך המסע ששה ימים, מליל יום א' בשבוע, עד מוצאי שבת.
המסע בנוי על שני צירים: גיאוגרפי ורעיוני. על פי הציר הגיאוגרפי, נע כל מסע מקצוות הארץ דרך השפלה, אל סיומו ושיאו בירושלים. בהתאמה להתקדמות הגיאוגרפית העולה לירושלים, הוגדרו מעגלי-השתייכות רעיוניים סביב רבדים שונים, בהם התלמיד עומד במרכז, ובוחן את שייכותו והזדהותו עם כל אחד מהם.
זהו פרויקט שהוכן בקפידה רבה, תוך מחשבה מעמיקה על התכנים בהם יש לצייד או לפחות להטעים את הנערים בני ה-16 ובעיקר להתמודד ואולי גם לעצב, את הזהות האישית, החברתית, היהודית והישראלית שלהם. במסגרת הפרויקט, התמודדו בני הנוער שלנו עם משימות שונות, במעגלים שונים: "אני ועצמי", "אני והחברים", "אני והחברה", "אני והתנ"ך" ולבסוף "אני והיהדות". כולם נושאים ראויים.
יש לציין כי הביצוע היה מוצלח מעל למשוער. הנערים חזרו משולהבים מההתנסויות שחוו, ממדריכיהם ומעצמם. כמדריך טיולים, העוסק במלאכתו זה שנים רבות, לא יכולתי שלא לקנא במדריכים הצעירים שקצרו כל כך הרבה שבחים. כשבועיים לאחר שחזרו, נפגשנו עמם כשהגיעו לבית הספר, כדי לחלק עמנו את ההנאה ולהעביר לנו את הבשורה. שמענו תשבחות על ילדינו שבינתיים הפכו לנערים, האזנו לשירים שחיברו, צפינו בסרט שהפיקו וקלטנו את האנרגיה שנספגה והשתחררה שם, בעצמה השמורה רק לבני הנעורים. התבוננתי בהנאה, בהם ובמדריכיהם. קשה להתווכח עם הצלחה ולמרות זאת, אני חש תחושה חמצמצה, של חוסר נוחות.
ראשית כל, ההחלטה לצאת לשבוע לפרויקט מסוג זה היא החלטה כפולה, הן חיובית והן שלילית. הבחירה בפרויקט של 'מסע ישראלי', משמעה גם ויתור על הטיול השנתי, שהרי המשאבים מוגבלים, בכסף ובזמן. כאשר הייתי בגילם, יצאנו לטיול רגלי בן שבוע במדבר יהודה. חצינו את המדבר ברגלינו, מבקעת קנאים ועד עין גדי. בטיול ההוא, כמו בטיולים אחרים בהם השתתפתי או הדרכתי, עסקנו מן הסתם במעגלים דומים, גם אם לא קראנו להם כך. כאשר העפלנו במדרון התלול של "מעלה בני המושבים", התמודדנו, איש איש ומחשבותיו, בשאלת "אני ועצמי". כאשר היינו מעבירים זה לזה, את תרמילי הגב הכבדים, עסקנו בי דעת, בשאלת "אני והחברה". להבדיל מילדינו, שנדרשו לשאלה הזאת תוך כדי משחק בו אחד מהם הפיל עצמו לזרועות חבריו, אנחנו נדרשנו לה, בסיומו של יום הליכה מפרך, כאשר נחלקנו, באופן טבעי, בין אלו שהתפרקדו על שקי השינה לבין אלו שהוציאו מעצמם את הכוחות ונרתמו למלאכת הכנת ארוחת הערב. מדבר יהודה הינו מקור בלתי נדלה לשאלות "אני והתנ"ך" וכמובן גם "אני והיהדות". מצדה, מערת המטמון, עין גדי והמרחבים השוממים סיפקו לנו מקור בלתי נדלה לשאלות הללו. ואפילו כמה תשובות. כך גם הנגב, כך גם הגליל.
במסגרת "מסע ישראלי", עסקו נערינו בפעילות חינוכית חשובה כמו ביקור וסיוע במעון לזקנים או נערים חוסים, בעפולה הסמוכה. אין ספק שלפעילות זו יש חשיבות חינוכית ממדרגה ראשונה, אלא שאת המאסה הזו של ששה ימים, חבל לבזבז על פעילות בעיר הנמצאת במרחק של חצי שעה נסיעה ממקום מגוריהם. אפשר לצאת לשם אחר הצהרים, לאחר יום לימודים. אם מצליחים, אחת לשנה, להוציא את הנערים לשבוע ימים מבית הספר, נראה לי נכון יותר לנצל אותם להכרת הארץ; להשקיע את הימים הללו בנסיעה למקום מרוחק ולהכיר להם חבלי ארץ שרובם לא יכירו באופן אחר. הטיול השנתי הינו מוסד שהתפתח בבתי הספר הארץ ישראליים מאז שנות העשרים ואני סבור שתפקידו טרם תם, מה גם שאני עדיין מאמין בערך אליו חונכו מטיילים בשמונים השנה האחרונות, שמי שכובש את הארץ ברגליו, הארץ תהיה לו. מעניין הוא שגם הערבים הבינו זאת, שבעים שנה מאוחר יותר והם כובשים את שביליה של הארץ בהמוניהם, כשהם מוּנָעים, כמותנו, לא רק באהבת הטבע, אלא באמונה שכך מתקרבים לחבלי מולדת.
מעבר למחיר שהמסע הזה גבה, היינו, ויתור על הטיול השנתי, קשה היה לי עם אחד האלמנטים החשובים שהרכיב אותו ובמידה רבה היו שיאו והוא המעגל הטעון כל כך והשנוי במחלוקת: "אני והיהדות".
מְרָכֶּז המסע ומרבית המדריכים היו דתיים; הרוח שהניפה את מפרשי המסע היתה דתית. התכנים של המסע נוצקו על האובניים של היהדות האורתודוכסית, שלי ולמרבית ההורים אין בה חלק. קל להישבות בקסם של הדבקות הדתית, אך עבורי איננה יותר מאשר פולקלור. אינני זולל דתיים לתיאבון, אלא יהודי, ציוני, שאינו מקבל את התשובות הדתיות כמובנות מאליהן ומחפש תשובה חילונית לזהות היהודית שלו.
מהי בדיוק יהדות חילונית? אינני יודע, אני רק סבור שמסע כזה ראוי להתמודד עם השאלה הזאת. לא בטוח שהתשובה תימצא, וודאי שלא בקלות שמספקת לנו היהדות הדתית, אך יש מקום גם לשאלה והן לתהייה שתבוא בעקבותיה; כפי שדרש ברל כצנלסון – "בזכות המבוכה ובגנות הטייח". עבור מארגני המסע פירושה של יהדות הוא אורתודוכסיה בלבד. לא יהדות קונסרבטיבית, לא יהדות רפורמית חלילה, אלא יהדות שמשמעה ביקור בישיבת הכותל וחציית ירושלים ברגל, כדי שלא לחלל את השבת. לא היה שם מפגש עם יהדות מורדת כמו זו של ברוך שפינוזה. אפילו לא מפגש עם אנשים כדוגמתו של ישראל סג"ל, שהוריד את הכיפה מתוך הכרה. כל זאת, למרות שהנערים הללו הגיעו מבתים חילוניים, שמשירת השבת זרה להם. וודאי שלא במתכונתה הדתית. האם אין דרך להתמודד עם התכנים הללו באמצעים חילוניים, מורכבים יותר, אך מתאימים יותר למציאות בה הם חיים?
כאשר ניסיתי להעלות את הנושא בערב הסיכום, קבלו הורים רבים על דברים אלו, שנשמעו ככפירה בעיקר. מרבית התגובות היו רגשיות, מתוך הבטן. בעיקר מצדם של הורים מסורתיים, המתקנאים מטבע הדברים, בדתיים מהם. גולת הכותרת של הפרק הירושלמי היה הכותל המערבי. אחד ההורים. תיאר בהתרגשות כמה התפעל מהשירה האדירה שפרצה מגרונותיהם של בני הנוער סביב הכותל. אכן, בביקור בכותל יצוקים מרכיבים מרגשים, כמו אזוב ועצבת, עופרת ודם, אך לו אני הייתי בין המארגנים, הייתי מנצל את הסמינר כדי להתמודד דווקא עם שאלות סוֹקְרָטיוֹת מבית מדרשו של ישעיהו לייבוביץ', שיצא נגד עבודת האבנים במקום אותו כינה "דיסקו כותל". הורים אחדים טענו שטוב עשו המארגנים שחשפו את הנערים לדת. לטעמי חשיפה איננה ערך אלא כלי. המחנך חושף את המחונך לתכנים אליהם הוא מעוניין שייחשף. שהרי איננו מציעים שבסמינר מסוג זה ייפגשו הנערים לחבורת ישראלים יורדים, שייחשפו אותם לחיים הטובים בארצות הברית ולא עם יהודים אוהבי ישו, שיציגו אלטרנטיבה אמונית. אנו חושפים אותם למה שנכון בעינינו.
במהלך חיינו, חילוניים ככול שיהיו, אנו נתקלים ביהדות האורתודוכסית שמלווה אותנו או לפחות אורבת לנו בצמתים החיוניים של חיינו. אנו פוגשים אותם כשאנו נולדים, כשאנו מקימים משפחה וכשאנו מתים. הם שם, בברית המילה, בטקס הנישואין ולמרבה הצער, גם בגירושים.
כמו ייתר ההורים שנכחו במפגש וכמו אלו שליוו אותו מרחוק, התפעמתי מרמת הביצוע של הסמינר, אך במקרה שלי, התלוותה לה תחושה לא נוחה של מיסיון. מפגשי הגשר בין דתיים לחילוניים אינם גשר אמיתי, היינו, מפגש באמצע הדרך, אלא מתרחשים כמעט תמיד במקום שבו מציגים הדתיים, עמוסי הערכים, את עולם התכנים העשיר שלהם, בפני החילוניים שאינם יותר מאשר "תינוקות שנישבו". אני אינני תינוק שנשבה. היהדות עבורי איננה עסקת חבילה שעלי לקבל את כולה. כפי שכתב עמוס עוז, ב"אור התכלת העזה", אני ממשיל אותה לארון בעל מגירות, ממנו אני שולף את המגירות המתאימות לי. מוסר ולא חליצה, ישעיהו בן אמוץ ולא יהושע בן נון; פילוסופיה ולא קבלה; רמב"ם ולא באבא סאלי; חגים ולא שמירת שבת. גם אם יחשבו ההורים והמורים שיש להקנות לילדינו מעט דת ומסורת, בלי קשר לדרך בה רואים אותנו הדתיים, אינני סבור שהדרך היחידה להידרש לנושא, במסגרת יום וחצי של "אני והיהדות", היא ישיבת הכותל ושאפשר לדון ביחסינו על היהדות, תוך כדי חילול שבת, וכמובן תוך כדי צילומי הסרט, כי לטעמי, בניגוד למה שנאמר בסרט, על ידי יוצריו עצמם, מותר לצלם בשבת.
בשנות ה-50, כאשר תהה דוד בן גוריון לגבי צביונה של המדינה, טען החזון איש, מנהיג היהדות דאז, שהחֶברוֹת החילונית והדתית משולות לעגלה מלאה הנפגשת בעגלה ריקה על גשר צר ושאל רטורית, אם אין העגלה הריקה צריכה לפנות את הדרך לעגלה המלאה? אכן, מרבית הדתיים מתייחסים לחילונים כאל עגלה ריקה. אבל כאן מדובר בבית ספר שמנהלו דאז, היה מחנך בעל שיעור קומה, חבר קיבוץ של 'השומר הצעיר', שחונך על תכנים יהודיים אלטרנטיביים. דווקא אדם ערכי זה קיבל עלינו דין עגלה ריקה.
לא ברור לי האם הדיון הוא על המסע או עלייך ועל כישורייך, עמדותייך, מסלול התבגרותך וחייך?
ביה"ס, שהשתמשת בשמו על מנת "להיכנס" במסע, מציע פעילויות נוספות במסגרת הכשרתו את הנוער. במידה וישמעו, יחשפו בני הנוער הטובים שלנו לחברה ערבית, לאוכלוסיות מוחלשות אחרות (נשים, פליטים, עולים, עובדים זרים, קשישים), כמו למסלולי הנגב, הרמה והערבה.
בנוסף רק לידיעה, חלקו הראשון של המסע מהווה מענה לטיול השנתי !
כבית ספר חילוני – אין מניע לחשוף את תלמדיו לחלק זה של החברה בו הם חיים.
ואפרופו עגלה ריקה, אני לא מקבלת עליי דין של אף אחד, אלא אם כן אני מרגישה שיש משהו בדברו… ואם תוכל עוד טיפה זמן להקדיש… מה היה קורה אם ביה"ס היה מונע מתלמידיו את החויה? לא היית קופץ לאמר כי זה בגלל שמנהלו (גם בעתיד) הוא חניך השומר הצעיר? זוהי גדולתו של "גוונים", ועוד אומר ואסיים, יש בוודאי סיבה לכך שלטעמך המסע נראה ונתפס אחרת מלכל האחרים… ולא בשל היותך מדריך טיולים.
מורה יקרה
יש לך שם?
לא ניסיתי "להיכנס" (?!) במסע (לא כל כך בקי בזרגון הזה, מניח שתמצאי ביטוי יותר פדגוגי), אלא להחליף דעות. לנסות ולשכנע, ואולי גם להשתכנע. לא "נכנסתי" במסע, אלא הצגתי אותו בצורה הוגנת, תוך פרגון אדיר למחולליו ולמבצעיו (לומדים אצלכם הבנת הנקרא?). חשבתי שבבית ספר כזה, עם צוות מורים שאת רובו אני מעריך, יש מקום גם לדיונים ערכיים. יש מקום להתלבטות. ואולי אפילו לכפירה בעיקר. אני סבור שחלקו הראשון של המסע הישראלי, היינו יום ורבע בכרמל, אינו עונה על המטרות שטיול שנתי אמור להשיג. לשם כך הבאתי חוויית טיול שנתי כפי שאני תופס אותה, ולא כדי לכפות עלייך היכרות אינטימית עם מסלול התבגרותי. אם כבר עסקנו בכך, אספר לך שבבית הספר בו התחנכתי היה מנהל בית הספר מכנס את פורום ההורים, טרם יקבל על עצמו החלטות משמעותיות, לא משום שהוא זקוק לכישוריהם חלילה, אלא משום שהיתה חשובה לו דעתם ומשום שרצה שיהיו חלק מההליך החינוכי.
לעניין החשיפה, טרחתי לכתוב ואולי לא מספיק ברור, שחשיפה איננה ערך ואפילו מתחתי את דברי עד כדי אבסורד בכך שציינתי שאיננו חושפים אותם להכיר יהודים תומכי ישו למשל. אינני מציע לעשות זאת כמובן, רק אומר שאנו בוחרים למה לחשוף כשאנו רוצים להטות אותם לכיוון זה או אחר.
אני סבור שאם מחליטים כבר על מסע כזה, יש מקום להתנסות אחרת במעגל החשוב של "אני והיהדות". כפי שהיית אמורה להבין מרשימתי הקצרה, אני מקדיש לא מעט זמן ומחשבה לברור היהדות שלי ואני סבור שבבית ספר חילוני, "אני והיהדות" אין פירושו ישבת הכותל ולא איסור על חילול שבת. אם בית הספר היה מונע מהם את החוויה הדתית האורתודוכסית, לא הייתי "קופץ" כפי שהצעת (גם הגב שלי כבר לא כשהיה פעם), אלא, כפי שניתן היה להבין, מברך על כך.
ההערה הפסיכולוגית על העובדה שאני רואה את הסמינר אחרת מ"כל האחרים" נוגעת ללב באמפטיה שלה. אשמח אם תאירי את עיני לגבי מניעי הנסתרים (לעולם לא מאוחר ללמוד), אבל מעולם לא התיימרתי לראות או לחשוב כמו כל האחרים ואשמח אם בבית הספר שלנו, לא ייחנכו את הילדים לכך.
גילי שלום
אני עוקבת בהשתאות אחר ההתנסחות שלך ונוטה להסכים עם חלק מדברייך. יחד עם זאת, נראה לי שטוב היית עודה לו היית מכיר ומשתמש מעט בצבעי האפור, אלו שבין השחור ללבן.
גיל אני מאוד שמח שאתה מעלה את הספקות הללו בכתבה. ראשית כי אתה מעלה את כל הטוב שבמסע במילים יפות ואוהדות. שנית, כי רצוי תמיד לשמוע עוד דעות.
בנושא חשיבותו של הטיול השנתי אין מה להתווכח- היא ברורה מאוד, אך פעם אחד מתוך 12 פעמים, רצוי וכדאי לעשות גם משהו אחר לא? לא כל שנה יוצאים למסע.
שנית, אני מוצא את עצמי כמדריך ממיעוט חילוני במסע ישראלי וגם אני הרגשתי כמוך לא מעט. השוני הוא ברמת ההדרכה. חיפשתי וגם מצאתי תכנים יהודיים שאינם הבאבא סאלי והם אפילו לא רמבם. אף רכז לא התערב לי במלאכת החיפוש אחר מקורות ואף היו כאלה ששיבחו אותי על כך שאני מביא את עצמי כמדריך- יהודי מאמין וחילוני. הכל תלוי במדריך.
מהיכרותי עם חלק לא מבוטל ממדריכי מסע ישראלי אני יכול לומר שאין כאן כפייה, חלילה, אלא שיתוף וניסיון להכרה שבטוב שביהדות שאותה בדרך כל כופים עלינו. קבלת שבת אינה אורתודוכסיה אלא מסורת, בניגוד לתפילה שהיא לא חלק מהבסיס- אף אחד לא כופה אותה על תלמידים. שמירת שבת היא מסורת, היא בסיס. במסע גם אני שומר אותה מתוך כבוד ולא אמונה. אבל חשוב להכיר. המסע כולו עוסק בהכרה ולא בניסיון להנחיל ערכים חדשים.
דורון
(אני מדריך במסע וכותב כרגע עבודה סמינריונית על השיטה החינוכית של המסע, )
אתה מדבר ממקום מאד בוגר ומשכיל- וככה מחנך צריך להיות. אבל כשאתה פונה אל הילדים אתה צריך גם להבין שיש רובד רגשי בו ההישג הנדרש מהתלמיד הוא לומר – "אני מרגיש ש…". כל ההשגות שלך על המסע הם ברובד שכלי שנמצא מחוץ לאדם. שהרי תמיד נוח לדבר על "ההם", ששם מעבר להרי החושך. והאם הקניון צריך להפתח בשבת או לא.
אבל בעולם פוסט מודרני האדם מחפש להפגש עם המציאות בצורה שתועיל/ תרגש אותו. (ובהיבט הזה אני חושב שהשיא של המסע הוא אני ועצמי ולא אני והיהדות). ולהתחיל לדבר על תפיסות סוקרטיות מול הגישות העכשוויות באורתודוכסיה, כשאנחנו מול הכותל בערב שבת, זה אופורטוניסטי ולא מתאים לחניכים.
אולי כדאי שיובהר שזה לא סמינר- כמו שכתבת, ואף אחד לא בא ללמוד על תצורות גאולוגיות ועל צלף מצוי. כל אלה הם בסיס חשוב בטיול אבל הם (כמו כל הדברים השכליים) הם רק הכלי כדי לעורר סקרנות ולגבש זהות.
אני חושב שהחוויה שהתלמידים חווים במסע מעצימה ולא רדודה. ומביאה אותם למודעות עצמית גבוהה מאד ביחס לבני גילם.
תנסה לעשות מסע אלטרנטיבי, שיקח את הפלטפורמה של המסע וינתק אותה מהחוויה הרגשית. אם תעשה מסע נודד של שבוע במדבר – לא תוכל ליצור תחושת צמיחה בפרספקטיבה שבועית. בנוסף, מסע כזה מקשה מאד על המורים באופן שהמחנך יצטרך להתחלף באמצע המסע. אם תעשה מסע שיש בו רק דיונים שכליים (כמו מהי יהדות חילונית) התלמידים יקבלו תחושה של בית-ספר, והדברים לא ישפיעו על מבנה האישיות שלהם. אבל ואפשר בצורה מאד "יהודית חילונית" לעשות מעגל לפני שבת שבו כל אחד יספר על השבת שלו- מי למסיבה ומי לבית כנסת.
הביקורת שלך באה מנקודת מבט סופר בוגרת, וטוב שכך. עכשיו רק נשאר להוריד אותה לקרקע.
אשמח לתגובתך.
אהלן אריאל!
שמי הוא אלי ואני מדריך במסע ישראלי וגם אני מתכוון לעשות עבודה סמינריונית על המסע אולם אני מחפש מקורות ומאמרים אקדמיים שיסייעו לי, האם תוכל לקשר אותי למקורות כאלה?
אשמח מאוד אם תוכל לשלוח ל במייל
[email protected]
מלבד הדיון המרתק מאוד שמתנהל פה שאני בהחלט נהנה ומתחדד בעזרתו
שלום רב
אין לי, לדאבוני, מחקרים אקדמאיים בנושא. הבעתי דעה אישית
הכתיבה שלך מעוררת הערצה ואני משוכנעת שכל שמץ של התנגדות מגיע ממקום של קנאה וחוסר הבנה.
הכתיבה שלך חכמה וחריפה בצורה יוצאת דופן.
כל הכבוד!!
גיל היקר. נפעמתי לראות מי זה סבא רבה שלך.
תמהני אם אתה מבין בכלל באיזה סדר גודל של יהודי מדובר…
אינני מדריך במסע ישראלי אני עובר אורח באתרך והרגשתי צורך חריף להגיב.
ניכר מכתיבתך המורכבת והמחפשת כי נשמתך הגבוהה מתייסרת "בין המיצרים"…
שכן גדלת היכן שגדלת אך בריא וברור לך כי אותה יהדות אורתודוכסית בה אתה משתלח כאן היא חלק בלתי נפרד ממך וממהותך האישית והלאומית.
אין "כמה אמיתות" יש אמת אחת והיא ברורה לגמרי.
זה אולי לא נעים לך באוזן..
אבל ככה זה.
לפני 300 שנה לא היה שום חסקין מדבר כך. נקודה. או שהיית יהודי אורתודוכסי או שלא היית יהודי…
בתור מלומד לא קטן אתה בוודאי מבין שזו אמת…
היהדות החילונית איננה דת,ואיננה דרך בפני עצמה ..שאל כל אחד מה זה חילוני..זו הגדרה מוזרה ביותר. שכל מהותה : "אני לא דתי"…. החילוניות היא תגובה לחיי התורה היא איננה דרך.
במשך הדורות האחרונים גדלו פה דורות של ילדים שחונכו בכפייה חילונית מזעזעת שניתקה אותם לחלוטין ובאופן טוטלי מדרך אבותם ומשורשם הרוחני.
אבל הדור הזה של ילדי ישראל ה"חילונים"..צמא כמו גמל אחרי שלשה חודשים בלי מים…החבר'ה מבינים שהבלוף נגמר. שיש חיים אחרי הקניון והסרט והmp3 ומשחקי הבנים והבנות ואינטרנט..
משהו עמוק ומהותי חסר להם והם בלי שנבין את זה צועקים פתאום בבית ספר חילוני לגמרי" אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להישען…אלא על אבינו שבשמיים…"
הם רוצים לשמוע באמת מה זה יהדות ולהלחיט ל ב ד !!!! לא שיחליטו עליהם אוטומטית. ה ם רוצים וצמאים לטעום משהו מהדבר האמיתי.
אתה רואה יודע ומרגיש את זה בכל האברים. אברי הגוף והנפש.
אתה יודע שהם יודעים שאתה ושכמותך הסתירו מסתירים ויעשו כל מאמץ להסתיר ולהרחיק אותם משורשם.
ולכן אתה משתגע במאמץ לשלול מהם אפילו את הטעימה היחידה של רוחניות והסתכלות פנימה שהם זוכים לה בכל שנות חינוכם… שבוע אחד בכיתה י"א…
עד כדי כך אתה חושש ויוצא מגידרך שאתה לא סומך על 11 שנות חינוך חילוני מול שבוע אחד שטיפ טיפה ממש טיפל'ה נותן להם משהו אחר…זה מעורר המון מחשבות ידידי.
אבל זה לא יעזור. וזה לא קשור למסע ישראלי כלל או איך שקוראים לפרויקט הזה.
זה קשור לזה שסבא שלך זכר צדיק וקדוש לברכה, שקיבל את המקל מאבא שלו והוא מאבא שלו עד אברהם אבינו הוא עשה את נלאכתו נאמנה. מישהו אצלכם פישל וזרק את המקל על הריצפה באמצע מירוץ השליחים…ואמר "קשה לי..! לא נוח לי! אני לא משחק…"
ואתה גיל היקר..רואה את המקל על הרצפה רואה את החבר'ה הטובים האלה עם כל הלב והנשמה שהם מביאים איתם רצים על המסלול מכשולים מולך ומעבירים את המקל הלאה …ואתה נורא רוצה להרים אותו כי פעם הוא היה ממש בידיים של סבא רבה חסקין זצ"ל. אבל כשאתה מבין מה המשמעויות האישיות הנגזרות מכך..זה מפחיד אותך..ובצדק.
אבל אשריך וטוב לך שבכלל אתה נותן את הדעת על הנושא . זה סימן ש"הנר שלך" דולק ובוער…ב"ה.
וכבר לימד רבי נחמן …כל עוד הנר דולק…אפשר לתקן.
יהי רצון שתזכה לתקן ולהחזיר את עצמך אל המירוץ היהודי המקורי ותזכה להעביר את המקל לילדיך,ואלפי תלמידיך מתוך שלמות הנפש ושמחה גדולה ובלי להתייסר רגע אחד.
אני יודע שכל התגובה הזו נשמעת לך הזוייה לגמרי.
אבל אני מאמין באמונה שלמה שיום אחד אכנס לבלוג הזה ואראה תמונה חדשה שעדיין לא מופיעה שם.
וכשהכל ייגמר יום אחד אחרי 120 בע"ה
תוכל לשבת עם סבא חסקין בחברותא וללמוד יחד באור העליון "כלכלת שביעית" ובטח שדוקטור כמוך יהיה בקי רצוא ושוב גם בש"ס ובפוסקים לפחות כמו במאמרי המדע האינסופיים בהם אתה שוחה היום.
זהו זה. ככה זה אינטרנט. פתאום יכול להכנס מישהו ולהגיד לך מה שהוא חושב…
דבר אחד אומר לך מעומקא דלבאי.
זוהי תוכחת אוהב לגמרי.
אשמח אם תאמין לי בזאת. גם אם מעט עקצתי.
אתה אדם מדהים ומלא בטוב.
יהי רצון שתזכה לדייק את הטוב הזה לטוב מאד…
שלך. יהודי. אורח.
רק בצד הטכני.
נדמה לי שרוב בתי הספר כבר לא יוצאים לטיולים שנתיים מהסוג אליהם יצאת אתה כשהיית בגילם. לא מסע נודד של שבוע בנופי הארץ, ואפילו לא יומיים. כשאני שמעתי על הביקוש ועל רמת שיתוף הפעולה עם המדריכים – נפעמתי. ברוב בתי הספר היום הטיול השנתי (ובטח זה של כיתה יב') כולל בתוכו לינה בבתי מלון ועוד כהנה וכהנה אלמנטים לא חינוכיים בעליל.
בנוגע ל'בזבוז' יום על התנדבות – השאלה אינה האם מקום ההתנדבות קרוב לעיר לימודיהם או לא, השאלה שצריכה להשאל היא האם ההתנדבות הזו היתה מתבצעת במסגרת בית הספר ללא המסע. אם התשובה שלילית – היום לא 'בוזבז'.
בכל אופן, אם מטרתך חיובית וטובה, מדוע שלא תנסח מכתב הולם לעומדים בראש הפרוייקט ותציע הצעות לשיפור במקום לקטר?
בתור מדריכת מסע, אני יכולה לומר, שהמסע פועל באופן הכי לא " מסיונרי" שיכול להיות. בשום מסע שהעברתי לא טיפטפתי דת, מוסר.. וכו',אלא המטרה שלי והמטרה של המסע היא להוציא מתוך התלמידים את הזהות שלהם, והחיבור שלהם לעצם היותם יהודים. החיבור שלהם! !הקשר שלהם!. זה לא סמנריון. זה מסע שהם עוברים עם עצמם, ועם חברים שלהם. אין הרצאות, . המסע הוא שלהם. תפקיד המדריך הוא ללוות ובעיקר לעלות שאלות, הם עונים את התשובות לעצמם. נראה לי מדבריך שיש בך שמץ של אנטיות לכל מה שקשור ליהדות, וחבל שאתה משייך את כל מה שקשור לעולם היהודי לדתיים, העולם הזה שייך באותה מידה למה שנקרא" חילוני". כולם קשורים ליהדות, והמסע מנחה כל אחד למצוא את הקשר שלו, לעצם היותו יהודי.
להזכירך, אתה יהודי. לא רק ישראלי.
כצעיר שסיים תיכון ממלכתי לפני כ5 שנים, ומי שמעוניין השנה להשתתף בקורס הדרכה בפרויקט זה יש לי כמה דברים שעלו בי בזמן שקראתי את המחשבות שעלו בך בהקשר למסע ישראלי. למדתי אגב בתיכון הראל במבשרת ציון- ישוב סה"כ מבוסס ואיכותי.
הטיול השנתי שלי לא היה במדבר יהודה. כבר לא נוסעים לשם. היום טיול שנתי הוא באיזור הכנרת או באיזור אילת. הוא יכלול מסלול קצר אחד בלבד של שעתיים שלוש, בד"רכ פעילות אתגרית כמו קייקים או אופניים, זמן התבטלות על החוף, ואולי מסיבה או ארוחה. אין כמעט שיח על שום דבר מעבר, אני מתאר לעצמי שהיו "זורקים" לטיול איזו מדריכה, אבל זה שאני לא זוכר את זה מעיד על כמה זה היה לא-משמעותי. הבעיה היא שהטיול הוא לא רק לא משמעותי מבחינה ערכית. הטיולים של השנים האחרונות הפכו לזמן ממוסד לפרוק מתחים. אני אספר לך שלא היו טיול אחד שלא כלל ערב אלכוהול.
הטיול שאתה מתאר עבר מעולם ברוב בתי הספר. החוויה הציונית והאישית המאתגרת פינתה את מקומה ליומיים שלושה של כיף – כי אחרת התלמידים לא יהיו מרוצים (היום משתדלים מאוד לרצות את התלמידים במה שכביכול אמור לעניין אותם- רק בילויים, במינימום מאמץ).
מסע ישראלי הוא אלטרנטיבה אדירה בעיני לטיולים האלו שהערך המוסף נופל בהם בין הכסאות.
ובנוגע לזהות היהודית. אני חילוני, ולצערי האחוזים של צעירים דתיים איכותיים הם גדולים בקורסי הדרכת הטיולים פי כמה מאחוזם באוכלוסיה הכללית- וזה רק מכיוון שהחברה החילונית שולחת הרבה פחות נציגים. המסע הוא לא דתי- הוא יהודי. גם אם אינך שומר מצוות ראוי שתכיר את המקורות היהודים- כי רק ככה אתה יכול להסכים או להתווכח איתם. דרך השיח הזה נבנית זהות. החברה החילונית לא מחנכת את בניה להכירות עם המקורות. המבוגרים אולי מכירים את שפינוזה או הרמב"ם והם יכולים להתייחס לתורתם (להתחבר או להתפלמס) אבל ילדיהם לא. 80-90 אחוזים מבני הכיתה שלי לא יודעים את ההבדל בין המשנה לתלמוד.
ברור שמדריכה דתיה תתקשה לא ליצור תחושה של מיסיון. קודם כל בגלל שהיא לא חילונית וההתיחסות הדתית שלה למקורות היא הדבר היחיד שהיא מכירה (זה לא המקום שלה לגבש זהות יהודית חילונית למי שלא דתי- אלא של היהודים החילונים). את זה אפשר לפתור עם יגיעו יותר חילונים שמזדהים עם הפרויקט ועשייה החינוכית. הבעיה היא עם חוסר ההכרות הטוטלית של חלק גדול מהנוער עם כל עולם התוכן- ככה שיוצא שאותה מדריכה היא השער היחיד כמעט לעולם היהדות ולמקורות. כדי שלאותה מדריכה יהיה שיח אמיתי עם התלמידים ראוי שיגיעו מוכנים בעצמם, ומכירים את עולמות התוכן של היהדות- אבל זה לא המצב בשטח.
שוב אציין שאני חילוני, ורואה שליחות בגירוי צעירים לחקור ולבחון את יהדותם וחיבורם לארץ. אני יודע שלא חייבים להיות דתי בשביל להיות יהודי- אך האם לצעירים היום ולהוריהם יש את האמונה בכך, או שהם רואים בכל שיח דתי מיסיון?
גילי !! ברוב יושרך אישי אכן הבעת את הערכתך לרעיון ולביצוע של התכנית. ולכן גם הערותיך נקראים ברצון. יש מקום להפריד בין עצם הרעיון של הנחלת האהבה לארץ ישראל ,(גם דרך הרגלים) הכרת מורשת הארץ והעם כי כן יש לעם ישראל מורשת ארוכה וחלק ממנה היא גם מורשת הארץ כפי שהיהדות ולא משנה מאיזה גוון היא מורשת עם.וכפי שידוע לי ,וידוע לי היטב לא כל המדריכים ב"מסע" הם דתיים ומעדות אישית חלקם באים מבתים "אנטי דתיים" וכל זאת הם בעלי הכרה האהבת הארץ ובערכיה. לעצם הענין לא יקרה כל רע אם בני הנוער יקבלו מעט מושג על היהדות האורטודוכסית כפי שהם מקבלים במסע. וכפי שנכתב בכותרת את השאר הם יוכלו להשלים בקלות המסגרת בית הספר או תנועת הנוער וכו' לחלק גדול מאותו נוער זו האפשרות היחידה להפגש עם אותה יהדות וברוח נעימה ומקבלת. אולי זו ההכנה המתאימה לאותם בני נוער שיגיעו בקרוב ליחידות מובחרות מצה"ל ושם בודאי ירכשו את אותם בני נוער אורטודוכסים ואולי מסע זה יאפשר להם לבנות חברות טובה. חבל שאין יותר מדריכים הבאים מהעולם ה"לא דתי" אך זאת המציאות כי בוגרי החינוך הדתי אכפתניקים ומוכנים להתעסק גם באיכות החיים והחברה אולי אם מסע ישראלי היה מתחיל לפני שנים רבות המציאות היתה נראית כבר היום אחרת . וכל זאת תודה על התייחסותך ועל תרומתך האישית לקשר בין עם ישראל לארצו..
שלום רב
אני עוסק שנים רבות לא רק בקשר בין עם ישראל אלא במהות היהדות שלי.
דווקא בני נוער, שמרגישים את עצמם יהודים ואין דבר בינם לבין שולחן ערוך, צריכים לערוך דיון נוקב במהות היהדות שלהם. משום כך, אינני מוכן לקבל כי "היהדות שלי" היא בהכרח יהדות אורתודוכסית. ראשית כל יש עוד זרמים ביהדות. שנית, יש כאילו שבחרו מתוך הכרה לחדול משמירת מצוות. אני בא ממקום בו שבת אינה מוקדשת לבית הכנסת אלא לטיולים ולצלילה ובכול זאת, חושב שאני יהודי לא פחות ובמדה רבה גם יהודי מאמין. אני חושב שיש מקום לתת במסע שכזה, ביטוי לתהיה שלי
כפי שאמר ברל כצנלסון" בזכות המבוכה ובגנות הטיייח
לגבי הקנאה, כי באמת, עם כל הכבוד- נדמה שזוהי בעייתך המרכזית שבגללה אתה מחפש פגמים שקיימים בתוכנית המסע הזה.
אתה דיברת על תגובת ההורים לעניין הדתי במסע, אבל מה עם תגובת התלמידים? אני מכירה תלמידים שהחשיפה לעולם הדתי הדהימה וטלטלה אותם, ובמיוחד בדרך בה עושה זאת המסע- בדרך של דיון והידברות, ללא שום כפייה דתית.
כמובן שמארגני המסע יבחרו להעביר את ערכיהם הדתיים-אורתודוכסיים, כמו שאם אתה היית מארגן מסע כזה היית בוחר לדבר על סופר ישראלי ולא על מנהיג עמך שכבש את הארץ. לכל אחד הערכים שלו. רק אל תשכח, שאולי טעמנו בספרות שונה, אבל ההיסטוריה שלי ושלך היא אותה היסטוריה….
הייחוד במסע הזה הוא ערכים שהם בד"כ שונים ממה שתלמיד חילוני נחשף אליהם, בטיולים שנתיים שבתיה"ס מארגנים וכו', וזאת הסיבה שהמסע הזה כ"כ מצליח וחוויתי לרוב התלמידים.
כתלמידת בית"ס דתי שיצאה למסע, אני יכולה להגיד שהוא באמת ריגש אותי, אבל כמי שמכירה תלמידים חילונים למסע- אני יכולה להגיד שזה עשה להם הרבה יותר.
כשדיברת על התרחשויות נפוצות בטיולים שנתיים שגורמים לתלמיד ללמוד על "אני ועצמי" "אני והקבוצה" וכו', כמובן שזה קורה! זה קורה לנו בכל מיני מצבים יום-יומיים, והייחוד של המסע הוא שפותחים את המצבים האלה, מדברים עליהם, מבינים יותר לעומק את משמעותם.
חבל להוריד מערכו של הפרוייקט המדהים הזה.
שמי מיה צחור. בתי נמצאת עכשיו במסע ישראלי ורציתי לראות באינטרנט מה זה. קראתי את רשימתך בהנאה ועניין, רשימה מצוינת, מנוסחת יפה. מסכימה עם כל מילה.
אני יודעת שלרבים זה נשמע כפירה לכן מצאתי לנכון לכתוב לך.
בברכה,
מיה
שלום גילי,
הזדהיתיח מאוד עם דבריך ורציתי להאיר ולהעיר ממקומי.
חזק וברוך על הקריאה שלך לברור אמיתי ועמוק בנצרך בחברה שלנו. אני חש שהיום רק חלק קטן עוסק בכך ברצינות. עוסק במציאת הזהות הטבעית והאמיתית שלנו כיהודים בתהליך חדש של גאולה מהגלות שבה היינו אלפים בשנים.
חייב להיות פה בירור חדשני שיכול להכיל את כל גווני הדור ולא חלילה לדחוק שום חלק מהעם.
יש צורך שכל אחד יבוא עם תורת אימו שלמד- או תותרו שלו אם הגיע לכך, ויישא וייתן כארי בשביל לברר את מצב חיינו בעת הזאת. לדעתי זהו צורך לאומי קיומי במיוחד בעת הזאת שבלבול שורר בעם.
מכאן אני בא להגיב את דעתי לגבי המסע שבו יש את יחידת אני והיהדות.
הבט גילי, יש צדק עצום ונוקב בדבריך שכתבת ואינני מקל ראשי בכך, אך אני מציע את זוית נוספת להסתכלות שאולי תעזור והיא, שבשביל להמצא בברור עמוק וחשוב זה יש צורך אמיתי שהנער בכל מקום שהוא כל עוד הוא משתייך לעם היהודי, יחווה ולו לזמן מועט מהי אותה יהדות מסורתית שקיימת עד היום אצל חלקים לא קטנים מהעם. יהדות שהייתה קיימת אלפים בשנים וטוענת שקיבלה את דרכה מהאל בכבודו ובעצמו.
יש מקום לתת לברור את מקומו לאחר שהנך חש את הצד השני.
אותם נערים יודעים מהם חיי חול אך אינם חווים חיי קודש, למען האמת חייבים אנו לספר להם ולתת להם גם לטעום מחווית הקודש של עמנו, חוויה שאין לזלזל בה כללמכיון שעל בסיסה אנו כאן כיום.
אנו יכולים לבוא ולנסות להעשיר ולהרחיב ולהעמיק אותה כמובן ואף להתווכחעם עצם דרכה, זה לגיטימי בענייני, אך למנוע מאדם לחוש את תרבות אבותיו זהו דבר רע ומכוער כל עוד הוא לא נעשה בכפייה.
יש בכך רק תועלת ליצירת דיון פורה בקרב הנוער לאחר שטעם מאותם תחושות.
בדומה לרווק שינסה לתת עצות חינוכיות לאבא לילדים לפני שיודע הוא מה לגדל ילדים, כך ברי לי שלא ניצור דיון מעניין לולא נחווה זה את את עולמו של האחר (אני סבור שכיום אין בנמצא כמעט דתי שלא חווה בדרך זו או אחרת מהם חיי חול- זה לא אומר שהוא צריך לההפך לחילוני גמור כמו שאינני מבקש מהנער לההפך לדתי גמור לצורך המבחן.)
זהו עניין מאוד רחב שאי אפשר להעלימו באמירה של חיה ותן לחיות, יש פה שאלה ברורה שנדחקת היום הצידה בעיקר מחוסר הזדמנות אמיתי.
במסע הזה שבוחר לפתוח חלונות לצדדים חשובים כל כך בחיינו אין ספק שזוהי שאלה רבת משמעות שיש להידרש אליה. ויש לאפשר לחשוף את הנער לחווית יהדות נקיה אמיתית לפחות פעם אחת.
על אותו משקל לו יצוייר שילדי החינוך החרדי יעברו מסע כזה דבר שאני מייחל לו בכל ליבי ונפשי!! אזיי ודאי לי שהייתי עורך לו זוית אחרת בשאלה היהדות ואני ומטיב להפגיש אותו עם חוויה חילונית לטעמו. דבר שייתן לו חשיבה מחודשת על צורת חייו- למשל הצבא.
אני מסכים עם השאלה שהעלית למה המסע מכוון לקוקוד הזה של אני והיהדות. יש בזה גם לדעתי משהו קצת מוטה ואפשר לתקנו.
אני נוטה להסביר זאת בשיקולים טכניים ומתודיים שמורכבים אחד על השני כמו שאתה יכול לראות, כך שלדחוף את היחידה הזאת לפני אחרות יכול אולי לשבש את ההתפתחות של המסע.
מה גם שיותר קל לחתום מסע בסוף שבוע ולא באמצע שבוע, וחוויה יהודית טהורה היא לרוב שבת ולא תפילת מנחה של יום שלישי.
אך כאמור אני מסכים עם הערתך.
יישר כוח גילי
ינון
בתקופה הקרובה עומד בני לצאת למסע ישראלי. ברמת העקרון אני רותח שמאחורי הפעולה הזו עומד ארגון מבראשית הידוע כלאומני ומסיונרי ושמקימו הרב מוטי אלון גם מואשם בפלילים.
מצד שני אני משתאה מפרוייקט מעוצב היטב, שנראה כמעמיד חלופה הרבה יותר משמעותית לטיול השנתי שמזה זמן רב מספק חוייה נהנתנית ולא חינוכית.
אני אישית לא חושש מחשיפתו של בני למסיונריות מכל סוג , אבל אני תוהה מדוע הציבור החילוני ויתר על ההובלה בנושאים חינוכיים חשובים לציבור הדתי. השאלה מופנית בראש ובראשונה אלינו, אל הציבור החילוני שמתעצבן, ובצדק, כשמדברים עליו כ"עגלה הריקה" אך מותיר את היוזמה בנושאים של זהות וערכים לציבור הדתי ובעיתות מבחן לנושאים אלה משקלו הסגולי הופך לרגע לאפס, כעגלה ריקה ממש, למרות שהמטען שאנו נושאים אתנו משמעותי לפי כל קנה מדה.
ושאלה לגילי חסקין: מתי כתבת את הטור (חסרים תאריכים וחבל, עבר מתערבב עם הווה על אף שלציר הזמן יש משמעות)
גילי,
תודה רבה!
אנחנו מאד מוטרדים מההחזית המסיונרית הזו שמקבלת חלק ניכר מתקציבה מהמדינה,
ומשמשת כחלק ממערך ההחזרה בתשובה של האורתודוקסיה הימנית.
פחות מוטרדים מהבן שלנו, יותר מוטרדים ממה שזה עושה לעם שלנו.
שנינו, אשתי ואני, פעילים בתחום של יהדות מתחדשת ושוקלים מה לעשות בעניין הזה
מבחינה ציבורית.
אנו גם שוקלים להצטרף לאיש החינוך הבכיר שזה עתה נודע לנו שהגה את הרעיון של
מסע ישראלי (שמבראשית העתיקו אותו בלי בושה) והשייך לציונות העובדת והחילונית,
בניסיון להקים תוכנית מתחרה שאינה דתית
אשמח לשמוע את עמדתך.
בברכה,
ערן עובדיה
מבשרת ציון
אני מרגיש שאנחנו במלחמת חפירות מול מתקפה מסיונרית אגרסיבית של כל זרועות היהדות הדתית,
אולם אני לא מאשים אף אחד חוץ מאשר אותנו החילונים. רובנו לא לוקחים אחריות על הזהות היהודית שלנו והתוכן היהודי של החיים שלנו ונזכרים לכעוס
על הדתים רק כשהם כבר דורכים לנו על הרגל, גם אם פתחנו להם לרווחה את דלת הבית. כמו שאמרת רוב החילונים לא הבינו עדיין שיש לנו אפשרות לקחת אחריות בעניין היהודי והם עדיין מעדיפים לקנות קופסה שחורה מהדתיים, גם אם בתוך הקופסה יש תופעות שסותרות את כל עולם הערכים שלנו והבנת העולם שלנו.
אני אזכור את העניין שלך בנושא מסע ישראלי, אני כרגע מקדם (בהתנדבות כיו"ר) קבוצה שמקימה בחיפה מרכז ליהדות מתחדשת בהדר הכרמל, http://www.mashma.org כשהצוות הוא מעורב מחילוניים ודתיים מתקדמים אבל המובילים הם חילוניים, בדיוק ההפך מהמצב במסע ישראלי . גם הקבוצה החלופית למסע ישראלי תתגבש באזור חיפה והצפון. אני אשמח לקשור אותך לעניין אם כי עדיין אינו קונקרטי.
יצאנו תיכון חילוני ל 3 ימים טיול שנתי באילת , בדרך עצרנו באגם ירוחם לאכול, חוות האלפקות, עצירה בתחנת דלק לשירותים וקניות באלונית. הגענו לאילת למלון חבל"ז 5 כוכבים ארוחת צהריים מאוחרת. פיזור לחדרים. כל אחד ואחת לפי מה בראש שלהם. בריכה , התארגנות לארוחת ערב , אחרי ארוחת ערב יציאה לקניון ולחוף התפזרנו לנו , אחרונים חזרו מסטולים למלון בסביבות ארבע בבוקר, (השאירו טיפ לגברות של אילת), בבוקר מי שהצליח לקום התארגן לטיול גיפים אחרי ארוחת בוקר, אחרי הגיפים חזרו לאכול צהרים מוקדם. התפזרנו לחדרים לנוח קצת , ויצאנו למכרות הנחושת – ביזבוז משווע לא היה מה לקנות , חזרנו למלון לנוח ולהתארגן לארוחת ערב לפני יציאה לעיר….
למה להלאות אתכם בפרטים משעממים על כמות הבירה והוודקה ועוד יום עד לחזרה …. צפונה . אין כמו טיול שנתי באילת ולא דיברנו על הצוללת הצהובה , ועיר המלכים שנה הבאה בירדן הבנויה. סה"כ 650 ש"ח למשתתף לא כולל ביזבוזים ( בערך 2000 )
שלום לכל הקוראים. אני מדריכת טיולים ובעז"ה אדריך גם מסע ישראלי והנושא מאוד מעניין אותי. התחלתי לקרוא ולא הפסקתי כיוון שנהנתי מאוד לקרוא את דבריו של גילי והתגובותיו לדבריו, כשאני חשה חמימות על האכפתיות לנושא הזהות היהודית שלנו כעם.
הרגשתי צביטה בלב כשקראתי את דבריו של ערן עובדיה שמשקיע מאמצים בלהקים חברה מתחרה לפרויקט שעושה כ"כ הרבה טוב לחברה הישראלית. ומיהו בדיוק אותו איש חינוך בכיר שהגה את התכנית לראשונה? אשמח לדעת מיהו המקור לדעתך… בכל מקרה, דברים מעניינים וחשובים מאוד נכתבו פה, תודה.
שלום ערן אני לא מכיר אותך ולא שמעתי עליך, אך לפי האופן שבו אתה כותב לא נראה לי שתצליח להתחרות במסע ישראלי, המסע פועל מתוך אהבה וכבוד לכל עם ישראל ולא מנסה לרמוס ולהראות לאנשים איך צריך להיותף כמו שמצטייר ממה שאתה רוצה לעשות.
המסע יותר בעניין של חזרה בשאלה מאשר חזרה בתשובה, העניין הוא לגרום לתלמידים לשאול את עצמם לגבי זהותם ויחסם לחברה, לעם , לארץ, למדינה וכן גם ליהדות (שהיא לא מילה גסה), יש קטע של יאיר לפיד שמדבר על הבורות של החילוניים ופחד כלשהו שכל דבר שנובע ממנו ריח יהדות ישר הם קמים וצועקים "כפייה דתית", חוששני שאתה גם סובל מפחד כזה.
היהדות היא משהו שגם אתה שייך אליו, תרצה או לל תרצה, אתה יהודי!
מה זה אומר שאתה יהודי?
זה בדיוק מה שאנחנו שואלים? והתשובות יכולות להיות רבות ומגוונות, כל אחד לעצמו.
כל טוב!
אמנם יש גוון דתי ואמנם יש אפילו כפייה דתית. הדוגמא הקשה ביותר היא באילוץ התלמידים לצעוד בערב שבת שעתיים וחצי בלילה מהכותל לאכסניה (יהודה) הליכה חסרת תכלית וקורעת, הכל ע"מ שלא לחלל ח"ו את השבת!!!
הצלחת המסע והצידוק לקיומו הוא בכך שהוא מהווה תחליף לא רע לכל הרעות החולות של הטיול השנתי. כשיוצאים לטיול שנתי, יוצאים לקרב. את התלמידים מעניין רק הברדאק בלילה וח"ו שלא יחסר אלכוהול המוטמן בבקבוקי שמפו ובבקבוקי מי עדן… ואם יש מטפים בסביבה, אז אפשר להוסיף אותם לחגיגה… די לשוחח עם עובדי האכסניות ע"מ ללמוד על הונדליזם וההתבהמות. הרי הטיול השנתי, הפך כבר מזמן לאימת המורים שכבודם נירמס והם עושים ככל אשר לאל ידם להתחמק מהשתתפות בו.
המסע הישראלי החזיר לטיול את ערכו החינוכי ואיפס את המערכת.
ולו בגלל זה יש לו צידוק וקיום…
חשבתי לתומי שיש מקום להתפלמס אתך, גילי, עד אשר קראתי כתבתך המבכה את הצרת צעדיהן של בנות ישראל להתבולל עם הערבים שבתוכנו.
מה קרא?
אדם שכולו זועק פתיחות, עם העמים, עם השונה, אדם שרוצה לחשוף את ילדינו לכל הגוונים שבעולם, ללא הבדל דת, צבע, מין, אידיולוגיה. אדם "נאור" כל כך יתרעם על חשיפת ילדינו לשורשים של עצמם??
ומבול שטיפת המוח החילוני האין סופי שילדינו חשופים לו בוקר וערב? זה לא כלום כנראה. רק הצצה הקצרצרה הזו יטמא את נפש ילדנו הרכים.
חבל שהויכוח נסב סביב "חילוניות" ו"דת" לדעתי כל הנושאים שרוצים להעביר במסגרת ,מסע ישראלי" צריכים להנתן (אם בכלל במסגרת כותלי בית הספר.איני מבין למה צריך לקחת נער עד למצפה רמון כדי שיכיר את עצמו דרך הרגליים. ואני שואל מי קבע שהחוויה הדתית צריכה לעבור דווקא דרך הכותל המערבי . זה שהטיולים השנתיים הפכו לבידור זול וקלוקל מחייב התמודדות אמיתית עם הנושא ולא בריחה לתכניות שאין בהם כדי להעשיר את הידע בהכרת הארץ.אני רוצה לסיים ולומר שבתקופה שלך ובעיקר שלפניך היו אפיקורסים וזה מצוין אבל עכשיו לצערינו יש עמי ארצות וזו בעיה קשה מאד .