ירדן – טיול בארץ מואב

 

 

 

 

ירדן קרובה מאד. הנסיעה אינה דורשת התארגנות מיוחדת כמו לנסיעה רגילה לחו"ל ומכיוון שמדובר בארץ-ישראל ההיסטורית, נכון וכדאי לטייל בה במנות קטנות ולפי נושאים. טיול זה ייוחד לרמת מואב, שהיתה קשורה במשך מאות בשנים, קשרים היסטוריים ותרבותיים לארץ יהודה.

רמת מואב משתרעת מצפון לאדום, בין ים המלח למדבר ובין נחל זרד לנחל חשבון. נחל זרד הוא גבול טבעי שהיה תמיד קבוע. הגבול הצפוני (נחל חשבון) הוא פחות קבוע והשתנה בהתאם לנסיבות. בתקופות של שפל היה הארנון גבולה הצפוני של מואב: "כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי" (במדבר כ"א 13, 26; שופ' יא 18). המישור הפורה של מואב (יהושע יג, 16 ,17, 9) השתרע מצפון לנחל ושם שכנו הערים החשובות: מידבא, דיבון, חשבון.  בירת מואב, קיר מואב (כרך) היתה בדרום. רמה שטוחה זו, הנקראת במקרא "המישור" (דברים, ג' 10). שימשה נושא למאבקים רבים בין ישראל למואב.

בראשית תולדותיה ובתקופות של שגשוש, הגיעה ממלכת מואב עד לירדן, כפי שניתן ללמוד מהכינוי "ערבות מואב", שניתן לחלק הדרומי-מזרחי של ערבות הירדן. הגבול המזרחי הוא המדבר, במקום בו עוברת כיום מסילת הברזל.  השם "מואב" אינו שגור בפי הערבים. 'מואב', במשמעותו המצומצמת (מזרד עד לארנון), נקרא בפיהם "ארד אל כרך". האזור שמצפון לארנון נכלל בתחום הבָּלָקָה ומשתרע עד ליבוק.

ארץ מואב גבוהה מן הגלעד אך אין לה אופי הררי, והיא דומה יותר לרמה מישורית, מכאן הביטוי "שדה מואב" (בראשית ל"ו, 35). הרי מואב תלולים מאד במערב ומתרוממים כחומה בצורה מעל ים המלח. זרימת הנחלים ממנה לים המלח היא בהפרש גבהים ניכר (עד 1,650 מ' בדרום ו-1,300 מ' בצפון). הנחלים יורדים בשיפוע תלול לים המלח ובחלקם התחתונים הם תלולים מאד. מבנה זה, שעשה את האזור לקשה לתעבורה, הופך אותו לאטרקטיבי לטיולים.

 

 

יש להניח שראשיתה של ממלכת מואב הוא בסוף המאה ה-14, ראשית המאה ה-13, קודם התנחלותם של בני ישראל בכנען. המואבים היו קרובים לעברים, קרבת לשון וגזע.לפי ספר בראשית (י"ט 37) מוצאם מלוט. ספור לידת מואב ועמון מכוח מעשי זימה במצב של שכרות (בראשית י"ט 30-38) בא כנראה לגנות את מוצאם וייחוסם..

כבר במאה ה-13 לפנה"ס היתה מואב ממלכה חזקה ומאורגנת שביצורים מגינים עליה אל מול המדבר. אך עוד לפני היאחזותם של בני ישראל כבש סיחון מלך האמורי, חלקים מידי מלך מואב. שירת מושלים עתיקה מתנה את מצוקת מואב בזמן ההוא:  "אוי לך מואב, אבדת עם כמוש" (במדבר כא 29). לאחר מפלת סיחון עברו חלקים אלו לידי ישראל. פרשת בלק ובלעם משקפת את היחסים המתוחים בין מואב לישראל ערב ההתנחלות. מלך מואב ניסה להפעיל "מארה" כנגד בני ישראל אך בני ישראל לא תקפו את מואב.

תהליך התנחלותם של שבטי ישראל בעבר הירדן הוא קשה לשחזור. אזורי ההתנחלות העיקריים של שבטי ישראל ממזרח לירדן השתרעו באזור הסמוך לנהר ולא חרגו מן החבלים המרכזיים שבין הירמוך לארנון – שבטי גד וראובן ישבו , מעורבים זה בזה. בחלקו הדרומי של האזור, מדיבון-גד ועד חשבון. מכאן צפונה, בגלעד הדרומי, ישב שבט גד לבדו.

מואב התחזקה במאה ה-12 לפנה"ס. עלייתה של מואב כרוכה בהתפשטותה צפונה לארנון, לארץ המישור ולערבות מואב. מכאן הלכה מואב בידי המלך עגלון, אל גדתו המערבית של הירדן ושעבדה את בני בנימין. אהוד בן גרא, שנטל את היוזמה למלחמת העצמאות מילא קודם תפקיד מרכזי בשבטו כראש משלחת הווסלים שהעלו את המנחה השנתית למלך מואב. במלחמתה נגד ישראל, חברה מואב לעמון ולעמלק (שופ' ג' 13).

 

 

מן המסופר במגילת רות, נראה היה שהיו קיימות תקופות של יחסי שכנות. כך תושבי בית לחם עברו לגור בשדות מואב ונשאו נשים מואביות. עירוב שממנו יצא דוד. דוד המלך כובש את מואב ועשה בה שפטים.

בימי שלמה היתה השפעה נגדית. נשותיו המואביות הקימו "במה לשקוץ מואב בהר אשר על פני ירושלים" (מלכים א' י"א 7 ,1). ממלכת ישראל שלטה במואב רק כשהיתה חזקה! מואב היתה שוב עצמאית מזמן פילוג הממלכה בישראל. אך בימי עמרי (המלך החזק הראשון אחרי שלמה) השתלטה ישראל על מואב ועד לאחר מות אחאב, אז מרד בה מישע מלך מואב. שכבש כנראה ב-852-853 את ארץ המישור.

יהורם מלך ישראל, יחד עם יהושפט מלך יהודה ומלך אדום יצאו למסע מלחמה במואב, הכו בה, אך לא כבשוה (הסיבה וגם התוצאה לא לגמרי ברורות). מואב נשתעבדה לישראל שוב רק בזמן מלכותו של יואש. מואב שועבדה לתגלת פילאסר ה III- מלך אשור והעלתה מס, לו ולמלכים שלאחריו.

כאשר ירמיהו רואה את החורבן הוא מקדיש קינה לעמי עבר הירדן וביניהם מואב: "הו אל נבו כי שודדה" (ישעיהו פרקים ל"ח – ל"ט). המשך תולדותיה של מאוב מתואר על ידי יוסף בן מתיתיהו, המספר כי נבוכדנצר הבבלי אמנם הכה בה, אך היא הוחרבה על ידי השבטים הערביים ולא נשאר לה זכר, אלא בשם ההיפארכיה "מואביה". שרידי המואבים נטמעו בעמים אחרים, ביניהם הנבטים.

 

בתקופת המלוכה הישראלית היתה מוקפת רשת של ביצורים, כחומת מגן נגד הנודדים. ישובי קבע רבים הוקמו בה, בעיקר בעמקים, ליד מקורות המים ובדרכים הראשיות.

מהשרידים המואביים בולטת מצבת מישע מן המאה ה-9. בה מצטיירת דמותו של מלך המחדש ערים, בונה מקדשים, סולל דרכים וחוצב בורות. מצבת מישע וכתובת נוספת מלמדים על קרבת המואבית לעברית.

היכן לטייל

 

 

"ימו של לוט", כפי שמכנים אותו תושבי עמאן, "ים המוות" כפי שהוא מוכר בעולם, נמצא במרחק  45 ק"מ מערבית לעמאן.  זהו אגם שאורכו  75 ק"מ ורוחבו 16 ק"מ ותכולת המלח שלו (%33) אינה מאפשרת חיים כלשהם.  ים המלח הוא המקום הנמוך בעולם ( 415 מ' תחת פני הים). בחלקו הדרומי של האגם, בנו הירדנים מפעלים להפקת אשלג. זהו למעשה חוף הרחצה הקרוב לבירה. תוך חצי שעה של נסיעה אפשר להשתכשך ולצוף על פני המים. ים המלח איננו חדש לישראלים. אך הנסיעה צפונה, כשים המלח מצד שמאל, יוצרת תחושה מוזרה של מראה.

 הלהיט בקרב התיירים הינו מלון Movenpik, כעשרה ק"מ דרומה לסוו'ימה יש מעיינות חמים הסמוכים לחוף וניתן להשתכשך במימיהם ובמי המלח לסירוגין.

 

ואדי מוג'יב (נחל ארנון) הוא קניון מרשים באבן חול שמימיו נשפכים לים המלח מול עין גדי.

זהו הנחל העמוק ביותר במואב. אחת החוויות החזקות שירדן מסוגלת להעניק הוא טיול בקניוני אבן החול של הנחל, שהיה יעד פופולארי למטיילים ירושלמיים בתקופת המנדט. הקניון האדיר על מצוקיו הצבעוניים ושפעת המים הזורמת ממנו איננה מזכירה שום דבר מצדו הישראלי של הים אלא מספקת חוויה שונה בתכלית.

 

סידרת מעיינות הפורצים במרחק של כמה עשרות מטרים מן הכביש, כמה ק"מ מצפון לשפך ואדי זרקא מעין.  בשמו הערבי של אחד מהם, "סיר שאהאר" נשתמר צליל השם העברי "צרת השחר".  זהו אתר מרפא קדום שנקרא בשם היווני "קלירוהי" שפירושו "זרם נאה". במעיינות אלו נהג המלך הורדוס למצוא מזור למכאוביו.  המעיינות החמים שוכנים בבקעה חקלאית פורייה, שהיוותה בעבר את העורף החקלאי של מבצר מכוור.

 

 

עיירה נעימה ונקייה, גדושת חנויות מזכרות ומסעדות קטנות, השוכנת  30 ק"מ מדרום מערב לעמאן. העיירה מאוכלסת ברובה נוצרים שעקרו לכאן מכרך. זוהי מיידבא, עיר עתיקה שמוזכרת לראשונה בכתובים במסע כיבושי יהושע. נמצאת על רמת מואב הנקראת במקרא "ארץ המישור". עיר זו, המוזכרת הן במצבת מישע מלך מואב והן במשא מואב של ירמיהו, חייבת את פרסומה דווקא לתקופה הביזנטית, המאוחרת יותר. בתקופה זו היא היתה למושב הגמון והיו בה תריסר כנסיות. המפורסמת במיניהן היא כנסיית סנט ג'ורג' היוונית-אורתודוכסית ורצפת הפסיפס המעטרת אותה. ברצפה, שנבנתה בתקופת הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס, משובצת מפת ארץ ישראל, המורכבת משני מיליון אבנים על פני שטח של כ- 140 מ"ר. הרצפה נשתמרה רק בחלקה, אך עדיין מהווה תיאור חי ואמין של ארץ ישראל בתקופה הביזנטית.

כדאי להציץ גם בפסיפסים שנותרו בכנסיית אליהו הנביא, הקתדרלה וכנסיית הבתולה הסמוכות ובכנסיית השליחים הנמצאת מעט דרומה.

 

 

 10 ק"מ מערבה למדבא, על שלוחה נמוכה יחסית של ג'בל נבא, נמצא כנראה המקום המכונה במקרא "ראש הפסגה".  במקום זה עמד כנראה בלעם וברך את בני ישראל במקום לקללם.  כאן, לפי האמונה, ראה משה רבנו את הארץ המובטחת ואליה לא בא.  כשעומדים ומביטים על נופי "הארץ המובטחת" שממול אפשר להרגיש יותר משמץ של הזדהות עם מעמדו הטרגי של משה רבנו שיכול היה רק לראות את הארץ ואליה לא לבוא ולהתחלק בתחושת העוול (אלא אם נאמץ את ההסבר הטוען שהקב"ה לא העניש את משה, אלא דווקא עשה עמו חסד, שהרי אין לחלום אויב גדול יותר מאשר הגשמתו). במקום כנסייה פרנציסקאנית שנבנתה בשנות ה-30 ובה פסיפסים ביזנטיים מרשימים.  החוויה העיקרית הינה המראה הנשקף ממול:  ים המלח, הירדן, נאת יריחו ומורדותיהם המזרחיים של הרי יהודה.  ביום יפה (שתמיד קרה יום לפני היום בו הגעתי), ניתן לראות את מגדלי אוגוסטה ויקטוריה וא-טור שעל הר הזיתים ואת מגדל האוניברסיטה שעל הר הצופים.

 

 

 6. דיבאן (דיבון).

אתר ארכיאולוגי מקראי, הנמצא 65 ק"מ דרומית לעמאן. זהו אתר בין שתי גבעות. הדרומית תפוסה על ידי הכפר הערבי דיבאן והצפונית על ידי שרידי דיבון העתיקה המופיעה כבר במקרא, ברשימת ערי מואב. צורתו של האתר הדו גבעי היא אולי הסיבה לשמו הארמי "דבשתא".

בחרנו להזכיר את המקום, לא בגלל השרידים המעטים שנותרו בו, אלא בגלל חשיבותו ההיסטורית. כאן היתה בירתו של מישע מלך מואב וכאן נמצאה ב-1868 מצבת מישע – מצבת ניצחון שהעמיד מלך מואב לזכר ניצחונו על ישראל.

 

 

 7. אום אל ריסאס.

כנסיה ביזנטית מן המאה השמינית הנמצאת על דרך עפר כמה ק"מ מזרחית לדיבאן.  ברצפת הכנסייה הקרויה על שם סטפן הקדוש, נחשף פסיפס מרהיב עין, מן היפים שבעבר הירדן.  במרכז הפסיפס דגם של סריגים ובמסגרות החיצוניות מתוארות ערי ארץ ישראל משני גדות הירדן וערי הדלתא של מצריים.

 

 

מרחצאות יפהפיים הנמצאים 35 ק"מ מדרום מערב למדאבא, בלב בקעה געשית לגדתו הצפונית של ואדי זרקא מעין (נחל נחליאל). בדרך היורדת לחממת מעין נשקפים מראות נפלאים. במקום ניגרים מי גופרית חמים ממספר מפלים המעניקים למתרחצים עיסוי טבעי. רחצה לילית במי הבריכות היא חוויה נהדרת.  המקום מתואר בפרוטרוט בכתביו של היסטוריון תקופת הבית השני, יוסף בן מתיתיהו, שכנראה לא ביקר במקום.

 

מבצר מתקופת בית שני, הנמצא כ- 45 ק"מ מדרום מערב למאדבא, לגדתו הדרומית של ואדי זרקא מעין, מול חממת מעין.  זהו מבצר מרשים שנבנה על גבי תל מלאכותי בידי אלכסנדר ינאי ומזכיר בצורתו את מבצר דוק שליד יריחו ובסיפורו את הרודיון ומצדה.  תפקיד מבצר זה, בדומה למצודות החשמונאים במדבר יהודה, היה קודם כל להגן על השושלת. עם הזמן ובנוסף שמשו כנראה גם כמחסני חירום ואולי כמגינים על הממלכה.  המבצר שופץ והורחב על ידי הורדוס וכאן נכלא יוחנן המטביל על ידי הורדוס אנטיפס. האחרון חשש מהפופולאריות הגואה של יוחנן המטביל ולא אהב את ביקורתו הפומבית על נישואיו לאשת אחיו הרודיאה.  לילה אחד חוללה שלומית בפני דודה וזה, בהתלהבותו כי רבה (טוענים שהיה זה ריקוד ארוטי במיוחד), הציע לה בתמורה את כל שתאבה נפשה. שלומית בהתייעצות עם אימה, בקשה את ראשו של יוחנן המטביל…

בזמן המרד הגדול ברומאים בשנת  72 לספירה נמלטו לכאן קנאים מירושלים; כאן ניהלו קרב גבורה, עד שהוכנעו בידי הרומאים.  אל המצודה הנקראת בערבית אל משנקה ניתן לעלות בגרם מדרגות.  השרידים אינם מרשימים אך התצפית יפה והסיפור ההיסטורי נוגע ללב.

 

מרבית כלי הרכב נוסעים מעמאן לעקבה בדרך המדבר הנוחה אך משעממת. המטיילים, בפרט אלו הנוסעים ברכבם, מעדיפים את דרך ההר המכונה "דרך המלך" היפה יותר והעוברת דרך האתרים ההיסטוריים כראך, טפילה, דאנה, שובך ופטרה וחוצה את מצוקיו האימתניים של ואדי מוג'יב. שבעת העתיקה היתה "דרך המלך" אחת משתי הדרכים שחצו את ארץ ישראל לאורכה ושמשו את הנוסעים ממצרים לארם נהריים..הדרך התנ"כית שופצה בידי הקיסר הרומאי טריאנוס בראשית המאה השנייה לספירת הנוצרים. מרבית אתרי הטיול נמצאים על דרך המלך.

 

 

מבצר צלבני ענק, הנמצא בלב עיר שהיא בירה של מחוז בשם זה. נמצאת על "דרך המלך"  129 ק"מ דרומית לעמאן.  כרך שוכנת בגובה של כ- 1000 מ' מעל פני הים, בהרי מואב.  זוהי קיר מואב של תקופת המקרא. כאן, לפי המסופר בספר מלכים, הקריב מלך מואב את בנו על החומה. הצבאות המאוחדים של יהודה, ישראל וארם, לא יכלו לעמוד בפני המחזה ונסוגו.  כרך ידועה בעיקר במצודה הצלבנית המרשימה המזדקרת מעליה.  כאן הקימו הצלבנים את פטרה דזרטי שהיתה בירת הסניוריה של עבר הירדן.  פטרה דזרטי היתה מבצרו של רינו דה שאטיון, שליט עבר הירדן (שכונה על ידי הערבים "רינאת אל שייטאן"), שבמעלליו סיבך את הממלכה בקרבות מיותרים עם צלאח א-דין.  פסלו של האחרון ניצב במרכזה של כיכר קטנה בכניסה לעיר. כרך היתה מיושבת על ידי יהודים עד למאורעות תרפ"ט.

 

 

קניון מרשים עתיר מים, המסמן את גבול מואב ואדום.  זהו ערוץ נהדר, אותה חוצה "דרך המלך". נמצא  45 ק"מ מדרום לואדי מוג'יב.  נחל זה הנראה כמעט יבש במקום בו חוצה אותו הדרך, אוסף בדרכו מי מעיינות רבים ומסתיים בקניון נהדר ליד נאת המדבר אל צאפי (צוער). זהו טיול רגלי מרהיב ביופיו. זהו טיול האורך שלושה ימים ומחייב גלישה בחבלים.

ואדי בורבייטה לעומת זאת, הוא למעשה  חלקו העליון של נחל זרד, הגבול בין מואב לאדום. נחל זרד (ואדי חאסי), המפריד בין אדום למואב הוא השלישי בכמות שפיעתו בעבר הירדן, אחרי הירמוך והיבוק. מן השרידים הגעשיים והמעיינות החמים שבגדתו הדרומית אנו מניחים כי ראשיתו כנראה בהתחתרות בשבר טקטוני. גדתו הצפונית תלולה וגבוהה ומתרוממת לעתים כ-400 מ' מעל הגדה הדרומית. הסיור בנחל הוא הפתעה מרנינה לחובבי הנחלים בנגב ובמדבר יהודה. לנחל זה קניון צר ועמוק ובו זורמים מים בכמות גדולה ויורדים בסדרת מפלים קטנים. מי הנחל כחולים וחמימים. הטיול אורך כארבע – חמש שעות ומיועד לחובבי לכת וליודעי שחיה. דרך עפר מסמנת את סופו של המסלול. מכאן ניתן לרדת בנחל זרד התחתון, עד ים המלח.  לחילופין, ניתן ומומלץ לעלות בואדי עפרה, שם זורמים מים מעשרות מעיינות חמים, במפלים זעירים משובבי נפש.

 

 13.  ע'ור אל צאפי (צוער).

נאת מדבר בכיכר הירדן הנמצאת במרחק של 65 ק"מ מכרך; מול הנקודה הדרום מזרחית של ים המלח.  צאפי היא צוער המקראית שנקראת בתנ"ך גם בלע.  באותה תקופה היתה זו אחת מערי חמשת המלכים של ככר הירדן, שהפסידו בקרב לארבעת מלכי הצפון (בראשית י"ד).  בימי אלכסנדר ינאי היתה העיר בידי החשמונאים ומן התלמוד אנו למדים, שבצוער ישבו בתקופה זו יהודים.  במשנה ובספרות הנוסעים היא מוזכרת כמרכז לגידול תמרים.  השם צוער, שעוד היה בשימוש בתקופה הביזנטית ובתקופה הערבית הקדומה, נשכח ואבד. עתה מכנים את האזור בשם א-צאפייה, כלומר הצלולה, הזכה – על שום המים הצלולים והזכים שמביא עמו נחל זרד.  במקום נותרו שרידי האתר הממלוכי טווחין א-סוכר (טחנת הסוכר), שלושה ק"מ מדרום לגשר של ואדי אל חאסה.

 

 14. באב א-ד'רע.

אתר ארכיאולוגי הנמצא ק"מ אחד ממערב לצומת כביש ים המלח עם הכביש היורד מכרך. ראשיתו בתקופה הכלקוליתית ( 4,500 לפנה"ס) ושיא פריחתו בתקופת הברונזה הקדומה. זהו תל אבנוני, הממוקם בין שרידי חוור הלשון ונחשב לאחד מחמשת ערי ככר הירדן, שנהרסו כנראה ברעידת אדמה, (אולי זוהי מהפיכת סדום ועמורה). מעבר לחומה המערבית

השמורה יחסית, והנוף היפה הנשקף מכל עבר, התופעה המדהימה בבאב אל דרע היא אלפי הקברים המרוכזים בבית הקברות הענק שמדרום לכביש היורד מכרך.

 

15 טפילה.

עיר שוק נעימה הנמצאת  32 ק"מ מדרום לואדי חאסה, בגובה של כ- 1000 מ' מעל פני הים. טפילה היא אולי תופל הנזכרת בנדודי בני ישראל. י יתכן ששמה ניתן לה משיבוש השם הרומי אוגוסטופוליס.  טפילה היתה גם חוליה בשרשרת המבצרים הצלבניים.  כיום היא עיר בירה ציורית של מחוז בשם זה.  שמן הזית של טפילה, הנעצר מזיתים מיובשים, נחשב לטוב ביותר במזרח התיכון.

 

 16. בצרה.

אתר ארכיאולוגי הנמצא כ- 20 ק"מ דרומית לטפילה, סמוך לכפר בוציירה. בצרה נמצאת כ- 4 ק"מ מערבית לדרך המלך, ליד ואדי דאנה, בגובה של  1,100 מ' מעל פני הים ומקבלת את מימיה מעין ג'נין הסמוך. בצרה היתה עיר חשובה באדום ובתקופה מסוימת גם בירתה. נקראה כך בשל ביצוריה החזקים בפני בני המדבר. מוזכרת במקרא פעמים אחדות. למרות עברה העשיר של העיר, האתר איננו מרשים, אך חובבי מקרא וארכיאולוגיה ימצאו בו עניין.

 

 

טיול רגלי נעים ונוח בקניון שנחצב באבן חול עתירת צבעים. הנחל חושף בהתחתרותו שכבות נושאות מים ועל קירותיו גדלה צמחיה סובטרופית צפופה ורעננה. זהו טיול האורך כשעתיים הליכה נעימה לכול כיוון.