גילי חסקיןארמניה – פרקי מבוא למטייל
כתב:גילי חסקין
ראו גם, באתר זה:ארמניה – האומה העולה מן האפר ; גאוגרפיה של הקווקז ; עמים ושפות בקווקז ; סכסוכים אתניים בקווקז
ארמניה, כמו שכנותיה, גאורגיה ואזרבייג'אן, מהווה את הגשר בין אסיה לאירופה באזור של טראנס-קווקז, בין הים הכספי לים השחור. ניתן לומר שארמניה היא מדינה אסייתית מבחינה גיאוגרפית (שמיקומה בין הים השחור והים הכספי), אך נחשבת למדינה אירופית מבחינה היסטורית ופוליטית. המדינה גובלת בטורקיה, בגאורגיה, באזרבייג'אן ובאיראן.
ארמניה משתרעת היום על בערך כשליש משטחה ההיסטורי. בתקופות זוהרות יותר בהיסטוריה שלהם, חלשו הארמנים על שטחים שהיום הם שייכים לתורכיה, לאזרבייג'אן, לגאורגיה, לאיראן ואפילו לעיראק. הארמנים מייחסים את עצמם ליפת בן נוח, ולכן מקורם הוא באררט, שעליו נחה תיבת נוח. הם קוראים לארצם "חייאסטן" שפירושו ארץ החיים. סמלם, מושא הגאווה והכיסופים שלהם הוא הר אררט אך, למרבה הצער, ההר עצמו נמצא בשטחה של תורכיה. העם הארמני היה כפוף רוב שנות קיומו לשליטים זרים. רצח העם הגדול הראשון של המאה ה-20, היה רצח העם הארמני בידי הטורקים.
בסוף מלחמת העולם הראשונה נותרו כמיליון ארמנים בלבד. 90% מהאוכלוסייה הארמנית באזורי השליטה של האימפריה העות'מאנית נרצחו או הוגלו. כ-1.5 מיליון ארמנים נרצחו או מתו ברעב ובמחלות מאז שנת 1894 ועד 1918. הטבח הטורקי בארמנים נחשב לג'נוסייד הגדול הראשון במאה ה-20, והוא מוסיף לעורר סערות פוליטיות עד היום. הטורקים מצידם, מכחישים את הטבח מכל וכל, וטוענים כי הארמנים רק הוגלו למחוזות אחרים של האימפריה, ומי שנהרג, היה זה תוך כדי מלחמה בינם לבין הכורדים. ב-24 באפריל בכל שנה מתקיים יום הזיכרון לשואה הארמנית, בו מתכנסים ארמנים בכל רחבי העולם לציין את רצח העם שביצעו הטורקים בעם הארמני. טורקיה, לא רק שלא מכירה באחריותה לטבח, אלא מתכחשת לכך שבכלל היה. מדינות רבות אינן מאפשרות לארמנים לקיים טקסי אזכרה רשמיים, מחשש ליחסים עם טורקיה.
גיאוגרפיה
ארמניה העצמאית, לשעבר "הרפובליקה הסובייטית של ארמניה" היתה הקטנה מבין הרפובליקות של ברה"מ. שטחה 29,800 קמ"ר (קטנה מבלגיה).
אורך גבולותיה הוא 1254 ק"מ. מתוך זה אורך הגבול עם אזרבייג'אן גופא הוא 566 ק"מ, עם נחצ'יוואן 221 ק"מ, עם גאורגיה 164 ק"מ, עם איראן 35 ק"מ ועם תורכיה 268 ק"מ.
ארמניה היא ארץ של רכסי הרים ורמות עם בקעות צרות בתווך. בחלק הדרומי של רכס הקווקז הקטן, שרובו ככולו בזלתי. פני השטח הרריים. יש לה כמה פסגות בגובה של למעלה מ-3000 מ'. מעל פני הים. למעשה רק 10% משטח המדינה נמצא בגובה של מתחת ל-1000 מ' מעל פני הים. ההר הגבוה במדינה – Aragats – מיתמר לגובה של 4090 מ'. רכסי ההרים של ארמניה יצרו אזורים שונים זה מזה באופיים: בצפון-מזרח, העריםDilijan ו-Ijevan, אשר נשלטו בעבר על ידי המלכה תמרה, מנהיגת גאורגיה. במזרח,
הקרקעות סביב אגם Sevan, אחד מאגמי המים המתוקים הגדולים בעולם, שהיה בעבר תחנה על "דרך המשי". המישורים סביב הבירה ירוון מעניקים למבקר הזדמנות לראות את האררט במלוא הדרו. ארמניה גובלת בגאורגיה בצפון, אזרבייג'אן במזרח, איראן בדרום ותורכיה במערב. לארמניה אוצרות טבע רבים: גז, נחושת ואבנים טובות.
אקלים
אקלימה של ארמניה יבש בהרבה משל שכנותיה גאורגיה ואזרבייג'אן, עם לחות מעטה בחורף ובקיץ. לארץ זו אקלים יבשתי מובהק, עם ארבע עונות ברורות ומובדלות זו מזו, למרות שלפסגות הגבוהות שלג עולמים עד האביב המאוחר. האזורים השטוחים, כולל ירוון, יכולים להיות קרים מאד בחורף. הטמפרטורות מגיעות עד 36 מעלות צלזיוס בקיץ ו-10 מעלות מתחת לאפס בחורף.
תושבים:
ארמניה היא גם הרפובליקה הקטנה ביותר בברית המועצות לשעבר, גם במספר התושבים – רק 3.6 מיליון. 96% מהם הינם ארמנים וכל הייתר הם כורדים, יזידים, גאורגים, אזרים ורוסים.
כיום חיים בטורקיה כ-100,000 ארמנים. כמו כן, ארמנים התערבבו באוכלוסייה המקומית וייתכן שהם אבותיהם של הלאזים, 100,000 איש באיראן, בסוריה הם מהווים כ-%4 מן האוכלוסייה, בעיקר בחאלב, בלבנון הם %5 ומיוצגים היטב במערכת הפוליטית, רובם בביירות (150,000 איש). באירופה למעלה מ-200,000 ארמנים: ברוסיה (אסטרחאן) ביוון, בולגריה, רומניה, פולין ואוקראינה, ולמעלה מ-1,000,000 בקליפורניה.
הארמנים שייכים לטיפוס ה'ארמנודאידי' של הגזע הקווקזואידי, או "הגזע של אסיה הקדמית". סימניו: גולגולת רחבה, חוטם גדול ועקום (בולט במרכזו), אחורי ראש שטוחים, שיער ועיניים כהות, גבות עבותות, אצל הגברים לעתים מחוברות,גוף שעיר, קומה גבוהה מעט מבינונית. אם כי יש ביניהם גם טיפוסים אחרים: בעלי גולגולת ארוכה, חוטם ישר, שיער ועיניים בהירות.
עיקר העיקרים בהופעה הארמנית היא האף. שכניהם הגאורגים אומרים עליהם כי כאשר ארמני יוצא מהמכונית, קודם כל יוצא האף. בדיחה ארמנית מספרת על בהלה בחוף הרחצה, "כריש! כריש!", אבל הרוחות נרגעו עד מהרה, זה היה רק ארמני ששחה שחיית גב…
הארמנואידים הם צאצאי האוכלוסייה הקדומה של ארמניה שישבה בארץ, קודם שהתפשטו בה ניבים הודו-אירופאים על ידי כובשים שהגיעו באלף השני לפנה"ס מארצות שמצפון לים השחור והבלקן [זוהי השערה, לפי הרודוטוס, המשווה את הארמנים לפריגים]. יש גם דמיון מסוים בין הארמנית ליוונית. המסורת המקומית מבדילה בין רוב העם, שהוא מצאצאי יפת, שהגיעו מארם נהריים, לבין משפחות האצולה הפיאודלית, שהן ממוצא ישראלי-אצילי או אשורי. הלשון הארמנית – הודו אירופאית. גם מבחינה דתית זו ארץ הומוגנית למדי. 90% הם נוצרים אורתודוכסים וכול הייתר הם ארמנים קתולים, יוונים אורתודוכסים, פרוטסטנטים, ורוסים אורתודוכסים.
כלכלה
גידולי החקלאות החשובים בארמניה הם כותנה, גפן, שקדים, משמשים (מקור המשמש בארמניה), תאנים תפוח אדמה, חיטה, עגבניות ושעורה, וכן ענפי משק החי: בקר, חזירים וצאן.
דיג: ארמניה שולה כ-400 טון דגים בשנה.
בתעשייה: ארמניה מתמחה בעיקר ביצור מכונות-כלים, מכונות יציקה וחשמל, צמיגים, סריגים, , נעליים, בדי משי, מכונות כביסה, כימיקלים, משאיות, שעונים, גומי סינתטי, מיקרו אלקטרוניקה, דשנים, חומרי בניין, כותנה וטקסטיל, שטיחים, ועיבוד מזון.
עיקר היצוא של ארמניה הוא לבלגיה, רוסיה, איראן, טורקמניסטן, ארצות הברית וגאורגיה.
באפריל 2008 חשפה ארמניה נתונים רשמיים אודות אוצרות הטבע שלה ומיקומם. לפי נתוני המכון הגיאולוגי הארמני, בשטח המדינה מצויים 26 מכרות של מתכות, בהן זהב, כסף, נחושת, אלומיניום וברזל. בנוסף ישנן 558 מחצבות של שיש, גרניט וטוף. כמו כן, בארמניה 630 מעיינות מרפא, כשב-23 מהם המים טובים לשתייה. השווי הכולל של אוצרות הטבע בארמניה מוערך ב-150 מיליארד דולר. למרות שתי טראומות נוראיות, רעש האדמה של 1988 והמלחמה עם אזרבייג'אן ב-1989-1992, הצליחה ארמניה להתאושש ולחזק את כלכלתה. הביקור בארמניה, מראה ארץ שלווה ומשגשגת, בעיקר בירוואן, שתושביה מנופפים בכל חידושי הטכנולוגיה. כל זאת הודות לחריצותם של התושבים, אך גם לתפוצה הארמנית העשירה, המפצה את עצמה על געגועים למולדת בתרומות כספיות נדיבות
דת
הכנסייה האפוסטולית הארמנית היא הכנסייה הלאומית העתיקה בעולם ואחת מן הקהילות הנוצריות הקדומות ביותר. שמה הרשמי הוא "הכנסייה האפוסטולית והאורתודוקסית הארמנית". לעתים היא נקראת "הכנסייה האורתודוקסית הארמנית" או "הכנסייה הגרגוריאנית". ברם, רבים ממאמיניה מסויגים מהכינוי הזה, משום שהם רואים בשליחים ברתולומאוס ותַדֵאוּס את מייסדיה, ואילו גרגוריוס הקדוש "הַמֵאִיר" נחשב רק כמנהיגה הרשמי הראשון.
הכנסייה הארמנית התפתחה במאות ה-2-3 על ידי מפיצי הנצרות, שבאו לארמניה ממקומות שונים בסוריה, אסיה הקטנה וירושלים. במאה ה-4 הושלמה ההתנצרות ההמונית, כחלק מפריחה תרבותית, שגיבשה את הכנסייה הלאומית. הארמנים היו אחד העמים הראשונים שקיבלו על עצמם את הדת הנוצרית. ארמני חייב להיות נוצרי. האומה והדת חד הם. כמו אצל היהודים. רוב כוהניה הראשונים של הכנסייה הארמנית שימשו בתפקידים דומים טרם ההתנצרות ומסורת פולחנם הקדומה השפיעה על הדת החדשה. ב-451 לאחר ועידת כלקדון, קיבלו על עצמם את העיקרון המונופיזיטי (ישו הוא בעל טבע אחד. האנושי שבו התמזג לחלוטין עם האלוהי). ללא קשרים עם הכנסייה הקופטית, האתיופית, הסורית והכשדית. אך עם קשרים הדוקים עם הכנסייה הגאורגית, ששבה אחר כך לחייק הנצרות האורתודוכסית. לאורך הדורות הם ראו את עצמם כשומרי הגחלת של הנצרות האמיתית. זוהי בעצם הסיבה שהשתדלו לקיים קהילה גדולה בירושלים. הפטריארך, העומד בראשה של כנסייה זו, רואה את עצמו כיורשו של יעקב אחי ישו (ראש קהילת הנוצרים הקדומה בירושלים).
בראש הכנסייה האפוסטולית הארמנית עומד "קתוליקוס" (ברבים "קתוליקוי"). כיום ממלא את תפקיד הקתוליקוס של כל הארמנים קארקין השני (נהגה לעתים גארגין), היושב באֶצְ'מִיאַדְזין (Echmiadzin – מילולית: מקום ההתגלות) של ישו לגרגוריוס "המאיר". מפיץ הנצרות בארמניה, שעל שמו נקראת הכנסייה הארמנית גם "גרגוריאנית". הפטריארך הכולל סומך את הפטריארכים של קיליקה (סיס), היושב באנטליאס שבלבנון, ועומד בראש הכנסיות השייכות לכס הקדוש של קיליקיה. בלבנון. כמו כן, קיימים הפטריארכים של ירושלים וקושטא, שהוא איננו מתערב בענייניהם, אם כי מבחינה תיאורטית הם כפופים לו. מקור החלוקה במעברים התכופים של מושב המינהל הכנסייתי בתקופת השלטון העות'מאני ואחר כך גם בתקופה בה הייתה ארמניה חלק מברית המועצות.
הכנסייה הארמנית-קאתולית היא פלג של הכנסייה הגרגורינית, שויתר על העיקרון המונופיזיטי והכיר בסמכותו של האפיפיור, תוך שמירה על מסורות פולחן עצמאיות. ראשיתה נעוצה בתקופת מסעי הצלב, כשהכהונה הארמנית באחוזות הצלבנים נשתלבה בארגון הקאתולי המקומי. בסוף תקופת קיומה של ממלכת "ארמניה הקטנה" (קיליקיה; 1305-1375) היתה אף הכנסייה של מלכות זאת קאתולית. שקעה בגלל איבת הגרגוריינים אליה וקמה לתחייה ב-1740.
ארכיטקטורה
הארמנים הם מבשרי הרומנסק ובכמה מובנים גם מבשרי הגוטיקה. בכנסיות יש קונטרסט חריף בין החוץ ובו זוויות חדות, לבין האפסיסים הרכים שבפנים. התוף שמתחת לכיפות הוא פיתוח ארמני שאומץ על ידי הביזנטים. כנסיית קריה למשל (איסטנבול) היא רעיון ארמני.
לא נשתמר הרבה מהאדריכלות המקומית טרם התנצרותה של ארמניה. באלף שנות קיומה (מאות ה-14-5) נסתמנו באדריכלות הארמנית סגולות מיוחדות, המעידות על כשרון בנייה לאומי. הבנייה המוגברת בארמניה, בחסות ועידוד המדינה, הושפעה מסגנונות הבנייה המפותחים שהיו רווחים בשלוש ארצות שכנות: פרס ההלניסטית, סוריה (בה הרומניזציה היתה מוחלטת) וביזנטיון. שלושת אלו התמזגו עם התרומה הארמנית הייחודים ויצרו את דמותה המוכרת של האדריכלות הארמנית. המבנים הארמנים עומדים בדרך כלל על ראש גבעה וקירותיהם מכוסים תמיד בלוחות שווי גודל, עשויים אבן מלוטשת ומסותתת היטב. כל מנזר גדול תוכנן כגוש בנינים הדומה לטירה, מוקף חומה וכולל מספר כנסיות, מגדלי פעמונים וקברי קדושים. על הקירות החיצוניים מופיעים עיטורים פלסטיים של תבליטי בני אדם, חיות, עלים וכד' וכן על ידי שורה של קשתות עוורות. האדריכלות הארמנית פתחה את הבזיליקה בעלת מבנה הצלב, לעומת הבסיליקה יחידת הכיוון.
אבל הדבר המציין את האדריכלות הארמנית יותר מכל הוא הכיפה הנועזת, המתנוססת כמעט מעל כל הכנסיות הארמניות והמיוחדת בצורתה, ביסוסה ומיקומה בתבנית. החל מהמאה ה-7 החליפו האדריכלים הארמנים את הבזיליקה בסוג חדש של בניין מרכזני: בניין שצורתו מעגל, ריבוע, או מתומן, מרובע עלים או משולש עלים, צלב שווה זרועות וכד', שכל חלקיו מתייחסים באופן שווה, לנקודה מרכזית אחת.
בשלושה דברים ניכר הבניין המרכזי הארמני: בדרך בנייתה של הכיפה; בחיבור הכיפה עם בסיסה; ביחס שבין המראה הפנימי של הבניין ובין המראה החיצוני שלו. לכיפה הארמנית קווי אופי אלה: היא נמצאת באמצע הכנסייה; היא מתרוממת לא על פני שטח מעוגל, אלא על פני שטח מרובע או רב צלעי; היא אינה נשענת יש על הגג, כבסגנון הביזאנטי הקדום, אלא על "טנבור" (תוף) גבוה, כבסגנון הביזאנטי המאוחר יותר; קליפתה החיצונית אינה מעוגלת, כמו שהיא בביזנטיון, אלא היא בצורת קונוס או בצורת פירמידה או אפילו בצורת מטריה.
תחומה של ארמניה ההיסטורית
חבל ארץ טבעי ורחב בין רמות איראן ואנטוליה; החלק המזרחי של טורקיה וארמניה העצמאית. הטאורוס והפונטוס מתלכדים בחצי האי האנטולי ולאחר כמה מאות ק"מ הם נפרדים לשתי שלוחות – האלבורז – בצפון והזגרוס בצפון מערב. חבל ארמניה הוא החבל בו השטחים מלוכדים, אך אין בו רמה גדולה אחת, אלא רמות נפרדות קטנות עם בקעות ועמקים ביניהן. המושג הגיאוגרפי-היסטורי "ארמניה" כולל בתוכו את חבלי הקרדו ואוררטו – השליש המזרחי של טורקיה, את מה שהיה פעם 'הרפובליקה הסובייטית ארמניה' וכיום ארמניה העצמאית, וחלק מאזרביג'אן. ארמניה כללה פעם את כל השטח שבין הים השחור לים הכספי. כיום, מרבית אתריה החשובים נמצאים מחוץ לגבולותיה. כך למשל הבירה הקדומה אני ((Ani, הנמצאת בתורכיה וכך גם כנסיות חשובות הנמצאות כיום באיראן. כיום אין ארמנים ב-90% מהשטח. מרבית יושביו הם כורדים.
באדיבות אתר האינטרנט של מגזין "מסע אחר"
ארמניה ושכנותיה
פעמים רבות, היחסים של אומה עם שכניה, משפיעים עליה ומעצבים אותה. גם אם אילו אינם יחסים של שכנות טובה. לעתים, דווקא נבנים מן החיכוך.
ארמניה נשארה קשורה בטבורה לאמא רוסיה. הנטייה הפוליטית היא פרו-רוסית, השפה השנייה המדוברת בפי הארמנים היא רוסית ויש המעדיפים לדבר רוסית. השילוט ברחובות הוא דו לשוני – ארמנית וברוסית. ירוואן מלאה במונומנטים בומבסטיים, מורשת השלטון הסובייטי. מוזר ככל שיישמע, יש לארמנים, יחסים הדוקים גם עם איראן. חבילות תיור יוצאות תכופות לאתרים הארמנים סביב ימת אורמיה שבאיראן וכלה ארמנית נחשבת באיראן לזכייה טובה.
ארמניה ואזרבייג'ן:
ראה באתר זה:תדריך לטיל באזרבייג'ן
בניגוד ליחסיה הטובים של ארמניה עם שכנותיה הגדולות, רוסיה ואיראן, יש לה יחסים טעונים מאד עם אזרבייג'אן שכנתה. שתי מדינות קרובות, זו מוסלמית וזו נוצרית, שתיהן שוכנות בקווקאז בקו התפר שבין אירופה לאסיה. שורשי הסכסוך נמצאים כבר בשלב שלאחר מלחמת העולם הראשונה, בעת שארמניה ואזרבייג'אן העצמאיות לחמו זו בזו על השליטה בנגורנו קרבאך (Nagorno-Karabakh, ארצאך בארמנית – קרבאך ההררית). הלחימה הסתיימה ב-1920, לאחר שאזרבייג'אן וארמניה איבדו את עצמאותן ונכללו בבריה"מ והצבא האדום אכף את מרותו על הקווקז. ארמניה ידעה אפיזודה חולפת של עצמאות בת שנתיים, בשנים 1918-1920, לפני שנבלעה בחיבוקו של הדוב הסובייטי.
נגורנו קרבאך הוא חבל, שרוב תושביו ארמנים, אולם השלטון הסובייטי הכליל בתוך תחומה של רפובליקת אזרבייג'אן, והעניק לו מעמד של חבל עצמאי, כחלק ממדיניותו לכרוך את המיעוטים זה בזה. הסכסוך התעורר מחדש בשנות" הגלסנוסט", כאשר עלתה הדרישה בנגורנו קרבאך להשתחרר משלטון אזרבייג'אן ולהיכלל בארמניה. בפברואר 1988 דרשה אסיפת האזרחים של נגורנו קרבאך, שהחבל ייכלל בתחומה של ארמניה. אזרבייג'אן הגיבה בביטול מעמדו האוטונומי של החבל. בתגובה החלו הפגנות ענק בירוואן, בירת ארמניה, בתמיכה באיחוד החבל עם ארמניה. במקביל התחוללו מעשי טבח בארמנים המתגוררים באזרבייג'אן. מצב זה הוביל להגירה מואצת של אזרים שחיו בארמניה וארמנים מאזרבייג'אן, במיוחד בפברואר 1988 ובינואר 1990. הלחימה התגברה עם התמוטטות בריה"מ. רוחות החרות שהחלו לנשב ממוסקבה הובילו לפירוק ברית המועצות. זמן קצר אחר כך, ב-1991, הכריזו הארמנים על הקמת מדינה עצמאית, לראשונה לאחר למעלה מ-600 שנים.
בצד שמחת העצמאות, החופש והרגש הלאומי המתעורר, נקלעו התושבים למצב קשה, שלא הכירו בעבר. העצמאות הולידה לאומנות גם בארמניה וגם באזרבייג'אן השכנה. אזרים ביצעו מעשי טבח בארמנים שבשטחה ובתושבי נגורנו קרבך. הארמנים הגיבו במלחמה שנמשכה כחמש שנים, עד לכיבוש החבל הזה מידי האזרים. במהלך המלחמה גורשו אזרים מנגורנו קרבאך וארמנים מאזרבייג'אן. כולם, ללא הבדל דת ולאום, הפכו לפליטים.
במלחמה שפרצה בין המדינות היתה ידם של הארמנים על העליונה, למרות שמדינתם קטנה יותר בשטח ועמם קטן יותר במספר (כשמונה מיליון תושבי אזרבייג'אן מול כשלושה מיליון תושבי ארמניה.). ייתכן שאחד הגורמים לניצחון הארמני היה הניסיון הצבאי שצברו רבים בשירותם בצבא האדום, בשונה מהאזרים, שמעטים מהם בחרו בעבר בקריירה צבאית.
בתום המלחמה הוכרז חבל קרבאך כרפובליקה עצמאית, אך שום מדינה בעולם לא הכירה בה, מלבד ארמניה ולמעשה הפך לחלק ממנה. אזור מריבה אחר, נחצ'יוון, שמרבית תושביו אזרים, נותר אזור אקסטריטוריאלי, ללאא גבול עם ייתר חלקי אזרבייג'ן, מבשנת 1994 כשנחתמה הפסקת האש נמנו כ-25,000-10,000 הרוגים. בבית הקברות הצבאי של ירוואן חקוקים תווי פניהם של הרוגי הקרבות, בצד שמותיהם, באבני המצבות השחורות, מביטים בעיניים אילמות לעבר חבריהם החיים, שמשרתים ושומרים עליו רענון ומטופח.
בשל הסכסוך, נאלצו לעזוב את בתיהם כל 185,000 האזרים שחיו בארמניה ו 47,000 האזרים שחיו בנגורנו קרבאך. מתוך כ 345,000 ארמנים שחיו באזרבייג'אן, 280,000 חיים כעת בארמניה ובקרבאך, ו-45,000 ברוסיה (ישנה מחלוקת לגבי הנתונים, ומדובר בהערכות.
מכיוון שהארמנים והאזרים אינם יכולים עוד לחיות זה תחת מרותו של זה, נערכו מעשי טבח נגד הארמנים שחיו באזרבייג'אן. כמו אלה שנערכו נגד הארמנים בסומגאיט ב- 1988 ובבאקו ב- 1990. באזרבייג'אן. בסיור המשלב את אזרבייג'אן, גאורגיה וארמניה, יש הזדמנות לראות את הסכסוך מתשתי נקודות מבט שונות. הארמנים מסבים את תשומת לב המבקרים לכך שרבים מהפליטים האזרים חיים עדיין במחנות פליטים בתנאים קשים, וממתינים לשיבתם לבתיהם. לעומת זאת, כל הפליטים הארמנים נקלטו, בארמניה למרות מצוקות המלחמה, שנוספו לנזקי רעידת האדמה שהכתה במדינה זו בשנת 1988.
הסכסוך גרם להשלכות שליליות על שתי המדינות המעורבות: כמיליון ארמנים היגרו מארמניה בשל המצור שהוטל על מדינה זו והקריסה של כלכלתה. אוכלוסייתה של אזרבייג'אן הצטמצמה אף היא בכמיליון איש מאז 1989. להבדיל ממקרים אחרים, כמו זה של חבל הסודטים במלחמת העולם השנייה, הסכסוך בנגורנו קרבאך טרם הסתיים. אולם, שני הצדדים מבינים שהחזרת כל הפליטים למקום מגוריהם המקורי לפני פרוץ העימות איננה מעשית.
מספרם הרב של ההרוגים והפליטים לא היה התוצאה ההרסנית היחידה של המלחמה הזאת. התעשייה המפותחת, שהתבססה על גז שהוזרם ממזרח, קרסה כמעט באחת עם ניתוקם של צינורות האספקה, ורוב התושבים נותרו חסרי עבודה. בחורפים הקרים, נותרו תושבי ארמניה נותרו ללא גז לחמים ואפילו ללא חשמל. בלית ברירה, נותרו תושבים רבים במיטותיהם במשך רוב היממה, רק כדי על מנת לשמור על חום גופם.
ארמניה וגאורגיה:אלו שתי מדינות עתיקות יומין, ששורשיהן מגיעים לפחות למאה ה-12 לפני הספירה ועד היום. גאורגיה בפי העולם, גרוזיה בפי הרוסים, סקרתוולו בפי בניה – ליבו הכלכלי, החברתי והפוליטי של הקווקז הקטן, טראנס-קווקאז, עבר הקווקז) – האזור המשתרע בין הים הכספי לים השחור, ומהווה מעין גשר תרבותי וכלכלי בין אירופה לאסיה.
ראו באתר זה: מבוא לטיול בגאורגיה
בין הגאורגים לבין הארמנים יש מארג מסובך ורגיש ביותר של יחסים. לכאורה, והדעת נותנת, ששתי מדינות נוצריות, שיש ביניהן כל כך הרבה מן המשותף, ואין טעם להיכנס לויכוח מי נתן את הטון ומי קדם למי, ויכוח תמידי בין הגאורגים לבין הארמנים בנוגע לעברם הרחוק, ושנמצאות בשכנות טורדנית ביותר למדינות מוסלמיות, שבעברם הרחוק והקרוב מאגר של מעשי איבה נגד הנוצרים, הדעת נותנת ששתי מדינות אלה ישתפו פעולה ביניהן כדי לשמור על האינטרסים המשותפים שלהם באזור. במציאות הדברים רחוקים מאוד מההיגיון המתבקש. בין הארמנים לבין הגרוזינים משקעים, ויכוחים ורגשי עליונות ונחיתות לחלופין, האחת כלפי השנייה.
הגאורגים המירו את דתם לנצרות במאה הרביעית, בהשפעת הטפותיה של נינו הקדושה, ובעקבות ארמניה שכנתה, שעשתה זאת כשלושים שנה קודם לכן. הנצרות הגיאורגית היא זרם מזרחי עצמאי, שיש לו גם פטריארך משלו המכונה קתוליקוס.
גאורגיה היא המדינה המרכזית של הקווקז אם כי גם הענייה באוצרות טבע ועם ההיסטוריה הפחות עתיקה מבין השלוש שמרכיבות אותו (ארמניה ואזרבייג'אן בנוסף לה) וחלק מנתיבי דרך המשי עברו בתחומה לאורך 2000 השנים האחרונות.
גאורגיה היא המדינה המרכזית של הקווקז אם כי גם הענייה באוצרות טבע ועם ההיסטוריה הפחות עתיקה מבין השלוש שמרכיבות אותו (ארמניה ואזרבייג'אן בנוסף לה) וחלק מנתיבי דרך המשי עברו בתחומה לאורך 2000 השנים האחרונות.
גאורגיה מאז היא בעצם ארץ שעיקר זהותה היא גאווה אבירית ודתית. לתנופת הבנייה הגדולה תרמו גם הפליטים הארמנים הרבים שמצאו מחסה בממלכה הנוצרית היחידה ששרדה במרחב והביאו איתם את עיקרי הבנייה ותכנון הכנסיות (שיש להן דמיון גדול למסורת הארמנית).
שתי המדינות מתגאות בעבר מפואר וב"ארמניה הגדולה" ו"גאורגיה הגדולה". גאורגיה מכירה בעובדה שארמניה הקדימה אותה בתהליך ההתנצרות, אך טוענת לעליונות בתפיסה הדתית והפולחנית שלה. גאורגיה מכירה בעובדה שהא"ב הארמני קדם לזה של הגאורגים, אך טוענת לעליונות תרבותית בהווה. הארמנים מצידם, טוענים שכל הבנייה והארכיטקטורה בגאורגיה הם מעשי ידי ארמנים. טוענים לעליונות מוסרית נוכחית על רקע העובדה שגאורגיה מתקשה להתמודד עם בעיות פליטים ופשיעה, בשעה שארמניה אינה מכירה היום בעיות כאלה. אך עדיין טביליסי נחשבת למרכז התרבותי, המנהלי, הרוחני והחברתי של הקווקז, למרות שהעיר דורכת במקום, בעוד שירוואן במצב של שיפור ועלייה מתמדת. למרות שהארמנים מובילים ביצירה ובמסחר, ארמנים רבים עדיין מעדיפים לחיות בגאורגיה, בעיקר בטביליסי. בעידן הסובייטי רוב אנשי הרוח, הסופרים, האמנים והיוצרים הארמנים חיו ויצרו בטביליסי וברוסיה. גם מבחינת ההתנהלות של מדיניות החוץ והקשרים עם העולם הולכות שתי המדינות בכיוונים מנוגדים. ארמניה מעדיפה לחסות בצלה של רוסיה ואילו גאורגיה, בעיקר תחת הנהגתו של סקאשווילי, פוזל אל המערב ומתעמת בגלוי עם רוסיה.
שיחה עם ארמנים על גאורגיה, או לחלופין שיחה עם גרוזינים על ארמניה, בדרך כלל רווייה בהשמצות הדדיות. שני הצדדים מכפישים האחד את השני, מדגישים את עליונותם ההיסטורית, המסורתית והמוסרית, ומפחיתים ככל האפשר את ערכו של שכנם.
יהודים
אומרים שבלי הנקודה היהודית אי אפשר. יהדות ארמניה היא אחת מהקהילות היהודיות באזור הקווקז השוכנת באזור ארמניה של היום.
ישנן עדויות לישיבת יהודים באזור ארמניה כבר מהמאה ה-1 לפנה"ס והם באו לשם או בגלות בבל או עם חורבן בית ראשון וישבו שם כאשר ארמניה הייתה חלק מהאימפריה הפרסית.
מאז כיבוש ארמניה על ידי האימפריה המונגולית אין עדויות רבות לחיי יהודים בארמניה. עם זאת לפני מספר שנים נתגלה בית קברות יהודי בקרבת העיר ירוואן, בירת ארמניה. בבית הקברות נקברו יהודים שנרצחו בטבח שעשו הסלג'וקים בתושבי הרובע היהודי בעיר במהלך המאה ה-13 ותחילת המאה ה-14. העדויות הבאות לקיום יהודים בארמניה הם רק מהמאה ה-19 וכן מהמאה ה-20. ישנם מספר יהודים בארץ ישראל שמקורם מארמניה.
טיפוח הזהות הלאומית
הארמנים, שלא ידעו חופש ועצמאות זה מאות שנים, פתחו בחיפוש אחר זהותם הלאומית. רבים התחילו ללכת לכנסיות, דבר שהיה לגמרי בלתי חוקי בימיה המוקדמים של ברית־המועצות (אז נסגרו הכנסיות על ידי השלטונות וכמרים רבים הוצאו להורג) והיה מאוד לא מקובל, ואף מסוכן, גם בימיה המאוחרים יותר. סמינרים להכשרת כמרים זכו, לאחר שנים רבות, לעדנה מחודשת. באוניברסיטה הממלכתית של ירוואן הוקמה פקולטה גדולה לתיאולוגיה, שבה לומדים כיום 125 תלמידים, במטרה להעביר הלאה לתלמידיהם את מורשתו הדתית וההיסטורית של העם הארמני. הארכיבישוף שאהה עג'מיאן, שעומד בראש הפקולטה החדשה, פתח בשורה של צעדים שנועדו לקרב גם ארמנים מהפזורה אל מורשתם. הוא ואנשיו החלו באחרונה להביא לארמניה קבוצות של בני עמם מארצות שונות, כדי שייקחו חלק בחפירות ארכיאולוגיות ברחבי המדינה. כמעט בכל איזור בארמניה משפצים כעת במרץ כנסיות עתיקות, מבנים מפוארים ומשוכללים שהארמנים, אשר נודעו כבנאים וכארכיטקטים מצטיינים כבר בימי קדם, התחילו להקים מיד עם התנצרותם. בשנת 2001 חגגו הארמנים 1,700 שנים לכנסייתם הלאומית. עד אז הם שיפצו כנסיות רבות, בהן כאלה השוכנות על ראשי מצוקים חשופים ומעל לגבעות מיוערות, נופיה הדרמטיים של ארצם. אולם בחזרה לדת אין די כדי לפתור את שאלת הזהות הלאומית הזועקת להגדרה.
הדגל הארמני שעוצב עם קבלת העצמאות ב-1991 הוא בעל שלושה פסים אופקיים. העליון אדום, המסמל את דם הגיבורים הארמנים, השני כחול, המסמל את העצמאות והשליש כתום המסמל את השמש והלחם, שהם יסוד הקיום.ארמניה היא מדינה מצליחה, מתפתחת מהר, אך גם עצובה. אומה קטנה, שמרבית בניה בחו"ל, מוקפת במדינות מוסלמיות, עם שכנה נוצרית לא אוהדת ונסמכת רק על הדוב הרוסי.
גילי שלום
תודה עבור כתבה מעניינת זו. האם ניתן להתיעץ איתך לגבי טיול עצמאי בארמניה? אנחנו מתכננים טיול משפחתי באוגוסט, מתעניינים בעיקר בטבע וטיולי הליכה, האם ארמניה נגישה למטייל העצמאי? האם מסלולי הטיול מסומנים? האם יש מפות ומידע זמין?
אני חוקרת את האינטרנט ומתקשה להבין.
אוגוסט חם ויבש. לא מומלץ. וודאי שלא למסלולי ההליכה
שלום תודה על מידע מרתק.
מתכננים 3 שבועות טיול באוקטובר 22 ייתכן לארמניה.
האם מזג האוויר מתאים?
האם משך הזמן לא ארוך מידי?
אנחנו בתחילת חיפוש יעדים
תודה רבה
לא מוצדק להקדיש לארמניה כל כך הרבה זמן. מזג האוויר מתאים
שלום גילי, אנחנו מתכננים לנסוע בתחילת אוקטובר לקצת יותר מ- 3 שבועות. התכנון הוא שבועיים בגיאוגיה ו – 8 ימים בארמניה. מאיפה נכון לעבור לארמניה? בנוסף, אנחנו קצת מתקשים לבנות מסלול לארמניה, חשבנו על יומיים בירוואן והאיזור – יומיים בגוריס כולל מנזר תאטב – נסיעה לדיליג'אן (דרך אגם סוואן) ואז חזרה לטיביליסי. האם המסלול הגיוני אם אנחנו לא רוצים לשכור רכב? האם חייבים לחזור מדיליג'אן לירוואן כדי לחזור לטיביליסי? תודה רבה
המסלול בסדר. מציע לרדת דרומה מאזור ורדזיה ולטייל בהר ארגטס
ללא רכב, הטיול יקח הרבה יותר זמן
לא יודע לגבי הגעה מדיליג'אן לטביליסי
שלום גילי. אני מתכנן 3 שבועות – חודש בגיאורגיה וארמניה בסוף מאי תחילת יוני. הטיול תרמילאי, ללא רכב. לא טרקים דוקא אלא הרים, כפרים, שווקים, לראות את הארץ כמו שאומרים. אנני נכנס לארמניה מטביליסי דרומה ועולה חזרה מיריוואן צפונה חזרה לגיאורגיה.
מה לא לפספס בארמניה ובאילו נקודות לעצור לשהייה של לילה ויותר ?
בברכה
ממליץ על מדריך Bradt
שלום גיל.
כתבת כתבה מעניינת על ארמניה. אשמח להתיעץ איתך בנוגע לטיול עצמי. קראתי הרבה כתבות על ארמניה אולם אין מעידה מדויקת על עלויות ודרכי הגעה. קודם כל איזה אפשרויות של דרכי הגעה קיימות ומה הכי טוב ובטוח? מה עלויות לינה, אוכל ושרותי פנימיים כמו לקחת מדריך מקומי או נסיע לאזור מסויים כמו לאגם sevan? מה אפשר לעשות בירוואן? העם כדי לטייל שם בחורף ינואר או פברואר או לחלופין לשהות שבועה ביירוואן? תודה מראש:).
החורף ממש לא מתאים.
תודה על כתבה מעניינת.
אנחנו מתכננים טיול עם תינוקת בסוף אפריל- תחילת מאי.
האם לדעתך היעד מתאים לטיול משפחה ומהמזג האויר בתקופה זו?
התקופה בסדר גמור. הכול ירוק. עם תינוקת? לדעתי לךא נוח, כמו במקומות אחרים
שלום, אנחנו מעוניינות לטייל כשלושה שבועות בארמניה ואזרבייג’ן החל משבוע הבא. נשמח לעזרה בתכנון המסלול, ובמעברי הגבולות. מבינות שחייבים לעבור דרך גאורגיה, (לא מעוניינות לטייל בה – כבר היינו…) נשמח למידע על תחבורה ציבורית ועל הדרכים – האם הנסיעות מפחידות? על סף תהום? האם קיימת תחבורה ציבורית סדירה?
אנחנו מחפשות נופים יפים – אבל בלי טרקים מטורפים, מים – אגמים, חופים, קצת הרפתקאות וקצת נופש… נודה לעזרתך
שלום רב
אתן מוזמנות לתאם פגישה לייעוץ ולתכנון
הי, מתכוונת לטייל עם חברים בהרים באמצע יולי. האם מתאים? תודה!
חם מאג. יגיף יוני או ספטמבר
גיל שלום
אם תוכל לומר לי אם יש
אוטובוס תיירים
מטיביליסי לירוואן
כמה שעות נסיעה.. עלות בערך.
האם כדאי לשכור רכב בארמניה
לא במובן מחיר
אלא נהיגה עמצאית במדינה
תודה
נהיגה עצמית, או ברכב עם נהג, תייעל את הזמן פי כמה
יש אוטובוס מטביליסי לירוון. לא ידוע לי על אוטובוס תיירים
גילי חסקין, תודה לך על הכתבה המעניינת.
אנו מתכננים טיול של
כשלושה שבועות באוקטובר, לאמניה, אזרביגאן ודרום גאורגייה.
האם ניתן לעבור עם רכב שכור בין המדינות?
מהיכן אתה ממליץ להתחיל?
ממליץ להתחיל באזרבייג'אן. לא ידוע לגבי העברת רכה
הכתבה שלך מרשימה בעיני, מפורטת ומעניינת
אני מעוניינת להוציא קבוצה לארמניה – אשמח לטיפים ? מדריכי טיולים מקומיים שאוכל להיעזר בהם? תודה מראש..
אם יש לך קבוצה, ממליץ לפנות לספק מקומי