מכתב עידוד לנועה חביב שנעצרה בהודו

‏21/09/2006

שלום לך נערה צעירה, כאן גילי חסקין!

לא ידוע לי כיצד התגלגלה המחסנית לתרמילך.  גם אינני עוסק בכך.

אני מנסה לכתוב לך משהו וידי רועדות.

המקרה שלך החזיר אותי באחת ליום האפל ההוא, בו התהפך עלי עולמי.  ברגע אחד של חוסר מזל הפכתי ממדריך טיולים רב מוניטין לאסיר בתחנת משטרה.  מתיירן המלהטט בגלובוס באצבעו, למריונטה המונעת בכוחות גדולים ממנה.  המושג "חופש", שאיננו עוסקים בו בחיי היום יום, הפך למוצק ומוחשי כל כך, דווקא בשל היעדרו.

בשעות הללו את עדיין בהלם נוראי. מנסה בקושי לכבוש את האימה, כמו את הדמעות.  אני מתאר לעצמי אותך, מצטנפת בפינת התא, יראה מהעתיד הצפוי לך.  מן הסתם גרונך נחנק ואת עוצרת את דמעותייך לבל יזלגו להן  מעצמן.  חשוך שם, חם ולח.  המחצלת דקה מדי, האור מכה בפנייך והסירחון עושה שמות באפך.  את מתחילה לחוש גירודים, שעוד ילכו ויגברו.  האסירות נועצות בך מבטים סקרנים, בוטים, פולשניים.  מישהו כבר פלט, מן הסתם, שאת טרוריסטית, אולי סוחרת נשק; סכנה לציבור.

זו לא הודו החמימה, החושנית והמלטפת עליה שמעת.  זו לא הודו של המזמורים, האפוסים, תורת הבהקטי והחסד.  זו הודו קשה יותר, אטומה יותר.  כזו שיודעת לפעמים להיות גם מרושעת.  זוהי הודו חשדנית, שרואה בך שלוחה של כוחות הרשע, שבאו לפגוע בביטחונה של המדינה, שלמונח "פרה קדושה"  יש בה משמעות כפולה.

אני נמצא כעת בבייג'ין.  רחוב מכדי לבקר אותך, אפילו רחוק מכדי לחבק את משפחתך ולהיות לצידם בשעות הקשות של חוסר הוודאות וחוסר האונים.

מה אוכל לייעץ לך מכאן?

נסי לאזור כוח, לא להתפרק ובו זמנית גייסי את כול כוחות הדמיון שלך, כדי  לברוח למציאות אחרת, אלטרנטיבית.  דמייני לעצמך שאינך נמצאת שם בתא. שזה לא קורה לך באמת.  את בסך הכול עברת בסביבה וכדרכם של מטיילים סקרנים, חיפשת לך מקום מעניין.  במקרה עברת ליד החומות המאיימות, במקרה התבוננת בגדרות התייל, אבל מבחוץ.  מישהו הציע לך להיכנס, להציץ והנה את שם, את בביקור.  זה לא קורה לך באמת.  נסי להזכיר לעצמך שהיתה ועדיין קיימת עבורך הודו אחרת.  הודו צבעונית, משעשעת, מסקרנת  ומעמיקה.  הודו, שלמרות כל מה שעברתי, אני עדיין שבוי בקסמה.

נסי לשמור על ארשת רצינית , שלא יחשבו שאת קלת דעת  ובו זמנית נסי לדובב את האסירות, כמו את הסוהרות, כדי שיתרשמו שעומדת לפניהם, מה שאני כל כך מקווה שאת, נערה טובה מבית טוב.

הסיפור שלך יכול להיות ארוך.  הוא יכול להיות גם קצר. אני כולי תקווה שהעובדה שאת כה צעירה תעמוד לצידך.  אני רוצה לחשוב שהיותך אישה תרכך את לבם.

 מזלך הרע הוביל אותך לשם, למקום קשה, שעתיד לזמן לך מבחני אופי לא פשוטים.  אך מזלך הטוב, שכרגע קשה לראות אותו, הוליד אותך לאומה, לחברה, שברגע אמת היא מתגלה במלוא כוחה.  אני סמוך ובטוח שבשעות האלו ממש, נציגינו הנפלאים בהודו, הקונסול דני סיוון והקונסול הכללי, דני זונשיין, אינם מדירים שינה מעיניהם ועסוקים רק בדבר אחד, לדאוג לך.  אני מאמין שהתקשורת מגויסת לעזרתך ולעזרת משפחתך.  אני כולי תקווה שגם אישי ציבור יטו שכם ויעשו את הכול כדי למשות אותך מהמים העכורים המאיימים להטביעך.

דעי לך שבשעות הקשות האלו אינך לבדך.  חשבי על כל אלו.  נסי לראות את האור שבקצה המנהרה.  כמו ליאָנדֶר, שחצה בלילות הקרים את הדרדנלים, בדרכו אל הנר שהדליקה עבורו הֶרו אהבתו, גם את תצלחי את המשוכות הקשות האלו, בדרכך חזרה אלינו.

שלך,

גילי חסקין