מבוא לטיול בהודו

‏

כתב: גילי חסקין  ; 15 דצמבר 2023

ראו גם, באתר זה: לטייל בהודו;  הודו – המלצות לטיולים ולקריאה

ראו: אלבום תמונות מהודו הקלאסית – 2013

הודו איננה רק מדינה; הודו היא תת-יבשת, בעצם עולם ומלואו. עולם מגוון, מסובך, מדהים ולעיתים בלתי אפשרי. הודו היא, קודם כל, עושר רב של נופים, תשבץ של מחוזות ססגוניים, המפליאים את המבקר ביופים ובשונותם זה מזה: הרי ההימאליה המושלגים בצפון, מול החולות הצהבהבים של מדבר טאר, שעל גבול פקיסטן. רמת דקאן הבזלתית, לעומת תעלות המים הצרות עטורות היער הטרופי שבדרום מערב; חופים אקזוטיים מול מישורים חדגוניים ומאובקים. ביצות, יערות מחטניים, ג'ונגלים, מנגרובים ומישורי קרח. הודו היא גם עולם חי עשיר ומגוון של קופים, טווסים, נמרים, איילים, פילים טיגריסים ועוד. בהודו צמחו ופרחו, במהלך ההיסטוריה, תרבויות עשירות, שהשאירו אחריהם מונומנטים היסטוריים רבי רושם. אפשר למצוא בהודו, את עקבותיהן המפוארים של ממלכות ואימפריות שקמו ונפלו. החל מהראפה (Harapa  (ומוהנג'ו-דארו (Moenj-daro) שבעמק האינדוס, דרך הסטופות והויהארות (מקדשים), המונומנטים הבודהיסטים רבי הרושם בואכה נפאל, מקדשי ממלכת גופטה (Gupta) החקוקים בסלע, ציוני הקבר של האסלאם, ארמונות המהרג'ה שבכל מקום אחר היו זוכים לכינוי 'קיטש', ועד לעיירות הבריטיות המשמרות, עד היום, את אווירת הראג'. בהודו השתמרו יצירות אומנות וארכיטקטורה מרהיבות ביופיין: היכלות קבורה מוסלמיים, מקדשים הינדיים רבי צבעים, גילופים עדינים בשיש ואבן חול ומערות משוחות בצבעים עזים. אך יותר מכל, הודו היא ארץ של אנשים. קשה למצוא בעולם מקום כמו הודו, המכיל מגוון מדהים כל כך, של פרצופים, תרבויות, דתות, ומנהגים.

הגזעים והשפות של אזור אחד, שונים בתכלית מאלו של אזור אחר. תושבי הצפון בהירים יחסית בעוד שהטמילים שבדרום שחורים כפחם. התושבים למרגלות ההימליה מלוכסני עיניים, בעוד שמרבית ההודים הינם טיפוסים קווקזואידים. בני המיעוטים שבמדינת אוריסה (Orisa), שונים בתכלית מהרג'פוטים לבושי הססגוניים של רג'סטן.

אלבום תמונות מרג'סטן 2012 ` "משולש הזהב" ההודי 2012

הודו היא קליידוסקופ עצום של דתות ואמונות. המושג "חילוני" הוא זר להודי אפילו יותר ממושג הזמן המערבי. בהודו לכל אדם יש אל. לפחות אחד, והעיסוק בו הוא עיסוק אינטנסיבי, באמונה, בתפילה, במנחות, בקורבנות ובעלייה לרגל. טיול בהודו הוא פעמים רבות גם מסע רוחני. אחת היא אם התייר מסתופף בצילו של גורו רב רושם וקסם באשראם מבודד, או מסתפק בשיחה פילוסופית עם קבצן בשוק, הוא מוצא את עצמו נפעם לנוכח העושר הפילוסופי, קורא, מקשיב, שואל, מתעניין, אך מודע ליכולתו המערבית, המוגבלת, רק לגעת, לא לגעת, בקצה של החוויה. עזריאל קרליבך המנוח כתב בהקדמה לספרו "הודו – יומן דרכים": "איש המערב שואל 'מה לעשות', איש הודו שואל 'מה להיות'.

הודו היא ארץ של ניגודים. ארמונות מהרג'ה מפוארים, מול משכנות עוני נורא. מרצדס מפואר, מול סבל ריקשה יחף. צפיפות בלתי נסבלת מול מרחבים הפורצים מעבר לאופק. פילוסופיה, יוגה ומדיטציה, מול חומרנות, גשמיות ותאוות בצע. הודו היא ארץ של פרדוכסים: ההודים משגרים לוויינים לחלל, אך מתקשים לתקן מצלמה; מייצרים פצצת אטום ומעריצים פרה. מאמינים בקדושת כל בעל חיים ומתפרצים לעיתים במעשי רצח, כנגד בני דת שכנה או מעמד נמוך. המפגש עם הודו, אינו דומה למפגש עם שום ארץ אחרת. המתקפה על חושיו של המטייל היא אינטנסיבית, מרוכזת ובלתי נמנעת. הודו מכה חזק, לעיתים חזק מדי, במראות, בצבעים, בקולות, בצלילים, בניחוחות, בנשימה ובמגע. מסופקני אם קיים בעולם עוד מקום שיכול להציע מגוון עשיר כל כך של חוויות וגירויים, כמו תת היבשת ההודית. הודו היא ההצגה הגדולה בעולם. התגובה הראשונית למפגשו של התייר עם הודו היא, כמעט תמיד, הלם. גם אם הוא מוגן על ידי מלונות פאר, מסעדות יוקרה ואוטובוסים ממוזגי אוויר. לאחר ההלם, נותרות שתי אפשרויות קיצוניות: אהבה או שנאה. השילוב המדהים של הניגודים, המגע האינטנסיבי כל כך, הגודש העצום מכל דבר לא יכול להשאיר את המטייל אדיש. הוא מוצא את עצמו בוחר אחת משתיים: זעזוע, ותיעוב, לעיתים עד בחילה, הגורמים לו לרצות לקום ולברוח; או שבי מוחלט בקסמי הארץ ושאיפה לצלול ולחקור את צפונותיה, עוד ועוד. ביקור בהודו כרוך במאמץ; לעיתים פיזי ותמיד נפשי. הבירוקרטיה היא שילוב של כבדות וסרבול מזרחי, עם מורשת בריטית חביבת ניירת; האנשים לעתים מעיקים והתנאים לא תמיד נוחים. כמעט כל אחד מרגיש, לעיתים, שהוא קרוב לקצה יכולתו לשאת את המתרחש. זהו מאמץ של דילוג על פני מרחבי הזמן, זהו מסע מסחרר אל החיים בעיצומם, הכרוך בשקיעה עמוקה אל החוויה ההודית; אל ארץ שנאמר עליה ש"היא העולם". חוויה לא קלה, אך בהחלט כדאית.

כאשר מטייל שב מטיול מקיף בהודו, שואלים אותו חבריו: "האם חזרת לציוויליזציה"? התשובה המקובלת היא:"שבתי מהציוויליזציה….

גיאוגרפיה  (על קצה המזלג)

שטח כללי:  3,287,782 קמ"ר (השביעית בגודלה בעולם).

מספר התושבים: 1.4 מיליארד (הגדולה בעולם).

מיקום: הודו משתרעת בין קוו הרוחב 8° צפון בכף קומורין (Cape Comorin), ל- 37° צפון בגבול קשמיר הוא  3,214 . המרחק מירושלים לניו דלהי הוא  4020 ק"מ בקוו אוויר

גבולות: גובלת במערב – בפקיסטן; בצפון – בסין, נפאל ובהוטן; ובמזרח – בנגלה דש ומיאנמר (בורמה).

בין סין להודו שוכנת ממלכת נפאל שגבולה עם הודו עובר בצפון שפלת הגנגס. שלוחות ההימליה עוברות גם בבהוטן, מדינת חיץ נוספת. בצד המערבי, מופרדת הודו מפקיסטן, ע"י שלושה אזורים נפרדים: בצפון, באזור המחלוקת של קשמיר, מתווים הרי ההימליה את הגבול בין שתי המדינות. הרי ההימליה צונחים אל ערבות פנג'ב אשר מתמזגות עם מדבר ת'אר. בין המדינה ההודית גוג'אראט לבין אזור סינד שבפקיסטן, מפרידות ביצות הראן של חבל קוטש (Ran of kutch )  בעונה הרטובה הכל מוצף ובעונה היבשה נשארים איי מלח.

הגבול המזרחי של הודו, אף הוא תחום על ידי רכס ההימליה, המפרידים את הארץ מבורמה. אזור צפון מזרחי זה, מפריד את הארץ מבנגלה דש – ארץ נמוכה על הדלתה של הגנגס, ומגיע כמעט עד לים.

מבנה:

בגיאוגרפיה של הודו ניתן לאבחן שלושה אזורים עיקריים: א. הרי ההימליה. ב. השפלה המרכזית ג. רמת הדקאן (Deccan). זהו אזור בעל מבנה מגוון ורב ניגודים: רכסי הרים מן הגבוהים בעולם, רמה בזלתית ענקית, חופים עתירי צמחייה טרופית ומדבריות.

מחוזות רבים בהודו נמצאים בחגורת המדבריות העולמית, אך למדבריות סהרה וערב אין המשך בהודו בשל גשמי המונסון. באזור המדברי של הודו, מעבר לגשמי המונסון – מדבר ת'אר – הוא שטח רחב של חולות המשתרע מעבר להרי ארוואלי  (Aravalli Range) עד לאגן האינדוס (Indus); שטחו הכולל כ- 100,000 קמ"ר.

הרי ההימלאיה

ההר הגבוה בהודו הוא קנצ'נג'ונגה  (Kangchenjunga), שבמחוז סיקים  וגובהו 8598 מ').

ההימליה הם רכסי הרים וביניהם בקעות פוריות כמו בקעת קשמיר ובקעת קולו. הרי ההימליה הם גורם מכריע הן לגבי התנאים האקלימיים והן לגבי הגיאוגרפיה הפיסית של הודו כי נודעת להם חשיבות מכריעה על תנועות האוויר והמים. מהרי ההימליה נובעים כעשרים נהרות גדולים לאחר שהם בוקעים מההרים הם מתחברים לשלוש מערכות הנהרות הגדולות של הודו: האינדוס, הגנגס והברהמפוטרה. מעבר להימליה משתרעת רמת טיבט, שחלק ממנה (לדאק, ספיטי) נמצא בהודו. מחוזות ההימליה האחרונים הם גבעות הסיוואליק (Siwalik) – נגמרות בפתאומיות במישורים ההודיים.

המישור הגדול:

מישורי הסחף של האינדוס והגנגס. הם בעלי שטח עצום (כ- 750,000 קמ"ר) ומכוסה בסחופת. זוהי אחת השפלות החשובות בעולם. רוחבה כ- 480 ק"מ במערב וכ-145 ק"מ  במזרח, כשעובי הסחף מגיע ל- 400 מ' ויותר. גובהה המרבי של השפלה הוא 275 מ' מעל פני הים, בקרבת דלהי, שם עוברת פרשת המים. זו שפלה מישורית מאד ומשתפלת לאיטה לכיוון המפרצים – מטר אחד על כל  12 ק"מ של אורך. השפלה העצומה מתחלקת לשני גלילות נוף גדולים: לעמק הגנגס-ברהמפוטרה ולעמק האינדוס. המעבר ביניהם הוא "שער דלהי". מישור נהר האינדוס מתחלק לשני חבלים – בצפון חבל פנג'ב – חבל "חמשת הנהרות", המתאחדים לנהר האינדוס. מדרום, משתרע חבל סינד הצחיח, המושקה ע"י מי האינדוס. בעמק הגנגס, זורמים הגנגס והיאמונה (ג'אמנה) באפיקים מקבילים, המתאחדים לאפיק אחד. מהרי ההימליה נשפכים נהרות רבים אל הגנגס. באזור הדלתה מקבל הגנגס את הברהמפוטרה. הדלתה של הגנגס-ברהמפוטרה היא מן הגדולות בעולם (80,000 קמ"ר). הנהר מתפצל בדלתה לשמונה זרועות ואילו לעשרות זרועות משנה, המתפצלות באדמת הדלתה השטוחה. בעונת המונסון עולים המים על גדותיהם ויוצרים ביצות ענק.

רמת דקאן (Deccan):

זוהי רמה גלית מדרום לשפלת הינדוסטן. הרמה משתפלת לכיוון מזרח ומתנשאת לגובה ממוצע של   600 מ'. בניגוד להימליה, המישורים יורדים בהדרגה, כך שמדלהי עד מפרץ בנגל, הבדל הגבהים הוא רק 200 מ'. ברמה בולטים הרי משאר בודדים. במערב נמתחים הרי הגאטס (Ghats) המערביים, המהווים את הגורם האורוגרפי (הררי) החשוב ביותר בחצי האי. הרים אלה נמשכים לאורך 1,600 ק"מ, ויוצרים כמעין חומה בלתי חדירה בגובה ממוצע של 1,200מ'. רכסי הגאטס המערביים משאירים מישור חוף צר מאד, ברוחב 30-60 ק"מ. חוף מלבר שבמערב הודו משמש ראייה לכך, שהיבשה עודנה מתרוממת והולכת. ערים שבעבר שימשו נמלים, שוכנות כעת הרחק מן הים, ריפי אלמוגים, נמצאים במרחק כמה קילומטרים מן החוף.

הרי נילגירי (Nilgiri), המגיעים לגובה של למעלה מ- 2,500 מ' (  = Nila כחול, על שום האד הכחלחל האופף אותם) הם חולייה מחברת בין הרי גהאט המערביים למזרחיים.

הרמה מסתיימת בהרי הגאטס  המזרחיים. רכס לא רציף של הרים נמוכים יחסית, שהתפוררו לגושים גושים על ידי הנהרות שקרעו בהם מפערי מים רחבים. ההרים מגיעים לגובה ממוצע של  600 מ' ומבחינה גיאולוגית אינם מהווים תצורה אחידה. לחוף קורומנדל (Coromandel Coast) שבמזרח יש רצועה רחבה של אדמת סחף. זהו חוף עתיר חולות, שם לא נוח להקים נמלים.

אקלים ועונות טיול

האקלים מגוון כמו יחידות הנוף: קר ומושלג בהימליה, מדברי ויבש במדבר טאר, טרופי ולח בדרום. השפעת מערכת רוחות מתחלפות (מונסון) יוצרת בהודו דפוס של שלש עונות: חמה ויבשה – ממרץ ועד יוני. חמה וגשומה – מיוני ועד אוקטובר. קרירה ויבשה – מאוקטובר ועד פברואר.

גשמי המונסון גורמים לאי נוחות, לשיטפונות עזים ולהצפות. זו העונה בה מתפשטות גם מחלות. לכן היא איננה מומלצת לביקור ברוב חלקי המדינה. עם זאת, זוהי עונה אידיאלית לביקור באזורים צפוניים שבלב ההימליה, כמו קשמיר, לדאך וזנסקאר שבצפון. אלה יהיו סגורים בעונה הקרירה (ספטמבר – מרץ). העונה החמה והיבשה היא הקשה והבלתי נסבלת ברוב חלקי הודו. לטמפרטורות הגבוהות נוספים גם ענני אבק. אם כי דווקא בדרום הטרופי, עונה זו נסבלת יותר מאשר ברמת הדיקאן ובעמק הגנגס. חודשים אלו הם אידיאלים בשולי ההימליה: בדרז'ילינג, בסיקים ובנפאל הסמוכה.

העונה הנוחה ביותר לביקור במרבית חלקיה של הודו היא כמובן העונה הקרירה והיבשה, אך היא קצרה מדי, ולפני שמספיקים לומר "ארונאצ'ל פרדש", היא מסתיימת ומתחילות לנשב הרוחות החמות.

ראו בהרחבה  באתר זה: הגיאוגרפיה של הודו

דתות

הודו היא מולדת שתי הדתות החשובות באסיה: הינדואיזם ובודהיזם. ההינדואיזם, הדת העיקרית, ששורשיה מגיעים לאלף השני לפני הספירה, מציגה רעיון מונותאיסטי מחד ופנתיאון אלים מרשים מאידך. דת זו מציגה למטייל וללומד עשרות פנים שונות, שניתן למצוא בהן שרידי תרבויות עתיקות שנתמזגו בהודו. המיתוסים ההינדים חרגו מזמן מתחומיה הגיאוגרפיים של ארץ רחבת ידיים זו והפכו לנחלתן של מרבית האוכלוסיות בדרום מזרח אסיה.

הדת ההינדית באה לידי ביטוי בכל מקום. היא איננה רק מקדש רב רושם ששערו הענק מגולף במלאכת מחשבת. ההינדואיזם הוא פרה המשוטטת באין מפריעה וחומסת אוכל מדוכני השוק, הוא טבילת בקר בגנגס, הוא נר הצף במי הנהר בעת שקיעה, הוא פסל בתא הנהג של משאית, הוא עלייה לרגל, תפילה המונית או פרטית, סגפנים בהרים, דרשות של גורו ועוד.

ראו באתר זה: מבוא לברהמניזם-הינדואיזם   ; מבוא לבודהיזם.

הביטוי הקשה ביותר לעיכול של דת רבת פנים זו היא מערכת הקסטות. שורשיה של שיטת הקאסטות מגיעים לפולשים האריים ששטפו את הודו במאה ה- 15 לפני הספירה. ייתכן ובראשיתה הייתה זו חלוקה בין צבעים, כאשר הכהה, המקומי היה במעמד נמוך מזה של הפולש הזר, הבהיר. אולי זו הסיבה שבהודו לא משתמשים במילה הפורטוגלית "קאסטה" אלא במילה ההינדית "וארנה" שהוראתה צבע. ייתכן ולא. סביר להניח שמראשיתה הייתה הקאסטה חלוקה חברתית על פי משלח היד. הקאסטות העיקריות הן כוהני דת, לוחמים, סוחרים ומשרתים. החברה ההודית היא למעשה פסיפס של רסיסי קאסטות, שהבריטים מנו כמה אלפים מהם. הקאסטה היא מוסד נוקשה הרבה יותר מאשר הגילדות של ימי הביניים. זוהי למעשה גילדה אנדוגמית, האוסרת באיסור חמור נישואין מחוץ לקבוצה. הבידול שהלך ונתקשח עם השנים קבע את מעמדו החברתי של אדם, אחת ולתמיד, על פי הקאסטה של הוריו בקצה הנמוך של החברה ייצר הבידוד את המעמד המדוכא של האסורים במגע – הטמאים שביצעו את המלאכות הבזויות והיו עלולים לטמא בעצם נוכחותם. עניין הקאסטות מלווה את הודו מראשיתה, היה גורם ראשון במעלה לפילוגים בדת, ליצירת דתות חדשות ולהמרת דת, השפיע על כל הדתות שהסתופפו בהודו, והוא מהווה שאלה פוליטית אקטואלית ראשונה במעלה.

ראו באתר זה: החברה ההודית.

הבודהיזם שהוא יותר פילוסופיה מאשר דת הפך להלך המחשבה ולדרך החיים הנפוצה ביותר באסיה. הבודהיזם איננו עוסק בקיומו של אלוהים ואיננו מתעמק בשאלות מטאפיזיות. לכאורה הינו רעיון בלבד, דרך חיים המסתייגת מחיי עושר מחד ומסיגופים מאידך. בפועל יש בו מקדשים ופסלים וכל מה שקשור בפולחן דתי. "הדת" הבודהיסטית כמעט ונעלמה מהודו בתהליך ארוך ששיאו במאה ה- 8 לספירה וסיומו במאה ה-  12 . בודהא, גדול בניה של הודו, שנולד בה לפני  2600 שנה, גורש ממנה בסופו של דבר, ולמעשה נבלע על ידי הדת האם. המיעוט המוסלמי הוא הגדול ביותר במדינה. זוהי הארץ המוסלמית השנייה בגודלה בעולם וחיים בה יותר מוסלמים מאשר בכל ארצות ערב גם יחד. הודו היא מולדתן של הדת הג'יינית והסיקית, שמעולם לא קנו להן מאמינים מחוץ להודו. הג'ייניסטיים הם קבוצה זעירה במאסה האנושית העצומה של הודו, אך אינה בטלה בששים. מקדשיהם המגולפים בשיש מושכים אליהם מיליוני מבקרים, מאכליהם מפורסמים ברחבי המדינה כולה וגם רעיון ההתנגדות הסבילה של מהאטמה גאנדי מקורו בהתנגדות הסבילה של שכניו הג'יינים במדינת גוז'ראט.

ראו באתר זה: הג'יינים

הסיקים הם קבוצה שקמה במאה ה-15 על רקע העימות בין הינדים למוסלמים והרצון להקים דת שתגשר על היסודות היפים שבשתי הדתות. אך מכיוון שהפכו למטרה להתנכלויות המוסלמים, הם הפכו לדת מיליטנטית ומאמיניה, לובשים צורה אחידה, הבולטת בנוף וכוללת טורבן צבעוני, שיער ארוך וזקן, מסרק ופגיון.

ראו באתר זה: הסיקים

בהודו קיימת ווריאציה מיוחדת של נצרות שאימצה את הססגוניות הגדושה של סביבתה וכמה מחוקי הקסטות, ואפילו עובדי אש זורואסטרים שנמלטו אליה מפרס והקימו במומביי את מגדלי השתיקה, עליהם מניחים את מתיהם לעוף השמיים.

ראו באתר זה: דת זרטוסטרא

. מכיוון ששורות אלו נכתבות בישראל, אין להתעלם מהקהילה היהודית רבת הגוונים שלפי מסורתם, שורשיה מגיעים כנראה לתקופת בית ראשון. האוכלוסייה היהודית בהודו מנתה בשיאה, בראשית שנות ה- 50 של המאה העשרים, כשלושים אלף נפש, מתוך שלש מאות מיליון תושביה של הודו. כיום חיים בהודו כ-חמשת אלפים יהודים, מתוך אוכלוסייה כללית המונה למעלה ממיליארד ורבע תושבים. הקבוצה הדומיננטית ביותר מקרב יהודי הודו הם ה"בגדדיים" שהגיעו מעיראק, בעקבות הבריטים, החל מהמאה ה- 18 . יהודי קוצ'ין כהי העור, הדומים לשכניהם הטמילים, הם בחלקם צאצאים לגרי צדק. הקהילה הגדולה ביותר, היא בני ישראל (מבוטא בפיהם: )B'ene Israel הדומים אתנולוגית להודים, באופן שאין לקבוע בבירור, אם מוצאם הוא מגרים, או מיהודים שנתערבבו באוכלוסיה המקומית. הם מכונים בפי שכניהם "שאנוואר טליס"  ,(Shanvar Telis) כלומר, "אנשי השמן של היום השביעי", דבר המציין את שמירת השבת האופיינית להם והן את מלאכת עצירת השמן (שומשום), שהיתה עיסוקם הראשי במשך דורות רבים. הן נחשבו למעיין קסטה יהודית, אף שהיו קבוצה שמחוץ למערכת הקאסטות.

ראו באתר זה: יהודי הודו

פולקלור:

הודו היא פסטיבל ענק. לכל מקום יש את החגים המיוחדים לו. ימי (ולילות) ירח מלא הם על פי רוב ימי חג ומאופיינים בפסטיבלים ססגוניים. את המגוון התרבותי של הודו ניתן לגלות גם בחגיגות המקומיות, המשתנות מאזור לאזור ומתבססות על מגוון רב של נושאים. חלקם קשורים לעונות השנה, חלקם למועדי הירח וחלקם מתייחסים לאירועים מיתולוגיים. לפי אומדן משוער, מתרחשים בהודו קרוב לארבע מאות חגים דתיים שונים בכול שנה. מיעוטם הם כלל הודיים ומרביתם נחוגים בקהילות מסוימות, או במקומות מסוימים בלבד.

בהודו מעט אירועים חילוניים. בפסטיבל יום העצמאות, הנחגג בינואר בניו דלהי, צועדים פילים בפאר נסיכותי. בקראלה, שבדרום מערב, מתקיים בחודש זה פסטיבל הפילים בו לובשות חיות הענק מסיכות יפהפיות ומתייפות במגוון של קישוטים, עד שקשה להכירן.

בדרום יש פסטיבלים של אסיף הנקראים "פונגאל" (Pongal) ו"אונאם" (Onam) ובצפון מתקיימים פסטיבלי אביב הנקראים "לודי" (Lodi) ו"באסנאט" (Basant). כמה פסטיבלים הם שרידים מתקופות פיאודליות, כגון "ראקשה באנדהם", שבו נערות קושרות קמיעות על צווארי אחיהן ומבקשות מהן להיות אמיצים. מנהג זה הוא בבואה לימים קדומים בהן היו הנשים קושרות קמיעות לצווארי הגברים, כאשר היו יוצאים למלחמות. בפסטיבל אביב הקרוי "הולי" הולכים האנשים לבית חבריהם וצובעים את פניהם באבקה צבעונית בגווני אדום, צהוב וירוק, צבעי האביב. יש פסטיבלים הודיים המהללים את בעלי החיים החשובים כגון הגמל, הפיל והתאו.

בפברואר מתרחש הקרנבל בגואה; חג נוצרי בו נדבקים בהתלהבות גם אלפי הינדים המסבירים לכל דורש כי ישו היה גורו גדול (כפי שאברהם אבינו היה ברהמין). ביוני או יולי מתרחש פסטיבל המרכבות בפורי (Puri), כאשר מרכבת האל ג'אגאנאת, עורכת את מסעה השנתי ואלפי מאמינים מושכים אותה. ספטמבר או אוקטובר זה זמן פסטיבל האלים בקולו (Kulu), הנקרא "פסטיבל דוסרה" (Dussehra). פסטיבל זה נחוג ברוב עם גם בכלכתה.

ב- Kartik Poornima, במילוא הלבנה של חודש קרטיק, בדרך כלל בחודש נובמבר,. ידוע במיוחד הוא יריד הגמלים המפורסם של פושקר (Pushkar), אשר ברג'סטן..

ראו באתר זה: יריד פושקר

פושקר הפך בשנים האחרונות לממוסחר מדי לטעמם האנין של תרמילאים קשוחים והם מרחיקים אל יריד הבקר המתקיים, באותו זמן בסונאפור (Sonapur) הסמוך לפטנה אשר בביהאר.

ראו באתר זה: : יריד הבקר בסונאפור

בפברואר או במארס, מתקיימות  חגיגות הלוסאר (Losar) ראש השנה הטיבטי בלדאך, סיקים ובהימצ'אל פרדש. בסוף דצמבר, מקבל חג המולד הנוצרי, אופי מיוחד בגואה ובקראלה.

מבין האירועים אפשר לציין גם את התהלוכות הדתיות הצבעוניות של מדינת אוריסה (Orisa) ואת העליות לרגל ההמוניות. ידועות במיוחד היא העלייה לרגל הגדולה של הסיקים לאגם המקונד (Hemkund) שברכס הגרוואל (Garwal Himal) ואת הייטרה, העלייה לרגל הגדולה למערת אמרנאט אשר בקשמיר. אחת לשנה, בירח מלא בחודש יולי או אוגוסט, מתכנסים עשרות אלפי הינדים במדינה ההררית המוסלמית ומטפסים אל מערה בגובה של  4,000 מ', שם ניצב זקיף מקרח המסמל את הלינגאם, אבר המין הזקור של האל שיווה.

ראו באתר זה: הייטרה למערת אמרנט

האירוע הגדול מכולם, הוא הקומבה מלה (Kumba Mela), חגיגת הכד לזכרו של שיקוי האלמוות שהכין האל וישנו. זוהי עלייה לרגל ענקית, המשלבת טבילה המונית, המתקיימת אחת לשתים עשרה שנה בעיר אלהבד (alahabad), השוכנת במפגש שני הנהרות הקדושים, הגנגס והיאמונה (Yamuna). מספר האנשים הוא בלתי נתפש. מעריכים שמגיעים לכאן  70 מיליון עולי רגל וקומץ לא קטן של סקרנים.

ראו באתר זה: קומבה מלה

אלבום תמונות מקומבה מלה

אוכל:

המטבח ההודי משתנה מאזור לאזור. השונות הגיאוגרפית יצרה מגוון עצום בסגנונות האוכל המקומיים. למרות התדמית הצמחונית, מבשלים בהודו בשר באיכות נפלאה, אך אותו כדאי לאכול רק במסעדות טובות מאד, מחשש זיהום. מאכלים בשריים טעימים נעשים בשיטת הטנדורי, אפייה בתנור תבשיל שהושרה מספר שעות ביוגורט מתובל. זהו תבשיל מעודן ולא חריף. הדגים המתובלים במסאלה ומטוגנים בשמן עמוק, בחוף של קוצ'ין, מתחרים בטעמם בטובות שבמסעדות העולם. ביריאני הם תבשילי אורז צפון הודיים, אף הם טעימים ולא חריפים. הפילאו הקשמירי הוא אורז מעודן להפליא המבושל עם פירות. תבשילי פאניר – גבינה – הם מאכל תאווה. בדרום נהוג לאכול בעיקר אוכל צמחוני, שיטת ההגשה היא טאלי (מילולית: מגש), עליו ערימת אורז ומסביב צלוחיות עם רטבים שונים.

מי שלא בנוי לאכילת מגש כזו יכול להזמין  – Matar אפונה;  – Gobi כרובית ו-  – Palak תרד בתוספת  -Chapati – לחם. המשקה הפופולרי הוא תה בחלב (בצפון), וקפה בדרום. הזרים להוטים על לאסי – יוגורט מוקצף.

נושא כאוב מבחינת החך האירופאי (וגם הישראלי) הוא החריפות, בעיקר בדרום. חריף הודי זה לא צחוק… ישנם מאכלים העלולים לגרום להלם גם למנוסים שבאוכלי הסחוג. פגשתי תימנים הפוערים פה נואש אל מול המאוורר ומגירים כוסות נוזלים אל גרונם, בתקווה לכבות את השריפה. אם הסועד בר המזל נשאל להעדפותיו בנושא זה, כדאי לבקש אוכל מבושל  ."Mild"כל אפשרות אחרת תהיה עגמומית מבחינתו של החך. במסעדות רבות, גם יוקרתיות, נהוג לאכול בידיים. ההודים טוענים שכך מרגישים את האוכל טוב יותר, אם כי ניתן בהחלט לבקש סכין ומזלג. במלונות המפוארים, במקומות רבים, מגישים מזנון חופשי ובו שפע עצום של מאכלים נהדרים בסכום סביר.

בתי מלון

בהודו קיימים בתי מלון בכל רמה ולכל תקציב. נמצאים בהודו, בנוסף למלונות המשמשים את ההודים והתרמילאים, גם מלונות בסטנדרטים בינלאומיים, עם בריכות שחיה ובתי מלון. לקבוצת טאג'  (Taj Group) (כמה מן המלונות המפוארים ביותר ביניהם הטאג' מאהאל אינטר קונטיננטאל) Continental Taj Mahal Inter) המהודר במומבי; רמבאג פאלאס  (Rambag Palace) הרומנטי בג'ייפור; ולייק פאלאס  (Lake Palace) באודייפור. רשת נוספות הידועות במלונותיה הטובים הן אוברוי  (Oberoi) וולקאמגרופ (Welcoegroup) וקנטאור  .( Centaur) בשנים האחרונות נבנו מלונות יפהפיים המשתלבים בנוף, כמו בשדות התבלינים של דרום הודו, בחופים הזהובים של גואה או בתעלות המים של קראלה. למחיר הרשמי יש להוסיף דמי שירות בסך % 10 ו"מס מותרות" בשיעור דומה. כמה מן המלונות ממוקמים בארמונות מהראגה וידועים באווירתם המלכותית, המאפשרת לתייר "לצאת מהודו" ולו גם לכמה שעות.

קניות:

הודו היא חגיגה של קניות. מעטים התיירים המסוגלים להישאר אדישים נוכח חפצי הנוי, ולעתים גם שכיות החמדה, המוצעים בחנויות. בהודו מבחר עצום של חפצי אומנות. כאילו הן עבודות הרקמה של רג'סטן וגוג'רט, פסלוני עץ הסנדל של מייסור, עבודות השיש של אגרה, ציורי המיניאטורות של אודייפור, תכשיטי הכסף בלדאק, עבודות התשבץ ואם הפנינה ועוד. מומלץ מאד לרכוש בדי משי, שטיחים, תכשיטים, בגדים, עבודות רקמה, עץ, נחושת, ושנהב. בהודו מחירים אטרקטיביים במיוחד, לאבני חן. אך דרושה התמצאות בשטח זה כי פוטנציאל הרמאות גדול ומנוצל ביד רחבה.

אשה בהודו:

היחס של ההודי לאשה הוא נושא למאמר בפני עצמו. מעמד משפטי נמוך, מול שמירה על זכויות וכבוד. חתונה בגיל צעיר לפי החלטת ההורים. נשים בהודו מתייחסות אל בעליהן כמו אל קומתן או חוטמן. משהו שאין להן כל יכולת להשפיע עליו. ההודים נוהגים להתפלסף סביב מעמד האשה ומנהגי הנישואין וטוענים ששוויון מוליד התמודדות ומאבק ואילו כך נשמר מעמדה של האשה, כי הרי כוחה הוא בחולשתה. נישואי שידוך, אליבא דגירסה זו, המאומצת גם על ידי מערבים המתעקשים לראות את הודו רק בעיניים רומנטיות, הם ערובה לכך שהבעל ידאג תמיד להבטיח את אהבתה של אשתו. מאידך, מוכר הוא מנהג הסאטי (שריפת אלמנות), שהודות לבריטים עבר מן העולם ועוד. גם כיום, בדרך למילניום הבא, משא ומתן על גובה הנדוניה (Dauri) דומה לסחר סוסים והחברה ההודית נאלצת להתמודד עם מנהגים כמו שריפת כלות בידי חמותן, במקרה שלא סיפקו את הנדוניה המובטחת. ההודי מגלה יחס של רספקט לאשה המקומית ולפעמים רבות יחס של זלזול ואפילו השפלה כלפי אשה מערבית. הגברים ההודים לא מהססים לתחוב ידיים ולהציע הצעות מגונות. מומלץ לכסות את הזרועות, החזה והגב; כדאי להימנע מללבוש בגדים צמודים. אין להחזיר מבט אל גברים הלוטשים עיניים, זה נחשב להזמנה. למרות זאת, פוגשים גם נשים, בעולם העסקים. ההודי לא מהסס לעשות עסקים עם אשה, כזכור, כיהנה בהודו אשה (אינדירה גנדי), בתפקיד ראש ממשלה. נשים פעילות בעסקי התיירות האומנות היהלומים ועוד. נשים בעסקים, נוהגות כמו גברים. ההודים ידועים כסוחרים ממולחים ולעיתים קיים מגוון רב של אפשרויות בין כן ולא. עניין האצלת הסמכויות, בכל המזרח והודו בכלל זה, פחות מקובל מאשר במערב.

מקומות:

* ורנסי ( Varanasi) העיר הקדושה שעל נהר הגנגס. מעבר למקדשים ולשוק הססגוני, היא תמצית מרוכזת של ההוויה ההודית. שוטטות על גתות הרחצה, בין מאות הטובלים במים המזוהמים והקדושים, פילוס הדרך בין עשרות התגרנים ועושי הלהטים וכמובן שייט של בוקר לאורך הגנגס, הינם חוויה שאין להחמיצה. ורנסי היא הודו במיטבה, היא גם הודו ב"מירעה". לעניות דעתי, זהו המקום היחידי ש"חובה" להיות בו. לאורך הגנגס ישנם עוד מקומות קדושים, שהידועים בהם הם רישיקש (Rishikesh), עיר היוגים, שנודע כמרכז לימוד ומדיטציה ובאורחיו המפורסמים ביותר, ה"ביטלס" (Beatles), שהגיעו לשם ב-1968, ללמוד אצל היוגי מהרישי (Maharishi), שם גם כתבו את הידועים שבשיריהם. הארידואר (Haridwar) הינו מרכז רוחני, המפורסם ב"ארטי", טקס אש המתקיים מדי לילה על גדת הנהר.

ראו באתר זה: הערים הקדושות לגדת הגנגס ;  הגנגס

אלבום תמונות משיט לאורך הגנגס. אלבום תמונות מורנסי 2013 ; אלבום תמונות מרישיקיש והרידוואר

• בודגאיה (Bodhagaya) במקום בו סידהרטה גואטמה הגיע להארה והפך להיות לבודהא, הינו אתר עליה לרגל חשוב עבור צליינים בודהיסטיים מרחבי אסיה. במקום נבנו מקדשים בסגנונות המייצגים את המסורות האסייתיות השונות. עולי הרגל הרבים, המגיעים בעיקר בתקופת החורף, משרים על המקום נופך קוסמופוליטי אפוף קדושה.

ראו באתר זה: טיול בעקבות הבודהה.

אלבום תמונות מביהאר

ראו באתר זה: ורנסי

* ניו דלהי  (New Delhi)  – בירת המדינה. עיר שישן וחדש משמשים בה בערבוביה; גדושה אתרים היסטוריים, מוזיאונים, חנויות ומסעדות. ידועים במיוחד הם שער הודו שנבנה על ידי הבריטים, כותאב מינאר  –  (Kutab Minar)צריח מופלא של מסגד מן המאה ה- 13 ; קבר השולטן הומאיון  ,(Humayun) מסגד יום השישי (  ,( Jami Masjidמקדש הלוטוס ועוד.

* אגרה (Agra)  – בירתם של השליטים המוגולים. העיר ידועה במונומנטים המרשימים שבנו בה שליטיה המוסלמים. שליטים שהביאו עמם יידע ארכיטקטוני ואומנותי רב מפרס ומרכז אסיה, והזניקו אל על את רמתה האדריכלית של הודו. ידועות במיוחד שכיות החמדה שנבנו

במאה ה- 17 על ידי השולטן המוגהולי שאח ג'יהאן: המצודה האדומה והטאג' מהל  – (Taj Mahal) ההיכל המפואר ביותר שנבנה אי פעם בחלד, להאדרת הערך "אהבה".

ראו באתר זה: הטאג' מהאל

ג'ייפור היא בירת של רג'סטן – ארץ הנסיכים שבמערב הודו, הידועה בארמונות המהראג'ה שבה ובתושביה הצבעוניים.

לאלבום תמונות מג'ייפור – 2017 ` ; אלבום תמונות מרג'סטן 2013;   אלבום תמונות מגוז'רט 2013

אמריצר היא העיר הקדושה ביותר לסיקהים. מקדש הזהב שלהם הינו מקום מרהיב. רבים מגיעים גם כדי לראות את טקס חילופי המשמרות הססגוני והתיאטרלי, בגבול בין הודו לפקיסטן.

ראו באתר זה: אמריצר.

* קג'ורהו  (Khajuraho) באתר נידח במדינת מדייה פרדש, בדרך לשום מקום, בנו שליטי שושלת הצ'נדלה (Chandala), במאה ה-11, מקדשים יפהפיים, המעוטרים בתבליטים עדינים של סצנות ארוטיות נועזות, כולל אורגיות, יחסים פרברטיים ועוד.

קג'ורהו נמצא בצפונה של מדינת מדייה פרדש (Madya Pradesh). שם נמצאים אתרים ידועים כמו אורצ'ה (Orcha) ו-Galiwar

לאלבום תמונות במדייה פרדש  2023 (דרום); אלבום תמונות ממדיה פרדש – צפון, ב-2013

* ג'איפור  – (Jaipur) בירת מדינת רג'סטן. ידועה בכינוייה " העיר בוורוד", בארמונותיה המלכותיים, במוזיאונים ובג'נטר מנטר (Jantar Mantar ).  מתקן אסטרונומי משוכלל מן המאה ה-.17

* רג'סטן (Rajastan)  – ארץ הנסיכים. מדינה מדברית קסומה, ששטחה כשטח איטליה. ידועה בארמונות המפוארים של המהרג'ות, שליטיה הראוותניים במאות האחרונות, באתרי הגבורה של הלוחמים הרג'פוטים, במקדשי השיש של הג'יין ובשפע יוצא מן הכלל של צבעים. ידועות במיוחד הן ג'אייסלמר (Jaissalamer) המבוצרת שעל גבול המדבר; אודייפור  (Udaipur) הקסומה שעל שפת האגם; פושקר (Pushkar) הלבנה, המקודשת לאל ברהמה; ביקנר (Bikaner) הזהובה, המקודשת לאל העכברוש; מקדשי הג'יין החטובים ברנקפור  ;)Ranakpur(ומנט. אבו  (Mnt. Abu) שאל גבעותיה הקרירות נמלטו הבריטים מהחום ההודי.

* אורנגבד (Aurangebad)  -עיר המשמשת בעיקר כנקודת מוצא למערות אג'נטה (Ajanta)  הידועות בתמשיחי הקיר הבודהיסטיים העתיקים ובמערות אלורה (Elora) על פסליהן המרהיבים.

* מומביי (Mombay)  – הכרך החשוב ביותר, מרכז העצבים הכלכלי של המדינה. שער הכניסה הבריטי להודו. עד היום, זרועה העיר, במבנים קולוניאליים מרשימים.

ראו באתר זה: מומביי

אפשר להזכיר את מדינת ביהאר (Bihar), שבמישורי הגנגס ואת אתריה הבודהיסטיים

ראו באתר זה: סיור בעקבות הבודהא

דרום הודו: זהו עולם אחר לחלוטין; זוהי ארצם של הטמילים שגון עורם כצבע הקפה, של שדות האורז והקוקוס. באזור זה פרחו ממלכות קדומות, הינדיות ומוסלמיות, והגיעו להישגים מרשימים בתחומי הארכיטקטורה והאומנות.

אלבום תמונות מטיולים בדרום הודו 1989-2005

* גואה  ( Goa) – מושבה פורטוגלית לשעבר שעד היום נותר בה רישום קולוניאלי. העיר ידועה במיזוג המוזר שבין הודו לפורטוגל, בין הינדואיזם לבין נצרות. גואה התפרסמה בעולם בשל חופיה עטורי הדקלים שמשכו לכאן מאות היפים בימי וודסטוק העליזים. עד היום מושך המקום אלפי נופשים מהסוג הזרוק וביניהם נראים כמה שרידים חיים לשנות הששים השמחות, "ילדי הפרחים" הנבולים.

* מייסור (Mysore) היפה בערי מדינת קרנטקה  (Karnataka) מכונה בפי כל: "עיר עץ הסנדל". בכל מקום אליו פונים בעיר יפהפיה זו, נתקלים בארומה של עץ סנדל, וורד, יסמין ומושק. העיר ידועה בארמונו המופלא, בסגנון "וולט דיסני" של המהרג'ה, בשווקים העמוסים לעייפה ובנבעת צ'מונדי  (Chamundi)  הצופה עליה. בסביבת העיר כמה אתרים מרשימים: מקדשי סומנטפור  (Somnatpur) ( הלביד (Halebid) ) (ובלור (Belur)  שנבנו על ידי  מלכי ההויסאלה (Hoysala), במאות ה- 11-13, בתקופה שנחשבת אולי לפורייה ביותר של האומנות ההינדית. שם הגיעה אומנות הגילוף באבן, לשיאים חדשים. סרבנה בלגולה  (Seravanabellagola) הוא מרכז חשוב לדת הג'יין ובשמורות הטבע בנדיפור (Bandipur)  ניתן לראות איילים וטיגריסים.

לאלבום תמונות מקראלה 2019 , קראלה 2010 

* קוצ'ין  (Cochin  )  שבמדינת קראלה  (Kerala)  – היא שילוב מוזר של ארכיטקטורה אנגלית, פורטוגלית והולנדית. המקום מפורסם ברשתות הדייג הסיניות הפרושות לאורך הנהר, סמוך לשפכו לים. מראה הדייגים המרימים את הרשתות לקראת שקיעה, הוא חזיון מרהיב. זו גם הזדמנות מצוינת, להיכרות עם מורשת יהודית עתיקה, נצרות קדומה ומחול הקטאקאלי. בתעלות המים של קראלה ניתן להפליג לשייט קסום בצמחייה טרופית עשירה.

* מדינת טמיל נאדו   (Tamil Nadu) ידועה במקדשיה הענקיים: מפורסם מכלם הוא מקדש מדוראי  (Madurai) שם הכוהנים והמאמינים, משכיבים לישון את האלים מדי לילה. בטנז'ור (Tanjur)  שם גילופי האבן היפים ביותר, בטיריצ'ופלי (Tirichupali) הגדול מכולם ובמהבליפוראם (Mahabalipuram), המתהדר במקדשים חצובים, בסלעי הגרניט הנושקים אל הים.

אלבום תמונות מטמיל נאדו – 2010 ` חגיגה של מקדש (קבאדי ופוראם) בקראלה

צפון הודו: אף היא עולם שונה לחלוטין; עולם של רכסי ההימליה, המפגישים במשעוליהם בני דתות וגזעים שונים. שם פוסעים סגפנים הינדים במעלה הנהרות וצליינים סיקים מעפילים לאגמים אשר בהרים.

ראו באתר זה: תדריך לטיול בקראלה ובטמיל נאדו

אלבום מטמיל נאדו – 2018 ; אלבום תמונות מקראלה 2018

* מנאלי (Manali  : (עיירת הרים יפהפיה, בקצהו הצפוני והעליון של עמק קולו  (Kulu)  , שוכנת בלב אזור מיוער, זרוע כפרים יפהפיים. אפשר לשוטט בין מטעי התפוחים, לטבול במעיינות החמים ולערוך טיולים רגליים נפלאים ביערות העבותים, לאורך הנחלים ובהרים המושלגים שמסביב.

לאלבום תמונות מהימצ'אל פרדש.

לה (Leh)

בירת לדאך, המכונה "טיבט הקטנה". עיר קסומה, מוקפת מנזרים טיבטניים (גומפות) התלויים בהרים. זהו מקום נפלא לשוטט ברחובות, בשווקים, לבקר בארמון הישן ולשוטט במנזרים. בסביבת העיר כמה מנזרים מרשימים מאד כדוגמת טיקסה (Tikse); המיס (Hemis)  ולאמאיורו  (Lamayuru).  לה היא נקודת מוצא לביקור בעמק הנהר זנסקאר  (Zanskar) שנופיו מהווים שילוב מוזר מאד לעין הישראלית: הרי גרניט, מדבר, נהר שוצף ופיסות חקלאיות ירוקות.

ראו באתר זה: לדאק

לאלבום תמונות מלדאך

* סרינאגאר (Srinagar) בירת מדינת קשמיר, שהיא שייכת יותר למרכז אסייתית בהווייתה ובמראה מאשר הודית. העיר הקסומה שוכנת לחופו של אגם דאל (Dal) הקסום שערוגות פרחים שתולות על מימיו וגנים מטופחים ובתי עץ בנויים לאורך חופיו. מרבית התיירים המבקרים במקום, נוהגים ללון בבתי סירה יפהפיים על פני האגם ממש. העיר היא נקודת מוצא לסיור באגים נוספים כמו אגם מנסבל היפהפה ולכפרים, ליערות ולאתרי הסקי אשר בהימליה. מאז שלהי ,1989 היתה קשמיר סגורה לפרקים למבקרים, בשל המתיחות בין משטרת הודו לבין מחתרת פעילה הדורשת עצמאות. בעשורים האחרונים ניתן לבקר באגם דאל, להפליג בין הערוגות הצפות, וללון בבתי הסירה אשר באגם. כך גם, לטייל באזור המיוער של Golmarg. לגבי אזורים אחרים, חשוב לברר קודם את המצב הביטחוני..

ראו באתר זה: קשמיר