מאפייני עולם החי של אמריקה הדרומית

דרום אמריקה מוגדרת כממלכה עצמאית בעולם החי, שהיא הממלכה הניאו טרופית.  אחת משש ממלכות. [היתר: פלאוארקטית = אירואסיה; פלאוטרופית = אפריקה שמדרום לסהרה; אוריינטלית = דרום-מזרח אסיה; אוקיינית = אוסטרליה וסביבתה; ניאוארקטית = צפון אמריקה].

עולם החי באמריקה הדרומית הוא מיוחד במינו, והוא שונה בתכלית מזה של העולם הישן, אך גם מזה של צפון אמריקה.

למרות שזו ממלכה קטנה בשטחה [רק כ-  1/2 מהממלכה הפלאוטרופית (אפריקה)].  יש בה עושר עצום של מיני בעלי-חיים והיא שופעת במינים אנדמיים.  כ- 4/5 מכלל היונקים וכ- 3/5 מכלל העופות החיים באמריקה הדרומית הם ייחודיים ליבשת זו.  ידועים במיוחד הם העצלניים, הגמליים האמריקאים, הקביה, הטוקאן והקונדור.  כך למשל, מתוך 9000 מיני עופות בעולם כולו, 3,500 מינים חיים בדרום אמריקה. באקוודור לבדה חיים 1000 מיני עופות; יותר מאשר בכל אירופה. אם כי יש להדגיש, מדובר בשפע של מינים;  ולא דווקא בשפע של פרטים.

כמו כן קיים ביבשת מספר רב של מאובני יונקים גדולים, שאינם מוכרים משום מקום אחר.  הסיבה העיקרית לאנמיזם הרב היא בידודה הממושך של יבשת זו במשך תקופה ארוכה מיבשות אחרות. עולם החי העשיר של דרום אמריקה מוסבר גם בכך שהגיעו אליה בעלי חיים ממקורות שונים ובתקופות שונות וגם במגוון העצום של הנופים ומקומות החיות שבדרום אמריקה.

מספר המינים גדול במיוחד ביער הגשם הטרופי של האמזונס לדוגמא: אנטמולוג אסף ביום אחד 28 מיני פרפרים; כולם בני משפחה אחת. פי שניים יותר ממספר הפרפרים באמריקה הצפונית כולה. אותו אנטמולוג אסף פחות מחצי תריסר פרטים של המינים הנפוצים ביותר ורק נציג בודד של כל אחד מהמינים הנדירים. ביער הגשם של האמזונס חיים יותר מיני ציפורים מאשר בכל אפריקה.  מגוון מיני העטלפים והמכרסמים החיים בדרום אמריקה עולה על זה של כל מקום אחר בעולם.

למרות ייחודו הסיסטמאתי של עולם החי בדרום אמריקה, מינים רבים של עופות ויונקים החיים בו  מגלים דמיון מורפולוגי (צורני) לבעלי חיים ברחבי אפריקה ואף ביבשות אחרות.  סיבת הדמיון היא בתופעה הנקראת בפי המדענים:

קונוורגנציה = התפתחות מתכנסת. בעלי-חיים ממוצא סיסטמאתי שונה מקבלים דמיון מורפולוגי בהתאמה לתנאים אקולוגיים דומים.

כך הנאנדו והיען, הקונדור והנשר, האורובו והרחם, הקוליברי והצופית, הטוקאן והטוקוס (ואולי גם קלאו). הפקארי וחזיר היבלות. דוב הנמלים והשנבוב.

כמו כן, קיימת בעיר הגשם האמזוני קונוורגנציה בהתאמה לצורת החיים הייחודית בצמרות העצים. לארבעה מיני בעלי חיים, מארבע סדרות שונות יש זנב לופתני, המשמש כאיבר תנועה והתפתח כתוצאה מאורך החיים על צמרות העצים ביערות הגשם. כך אצל הסמרן הלופתן שהוא מכרסם; הקינקאג'י שהוא טורף ממשפחת הרקוניים, דוב הנמלים הבינוני שהוא דל שינאי וקוף העכביש  שהוא פרימאט.

1.                 יציבות האקלים.

באזור זה, לפחות בחלק המזרחי של היבשת. במשך כ- 70-100 מיליון שנה האקלים היה יציב (כך גם במזרח אפריקה).  גם בפרריות של ארה"ב התקיים בעבר עולם חי עשיר אך הוא עבר קטסטרופות של תקופות קרח, שהשמידו בעלי-חיים רבים.

2.                 הפרעה מינורית של האדם.

עד לכיבוש הספרדי, השפעת האדם על עולם החי היתה מינורית. להבדיל מארץ-ישראל למשל, האדם הגיע מאוחר, הופיע במספרים קטנים והתנאים הטבעיים מנעו חדירה למקומות רבים.

3.                 יחידות הנוף:

בדרום אמריקה, ע"פ שטח קטן יחסית, יש מגוון עצום של יחידות נוף: יערות גשם, נופי ערבות, הרים מושלגים, נופי מים, אזור מדברי וחוף ים ארוך. המשמעות היא עושר גדול של מקומות חיות.

4.                 תולדותיה של הייבשת במהלך השנים.

מרבית המידע הוא לגבי יונקים. יש לכך סיבות שונות: רוב העופות חיים בצמרות העצים; רוב העופות קטנים ומכיוון שהמידע בא ממאובנים (פליאונטולוגיה), קשה לדעת על עופות משום שעצמותיהם קלות, מתפוררות ואינן מותירות שרידים.

עולם החי של דרום אמריקה קשור להיסטוריה הגיאולוגית של היבשת.  למינים השונים יש מקורות מוצא אחדים והם הגיעו בתקופות שונות, בהתאם למיקומה של דרום אמריקה ביחס ליבשות אחרות.

לפני  180מיליון שנה היתה אמריקה הדרומית חלק מיבשת גונדוונה.  בשלב מסוים היא התנתקה, כחלק מטקטוניקת הלוחות בעולם. במשך  70 מיליון שנה היא היתה "אי מבודד" ברחבי האוקיינוס האטלנטי. מינים אחדים של בעלי חיים "נכלאו" ביבשת הזו לאחר שניתקה מגונדוונה. מאותה תקופה נותרו ביבשת בעלי חיים מקבוצה אחת או שתיים.

 1. יונקי הכיס.

ביבשת אמריקה הדרומית מצויים 14 סוגים של יונקי כיס. [יונקי כיס קיימים במקומות נוספים. באוסטרליה למשל, חיים 64 סוגים]. רובם שייכים לקבוצת האופוסומים [מאנגלית: "כמו מת"; על שום התנהגותו במצבי לחץ]. ביניהם  –Chironectes המין היחידי בעולם של חיית כיס השוכנת במים (שאלה לא פתורה היא כיצד הצאצאים נושמים כשהאם צוללת?).

חיות הכיס הצליחו לשרוד בשל העושר הרב של חרקים שיש ביבשת ("חבילות חלבונים מהלכות"), והעובדה שלא הגיעו מבחוץ אוכלי חרקים שיתחרו אתם על משאב זה.

2 . תחשיים

זוהי סדרה של יונקים החיים במים מתוקים.  במבנה החיצוני של גופם הם דומים ללויתנים, אך מוצאת מן הפרסתניים  הגפיים הקדמיים הפכו לסנפירים והאחוריים נעלמו לגמרי.  הזנב מורחב וצורתו כמשוט.  תחש הנהרות הוא יונק המגיע לאורך של ששה מ'. חי בנהרות אפריקה ואמריקה.

 3. דלשינאים

זוהי סדרה מיוחדת (Edentata מילולית: חסרי שניים – לא מדויק].  דובי הנמלים אמנם חסרי שיניים, אך לארמדיליים ולעצלניים יש שיניים. סדרה זו מונה בעלי-חיים מועטים, החיים באמריקה הדרומית. ובה שלש משפחות: העצלניים,הדוב נמליים (היחידי שבאמת חסר שניים) והארמדיליים.

לא בטוח שהדלשינאים הם אכן שרידים של הגונדוונה.

לפי הספר: Maurice Burton (ed.) Animals of South America , London 1978 , עמ' 13, הדלשינאים היגרו לדרום אמריקה מצפון אמריקה, בתקופת הפליוקן דהיינו, לפני 70 מליון שנה. מתקופה זו שרדו מאובנים של ארמדילים ענקיים:  האיטי הענק (Megatherium) היה בגודל של פיל. סוג שני, הגליפטודון (Gliptodon) היה בגודל פר.  כמו כן נמצא בפטגוניה עצלן ענק שנקרא מילודון.

כבר לפני 70 מיליון שנים היה קשר בין האמריקות.  קשר שנותק כעבור זמן והיבשת היתה לאי. מתקופה זו שרדו מאובני יונקים משונים: כאילו הם ה-נוטונגולאטים (Notungolats) וה-קונדילארתים (Condilartis) וכנראה גם הדלשינאים.

לפני כ- 45-30 מיליון שנה, היבשת החלה להתקרב לצפון אמריקה.  באותה תקופה, עברו מאי לאי, באזור מפרץ פנמה של ימינו (מידע על פי מאובנים), שתי קבוצות חשובות של בעלי-חיים:

1. קופים.

בדרום אמריקה קופים משתי קבוצות:

א. צבוסיים: מונה כ- 40 מינים, גדולים או ממוצעי ממדים, אוזניים עירומות וזנב לופת.

 ב. מרמוסטיים: מכוונים גם "דמויי סנאי".  משפחה המורכבת מ-30 מינים קטנים או קטנים מאוד, המתאפיינים בטפרים בכל האצבעות פרט לבוהן, אוזניים שעירות, זנב ארוך אך לא לופת

 2 מכרסמים.

כנראה שאלו הגיעו כבר לפני 45 מיליון שנה.  בקבוצה זו אפשר למצוא לדוגמא את הקפיבארה, מארה, אגוטי, צ'ינצ'ילה, ויסקאצ'ה, קביה.

לפני כ- 3-4 מיליון שנים נוצר קשר בין האמריקות.  בעלי-חיים עברו, לשני הכיוונים דרך מיצר פנמה. החל גל פלישה מסיבי מדרום לצפון שדרכו עברו הגמליים, הפקארי, האיילים, וכן הטפיר, הפומה, היגואר ואחרים. מינים אחדים שרדו כגון:  סוסיים חדרו לדרום אמריקה מצפונה, שרדו כמיליון שנה ונכחדו בה, אך קרוביהם שנדדו מצפון אמריקה לאפריקה ולאסיה שרדו והתמיינו למינים רבים. לא הגיעו בכלל בני משפחת הפריים (אין אנטילופות בכל היבשת).  מרבית היונקים בדרום אמריקה הגיעו ליבשת בתקופה זו. מינים מעטים עברו (או לפחות שרדו) מדרום אמריקה לצפונה:  כך למשל, אחד ממיני האופוסום, אותו אנו מוצאים עד ניו יורק, בה הוא חי כחתול אשפתות.  לפי הדעה הגורסת כי מוצא הארמדיל הוא בגונדוונה ולא מצפון אמריקה, אפשר למנות בקבוצת המהגרים מדרום לצפון גם אותו. את הארמדיל מוצאים במישורים של דרום ארה"ב.

לבעלי החיים של צפון אמריקה היה יתרון מובהק. כור ההיתוך שהתרחש במשך מיליוני שנה בדרום אמריקה היה כור היתוך חמים ונח, בלתי צפוף ועם מעט מאד אויבים. עד לפלייסטוקן, התקיים כאן מעיין גן עדן, ללא הלחצים האבולוציוניים שהתרחשו במקומות אחרים.  עד המפגש חי בדרום אמריקה כנראה רק מין אחד של טורף, היה זה זאב טסמני, טורף כיס שלא עמד בתחרות עם הטורפים שבאו מצפון.

בצפון אמריקה לעומת זאת, התרחשו תהליכי ברירה טבעית אלימים יותר ובעלי החיים שבאו הגיעו מוכשרים יותר מבחינה אבולוציונית. למרות שהתנאים, באזורים מסוימים של דרום אמריקה היו זרים לגמרי, כמו אגן האמזונס שם חייבו התנאים הסתגלות שונה לחלוטין, פולשים רבים עמדו בכך, כמו למשל היגואר שלמד גם לשחות וגם לטפס על עצים.

בקבוצה זו נכללים בעיקר פליטי תרבות, דהיינו, בעלי חיים שהובאו על ידי האדם, כדי שישמשו כחיות ציד.  כאילו הם האייל האדום וחזיר הבר בפטגוניה.  דגי השמך (טרוט, פורל) באגמי פרו וארגנטינה, הבונה והארנבון בארץ האש.  שני האחרונים הפכו למטרד ופוגעים בנוף, כמו במקרה של הארנבונים באוסטרליה ובארץ האש ושל הנוטריה בארץ ישראל.

מקרה אחר הוא אנפית הבקר:  זהו עוף בעל אריאל (תחום תפוצה) קוסמופוליטי.  מוצאה מאפריקה. בשנות ה-40 התרחשה שם התפוצצות אוכלוסין, מסיבה לא ידועה.  הם הגיעו מאפריקה לוונצואלה, וממנה ליתר היבשת.  מוונצואלה חצו את מפרץ מכסיקו לפלורידה וליתר חלקי ארה"ב. באותן שנים הן הרחיבו את תחומי התפוצה גם לארץ ישראל.  באותו אופן הן הגיעו מאינדונזיה לאוסטרליה.  בכל המקומות הן אוכלות את החרקים המקפצים לפני רגל הפרה.  זוהי דוגמא קיצונית להתפשטות בעל חיים.

גילי חסקין – מדריך טיולים בארץ ובעולם, עם התעניינות מיוחדת באמריקה הלטינית.