ילידי אמריקה ויחסם לטבע

ערך: גילי חסקין

ראו גם: האינדיאנים של קנדה, הסלמונים

צילום: גילי חסקין

רבות דובר על הכחדת האינדיאנים, ילידי אמריקה, בדרום על ידי הספרדים ובצפון על ידי האנגלים. חלקם מתו בחרב וחלקם במחלות. האתוס ההתיישבותי האמריקאי (וגם הקנדי) הציג את הילידים כאויביו האכזריים של האדם הלבן. כך גם בוימו המערבונים. השינוי הגדול חל בסרט "המוהיקני האחרון" וכמובן ב"רוקד עם זאבים".

עם הזמן, הבינו צאצאי האדם הלבן, שהם החריבו לא רק את התרבות הילידית, אלא גם את סביבתה. אכן, בשלב מסוים הם התעשתו וניסו להציל את הטבע, על ידי הקמת הפארקים הלאומיים. מאוחר מדי והשאלה לכמה זמן.

על יחסם של הילידים אל הטבע, ניתן ללמוד מטקס התפילה שהיו מבצעים טרם הריגתו של הביזון, או בתפילה לעילוי נשמתו של הלווייתן האפור:

"בוא, אדון המים, מלך הימים, אנו חבריך! בטובך אנו רוצים. עמנו אתה נוסע לזכות בכבוד גדול, מת אתה, אך מותך לא ישכח. מעצמותיך נפשוט הבשר, אך נשלחך בחזרה אל הים שם חשוב לחיות ולכן אל תירא! בוא בעקבותינו אל המעריצים אותך, אדון האוקיינוס הגדול".

כמו כן, מלמדים על כך, שני מסמכים מרגשים, שנכתבו במאה ה-19:

מאת: הצ'יף סיאטל של שבט צואמיש , 1853

 

 

"הצ'יף הגדול בוושינגטון שולח הודעה כי הוא מבקש לקנות את אדמתנו. הצ'יף הגדול שולח לנו גם מילות ידידות ורצון טוב. יש לו צורך מועט בידידותנו בתמורה. אולם אנו נשקול את הצעתו כי יודעים אנו שאם לא נעשה זאת – יכול האדם הלבן לבוא עם רובים ולקחת את אדמותינו.

איך אפשר לקנות או למכור את השמיים – את חום האדמה. הרעיון זר לנו. ועם זאת, אין אנו בעלים לרעננות האוויר או ניצני המים. כיצד אתם יכולים לקנותם מאיתנו? אנו נחליט בזמננו שלנו. כל חלק מארץ זו מקודש לבני עמי. כל מחט מבריקה של אורן, כל חוף חולי, כל ערפל בחורשים האפלים, כל חרק מזמזם, קדושים הם בזיכרונם וניסיונם של בני עמי. אנו יודעים כי האדם הלבן אינו מבין את צרכנו. חלק אחד של הארץ דומה בעניו למשנהו, כי הוא הינו הזר הבא בלילה ונוטל מהאדמה כל שהוא נזקק לו. הארץ אינה אחיו, אלא אויבו, וכאשר הוא מכניע אותו הוא נע הלאה. הוא עוזב את קברי אביו, וזכויות הלידה של ילדיו נשכחות מראה עריכם מכאיב את עיניו של האיש האדום. אין מקום שקט בערי האיש הלבן. אין מקום לשמוע את עלי האביב או את אוושת כנפי החרקים. ומה עוד יש בחיים אם אין האדם יכול לשמוע את קריאת הבדידות של העפרוני או את ויכוחי הצפרדעים סביב בריכה בלילה? האינדיאני מעדיף את הצליל הרך של רוח מנשבת על פני הבריכה ואת הריח של הרוח עצמה שנשטפה בגשם צהריים או בושמה בריח האורן. כי כל הדברים מתחלקים באותה נשימה – החיות, העצים, האדם. האדם הלבן אינו נראה כמבחין באוויר אותו הוא נושם. כאדם גוסס ימים רבים הוא אטום לצחנה.

 

 

צילום: גילי חסקין

 

אם אחליט לקבל, אעמיד תנאי אחד: האדם הלבן מוכרח להתייחס לחיות הארץ הזו כאל אחיו. פרא אני, ואינני מבין שום דרך אחרת. ראיתי אלף בופאלו נרקבים בערבות שם הושארו על ידי האיש הלבן שירה בהם מרכבת עוברת. פרא אני ואיני מבין כיצד סוס הברזל המעשן יכול להיות חשוב יותר מהבופלו אשר אנו הורגים רק כדי להישאר בחיים. מה הוא האדם ללא החיות? אילו נכחדו כל החיות היו האנשים מתים מבדידות גדולה של הנפש, כי כל שקורה לחיה קורה גם לאדם. כל הדברים קשורים.

ילדינו ראו את אבותיהם מושפלים בכניעה. ואחרי הכניעה הם מעבירים את ימיהם בבטלה ומרעילים את גופותיהם במזון מתוק ומשקה חריף. אין זה משנה היכן נעביר את שארית ימינו – הם אינם רבים.

דבר אחד אנו יודעים ואותו אולי יגלה האיש הלבן יום אחד. אלוהינו הוא אלוהים אחד. אתם יכולים לחשוב היום כי הוא שייך לכם כשם שאתם רוצים שתהיה אדמתנו. אך אינכם יכולים. הוא גוף האדם. הארץ יקרה לו, ולהזיק לארץ פירושו להערים זוהמה על יוצרה. גם הלבנים ייעלמו – אולי מהר יותר משבטים אחרים. המשיכו לזהם את מיטתכם ובלילה אחד תחנקו בזוהמתם שלכם. עת נשחטו כל הבופאלו אולם, כל הסוסים, פינות נסתרות של היער נספגו בצחנת המון אדם ומראה הגבעות הבשלות שעוות בחוטים מדברים, היכן סבך החורש? איננו. היכן הנשר? איננו.

 

צילום: גילי חסקין

 

יכולנו אולי להבין, אילו ידענו מה חולם האיש הלבן. אילו תקוות הוא מתאר לילדיו בלילות חורף ארוכים ואילו מראות הוא מבעיר בתוך מוחותיהם. אם נסכים – יהיה זה כדי להבטיח את השמורה אשר הבטחתם לנו. שם אולי נוכל לחיות את ימינו הקצרים כשם שנרצה. עת יעלם האיש האדם האחרון מפני הארץ, והזיכרון יהיה רק צל ענן חולף על פני הערבה, עדיין ישאו החופים האלה והיער הזה את נשמות בני עמי אשר אהבו את הארץ הזו כשם שיאהב הרך הנולד את פעימת לב אמו.

אם נמכור את אדמתנו – אהבו אותה כפי שאהבנו אותה אנחנו. שמרו עליה כפי ששמרנו עליה אנחנו. זכרו במוחכם את זיכרון האדמה כשם שהיא ביום בו אתם לוקחים אותה. ובכל כוחכם, בכל עוצמתכם ובכל לבכם – שימרו אותה למען ילדיכם ואהבו אותה כפי שאלוהים אוהב את כולנו. דבר אחד אנחנו יודעים: אלוהינו הוא אחד. ארץ זו יקרה לו. אפילו האדם הלבן אינו יכול להיות יוצא מן הכלל של גורלנו המשותף."

 

 

מסמך נוסף הוא נאומו של ה-Crowfoot”", דובר שבט ה-"Blackfeet", אשר חתם על הסכם כניעה עם עם ממשלת קנדה, לפיו הועברו 50,000  מיל מרובע לממשלה. הסכם שהביא להכחדת המזון ולהרעבת בני שבטו. מילותיו האחרונות לפני מותו ב- 1890:

 

 

 "מה הם החיים? נצנוץ הגחליליות בלילה, נשימת הביזון בחורף, הצל הקטן שרץ על העשב ונמוג בשקיעת השמש"?

היינו עם ללא חוק אולם היינו ביחסים טובים עם הכוח הגדול, בורא ושליט הכל. אתם הלבנים הנחתם שאנו עובדי אלילים. לא הבנתם את תפילותינו. לא ניסיתם להבין. כאשר שרנו את תפילותינו לשמש לירח או לרוח טענתם שהיינו עובדי אלילים. ללא הבנה הרשעתם אותנו ב"נשמות אבודות" רק בגלל שדרך הערצתנו שונה משלכם. ראינו את יצירת הכוח הגדול כמעט בל מקום: שמש, ירח, עצים, רוח והרים. לפעמים פנינו אליו דרך דברים אלה. האם יש בזה רע. אני חושב שאמונתנו אמיתית בישות עליונה, אמונה חזקה משל רוב הלבנים שקראו לנו "פגאנים". אינדיאנים הגרים קרוב לטבע ולשליט הטבע אינם חיים בחשיכה.

האם ידעת שעץ מדבר? הם אכן משוחחים בינים וידברו אליך אם תקשיב. הבעיה היא שאדם לבן לא מקשיב. הם מעולם לא למדו להקשיב לאינדיאנים כך שאיני מניח שיקשיבו לקולות אחרים בטבע. אני למדתי הרבה מעצים לפעמים על מזג האוויר לעיתים על בעלי חיים ולפעמים על הכוח הגדול".