לאבא – בן שמונים לגבורות | גילי חסקין

לאבא – 26 בפברואר 2011

בן 80 לגבורות.

80 שנה זה הרבה זמן. ארוך דיו כדי לסכם את פועלו של אדם. ניסיתי לסכם את פועלך בגיל 65, סיכמתי אותו שוב בגיל 70, עשור נוסף חלף כהרף עין ועוד ידך נטויה. גם בפתח עשורך התשיעי.

אני מתבונן בהתפעלות בשנים שחלפו: "אל הם חייך".

בסין, כשרוצים לקלל מישהו, מאחלים לו חיים מעניינים. לו היו רוצים לקלל אותך, היו מאחלים לך את ההיפך. הספקת כמה מחזורי חיים בגלגול אחד. ילדות ונעורים בתקופת המנדט, בילוי בבית ספר חקלאי, בימים שלימודים נחשבו לסרח עודף, משניים לרכיבה על סוסים ולפלרטוט עם הבנות. הספקת להחליק משם בצורה אלגנטית לשורות הפלמ"ח, ולטעום את טעמה של המלחמה. הספקת להשתחרר בגיל שבו אחרים רק מתגייסים, לעבוד במשק, ללמוד ידיעת הארץ ולהתחיל לחקור את שביליה, בימים שטיול היה נחשב למשימה חלוצית. השתייכת ואתה עדיין משתייך לאלו שהאמינו שמי שיכבוש ברגליו את שביליה, הארץ תהיה לו.

התחלת להוביל מטיילים, בשפם ובכפייה, בשבילים המיוחדים לך. לא היית מנטורי הקרתא של ניקוי האתרים ולא ממדריכי התיירים המלוקקים יחסית, המובילים את מטייליהם לחנויות יהלומים ומזכרות. לא התיימרת להיות צדיק וגם לא היית. אדם, בשר ודם, עם יתרונות וחסרונות למכביר, עשוי מחומרים לא קלים, שגרמו לאנשים לסור מדרכך או ללכת שבי אחרייך, בעיניים עצומות.

בגיל 25 עשית מעשה, התבוננת בנוער של בני המושבים, זיהית את הפוטנציאל הטון שבהם והיית להם לרועה. הגפרור שהצית את הלהבה. האדם הנכון במקום הנכון. הענקת להם מסגרת ששנים אחר כך היתה מובנת מאליה ויותר מאוחר פסה מן העולם, אך אז היית חלוץ. למדת את בני יהודה לכת.

ניסית לשלב את הטיולים עם החקלאות, לדעתי בהצלחה מוגבלת, אבל ראית בכך אבן יסוד, כלי לאחיזתנו בארץ הזאת. בדורך, הגורדונים פסו מהעולם, אתה וחבריך כבר לא דגלתם בדת העבודה אבל האמנתם שאם חקלאות כאן, מולדת כאן. בנושא הזה לא היית פשרן, הכרחת אותי ללכת אחריך בדרך הזו, גם אם לא נועדה לי. השנאת עלי את החקלאות, אבל הצלחת לטעת בי את החריצות, את העבודה כערך, את המאבק חסר הפשרות. כל מה שנאבקתי בו, סופו שחדר אלי והשתלט על אישיותי שלי.

יחד עם רבים מחברייך מרדת בשלטון של מפא"י, מאסתם בממסד ותמכתם בצעירים של בן גוריון, רציתם לראות בהם פורצי דרך, שונים מהזקנים של דור המייסדים. כיום, כשמרביתם שוכני עפר, ברור לך עד כמה טעיתם. ארץ ישראל הגדולה שנפרשה לנגד עיניך אחרי מלחמת ששת הימים הולידה חלום נוסף שהתנפץ אף הוא. המרחבים התנ"כיים החזירו אותך בסערה לעולם הטיולים. אתה וחולמים בני דורך סירבתם להבין שהעולם השתנה. היו אלה חלום ושברונו. מלחמת יום הכיפורים הביאה להתפכחות נוספת, שהשכול שידעת רק העצים את כאבה. שערך האפיר באחת והתבגרת לתוך עולם של פשרות, אך לא הפסקת לחלום. הובלת את אנשי כפר ביל"ו מהמנגלים של יום העצמאות אל הקומנדקרים המפויחים ואל המשלטים העזובים של מלחמת הקוממיות. טענת בלהט בן גוריוני, שלא די במה שהעם רוצה, חשוב יותר מה רצוי לעם. חוג המטיילים לבש ופשט צורה ובעיקר הזקין, אבל אתה, המשכת וממשיך, באמונה של צלבן, להוביל אותם, מדדים ועייפים, בשבילי הארץ והעולם. חמושים בכסא מתקפל, עם אוזניים כרויות להקשיב. לדעת את הארץ ולתור את העולם.

לא היית תמיד נוח לבריות והותרת בדרכך לא רק מעריצים. היו לך שגיאות גדולות כמעט כמו מעשייך. לעתים שילמת על כך מחיר, אך ברגעי אמת, לא נתת לאגו להוליך אותך. ידעת להקריב את הרץ ולעתים גם את הסוס, כדי לזכות במלכה.

אתה יושב כעת, מוקף בנכדים, חלקם בוגרים, שהכינוי שהעניקו לך, הולם אותך יותר מכול: "מלך". שני מושגים סותרים כביכול, גם "סבא" וגם "מלך", ואכן, בחרת להיות מלך ולא קורבן. למדת אותנו שעדיף שיקנאו בך מאשר ירחמו עליך.

גיל 80 הוא זמן ראוי לא רק לסיכום, אלא בעיקר לתודה. הצלחת גם להיעדר ממושכות מהבית וגם להיות נוכח. לנטרל את עצמך מכול החלטה חינוכית וגם להיות משמעותי. השלמת את אמא בפראות שלך, בזלזול שלך בממסד ובערכיו ויחד איתה הצלחת להעניק לנו את התחושה המוצקה, שביקורתיים ככול שתהיו, שיפוטיים ככל שתהיו, ברגע של אמת, תמיד תהיו שם עבורנו. הגשמתם זאת, הלכה למעשה. אני אסיר תודה לכם על מה שנתתם ולא פחות, על מה שדרשתם.

מה נאחל לך לעשורים הבאים?

נחת מהנכדים? הצחקתי אותך? אושר? מושג חמקמק מדי. נאחל לך,בריאות ובעיקר, שימשיך להיות מעניין.

שלך,

באהבה רבה,

גילי