יומן הטיול באיסלנד – 2012

טיול קבוצת ‘אקו – טיולי שטח’ לאיסלנד, יולי 2012, בהדרכת גילי חסקין

צילם: גילי חסקין

ראו גם, באתר הבית של גילי: איסלנד – ארץ הקרח והאש.

למעוניינים לקרוא כתבות, מאמרים ולראות מצגות, ראו באתר זה: מדריך לטיול באיסלנד.

לצפייה במצגת תמונות בנושא: טיול לאיסלנד

03/07/2012

התכנסות בנמל התעופה לוד.

בשעה 16:00 טיסה לוינה. כשעתיים של המתנה בנמל התעופה של וינה, הגעה לאיסלנד בסביבות חצות לפי שעון איסלנד, 03:00 שעון ישראל. התארגנות והחלפת כסף. נסיעה במזג אוויר נעים מזרחה, לאורך חצי האי קפלויק (Keflavik). ברקע, הסירה ששחזרה את המסע הויקינגי לאמריקה. המשך לריקייויק (Rekyavik). התארגנות במלון Radisson.

04/07/12

פגישה עם גוני (Gunnar) , ידידי משכבר הימים, שמקבל אותנו במאור פנים. עליה ל-Perlan. בלובי פסל ויקינגי ופסל המסמל את הסאגות (אגדות הגיבורים). כניסה דרך המטבח, תצפית על העיר.

ריקייויק היא  עיר הבירה הצפונית ביותר בעולם. כאן חיים 62% מתוך 278,702 איסלנדים. היא למעשה מרכזה של המדינה מבחינה פוליטית, חברתית, תרבותית וכלכלית. ריקייויק לא היתה תמיד גדולה. מתעודה משנת 1806 אנו למדים כי חיו בעיר רק 300 תושבים, מתוכם 27 אסירים. רק לפני מאה שנים, חיו מרבית האיסלנדים בחוות מבודדות. המעבר מחברה חקלאית לחברה עירונית היה מאד מהיר. גם כיום, רבים מתושבי ריקייויק עברו אליה ממקומות אחרים. ריקייויק היא עיר  ללא צביון אחיד.  דבר הנובע מגידול מהיר ומחוסר בתכנון מרכזי. אך סביר להניח שעם השנים תקבל העיר יותר מאפיינים איסלנדיים.

ריקייויק היא המקום הראשון בו החלו ליישב את איסלנד. המתיישב הראשון golfur Arnarson בנה כאן חווה וקרא לה "ריקייויק", היינו, המפרץ המעשן. עם הזמן הגיעו מתיישבים נוספים. ב-18 באוגוסט 1786, כאשר הפרלמנט הדני העניק לה מעמד של עיר שוק, מנו בה 167 תושבים. לאחר שאיסלנד הפכה להיות לותרנית הפכה ריקייויק למרכז תיאולוגי. ידועה כעיר ללא עשן, הודות לרוחות ולשימוש באנרגיית מים חמים.

ביקור במוזיאון הלאומי של איסלנד, שנוסד כבר ב-1863 ובו תצוגה יפה של ההיסטוריה של המדינה. נסיעה לבית בו התקיימה פגישת הפסגה רייגן – גורבצוב ב-1986. ביקור בפסל הסביבתי המסמל את הסירה הויקינגית.

ראו באתר זה: ויקינגים.

ביקור בכנסייה הראשית של העיר Hallgrímskirkja. הליכה לאורך המדרחוב, אל בית הפרלמנט האיסלנדי – אלתינג (Althing)  שהועבר לעיר מטינגוויליר ב-1881 ומשם לבית העירייה. צפייה במפת תבליט של איסלנד. נסיעה לנמל. שייט בעקבות לווייתנים. למרבה הצער, לא ראינו דבר.

ראו באתר זה: לווייתנים.

05.07.2012

היום מתחיל הדבר האמתי. יצאנו לדרך בנוף יפה, כשהשמים מתבהרים מרגע לרגע . יצאנו לסיור המפורסם ביותר באיסלנד, המכונה "סיבוב הזהב" (ולא "משולש הזהב").

עברנו ליד תחנת כוח גיאותרמית, בבעלות "שירות החימום של ריקייויק". יש בשטח 10-20 קידוחים (boreholes) . חלקם בעומק של 2 ק"מ. שם הטמפ' יכולה להגיע ל-° 350 מעלות. מתחנה מסננים את המים מאגם טינגווליר. מחממים אותם לטמפ' של 85 מעלות והם נשאבים למיכלים על הרכס בגובה של 400 מ'. מכאן יוצאים צינורות באורך 27 ק"מ, שהקוטר שלהם 80-90 ס"מ. הם שואבים 1900 ליטר בשנייה.

נקודת המוצא ל"סיבוב הזהב" היא העיירה Selfoss.

תחנה ראשונה בסיור היתה הלוע הגעשי של Kerið. במקום, סמוך מאד לכביש, קלדרה בקוטר 55 מ' ובה אגם קטן ירוק. יפהפה. מקור המונח "קלדרה", במילה העברית קערה, והגיע לאנגלית דרך הפורטוגלית, מהיהודים שחיו באיים האזוריים. הקלדרה נוצרה כתוצאה מהתמוטטות החומר שנשפך, אל החלל ממנו יצא.

הליכה רגלית סביב האגם. נסיעה לאשדות המרהיבים "פרסת הסוס", באיסלנדית "פקסי" (Faxi). משם, נסיעה למפל גולפוס (Gullfoss) מילולית: "מפל הזהב". נחשב לאחד המרשימים באירופה. עצרנו כמה מאות מטרים לפני המפל והלכנו לאורך הקניון הוולקני המרהיב Hvita (מילולית: "הלבן". מבט על המשושים המרהיבים. בדרך ראינו סחלבים רבים. הלכנו עד למפל עצמו, טיפסנו לתצפית ממעל. כמעט ממעוף הציפור, אל הרכב.

המפל נופל לגובה של 32 מ' בשני מפלים. עומק הנקיק הוא 70 מ' ואורכו 2.5 ק"מ. המקום היה בתחומה של חוות Brattholt הסמוכה. בשנת 1907, הציע יזם אנגלי 50,000 קרונות תמורת המפלים, אך החוואי תומס תומסון  (1845-1926) סירב למכור. מיד אחר כך נחקק חוק שאסר למכור את מפלי איסלנד. אך האכיפה היתה רשלנית והמפלים נפלו לידי זרים, במטרה להקים תחנה הידרו אלקטרית. החוואי ובתו סיגריור Sigríður Tómasdóttir ((1871-1957 התנגדו והאחרונה הלכה כל הדרך לריקייאויק ואיימה להשליך את עצמה למפלים אם ייהרסו. ב-1939, Einar Gummondsson, אשר גדל בחווה כנער מאומץ, קנה אותה וב-1975 מסר אותם במתנה למדינה. מעל למפלים יש מונומנט ומוזיאון לכבוד  Sigríður.

נסיעה קצרה לגייזר המפורסם (Geyser), כל סילוני המים החמים בעולם נקראו על שמו. באיסלנדית מבטאים "גָייזיר". המקום התחיל להשפריץ במאה ה-14 ונסתם בראשית המאה ה-20 לאחר שאלפי תיירים השליכו לתוכו סלעים. כאשר הפחיתו את כמות המים מתחת לגייזר החל להתפרץ לגובה 60 מ'.

מאז רעידת האדמה ביוני 2000 התפרץ הגייזר בכל יום לגובה של 50 מ', בתדירות שהלכה וירדה. עד לפני כמה שנים, מדי יום העצמאות ב-17 ביוני, היו משליכים טונות של פתיתי סבון לגייזר הגדול, מורידים באופן מלאכותי את הטמפ' ואת לחץ המים ויוצרים התפרצות. לא עוד. כיום, הגייזר הגדול Storokkur (מחבצת החמאה) מתפרץ מדי 20 דקות לגובה של 20 מ'. המיוחד בו – הוא עולה תחילה בצורת כיפה כחולה מרהיבה.

לאחר ארוחת צהרים בקפיטריה, נסענו מערבה כ-45 דקות אל תינגווליר (þingvellir) . שום מקום אחר איננו ממחיש את מיקומה של איסלנד על הגבול בין הפלטה האמריקאית לאירופית. המישור הרחב והמבוקע זרוע באטרקציות רבות: קניונים, מערות, מעיינות בריכות והרים מושלגים. כאן נוסד ה-Althing, הלוא הוא הפרלמנט האיסלנדי, בשנת 930. זהו האתר ההיסטורי המשמעותי ביותר באיסלנד. (תינגוויליר מילולית, הוא "מישור המועצה"). במשך 900 שנה התאספו כאן הנציגים, אחת לשנה, בחופו הצפוני של האגם.  אם כי המקום איבד את חשיבותו ב-1271 כשאיסלנד הסתפחה מרצונה לנורווגיה. למרות שהמקום נבחר הודות לטופוגרפיה, לאקוסטיקה ולקרבתו למרבית האוכלוסייה האיסלנדית, המקום הוא הרבה יותר ממקום התרחשותה של דרמה היסטורית. בשנת 1928 הכריזה ממשלת איסלנד על המקום כפארק הראשון באיסלנד. זרם הלבה ארוך מאד. הבקע נוצר, לפי האגדה, עבור הפרלמנט. מאז שימש המקום כזירה לכינוסים היסטוריים, כמו למשל ציון 1000 שנה להתיישבות באיסלנד, אלף שנה להתנצרותה ועוד.

  עצירה בקפיטריה ליד אגם תינגווליר, גלידה משובחת ומשם נסיעה קצרה לכיוון ריקייויק, בדרך עפר העוברת בנוף מרהיב, עד כדי כך שראינו את העיר למרחוק. המשכנו לנסוע, לאורך המפרץ של Hvalfjörôur – הלוא הוא "פיורד הליווייתנים". הפיורד הגדול שמצפון להר Esja. מקבל שפכים מתעשיית הפלדה (את עפרות הברזל קונים מנורווגיה). מנהרת Hvalfjörôur נחנכה בשנת 1998. אורכה 5,764 מ' והיא המנהרה התת-ימית היחידה באיסלנד. היא מקצרת את כביש הטבעת ב-42 ק"מ. הבנייה ארכה כשנתיים ועלתה 4900 מיליון קרונות. (49 מיליון דולר). חלק מהעלות אמור להיות מוחזר על ידי תשלומי אגרה. לינה ב-Borgarnes, בפתחו של חצי האי סנאפלסנס  Snæfellsnes)).

‏06/07/2012

היום הוקדש לחצי האי סנפלנסס. ראו: המלצות לסיור בסנפלנס.

יום קודר מעט. עזבנו  את כביש הטבעת ופונים צפונה-מערבה לכביש מס' 54. עצירה ב-Brúarfoss (מילולית: מפלי הגשר). חווה על גדתו הדרומית של נהר Hvita ומפלים מרשימים בשם זה. המשך קצר של נסיעה עד להר הגעש  אלבורג (Elborg) –  וולקן משגע המזדקר לגובה של 100 מ' ונמצא במרחק של כ-70 דקות הליכה מן הכביש. טיפסנו בעזרת חבלים עד לקלדרה, ממנה צפינו על הסביבה.

נסיעה מערבה לאורך חופו הדרומי של חצי האי סנאפלנס. עצירה במפל  Bjarnarfossהנשפך מעל בתי חווה. המשך נסיעה אל Búðir. במקום כנסיה עתיקה במונחים תאילנדים, שבולטת בצבעה השחור על רקע הירוק שמסביב. מהכנסיה תצפית על הר הגעש סנאפל ועל הקרחון המכסה אותו. על אזור זה כתב ז'ול וורןאת ספרו: "מסע אל בטן האדמה". ירדנו מהכנסיה לכיוון החוף שכולו מכוסה בזיפזיף לבן והמשכנו אל Arnastapi. ההר המחודד מעל הכפר – Raudfeldargjá – מקרין לדעת מיסטיקנים, אנרגיה ספיריטואליסטית. במקום קפיטריה חביבה. לאחר צלחת של מרק כרובית חם, יצאנו רגלית אל נמל הדייגים שבקצה הכפר, צפינו ממנו אל המפרץ ואל המפל שברקע ויצאנו אל הצוקים, שם מקננים שחפי ריסה, בכמויות גדולות מאד.

 הליכה יפהפייה לאורך המצוק, אל נוף של משושים מרהיבים הנראים כמנסרה ואתרי קינון. מעת לעת ראינו שחף גדול, קורמורן ואף להקה של אלקות. האלקה (Alca Torda) היא עוף בגודל ברווז, שחור גב ולבן גחון, שחיין מעולה אך מעופף גרוע; ניזון מדגים וסרטנים). ניזון מדגים סרטנים ורכיכות, העולה מן הים רק בזמן הדגירה, ומקנן במושבות עצומות. הנקבה מטילה ביצה אחת לסדק בסלע ושני בני הזוג דוגרים ומטפלים בצאצאים.

הליכה של 2.5 ק"מ, דרך מושבות קינון גדולות אל Hellnar. לפני כן, כמה חרוצים טיפסו לראש הקשת. טיול לחוף, אל מתחת לקשת הבזלת – התבוננות מקרוב בדגירה של שחפים. מנוחה בבית הקפה ונסיעה מערבה, הקפת חצי האי. משמאל, כלומר, ממערב, מזדקר  מעל הים  –  londrangar. מצוק מרשים. תוך שעה, הגעה למלון אשר ב-Oflavik. ליד המלון, מפל מים יפה.

ראו: מידע נוסף לטיולים באזור.

07/07/12

יום מעונן, אך לא גשום. נסענו לאורך חופו הדרומי של חצי האי סנפלנס. המראות יפים, צוקים שחורים מכוסים בפלומה ירוקה, אם כי לא ראינו את פסגתו המושלגת של ההר. עצירה מול מצוק מרשים שהשתקף במי הים שהקיפו אותו. במקום שחו כמה ברווזים. המצוק הבולט נקרא "הר הכנסיה, בשל צורתו כשל מבצר ענק המזדקר מעל הים. מצדו המזרחי של ההר השתקף נוף של כפר דייגים יפה שגלש אח המפרץ  וממש מולנו, הר מושלג ומפל קטן ויפה. המשך נסיעה אל כפר הדייגים הציורי Stykkisholmur, לייתר דיוק אל הנמל הססגוני שלו, שנחצב ממש בתוך קירות בזלתיים. טיפסנו על המצוק שכולו משושים, עד למגדלור, ממנו צפינו על הכפר, סירות הדייגם הצבעוניות ואיי Breiõaförôur. ("האיים הרבים מספור"). מבוך של איים רבים, נמוכים סלעיים ועשירים בעופות מים.

משם, כשעתיים ומצי של נסיעה אל חוות הסוסים אשר ב-Gauksmyri. במקום בית הארחה חמוד, עם מסעדה, לחם תוצרת בית, ובאר סלטים, הכולל גם בשר כבש ואפילו בשר סוס. ראינו את חמשת מצבי הרכיבה של הסוס האיסלנדי. בנוסף לארבעה המצבים המוכרים (הליכה, טפיפה, ריצה ושעטה), התפתח באיסלנד מצב של בין טפיפה לבין ריצה. יש לציין כי אסור להכניס אף סוס לאיסלנד וסוס שיצא לתחרויות בחו"ל, לא יכול לחזור ועליו להימכר.

לאחר הארוחה והמופע, המשכנו מעט צפונה- מזרחה ופנינו ימינה, היינו, דרומה, בכביש מס' 715, אל מפלי Kolufoss, הנשפכים לקניון מרהיב – Kolugljúfur. ראו: סרט ב'יוטיוב'. האזור עשיר באטרקציות. ראו: המלצות לסיור בצפון איסלנד.

חזרנו לכביש הראשי ושם פנינו צפונה בכביש מס' 716, ההופך ל-711, לאורך חופו המזרחי של חצי האי Vatnsnes. לאחר כ-25 ק"מ לערך, עצרנו ליד חווה חקלאית שהוסבה למלון. משם ירדנו  לשפת הפיורד לצפות במושבה של כלבי ים.

ראו באתר זה: טורפי הים.

בשובנו גילינו שגלגל הרכב התפנצ'ר. אופרציה פשוטה לכאורה שהוכחה כמסובכת. בעיקר בשל ציוד בלתי מתאים. לאחר זמן מה התקבצנו ביורטה מונגולית, שתינו קפה והמתנו בסבלנות. כעבור שעתיים וחצי התהליך הסתיים. עוד כשעתיים וחצי של נסיעה. הגעה בלילה לאקוררי, בירת הצפון, המכונה בהיסחפות משהו: "פריז של הצפון"…ללינה במלון Edda, שם הוגש אוכל מצוין.

08/07/12

בבקר, יום שטוף שמש. תצפית יפה על אקוררי ועל פיורד Eyjalfjörõur, שלחופו היא שוכנת. מכיוון שהפסדנו אמש את מוזיאוןGlaumbae r , מצאנו תחליף הולם: המוזיאון הקטור של Laufás. ובו מוצגים בתי אחוזה בסגנון של פעם. ממש תערוכת "אדם ועמלו". נסיעה של כחצי שעה עד במפל Goôafoss (מילולית: מפלי האלים). לשם השליך חוואי אמיץ, מעין "אברהם אבינו" מקומי, את צלמיות האלים אל המים וקיבל עליו את הנצרות.

ראו באתר זה: עולם האלים האיסלנדי.

ארבעים דקות של נסיעה דרומה – מזרחה עד לתצפית ומפה של אגם מיואטן.

מיווטן, (מילולית: אגם היתושים), שוכן במרכזו של  הרכס המרכז אוקייני. כאן ממש עובר קוו השבר. שטחו 37 קמ"ר ועמקו 2.5 מ'. האגם כמעט חצוי על ידי חצי האי  Neslandatangi המפריד את "המפרץ החיצוני", מהמפרץ הדרומי, הגדול יותר. באגם כ-50 איונים. רובם לועות מדומים שנוצרו על ידי התפוצצות גזים כאשר לבה רותחת כיסתה את האגם. בשל מיקומו, בצל הגשם של קרחו.,  נחשב האגם למקום היבש ביותר באיסלנד.

בתקופת הקרח האחרונה, לפני 10,000 שנה, אגן מיווטן כוסה על ידי כיפת קרח. והיתה זו התפרצות וולקנית, מתחת לקרח, שעיצבה את הקונוסים שמדרום לאגם הנוכחי. באזור של Reykjahlio , יצרו הקרחונים מורנות, שנקברו על ידי שפכי לבה מאוחרים יותר. אחת המורנות הללו הפכה לסכר אדמה שייצר את אגם מיווטן, ממי הפשרת הקרחונים. מיד לאחר שהקרח נעלם, עשה זאת האגם. פעילות וולקנית יצרה הרים חדשים, כולל וולקן Ketildyngja, הנמצא במרחק של 25 ק"מ מדרמ"ז למיווטן.

הקפת האגם, חציית נחל Laxa, עד ל-Skutustaôir. ממול לשון יבשה החודרת אל האגם (Alftagerôi Skutustaoagigar). אפשר מסלול הליכה בן חצי שעה המטפס על לועות געשיים מדומים וצופה על האגם. ללועות מדומים אין צינור הזנה. הם נוצרו כתוצאה מכך שזרם הלבה נשפך לאגם, כלא בתוכו מים שרתחו ופוצצו את הסלע שמעליהם. זרם הלבה יצר אגם פנימי (Alfavogur Stakholstjörn), ובו שוחים ברווזים.

נסיעה קצרה אל מול Höföi. תצפית על האגם ועל עמודי בזלת המזדקרים ממנו. חלפנו סמוך להר הגעשHverfjall  (463 מ') הניכר בקלדרה הענקית והסגלגלה שלו ובכך שהוא עשוי כולו טוף .

עברנו דרך המרכז ממנו יוצאים הטיולים Reykjahliõ)). משם פנינו בנסיעה אל אזור קרפלה .(Krafla)   טכנית, זהו הר געש בגובה של 818 מ', במרחק של 7 ק"מ מה"רינג". אך השם משמש לכל האזור הוולקני הזה. נסענו דרך תחנת הכוח הגיאותרמית של Kröflustöô .

ראו גם: אנרגיה גיאותרמית

 נסיעה עד וולקן Viti   ולו לוע מרשים בקוטר של 320 מ' ובו אגם. (לא לערבב עם וולקן ויטי שליד הר הגעש Askja . בשני המקרים משמעות השם היא "גיהינום").  זהו אגם קטן ומקסים, שמימיו חמימים בתוך קלדרה של הר געש. המשך אל Leirhnjukur  (מילולית: הר החומר). אתר מרשים בקלדרה שלKrafla . האזור אמור להתפרץ בקרוב, כך שיש בכך סיכון קטן. זהו לוע שנוצר ב-1727. מוקף גבעות צבעוניות. שעתיים של הליכה לא קלה בנוף געשי מרהיב, עם לועות געשיים, פומרלות, זרמי לבה, צמות וולקניות ועוד.

ראו גם, באתר זה: וולקניזם.

קינוח של היום המאמץ ב"צ'ופר" – המרחצאות החמים, תחת כיפת השמים. לינה ב-Laugar, בפנימייה שהוסבה למלון, במרחק של כחצי שעה נסיעה ממיוטן.

09/07/12

יציאה מוקדמת. נסיעה למיוטן. השמש זרחה ועצרנו לתצפית על האגם, ממזרחו. המשך אל Námaskarô. אתר מופלא של טוף בגווני צהוב ואדמדם, בוץ מבעבע, פומרלות ועוד. השמש הוסיפה לגוונים הבוערים משנה קסם.

המשך נסיעה מזרחה ופניה בכביש מס' 88 אל וולקן אסקיה (Askja).

כעבור פחות משעה של נסיעה ממיווטן עברנו ליד הלוע הגעשי של Hrossaborg . המשכנו כשעתיים נוספות של  נסיעה בנוף "ירחי", בו התאמנו האסטרונאוטים של 'אפולו 11" לקראת מסעם אל הירח. הפסקת שירותים מול הר געש שנקרא הֶרְדֶבְרֶד (Herðubreið) המתנשא לגובה של 1,682 מ' ומכונה "מלכת ההרים של איסלנד". במקום גם משטחי פריחה וורודים של Epilobium Latifolium. עברנו דרך מישורי הבזלת של Ódáôahraun (הגדולים באירופה). משם המשכנו  לאורך נחל היוקולסה עד לבקתות מול Drekagil  – הלוא הוא קניון הדרקונים. אכלנו במרפסת של הבקתה, ארוחה ארוזה באדיבות 'אקו' והמשכנו כ-20 דקות נסיעה, עד שהדרך נגמרת. משם, הליכה של 50 דקות לערך בתוך הקלדרה הענקית, עד לקלדרה קטנה ובה ואגם ויטי המוריק ומאחוריו אגם מרשים בצבע כחול עמוק – אסקיה.

הר זה התפרץ ב-1875 וכך נודע ברחבי העולם. הדרך להר נפרצה רק בשנות ה-50. עבור אסטרונאוטים, באימוניהם לקראת טיסה לירח. בלועו הענק, ששטחו 11 קמ"ר, זרועים המוני סלעי בזלת. אגם Öskjuvatn. השני בעמקו באיסלנד, שעומקו מגיע ל-217 מ'. נסיעה של ארבע שעות ממיווטן.

בדרכנו חזרה, הפעם בכביש מס' 910, עצרנו ב-Möðrudalur –  חווה הגבוה ביותר באיסלנד, שם לגמנו שוקו חם בבקשה המבוטנת בכבול, ברוח הימים ההם. ליד הבקתה מעיין הנקרא Herôubreiôarlindir (זהו אזור מדברי עם סיפורים של נוודים עוברי חוק. ידוע במיוחד גנב הכבשים (Eyuindur Jonsson). לאחר לגימת שוקו חם עם קצפת, שבנו לכביש הטבעת ולאחר שעה נוספת של נסיעה, שבנו למלוננו.

10/07/12

נסיעה של כ-45 דקות עד הוסאביק (Husavik). הנמל ציורי ויפה. ביקור במוזיאון הלווייתנים. לאתר הלווייתנים של איסלנד: www.icewhale.is

במוזיאון ראינו גם פוחלצי עופות, ביניהם של "הפינגווין" המקורי, הלחם מילים שהוראתו "ראש לבן", שהיה עוף איסלנדי מסדרת האלקאים. לאחר שנכחד באמצע המאה ה-19, נותר שמו "פנוי" והושאל לעוף הדרומי, הדומה לו בצבעיו ובהילוכו. כמו כן ראינו סולה צפונית – (לטינית:  ((Sula bassana( – עוף ממשפחת הסוליים ומסדרת השקנאים. אורכו 90 ס"מ, הכנפיים והזנב, ארוכים וחדים, צבעו לבן, קצות הכנפיים שחורים. זהו עוף חברתי, הדוגר בחופים האטלנטיים וחורף בים התיכון.

נסיעה לאורך הפנינסולה של Tjörnes. הפנינסולה ידועה כמקום קינון לציפורים. תצפית מ- Heďins Hofďi – מראש המצוק, על הוסאביק ועל ההרים המושלגים שסביבה.  המדרונות היו מכוסים כולם בתורמוסים בגולים. מבט מהכביש את האי Grimsey  , הנמצא בחוג הקוטב הצפוני (66º). המשך נסיעה לאורך הפנינסולה.

תצפית מ-Lonslon אל השבר הגיאולוגי שמתחת ואל האגם שנוצר כתוצאה מרעידת אדמה ב-1976. הסיפור הגיאולוגי כאן הוא עכשווי ממש. את עבודות הכביש הסיטו מהסלע שממול, בשל התנגדות העלפים, שוכני הקרקע

ראו באתר זה: עולמם הרוחני של אנשי הצפון.

נסיעה לקניון אסברגי (Asbyrgi) , בעל צורת הפרסה, שנוצר משילוב של פעילות קרחונית ושל שטיפה על ידי האגם שזרם מקלדרה שנסדקה. Asbergi (מילולית: מחסה, מקלט) הינו שקע בצורת U שאורכו 3.5 ק"מ.  מוקף בצוקים שגובהם 90 מ' ובתווך צוק שאורכו 2 ק"מ ורוחבו 250 מ' והוא מכונה "האי". המקום נוצר על ידי subsidence או על ידי הצפות מעמק היוקולסה. כמו כן מצאו כאן סימנים להצפות ימיות. האגדה מספרת שהעמק הוא עקב פרסתו של Sleipnir סוסו של בעל 8 הרגליים של אודין, אבי האלים.

ממגרש החנייה Botn)יוצאנו למסלול הליכה מעגלי קל להפליא האורך כשעה. השביל עובר ביערות אשור (Birch), עד לאגם Botnstjörn ובו ברווזים המתרבים כאן. המשך הליכה אל Útsýnishæô – נקודת תצפית, חזרה בשביל, עד למגרש החנייה. שבנו מעט מערבה ופנינו דרומה, בדרך העפר שממערב לקניון היוקולסה, אל Hijóöaklettar. מילולית: "שמורת סלעי ההד". טיפסנו אל  Eyjaeyjan – מבצר טבעי העשוי כולו צווארים וולקנים (קונדואיט, קמין). מדובר בחומר וולקני שחדר להר געש ומלא את לועו. ההר התבלה בינתיים והקמין נותר.

כעבור כחצי של נסיעה הגענו לתצפית ממעוף הציפור על מפלי    Hafragilfosו ועל הקניון הנהדר אליו הם נשפכים. זהו כבר חלק מהפארק הלאומי Jökulsárgljúfur , שמשמעות שמו: "קניון הנהר הקרחוני" ובספרות התיירותית מכונה כ"גרנד קניון של איסלנד" או Jökulsá á Fjöllum. המשך קצר אלמפלי דטיפוסDetifoss)). המראה מדהים. מפלים אלו,  המכונים גם "הניאגרה של אירופה". יותר קטנים אמנם, אך ללא הקיטש שמסביב. המקום נפלא אך יש להיזהר, בשנת 2000 נפלה מטיילת ישראלית למפל ונהרגה. משם, חצי שעה הליכה בשביל מסומן אל מפלי Selfoss. מפלים בגובה 11 מ' בלבד, אך הם נשפכים לאורך פרסה מאורכת ומשום כך מרשימים להפליא.

משם, המשך נסיעה בדרך שנסללה לאחרונה, עד לכביש מס' 1. נסיעה מזרחה. בדרך מפל שהיה עשוי להרשים אותנו בבקרו של יום, אך בקושי הצליח להוריד את חלקנו מהאוטובוס.

לינה ב- Eglisstadir שהיא המרכז המסחרי של מזרח איסלנד. זהו גם המקום ה"שמשי" והיבש ביותר באיסלנד. מלון חביב להפליא מרשת Iceland Air.

‏11/07/2012

נסיעה של 50 דקות דרומה – מערבה מאליסטדיר,  בכביש מס' 931 אל Henigfoss (מילולית: המפל התלוי) – זהו המפל השלישי בגובהו באיסלנד ומזכיר בשאונו רעש של בואינג 747. טיפוס לא קל. בשליש הדרך מפל  קטן יחסית, בנוף נפלא של משושים. המפל הגדול נופל בתוך קלדרה עשויה מפסים של בזלת ופסים של טוף בצבע אדמדם. המראה מרהיב.

נסיעה בדרך מס' 939, דרך ההרים והמפלים, אל הפיורד של Berufjorďör . הפסקת צהרים בכפר הציורי Djupivogur. המשך נסיעה דרמה מערבה. עצירה ב-Thvottaskridur  – דייק הנמצא בים, במקביל לחוף ומעכב את גידודו על ידי הגלים.

על הצוקים ממול כמה שלצדף שבלטו במקורם האדום. בהמשך, עצירה ליד מגדלור ותצפית על אגם הנוצר מעבר לסוללת חול. מדרום לנו, שחו בים, עשרות ברבורים לבנים. לפני הופן Höfn) ) תצפית ב-Almannaskaró, מעל המנהרה, מבט מרהיב על הקרחונים ועל הסחף הממלא את המפרץ. המשך לעיירה הופן שטופת השמש. טיול לאורך החוף, בשפל. הצטיידות לקראת מחר.

12/07/2012

בקר שטוף שמש צהל על מי המפרץ. קרחונים גלשו בשבע לשונות לבנות. יצאנו בנסיעה מערבה, כשאנו מתפעלים מההשתקפויות של ההרים, העננים והברבורים במים.

טיפוס צפונה לעבר קרחון ווטניוקול  (Vatnajökull). שהוא חלק מהפארק הלאומי וטניוקול. נסיעה בדרך עפר מאד תלולה, בנוף מרהיב, על פי התהום ממש, עד ל-Jöklasel. התלבשות בסרבלים וקסדות שהעניקו לנו מראה של קוסמונאוטים ולאחר תדריך בפירוט דומה לזה שמקבל טייס F16, יצאנו לרכיבה באופנועי שלג (Snowscoote ), על הקרח.

לאתר האינטרנט של המפעילים: www.glacierjeep.is

ראו גם באתר זה: הקרחונים

המראה של השדה הלבן לבן היה עוצר נשימה. לאחר תצלום לטובת ההיסטוריה, ולאחר שהתפשטנו מכול החליפות, ירדנו כביש מס' 1, תוך כדי הליכה רגלית ותצפיות על הקרחון, על עמק הערבה שלמרגלותיו ועל הקניון הדרמטי שנפער בהר.

ירידה לכביש הטבעת ונסיעה של כחצי שעה, בנוף נהדר של קרחוני עמק, הגולשים משדה הקרח של ווטניוקול Vantajökull)). הגעה ללגונה הקרחונית של Jöklsárlón. גודשי הקרח זהרו בלבן בוהק ובגוונים כחלחלים. תצפית מראש המורנה על האגם ושייט מקסים ברכב אמפיבי, עם הסבר של מדריך מלוכסן עיניים, מן הסתם צאצא של ויקינגים. על גושי הקרח ראינו עשרות שחפיות ארקטיות.

נסיעה מערבה, אל שמורת הטבע של סקפטפל ((Skaftafell. נסיעה לנקודת תצפית ממנה, הליכה של כ-25 דקות בשדה עשיר בפרחים, אל מפל סוורטיפוס (Svartifoss – מילולית: המפל השחור), שקיבל את שמו, בשל מיקומו בנוף של משושי בזלת מרהיבים. ליד מגרש החנייה מפות קיר ואמצעי המחשה מצוינים של הוולקנים שמתחת לשלג. במקום מרכז מבקרים צנוע ובו חנות מזכרות, תצוגה מן האזור וחדר בו מקרינים סרט וידיאו על התפרצות הר הגעש שמתחת לקרחון ב-1996.

ראו גם: אתרי טיול בדרום איסלנד

העצירה הבאה היא Nupsstaôur. בתי חווה, הבנויים בשיטות מסורתיות, עם גגות מכוסים באדמה וכנסייה עתיקה. לא נכנסנו עד לבתים משום שהמקום נמצא בשטח פרטי. המקום מרשים בעיקר בגלל הר השולחן הענק Lomagnúpar  הנמצא ברקע. זהו הר טבלה ענקי בגובה של 767 מ', הקטע הדרומי ביותר של שרשרת הרים המכונה "הדוב". אשר מגיעה בצדה הצפוני עד לקרחון  Siõojökul. מדרום למצוק היה אגם קטן, אך גלישת קרקע במאה ה-18 מלאה אותו. הבולדרים של אותה גלישה נשארו בולטים מתוך החול. האזור נקרא ´,Haugav מילולית: "תִלים". המשורר האיסלנדי Sveinn Palsson, במאסה שלו: Feröabok ("נוסעים"), כותב על המקום.

נסיעה של 20 דקות מערבה. עצרנו בסמוך לחווה ומעליה מפל מרשים שקיבל את השם הסתמי Foss. לא ביקרנו במקום, אלא 300 מ' מזרחית ממנו בגוש משושי בזלת מרשימים, הנמצא כ-300 מ' מדרום לכביש. המקום נקרא Dverghamrar. מילולית: "סלעי הגמד". קשור לאגדות מקומיות. נערה מקומית שרעתה את כבשיה שמעה שם שירת "אבינו שבשמים". השירה המשיכה ללוות אותה ולכן הגיעו אשי כפרה למסקנה שמדובר באֳלֶפים.

המשך ניסעה מערבה, חציית זרם הלבה שהתפרץ מהר הגעש לאקי (Laki), בשנת 1783. בהתפרצות שנמשכה תשע שנים חוסל שליש מאוכלוסיית איסלנד. לינה ב- Hotel Laki, חווה חקלאית שהוסבה למלון יפהפה, סמוך לעיירה Kirkjubæjarklaustur (מילולית: חוות הכנסייה). במקום היתה התיישבות אירית לפני ההתיישבות הנורדית וכנסיה קתולית מאז בנייתה ב-1186 ועד לרפורמציה במאה ה-16. העיירה שוכנת בלבו של מישור סחף זרוע אבנים, הנקרא באיסלנדית Sandur

‏13/07/2012

יציאה בשעה 09:00. נסיעה של 6 ק"מ מערבה מ-Kirkjubæjarklaustur. פניה צפונה בכביש מס' F-206. נסיעה בדרך משולטת לכיוון לאקי (Laki), מרחק של 49 ק"מ, בנסיעה שארכה כשעתיים לכל כיוון. בדרך עצרנו  במפלי Fagrifoss. מראה קסום. קצת לפני לאקי, שלט עם מפות ותרשימים. כעבור שעתיים וקצת מהצומת הגענו למגרש החניה של לאקי . זהו הר בנוי מטוף ובזלת, המזדקר לגובה של 818 מ'. הוא נמצא במרכזה של Lakagigar – שרשרת לועות געשיים הנמתחת לאורך 25 ק"מ, ומונה למעלה מ-135 לועות.

לאחר התבלטות ממושכת מה ללבוש, יצאנו במסלול המסומן בכחול היישר לתוך הסדק. מרהבי ממש. המשכנו ממשיכים בנסיעה לתצפית מרהיבה עוד כעשר דקות נסיעה למגרש חניה נוסף, ולצדו שולחנות. משם יוצא מסלול הליכה בן עשר דקות לקלדרה יפהפייה (Tjarnargigur) ובה אגם. צפינו באגם, ירדנו לחופו והנמרצים המשיכו למסלול הליכה בן שעה וחצי, עד למגרש החניה השני. בשלב מסוים, עצרנו את הרכב ופנינו ימינה, "דוח" אל קניון Fjadrárgljúfua, אשר התחתר בתוך קונגלומרט של האגם שנוצר כאן לפני כ-2 מיליון שנים, עם נסיגת הקרחונים. המראה מדהים. חזרה למלון, היישר למזנון העשיר

14/07/12

היום יום הבסטיליה וגם יום הולדתו של נהגנו האהוב, גוני. יצאה בשעה 08:15, אל אתר מרתק בשם Kirkigjugólf (מילולית: רצפת הכנסייה), הסמוך לעיירה. המשך נסיעה מערבה. לכיוון קרחון Myrdalsjokul. פניה צפונה בכביש מספר F208  אל הסדק של אלדג'ה Eldgja Fissure). הליכה אל מפלי Ófærufoss, שהיו ידועים בקשת בזלתית מרשימה שנמתחה למרגלותיהם. הקשת המפורסמת התמוטטה כבר ב-1993.

שעה וחצי של נסיעה מרהיבה, לאורך שולי נהר Tungna בנוף בראשית סוריאליסטי, עד ללמנדמנלאוגר Landmannalaugar)), אזור של הרי טוף צבעוניים ושפך  בזלתי למרגלותיהם. ירדנו מהרכב לצלם את גוני מסתער עם אוטובוס השטח שלו לתוך המים, כשהרי הטוף הססגוניים משמשים לו רקע פסיכודאלי כמעט. מעיינות לנדמנלאוגר (מילולית: בריכת איש האדמה) הם אחד האתרים הפופולאריים באיסלנד ומשום כך הומי אדם. האוהלים הבנויים במישור למרגלות הבזלת רק מוסיפים למקום חן. טיול קצר על שפך הבזלת, כשאנו נאלצים בחוסר חשק להיפרד מהמקום. למרות הלחץ להגיע הביתה (שבת), הוספנו גיחה קצרה ל-Ljótipollur – לוע געשי מהמם ובו אגם ונופים משכרים סביב סביב. נסיעה מערבה , מול הר הגעש הקלה (Hekla). זהו וולקן משוכב, הנקרא בלועזית "סטראטוולקנו". גובהו של ההר 1450 מ' והוא בולט בגובהו היחסי מעל סביבתו ובמראהו המושלג. לאורך הפסגה, סדק שאורכו 5.5 ק"מ.

הגעה למלון. קצת מאכזב לאחר הרמה שהורגלנו בה, אבל מזנון עשיר מחפה מעט על תחושת החמיצות אצל חלקנו. יום הולדת חגיגי לגוני. עם זר פרחים ועוגה.

15/07/12

החדרים הבעייתיים הוחלפו ואנו מתרכזים בשמש וביופי, נסיעה מזרחה, מדרום לקרחון מירדל, עד לחוף שכולו טוף שחור. מהחוף נשקף בבירור הצוק של דירהוליי הניכר ב"רגל הפיל" שלו. מולנו, בים שחו פפינים (טמשאי צפוני), שמקורם הצבעוני העניק להם את כינויים "תוכוני ים".

הפפין  Puffin) ; בלטינית:  (Fracterctura arctica  נקרא בעברית טמשאי צפוני ומכונה "תוכון ים" בשל צורתו; הוא לטעמי עוף הים היפה ביותר במרחב. זהו עוף בגודל יונה, בעל גב שחור ובטן לבנה, צוואר שחור ולחיים בהירות, עם טבעת אדומה סביב העין ומקור בצבע צהוב – כתום, שצורתו כזו של תוכי: גבוה ולחוץ בצדדיו. ניזון מן הים ומעופף היטב. שמו המדעי "פרטרקולה" (מילולית: נזיר מתפלל), ניתן לו בשל נוהגו להחזיק את כפות הרגליים פרושות וצמודות בצאתו מן הים. בחורף נודדים הפפינים למקומות לא ידועים; רבים מהם נצפו באזור גיברלטר, אך טרם נעשתה עבודה רצינית בנושא.

בטיול זה לא ראינו פפינים ממש מקרוב. לכן מציע לכם להתבונן במצגת מטיול במערב איסלנד.

ברקע, הזדקרו עמודי בזלת שחורים מעל המים. לצידנו, מטרת ביקורנו העיקרית:  Reynisfjara.    עמודי משושים מרשימים ומעיין "מערת" בזלת יפהפייה. משם המשך נסיעה מזרחה, הכביש מטפס על צדו הצפוני של המצוק וכעבור כמה רגעים מגיעים אל ויק (Vik), שהוראתו מפרץ (ומכאן "ויקינג"). בים, ממול, מזדקרים תִלים מוזרים הנקראיםLaufskálavörôur . הסלע נוצר כאשר שני טרולים ניסו בלילה חשוך לגרור ספינה בת שלושה משוטים אל החוף. כאשר היום האיר הם הפכוה לאבן. הנוסעים הקדומים האמינו שתפקיד הצוקים להבטיח מזל. מולם מזדקר מצוק Reynisdranger הנישא לגובה של 66 מ'. עצירה בקפיטריה. ביקור בחנות הסוודרים.

חזרה מערבה, תצפית על העמק. נסיעה דרומה אלDyrhólaey . מילולית: "השער לאי הים". זוהי לשון יבשה סלעית, עם מצוקים תלולים, בגובה של 100-120 מי . במזלג דרכים פנינו שמאלה אל קשת בזלתית קטנה ותצפיות אדירות על המצוקים ועל החוף, עולה מעין "דוויל'ס טוואר" קטן מן הים. לאחר שהולכים לאורך המפרץ וצופים במושבות קינון, חוזרים למזלג ופונים שמאלה לכיוון המגדלור. שם, מצוק עם שמורת ציפורים מהממת ביופייה. הליכה לאורך המצוק, לתצפית על קשת ענקית הנראית כגשר של פיל.

חזרה לכביש מס' 1. נסיעה קצרה אל מפל Skógarfoss המפל משגע ביופיו. כמה מאתנו טיפסו בגרם מדרגות צר המטפס לראש המפל. ארוחת צהרים – מרק כבש חם על משטח הדשא, מול המפלים.

נסיעה מערבה חזרה ל"רינג". כעבור מספר רגעים מגיעים ל כניסה לכביש מס' 248 – תצפית על איי ווסטמן ושלט עם מפה, צילומים והסברים. כניסה לשמורת תורסמורק. (þórsmörk) , שהוראת שמה "היער של תור". זהו למעשה עמק קרחוני מרהיב. בדרך עוברנו על פני קרחון Gigjökull,  שהוא שלוחה של קרחון Eyafallajökull וצפינו בדרמה שהמקום עבר לפני שנתיים, בעקבותה פעילות הגעשית. נסענו עד לקניון Gjain – קניון בזלתי שקירותיו מכוסים צמחיה ומשום כך קיבל את כינויו "הקניון הירוק". הליכה בקניון, כמעט עד קצהו. המראה מהמם. בדרך חזרה, עצירה במפל Sejalandsafoss. הליכה אל מאחורי המפל, בתוך הרסס. הליכה לאורך המצוק, בשביל המפלים, עד למפל בתוך המערה.

יציאה לכביש מס' 1, חזרה למלון. לאחר החלפת החדרים, המצב משתפר.

‏

יום שני 16 יולי 2012

נסיעה קצרה למעבורת. שייט לאיי ווסטמאן (Vestmannaeyjar). רוב האיים הם הרי געש תת קרקעיים שנוצרו לפני 5000-10,000 שנים. מה שהופך אותם אולי לארכיפלג הצעיר בעולם, או לפחות אחד מהם. ב-1963 חזה העולם בהיווצרותו של האי הצעיר ביותר  – Surtsey שהמשיך להתפרץ עד 1967. רוב האיים הם סלעיים ותלולים, רק  Himaey , הלוא הוא "אי הבית",  מחזיק אוכלוסייה קבועה. ביתר האיים חיה אוכלוסיה לא קבועה של ציידי פפינים ומלקטי ביצים. האוכלוסייה מתפרנסת מדייג. ולמרות שבאי הימאי חיים פחות מ-2% מהתושבים, הרי הוא מספק 15% משלל יצוא הדייג. הדגים הם: הליבוט, קוד, הרינג ועוד. מרביתם מעובדים בהימאי אך חלקם מיוצא כשהם טריים לאירופה.

איי ווסטמאייר החלו להיווצר לפני כמה מאות אלפי שנים. אך האי הראשון בצבץ מעל פני הים לפני 10,000 שנה בערך. האי הימאי נוצר לפני 5000 שנה בערך, על ידי התפרצותו של הר הגעש  Helganfell..

האיים יושבו לראשונה על ידי עבדים איריים. הם רצחו את אדונם באזור סקפטאפל והפליגו לאיים שממול החוף. הם היו בטוחים שכאן איש לא ישיגם אך הם טעו. לאחר שבועיים הם נתפשו ונרצחו והאיים נקראים על שמם. בשנת 1000 נבנתה כאן הכנסייה הראשונה. ב-1413 העביר הארכיבישופ את האי למלך האנגליה כתשלום עבור חוב ענק. במשך 100 שנה ישבו כאן אנגלים ומאמצע המאה ה-15 – סוחרים דנים. ב-1627 הגיעו לכאן שודדי ים ממרוקו או אלג'יריה הם רצחו, אנסו נשים וחטפו חלקם נמכרו כשפחות ופילגשים וחלקם צורפו לשודדים.

באי הימאי, בו שוכנת עיר הנמל ווסטמניאר, שוכן מדרום לאי המרכזי של איסלנד ותושביו התפרנסו מאז ומתמיד מעיבוד שלל הדייג. סמוך לעיר שכן הר געש כבוי בשם הלגפל (Helgafell) . ב-23 בינואר 1973 נפתח במורדות ההר סדק וולקני, אשר הלך והתארך עד אשר חצה את האי מקצה עד קצה. הסדק החל לפלוט חומרים פירוקלסטים בכמות גדולה, עד כדי שתוך יומיים נוצר במקום חרוט אפר בגובה של כעשרה מטרים והאפר אף הלך והצטבר בכמות גדולה על רחובות העיר ועל בתיה. תוך 24 שעות פונו כל 5,300 תושבי העיר, מלבד כמה עשרות מתנדבים שניסו להציל את ציוד הנמל מכליה. בשלב הראשון פינו המתנדבים את האפר מגגות הבתים, כדי למנוע את קריסתם. לאחר כחודש נחלש מטר האפר הבלתי פוסק, הר הגעש החל לפלוט לבה רותחת. הלבה בקעה בקצב של כמה מאות מ"ק בשנייה מבטן האדמה, וכיסתה קרוב לשליש משטח העיר. אולם הסכנה הגדולה היתה שהיא תגלוש לתוך נמל הדייג, תסתום אותו ותשבור את מטה לחמם של רוב התושבים. המתנדבים בתוספת עשרות כבאים התיזו יומם וליל טונות רבות של מי ים על הלבה כדי לצננה. לאחר מכן, כשהצטרפה למאמציהם גם ספינת כיבוי מהנמל, נשא מאבקם פרי: הלבה המתקררת יצרה מחסום בזלת, אשר היטה את הקילוח למקום אחר, והנמל ניצל. באותם ימים חיממה הלבה את מי הנמל הקרים בדרך כלל וניתן היה לרחוץ בהם. מקץ חמישה חודשים שקטה ההתפרצות והר חדש בשם אלדפל (Eldfell) מתנוסס עתה לגובה של כ-200 מ' מעל הפרבר המזרחי של ווסטמניאר, ולאי נוסף שטח יבשתי חדש בגודל 2.5 קמ"ר. במשך כמה חודשים פינו תושבי העיר החוזרים את האפר שכיסה את בתיהם, והיו ביניהם שהתחכמו והעבירו צינורות דרך קילוחי הבזלת החמה עדיין, כדי ליהנות מספר שנים מהסקה מרכזית חינם.

שייט נפלא בספינה של Viking tours. השייט עובר מתחת לצוקים ולמושבות הקינון של שחפים, אלקות ופפינים רבים. לראשונה בטיול ראינו גם סולות בטבע וכן אוריות.

האוריה (Uria alga) היא עוף בגודל דומה; צבעה שחום בקיץ ואפור בחורף והיא שוכנת על יד חופים סלעיים. האוריות מקננים במושבות צפופות, כארבעים זוגות על דרגש סלעי. הנקבה מטילה ביצה אחת בצורת אגס, צורה המעכבת את גלגול הביצה מעל הסלע. הקן הוא ללא ריפוד ולכל ביצה צבע השונה מעט משל שכנתה.

חזרה לנמל. מרבית המטיילים יצאו לשוטט בעיירה. הייתר, המשיכו ל- Eldheimar , המכונה: "פומפיי של איסלנד". לראות את הבתים שכוסו על ידי בטוף. משם נסענו דרומה, ל- stórhöfði, לתצפית יפהפייה על האי ועל בעלי הכנף שמקננים על צוקיו.

‏17/07/2012

יום אחרון לטיול. אני מתחילים להיערך נפשית לעובדה שהחלום האיסלנדי עומד להסתיים. דיווחים אקלימיים מהארץ מקטינים את הרצון לעזוב. יצאנו למפל האחורן בטיול, יותר נכון לאשד Urriðafoss, מילולית: מפל הסלמונים, הנמצא בנהר Þjórsá.

ראו באתר זה: הסלמונים ודרכם המופלאה.

משם, המשכנו לצ'ופר נוסף, האחרון בטיול. מרכז המבקרים של תחנת הכוח הגאותרמית אורקוסין (Orkusin). קיבלנו הסבר מרתק מהלגי פטרסון, שהיה בנעוריו כוכב פופ איסלנדי וכיום כוכב סרטי ההמחשה. התצוגה היתה מכובדת להפליא ומראה הטורבינות רב רושם. משם נסענו מערבה לחצי האי רייקג'נס (Reykjanes), שמהווה "איסלנד בזעיר אנפין". ביקור בכנסיית Strandakirkja  שמהווה את מושא הנדרים האיסלנדים. פיקניק בחוף השחור, על זרמי הבזלת הגולשים אל הים ומול הברווזים ששחו מולנו בשלווה סטואית. המשך לאזור הגיאותרמי המרשים של Krýsuvík, על גבעות הטוף הצבעוניות ובריכות הבוץ המבעבע שלו, מעיין "מיווטן הקטנה". נסיעה קצרה לאגם Kleifarvatn, שאף הוא בקלדרה געשית, גם אם נמוכה. אגם זה הוקטן בחמישית בעקבות רעידת האדמה של שנת 2000. האגם זהר בצבעו הכחול , עם שוליו הירוקים ומראם של הסוסים שרעו לחופו, העניק לו תחושה איסלנדית אמיתית. המשך ללגונה הכחולה ( ( המפורסמת. בפי המקומיים Bláa Lóniõ. טמפ' המים °37; אחוז המלחים 2.5%. למים ולבוץ הלבן מייחסים סגולות מרפא. לאחר שהשתכשכנו במים החמימים ולאחר שנמרחנו בבוץ לבן המשכנו למסעדת Kaffi Duus אשר בקפלויק (Keflavik), לארוחת סיום (צ'ופר נוסף של 'אקו') ולסיכום הטיול. נקרולוג נרגש.

נסיעה קצרה לנמל התעופה. פרידה , חיבוקים ונשיקות. אתם טסים לוינה ואני נוסע למלון בקפלויק.

‏18/07/2012

נחיתה שלכם בארץ ותודה שטסתם.

שלכם

גילי חסקין