גילי חסקין27 במרס 2002; י"ד בניסן התשס"ב
עמוס עוז
לעמוס שלום רב!
רציתי להודות לך על ספרך האחרון, "סיפור על אהבה וחושך". מזה זמן רב שלא התענגתי כל כך על ספר. תוך כדי התמוגגות מכל משפט ומשפט, ולעתים מכל מילה ומילה, הבטתי בדאגה כיצד הדפים חומקים להם מבין אצבעותיי, כך שקראתי כמעט כל דף פעמיים, כדי למצות את החוויה עד תומה. הצטמררתי נוכח ההתחשבנות הנוקבת שאתה עושה עם הגרמנים, אירופה בלשונך, ללא שימוש במליצות, כמעט ללא שמות תואר, אך במדקרות סכין, בלשון המעטה מייסרת. כאשר תיארת את בדידותך כילד חשבתי מיד על בדידותי שלי, כשם שבהתמודדות המעודנת והנוקבת עם חיי הנישואין של הורייך, חיברת אותי לנישואיי שלי. בתיאור הארוטי משהו של ההתנסות המינית הראשונה, קראתי וחשבתי לא רק על ההתנסות הפרטית שלי אלא עלייך, מורה בכתה ט', המסביר לנו שאפשר לתאר מעשה אהבה על ידי שימוש בדימויים של אורות וצלילים ואין צורך לתאר בפירוט את בגדיה ואברי גופה של הנערה. את כתיבתך הפובליציסטית אני אוהב מאד, ולא רק משום שאני מסכים עם הכתוב בה. את כתיבתך הספרותית אני חווה אחרת: בכל ספר אני שומע אותך קורא בקול מהדהד, או חוזר ומסביר שספר טוב איננו פורט בברוטאליות על רגשות, שבספר טוב אין צורך לכתוב הכול, אלא יש להשאיר משהו לדמיונו של הקורא. מה שזלדה לימדה אותך לימדת אתה אותנו.
אני מרשה לעצמי לכתוב לך בנימה אישית כל כך משום שחלפו שלושים שנה מאז שניצבת בכתה בה למדתי וקראת לנו מסיפורי י' ד' ברקוביץ'. את דמותו של פייב'קה אני משווה לנגד עיני גם היום. בספרך האחרון מתוארת שיחה עם דודתך, אחות אמך, שהצביעה על הדמיון בין סבא מוסמן, שהתייתם בגיל 12 ונשלח להיות שוליה של אופה, לבין התייתמותך שלך, באותו הגיל ממש. אמרה וקוננה על אכזריותו של המעגל. קראתי וכהרף עין ניצבתי מולך, כמו פעם, תלמיד בכתה ט', כשאתה מסביר כיצד בנוי הסיפור "מאחורי הגדר" של ח"נ ביאליק, בצורה מעגלית. מחיתי דמעה והרהרתי נוגות במעגלים של חיי.
את ספרך האחרון קראתי תוך כדי טיול בקובה. מייד אחרי שסיימתי לקרוא את "איים בזרם" של ארנסט המינגווי. לפי הסדר הייתי אמור לקרוא קודם כל את אלחנדו קרפנטייר או את חוזה מרטי, אך בכל זאת, אחד הקובנים המפורסמים בעולם הוא גיבור הספר "הזקן והים" הזקן הינו דמות אמיתית, שייט היכטה הפרטית של המינגווי עצמו, שמת רק לפני מספר חודשים. עמדתי מול הסירה, לנגד עיני שיוויתי את הקרב, ושמעתי אותך מכתיב לנו את עבודת הקריאה: "מאבק ללא שנאה, ניצחון שהוא גם תבוסה, נוכחות המוות בלב החיים, כיצד משתקפים כל אלו בסיפור הזקן והים?". או "הזקן, הים והדג הענק – מה הם אומרים לך"?
הפכת לי את הספרים לבני לוויה, לשותפים למסע. בשיעור חופשי אחד, בכתה י"א, כשהצעת לנו לשוחח על כל נושא שנרצה, מישהי הציעה להמשיך בשיעור על "הקמצן" של מולייר, ואילו אני ביקשתי משהו אקטואלי והתכוונתי לפוליטיקה. שאלת אותי בחיוך: "כלום אתה סבור ש'ממשלת 61' הינו עניין יותר אקטואלי מאשר "לקנות לב"? לא עניתי, אך למדתי ממך למצוא משהו אקטואלי בכל ספר, לפחות משהו שיהיה אקטואלי עבורי. דע לך שהשפעת עמוקות לא רק על הרגלי הקריאה שלי אלא גם ובעיקר על הרגלי ההדרכה שלי. ליתר דיוק, על הרגלי ההכנה שלי. כאשר לימדת אותנו על פר גינט המחשת לנו שכדי להבין את היצירה לעומקה עלינו לדעת גם על נופי נורווגיה, על הטרולים, על עתיקות מצרים, על הספינכס (שבלבלת על ענקי ממנון), על נפוליון, על דרווין, על התנועה הרומנטית הגרמנית ועל עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי. כך אני מכין את הדרכותיי עד היום – לכל רוחב הציר.
הספר נגמר לי מהר מדי. אני חושש שלאחר ספר כה מוצלח לא תרצה עוד להוסיף ולכתוב. (אני מצטט אותך ואומר שכאשר אתכנן את הטיול שאני באמת ארצה להדריך, אולי אפסיק להדריך). לי מכל מקום לא הספיק ואני ממתין בסקרנות לספר הבא.
הגעתי לבלוג הזה כשחיפשתי בגוגל כיצד ניתן לכתוב לעמוס עוז מכתב תודה. זה לא כל כך פשוט. חשבתי לכתוב מכתב ל"עמוס עוז , ערד". חשבתי שאולי יגיע יעדו. אבל לא עשיתי זאת. אני לא תולעת ספרים, אבל אני קורא מעת לעת, וסיפור על אהבה וחושך הוא הספר הראשון שבתום קריאתו (או למעשה לכל אורך קריאתו) חשתי ברצון לכתוב מכתב תודה למחבר. מסתבר שאני לא הראשון שחש ברצון כזה ביחס ליצירה המופלאה הזאת…. מכתב התודה שלך הוא מרשים לכשעצמו, ואני מקווה שעמוס קרא אותו ויקרא גם את התודה הצנועה שאני מוסיף. תודה לך עמוס עוז. אני מקווה שהההנאה שאתה גורם לקוראיך מסבה לך מעט נחת וקורת רוח.
בברכה ובחיבוק, אילן
לעמוס, אם אתה הגעת לכאן (בזכותו של גילי חסקין), אז גם לי הרבה דברים לומר לך ואין דרך/הזדמנות.
אני סימנתי לי על העמוד הראשון הריק בספר עמודים מיוחדים להתיחסות, למשל, עמ' 30. כך בדיוק אני מרגישה, העצב הגדול על הקלקולים האיומים, ומשום-מה דוקא על מה שקרה ברוסיה, שאי-אפשר להפוך אותו (אולי כי אבי היה שותף לחלום הקומניסטי הגדול)…
עמוס, אתה צריך לתת שמות לפרקים, כך שאם אני למשל, רוצה שוב את הפרק על 'מורה-זלדה' שאדע למצוא אותו. וזה נפלא ה-'מורה-זלדה' ולא 'המורה-זלדה', שוב ושוב אני צוחקת…
מתקדמת יחד איתך, יום הולדתי חל ב-3 למאי, מסוף אביב לסוף אביב, מזנבת אחריך ב-13 שנה.
גילי, דיברת מגרוני. קראתי את הספר פעמיים והתפעמתי מיכולת הסופר להכניע את השפה כרצונו.
עמוס,
אני כעת בעמוד 473…
בתחילה היה קשה להמשיך לקרוא אבל עכשיו קשה לעזוב…
אני למדה מהספר שלך כל כך הרבה! גם על נבכי נפשו של ילד יחיד למשפחה בזמני עולם לא קלים בכלל, וגם על אנשים חשובים בהיסטוריה של עמנו. בזכותך אני מפסיקה את הקריאה בספר, בכל פעם שאתה מספר על אישיות חשובה כגון זלדה, או ברגמן אני ניגשת לקרוא ספרים שלהם. אני לומדת על אנשים שלא הכרתי קודם. אף פעם לא למדתי כל כך מספר אחד. אני מתרגשת לקרוא ולהכיר את חייך. אני אוהבת את הכתיבה שלך, הניסוחים, התיאורים. תודה על חוויה קריאה יוצאת דופן.
קרן.