גילי חסקיןקובלם ביץ', הודו, 21/03/2006
צילום: אקסטריפ
"מלכת המדבר" יוצאת לדרך", כך מכריזה העיתונות הכתובה והאלקטרונית בקול תרועה. אתרי האינטרנט גדושים בתמונות ובסיפורים נוסטלגיים של המסעות הקודמים, הנקראות כמעט כעלילות גבורה. לכל כתבה נלוות עשרות תגובות של קוראות מתוסכלות שלא זכו לחסות בצל התהילה, או מלאות בחוויותיהן הנרגשות של המלכות הקודמות, שגרגירי אבק של כוכבים עדיין דבוקים לשערן.
המבדקים בעיצומן, מאות רבות של זוכות מאושרות ייבחרו לאחר מינויים קפדניים בטורקיה, כדי להימצא ראויות למסע הגדול באוגנדה. בשנה שעברה הן נסעו לרומניה, כדי לעבור מבחנים עתירי יוקרה וממון, כדי למצוא את הראויות להתחרות בהודו כמדומני, מבלי שישימו לב לתרגיל המחוכם שנעשה כאן.
היזמים המוכשרים של הפרוייקט הממוסחר הזה, השכילו להעניק לו צביון כמעט הירואי על ידי מערכת ממוסדת של מבדקים, בהם בחנו חברי ועמיתי לעבודה ב'חברה הגיאוגרפית' לשעבר, מדריכי טיולים בהכשרתם, את "המתאימות" ביותר (באילו כלים?), משל היו אלו מבדקי התאמה לסיירת 'גולני', מבלי שאף אחת מהמתמודדות תשאל את עצמה: "מתאימה למה?". הרי לא בוחנים כאן מי מתאים להיות מדריך שראוי שיפקידו בידיו קבוצה, אלא משתתפת בטיול ג'יפים עתיר רווח. עם הזמן התמסחרה השיטה עוד יותר, והמבדקים עצמם – לא רק שהוסיפו יוקרה לתחרות ותהילה לזוכות, אלא הפכו למקור הרווח העיקרי של הפרויקט. המטיילות השואפות להתחרות בזימבבווה למשל, משתתפות מבלי התכוונו לכך, בטיול ג'יפים רווחי בבולגריה. הכסף הרב (חוקי וכשר למהדרין), שנגרף במבדקים, מאפשר למארגנים לשלוח את הזוכות המאושרות למסע עצמו, "על חשבוננו", כפי שהתבטאה לאחרונה היחצ"נית של האירוע, בדומה לאלברט השיפוצניק, שהסביר לי: "לי זה עולה יותר"…
הבעיה איננה תרגיל השיווק המוצלח של היזמים המוכשרים ב'חברה הגיאוגרפית', במתכונתה הקודמת וזו החדשה, המשתנה לפרקים. נהפוך הוא, אילו היו משכילים לנהל את החברה כולה בחוש עסקי כה משובח, אולי לא היתה פושטת את הרגל ולא היו נגרמים הנזקים הכספיים הגדולים לספקים, למדריכים ולמטיילים. הבעיה היא אנחנו. הציבור. התופעה.
אנחנו חברה של "טרֶנדים". קשה למצוא עוד חברה המונעת בלהט אופנתי כמו החברה שלנו. זה נכון גם לגבי טיולי התרמילאים, שבכל מקום בעולם הם יעד לסקרנים, חובבי הרפתקאות או תרבות, ואצלנו – צו האופנה, אחריו ממלאים רבים כל כך, באדיקות גדולה כל כך, בעניין מועט כל כך. בבת אחת כולם רוצים לטייל. חלק ניכר מהתרמילאים שלנו (לא כולם כמובן), אינם רואים בטיול מטרה תרבותית או אפילו חווייתית, אלא מצוות אנשים מלומדה. מעיין טקס התבגרות מודרני. כמו התרמילאות האופנתית, שאין דבר בינה לבין חדוות הטיול, כך גם טיולי הג'יפים של הדור החדש. עד לפני חמש עשרה או עשרים שנה, טיילנו ברכב או ברגל. הג'יפים היו נחלת סיירים צבאיים ופקחי רשות שמורות הטבע, בתוספת כמה מושבניקים שנהנו מ"עבירוּת" בטנדרים שלהם. פתאום, בפרץ מוזר של אופנה, כל אחד נוסע בג'יפ. משנה לשנה מתמעטות פינות החמד אליהן היינו מגיעים פעם לאחר הליכה מאומצת ברגל, נהנים מהשקט ומהייחוד של מקום מבודד, בו אפשר לצפות בסלעית או בשפן סלע. כיום, הפינות המועטות שנותרו לפליטה, בשל הפיתוח המואץ, הופכות למגרשי חניה לכלי רכב רבי "עבירוּת" ומנגלים מעלי עשן. קשה להאמין שאצל כולם זהו ביטוי אמיתי של אהבת שטח. ספק אם יש כאן בכלל אהבת טבע לשמו.
צילום: אקסטריפ
כמובן שכל הכללה היא אומללה, ורבים ממטיילי הג'יפים רואים בהם בעיקר כלי מודרני המאפשר להגיע בקלות יחסית למקומות יפים. אין להכחיש שיש משהו חינני בנהיגה בדרך עפר מדברית או אפילו בקרטוע בדרך מנדטורית רצופת אבנים בנוף גלילי. אין גם פסול בכך שאנשים מנצלים את רוח הזמן והאפשרויות שנפתחו, כדי להביא את הילדים הקטנים למקומות שפעם היו מחוץ להישג ידם ורגלם, אבל אני מדבר כאן על העדריות, על ההמוניות, על ההתאפנתות, שעשתה לטיולי הג'יפים את מה שעוללה לטיולי התרמילאים הישראלים בדרום אמריקה ובמזרח הרחוק. אם הסטריאוטיפ של התרמילאי הישראלי בשנות ה-70, בטרם נקרא כך, היה סקרן להפליא, אפילו הרפתקן ובמקרה הגרוע גם חוצפן ברוח "צברית", הרי בן דמותו של שנות ה-2000 (למעט יוצאי דופן כמובן), מתגודד בחבורות המוניות, רעשן להפליא, בוהה בחוסר עניין, אפוף עשן סמים, ומשאיר אחריו אדמה חרוכה. זה בערך מה שקרה לטיולי הג'יפים. אני עצמי טיילתי בג'יפים להנאתי בסיני, באתיופיה ובבוליביה ואף הדרכתי טיולים כאלו בגאורגיה, ברומניה, בבולגריה, ביוון ובטורקיה. אני זוכר קבוצות שהתאפיינו במטיילים חדורי עניין, שנהנו מהאפשרות להגיע למקומות שרכב אחר איננו יכול להגיע אליהם. הטוב שבידידי הוא מדריך טיולי ג'יפים ביוון, שהתפרסם לא רק בשליטתו בדרכי העפר שלה, אלא גם בידע מעמיק של סלעיה, תולדותיה ואורחותיה. מטייליו זוכים לשמוע ממנו לא רק על "שילוב הילוכים", אלא גם על ובעיקר על גיאוגרפיה, צמחיה, נזירות, ומה לא. חבר אחר, שהקים חברת טיולים משלו, חדור רצון אמיתי להטעים את מטייליו מטעמיה של רג'סטן, תוך כך שהוא משתמש בג'יפים כדי להגיע למקומות שטרם "נוגעו" בתיירות ההמונית. לעומת זאת, היו כמה טיולים אותם הדרכתי, ומרבית הקבוצות בהן נתקלתי, משם אני זוכר את המטיילים מודדים אזימוט חוזר, מסדרים את הכננת, מפרידים דיפרנציאלים, אך אינם מגלים ולו קצה קצהה של התעניינות בארץ ובתרבותה.
לפעמים יימתחו המטיילים הרכובים את חוויית הנהיגה אל מעבר לגבולות האבסורד, אל מחוזות הנלעגות, כאשר יעקפו את הגשר, כדי לחצות את הנחל ביוון ההררית, בתוך הערוץ ממש, להרוויח תוספת אדרנלין ולהסתכן בשיטפון. פעמים ירדו מציר הנסיעה בטורקיה, כדי להתענג על "קריעת הדיונות", אז מה אם יפסידו בשל כך את מראה השקיעה הצובעת בגוון אדמדם רך את נוף הביתרות של קפדוקיה, שהרי דבר אחד חייב לבוא על חשבון דבר אחר.
למי מאיתנו לא מוכרת התמונה בה אנו יושבים מול המצוק עתיר ההוד של נחל צאלים, או מתרכזים במבטנו מול מערת המטמון בנחל חבר, ולפתע נקרעת הדממה על ידי רעש מנועים. המהדורה היאפית של "שועלי שמשון" משאירה מאחוריה שובל של ריח אגזוז וענני אבק. פעמים רבות הם אינם מסתפקים בנהיגה מתחשבת, "חְנוּנית" בלשון ימינו, "נִקְבּית" בלשונם של כמה מהם, אלא חורגים מהתוואים המסומנים (קוליסים) ופורצים בסערה אל תוך ה"שטח", והלאה הקוצן הזהוב והצוקית הבודדת.
יש משהו שוביניסטי ומתלהם אצל חלק מהג'יפאים, חלקם חברים שלי, את חלקם אני מכנה בחיוך "ג'יפואידים", שאיננו טיילות אמיתית, אלא רצון מצ'ואיסטי, "לקרוע את השטח", "לחדור אל השממה", "להכניס להילוך" ועוד מונחים שמקורם מתחומי המיניות הזכרית. אנו מזכירים בכך את בני דודנו הבָּבּוּנים. כאשר זכר שלהם פוגש באחר, הוא חושף מולו את אשכיו. אנחנו, המנועים בגלל מגבלות תרבותיות מלהראות את האשכים, מפגינים זה מול זה את הג'יפ.
"החברה הגיאוגרפית" ז"ל (שהיו לי הזכות והכבוד לעבוד בה שנים רבות), בפרץ גאוני של חוש מסחרי, השכילה למזג בין ה"בבוניזם" שתיארתי, יצר התחרות הטבוע בנו (כך שלא יהיה זה סתם טיול), שאיפת ההתחככות בידוענים המצטרפים למסעות המתוקשרים הללו, ויחד עם דוגמניות שצורפו לטיולים הראשונים (כדי שייצטלמו יפה), יצרו את מיצג השווא היוקרתי שנקרא "איסוזו צ'אלנג'", שהוסווה למרבית האירוניה, גם כפרויקט שמטרתו "לתרום לשימור ערכי הטבע והנוף", ממש צדקה. מה גם שהכותרת הזאת נראית מגוחכת, למי שצפה בעוללות כמה מן המסעות, שהועברו בטלוויזיה (במסווה של כתבות עיתונאיות, והיו למעשה כתבות פרסומיות). ייתכן והצטרף למרקחת שהקדיחה את התבשיל הזה גם הצורך הנפשי, המובן, של כמה ממנהליה המוכשרים של החברה, טיילים מושבעים בעצמם, שלא היה להם נוח עם תדמיתם המשרדית מאחורי שולחן הכתיבה ומסך המחשב, ומצאו דרך לשפצה, בעיני עצמם ובעיני זולתם, ולהראות את עצמם למראה ולאומה, מצולמים לטלוויזיה, כשהם ישובים על גגו של ג'יפ החוצה את הסהרה. המבדקים, המתוקשרים לכשעצמם, אפשרו להם לא רק לשחזר את עברם בסיירת, אלא גם להפוך לצוות פסיכולוגי, הבוחן במקצועיות מעוררת השתאות, את המועמדים "המתאימים", מבלי שיסמיקו נוכח הזיוף. כל אלו חברו להם יחד ויצרו את מייצג השווא המצ'ואיסטי הזה, שאין דבר בינו לבין טיילות. אומרים שההוויה קובעת את התודעה, אך למרות שעבדתי בתפקיד מרכזי ב'חברה הגיאוגרפית' ובאופן עקיף נהניתי מהפרסום שהביא לה ה-"איסוזו צ'אלנג'", ולמרות שבין ההוגים והמבצעים היו כמה מחברי, יצאתי חוצץ כנגד המפגן הכוחני הזה. הסכומים הגבוהים בעליל ששילמו המשתתפים, לא היה עבור מוצר טוב במיוחד, או למצער לכיסה של 'החברה הגיאוגרפית' (הלוואי), אלא כדי לממן את היחצ"נים, העיתונאים וכל מי שהצליח להסתפח ל"מסע" ולהתבשם מהתהילה.
השלב הבא, גאוני יש לומר, היה מיזוג בין ה'טרנד' ה"ג'יפואידי" לבין הפמיניזם המיליטנטי, שהוליד מהדורה נשית של הבבוניזם הגברי. תמיד אהבתי נשים המנהלות מפעל או מדינה באיכויות ובכלים נשיים. לא באילו הגבריים.
גם כאן, בטיולים הרכובים של הנשים, התקשיתי להבחין בטיילות לשמה. בטיול לגאורגיה למשל, מתוך ששה ימי טיול (נטו) בארץ קווקזית מרתקת, הוקדש יום שלם למשימות תחרותיות, לא חלילה מחקר אנתרופולוגי או ארכיטקטוני, ברוח הטיולים של פעם, אלא חציית מכשולים, "כמו הגברים". מי שיתבונן בפרוספקט, שצולם בעקבות המסע לתאילנד, יראה שם חבורה של בנות, ובמרכזן סלבריטאית ידועה, ששיחקה באותה שנה בשעשועון טלוויזיוני עתיר רייטינג (ומן הסתם עמדה ב"מבחנים" באותם קריטריונים, "כמו כולן"). "הבנות" (מילה שחזרה בפיהן עשרות פעמים, בנ' הידיעה), לא צולמו כשהן צופות במשקפת בעופות דורסים, או כשהן מתחקות אחר מנהגיו של שבט כזה או אחר, אלא מצולמות מאחור, בתנוחה סקסיסטית מבויימת, תוך חילוץ רכב תקוע, שהוא עיקר הטיול, כמו אצל הבנים.
הטרנד הזה התחבר לז'אנר חדש של טיולי נשים (אני גם נגד טיולי גברים), ומנסה למזג בין האופנות החדשות של הדור החדש: עבירות, התחככות בסלבריטאים, יוקרה, והרבה עיסוק מתוקשר ב"אנרגיות נשיות" (מה זה?). אולי כדי לאזן את ה"בבוניזם" עליו דיברנו, הן מדברות שם יותר ויותר על "הקשר לאמא אדמה" (?!) ועל החיבור המשותף לנשיות. במו אוזני שמעתי ביטויים כמו "נגיעה במהות הנשית" ואפילו "רחם קולקטיבי"; כמעט מהדורה משוכללת של "מונולוגים מהווגינה", במהדורת 4X4.
אני מתקשה להאמין באותנטיות של משהו כה מתוקשר ויוקרתי, אלא מריח כאן ריח כבד של חיקוי, של התאפנתות ושל זיוף.
אז מה היה לנו כאן? אופנה חדשה, נמרות מדבר, פרץ של אנרגיה נשית וכמובן "הבנות" (בנ' הידיעה), ה"משחקות אותה", כמו הגברים.
דרך צלחה
גילי חסקין
שאפו. מיי סנטימנטס אקזקטלי (השתתפתי לפני שנתיים).
חג נחמד,
חנה
הי
קראתי את כתבתך בנושא, כאילו המילים יצאו מפי.
אני מתקוממת כנגד קלות הדעת של נשים שבטיפשות רבה הולכות שולל אחר הטרנד.
נעמי
הסכום הגבוה בעליל ששילמו המשתתפים, לא היה עבור מוצר טוב במיוחד, או למצער לכיסה של 'החברה הגיאוגרפית' (הלוואי), אלא כדי לממן את היחצ"נים, העיתונאים וכל מי שהצליח להסתפח ל"מסע" ולהתבשם מהתהילה.
הקדשתי כמה דק' וקראתי והבנתי את רוב הדברים עליהם אתה מדבר . ברוב הדברים שאתה מספר עליהם פה יש הרבה מן האמת וזה יפה .
לדוגמה "שועלי שמשון " יצא לי להתקל בחבורת הבבונים הגבריים האלו פעם באיזור מעלה יאיר (-: , היה משעשע בהחלט אפילו קיבלתי מהם חולצה שחורה עם שועל
חוצמזה, נכון אמרת שהאתגר לפעמים לחלץ מכונית תקועה מרגשת יותר משקיעת שמש מרהיבה בצבעי אדמדם בהרים , אבל קח את העיניין כעובדה ! בחלק ממסע שכזה טומנה בחובה איזה שהיא כמיהה לסיטאציה שכזאת במהלך המסע וזה חלק מהעיניין ובזכות זה נמכרים הכרטיסים . ושזה קורה בשטח אין חגיגת חוויה יותר שמחה מזה באיזור. אם זה אצל הגברים או אצל הנשים . את השקיעה נתפוס כבר ביום אחר …
לגבי החוויה הנשית בטיול שכזה … מתה לספר לך מה זה אבל …"זר לא יבין אותי "
מאחלת לך שנה טובה מלאה הרפתקאות אני יודעת שאתה חובב כאלה (-:
בהצלחה
היי גילי, מלכת המדבר היה הוכחה נוספת שמטומטמים לא מתים, ושמטומטמת כמוני
שמוכנה לשים את כספה על פנטזיה לנהיגה פראית וחוויות משמעותיות עם 52 נשים
זרות מגיע לה שתפול בפח השיווקי של מלכת המדבר
קראתי. רוב המילים בסלע. וכפי שאמרת הבעיה היא בציבור הלא סלקטיבי שנופל
בפח של הפרסום המטעה. חלק מהמטיילות, כמוני, יוצאות למסע, בעקבות משבר
משפחתי, המסע לא יאפשר להן עיבוד של המשבר אלא יחדד במקרה הטוב את הבעיה של
עצמן. למלווים אין כישורים לטיפול או יכולת להתבוננות וסיוע. אותי מעצבן
שהם יוצרים תחרות בין הג'יפים על אירוח 5 כוכבים של כל שאר משתפות המסע,
שמתחלק על פני הארוחות לאורך כל המסע וזאת כדי לזכות בנסיעה נוספת של מלכת
המדבר בחינם בעוד המארגנים טורחים לעודד את התחרות המטופשת הזו. זה אמנם
מעודד באופן חלקי, גיבוש ויצירתיות אבל הייתי משנה את הנוסח כי לא שילמתי
כל כך הרבה כדי לארח את המסע. המסלול וקשיי הסלע הם תת רמה. אין בעצם כמעט
הזדמנות לחוויה אתגרית. סתם
אני סבורה שהכותב לא מחמיר דיו. הונאה אחת גדולה
גילי יורה כאן לכל הכיוונים. הוטא נגד בניית מותגים ויחתונם. הוא נגד (בצדק רב) ירידה עם גיפים למקומות אסורים והרס ערכי טבע תוך כדי, והוא נגד הצעת מחיר כלשהו בחברה פתוחה אלא היה רוצה , כנראה, שמישהו חיצוני יתמחר כל מוצר ומוצר.
צר לי על ההשמצות על החברנ הגיאוגרפית שהיא חברה עיסקית לכל דבר, כמו כל עסק אחר. ואם חברה עיסקית עשתה פילוח-שוק נכון ומצאה קהל פוטנציאלי למוצר שהיא יכולה לספקו, היא רשאית לייחתן אותו, כולל עם דוגמניות וידוענים וכתבות רקע והוצאת הפקידים מאחורי שולחנותיהם במשרד. זהו המותג היחיד בתבל המנוהל כך?
לגבי התגובות על "הגזל" וכו, כבר אמרו חז"ל "בסר וקיבל". מדוע מכנסי גינס של פירמה יוקרתית צריכות לעלות פי עשר מאותם מכנסיים מאותו חומר של פירמה אלמונית? מי שרוצה על ישבנו את סמל המותג- שישלם. כנ"ל לגבי ארוחות במסעדות יוקרה ועוד ועוד. אין כאן לחלוטין "מסחטת-כסף". מונח זה תקף למוצר שאנו חייבים לקנות או מס שכופים עלינו. מי שמקבל הצעת מחיר ומסכים לשלם את המחיר שבוקש, הטענה, אם ישנה, הא עליו עצמו.
אני, מדריך טיולים כגילי, לא כזה מפורסם, יוזם בעצמי מידי פעם "טרנדים, ומחפשאת קהל היעד ומצפה גם שהחברה תרויח וגם ל לא יחסר. כגילי בטיולים שהוא מדריך.
ושאלה יהיו הבעיות היחידות בחברה המורכבת שלנו.
גיורא ברק
מסכים איתך לחלוטין, גילי. איו טבע יש ג"יפאות.
מכרה זהב, מכונת כסף משומנת . אבל אי אפשר להסתיר את החוויה המצ'ואית של הנשים . תיסלם.
לא הייתי ….אבל תארתי לעצמי סוג כזה של עדר בבונים מתוקשר … לכן נזהרתי שלא להתפתות לזה ,אף על פי שכולם שיכנעו שזה הכי מתאים לי בעולם!!! שאפו גילי על האומץ להעלות דברים אילו על הכתב במיוחד שאתה חלק מעולם התיירות …הפיתרון לזה לצאת לדרך לבד עם תרמיל ובלי עיתונאים ופרסומאים… תאמינו שהחוויה משתלמת…ומי שלא בטוח יש מדריכים מובילים ומרתקים כמו בעל הדברים הללו….תודה
ובעיקר, מה אם "הג'יפאים" מפריעים את הטבע???