כלבי ים ואריות ים

 

 

כתב: גילי חסקין

ראו קודם, באתר זה: טורפי הים.

 

בטורפי הים נמנות שלוש משפחות, בהתבסס על הבדלים בצורה ובמבנה:

 1. כלבי ים  אמיתיים  (Phocialae).

2.  ניבתנים  (Odobenidae).

3. אוטאריים (Otaridae), היינו, בעלי אפרכסות אוזניים –  אריות ים ודובי ים.

 

משפחת בעלי האוזניים (Otaridae) נקראים בעברית גם "אפרכסתניים". זו משפחה עצמאית בסדרת טורפים, הכוללת  חמישה סוגים, שהם הפרימיטיביים ביותר בסדרה.  הם הופיעו לראשונה בראשית תקופת המיוקן, בצפון האוקיינוס הפסיפי.

האוטריים הם בעלי חיים גדולים, עם גוף מאורך גלילי. תכונה אופיינית לאוטאריים- אפרכסות האוזניים הגלויות לעין, בניגוד למשפחות האחרות, שבהן אפרכסת האוזן חסרה). קו אופייני אחר הוא היכולת לכוון את הגפיים האחוריים קדימה, בדומה ליונקי יבשה. יש בכך כדי לסייע להם לטפס על סלעים ולנוע במהירות על הקרקע. גמישות המסייעת לו בקרקסים. הגפיים הקדמיות ארוכות. מרבית הרגל טבועה בבשר הגוף. אנו רואים רק מן המרפק וקדימה. הם גם שחיינים מצוינים, המותחים מאחוריהם את הסנפירים הקדמיים. איבר התנועה העיקרי הוא הרגליים הקדמיות, שאורכן יותר מרבע הגוף. תכונה נוספת היא צוואר ארוך יחסית, המאפשר להם לסובב את הראש.

 

 

הזכרים פוליגמיים, וגדולים מן הנקבות. יש כאן דה צורתיות בולטת בין המינים. כך למשל, משקלו של אריה ים ניו זילנדי זכר הוא 700 ק"ג ושל הנקבה 120  ק"ג.

הזכרים עולים ראשונים על היבשה ובוחרים להם טריטוריה. אי אפשר לבצע רבייה בלי טריטוריה. הזכר מגיע לקראת אמצע חייו לשיא גודלו ותוקפנותו השמירה אורכת 2-3 חודשים. הזכר עושה זאת פעמיים בחייו ונסוג. חשוב מאד, על מנת שלא יפרה את בנותיו. החזקים שבזכרים כובשים 10-15 נקבות, ושומרים עליהן. השמירה קשה. הנקבות ממליטות במאורות, בנקרות סלעים, ואינן נכנסות למים בעת ההנקה. ההיריון אורך  8-12 חודשים. בכול המלטה גור אחד.

 

 

 

הנקבות ממליטות גור שהוא תוצר של הזכר הדומיננטי מהשנה שעברה. צמודות אליו במשך שבוע. זו תקופה קריטית. בכל פעם שנצפתה הפרעה בקשר בין הגור לאם סיכויי הצעיר היו אפסיים. אוי לגור שינסה לינוק מנקבה אחרת. בימים הראשונים מתבצע חותם של ריח וקול. עשרה ימים לאחר ההמלטה – ייחום של הנקבה, הזדווגת והפריה. הביצית מתחלקת ואיננה נשתלת בחלל הרחם, אלא מרחפת חופשית. השעיית קינון (קינון מתאחר, כמו אצל הדובים). במשך שלושה חודשים ההיריון סביל – העובר איננו מתפתח. רק אחרי שלושה חודשים נשתלת הביצית בדופן הרחם.

המשפחה כוללת שני סוגים נפרדים: דובי הים (Fur seals) ואריות הים (Sea Lions) . שניהם מתאפיינים בהימצאותן של אוזניים חיצוניות קטנות וביכולת לסובב את הרגליים האחוריות קדימה ולהיעזר בהם בהליכה, די יעילה ומהירה, על היבשה. לזכרים אשכים גלויים. מוגנים מקור לא על ידי שומן אלא על ידי פרווה צפופה המורכבת משתי שכבות: שכבה פנימית רכה ביותר (שהייתה מבוקשת מאוד על ידי בני האדם שכמעט הכחידו בשל כך את אוכלוסיית דובי הים בדרום) ושכבה חיצונית עם שיער בולט המשמש בעיקר לבידוד מפני הקור והרטיבות. מתרבים ומגדלים את גוריהם על חופי היבשת ואיים סמוכים, בארגון המבוסס (בדומה לפילי הים) על הרמונות שבהם זכר שולט וכמה עשרות נקבות.

תקופת ההנקה ממושכת יחסית: 3 עד 12 חודשים.

 

 

ארי הים הוא טורף שגופו גדול ומגושם, דמוי חבית. מזכיר במידה מסוימת את קרוב משפחתו – כלב הים, אלא שבניגוד אליו הוא מסוגל להפנות את סנפיריו קדימה וכך ללכת בקלות, פעולה שכלב הים מתקשה בה. להבדיל מכלבי הים, הם בעלי אפרכסות קטנות באוזניים. כשהם שנעים על היבשה, כשהרגליים האחוריות שהפכו סנפירים, מתרופפות לכיוון הבטן. הסנפירים הקדמיים משמשים בעיקר לשחייה.

אריות הים ניכרים בשערות עורף ארוכות, מעיין רעמה, ומכאן שמם העממי = אריה ים. אורך הזכר 2.36 מ' ומגיעים למשקל 280  ק"ג. אורך הנקבה עד  1,83 מ' ומשקלה 90 ק"ג. צבעו שחור במים וחום-צהוב ביבשה ומכאן שמו הלטיני: flav, שהוראתו  "צהוב" ו- Ontarian, שמשמעו  "אוזן קטנה". אורך חיים 23 שנה.

השם ארי-ים מתייחס לחמישה סוגים שונים במשפחת האוטריים (Otariidae) בתת-סדרת דמויי-כלב (Caniformia) המשתייכת לסדרת הטורפים (Carnivora). בכל אחד מחמשת הסוגים יש מין אחד.

לפי אחת משיטות הסיווג הטקסונומיות, חמשת אריות-הים מהווים בת-משפחה של האוטריים, ושמה Otariinae. שמות המינים: ארי-ים סטלר (Eumetopias jubatus), ארי-ים קליפורני (Zalophus californianus), ארי-ים דרום-אמריקני (Otaria flavescens), ארי-ים אוסטרלי (Neophoca cinerea), ארי-ים ניו-זילנדי (Phocarctos hookeri). בטיולינו בדרום אמריקה אנו נתקלים בעיקר באריה ים קליפורני.

 

 

תפוצתו בחופי האוקיינוסים והוא מותאם לחיים במים וביבשה. רגליו הקדמיות בעלות מבנה מיוחד דמוי סנפיר, ורגליו האחוריות דמויות זנב דג. מבנה זה מאפשר לו יכולת שחייה מהירה. בזכות גפיו החזקות הוא מסוגל לשאת את כובד משקלו גם כשהוא נמצא על היבשה וכך לנוע ממקום למקום על החוף. עיקר מזונו – דגים שהוא צד תוך כדי שחייה.  לאריות הים שכבה אחת של שערות קשות. לפרוותם אין ערך מסחרי.

הזכרים גדולים מן הנקבות. ארי-ים הוא חיה חברתית החיה בלהקות הנשלטות על ידי זכר דומיננטי. כחלק מההגנה על הטריטוריה שלו, מפגין הזכר התנהגות אגרסיבית כלפי זכרים אחרים – בדרך כלל על ידי הטחת גופו הכבד כנגד יריבו.

 בעבר ניצודו אריות הים בהמוניהם על ידי בני האדם (בין היתר כדי לנצל את השומן הרב שבגופם לצורך הפקת שמן). הציד הפרוע והבלתי מבוקר איים להכחיד את קיומם, אולם בזכות חקיקה מגבילה במדינות שונות הצליחה אוכלוסיית אריות הים להשתקם ולגדול בצורה משמעותית. ארי-ים נוצל על ידי האדם גם כחיית קרקס, וככזו נודע בכישוריו הרבים – טיפוס על מדרגות, משחק עם כדור, מחיאת כפיים וכד'.

במשך עונת הרבייה (מחודש אפריל עד אמצע יולי) משתלטים הזכרים החזקים ביותר בלהקה על טריטוריות נפרדות ברכסי הסלעים שעל החוף. בכל טריטוריה מוחזקות 15 – 30 נקבות, עליהן מגן הזכר בקנאות – הן מפני נטייתן לברוח והן מפני זכרים יריבים. הצורך בשמירה מתמדת על להקתו אינו מאפשר לזכר לחזור לים לצוד את מזונו, וכך קורה לעתים שהזכר נשאר על החוף ללא מזון במשך שבועות. הרעב הגובר, לצד המאבקים הבלתי פוסקים עם זכרים אחרים ועם הנקבות, מותיר את הזכר השליט בסוף עונת הרבייה תשוש ועייף. את שארית הקיץ יבלו הזכרים לבדם בנדידה צפונה בחיפוש אחר מזון וחידוש כוחותיהם.

 הגורים נולדים בסוף חודש יוני, משקלם כ-20 ק"ג ואורכם כ-1.25 מ'. ההנקה נמשכת שנה לפחות, עד לידתו של הצאצא הבא. הצעירים משחקים וישנים ביחד. בבריכות הקטנות הנוצרות בין הסלעים הם לומדים לשחות. שתי סכנות אורבות לחייהם בשלב זה: הירמסות בשוגג על ידי אריות ים בוגרים, וטביעה במהלך ניסיונותיהם הראשונים לשחות בים. לארי-ים בוגר יש רק אויבים בודדים המסוגלים לטורפו, ביניהם כריש לבן (עמלץ) ולוויתן קטלן.

 

 

מין- הם פוליגמיים, והזכרים שגדולים פי שניים מהנקבות נלחמים ממש בתקופת ההזדווגות. תפוצתם- מערב צפון אמריקה, גלפגוס, חופי יפן הדרומיים. שכיח בקרקסים בגלל חוש שיווי משקל.

באלסקה נפוצים עדרים גדולים של ארי ים צפוני (Eumetopias jubatus), המקיים בעונת הרבייה מושבות גדולות בחופי היבשת. הזכרים גדולים מאד וכול אחד מחזיק הרמון של נקבות. המושבה נשארת במקומה עד שהגורים מתחזקים דיים, כדי להפליג הימה.

מבחינת ממדיו, אריה ים סטלר הוא הגדול ביותר מבין כל מיני אריות הים. ההבדלים בין הזכר והנקבה משמעותיים ביותר: משקלו של הזכר טון אחד ואורכו 3 מטרים, משקלה של הנקבה 200 ק"ג ואורכה 2.2 מטרים. שני המינים כמעט נטולי שיער. צבע עורם ערמוני, כשגוון החזה והחלק התחתון כהים יותר.

תפוצתו בחלק הצפוני של האוקיינוס השקט. אוכלוסייתו הגדולה ביותר נמצאת במימי אלסקה, ואוכלוסייה גדולה נוספת נמצאת בחופי מדינת אורגון, במערב ארה"ב. הפרטים חיים בקבוצות גדולות, המונות לעתים כמה מאות אריות ים.

 

 

דובי ים הם הטורפים הימיים הנכללים בתת-המשפחה Arctocephalinae. בדומה לקרוביהם אריות הים, לדובי הים יש יכולת לנוע על האדמה, שכן רגליהם האחוריות יכולות לזוז קדימה וכך לשאת את משקל גופם. קשה להבחין באוזניהם משום שהן קטנות, אך הן נראות לעין בבירור. בסוג מונים שבעה מינים. להם שתי שכבות של שערות: שכבה תחתית צפופה ורכה; שכבה עילית קשה ועליונה. לאלה שייכים דב ים צפוני ודב ים דרומי. פרוותם נחשבת יקרה ולכן נערך עליהם ציד במאה ה- 19.

בטיולינו באנטארקטיקה, אנו נתקלים בעיקר ב:

 

חיים בעיקר באיי האזור התת-אנטרקטי (מושבת הרבייה העיקרית – דרום ג'ורג'יה), אבל מגיעים גם יותר דרומה עד לקצה הצפוני של חצי האי האנטרקטי. תוקפניים ואגרסיביים גם כלפי בני אדם, בעיקר בסמוך להולדת הגורים אבל גם לאחר מכן.

צבעם חום עד אפור. אורך ממוצע: 1.5-2 מטר אורך, משקל בין 110-230 ק"ג לזכר. הנקבה קטנה הרבה יותר. חיים רוב השנה בים וניזונים מקריל (Krill), דגים וחסרי חוליות, אותם הם צדים בעומקים רדודים יחסית של עד 50 מטר. בעלי שתי שכבות של שיער המגן בפני הקור והרטיבות: מעטה חיצוני ארוך שיער המשמש בעיקר לאטימה בפני הרטיבות, ופרווה רכה מתחת המבודדת את העור מהקור על ידי לכידת אוויר בתוכה. זו הייתה הפרווה המבוקשת על ידי בני האדם, שבשלה נטבחו במאות ה-18 וה-19 מיליוני דובי ים עד שכמעט נכחדו מן העולם.

בעונת הרבייה מתארגנים בהרמונות שבהם זכר שליט, 4-5 נקבות וזכרים צעירים. הזכרים מגיעים ראשונים ותופשים טריטוריות חוף נבחרות. מיד אחריהם מגיעות הנקבות ויולדות מספר ימים מאוחר יותר גור יחיד לכל נקבה. זה נולד עם פרווה שחורה במשקל קטן יחסית של כ-5 ק"ג בלבד. יש גם הרבה גורים עם פרוות בהירות/לבנות.

בתקופת ההנקה האם לא נשארת בחוף עם הגור לכל אורך התקופה אלא מיניקה, חוזרת לים לאכול וחוזרת שוב להנקה. זו נמשכת עד השבוע ה-12, שאז נשאר הגור לבדו והאם חוזרת לים. הזכרים נוטשים את מושבת הרבייה מיד לאחר שסיימו להפרות את הנקבות, בדרך כלל כשבוע לאחר לידת הגור.

כיום מצב דובי הים טוב ואוכלוסייתם מתרבה בקצב מהיר, עד שקשה היום למצוא בעונת הרבייה חוף נחיתה על האיים שאינו תפוש על ידם .

 

כלבי ים (שם מדעי: Phocidae) הם משפחת יונקים בתת-סדרת הכלביים שבסדרת הטורפים (שויכה בעבר לסדרה נפרדת, טורפי הים, שבוטלה); מותאמת לחיים בים אף יותר משאר משפחות הסדרה.

כלבי-הים הם הפחות מוכרים בין היונקים הימיים. מבחינת הסתגלותם הצורנית למעבר מהיבשה למים, הם בעמדת ביניים בין אריות-הים ששימרו תנועה יבשתית על ארבע, המאפשרת להם להופיע בקרקסים ולאזן כדור על חוטמם, לבין הלווייתנאים, אשר איבדו לגמרי את יכולת התנועה על היבשה, אבל פיתחו איבר תנועה מימי כה יעיל, המאפשר להם ביצועים על-מימיים מרהיבים המושכים גם הם קהל.

כלבי-הים נמצאים בכל הימים ובכל קווי הרוחב, כולל גופי מים מתוקים כמו ימת ביקל והים הכספי. מנגנוני שימור חום יעילים מאפשרים להם לשרוד בתנאי קור קיצוניים, ואומנם מינים אחדים של כלבי ים הם היונקים היחידים שקבעו מושבם על פני יבשת אנטארקטיקה.

יש בעולם 18 מינים של כלבי ים, ארבעה מינים חיים באנטארקטיקה בלבד, מין נוסף, פיל-הים הדרומי, התפשט מאנטארקטיקה צפונה עד קו רוחב 40̊, חמישה מינים ארקטיים, חמישה סוב-ארקטיים, שניים סוב-טרופיים צפוניים ומין טרופי אחד: כלב-הים הנזירי מהוואי.

בים התיכון חי מין אחד בלבד, כלב-הים הנזירי הים-תיכוני (Monacus monacus), שתפוצתו המקומית כוללת את חופי הים-התיכון והאיים שבו, החוף האנטולי של הים השחור, צפון חופה המערבי של אפריקה והאיים הקנריים. לחצי התיעוש ותרבות הפנאי על החופים דחקו ודלדלו בהדרגתיות את האוכלוסייה עד לכמות המדאיגה של היום, הכוללת רק כמה מאות פרטים בים האגאי והיוני ובחופי מרוקו ומאוריטניה, באזורים צוקיים קשים לגישה ובמערות. האוכלוסייה מחולקת למושבות שחלקן כוללות פרטים בודדים, שאינם יכולים להתרבות. מין זה נמצא בראש רשימת העומדים בסכנת הכחדה באירופה.

מין זה חי בחופי הארץ, באזור ראש-הנקרה, עד לפני כמה עשרות שנים. בפעם האחרונה נראה פרט בודד בשנת 1963. זהו מין גדול יחסית שאורכו מגיע ל-2.5 מטרים ומשקלו ל-300 ק"ג. הוא ניזון בכל יום מדגים ורכיכות בכמות השווה לכחמישה אחוזים ממשקלו. בגלל דלדול מקורות המזון הוא מתחרה לא פעם בדייגים על שלל הרשת, תחרות שתוצאותיה ניכרות היטב ברשתות. מחזור התרבותו (הריון והנקה) נמשך כשנה, ותקופת ההמלטה נמשכת בין חודש מאי לחודש נובמבר. יוון מנהיגה כיום מערכה נמרצת כדי להציל את המין הזה מכליה וכדי לנסות לאוששו. מין נוסף מאותו סוג חי לחופי הוואי ומין שלישי שהיה נפוץ באיי הים הקריבי, נכחד.

אוכלוסייתם נאמדת ביותר מ-20 מיליון פרטים. למשפחה זו שייכים הן בעלי החיים הגדולים ביותר מבין טורפי הים והן הקטנים ביותר שבה. מכונים גם: "כלבי ים אמתיים". צורתם הכללית מוארכת, דמוית טיל. הסנפירים האחוריים צמודים ומשמשים ככוח הדחיפה העיקרי במים.

כלב-הים נראה כך כיוון שגפיו התנוונו והתקצרו לסנפירים ופרוותו קצרה וצפופה ללא שרידי שערות הסומרות במים. כמו כן שכבת השומן שלו ממלאת תפקיד כפול, הן בשמירת חום והן ביצירת מבנה הידרודינמי, צווארו טלסקופי ויכול להתכנס אל תוך גופו, איברי המין והפטמות התכנסו אל תוך כיסים מתחת לעור, ואפרכסות אוזניו, ריסיו ועפעפיו אבדו.

להבדיל מאריות הים, כלבי הים חסרי תנוכי אוזניים חיצוניים. אפרכסת האוזן מופיעה לעיתים בדמות פיסת עור, ללא סחוס. בחלק מהמינים אין כלל אפרכסת.  יש להם שערות קשות וצוואר קצר מאוד. אלא רק חורי שמיעה קטנים. כמו כן, הם אינם מסוגלים להעביר את סנפיריהם האחוריים תחת גופם כדי ללכת עליהם והם נעים רק באמצעות סנפיריהם הקדמיים. פתחי הנחיריים והאוזניים ניתנים לסגירה. הפרווה סמיכה וקצרה. בעבר השתמשו בפרווה זו לייצור מזחלות ומגלשיים, כדי למנוע החלקה אחורה בעת טיפוס.

.לכלבי הים אין פרווה עבה במיוחד ולא פרווה כפולה כמו שיש לדובי הים. פתרונם של כלבי-הים, שאותו אימצו בנפרד ובמקביל גם הלוויתנאים שמוצאם האבולוציוני שונה לגמרי, הוא מוצלח במיוחד: שכבת שומן תת-עורית המשווה להם את הצורה ה"נקניקית". אם נפרוס בדמיוננו פרוסה ממרכז גופו של כלב-ים החי באזור קר, נראה גליל פנימי של קרביים ושרירים, המוקף בגליל חיצוני שעוביו מגיע ל-15 ס"מ. השומן אינו דחיס ומקדם הבידוד שלו נופל אך במעט מזה של האוויר. כך, למרות שעורו של כלב-הים הצולל מתקרר מיד לטמפרטורת המים, הליבה של האיברים הפנימיים, הדם והשרירים, שומרת על חומה. עובי שכבת השומן הוא עונתי, והוא מגיע לשיאו לפני עונת הרבייה, שהיא תקופת צום אצל הזכרים ובעיקר אצל הנקבות המניקות. אז מנוצל השומר כמקור אנרגיה לגוף.

הגורים נולדים על הקרח עם שכבת שומן דקה ביותר ועליהם לפתח אותה במהירות בתקופת ההנקה כדי לשרוד ולהתחיל לצלול. לגורים של כלבי-הים פרוות-גורים מיוחדת ששערותיה ארוכות פי כמה משל הבוגר, המותאמת לבידוד באוויר. הגורים של כלבי-הים הארקטיים נולדים עם פרווה לבנה אשר משמשת להסוואה ועם שיער שמבנהו נועד לשבור את קרינת השמש לכיוון העור הסופג אותו. האוויר הקרוב לעור מתחמם, נלכד בתוך הפרווה ויוצר אפקט "חממה" המנוע איבוד חום.

פרט לפיל הים הדרומי כל יתר החברים בקבוצה זו מזדווגים במים. הם עדיין צריכים לעלות אל היבשה (או לקרח מוצק) לשם הלידה וגידול הגורים בתקופת חייהם הראשונה. הבוגרים לא עוזבים את החוף במשך כל תקופת ההנקה אותה הם מעבירים בצום, שבו הם יכולים לאבד עד 40-50 אחוזים ממשקלם.

בחלב האם של קבוצה זו יש ריכוז שומן גבוה יותר ולכן תקופת ההנקה קצרה יחסית ארבעה ימים עד שלושה חודשים שבה הגורים הנולדים עולים במהירות רבה ביותר במשקל.

 

 

מותאמים לחיים במים יותר משאר בני הסדרה.

תנועת כלבי-הים במים דומה לתנועת דג: הסנפירים האחוריים מקבילים לציר האורך של הגוף, כמו זנב הדג, וסמוכים מאוד זה לזה. הם נעים לצדדים עם החלק האחורי של הגוף בתנועה צלופחית שונה לגמרי מתנועת הדולפינים, המכים בזנבם המאוזן מעלה ומטה, ומתנועתם של אריות-הים החותרים בעזרת סנפיריהם הקדמיים ונראים כעפים במים. הסנפירים הקדמיים לרוב דבוקים לצדי הגוף, אך העדרן של עצמות השכמה מאפשר להם גמישות, המנוצלת להיגוי ולתמרון חד. מינים מסוימים מסוגלים לפתח בעת הנדידה מהירויות שיוט אופקי של עד 20 קשר (37 קמ"ש), אולם חמישה קשרים (9 קמ"ש) היא המהירות האופיינית.

בבני משפחה זו מצויים הסנפירים הקדמיים קרוב למדי לראשה של החיה. הם קטנים מן הסנפירים האחוריים, מופנים הצדה, ומשמשים משענת בשעת התנועה ביבשה. את סנפיריהם האחוריים הפונים דרך קבע לאחור, בדיוק כמו הזנב, אין כלבי-הים יכולים להפנות קדימה, ומשום כך הם מתקשים לנוע ביבשה. הליכתם היא מעין זחילה, כשחלק גופם הקדמי נשען על החזה ועל הסנפירים הקדמיים, והחלק האחורי – על האגן. כלבי-הים שוחים בתנועות צדדיות של רגליהם האחוריות, הנעות יחדיו כזנב-דג, שעה שהסנפירים הקדמיים צמודים לגוף. על היבשה תנועה איטית בעזרת פיתולים. התנועה העיקרית שלהם היא באמצעות החלק האחורי של הגוף. הם נעים על היבשה בקפיצות מפותלות קטנות, כשהם נשענים על הגחון. מסורבלת ככל שהיא נראית, עשויה דרך תנועה זו להיות מהירה למדי בעת הצורך. בתוך המים אין להם שום מתחרים. אין הם נזקקים לגפיים הקדמיים לצורכי השחייה, אלא מניעים עצמם בתנועות דמויות דג של הסנפירים האחוריים. דרך זו מאפשרת להם חתירה מהירה ביותר דרך המים ושינויי כיוון חדים ופתאומיים. הם שחיינים וצוללנים מעולים, אך חסרי יכולת להסתובב ולתרום לתנועה ביבשה. לכן התנועה בקבוצה זו ביבשה איטית ומאופיינת בזחילה והיגררות קדימה ולא בהליכה/ריצה כמו בקבוצה האחרת.

 

חיים בלהקות גדולות. משך ההיריון 8-12 חודשים. הבגרות המינית בגיל 3-4. אורך חיים   20-30שנה. יש בהם פוליגאמיים וגם מונוגאמיים. בגודל אין הבדל בין זכר לנקבה.  לכלבי הים 26 – 36 שיניים, בהתאם למין. הם אוכלים דגים, דיונונים וחסרי חוליות שונים, ואף טורפים כלבי ים צעירים בני מינים אחרים. הם חיים בים ועולים בעונת הרבייה לחופים חוליים וסלעיים, לאיים ולמשטחי קרח. חלק מהסוגים במשפחה חברותיים מאוד (פיל-הים, למשל), ואחרים הם יחידאים. יש מהם החיים בשפכי נהרות ובאגמי מים מתוקים.

 

המשפחה כוללת  שלושה עשר  סוגים ובהם  שמונה עשר מינים. בארץ מין אחד: כלב ים נזירי.

רוב הסוגים נפוצים בחצי הכדור הצפוני, במים קרים וממוזגים. אחדים חיים באזור הקוטב הדרומי. תפוצה בארץ: פרטים ממין אחד, כלב-ים נזירי, המצוי בים התיכון, הזדמנו בעבר לחופי הארץ. במשפחה 10 סוגים ובהם 19 מינים.

להלן כמה מינים בולטים של כלבי הין, בהם אנו פוגשים בדרך כלל, בטיול באנטארקטיקה:

 

 

זו כלב הים היפה ביותר באנטארקטיקה. ניתן לזיהוי די קל הודות לראשו הקטן יחסית לגופו, פרצופו המתוק המתאפיין בפה המתעקל כלפי מעלה בחיוך תמידי, אף קטן ושערות שפם קצרות. הגוף מנומר בכתמי כסף על רקע כהה בגב ובהיר בבטן. אורך בין 2.5 ל-3 מטר, די קטנים. הנקבות גדולות קצת יותר. שוקלים בין 400 ל- 600 ק"ג.

זהו היונק הדרומי ביותר בעולם! חי כמעט באופן בלעדי באזור הים הקפוא (Pack-ice) ומגיע בתפוצתו דרומה עד למעלת רוחב º78 דרום. כ- 800 אלף פרטים חיים באנטארקטיקה. בחורף הוא אינו נודד צפונה אלא נשאר באזור האנטארקטי, כשהוא מבלה את רוב זמנו מתחת לקרח במים החמים יחסית, ועולה באופן סדיר לנשום דרך פתח נשימה בים הקפוא אותו הוא שומר נקי מקרח בעזרת שיניו. כתוצאה מפעולה זו שיניו מאבדות מחוזקן, נשברות ונופלות, עובדה הגורמת לקיצור חייו – הוא חי לא יותר משתים עשרה עד עשרים שנה, קצר מאוד יחסית לכלבי הים האחרים שחלקם מגיע לגיל ארבעים. זאת למרות ששני הטורפים הפוטנציאלים שלו – האורקה וכלב הים הנמרי אינם מגיעים בדרך כלל כל כך לטריטוריה הדרומית כל כך שבה הוא נפוץ.

כלבי הים וודל שוחים עד כ- 20 ק"מ מסביב לחורי הנשימה בחורף, וכ- 100 ק"מ מסביבם בקיץ. הם צוללנים מעולים הניזונים בעיקר מדג הקוד האנטרקטי הגדול (1.5 מטר אורך, 75 ק"ג) אותו הם צדים בעומק של כ- 500 מטר! הם יכולים להגיע בשחייה חרישית עד למספר סנטימטרים מהדג בלי שזה חש בהם. בנוסף הם אוכלים קריל, דיונון ושאר יצורים ימיים קטנים. הם מכלבי הים הקולניים ביותר ויש להם תקשורת מפותחת ביותר בין הזכר והנקבה שעיקרה נעשית מתחת למים.

כלב הים וודל הוא מתבודד החי בדרך כלל לבדו. רק בעונת הרבייה (סוף אוגוסט) נוצרת משפחה: זכר, נקבה ומספר גורים היכולים לחלוק חור נשימה אחד, לא יותר. אין להקות או קולוניות של כלבי הים האלה. עונת ההמלטה היא ספטמבר (ג'ורג'יה הדרומית) – נובמבר (אנטארקטיקה עד קו רוחב 78 דרום). בדרך כלל נולד גור אחד במשקל של כ- 25 ק"ג המוכפלים בתוך כעשרה ימים כתוצאה מחלב האם העשיר. בתקופת ההנקה (כשבעה שבועות) האם צמה, והזכר מגן על הטריטוריה הימית הסמוכה להרמון מפני זכרים אחרים. הגור משיל את פרוותו ולובש כסות בוגר כשהוא בן חודש שאז הוא מתחיל לשחות. מיד עם תום ההנקה הנקבה מתעברת שוב על ידי הזכר, והמשפחה מתפרקת וחוזרת לים לחיים סוליטריים.

 

גדול, אלים ונהדר. יש כ- 200 אלף פרטים באנטארקטיקה. מאופיין בראש ענק דמוי נחש עם חיוך תמידי ופה גדול המתעקל כלפי מטה. צבע הפרווה מתאים להסוואה:  הגב כהה (כך כשהוא נמצא בעומק המים קשה לדגים ולפינגווינים שמעליו להבחין בו על רקע המים הכהים) והבטן בהירה (כך שבהיותו למעלה קשה לראותו מלמטה). כשרים לרבייה בגילים שבין 2-7 שנים לנקבות, 3-6 שנים לזכרים. כחמישים אחוז ממזונם הוא קריל והיתר דגים, פינגווינים וגורים של כלבי ים אחרים.

יכול להיות מסוכן גם לבני אדם. בדרך כלל לא מתעניינים באנשים, אבל ידוע על מקרה שבו נטרף אדם. אין לו, בדומה לדוב הקוטב הצפוני, אויבים טבעיים. לפעמים, כשהם צעירים, הם נתקפים על ידי אורקות, אבל לא כשהם בוגרים.

 

זה המין הנפוץ ביותר – יש כ-4 מליון פרטים. אבל מאחר והם חיים בעיקר בקרח הצפוף, לא רואים הרבה מהם בים הפתוח. יש להם ראש מוארך הרבה יותר מזה של כלב הים של וודל. בערך אותו אורך אבל משקל נמוך הרבה יותר: כ- 250 ק"ג.

הנקבה עולה לפני הקרח לטפל בגור, ולידה יש תמיד זכר שאינו האב, המחכה להזדווג איתה ובינתיים שומר עליה בהתנדבות. זמן ההיריון: כ- 9 חודשים, לידה אחת במחזור של שנה המותאם לעונות השנה באנטארקטיקה.

ניזון מקריל ולא מסרטנים כמו שהשם מרמז – אין סרטנים באנטארקטיקה. אבל בכל זאת קריל קצת דומה לסרטנים ומכאן השם.

סימני זיהוי – צלקות לאורך הגוף שנגרמו מכלבי הים הנמריים המנסים לצוד אותם כשהם קטנים

 

כ-600 אלף פרטים באזור אנטארקטיקה. יצורים ענקיים בעלי הבדל עצום בגודל בין הזכר והנקבה: הזכר כ-4 טון ואילו הנקבה בין 1-2 טון בלבד. הזכרים הבוגרים מצוידים באף מפותח המסוגל להתנפח עוד יותר בעת הצורך, בשלו זכה המין לשמו. הזכרים מגיעים לחוף בסוף ספטמבר ומיד מתחילים להילחם ביניהם על טריטוריות. גם הצעירים משתתפים בעניין בכדי לפתח את יכולותיהם.

הנקבות מגיעות לאחר מכן בימי ההיריון האחרונים שלהן, בוחרות את הזכר/המיקום המועדף עליהן ומיד יולדות. הגורים הבודדים (אין כמעט תאומים) נולדים במשקל של כ-45 ק"ג. תוך עשרה ימים הוא עולה למשקל של כ- 120 ק"ג בתקופת ההנקה הנקבה מאבדת ממשקלה כ-200 ק"ג. הארגון הטריטוריאלי הוא הרמון שבו יש זכר אחד עם כמה עשרות נקבות. מיד לאחר הלידות מזדווגים הזכרים עם הנקבות שבהרמונם. בתקופה זו יש סכנה שחלק מהגורים יימחצו.

אחרי ההזדווגות הנקבות חוזרות לים לאכול, ושבות לאחר מכן לחוף לצורך המולטינג – השלת הפרווה הישנה והחלפתה בחדשה שתהיה עמידה לתנאי החורף הקרב. הזכרים נשארים ביבשה בצום, ולאחר כחודש גם הם מחליפים את פרוותם. לאחר מכן חוזרים כולם לים שם הם מבלים כעשרה חודשים מבלי לחזור לחוף. יכולים לצלול מתחת לפני המים עד לשעתיים (שיא עולמי) ולהגיע לעומק צלילה ממוצע של כ- 400 מ' (השיא העולמי שלהם: 2 ק"מ עומק). חיים כ- 20 שנה, בגרות מינית בסביבות 7-8 שנים. למבוגרים אין אויבים טבעיים.

 

בעשרות השנים האחרונות נכחד כלב הים הנזירי מעשר ארצות: סנגל, פורטוגל, ספרד, צרפת, איטליה, מלטה, לבנון, סוריה, ישראל ומצרים. מין זה נמצא בסכנת הכחדה בעיקר בגלל פעולותיו של האדם ומעריכים כי כיום חיים רק כ-400 פרטים ממין זה והם מרוכזים במערב טורקיה, איי יוון ואזור מרוקו.

בישראל נראו פרטים בודדים שנצפו בחופי צפון הארץ, שכנראה הגיעו מחופי לבנון. בשנת 1934 ניצודו אם וגור בחוף דור הבונים. החוקר ישראל אהרוני סיפר שנתפסו אם ושלושה גורים בחוף הכרמל, ומאז נכחדו מנוף הארץ. לאחר שני דיווחים על כלבי ים שנראו מול חופי ישראל, שהתקבלו בסוף שנת 2009, התקבל בתחילת שנת 2010 דיווח מצולם על נקבת כלב ים נזירי ליד המרינה בהרצליה. זמן קצר לאחר מכן, נצפה כלב ים נזירי זכר באזור ראש הנקרה. ראו: הפתעה במים. כלב ים נזירי נצפה שוב

אורכו של כלב ים נזירי הוא בסביבות 80 ס"מ עד 2.4 מטר ומשקלו עשוי להגיע עד ל-320 ק"ג. הנקבות קטנות במקצת מהזכרים. צבע פרוותם הוא חום או אפור כהה ובטנם לבנה. הגורים נולדים בעיקר בסתיו, נכנסים למים שבועיים לאחר מכן ונגמלים מיניקה בגיל של כ-18 שבועות. הם מגיעים לבגרות מינית בסביבות גיל 4. אורך חייהם הוא כעשרים שנה.

כלבי ים הם פעילי יום וניזונים מדגים ומרכיכות, בעיקר מתמנונים, עד ל-3 ק"ג ביום.

 

אורך גופם מגיע ל-7 מ' ומשקלם כ-1500 ק"ג. שערות גופם מנוונות, אולם שכבת שומם עבה עוטפת את כול גופם ומגינה עליו מפני הקור. ניזונים לסרטנים ומרכיכות. גם לזכר, גם לנקבה ניבים ארוכים הבולטים משני צדי הפה ומגיעים באורכם ל-80 ס"מ. במשפחה סוג אחד – ניבתן (סוס ים) – Odobaenus ובו מינים אחדים. המין O. rosmarus נפוץ בחופי אלסקה, צפון קנדה וסיביר. הם חיים בלהקות גדולות שבהן יש לכול זכר קבוצת נקבות משלו. בתום היריון האורך 11 חודשים, הנקבה ממליטה וולד אחד. נקבות צעירות, שאינן ממליטות, עוזרות בהשגחה ובטיפול בוולד.

 

ראו באתר זה: הניבתן.