גילי חסקיןהתרגיל ה"מריח" של נתניהו ומופז
כתב: גילי חסקין, 12/05/2012
עד לפני שבוע בערך, קוננו בצוותא, עיתונאים ופוליטיקאים, על הבחירות המיותרות שבפתח. כמעט כל מי ששמעתי, מימין ומשמאל, וודאי שכלי התקשורת, לא חדל מלתקוף את המהלך המיותר הזה, שתוצאותיו היו ידועות מראש. והנה קרה דבר מפתיע. הבלון התפוצץ והיריבים של אמש הפכו לשותפים של היום. מופז הציל את עצמו מגזר דין של מוות פוליטי בטוח והרוויח שנה וחצי של שלטון. ביבי הציל את עצמו מוועידת הליכוד והרוויח זמן כדי לשלוף את הסוס הטרוייני שחדר אל אורוותו שלו. גם ברק הרוויח שנה וחצי של אורך נשימה. מהלך פוליטי ברור ולטעמי לא יוצא דופן.
למרות זאת, התגובות נגד "התרגיל המסריח" כפי שכונה המהלך הזה, היו כמעט היסטריות, בעיק רמאלו שהפסידו מהמהלך. שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד התחרו ביניהם מי יגיב באופן חריף יותר, כאילו הראשונה לא הביעה חצי הסכמה לשבת בממשלתו של ביבי והאחרון לא דיבר על כך שיהיה שר בממשלתו.
"פואד" דיבר על כריתת ברית עם השטן. לא פחות. כאילו הוא עצמו לא ישב בממשלתו של השטן הזה ממש. בכלל, פואד אינו בדיוק שקומבינות פוליטיות זרות לו וכדאי לו ללמוד ממופז שביטויים כאילו עלולים לשוב אליו כבומרנג. גם יאיר לפיד מצדו תרם לארסנל הביטויים "קואליציה בסגנון של צ'אושסקו", לצהלת חסידיו ב'פייסבוק'. אני במקום לפיד, שניסח למפלגתו החדשה חוקה בסגנון טיראני, הייתי נזהר מהשוואות לרומניה
התדהמה ברחובות עצומה. כך מדווחים העיתונאים שהופתעו בעצמם, דבר שהמעורר תחושה לא נוחה שמא הזעם הקדוש הנשפך מעטם לא בא בעיקר משום שהופתעו ומשום שתחזיותיהם האומללות הושמו ללעג.
כ-300 מפגינים הגיעו לכיכר 'הבימה' בתל-אביב, במחאה על הרחבת הקואליציה ויצירת ממשלת אחדות והכריזו "כל העם אופוזיציה". מגלומני משהו. 300 איש זה אפילו לא חצי עם. בין המפגינים המועטים רבו נציגיהם של אבירי הצדק החברתי. אני מתקשה להבין, הם בעד בזבוז מיליונים מיותרים על בחירות מיותרות?
בין המפגינים בלטה יושבת-ראש קדימה היוצאת, ציפי לבני, מי שמיטיבה לשבת על המשבצת של הפוליטיקה הנקייה כביכול, כאילו מהבחירות הפנימיות בהן ניצחה את מופז על חודו של קול, לא נדף ריח רע של ארגזים וקבלני קולות; כאילו לא אימצה אל חיקה פוליטיקאים שהורשעו בדין. ניצן הורביץ הסביר: "תחושת הגועל מהשחיתות הפוליטית מחזירה אותנו לרחובות". באמת? אין מטרות חשובות יותר לצאת לרחובות מאשר לביטול בחירות?
האם באמת התרגיל האחרון הוא יותר מסריח מהתרגיל של שמעון פרס ב-1990? אז ניסה פרס, חבר בממשלת האחדות הלאומית, להקים קואליציה בראשותו וכל האמצעים היו כשרים. כמה שנים קודם לכן קנה אותו פרס, את חברי הכנסת לין ופרץ באתנן זול ויצחק שמיר קנה את חבר הכנסת אפרים גור באתנן יקר. לפני שני עשורים הצהיר רבין בעל פה ובכתב שמעולם לא תדרוך כף רגלו בממשלתו של פרס ומהר מאד הוכיח שהחיים הפוליטיים חזקים מהכול. בסתיו 2005 התמודד שמעון פרס על ראשות העבודה, כשהוא מביע נאמנות מוחלטת למפלגתו, לאחר שבמשך שנים הוביל אותה מהפסד להפסד. כעבור שלושה שבועות בלבד חצה את הקווים, הצטרף לקדימה והביא לקריסת המפלגה שבה היה חבר כל חייו ולה נשבע אמונים זה עתה. פרס ערק מביתו הפוליטי בשעתו הקשה, רק משום שהפסיד בהתמודדות פנימית. האם באמת תרגיל ההצלה ההדדי שביצעו מופז, ביבי וברק הוא חמור יותר מצעדו של פרס, שנשבע לקיים את מורשת רבין, אך מסיבות אישיות, חפות מכול אידיאולוגיה, צעד בזרועות פתוחות אל מי שניצב על הבמה הארורה בכיכר ציון?
כל פרשן בישראל יודע, שלמרות הדיבורים המתלהמים של ערב בחירות, גם קדימה, גם העבודה וגם לפיד ביקשו לחבור לבנימין נתניהו לאחר הבחירות. הגנרל בעל התדמית האפורה, הסוציאל-דמוקרטית וכמובן הטאלנט המוכשר קיוו לחלץ את נתניהו מחיבוק הדוב המתנחלים והחרדים ולהביא אותו אל המרכז. כל מה שמופז עשה השבוע הוא להקדים בצורה מגושמת את כוכבי התקשורת.
התרגיל האחרון הוא לטעמי הוא הפחות מסריח מאלו שקדמו לו ולהבדיל מהאחרים, דומני שלאחר ששקע המלל העיתונאי והפוליטי, גם מרבית האזרחים מרוצים ממנו. לא שמישהו מאמין שבאמת יקודם השוויון בנטל הגיוס. לא שמישהו באמת סבור שתשונה שיטת הממשל. הרי גם לביבי יש מחר וגם ביבי יודע שיום פקודה מתקרב. הוא קנה את "קדימה" בדיוק במחיר שהיא שווה ובבחירות הבאות יזדקק לשותפיו הטבעיים. ובכלל מה יעשה מופז אם ביבי לא יקיים את הבטחתו? שוב יקרא לו "שקרן"?
אני מאמין שדבר לא יקרה ובכול זאת אני מרוצה. ראשית כול, הרווחנו שהבחירות יתקיימו במועדן. שנית, כוחו של ליברמן בממשלה החדשה יהיה קטן יותר וגם החרדים יחשבו שוב לפני שיאיימו. חשוב לא פחות: המהלך מחסל סופית את "קדימה". במרווח הכול כך צר בין המערך לליכוד יש בקושי מקום להכניס סיכה, וודאי שלא מפלגה. כמובן שלא אידיאולוגיה.
קדימה היא יצור אנומלי של מפלגה ימנית עם מצביעי שמאל. ציפי לבני בתדמיתה הנקייה סייעה לבלבול הזה וכעת אנו חוזים בזחילתה של קדימה, חזרה לזרועות הליכוד ואת מה שכונה "השבט הלבן" מתכנס לביתו במפלגת העבודה. גם יאיר לפיד ילך ויתמסמס, כך ניתן לקוות. לא בגלל שאינו אדם טוב, אלא בגלל שהוא מיותר במגרש הפוליטי ונוכחותו שם מעידה על דלותו של הדיון הציבורי. כמה זמן אפשר להרשים בלא לומר כלום? אט אט הציבור יבין שללפיד אין עמדה בנושא האיראני, בנושא הפלסטיני, בנושא ההתנחלויות ואינני יודע במה כן, למעט המנטרה אודות שירות לכול. עניין חשוב כשלעצמו, אך בלתי ישים. הניסיון לצייר את לפיד כמי שכביכול מתמקד בנושא האזרחי, אף הוא יתחוור כבלוף. כלום שאלת גבעת האולפנה אינה נושא אזרחי? כלום חוק עוקף בג"ץ איננו עניין אזרחי?
אני מניח שנהיה עדים להיווצרותה של מסגרת פוליטית בריאה יותר ומי יודע, אולי אפילו פעילי המחאה החברתית, אלו שהכריזו עד עתה שאינם יודעים מה הם רוצים, זולתי העובדה שהם רוצים זאת כאן ועכשיו, יתחילו להתנסח בבירור. ייתכן שדפני ליף ודומיה יבינו שאי אפשר לתקוף נושא שנובע ממדיניות הממשלה ובו זמנית לחבק את מצביעיה. אולי יבינו שמחאה שמחבקת את כולם, גם שמאל, וגם ימין, גם שיינקינאים וגם חרדים, גם ליברלים וגם מתנחלים, מעוררת בממשלה אך עניין מועט והאפקט על הציבור מינימלי. הרי גם לאחר האירוע שכונה "אם כל ההפגנות", אחוז התמיכה בממשלה לא ירד. אולי במקום הפנינג נוסף של קיץ, נזכה לראות ולשמוע מסרים ברורים. אולי במקום דיון עקר סביב אלף שולחנות, נראה ציבור דורש להפנות את משאבי הציבור למטרות הראויות בעיניו?
לא בטוח שכול זה שיקרה. למדנו שהאמת של היום עלולה להיווכח כאשליה של אתמול. אבל יש מקום לתקווה.
רוץ גילי, רוץ לפוליטיקה.
היא זורמת בדמך ולא נותנת לך מנוח. אז תפסיק להתרוצץ בעולם.
יש לך תפישת עולם מוסרית וערכים ראויים- ולא אמרות חלולות,
אתה אוהב ויודע את הארץ הזאת באמת,
היושר והתום זורמים בעורקיך,
אתה אינטיליגנטי ומשכיל יותר,
יפה וגבו-ה יותר מכל ה"יושבים כבר" ו"הרצים ל…"
יש לך שנה להתארגן!
קדימה גילי.
אתה מכיר את ציפי?!
עדנה יקרה, יאכלו אותי בלי מלח….
אני גאה ומאושר מהקמת מדינת ישראל. אני רואה בקוממיות המדינה משום נס. אני חושב שהמדינה צריכה להיכר בכך שקוממיותנו שלנו באה על חשבונם של אחרים.
אמנם, ערביי ישראל הם אלו שפתחו במלחמה. אמנם, הם רצו להשלים את מה שהגרמנים לא הצליחו. ובכול זאת, לא כול הסובלים, המגורשים ואלו שאיבדו את חלומם, הם אשמים. אני בעד להבין את כאבם ולהניח להם להביע אותו. אבל, למרבה הצער, יום הנכבה הוא יום תוקפני. אם היו הפלסטינים מבקשים לזכור את האסון ההומניטרי שפקד אותם ב-1948, הם היו בוחרים ביום הטבח בדיר יאסין, אם היו הפלסטינים מבקשים לכאוב את כאב היציאה לגלות, הם היו בוחרים ביום הגירוש ההמוני מלוד. אפשר להציע עוד תאריכים בהם קרו אירועים חריגים.
אבל הפלסטינים קבעו, שיום הנכבה יהיה היום הראשון לקיומה של מדינת ישראל (15 במאי). בכך הם עצמם העידו על עצמם, שמה שעומד לנגד עיניהם אינו כפריהם, אלא מדינתנו. מה שהם מתאבלים עליו איננו אסונם, אלא קוממיותנו. כאשר הפלסטינים החליטו שיום הזיכרון שלהם יחול ביום המסמל את העצמאות שלנו, הם יצרו התנגשות חזיתית בין האתוסים הלאומיים של שני העמים.
אני שייך לציבור הישראלי המצטמצם והולך, שמחפש פיתרון. הפלסטינים מחפשים צדק מוחלט. כזה שאם יוגשם, לא נהיה פה. לו היו מניחים לעבר, היו כורתים שלום עם אהוד ברק או אם אהוד אולמרט. הם מעדיפים את כול החלום על פני חציו וכעת להטיף בגלוי גם לחיסולנו.
רוץ גילי רוץ