יומן השייט לאי שפיצברגן

שפיצברגן – יומן מסע.

לצפייה במצגת תמונות בנושא : טיול לשפיצברגן

טיול בהובלת גילי חסקין, בתפעול חברת 'אקספלור'.

תודתי נתונה לחברת אקספלור ולצוות עובדיה בראשות מולה יפה לצוות הנהדר של אניית המסע שלנו ובעיקר ל-23 מטיילים שאלמלא הם, המסע הזה לא היה יוצא לדרכו.

19/07/2012

אוסלו. קרירות מענגת. בארץ הטמפרטורות משתוללות ואני משוטט במדרחוב של קרל יוהן, אמנם בחולצת קצרת שרוולים, אך נהנה מהקרירות. שיא הקיץ, תאריך שקל לזכור, מועד זריחתו של כוכב סיריוס וראשית ההצפות בנילוס. גם יום העצמאות של לאוס.

אוסלו (בנורבגית: Oslo) היא עיר הבירה של נורבגיה. אוסלו היא העיר המאוכלסת ביותר בנורבגיה – בעיר אוסלו חיים כ-617,000 תושבים ובאגד הערים אוסלו כ-912,000 תושבים (נכון לאפריל 2012). אוסלו ממוקמת בדרום המדינה, ושטחה הכולל הוא 454 קמ"ר, מתוכם 115 קמ"ר שטחים בנויים (שבהם 22 קמ"ר של שטחים פתוחים) ו-7 קמ"ר שטחי חקלאות, מרבית שטח העיר מכוסה ביערות ובאגמים. אוסלו, בירת נורווגיה, עיר גדולה ולא מלהיבה במיוחד. סמוך למדרחוב, בית הפרלמנט (Storting) המרשים[1]. בעיר בית אופרה מרשים וכך גם בית העירייה. המחירים מבהילים ממש. כוס קפה עולה כ-7$. המבורגר עלוב כ-20$!

אנו נפגשים בנמל התעופה ומכאן טסים כשלוש שעות צפונה אל Longyearbyen, הישוב המאוכלס ביותר בארכיפלג של סבלבארד, ששפיצברגן הינו הגדול שבהם.

ראו באתר זה: האי שפיצברגן.

נחיתה בחצות. קצת קשה לקרוא לזה חצות הלילה. שמש חצות מגיחה מבעד לעננים. השמש אינה שוקעת כאן ארבעה חודשים בשנה, מאפריל ועד אוגוסט. אנשים יורדים מהמטוס ומעיניהם נשקפת פליאה, שלא לומר תדהמה. עיגול של הרים מושלגים וביניהם קרקסים קרחוניים. מספר המטיילים הישראליים מפתיע. קבוצתנו מונה 23 ובמטוס פגשנו עוד ארבעה זוגות, המפליגים באניה אחרת. לאחר שעלינו על אוטובוס ציבורי ולאחר ששילמנו את דמי הנסיעה נזכרה אורית שראתה מישהו מסתובב עם שלט שעליו כתוב "Explore". ברגע האחרון איתרתי את הנהג, שלא נראה כאדם שהוצף על ידי הצעות עבודה. לשאלתי לאן נעלם, השיב בחיוך אווילי משהו. נסיעה קצרה למלון, מבטים משתאים באי שאדמתו קירחת מכול עשב. קצה העולם ממש. התמקמות במלון Radisson . פינוק מפתיע במקום כה מרוחק. אני חוגג את הנחיתה בבירה צוננת בבאר. מסביבי כולם מטיילים, מארצות שונות.

20/07/12

ארוחת בקר עשירה ומפנקת. הסמורגסבורד הסקנדינבי. המילה השבדית Smörgåsbord היא הלחם מילים של המילים smörgås – כריך פתוח ו-bord – שולחן. מקור המילה smörgås אף הוא בהלחם מילים, של המילים smör – חמאה ו-gås – אווז, אך משמעות הביטוי הפכה להיות “לחם בחמאה“. המושג השבדי bredda smörgåsar קיים לפחות מהמאה ה-16 ומשמעותו: “כריך פתוח בחמאה“. בפועל זהו מזנון עמוס בכול טוב. נציגה מהחברה המבצעת G Adventures, מקבלת את המזוודות. מישהו דואג. הנופש מתחיל.

בקר עצל, שוטטות בעיירה, שהיא הישוב הגדול בסבלבארד ומונה 300 נפש. האוויר חד וצלול. שמש זורחת, אך דומה והיא מקרינה קור. אנו בדיוק באמצע הדרך בין הכף הצפוני לבין הגבול הרוסי. הבתים צבועים בגוונים בוהקים. מוזיאון קטן ובו כמה פוחלצים וחפצי לבושים של ציידי הלווייתנים והחוקרים הראשונים, מחזק את תחושת ההרפתקה. דומה וכול מי שחי כאן עוסק בתיירות. אני שומע על טיולים רגליים בהרים, טיולים המשלבים קיאקים והליכה, טיולי חורף במזחלות שלגים, באופנועי שלג… מרגש. הרחוב הראשי, אם אפשר לקרוא כך לשורת הבתים הפזורים לאורכו, מלא בחנויות. אני נכנס לאחת מהם, היצע מדהים במחירים מדהימים עוד יותר, שלפחות חוסכים את ההתלבטות.

במלון פגשנו מטיילים נלהבים ששבו הבקר מן השייט, השפה העברית נשמעת גם מפיהם.

בסביבות השעה 16:00 אנו עולם על הספינה M/S Expedition. זו אניה בעלת גודל ממוצע, עם תאים בגודל שונה, ובמיקום שונה, דבר הבא לידי ביטוי במחירם. אני מתאכסן בתא של ארבעה, בקומה התחתונה ויוצא לחקור את הספינה, שאורכה 105 מ' ומשקלה 3663 טון. בקומה הראשונה נמצאים חדרי המכונות ומגורי חלק מהצוות. בקומה השניה נמצא "חדר בוץ" (Mud room), לאכסון המגפיים והמעילים הרטובים.  בקומה זו מתאכסנים ה"פלבאים" ואני בתוכם, בקומה שלישית תיירים משופרים יותר. בקומה רביעית נמצא דוכן הקבלה. מנהלת המלון הינה ברזילאית שחומה וחייכנית ושמה ג'וזינה (Josiane) . באותה קומה נמצא גם אולם ההתכנסות המוקף חלונות, בו מוגשים קפה, תה ועוגיות כדרך קבע ובו מתקיימות ההרצאות בעזרת מערכת קול משוכללת ומספר מסכים. בצד השני של אותה קומה נמצאת חנות המזכרות והמרפאה. בקומה חמישית חדר אכילה גדול ובאר "דב הקוטב". בקומה שישית גשר הפיקוד וחדר הכושר. מעליהם, סיפן נוסף ממנו נשקף הנוף סביב סביב.

כמקובל באניות, נערך תרגיל הצלה. אנו מתייצבים באולם הראשי, שותים קפה, טועמים מעוגות השוקולד ושומעים הנחיות בטיחות מפי קצין במבטא בולגרי כבד, כולל הדגמה איך נדחסים לחליפת צלילה יבשה. לאחר ההדגמה, יצאנו בארבע קבוצות, לסירות ההצלה. לכול סירה יש מדריך, לייתר דיוק, אחד מקציני האנייה. הקצין שלנו מסביר במבטא רוסי כבד שהעיקר הוא לשרוד ומביא כדוגמא את המרד על הבאונטי ואת סיפורו המיתי של שאקלטון, שהפליג בסירה קטנה הרבה יותר מאי הפילים לסאות' ג'ורג'יה. יש לציין כי כמה מגיבורי אנטארקטיקה, ביניהם אמונדסן, חקרו גם את האזור הזה.

ראו באתר זה: גיבורי אנטארקטיקה

אנו שומעים על סיכויי ההישרדות הקטנים במים הקרים ומקווים שלא ניאלץ לבחון את הנושא. בשלב הבא, הסבר כללי של אלכס (Alex Cowan), מוביל המשלחת. הוא מציג צוות מרשים וססגוני ולאחר הנחיות מייגעות משהו, אנו עולים לארוחת ערב, עם ארבע מנות. בקצב הזה קיים חשש שלא נוכל להידחק לחליפות ההצלה.

או יוצאים לסיפון, למרבה ההפתעה, לבושים בחולצות קצרות בלבד. האניה שטה לאורכו של פיורד Adventfjorden. מכול עבר נשקף מראה מסחרר. הרים גבוהים, מפרצים ולשונות קרח נשלחות אל הים. המדריכים מספרים שביולי לפני שלוש שנים בלבד, התקשו הספינות לעבור כאן, באזור הזה ממש, בשל גושי הקרח, שנת 2007 היתה קשה במיוחד. 21% מכול מעטה הקרח הארקטי אבד באותה שנה. שנת 2008 היתה טובה יותר לקרח והאניה שיצאה למסעה ביוני, נתקעה בקרח והתקשתה להיחלץ ממנו.

האוויר צלול והאור נהדר, הפסגות המושלגות בולטות למרחוק. במים ראינו להקה גדולה של ריסות (Kittiwakes) ואפילו כמה פפינים (Puffins). האניה הפליגה מערבה. בשעה 22:00 נראתה השמש, גבוה בשמים. הריסות נראות בכמויות גדולות. הם מין של שחף. שקיבל את שמו בגלל הקריאות שהוא משמיע. יש לו מקור בצבע צהוב לימוני, עיניים כהות, שמשווים לו מראה פחות מגושם משל ייתר השחפים. גם ליסעור (Northern Fulmar) צבע ומתאר גוף דומה לזה של השחף, אלא שהוא ניכר במעופו. להבדיל מהנפנוף התמידי של השחף, היסעור נראה כאילו שט בשחקים, מטפס אל זרמי אוויר גבוהים ומהירים וגולש מהם במהירות לזרמים הנמוכים יתר, תופס תאוצה ועולה שוב.

 בחצות, השמים צהבהבים והשמש התחבאה מעבר לעננים.

‏שבת 21 יולי 2012

בקר יפה, נעים בחוץ. אמו שטים צפונה, למחוזות הקרח, ממזרח לנו הפסגות המחודדות של שפיצברגן. השמש בעיניים וקשה לצלם. בשמים כמעט ולא נראים עופות. לקראת השעה 09:00 נפגשים באולם הראשי לתדריך זודיאקים מפיו של אלכס, מנהל המשלחת. בריטי חייכן, איש מדע שהעדיף את השיוטים על המחקר.

לפני הצהרים, סקירה בחדר ההרצאות מפי פרנק, האקולוג של האוניה, שידיעותיו רבות והאנגלית שבפיו קשה להפליא. אט אט החליקה ספינתנו לפיורד Magdalenefjorden, המוקף הרים מושלגים. זהו הפיורד המפורסם ביותר ואחד היפים בכול ארכיפלג סבלבארד. אורכו של הפיורד 10 ק"מ ורוחבו 2-3 ק"מ. למרות מיקומו הצפוני, הפיורד נגיש בכול ימות השנה, הודות לזרם הגולף. המים בצבע ירוק "מילקי", שמקבל את גונו המיוחד מהמינרלים שהקרחון שוחק. ההרים המושלגים השתקפו במים, אבל אוושת רוח קלה לא אפשרה השתקפות מלאה ובבואתם נראתה שבורה על ידי הגלים. בעודי לוגם את הקפה צדה עיני אניית מטיילים אחרת, הנמצאת בדיוק בקוו ראיה בין קרחון צף לבין קרחון עמק גדול. אצתי אל הסיפון, כשאיני חדל מלהתפעל מיפי הקרח. זהו פיורד מאד פופולארי. לפנינו עגנה יאכטה שבלטה במפרשיה, על רקע ההרים. את הפיורד פקדו משלחות מחקר רבות, ביניהן האניה הצרפתית Recherche-expedition ב-1838 והאניה הגרמנית Graf Zeppelin ב-1910.

הירידה לזודיאק נעשית בנוהל קבוע ופשוט: נכנסים ל"חדר הבוץ", שם נועלים את המגפיים, מתלבשים בחליפה נגד גשם, כפפות, צעיף וכל מה שצריך. הפיקוח על היורדים משוכלל יחסית. לכל נוסע כרטיס מגנטי. אחד מאנשי הצוות, "מגהץ" את הכרטיס, תמונת הנוסע נראית על המסך והתהליך הזריז חוזר כשהמטייל שב לספינתו.

שייט קצר בזודיאקים אל Graveneset; מילולית: חוף בית הקברות ואכן, על גבעה מגודרת נתגלה בית קברות של מאות צידי לווייתנים, שרובם ככולם מתו מצפדינה, המחלה של הימאים, שתקפה אותם לאחר כמה שבועות ללא ויטמין C. מעניין לשמוע כי ה-Pomoros, הינו הציידים הרוסיים שבאו מן הים הלבן, לא חלו. שני עיגולים קטנים יותר שמשו למדורות להפקת שומן.

ראו באתר זה: הלווייתנים

כיום מקננות שם שחפיות קוטב, שנסקו על ראשנו באיום, כדי להרחיק אותנו מהמקום. אלו הנודדות המוכשרות בעולם. מהקוטב הצפוני לקוטב הדרומי. מהארקטי לאנטרקטי

ראו באתר זה: שחפית הקוטב

על החוף כמה שלוליות גדולות שההרים המושלגים השתקפו בהן. טיפסנו על המורנה הקרחית וצפינו על קרחון נוסף, שבמימיו צפינו כמה פרטים של אידרה מצויה (Drake common eider)  ומרחוק זיהינו כמה גושים חומים שנראו כניבתנים. חם. קשה להאמין שאנו בארקטי. אלכס קיצר את השהות בחוף לטובת שייט אל מול שלושה ניבתנים ענקיים (Walrus), ששכבו בעצלתיים על החוף. מפעם לפעם נראה מי מהם כשהוא מתגרד בגבו בערת הסנפיר. ניבתן אחר שחה אליהם ומעת לעת חשף את ניביו העצומים לפנינו, בתנועה של דוגמן.

ראו באתר זה: הניבתן

יצאנו משם לשייט בזודיאקים אל מתחת לקרון עצמו. היה זה גוש אדיר של קרח, גוש לבן שבסדקים הרבים שנפערו בו נשקף צבע כחלחל. התקשינו להכיל את כול היופי, אך נאלצנו לשוב לאוניה. בדרך חתכו את השמים, במעוף מרהיב ארבע אוריות (Razorbill) שצבעיהן שחור לבן.

מזג האוויר מפתיע. המים חלקים כמראה, השמים כחולים והעננים משרטטים בשמים קווים לבנים. לקראת ארוחת הערב, נוהל רגיל של סיכום אירועי היום. כל מדריך בתחומו. לאחר ארוחת הערב החליט אלכס שחבל לבזבז ערב נעים כל כך על שהיה באניה ומוזר ככול שיישמע, ירדנו לקראת השעה 20:00 אל החוף, בפיורד Fair Haven. סוף סוף טמפרטורות ארקטיות. קרירות נעימה מתפשטת בגוף. אנו נוחתים בחוף של האי Birdsong (מילולית: שירת הציפור)[2] שממול. זהו האי הראשון שראה וילם ברנץ, שגילה את האיים ב-1596 והעניק להם את שמם : "פסגות מחודדות".

אנו מתחילים לטפס בדרדרת של סלעי גרניט, על המצוק מקננות מאות או אלפי עופות מים קטנים, אלקות גמדיות (Little Auks), ממשפחת האלקאיים[3]. הן חופרות את קיניהן בכוכים קטנים, שפתחיהם צרים, שם לא תשיג אותם ידו של השועל. טיפסתי גבוה ככול שהמדריכים אפשרו לי, לנגד עיני נשקף נוף מרהיב של הפיורד ומסביבי נחו על סלעים, מאות ציפורים. מרגע לרגע הצטרפו כמה ציפורים לאחת מהן שישבה בודדה על סלע, עוד רגע מישהי רפרפה בכנפיים, כמה נבהלו ופתחו במעוף מהיר והנה, הן מכסות את השמים. לאט לאט החלו מרבית המטיילים לשוב לזודיאק ים ולספינה והשקט טיפס אל המצוק. מספר העופות עלה ויכולתי לצלם אותן ממרחק של 3-4 מ', או לצפות במשקפת באחרות שקיפצו מולי. עופות אלו משייכים למשפחת האלקאים. כל מיני המשפחה חיים כל השנה בים ושבים לחוף רק לצורך הרבייה. הם מתרכזים במושבות קינון ענקיות ועומדים כמו פינגווין. בדומה לפינגווין (שמו הקודם של האלקה הגדולה שנכחדה), הם "עפים" תחת המים. מעריכים שבאי סבלבארד מקננים עשרה מיליון זוגות. אורכה כ-17 ס"מ ומוטת הכנפיים שלה 140-48 ס"מ. זו כנראה הציפור הימית הנפוצה ביותר. לקראת שעה 22:00 שבנו לספינה. אחד המדריכים הנעים את הערב בשירי שנות ה -60.

יום ראשון, ‏22/07/2012

לא ידעתי אם מדובר בבדיחה, בשורה או חלום בלהות. בשעה 02:00 לפנות בקר הודעה אלכס במערכת הכריזה כי נתקלנו בדב לבן. ציפיתי לראות את הטורף המלכותי הזה במרחק של 10 מ' לערך. עליתי לסיפון עם עוד כמה עשרות מטיילים סהרוריים שהצביעו אל קצה הפנינסולה שממול. שם, ליד משולש שצבעו אדום ניצבה נקודה קטנה. מבט במשקפת מאשר, זהו דב קוטב. אכן, המדריכים חזרו והסבירו קודם לכן שאין זה גן חיות ושמדובר בבעל חיים מסוכן בכול זאת, ציפיתי לראות אותו מקרוב. כעבור חצי שעה לערך, לאחר שטבל בים ויצא, נראה הדוב במצב מושלם לתמונה: בקצה חצי האי, על רקע הכחול של המים, צופה לניבתן ששחה מולו בשלווה, לא יודע מה מצפה לו. הייתי נותן הרבה כדי לרדת בזודיאק אל מול  דוב, אבל מנהל המשלחת החליט אחרת.

ראו באתר זה: דוב הקוטב

 03:00 לפנות בקר מכיוון שלא יכולתי להירדם עוד, עליתי לאולם ההתכנסות, לקרוא ולהתחיל יום חדש. אל הצוהר שבחדר השירותים התקרבו שני יסעורים בדאייה מלכותית. יכולתי להתבונן ממש לתוך עיניהם.

ראו באתר זה: היסעורים

בשעה 06:30 בבקר משכים אותנו אלכס לטיול באי Lagoya, ובו נוף אופייני של מדבר קוטבי. כאן חנה רואלד אמונדסן בדרכו אל הקוטב הצפונ.. כאן היינו אמורים לצאת לטיול רגלי. ערב קודם נרשמנו לקבוצות, לפי דרגת הקושי. מתברר שבמקום כבר עוגנת אניית תיירים אחרת ואלכס בחר לחפש אפשרות אחרת. במקום הבא, יש ערפל. אלכס הסביר שאנו מצפינים, מנסים למצוא קרחונים. בארוחת הבקר אני מקונן עם שותפי לשולחן: אין קרחונים. מתברר שגם בשולחנות האחרים נשמעת אותה תוגה.

ראו באתר זה: התחממות כדור הארץ

קר מכדי לצאת לסיפון. אנו מתכנסים בחדר ההרצאות בציפייה שהערפל יתפזר.

פול הריס, עיתונאי והיסטוריון, מכנס אותנו להרצאה על תולדות האזור. האנגלית שלו רהוטה וברורה להפליא. אך מרבית הראשים "מנקרים" כנראה שלא הייתי היחידי שלא הצליח להירדם לאחר המפגש עם הדוב. בסיומה של ההרצאה, נשמעו שאגות מן הסיפון. אנו בשדה קרח. המפרץ כולו מלא בקרחונים צפים. הלבן הלבן הזה מרהיב. הרוח שורקת על הסיפון, הקור צורב ממש, אך הדבר אינו מרתיע איש. כולם מתבוננים בפליאה ביופי הנשגב הזה, בולעים כל גוש של קרח כמעט, מתקתקים במצלמות ללא רחם. מנסים לקחת את היופי הזה הביתה.

עד שנשמעת הקריאה המיוחלת לרדת לזודיאקים. הפעם זהו קור ארקטי אמיתי, חודר לעצמות. אנו מתיישבים בסירות, שטים בתוך השדה הלבן האינסופי, כפות הידיים צורבות מקור, הרוח חודרת כל הגנה אפשרית והעיניים אינן מסתפקות בגושי הקרח הימי, הניכרים בצורת הטבלה שלהם. כולם מייחלים לראות דב קוטב, למצער שועל. נאלצנו להסתפק באלקות גמדיות. מתברר שנהג הזודיאק שלנו הוא מתלמד שנתקע בשדה הקרח ונאלץ לעזרתו של רעהו המנוסה, כדי להיחלץ ממנו. המשכנו לעבר אחד הקרחונים הגדולים, טיפסנו עליו והצטלמנו על גבי גוש קרח צף. לאחר ארוחת צהרים שהפשירה אותנו מבחוץ ומבפנים ניסיתי להירדם ובעודי כמעט צולל לתוך השינה הוזמנו על ידי הצוות להרים כוסית לכבוד חציית קוו רוחב 81̊. עמדנו בחוץ, בטמפרטורה של מעלה אחת, ברוח שורקת הסתדרנו לצילום קבוצתי, גביעי ויסקי בידינו. מישהו הורה לנו להתכונן, הספירה לאחור החלה: עשר, תשע, שמונה…. אחת.. קול פעמון נשמע, האניה צפרה בקול וכוסות הושקו לחיים. הגענו לנקודה הצפונית ביותר בטיול. מכאן רק 900 ק"מ עד לקוטב הצפוני.

 יום שני ‏23/07/2012

אנו משכימים לתוך ערפל. ענן גדול וסמיך. כמו מרק. מעת לעת מודיע אלכס על כך שיש להמתין בסבלנות. האי מולו אנו עוגנים, אמור להיות מרהיב בנופי הקרח שלו. מספרים שיש סיכוי גדול לראות חיות בר. אנשים מהססים אם להזכיר את השם המפורש: דב קוטב. אלכס ממשיך להרגיע ולעודד. בוב גילמור מעניק הרצאה מעניינת על קרחונים ימיים. קווין מספר על הצמחיה באזור הארקטי, בפרט זו של סבלבארד. נראה שהאווירה באניה מתחילה להתבשל. הצוות מחליט לשחרר לחץ ולהוריד אותנו בסיור זודיאקים לכיוון האי Storoya, שמשמעות שמו "אי גדול". מסוכן מכדי לעלות על החוף. דובים עלולים להגיח מתוך הערפל. ב-2006 נאלצו מדריכי אחת הספינות לירות בדב קוטב שעמד לתקוף את המטיילים. קר בחוץ. טמפרטורת האוויר כמעלה אחת. הרוח והגשם מגבירים את עצמת הקור. אננו מתלבשים חם ככל שאפשר ויוצאים בשייט אל הכלום. למרבה ההפתעה ראינו כמה קבוצות של ניבתנים שוחים במים. עוד כמה רגעים ואנו רואים קבוצה גדולה של ניבתנים על החוף. צורחים בקולי קולות. אחרי שעה של טלטלה, שבנו קפואים ורטובים לאניה. סיכום ארוך יחסית. למען האמת לא היה מה לספר. טום הקנדי סיפר על חייו בקרב האינואיטים וסיפר בהתלהבות על אלפי כלבי הים שהרג. נשאלת השאלה אם יש מקום לאג'נדה של הציידים, באניית טיילים שמטרתה, בין היתר, לחנך לשמירת טבע.

לאחר ארוחת הערב, שוב ירידה בזודיאקים לתוך הכלום. ההיגיון אומר שאין טעם להתלבש, להיטלטל בגלים, להירטב. מצד שני, אולי נראה דב קוטב?

בעודנו מתלבטים, נשמעה חבטה עזה. לא ברור. כעבור כחצי שעה הודיע אלכס שהאניה עלתה על שרטון והכול בסדר. להרגעת ייתר הוסיף שאם יהיה צורך, נוכל להיעזר בספינה אחרת. בשלב זה, הירידה בזודיאקים מבוטלת. דומני שרבים הגיבו בחיוך. כעבור שעתיים האניה עדיין תקועה. החיוכים נעשו דרוכים משהו. כעבור כשעה נוספת הגיעה אנייה נוספת – 'שטוקהולם', אך לא היה בה צורך. כעבור זמן מה, ניתן האות – האניה יצאה מן הבוץ בו היא נתקעה.

 יום שלישי 24 יולי 2012

ארוחת הבקר יותר מאוחרת. צד ימין של האניה נראה לווייתן "מינקה". הרצאה של אנג'לי המדריכה הניו זילנדית הקטנה והדינאמית, על שרשרת המזון הארקטית, שבבסיסה נמצא האלג'י, הצמחים הזעירים (פיטופלנקטון), המתפתחים בקרח הימי, המשמשים בסיס לכול, דרך הסרטנים הזעירים (זואו פלנגטון), הדגיגים, הדגים, עופות המים ולבסוף הדוב הלבן שטורף גם את האדם, שבדרך כלל נמצא בקצה שרשרת המזון. טום מספר שוב על חייו באזור הארקטי של קנדה, שוב עולה שאלת הצייד. הוא מיטיב להביא את הנרטיב שלו. אותי הוא לא משכנע.

במהלך הבקר והצהרים שטנו במצרי  ( Hinlopen Hinlopenstretet), המפרידים בין שפיצברגן לבין Nordaustlandet, האי השני בגודלו בארכיפלג של סבלבארד. אורך המצר 100 ק"מ ורוחבו במקום הצר, 9 ק"מ. אחרי ארוחת צהרים בסגנון מזרח אסייתי. אנו יורדים מול החוף הלבן של  Turell Nasat, שטים בזודיאקים במפרץ עטור בקרחון ויורדים בחוף, שם ראינו מקרוב יחסית חבורה של ניבתנים, יצורים ענקיים ומרשימים, עם ניבים גדולים המסייעים להם לנוע על פניה קרח וכן בקרבות בין הזכרים. כמה מהם רבצו על החוף ומעת לעת התגרדו בסנפיר. זכר גדול ומגושם עלה מן הים. ניתן היה להתבונן בעיניו. דומה ולפניו ארשת פנים עצובה.

שלושה ניבתנים נראו שוחים במקביל ללהקה וקרוב אלינו. לאחר ששבענו מהיצורים הנהדרים הללו, יצאנו לטיול רגלי בהובלתו של בוב. טיפסנו על מדרגת עפר, שהיה קו המים של הקרחון הקודם. עם נסיגת הקרחונים עלו פני הקרקע. זהו מדבר צחיח לגמרי. המדבר הארקטי. בשקעים המוגנים מרוח נראים כתמי ירק ואפילו פרחים קטנים בצבעי קרם, לבן וצהוב. לאחר הליכה במדבר הארקטי, כשהרגליים שוקעות בשכבה רכה של סלעים מרוסקים, הדומים בצורתם לזיפזיף, הגענו לקרחון שהצטבר בתוך ערוץ ופלג דק פילח אותו לשנים. ירדנו בין קירות הקרח לתצפית על האזור ועל גושי הקרח שנותרו על החוף. לשנים מהם צורה של שער, לאחר, צורה של אריה וקרחון קטן נוסף, מיטיב להזכיר זנב של לווייתן.

ההליכה מחממת ונוסכת בנו תחושה נעימה. חזרה לספינה. אלכס מכנס אותנו בארשת פנים חמורה, שאותה הוא מנסה להסוות בחיוך נעים ומסביר שעלולים לחול שינויים, הקפטין הבולגרי אספרוש (Asparush), סיפר שבהיעדר מיפוי טוב של האזור, האניה עלתה על שרטון, שיש נזק וכרגע האניה נוסעת בעזרת מנוע אחד בלבד. אם יוכל לתקן את התקלה ולהפעיל גם את המנוע השני, נמשיך בתכנית, אלא שאז נגיע לנמל ביום חמישי בצהרים, במקום בלילה. התסריט הגרוע יותר, שלא יצליחו לתקן את התקלה ויצטרכו לשוט היישר לנמל, ללא עצירות כלל. מסיבות לא ברורות, זכה הקפטיין למחיאות כפיים. דומני שאף לא ישראלי אחד מחא את כפיו. בחדר האכילה כולם עסקו בספקולציות. הקפטיין וודאי מפסיד מידע חשוב, בכך  שאינו נועץ בישראלים.

בשעת ארוחת הערב צפינו בצוקים המרהיבים של Alkefjellet (מילולית: הר האלקות). מבעד לחלונות נשקפו צוקים שהזדקרו לגובה של 100 מ' מעל פני הים, עליהם כיסוי קרחוני ששיווה להם מראה של עוגת קצפת.

עם תום הארוחה יצאנו בזודיאקים אל הצוקים. לנגד עינינו נשקפה טירה ענקית מאבן ולה עשרות מגדלים. הצוקים היו בנויים שכבות שכבות של דיוריט ובראשיהם מצוקים גירניים. הצוקים הללו היו שווים את הביקור גם ללא ציפורים, אלא שאלו העניקו להם משנה יופי. הצוקים הללו נראים כזירה אידיאלית לאגדת פיות, או לסרט פנטזיוני. אם לא די ביופי, בעוצמה ובמראה העמודים שהופרדו מהסלעים על ידי הבליה. קירות האבן היו מכוסים בעשרות אלפים ויותר של אלקות, שצבעו אותם בגווני שחור ולבן. אלקות הוא שמה של המשפחה כולה. שמם של אלה הוא  Brunnich Guillemot  ובעברית: "אוריה חייכנית". העופות עפו מהסלעים ואליהם וחגו מעל ראשינו במחול מסחרר. היתה זו חוויה היצ'קוקית במיטבה. לפתע ראינו שני שועלים, שצבע פרוותם כסוף בעונה זו של השנה, מייחלים לגוזל שייפול מהצוק. עקבנו אחריהם מטפסים בזריזות על הדרדרת, נכנסים למערה ויוצאים ממנה. בסוף עונת הקינון, כשהאלקות הצעירות יצאו לראשונה מן הקן, כמה לא יצליחו להגיע למים ויפלו על המדרון, שם יפגשו עם השועל.

ראו באתר זה: שועל הקוטב

הקרחון שלח זרועות שהגיעו עד לים כמעט, מתחתם זרמו מפלי מים בשאון, כוכים בצוקים שזכו להגנה מן הרוח כוסו במעטה ירוק, אך העופות "גנבו את ההצגה". היו שם ריסות, כמה פפינים בודדים, אבל הרוב המוחלט היו אלקות שעמדו ונראו מרחוק במופע כמעט אנושי. קווין השייט הציע להניח את המצלמות בצד, להצמיד את כפות הידיים לאפרכסות האוזניים ולהקשיב לקולות, שקיבלו כך משנה כוח. כעבור שעתיים נאלצנו להיפרד מהמראה הנשגב ולשוט לאניה במצב רוח מרומם. מצב הרוח בא לידי ביטוי בערב שירה ספונטני שארגנה הקבוצה, אך אני טרוד הייתי במה שיקרה מחר.

‏

יום רביעי 25 יולי 2012

הירידה לחוף שתוכננה לבוקר זה בוטלה עקב צוק העתים. בינתיים, טום הרצה על חוויותיו עם הניבתנים וקווין הסביר אודות הלווייתנים. החלנו להדרים ולנגד עינינו נשקף נוף מרהיב. הפלגנו במקביל לרכס הררי ארוך, שמסביר מדוע ניתן לאי שמו זה "הרים מחודדים". מכל עבר גלשו לשונות קרח אל המים. קרקסים קרחוניים, עמקים קרחוניים שצורתם כתורתה אות U ומורנות קרחוניות. השמש יצאה והעניקה למראה הנשגב, משנה יופי. תענוג לעמוד בסיפון, ולהתבונן בכול היופי הזה.

אחרי הצהרים פרנק מרצה על פינגווינים דווקא. לקראת שעה 16:00, אנו בחדר הבוץ, דרוכים לטיול רגלי מול קרחון ה-14 ביולי. לקראת הירידה, מישהו מהגשר מבשר על דוב בחוף שממול האניה. לייתר דיוק שני דובים.  הטיול הרגלי בוטל מסיבות של בטיחות וסירתנו מפלחת את המים בדרך אל מול הדובים. ראינו אותם היטב. אם וגורה. בולטים בצבעם הצהבהב על רקע הסלעים הבהירים יחסית. למרבה הצער, לא התקרבנו יותר, אבל התנחמנו בכך שהם נראים היטב. צפינו בהם בהתרגשות. הם טיפסו על מורנה תלולה ונעלמו מאחריה. המשכנו לשוט באגם שצבע מימיו תורכיז, היישר לעבר הקרון שזהר מולנו בקיר כחול יפהפה. גושי ענק של קרח, עמודים כחולים, מגדלים ושלל של צורות נוספות. מעת לעת התרסק קרחון וכיסה את המים במעיין אבק לבן דקיק.

ראו באתר זה: הקרחונים

על אחד הקרחונים, קרוב אלינו ממש, נח כלב ים מזוקן.

משיט הזודיאק שלנו בישר לנו בשמחה על ביטול הביטול ואפשר לצאת לטיול במורנה שעל שפת הקרחון. חצינו את האגם לגדה השניה ואז התרסק גוש קרח ענק, בקול מחריש אוזניים. הצוות דחק בנו לרדת מן הזודיאק במהירות, בטרם ישיגנו הגל וכך עשינו, מתכוננים  לטיפוס על המורנה , כדי לספוג טוב יותר את הלבן הלבן הזה. אולם שוב קיבלנו הודעת ביטול. הצוות חשש שמא יפלו גושי קרח נוספים. עזבנו את הקרחון בצער, כשאנו מקבלים פיצוי קל בדמות להקה גדולה של אווזי בראנקלה (Barnacle Goose). זהו אווז שצבע גופו שחור ופניו לבנות. המשכנו אל הצוקים, כדי להתבונן במושבות קינון של אוריות ופפינים אותם ראינו בקרוב.

ארוחת ערב חגיגית על האניה, הפעם בשר על האש. סיום מוצלח ליום מוצלח. תחושת ההחמצה בעקבות התקלות שעל האניה, מתגמדת לפתע. אצל רבים, היתה כלא היתה.

‏יום חמישי 26 יולי 2012

השכמנו מקדם יחסית בפיורד Isfjorden. לנגד עינינו נשקף נוף של הרים וקרחונים. היינו אמורים לצאת לטיול רגלי, אלא שדוב קוטב שיבש את תכניותינו. ויצאנו בזודיאקים לכיוון הדב וראינו אותו מרחוק מאד. זעיר, עצל ושוכב על סלע. מולנו שחו אפרוחי ברווז שחורים, אך החוויה התמקדה בנוף הנהדר: צוק סלע הידוע בשמו Alkhorent, עשוי שכבות בכמה צבעים וקרחונים מכל עבר.

לקראת הצהרים, בעיצומה של הרצאה על הדובים, הגענו ל-Longyearbyen, חזרה לציוויליזציה. העיירה הססגונית שוכנת לחופו של פיורד Trygghamna, הנשפך לפיורד Isfjorden ומשמע שמו: "גן העדן הבטוח". קצהו של פיורד טריגאהמה נסתם במהלך השנים על ידי הסחף שהגיע מהנהר; סחף שצובע את קצהו בגוונים חומים. מעבר לאזור החום, זרח הפיורד בצבע תורכיז נהדר.

אחר הצהרים יצאו מרבית המטיילים לסיור באוטובוס, במסגרתו טעמו מבשרם של כלבי הים. היתר ואני בתוכם, טיפסנו לכיוון  הר שטוח שהתרומם בתלילות מעל לנמל. לא הגענו לפסגתו, אלא לכתף סלע הצופה על לונגירבין ממעוף הציפור. בתי העיירה נראו כקוביות צבעוניות שפוזרו לאורך המפרץ והעמק הנשפך אליו. מרחוק הוארו ההרים המושלגים מקרני שמש נדיבות והוסיפו דרמה לבנה לחום ולכחול שמסביב. בעודנו עושים את דרכנו מטה, שלחה השמש קרן אור היישר על ספנה שעגנה בפיורד והעניקה למראה נופך דרמטי.

לאחר שתיית כוס גדולה של בירה בפאב המקומי ולאחר שהתחברתי לרגע לעולם הגדול דרך האינטרנט, שבתי לספינה, שם התרכזנו לערב סיום עם הקפטין. היה מרגש. נפרדנו מהצוות, הודינו למדריכים ולסיום עלו לבמה המלצרים והחדרנים ושרו לנו את “Kiss me and smile for me”.

יום שישי, 27 ביולי

ארוחת בקר אחרונה על האניה. פרידה נרגשת מן המלצרים. חיבוק עם מנהלת המלון. במזח, תוך כדי זיהוי המזוודות, אנו נפרדים מהמדריכים, בחיבוק ובלחיצת יד. התקלות נראות לי שוליות וזניחות ואני מתמקד בחוויה, שנראית לי, אישית, גדולה מסך כול מרכיביה.

אנו מתרכזים במלון רדיסון. שם פוגשים אתה קבוצה שמתעתדת להפליג הערב. אני חש צביטה של קנאה. הייתי נותן הרבה כדי לעלות שוב על סיפונה, לחפש דובים ושועלים, לצפות בעופות המים, לטייל ברגל בין צוקים וקרחונים ולהיות שוב, מנותק, במקום אחר, שקט ושלו, שם מולך בינתים, הטבע לבדו.

אחר הצהרים, טיסה לאוסלו. סגירת מעגל.