גילי חסקיןכתב: גילי חסקין;19-10-24
תודה לגדעון ביגר על הערותיו
ראו גם, באתר זה: ההיסטוריה של טאיוון , הגאוגרפיה של טאיוון
האי טאיוואן (Taiwan) הוא אי במזרח אסיה ובו רוב שטחה של מדינת טאיוואן. האי מהווה 99% מהשטח הנשלט על ידי מדינת טאיוואן, בשטח שגודלו 35,808 קילומטרים רבועים (קצת יותר גדולה מבלגיה), הנמצאים במרחק של כ- 180 קילומטרים בצד המזרחי של מצר טאיוואן, מהחוף הדרום-מזרחי של סין היבשתית. אורך האי המרכזי של טאיוואן הוא 394 ק"מ ורוחבו 144 ק"מ. אורך קוו החוף שלו 1,566.3 ק"מ[1]. השטח הכולל של הארכיפלג הטאייואני, הוא 36,197 קמ"ר[2].
ניתן לדמיין את טאיוואן כמו סין הענקית, להקטין אותי בשיעור של פי אלף בערך, דחסו אותה לתוך אי קטן בלב ים ומתקבלת מדינה ששמרה על ניתוק ועצמאות מסין הגדולה שהפכה ב-1949 לקומוניסטית, והצליחה למצב עצמה כשומרת מסורת סינית מחד וכמדינה מערבית כמעט לכל דבר מאידך.
הקשר לסין ניכר גם בשם "הרפובליקה של סין" (Republic of China- ROC), שהעניקו הגולים למדינה החדשה, שהושתתה על רעיונותיו של ד"ר סון יאט־סן (Sun Yat-sen), המכונה "אביה של סין המודרנית" ונערץ על הקומוניסטים והלאומנים גם יחד. שם זה, של מנהיג שלא היה לו קשר לטאייון, מעיד יותר מכל על האופן שבו מגדירים תושבי טאיוואן את זהותם הלאומית. הם רואים עצמם כסינים האמיתיים מול תושבי סין העממית, שראו בסין הקיסרית, מורשת בוגדנית . לטענתם, הדחיק המשטר הקומוניסטי והעלים סממנים תרבותיים מסורתיים רבים, ביניהם הספרות, השירה והרפואה הסינית. כמו כן, טאיוואן תובעת את השטחים שסיפחה סין כמו שינג'אנג' (Xinjiang) וטיבט וכן שטחים שהיא דורשת, ביפן או בהודו. בנוסף למלחמת הזהויות הזו מדובר במאבק פוליטי, המאיים להפוך למלחמה של ממש. לטענת בייג'ינג, טאיוואן, כמו הונג קונג ומקאו, היא חלק בלתי נפרד מסין העממית. מבחינתם, טאיוואן אינה אלא מחוז שפרק עול, שיש להשיבו למולדת. מצב זה שורר עד היום, ומהווה מקור למתיחות בין סין לטאיוואן, ובעקיפין בין סין לארצות הברית.
עד שנות ה-70, טאיוואן הוכרה כרפובליקה הסינית, על ידי עשרות רבות של מדינות. במהלך השנים, עקב לחץ מצד הרפובליקה העממית של סין, שהתפתחה למעצמה כלכלית, ניתקו כ-120 מדינות את היחסים הדיפלומטיים עם טאיוואן, מרביתן בין השנים 1964 ל־1990. כיום (2023) נותרו רק 13 מדינות המקיימות יחסים דיפלומטיים מלאים עם טאיוואן[3].
"הרפובליקה של סין", היא מדינה עצמאית ומתגוררים בה כ־22 מיליון תושבים, רובם ממוצא סיני, שהגיעו לאי בכמה גלי הגירה שהחלו במאות הקודמות. גל ההגירה האחרון התרחש עם עליית הקומוניסטים לשלטון בבייג'ינג. לרבים מתושבי האי יש קרובי משפחה בסין העממית, והם מייחסים לארץ מוצאם חשיבות נוסטלגית. עם זאת, כ־70 אחוזים מהתושבים מחשיבים עצמם כבעלי זהות לאומית טייוואנית.
התושבים המקוריים של האי אינם סינים, אלא אבוריג'ינים שהגיעו מאיי האוקיינוס השקט. הם בעצם אוסטרונזים (Austronesian peoples) [4]. הם הגיעו לטאיוואן לפני 6,000 שנה ואז החלו להתפזר ברחבי הארץ. אנתרופולוגים מאמינים כי הפיתוח החקלאי מלפני כ-10,000 גרם להתפוצצות האוכלוסייה האנושית במזרח אסיה אשר הוביל אנשים לנדוד לאיים אחרים, בעוזבם את טאיוואן לפני כ-5,000 שנים[5]. מהקבוצה זאת התפצלו האבוריג'ינים המוכרים בייתר העולם. לפני כ-3,000 שנים, החלה נדידה גדולה מהאזור. חלק מאותם אוסטרונזים הצליחו "לדלג" מאי לאי ולבסוף הצליחו להגיע לפיג'י, סמואה, הוואי וניו זילנד.
ראו באתר זה: ההגירה הפולינזית
חם חיים ברובם ברכס ההרים המרכזי ובחוף המזרחי של האי. מחקרים מראים שאבות אבותיהם של האבוריג'ינים הטייוואנים הסתובבו באזור כבר לפני אלפי שנים, עסקו בחקלאות ובצייד ראשים, וחיו את חייהם בשלווה ובניתוק משאר העולם
בטאיוואן יש כרגע 13 שבטים מוכרים[6]. אבל גם זו הגדרה בעייתית, כי ההכרה הזו מגיעה מהמדינה וכדי לזכות בה, על שבט להציג קשר לאדמה ספציפית ושפה משלו, דברים משתנים, שהשנים תחת הכיבוש הקולוניאלי הכחידו. יש שבטים שנטמעו מאד כאשר הסינים הגיעו לטאיוואן והם מנסים להחיות את השפה והעבר שלהם, כדי לקבל מהמדינה הכרה כשבט. עד לשנים האחרונות חיו האבוריג'ינים בעיקר בקהילות שבטיות מחוץ לערים הגדולות ובהרים. כיום הם נטמעים יותר ויותר בחברה המתועשת ומאבדים בהדרגה את אופיים המיוחד.
מתוך 26 שפות פורמוזיות, מתועדות רק מעטות עדיין נמצאות בשימוש, וגם זה בעיקר על ידי האוכלוסיה המבוגרת. זה נובע מכך שהשלטון אסר על לימוד של השפות האבוריג'יניות בבתי ספר עד לפני כמה עשרות שנים, וגם משום שצעירים אבוריג'ינים רבים לא רואים טעם בידיעת שפה לא כל כך שימושית במרחב הציבורי בטייוואן.
סקרים מהשנים האחרונות מעידים על כך ש-10% בלבד מהילדים האבוריג'ינים דוברים (באופן שוטף) שפה אבוריג'ינית. מצד שני, הפארק הלאומי טארוקו (Taroko), שהוא אחד האתרים המפורסמים ביותר בטייוואן, נקרא כך משום שבאחת השפות האבוריג'יניות משמעות המילה היא "מרהיב ויפה", כך שהתמונה היא מורכבת.
בעשרות השנים האחרונות, עם התחזקות תהליכי דמוקרטיזציה בטייוואן, נראה שיש לאבוריג'ינים תשתית המאפשרת להם להתגאות בתרבות הייחודית שלהם, להחיות אותה ואף לחלוק אותה עם שאר תושבי האי ועם המטיילים המגיעים אליו. יחד עם זאת, קיימים אתגרים גדולים בכולה קשור לפיתוח כלכלי וייצוג פוליטי הולם לקהילות האבוריג'יניות – רבים מהם חיים באיזורים כפריים ועוסקים בחקלאות, ולכן עמידותם הכלכלית נפגעת ככל שטייוואן נפתחת יותר ויותר למסחר עם מדינות אחרות. הכנסת משק הבית האבוריג'יני נמוכה בכ-40% מההכנסה הממוצעת בטייוואן, ושיעור האבטלה בקרב האבוריג'ינים הוא גבוה במיוחד.
השפה השלטת במדינה היא הסינית על ניביה השונים. הניב המנדריני הוא השפה הרשמית. השאיפה לדבוק בעבר ניכרת גם בבחירת הכתב הסיני המסורתי. בשל היותו מסובך ומורכב כל כך, הכתב המסורתי אינו מקובל עוד בסין העממית, אך למרות אלפי האותיות והסימנים המרכיבים אותו, שיעור האנאלפביתים בטאיוואן נמוך מאוד. התאווה לרכישת השכלה משותפת לכל המעמדות באוכלוסייה. מערכת החינוך רואה חשיבות רבה במיזוג בין אורח החיים המודרני לתרבות המסורתית. בנוסף לכך, מטפחת מערכת החינוך פטריוטיות אנטי־קומוניסטית[7]. טאיוואן היא מדינה מצליחה כלכלית, בעלת דמוקרטיה מעוררת השראה ואנשים שחיים באזור בעל שיעור פשיעה מאד נמוך.
טאיוואן היא גן עדן לחובבי נוף, מרחצאות של מים חמים, היסטוריה ואמנות. מגוון אתני מרתק, שבטים ילידיים ופארקים מוריקים ,מעיינות חמים ונופים מרשימים. חופים טרופיים ועיר אחת גדולה ומתקדמת שמניעה את המדינה קדימה. האי, שרגל אחת שלו בעבר ובמסורת ורגל שנייה בעתיד ובקדמה. האדריכלות, למשל, היא עירוב עשיר ומגוון של סגנונות בנייה: סגנון סיני מסורתי וסגנון יפאני מתחילת המאה, שניהם מתאפיינים בבניינים נמוכים וצפופים עם חצרות, לצד בנים מודרניים המפגינים דה-קונסטרוקציה ורבי־קומות מערביים. השילוב התרבותי הזה הביא לעולם צורות כלאיים ארכיטקטוניות מעניינות שקשה לסווגן. יש בטאיוואן, היסטוריה שכוללת אימפריאליזם סיני וקולוניאליזם יפני (ששלט באי מסוף המאה ה-19 ועד סוף מלחמת העולם השנייה). זהו טיול המשלב פסטיבלים מסורתיים לחקיקה מתקדמת, אוכל רחוב מסורתי לקולינריה מתוחכמת. טאיוואן מציעה שילוב יוצא דופן בין גורדי שחקים וטכנולוגיה מתקדמת לבין מקדשים עתיקים ופסטיבלים מסורתיים. טאיוואן מרשימה בעיקר בזכות המיזוג בין התרבות המערבית המתועשת לבין המסורת המזרחית רבת השנים. בין מלונות שהם חוד החנית של המודרניזציה והטרנדיות באסיה, לבין לינה כפרית בבתים של תושבים מקומיים בעיירות ציוריות, שביקור בהן הוא טעימה מטאיוואן של פעם, הפחות מוכרת.
בטאיוואן אוהבים להשוות את עצמם למדינת ישראל. למרות שטאיוואן כפולה בשטח ויותר מכפולה במספר התושבים) שתיהן נוסדו בסוף שנות ה-40, והצליחו להתקדם ממצב של מחסור ועוני לשגשוג כלכלי יחסי. שתיהן מבודדות משכנותיהן – טאיוואן היא אי ללא גבולות יבשתיים עם שכנותיה, וישראל גם היא סוג של אי, שגבולותיה עם שכנותיה אינם נראים כמו אלה של אירופה . גם טאיוואן מתמודדת מיום הקמתה עם איום ביטחוני, ועם תחושה של "ארץ קטנה מוקפת אויבים". וכשרואים את ההפגנות הסוערות המתקיימות לעתים בהונג קונג, אפשר להבין את חששותיהם מהשכן הגדול והאגרסיבי[8].
ים סין המזרחי שוכן מצפון לאי טאיוואן, ים הפיליפינים ממזרח לו, מצר לוזון נמצא מדרום לאי, ים סין הדרומי מדרום מערב ומיצר טאיוואן במערב[9]. בשטח טאיוואן כלולים גם 168 איים קטנים יותר הנמצאים בעיקר במיצר טאיוואן, כולל הארכיפלג פנגחו (Penghu), איי קינמן (Kinmen) ואיי מאטסו (Matsu), הקרובים לחופי הרפובליקה העממית של סין והם חלק מאיי ים סין הדרומי. השטח הכולל של המדינה הוא אפוא 36,193 קמ"ר[10].
טאיוואן הוא אי הררי מבותר. כמחצית מהשטח תופס הרכס המרכזי ש'ואיניאנג-שאן (Xiuguluan), שכיוונו צפון-צפון-מערב ודרום דרום – מזרח. הרכס מורכב ברובו מחמישה רכסי הרים המקבילים לחוף הים המזרחי של האי. מאידך המישורים השטוחים של האי נמצאים בשליש המערבי שלו. שם מתגוררת רוב האוכלוסייה של טאיוואן. ישנן כמה פסגות מעל 3,500 מטרים, הגבוה ביותר הוא הר יו שאן (Yu Shan), המתנשא לגובה של 3,952 מטרים מה שהופך את טאיוואן לאי הרביעי בגובהו בעולם. הגבול הטקטוני שיצר את העתקים האלה עדיין פעיל. האי חווה רעידות אדמה רבות, כמה מהן הרסניות ביותר. במצר טאיוואן ישנם גם הרי געש תת-ימיים פעילים.
מדרונותיו המזרחיים של האי תלולים ביותר ואילו במערב המדרונות מתונים והם משתפלים למישור רחב ידיים, מאוכלס בצפיפות ובו הערים הגדולות של האי. במספר מקומות מוקפים ההרים בסדרה של גבעות בגובה של 1,500 מ'. ההרים המזרחיים מיוערים בצפיפות ויש בהם מגוון של חיות בר, מאידך הקרקעות, באזורי השפלה המערבית והצפונית, מנוצלים אינטנסיבית על ידי בנייה רוויה, תעשייה, חקלאות ועוד. הנהרות בטאיוואן הם קצרים ותלולים וזרימתם עונתית. הם נתונים לשיטפונות בעונת המונסון. הנהרות הגדולים הם ג'ושייו (Choshui) ודנשווי (Tanshui) – המתאים לשיט של ספינות במשקל של עד 50 טון.
רוב תושבי טאיוואן הם צאצאים של מהגרים סיניים בני האן, שהגיעו לאי מפרובינציות פוג'ין וגואנדונג (Guangdong) שבדרום מזרח סין. תושבי טאיוואן המקוריים הם ממוצא פולינזי ושפתם שייכת למשפחת השפות המלאיות-פולינזיות. הם משתייכים מסורתית ל-13 שבטים מונים כיום 800,000 ומהווים 2.38% מכלל האוכלוסייה[11].
השם
השם "טאיוואן" נגזר משמם של שבטי הדייגים הילידים שחיו בדרום מערב האי. כשהגיעו ההולנדים נציגי 'חברת הודו המזרחית ההולנדית' לאזור, תחילה ניסו להתיישב בארכיפלג פנגו (Penghu), או איי פסקדורס (Pescadores), הנמצא כ־50 קילומטרים ממערב לאי, במפרץ טאיוואן[12]. ההולנדים קראו לאזור בו התיישבו בשמות "טאיוואן " או "תאיובן". היו איותים שונים של השם. השם במקור התייחס רק לעיר טאינאן (Tainan). מאוחר יותר הורחב לכל האי ושוחזר בסינית כ"טאיוואן"[13]. התווים הסיניים של "טאיוואן" פירושם "מפרץ טרסה", משמעות שלעיתים ניתנת בטעות כאטימולוגיה. עד לאחר מלחמת העולם השנייה טאיוואן הייתה ידועה במערב בשם "פורמוסה," מהשם הפורטוגלי, איליה פורמוסה (Ilha Formosa), שפירושו "אי יפהפה"[14].
כלכלה
כלכלת טאיוואן היא כלכלה חזקה, אשר נשענת בעיקר על תעשייה ועל מגזר השירותים. טאיוואן היא הכלכלה ה-21' בעולם במונחי תמ"ג. עם תוצר לנפש של 77,231 דולר.
טאיוואן מאופיינת כמשק קפיטליסטי-יזמי מוטה יצוא, בעל שיעורי אינפלציה ואבטלה נמוכים. במשך שלושת העשורים האחרונים, צמחה כלכלת טאיוואן בקצב של כ-8% בשנה. מאז שנות החמישים, אז זכתה טאיוואן לסיוע כלכלי מסיבי מארצות הברית, התפתחה תעשייתה במהירות. חלקה של החקלאות בתוצר המקומי הגולמי ירד מ-35% בשנות ה-50' של המאה ה-20' ל-2.7% בלבד כיום. טאיוואן קידמה את הסכם New Southbound, לשיתוף פעולה כלכלי בין 18 מדינות מזרח אסיה ואוסטרליה. הסכם זה פיתח את כלכלת טאיוואן ביחס לשאר מדינות מזרח אסיה, טאיוואן לא נפגעה באופן משמעותי מהמשבר הכלכלי באסיה בשנת [15]1997. גורם נוסף המבדיל בינה לבין שכנותיה הוא העובדה שכלכלתה מבוססת בעיקר על חברות קטנות ובינוניות, ולא על תאגידי ענק, ששולטים לדוגמה בכלכלות יפן וקוריאה הדרומית.
טאיוואן היא יצרנית המוליכים למחצה הגדולה והחשובה בעולם ואחת היצואניות החשובות של מכשירי חשמל, מכונות, חומרת מחשבים (כגון מעבדים ומסכי LCD) ומוצרי תעשייה אחרים. חמש שותפות הסחר הגדולות שלה הן סין העממית, ארצות הברית, הונג קונג, יפן וסינגפור, המטבע המקומי הוא דולר טאיוואני, והיא חברה בארגון הסחר העולמי (WTO).
השגשוג הכלכלי הביא להשקעת הון טאיוואני במדינות השכנות במזרח אסיה, ובכלל זה בסין העממית, שמספקת לתעשייה הטאיוואנית כמות גדולה של ידיים עובדות. הפער בין חשיבותה הכלכלית של טאיוואן עבור יריבתה הגדולה, לבין המתיחות הפוליטית המתמדת ששוררת בינה לבין סין, מביא בסופו של דבר, למיתון הסכסוך הפוליטי, ולשמירת הסטטוס קוו המתוח בין המדינות. טאיוואן נכללת בקבוצת "ארבעת הטיגריסים של אסיה" יחד עם הונג קונג, קוריאה הדרומית וסינגפור.
ארבע המדינות שמרו על קצב צמיחה גבוה (מעל 7% בשנה) משנות ה-60' עד שנות ה-90' של המאה ה-20' (תקופה בה טאיוואן, קוריאה הדרומית וסינגפור היו תחת משטר סמכותני נאור המכוון צמיחה בהנחיה ממשלתית). עד המאה ה-21', כל ארבע המדינות פיתחו כלכלות חזקות ויצרו יתרון תחרותי. הונג קונג וסינגפור, לדוגמה, הקימו מרכזים פיננסים בינלאומיים מובילים, בעוד שקוריאה הדרומית וטאיוואן פתחו תעשייה עתירת ידע.
שוק התקשורת ברפובליקה נשלט על ידי טשונגוואה טלקום (Chunghwa Telecom Company) שבעבר הייתה חלק של משרד ממשלתי והופרטה במהלך שנת 1996. ג'ונגחווה טלקום מספקת שירותי טלפון קווי, נייד, אינטרנט ותקשורת נתונים בפס רחב למגזר העסקי. החברה היא אחת מחברות הטלקום הגדולות באסיה בהיקף המחזור וכן החברה הגדולה בטאיוואן במחזור ובמספר הלקוחות בכל אחד מענפי פעילותה.
חברת התעופה הלאומית של טאיוואן היא צ'יינה איירליינס (China Airlines).
בטאיוואן אפשר למצוא נציגויות של רוב בתי המסחר, החברות והעסקים הבינלאומיים, וכל אלה מתחרים על כיסו של ההמון. במהלך היום, מתנהלים העסקים במרכזי הקניות המודרניים הרבים, ובלילה מתנהל המסחר בשווקים מסורתיים.
לפי ספר העובדות העולמי של ה-CIA הבידוד הדיפלומטי, שיעור הילודה הנמוך, הזדקנות האוכלוסייה והתחרות מצד שווקים אחרים באסיה יקשו על כלכלת טאיוואן לטווח הארוך. עד לשנת 2025 צפוי אחוז בני ה-65 ומעלה לעבור את ה-20%, מה שיקטין משמעותית את כוח העבודה במדינה.
טאיוואן היא אחת היצואניות החשובות של מכשירי חשמל, מכונות, חומרת מחשבים (כגון מעבדים ומסכי LCD) ומוצרי תעשייה אחרים. חמש שותפות הסחר הגדולות שלה הן סין העממית, ארצות הברית, הונג קונג, יפן וסינגפור, המטבע המקומי הוא דולר טאיוואני, והיא חברה בארגון הסחר העולמי (WTO).
השגשוג הכלכלי הביא להשקעת הון טאיוואני במדינות השכנות במזרח אסיה, ובכלל זה בסין העממית, שמספקת לתעשייה הטאיוואנית כמות גדולה של ידיים עובדות. הפער בין חשיבותה הכלכלית של טאיוואן עבור יריבתה הגדולה, לבין המתיחות הפוליטית המתמדת ששוררת בינה לבין סין, מביא בסופו של דבר, למיתון הסכסוך הפוליטי, ולשמירת הסטטוס קוו המתוח בין המדינות. טאיוואן נכללת ברשימת ארבעת הטגריסים של אסיה יחד עם הונג קונג, קוריאה הדרומית וסינגפור. ארבע המדינות שמרו על קצב צמיחה גבוה (מעל 7% בשנה) משנות ה-60 עד שנות ה-90 של המאה ה-20. עד המאה ה-21, כל ארבע המדינות פיתחו כלכלות חזקות ויצרו יתרון תחרותי. הונג קונג וסינגפור, לדוגמה, הקימו מרכזים פיננסים בינלאומיים מובילים, בעוד שקוריאה הדרומית וטאיוואן פתחו תעשייה עתירת ידע[16].
שוק התקשורת ברפובליקה נשלט על ידי טשונגוואה טלקום (Chunghwa Telecom Company) שבעבר הייתה חלק של משרד ממשלתי והופרטה במהלך שנת 1996. ג'ונגחווה טלקום מספקת שירותי טלפון קווי, נייד, אינטרנט ותקשורת נתונים בפס רחב למגזר העסקי[17]. החברה היא אחת מחברות הטלקום הגדולות באסיה בהיקף המחזור וכן החברה הגדולה בטאיוואן במחזור ובמספר הלקוחות בכל אחד מענפי פעילותה.
חברת התעופה הלאומית של טאיוואן היא צ'יינה איירליינס (china Airlines).
בטאיוואן אפשר למצוא נציגויות של רוב בתי המסחר, החברות והעסקים הבינלאומיים, וכל אלה מתחרים על כיסו של ההמון. במהלך היום, מתנהלים העסקים במרכזי הקניות המודרניים הרבים, ובלילה מתנהל המסחר בשווקים מסורתיים.
לפי ספר העובדות העולמי של ה-CIA הבידוד הדיפלומטי, שיעור הילודה הנמוך, הזדקנות האוכלוסייה והתחרות מצד שווקים אחרים באסיה יקשו על כלכלת טאיוואן לטווח הארוך. עד לשנת 2025 צפוי אחוז בני ה-65 ומעלה לעבור את ה-20%, מה שיקטין משמעותית את כוח העבודה במדינה.
שוויון מגדרי
טייוואן קיבלה לאחרונה חדשות משמחות כאשר דורגה שישית בעולם במדד השוויון המגדרי של ה-OECD. מה זה אומר בעצם? מדד השוויון המגדרי בוחן את מעורבותן של נשים בשוק העבודה, שוויון חוקי, רמת ההשכלה של נשים ועוד. אך לא תמיד זה היה ככה, ולמעשה בעשרים השנים האחרונות מעמד האישה בטייוואן השתנה לחלוטין. מחברה מסורתית שעודדה נשים לקבל על עצמן באופן בלעדי את גידול הילדים, הטיפול בהורים ובמשק הבית, טייוואן הפכה לאחת המדינות המתקדמות ביותר בתחום זה, עם משק בו 44% מהמועסקים הן נשים ונשיאה ראשונה שנבחרה בשנת 2016.
טסאי אינג וון (Tsai Ing-wen) היא לא רק האישה הראשונה בתפקיד – היא גם הראשונה שבעץ השורשים המשפחתי שלה מוצא מהאבוריג'ינים הטייוואנים, וגם הראשונה שמכהנת בתפקיד כאשר היא אינה נשואה.
כיום מעמדן של הנשים בטייוואן הוא מהטובים בעולם – במפלגת השלטון הוגדר כי מחצית ממתמודדי הרשימה מוכרחות להיות נשים; כ-25% מתפקידי הניהול, הן הפוליטיים והן העסקיים, מוחזקים בידי נשים; פערי השכר הולכים וקטנים בכל שנה; מספר הנשים שאוחזות בתואר ראשון עולה על מספר הגברים; חברות גדולות במשק מקדמות תהליכים לשילוב נשים בעמדות מפתח. במחקר שפורסם בשנת 2022 העידו נשים טייוואנית כי הן ובני זוגן מנהלים משקי בית שוויוניים וכי משימות כגון ניקיון או טיפול בילדים מחולקות ביניהם באופן שווה.
אך במגזר העסקי נוכחותן קטנה משמעותית, ולא צפוי לראות אישה מנהלת בנק או מנכ"לית של חברה גדולה. המודעות לבעיה קיימת ונעשים בטייוואן מאמצים משמעותיים לצמצם את הפערים האלו – גופים עסקיים מרכזיים כבר הודיעו על ניסיון לשלב נשים בתפקידי ניהול, והפרלמנט בטייוואן הגיש לאחרונה הצעת חוק המחייבת שוויון הזדמנויות מלא לנשים וגברים כאחד.
ב-2019 טייוואן אישרה חקיקה המתירה נישואים חד-מיניים, וכך הפכה למדינה הראשונה באסיה בה נישואים אלו חוקיים. ככלל, היחס אל הקהילה הגאה במדינה הוא פתוח ומקבל. ניתן לראות זאת דרך מצעד הגאווה השנתי בטייפה הבירה, המועדונים הגאים הרבים ואף דרך האופנה הטייוואנית. מלונות, מסעדות ובתי קפה רבים הכריזו שהם "Gay Friendly" בשביל להמשיך ולעודד את הקבלה של הקהילה הגאה בחברה.
מיחזור
קשה למצוא פחי אשפה ברחוב, וזאת בגלל ששיטת איסוף האשפה באי שונה מאוד ממה שאנו מכירים בישראל. למעשה, שיטת האיסוף בטייוואן נותנת משמעות חדשה למשפט "להוריד את הזבל" – בכל יום משאית האשפה עוברת בשעה קבועה בכל איזור, ומכריזה על הגעתה בעזרת מנגינה – ממש כמו אוטו גלידה.
מאתר Taiwanit למדנו כי התושבים בטאיוואן אחראיים לפנות את הפסולת הביתית שלהם לנקודות האיסוף. לשם כך, עליהם לרכוש בחנויות הנוחות שקיות בצבעים שונים (לפי סוגי הפסולת), ובגדלים שונים, לטובת מחזור מהיר ויעיל יותר לאחר מכן. יתרה מכך, על התושבים לשלם בהתאם למספר ומשקל שקיות האשפה אשר הם מפנים. בזכות המדיניות הזו, דווח כי בטייפה, כמות שקיות האשפה הופחתה ב-64.14%. בנוסף לכך, גם מפעלים וחברות פרטיות רוכשות כלי פינוי לפי צורכיהן ומשלמות בהתאם להיקף הפסולת התעשייתית אשר מייצרות. יתרה מכך, כמות הפסולת הממוצעת לתושב טייפה היא 0.71 ק”ג ליום וזאת בהשוואה לכ-1.58 ק”ג ביום המיוצרים בישראל לדוגמא.
הטייוואנים ממהרים למשאית עם שקיות האשפה המופרדות שלהם – שקית נפרדת לפלסטיק, נייר, קומפוסט (פסולת אוכל) ואשפה אחרת. זוהי לא רק דרך נהדרת לצמצם את האשפה ברחוב ולתרום למיחזור, אלא מהווה גם הזדמנות למקומיים להיפגש עם שכניהם ולהתעדכן. ראו סרטון.
כפי שמספר אתר האינטרנט, משרד הכלכלה הטייוואני הצהיר כי בכוונתו ליזום תכנית אשר מתמקדת במחזור פסולת תעשייתית משלושת החברות אשר מייצרות את כמות הפסולת הגדולה ביותר שאינה ניתנת למחזור. נכון להיום, לפי החוקים והרגולציות בטאיוואן, גם תוצרי הלוואי אשר מיוצרים ממחזור פסולת זו, נחשבים לפסולת ולכן דורשים לשפר את התהליך וליצור אפשרות למצות גם את הפסולת הזו עד תומה.
ייצור פסולת כללי בטאיוואן נמדד בכ-31.92 מיליון טונות בשנת 2019, כולל 19.61 מיליון טונות של פסולת תעשייתית. מבין אלו, 16.01 טונות (81.6%) ממוחזרים. טאיוואן מכוונת ליעד שאפתני במיוחד של 100% מחזור עד לשנת 2030 וסגירת כלל מתקני הטמנת הפסולת במדינה.
מערכת הבריאות
מערכת הבריאות בטייוואן נבחרה להיות מהטובות בעולם בשלל שאלונים ומדדים שונים, ונחשבת כמתקדמת יותר מארה"ב ושוויץ. זאת בזכות הרופאים המוכשרים בשלל נושאים, הציוד החדיש, הטיפולים המתקדמים ומערכת הבריאות הממשלתית ההופכת את כלל הטיפולים לזולים ונגישים. בנוסף, בטייוואן ישנה גישה חדשנית המשלבת טיפולים מערביים מודרניים עם רפואה סינית מסורתית כשתי גישות שאינן מנוגדות אלא משלימות אחת את השנייה.
טאיוואן בזירה הבין לאומית
בעבר ראתה עצמה ממשלת הרפובליקה כממשלה החוקית היחידה של סין ושל השטחים המקוריים שלה. עמדה מקורית זו החלה לדעוך החל בראשית שנות התשעים, כאשר המדיניות בפועל נמנעת מלקרוא תיגר על הלגיטימיות של שלטון הרפובליקה העממית בסין היבשתית. עם זאת לשינוי עמדה זו מעולם לא ניתן ביטוי חוקתי. מעמדה הרשמי של הרפובליקה הסינית נותר לא ברור, כאשר לגורמים שונים תפישות שונות לגבי מהותה של הממשלה שבטאיפיי. המצב מבולבל עוד יותר בשל גורמים רבים הנוקטים מדיניות מכוונת של ערפול. בפועל, המדיניות הדיפלומטית של גורמים רבים היא הכרה לא-רשמית בטאיוואן כמדינה, בעוד באופן רשמי מובע חוסר הסכמה להכרזת עצמאות על ידי מדינה זו. באופן זה נותרה פתוחה ההגדרה המדויקת של מעמדה של טאיוואן ומעמדה העתידי, והיא פתוחה לפרשנות הנוחה על כל הצדדים. בה בעת נמתחה ביקורת על מדיניות זו של סטטוס קוו כיוון שעצם העובדה שקיימות, למעשה, פרשנויות שונות לגבי מהו למעשה טיבו של הסטטוס-קוו, עלולה להוביל למלחמה/
יש לטאיוון יחסים בינלאומיים עם 145 מדינות שסוחרות איתה ומעניקות לתושביה אשרות כניסה. אולם הן עדיין דוגלות במדיניות "סין האחת"., שמשמעותה אינה ברורה לגמרי. טאיוואן עדיין נקראת "רפובליקת סין" (Republic of China – ROC). יש הטוענים שעל טאיוואן לשוב ולהיות חלק מסין, אם כי תושבים רבים מעודדים עצמאות טאייוואנית וכינון זהות טאיוואנית שאינה סינית.
המאבק בין אלו שמעוניינים לשוב ולהיות חלק מסין – לרוב אנשי עסקים או הדור הוותיק יותר – ובין אלו שמעוניינים בכינון זהות טאיוואנית נפרדת, הוא אולי המאבק הכי בסיסי בטאיוואן. מאבק שמגדיר את מהותה של המדינה, את הדמוקרטיה ואת המעמד הבינלאומי שלה.
נכון ל-2023, 13 מדינות ריבוניות עדיין שומרות על יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ממשלת הרפובליקה ומכירות בה כממשל החוקי הרשמי של סין. מדינות אלו כוללות את קריית הוותיקן באירופה, שתי מדינות באמריקה התיכונה (בליז, גואטמלה) ארבע מדינות זעירות באיים הקריביים (האיטי, סנט קיטס ונוויס, סנט לוסיה, סנט וינסנט והגרנדינים), פרגוואי בדרום אמריקה, אסוואטיני באפריקה וארבע מדינות באוקיאניה (איי מרשל, נאורו, פלאו, טובאלו). לצד זאת, יש מדינות שאינן מכירות בטאיוואן, אולם מקיימים מולה פעילות כלכלית ואף מערכת יחסים רשמית למחצה. לדוגמה, וייטנאם תומכת באופן רשמי במדיניות "סין אחת" השוללת את קיומה של טאייואן, בה בעת שהיא מקיימת מולה פעילות כלכלית ענפה, ומגוון רחב של שיתופי פעולה רשמיים למחצה.
כל עוד טאיוואן טוענת שהיא "סין", ברור שסין עצמה תראה בה ישות מדינית בלתי לגיטימית ותדרוש מהעולם שלא להכיר בה. מאידך, סין אינה מעוניינת שטאיוואן תכריז על עצמאות. הזהות העצמאית והדמוקרטית של תושבי טאיוואן כיום, שונה משמעותית מזו של תושבי סין גופא., שחיים כבר למעלה משבעים שנים, תחת משטר קומוניסטי. הטאייוונים של היום מתמודדים עם המעמד הארעי והשברירי הזה וגיבשו אמונה אמיתית בדמוקרטיה, אותה השיגו בסבלנות על ידי מחאות רציפות, אך לא אלימות. היכולת להשיג את החלום הזה באמצעים דיפלומטיים ופוליטיים, היא ייחודית לטאייוואן ומגבשת את תושביו לעם אחד.
הערות
[1] ". Number of Villages, Neighborhoods, Households and Resident Population"
[2] "Land and Climate". Statistical Yearbook of the Republic of China. Statistical Bureau, Republic of China (Taiwan). 2020. Archived from the original on 29 August 2022. Retrieved 29 August 2022.
[3] Explained Desk, Honduras snaps ties with Taiwan in favor of China: Which countries recognize Taiwan currently? The Indian Express, 1-2-23
[4] Bird, Michael I, Hope, Geoffrey & Taylor, David (2004
[5] Stephen Oppenheimer, The 'Express Train from Taiwan to Polynesia": On the Congruence of Proxy Lines of Evidence, World Archaeology" JOURNAL ARTICLE, Vol. 36, No. 4, Debates in World Archaeology (Dec. 2004), pp. 591-600
[6] World Directory of Minorities and Indigenous Peoples – Taiwan: Indigenous peoples, Refworld https://www.refworld.org/docid/49749c9fc.html
[7] דביר בן גל "סין אחרת", מסע אחר און ליין
[8] גילי מצא, "טאיוואן היא גן עדן לפודיז, חובבי מרחצאות, היסטוריה ואמנות", באתר גלובס, 6 ביולי 2019
[9] National Taiwan Normal University, Geography Department. "Geography of Taiwan: A Summary "
[10] "Limits in the Seas – No. 127 Taiwan's Maritime Claims" (PDF). United States Department of State. 15 November 2005. Archived (PDF) from the original on 15 July 2020. The Pratas Reef lies 230 miles to the southwest of the southern tip of Taiwan. It consists of an island in the mouth of a semicircular shoal open to the west.
[11] Blust, Robert (1999). "Subgrouping, circularity and extinction: some issues in Austronesian comparative linguistics". In E. Zeitoun; P.J.K. Li (eds.). Selected papers from the Eighth International Conference on Austronesian Linguistics. Taipei: Academia Sinica. pp. 31–94.
ארכיפלג של 90 איים ואיונים במיצר טאיוואן. העיר הגדולה ביותר היא מאגונג (Magong), הממוקמת על האי הגדול ביותר, אשר נקרא גם כן מאגונג. השם המסורתי של האיים, פסקדורס, מגיע מהשם הפורטוגזי אילהאס דוס פסקדורס Ilhas dos Pescadores ("איי הדייגים"). Campbell, William (1903). "Explanatory Notes" Formosa under the Dutch: described from contemporary records, with explanatory notes and a bibliography of the island. London: Kegan Paul. p. 546..[12]
[13] Taiwanese, Mandarin, and Taiwan's language situation, www.pinyin.info
[14]Chapter 3: History" (PDF). The Republic of China Yearbook 2011. Government Information Office, Republic of China (Taiwan). 2011. p. 46
[15] המשבר הכלכלי התחיל בתאילנד עם קריסתו של הבאט התאילנדי בעקבות החלטת ממשלת תאילנד להפסיק הצמדתו של הבאט לדולר ולתת לבאט להיסחר בשוק החופשי, לאחר מאמצים מקיפים כדי לתמוך בו מול משבר פיננסי חמור שבחלקו היה מונע על ידי שוק הנדל"ן. באותו זמן, לתאילנד היה חוב חיצוני שהפך את המדינה לפושטת רגל בפועל עוד לפני קריסת המטבע שלה. עם התפשטות המשבר, רוב המדינות בדרום מזרח אסיה ראו גם הן את שערי המטבעות והמניות שלהן צונחים, כמו גם מחירי נכסים אחרים, בד בבד עם עלייה תלולה ומדאיגה של החוב הפרטי. יחס החוב החיצוני לתוצר מקומי גולמי עלה מ-100% ל-167% בארבע הכלכלות הגדולות ב-ASEAN בשנת 1993–1996, ואז זינק מעבר ל-%180 במהלך המשבר.
[16] דפנה מאור, סיון פינגולד, מי המדינה שקיבלה עצמאות ב-48 והשיגה את כלכלת ישראל השנה?, באתר The Marker, 15 באפריל 2013
[17] ג'ונגחווה טלקום נוסדה ב-1 ביולי 1996 כחלק ממאמצי ההפרטה של ממשלת טאיוואן. לפני כן פעלה החברה כיחידה במשרד התקשורת של טאיוואן במשך למעלה ממאה שנים.