מסעותיו הנוספים של קולומבוס לאמריקה

כתב: גילי חסקין

תודה לגדעון ביגר על עזרתו

קובץ זה הוא המשכו הישיר של הקובץ "קולומבוס וגילוי אמריקה". הוא חולק לשלושה, מסיבות טכניות בלבד.

ראו קודם, באתר זה: קולומבוס וגילוי אמריקה, המסעות הפורטוגלים לעולם החדש .מסעות התגליות וכינון האמפריה הפורטוגלית עידן התגליות הפורטוגלי

קובץ זה יכול לעניין כל מי שנוסע לטיול באמריקה הדרומית, באמריקה התיכונה, במקסיקו. חשוב מאד לטיול באיים האזוריים, באיים הקנריים וכמובן למי שיוצא לטיול בספרד ובפורטוגל.

בשתיים עשרה השנים הבאות, לאחר שובו ממסעו ההיסטורי, ערך קולומבוס שלושה מסעות נוספים אל "ארצות הודו". הן נקראו מסעות גילוי, למרות שהיו בעצם מסעות אישוש. קשה להבין מדוע מסעות אלו לא עוררו בו תמיהה או ספק. באף אחד מהמסעות לא הצליח ליצור קשר עם הח'אן הגדול. מקרה ברור של דיסוננס. אולם ככך שחלף הזמן הוא התקשה לשכנע את האחרים בספרד ועם הזמן נהיה מטרה ללעג.

במסע השני יצא בראש ארמדה גדולה ובה 17 כלי שיט, שעל סיפוניהם 1200 אנשים ובכללם ששה כמרים שהגיעו כדי לפקח על המרת הדת של הילידים. כן הגיעו פקידים כדי לאכוף סדר ולנהל ספרים ומתיישבים שציפו להתעשר בהודו. המסע השני נועד בראש ובראשונה להקים שם התיישבות. עוד לפני צאתו לדרך קיבל קולומבוס תואר של מושל ומשנה למלך באיים החדשים.  היה בכך חזרה על תקדים פורטוגלי. תהליך יישוב האיים שגילה קולומבוס, נעשה על פי השיטה שבה נהגו הפורטוגלים  באיים האזוריים ובמדירה.

הוא הצליח לשמור על כל כלי השיט יחד, שזהו הישג ימאי מרשים. במסעו זה הוא הצליח ללא קושי לחזור להיספניולה והוכיח את כישוריו כנווט כאשר שב ללא קושי למקום אליו הגיע במסעו הראשון. אבל שם מצא שהקבוצה שהותיר, לא קיימת עוד. חלק מהם נהרגו בריב פנימי וחלק מהם בהתקפת הילידים, שבאה בעקבות חטיפתן של כמה מנשות המקומיים[1].

לטענת הצ'יף המקומי, חלק מהם עזבו את המחנה ואלה שנותרו תקפו את המקומיים וחטפו את נשותיהם. הללו בתגובה תקפו חזרה והשמידו את המחנה הספרדי.

קולומבוס המשיך לתור את האיים בים הקריבי. אבל אף אחד לא היה דומה ולו דמיון קלוש, למזרח הרחוק. הוא גילה את האיים האנטילים הקטנים, את ג'מייקה ואת פורטו ריקו.

קולומבוס מצדו נהג בגסות באכזריות בבני המקום, כאשר הורה לשבות בכוח רבים מהם. מאות נשלחו כשבויים לספרד, זאת על-אף שהוא נצטווה שלא לשעבד עבדים מבני המקום. כמחצית מהם לא שרדו את המסע לספרד ואחרי הגיעם והתאוששותם הם נשלחו בחזרה. קולומבוס עצמו לא היסס להשתמש בהם כעבדים והכריח אותם באיומים לעסוק בחיפוש אחר זהב.

גם כלפי הצוות הספרדי נהג קולומבוס ביוהרה ובאדנות, תוך שהוא משתמש בתארו כמושל המקומות החדשים. האווירה העוינת ששררה בין כל הצדדים, הביאה לקרבות הגדולים הראשונים בין הספרדים לשבטי ה"אינדיאנים" המקומיים, שהסתיימו במפלתם הניצחת של אלה האחרונים בגלל נחיתותם הצבאית והטכנולוגית. למרות ניצחונותיהם בקרבות, מצב המושבה הספרדית החדשה הלך והידרדר. ב-1496 משהידלדלו משאביהם החליט קולומבוס לחזור עם שתי ספינות לספרד ולבקש סיוע נוסף.

שיבתו לספרד במארס 1496 לא היתה מסע ניצחון. למרות שהתקבל בחמימות בחצר המלוכה, גילוי איי הודו באוקיינוס המערבי חדל לעורר התרגשות. מה גם שהגמול המסחרי על ההשקעה היה זעום ויותר ויותר אנשים החלו לפקפק בקול אם אכן הגיע לאסיה.

מסעו השלישי ב-30 למאי 1498 היה צנוע לאין שיעור מהמסע השני. המשלחת כללה שש ספינות  שלוש ספינות היו עמוסות באספקה ושטו ישר למושבה שבאי היספניולה. בהשגת הסחורות והשגחה על טעינתן השתתף גם ככל הנראה סוחר איטלקי, בן  למשפחה אמידה ומכובדת בשם אָמֶרִיגוֹ וֶסְפּוּצִ'י (Amerigo Vespucci)[2]. קולומבוס עצמו פיקד על שלושת הספינות הנוספות במסע תגליות נוסף, דרומי יותר. אי עם שלוש גבעות נתגלה בפניהם. קולומבוס נתן לו את השם טְרִינִידַד על שם השילוש (Trinity) הקדוש.

ראו באתר זה: טרינידד – אי וקרנבל

הפעם, לאחר גילוי האי טרינידד, התגלתה גם יבשת אמריקה עצמה. קולומבוס עגן בחופי ווֵנֶצוּאֵלַה של היום. בשלושת המסעות הראשונים גילה קולומבוס כמעט את כל האיים  שבמרחב הקריבי. כשהגיע לחופי פנמה סבר שמדובר בעוד אי. האכזבה הלכה וגדלה. הוא המשיך והפליג לחופי דרום אמריקה. כאשר הגיע לשפך האורינוקו (Orinoco) בוונצואלה של ימינו. הוא טען כי נהר אדיר זה מגלגל את מימיו מייבשת אסיה. ככול שגברו התסכולים, כך גבר דמיונו הפרוע. הוא קבע שזהו מקומו של גן העדן ופיתח תיאוריה כי כדור הארץ אינו עגול, אלא בצורת אגס, שבראשו ניצב גן העדן שלפניו.  פנטסיה שפגעה באמינותו בקרב טובי הקרטוגרפים.

למרות גאונותו כספן ונווט, התגלה קולומבוס כגיאוגרף מפוקפק וכמנהלן כושל. הוא לא חס גם על פיקודיו ושפט והוציא להורג בתלייה כמה מאנשי צוותו באשמת אי ציות לפקודות. תושבי היספניולה היו ממורמרים מהתנאים הירודים של המחנה. קולומבוס מצדו לא הוסיף לאווירה חיובית. הוא ואחיו עורר עליהם את זעם התושבים. היה לו אינטרס כלכלי לשעבד את ילידי היספניולה  לעבדים ומשום כך לא רצה להטבילם לנצרות, דבר שעורר ביקורת בקרב כמה אנשי כנסייה[3]. משלחת ששבה חזרה לספרד כללה כמה מבין המתיישבים ואנשי צוותו, שהאשימוהו בפני בית המלוכה הספרדי בניהול קלוקל של המושבה החדשה.

הכישלון האדמיניסטרטיבי והיה כה כושל, עד שהמלכים הקתולים החליטו בחוסר ביררה להפר את הבטחת המונופול שנתנו לו ושלחו משלחת חדשה, בראשות המושל המיועד פרנסיצקו בולבאדיליה (Francisco de Bobadilla) , שהדיח אותו ואת אחיו מתפקידיהם ושלח אותם לספרד כבולים בשלשלות ומושפלים. מלכי ספרד נהגו בו בכבוד, אך היה ברור שנגוזה תקוותו לתהילה ולעושר[4]. בנקודת שפל זו בחייו חגגו הפורטוגזים, יריביו, את הגעתו של וַאסְקוֹ דֵה-גַמָה (Vasco Da Gama) להודו, דרך עקיפת יבשת אפריקה מדרום סביב כף התקווה הטובה.

לאחר הפצרות ותחנונים ניתנה לו הזדמנות נוספת. ב-11 למאי 1502 יצאה משלחת רביעית ואחרונה בהנהגתו של קולומבוס. למסע זה יצא קולומבוס והוא כבר בן 51 ונוטה לחלות. יחד עמו יצאו גם אחיו וגם בנו, פרננדו  

תוך שלושה שבועות הגיעה המשלחת לאיי אמריקה התיכונה. תוך כדי הגעתם הבחין קולומבוס בשינוי במזג האוויר ובהתפתחותה של סופת הוריקן. קולומבוס הבטיח למלך ולמלכת ספרד שלא תדרוך כף רגלו במושבה היספניולה. אך סופת ההוריקן המתקרבת אילצה אותו לפנות לנמל של היספניולה בתקווה לעגון שם ולמצוא מחסה. המושל החדש של היספניולה סירב לקבל את קולומבוס ומשלחתו.

אחרי שעצרו באי מַרְטִינִיק ובגַ'מַייְקָה עגנה המשלחת בחופי אמריקה התיכונה; להונדורס ולחוף סמוך, שם הילידים העניקו לו מתנות, לכן העניק למקום את הכינוי "קוסטה ריקה", כלומר החוף העשיר.

קרו באתר זה: טיול בהונדורס. טיול בקוסטה ריקה.

אבל עדיין לא הבין את משמעותה של התגלית. מכרות הזהב שמצא שם, גרמו לו להאמין כי הגיע אל אופיר המקראית. קולומבוס חישב כי בעשרים ימי מסע בלבד יגיע עד לנהר הגנגס אשר בהודו.  

אף-על-פי שהצטברו הוכחות רבות לכך שאינו צודק, המשיך קולומבוס לטעון כי הגיע לקבוצה של איים לא ידועים בקצה אסיה. בשל טעות זו, שהתקבלה על דעתם של בני דורו, זכה האזור לשם "איי הודו המערבית", והתושבים נקראו "הודיים" או, בשפות אירופה: "אינדיאנים" (אינדיאה היתה שם כולל לארצות המזרח הרחוק) וכך הם נקראים עד היום. קולומבוס היה נחוש למצוא את אותו מיצר-ים שמקשר את האיים לאוקיינוס ההודי. אותו מיצר-ים נזכר בספרו של מרקו פולו, במסעו חזרה מסין להודו ומשם לאירופה. המשלחת המשיכה דרומה לאורך החוף מהוֹנְדוּרַס עד פַּנַמָה, תוך שהיא סוקרת את חופי האזור החדש בתקווה למצוא את אותו מיצר-ים. אינדיאנים מקומיים סיפרו לו כי דרומה יותר נמצא אוקיינוס נוסף בצד השני של היבשת במרחק יבשתי קצר. דבר זה חיזק את אמונתו כי הוא אכן קרוב למצוא את אותו מיצר-ים. תושבי המקום הציעו לקולומבוס ללוות משלחת מטעמו במסע יבשתי עד לחוף האוקיינוס השני. אך קולומבוס סירב להצעה בטענה שאנשיו לא ישרדו מסע שכזה. קולומבוס, כנראה, שהיה זקן וחולה מידי מכדי להצטרף למסע יבשתי רצה לשמור את גילוי האוקיינוס החדש לעצמו ולכן העדיף להמשיך בחיפוש אחר דרך ימית[5].

קולומבוס ומשלחתו המשיכו להדרים לאורך החוף במרכז אמריקה. אזור זה רווי לחות באוויר, בעל קו חוף עם אזורי ביצה רבים המהווים גם מקור לטפילים ולמחלות. הצוות סבל נורא מהשהייה במקום זה ובסופו של דבר נכנע קולומבוס וויתר על חלום חייו. הוא הורה בלית ברירה על הספינות לפנות לאחור ולנוע מזרחה חזרה לאיים.

עקב תנאי מזג-אוויר קשים נפגעו הספינות במשלחת, אך הן הצליחו להגיע לחוף מבטחים חזרה בג'מייקה. שם שהה קולומבוס למשך כשנה. הוא הקים שם מחנה ושלח אחד מאנשיו שהתנדב לצאת למושל המושבה הספרדית בהיספניולה ולבקש ממנו לשלוח להם אנייה כדי שיוכלו לחזור לספרד. מושל היספניולה קיבל את השליח אך לא מיהר להיענות לבקשתו.

בינתיים פרצה מרידה במחנהו של קולומבוס וחלק מאנשיו עזבו את המחנה והקימו מחנה משלהם. הללו התעללו ב"אינדיאנים", ילידי האי, והגיעו לקרבות ולשפיכות דמים[6].

לבסוף התפנה מושל היספניולה ושלח ספינה לחילוץ קולומבוס ואנשיו. אך קולומבוס נאלץ לשלם עבור כרטיס נסיעה בספינה שתביא אותו לספרד. היה זה עלבון צורב עבורו. בסוף שנת 1504 חזרה המשלחת לספרד[7].

קולומבוס האמין עד יום מותו ב-1506, כי מצא את הדרך לכמה מאיי אסיה.

זה קרה לא רק בגלל יכולת מוגבלת, אלא בעיקר בשל העולם הרוחני ממנו בא. באוצר הידע הגיאוגרפי של תקופתו ובדמיון הגיאוגרפי של תקופתו לא היה קיים עולם חדש.

כדי להבין מדוע קולומבוס לא תפש מה גילה מעברו השני של האוקיינוס ומעולם לא התחוור לו לאשורו איזו תגלית גיאוגרפית נפלה לידיו, צריך לעבור מתחום ההיסטוריה את האפיסטמולוגיה, או לייתר דיוק אל היקום הרוחני של קולומבוס ושל העולם  גיאוגרפי החקוק בראשו[8]. קולומבוס לא גילה את אמריקה לא רק משום שהעולם החדש לא היה קיים בתודעה הגיאוגרפית של בני דורו, אלא גם ובעיקר משום שהיו לו דימויים גיאוגרפיים מוגדרים אותם יצא לגלות מעבר לאוקיינוס. קולומבוס הושפע מדימוי העולם שעוצב על ידי מורשת הגיאוגרפיה הקלאסית שהניחה כי יש בו שלש יבשות בלבד. מאחר שהמושג "העולם החדש" לא היה ידוע לו ולבני דורו, ומעולם לא היה כלול באוצר הידע והדמיון הגיאוגרפי , של זמנו, הוא לא גילה את "העולם החדש".

הדמיון הגיאוגרפי של קולומבוס הותנה באורח מכריע על ידי הגיאוגרפיה הנוצרית, כמו לדוגמא "מיקומו של גן העדן". הוא היה בטוח ש"תחת קווה משווה ובים האוקיינוס האטלנטי בקצה מזרח, נמצא גן העדן.  גורם מכריע בעולמו הרוחני של קולומבוס היה קשור לדמיון האפוקליפטי והאסכטולוגי[9] שלו ולתודעה המשיחית שלו. הוא האמין שאלוהים התכוון לחולל נפלאות במסע זה לארצות הודו. קולומבוס האמין ש'גילוייו' הודרכו על ידי ההשגחה האלוהית. כפי שכתב: "במסע לארצות הודו לא נעזרתי בשכל, במתמטיקה או במפות. המסע היה פשוט הגשמה של מה שניבא הנביא ישעיהו על חזון אחרית הימים. קולומבוס גם חתם על מכתביו בשם "שליח ישו". לאחר מסעו הראשון ומאז ועד ליום מותו, חתם קולומבוס על מכתביו בשם "שליח ישו"- Christ bearer  – מושג זה המבוסס על שמו הפרטי, כריסטופר, מגלה כי ראה את עצמו כמיועד על ידי ההשגחה למלא את פקיד הקדוש כריסטופר בפעולת הישועה הנוצרי. כשם שכריסטופר הקדוש, הענק הפגני, שהמיר את דתו לנצרות, הציל את ישו בחציית נהר בוגדני, כך קולומבוס, "בעזרתו ובחסותו של ישו" חצה  את הים, למען יהיו בניהן של אומות  הודו, לחברים בכנסייה השמימית המנצחת" לדבריו, ישו עצמו ניבא את מסעו אל המזרח, אשר הוא רק סובלימציה לעניין האמתי – המסע אל הקבר הקדוש. 

קולומבוס מת ב-1506 בווידוליד (Valladolid), מתוסכל ומר נפש.

להמשך קריאה: דמותו של קולומבוס בהיסטוריה

הערות

[1] ה"אינדיאנים" העידו שאחד מבני המושבה יצא כנגד הדת הקתולית, ויש הסוברים שמדובר ביהודי המומר דה טורס, שכנראה לא המיר את דתו מרצון, למרות שיחד איתו הפליגו עוד חמישה מומרים.

[2] ייתכן גם שדרכיהם של השניים, קולומבוס וווספוצ'י, הצטלבו עוד קודם לכן.

[3] Varela, Consuelo (2006). La Caída de Cristóbal Colón. Madrid: Marcial Pons, p. 11

[4] Morison, Samuel Eliot (1942), Admiral of the Ocean Sea: A Life of Christopher Columbus, Boston: Little, Brown and Co., p. 571.

[5] לימים יחצה בלבואה את המיצר הזה ויגלה את האוקיינוס השקט, דבר שייחשב לאחת התגליות החשובות של העולם. במקום יבשתי זה תיחפר כמה מאות שנים מאוחר יותר תעלת פנמה שתהווה מעבר ימי מלאכותי בין שני האוקיינוסים.

[6] האינדיאנים שעד כה נהגו לספק אוכל לאורחם הזר קולומבוס הפסיקו מכך. הצוות המורד אף ניסה לכבוש את המחנה של קולומבוס. אחיו של קולומבוס הצליח להביס את מנהיג המורדים ולהכניעם. כדי לחדש את אספקת המזון לאנשיו הגה קולומבוס רעיון מבריק. הוא ידע כי ליקוי ירח עתיד להתרחש ב- 29.02.1504. הוא קרא לנציגי האינדיאנים אליו וגער בהם על שהפסיקו להביא להם אוכל. הוא אמר להם שתופיע בשמיים אזהרה בצורת היעלמות הירח לזמן קצר. אחרי ליקוי הירח רכשו האינדיאנים כבוד לאיש הזר ולאנשיו וחידשו את אספקת המזון.

[7] ראו אתר האינטרנט דע-מדע:

 http://www.damada.co.il/topics/explorers/db/america/america.shtml?item=america&year=1492

[8] Encyclopædia Britannica, 1993 ed., Vol. 16, pp. 605ff / Morison, Christopher Columbus, 1955 ed., pp. 14ff

[9] אֶסְכָטוֹלוֹגְיָה (מיוונית: – אסכטוס פירושו "אחרון") או בשמה האלטרנטיבי "תורת אחרית הימים", היא חלק מהתאולוגיה העוסק באירועי אחרית ימי העולם או באחרית ימיו של המין האנושי, שפעמים רבות מכנים אותו סוף העולם. בדתות רבות, סוף העולם הוא אירוע עתידי שנובא בכתבי הקודש או בפולקלור. באופן רחב יותר, אסכטולוגיה עשויה לכלול מושגים קרובים כמו המשיח או תקופה משיחית, החיים בעולם הבא, או הנשמה.