יומן הטיול באיי הגלפגוס – אפריל 2013

כתב וצילם: גילי חסקין

ראו גם, באתר זה: איי הגלפגוס – אדם ונוף, הצמחייה באיי הגלפגוס.

לחץ כאן: הרצאה בנושא איי הגלפגוס.

הפריגטה – שודד הים המעופף; הבוביס כחולי הרגליים; צב הים הפילי; האיגוונה; צ'ארלס דרווין ומסע אניית הוד מלכותו 'ביגל'; טורפי הים; כלבי ים ואריות ים, הלווייתנים, צ'ארלס דרווין ו'מוצא המינים' , פינגווינים.

על עופות המים, באופן כללי, ראו באתר זה: היסעוראים. ראו גם: עופות נבחרים באמריקה הדרומית.

ראו גם, באתר זה: שייט לאיים הקסומים. איי הגלפגוס – סיפור אהבה 2013.

 

שעה וחצי  של נסיעה מבית המלון אשר בקיטו (Quito), עד נמל התעופה הבינלאומי החדש של אקוודור. מאחורינו שבוע מרתק באקוודור, שכלל שלושה ימים בממלכה הירוקה של סאצ'ה  (Sacha)לודג', שלחוף ריו נאפו (Rio Napo)ושלושה ימים בסיירה (Sierra), היינו, הרי האנדים, על שווקיהם, כפריהם ונופיהם הגעשיים. בנמל התעופה קיבלנו תגיות כחולות עליהן שמה של ספינתנו The Galapagos Legend. כמו כן, קיבלנו אישור על תשלום  כרטיס הכניסה לשמורת הטבע של איי גלפגוס, שמחירו עלה לאחרונה ל-100$  וטופס ובו פרטים אישיים.

טיסה של 45 דקות לגוויקיל (Guayaquil), העיר הגדולה ביותר באקוודור והנמל העיקרי שלה וטיסה נוספת, של שעה וחצי, עד לסן קריסטובל (San Cristobal), המזרחי שמבין איי גלפגוס.

כבר בירידה מהמטוס חשנו משב רוח אוויר חם ולח. בשמים אובך קל. שונה כל כך מהקרירות הנעימה של קיטו. אנו בעונה החמה. בעונה הקרירה נעים יותר, אך השמים מעוננים דרך קבע ואילו אנו קיבלנו כפיצוי, שמים כחולים. במקום קיבל אותנו צוות מיומן, שהסיע אותנו היישר אל הרציף, שם נשקף לנגד עינינו מפרץ קסום, שצבע מימיו כחול עז ובו עוגנות סירות רבות. על החוף נראו כמה אריות ים, חלקם שכבו בעצלתיים על הסלעים וכמה אפילו על המדרגות היורדות מהרציף אל הים. כמה מהם נמנמו על הסירות עצמן. מתברר שאריות הים, על גלליהם וריחותיהם הם מטרד עבור בעלי הסירות. ואכן, חלק מהסירות מכוסותב רשת. על סלעי החוף טיילו סרטנים גדולים, קצרי בטן, שצבעם אדום עז.

מהרציף הפלגנו בסירות זודיאק אל האניה, שם קיבלו אותנו אנשי הספינה בחיוך רחב. קיבלנו מפתחות והתארגנו בחדרים. האניה נחמדה, פחות מלוהקת מאלו שהיכרנו בשייוטים לאנטארקטיקה ולשפיצברגן, אך על כל אלו מחפה האווירה הלטינית החמימה והמלטפת. בקומת הכניסה נמצא הרציף ממנו יורדים לים. זוהי הקומה בה נמצאים חדרי המגורים הסטנדרטיים וחדר האכילה. בקומה מעל נמצאים דוכן הקבלה, חדר הספריה והחדרים היוקרתיים יותר. בקומה השלישית נמצא הלובי, שם ניתנים התדריכים ומוקרנים בו דרך קבע סרטי טבע. מאחורי הלובי נמצא גם אולם הרצאות וכמה חדרי סוויטה. בקומה מעל, נמצא הסיפון העליון, שם ניתן לשבת בכיסאות נוח, להשתזף ולצפות בים. באותו מפלס נמצא נמצא גם גשר הפיקוד. אכלנו ארוחת צהרים מעולה ואחריה קיבלנו תדריך מפורט מפי אלחנדרו, המדריך הבכיר, שחילק את 67 הנוסעים לחמש קבוצות, כל אחת על שם בעל חיים מקומי: אלבטרוס, בובי, דולפין, קורמורן ופריגטה. בחישוב מהיר, למעלה משליש מהנוסעים הם ישראלים – 26… אם נוסיף זוג קנדים ומשפחה יהודית ממכסיקו, נקבל פרופורציה קצת מוזרה.

צוותתי לקבוצת הבוביס, בהדרכתה של צרפתיה חביבה בשם פביאן. מיד אחר כך התקיים תרגיל החירום ולאחר שהתכנסנו על הסיפון בחליפות הצלה, ירדנו לאי סן קריסטובל, להתחיל את סיבוב D  של הספינה. נתיב האניה שלנו נמשך 15 ימים והוא כולל את מרבית האיים החשובים, למעט ג'נובסה (Genovesa) שבצפון הרחוק. הנתיב מחולק לארבעה פרקים. בכול פרק עולים נוסעים ויורדים אחרים. ניכר שאנו בעונה הגשומה. ההאי מכוסה בצמחיה ירוקה ורעננה, המגיעה עד קרוב לחוף. הצמחיה כסרופילית, היינו, חובבת יובש, אך בעונה זו של השנה, היא מצטיינת בעלוותה העשירה. אני זוכר טיול בשלהי חודש נובמבר, בו הכול היה יבש והעצים השירו את מרבית עליהם. למדנו להבחין בין צמחים שהגיעו לכאן מהייבשת הדרום אמריקאית ובני מינם עדיין חיים שם ובמקומות אחרים בעולם והם מכונים "טבעיים" (Native). לבין צמחחים אנדמיים, היינו שחיים רק באיי הגלפגוס – תוצאה של התמיינות רבת שנים. מבין העצים בלטו הפאלו סנטו (Palo Santo), שניכר בריחו העז, העשוי להרתיע יתושים ופרקינסוניה(Parquinsonia), שנקרא כך על שם הבוטנאי הדני שהגדיר אותו והוא מוכר במקומות רבים בעולם כעץ של אזורים יובשניים. הלכנו בסבך והגענו לחוף, שם ראינו לטאת לבה שצבעה ירוק אפרפר, אריות ים ונערות חטובות. בשמים דאו פריגטות שחורות, אותן זיהינו על ידי זנבן השחור והממוזלג. פנינו לתוך החורש הסבוך למדי בו התרשמנו מהקקטוסים הענקיים האנדמים למקום ששמם אופונטיה (Opuntia), מקקטוס הנברשת (Candelaria) ומקנה של פרוש דרווין(Darwin Finch), הבוחר את הקקטוסים למושבו, מפחד הנחשים. מנקודת תצפית גבוהה יחסית השקפנו על הגבעות הירוקות, על המפרץ ועל בתי סן קריסטובל שהזכירו במעט כפר יווני. במרכז המבקרים הסמוך תצוגה מעניינת של הגיאולוגיה, זרמי הים, הצמחיה, עולם החי והשפעת האדם. במכלאה הסמוכה למוזיאון, ראינו לראשונה את צב הים הפילי.

לקראת שקיעה שבנו לספינה, תוך שאנו מתפעמים מהדרמה שחוללו בשמים העננים והשמש הנבלעת בים. גם ממראה הסירות שצלליותיהם השחורות בלטו על הרקע הכתום העז. בעליה לסיפון, קיבלנו שתיה חמה עם חטיפי דג מטוגנים, ברוטב חמוץ מתוק. לימים הסתבר כי זו שגרה מתוקה ומפנקת. בדיומו של כול סיור, עת שבנו לספינתנו, התכבדנו, כל פעם במשקה ובחטיף אחר.

לאחר ארוחת הערב, קוקטייל בהשתתפות הקפטיין וקציני האניה. הקוקטייל, עירבוביה של משקאות אלכוהוליים ומתוקים, מרשם פרטי של הבארמן.

בסיומו של התדריך היומי, החלנו להרגיש את תנודות האנייה.

התעוררנו מול האי אספניולה ((Espaňola , הדרומי בארכיפלג של גלפגוס. החרוצים הספיקו לעלות לסיפון העליון, לראות את נופיו הגעשיים של האי ולצפות בשקנאים.

לאחר שחולקו סנפירים ומסכות לכול דורש, ירדנו בזודיאקים לכיוון חוף Gardener. בדרך התעכבנו  ליד איון, עליו נראו בוביס כחולי רגליים (Blue Footed booby), שקנאים והמון סרטנים שזהרו באדום. משם ירדנו לחוף, עליו נראו עשרות רבות של אריות ים. הירידה מהסירה בהיישר לתוך המים, המכונה "ירידה רטובה" (Wet Landing). מכייון שאלו אינם יודעים פחד מהו, הלכנו ביניהם וההתרגשות היתה גדולה. ראינו גורים יונקים וזכרים צעירים משתעשעים, במה שיהפוך ימים למשחקי מלחמה. המשכנו לאורך החוף, שם ראינו ציפורים חקייניות (Mocking birds), רצות ונלחמות מול אריות הים. היה זה מראה סוריאליסטי ממש, עשרות רבות של טורפי ים, מתקרבים אל המבקרים ואנו מצלמים ללא הרף. בשמים נראו פריגטות (Frigate bird), ובוביז כחולי רגלים שחתכו את האוויר בצלילה אנכית ישירה, מגובה של 30 מ', במהירות של חץ. חלק מאיתנו המשיך לטייל לאורך החוף, שם פגשו באיגוונה ימית. אחרים ואני בתוכם, שטנו לאיון, שם ירדנו לשנרקל. פגשנו להקות גדולות של דגים כסופים עם פסים שחורים לאורך גופם (Black Striped Salema). כמו כן פגשנו דגי תוכי (Parrotfish) כחלחלים ודגי "סכין מנתחים" אפורים, שסנפיר הזנב שלהם צהוב(Yellow tail Surgeon fish) , דגים בצבע קרם, מנוקד בשחור שגופם תחום ברקמה צהובה (Leather Bass)  ודג מלאך (King Angel fish) שצבעו כחול סגלגל, סנפיריו וזנבו צהובים ואת גופו מבתר פס לבן מאונך. על הקרקעית ראיתיEagle Ray  מעין "דג חתול" שגופו שטוח ומעויין וזנבו ארוך . האטרקציה העיקרית, היתה שחיה עם אריות הים, כשאחד מהם ניסה לרחרח את אפי דרך המסיכה.

לקראת שעה 11:00 שבנו לספינה

העליה לסיפון קיבלו חברי הצוות את פנינו בתותי שדה מצופים בשוקולד ומיץ תות שדה. הם אינם חדלים מלהפתיע.

לאחר ארוחת הצהרים, שיחה שלי בחדר ההרצאות, שסיכמה את בעלי החיים שראינו היום.

בשעה 15:00. ירידה ל-Pnt. Suarez

הפעם, ירידה יבשה, היינו, מהזוידאק אל המזח. על הסלעים שוטטו עשרו סרטינם שצבעם כתום זוהר (Sally light foot crab)  וכמה סרטנים שצבעם אפור. הסרטנים הצעירים אפורים ועם הזמן צבעם משתנה לכתום אדמדם. גורים של כלבי ים שחו סביב לסלעי הבזלת השחורים ואנו טיפסנו אל השביל שעבר בצמחיה הירוקה הרעננה. בתחילת השביל ראינו עשרות איגואנות ימיות, לטאות ענקיות, הניכרות בכתמים האדמדמים שעל גופן ובזנבן הרחב המשמש כמשוט. איגואנות אלו עברו בגלפגוס את ההתאמה לחיים בים. זוהי הלטאה הימית היחידה. במבט מקרוב הן נראות כשריד חי לתקופת הדינוזאורים.

פה ושם ראינו כמה איגואנות ימיות ולגופן כתמים ירוקים. על הסלעים "התחרדנה" לטאת לבה (Lava Lizard), שתבעה ירקרק-צהבהב. היא אמנם אינה מרשימה, אך חשובה להבנת האבולוציה. מכול עבר נראו בוביס כחולי רגליים. הצעירים היו מגודלי פלומה לבנה. כעבור זמן מה ראינו מקרוב גם בובי מסכה  Masked Booby)), שכיום נקרא "בובי נזקא" (Nazka Booby), הכל מקרוב מאד. הם שייכים לסדרת הסולות שאחת מהן, סולה לבנת בטן, מגיעה גם לחופי ארצנו.

אחת הציפורים היותר יפות היא יונת הגלפגוס (Galapagos Dove), הניכרת בעינה הכחולה. ראינו גם שחף בעל זנב סנונית (Swallow tailed Gull), שבלט בצבע השחור של ראשו ובעינו האדומה. במפרץ שלמטה נראו פריגטות ובוביז הצוללים במהירות עצומה אל המים. השמים האפירו ולרגע נראה היה שגשם יתחיל לרדת. חשנו אפילו מספר טיפות, אלא שאז יצאה השמש מבעד לכסותה אפורה של העננים ואפשרה לנו להינות מהמראה הקסום של הבוביס, של הפריגטה שעמדה על הצוק והזפק האדום שלה היה מדובלל כבלון מפוצץ. ראינו ציפורים טרופיות (Red-billed Tropical Bird) לבנות שניכרות בזנבן הארוך ובמקורן האדום ונחשבות לדעת רבים, לציפור היפה ביותר באייה גלפגוס. למרגלות המצוק התרוממו סילוני מים שנראו מרחוק כגייזרים, סלעים מכוסי ציפורים וכתמים ענקיים של גואנו ועוד. בחודש אפריל אמורים להגיע לכאן הזכרים של האלבטרוס הגלי (Wave Albatross), הנקרא כך על שום ה"ציורים" על כנפיו. הם לא הגיעו משום מה, אלא שכעבור זמן מה התבשרנו שאנו בני מזל, ראינו את הראשון. בהמשך יגיעו עוד, אחריהם תגענה הנקבות, הם יפצחו בריקוד אהבה הכולל נדנודים מגושים והשקות מקור. אחר כך יבנו את הקן המשותף. ראינו שלושה מינים של פרושי דרווין, אחד מהם, שצבעו חום, נקרא ה"פרוש הממלמל", על שום הקולות שהוא משמיע (Mumble Finch). לאחר סיבוב של שעתייים וחצי לערך, שבנו לזודיאק ואיתו לספינה. במקום קיבלו אותנו על לביבות תירס ולימונדה משכרת חושים.

לאחר ארוחת ערב, קידוש על היין והרמת כוסית, ארגנה לנו ציפי, קבלת שבת.

עם קומנו בבקר, השקפנו מהסיפון על האי פלוריאנה (Floreana), שכולו הרי  געש קטנים. היה זה הראשון מבין איי הגלפגוס בו התיישבו בני אדם. החוף יפה, עשוי מאפר וולקני ומשברי צדפים. יצאנו לשנרקל, אך המים היו עכורים ולא ראינו דבר.

ליד החוף חבית מעץ, ששמשה בעבר את ציידי הלווייתנים לצורך העברת דואר. כל ספינה אספה את המכתבים שאנשי צוותה רוקנו מספינות הדואר ושלחה אותם כשהגיע לנמל הקרוב. לא נותר לנו אלא ל"סתלבט" על החוף ולהינות מהשמש והים.

עם שובנו לספינה נתן אחד מחברי הצוות הרצאה אודות האקלים הייחודי של אי הגלפגוס, בין שלושה זרמי ים, במבטא שהיה קשה להבנה. ארוחת צהרים, הרצאה שלי ואחריה יצאנו בהרכב חסר לשנרקול באיונים הגעשיין "כתר השטן"Corona del Diablo)  ואכן, מדובר בשרטונים המסודרים סביב מעגל, כנראה לוע געשי קדום וסביבם חיים עושר גדול מאד של דגים. ראינו להקות ענק של דגים בשלל צבעים, והעיקר ארבעה כרישים. שנים שחו קרוב אלי, ביני לבין הסלע ושניים קרובים לקרקעית. אלחנדרו הפגין כישורי צילה חופשית יוצאי דופן ממש, נכנס למערות, עבר דרך מנהרות ואפילו הרים בידיו "אבו נפחא". היו שם דגי ענק שצבעם ירוק וכחול, דגי "סכין מנתחים" אפורים וצהובי זנב, בלהקות ענקות ועוד, דגי Puffer  הנראה כקופסא מנוקדת. בדרך חזרה ראינו להקה של "דג חתול מוזהב" Golden Ray)). ליד הסירה ממש, ארבעה דגים, קרובים לשפת המים, אחריהם עוד ששה, עוד שמונה, בסך הכול להקה שמנתה קרוב לחמישים פרטים.

 

טביעות רגלי הצבות, שיצאו להטיל

 

כעבור שעה קלה עצרנו בחוף  Pnt. Cormorant. החוף חולי בגוון ירקרק שנגרם מגרגירים קטנים של אוליבין שהגיעו מהר הגעש אלסדו (Alcedo) שבאי איזבלה. צעדנו דרך צמחיה כסרופילית, בה בלטו "עץ העור" (Leather Leafs), המכונה כך על שום התחושה שמקבל הממשש את עליו. ראינו לנטנה לבנה לגמרי, אנדמית למקום ועוד לא מעט צמחים, עד שהגענו ללגונה שמימיה מלוחים והיא מוקפת במנגרובים, שחור, לבן ואדום. בלגונה נראו ארבעה פלמינגוס ואנפת כחולה (Great Blue Heron). האנפה עמדה מבלי נוע והפלמינגוס טופפו בעדינות במים ובלטו בצבעם הוורוד העז. לא לחינם הם נקראים כך, "ציפורי הלהבה" (Flame). המשכנו ללכת עד למפרץ חולי נהדר, שמימיו בצבע כחול עז והוא מוקף בגבעות ירוקות. המדרון כולו נראה חפור בגומחות רבות, פרי עמלן של צבות הים. התקרבנו לחוף , עלינו בזהירות על הסלעים, שם שוטטו עשרות סרטנים אדומים. במים מולנו, במרחק של כמה עשרות מטרים, שחו לאיטם צבי ים, שמעתת לע הרימו ראש והציצו מעל המים. סמוך לחוף שחה כריש. קרוב, אך תמיד מצדו השני של הגל. השחייה בחוף זה אסורה, כדי להגן על הצבים ועל דגי החתול. שבנו בזריזות לחוף ממנו באנו. בלגונה נותר רק פלמינגו בודד ומעלינו קיפצו פרושי דרוון. יצאנו לשנרקול קצר, בתוך להקה ענקית של דגים זעירים שצבעם כתום וחזרה לספינה. הכיבוד הפעם – חטיפי עוף ברוטב חמוץ מתוק ותה קר.

הערב, ארוחת "בר בי קיו" על הסיפון.

 

התאספנו בדיוק בשעה הנכונה. השמש שקעה וקרני אור אחרונות צבעו את העננים בוורוד. רוח קלה נשבה ואנו סעדנו מטעמי בשר שנצלו על הגריל. היו שם חתיכות בשר של כול מיני בעלי חיים וכדי להוסיף חטא על פשע, סיימנו בקינוחים טעימים. בינתיים, התאספו סביב הספינה שלושה כרישים שנראו תחילה כצלליות תחת פני המים. ככול שהחשיך והפרוז'קטרוים של הספינה בלטו יותר, נמשכו הכרישים על האור ואל הדגים המעופפים שזהרו מולם בצהוב. תוך כמה רגעים התאספה לה משפחה בת ששה כרישים שזינקו לכיוון הדגים, שרבים מהם לא זכו לשוב אל הים. ביניהם שוטט אריה ים, ששוחה לאט מהם אך זריז יותר ובכול פעם שאחד מהם חשף את שיניו לעומתו, שבר ארי הים הצידה והכריש המשיך בזינוקו אל הכלום. בשיא המתח כבה האור וחבייר, מדריך צעיר סקר בפנינו במומחיות את מערכת הכוכבים. בלטו הצייד אוריון, כוכב סיריוס, משולש הקיץ הדרומי, צלב הדרום המדומה, הדובה הגדולה, הדיוסקורים ועוד. כמו כן, זיהינו את כוכב הלכת פלוטו, את מערכת כוכבי השור, האריה ועוד.

דומה ואין מנוח. אנו רצים מפעילות לפעילות. לא הספקנו לעכל את הסקירה ואנו מזועקים ל"מסיבת נפטון" נוסעים מתנדבים התלבשו כבעלי חיים וכשודדי ים, דבר ששעשע מאד את הנוסעים האמריקאיים.

יצאנו לאי סנטה קרוז, נעולים בנעליים גבוהות מפחד נמלי האש. בנמל עלינו למיניבוסים, שטיפסו כ-45 דקות בנוף מוריק ורענן, עד לשמורת הצבים Chato 2. הגענו לחווה פרטית שם משוטטים צבי היבשה הפיליים, בעלי השריון המעוגל כגבעה. סמוך למגרש החניה, עמד צב גדול בצבע חום כהה, הוציא את ראשו והתבונן בסביבה בסקרנות. ברגע שהתקרבתי נשף בחוזקה והכניס את ראשו. יצאנו לסיור בצמחיה המוריקה, עליה השתלטו לא מעט עצי גויאבה, ראינו כמה צבים שגילם מוערך בכמאה שנה, צב ששחה בבריכת המים ושריוני צבים ריקים. צבי ענק כאילו ישנם רק באיי סיישל ובאיי הגלפגוס. הסוג הנוכחי נקרא "צב יבשה פילי", על שום צורתן של רגליו. זוהי תופעה המוכרת כ"ענקות איים" או "גיגנטיזם". כאשר היעדר טורפים, מתחרים ומחלות אפשרו לבעלי חיים להתפתח לגודל העולה עשרת מונים על זה של קרוביהם שנותרו בייבשה ונתונים ללחץ אבולוציוני מתמיד.

בדרך ראינו מנהרה וולקנית שנוצרה כתוצאה מהכך שהשכבה העליונה של הלבה התקשתה במהירות והשכבה התחותנה זרמה לאיטה. ירדנו למנהרה שאורכה כמה עשרות מטרים ושבנו למרפסת, שם כובדנו במיץ גויאבות סחוט ובפלחי אבטיח. נסענו לבקר בקהילה המואמצת על ידי האנייה שלנו. צפינו בריקודים חובבניים של הנערות וביקרנו בחנות שלהם, שם הזדמן לנו לרכוש כמה מציאות. בדרכנו חזרה יצאה השמש והאירה את המים בצבע תורכיז עמוק. הנמל הטבעי תחום בקיר בזלתי שגדלים בו קקטוסים. סביבנו עפו שחפיות רבות (Brown Noddies). מראה מרהיב.

בשובנו לסירה התכבדנו בפירות טריים הטבולים במזרקת שוקולד.

בשעה 15:00 ירדנו שוב, ירידה יבשה אל החוף, כשהמפרץ זהר בצבע תורכיז עז עוד יותר. הליכה נסיעה קצרה של עשר דקות הביאה אותנו אל מרכז הרבייה של הצבים, לכאן ממלטים את הביצים מפחד החזירים שנתפראו. המקום משמש גם מעיין גן בוטני, בו מרכזים את מרבית הצמחים החייים באזורים הנמוכים של הגלפגוס. בעיקר צמחייה כסרופילית (חובבת יובש). בלטו שלושת סוגי הקקטוסים, צמחים נושאי פרחים צהובים ואפילו מין נמוך של אסקלזיהEsclesia)). עברנו דרך הכלובים השונים, שם ראינו צבים בשלבים שונים של גדילה. ראינו את הכלוב בו שכן הצב הקשיש "ג'ורג' הגלמוד", שהלך לעולמו ב-24 ביוני שנה שעברה, בדיוק ביומו של יוחנן המטביל. ראינו כמה צבי ענק שהוחרמו מאנשים שהחזיקו בהם כחיות בית, אך מכייוון שכבר הוחתמו על ידי האדם, לא ניתן להשיבם לטבע. בכמה מכלאות מוחזקות איגואנות יבשתיות, שצבען צהוב-כתום. גם הן אנדמיות לאיי הגלפגוס. שונות מאחותיהן הירוקות החיות באקוודור. גם הן זקוקות לשמירה מפגיעתם הקשה של החזירים, החתולים והכלבים שהתפראו. מתברר שקיים מתח בין חוקרי מרכז דרווין, לבין שומרי הפארק. האחרונים רואים בהם מעונבים המנותקים מבעיות ומצורכי היום יום.

משם, הליכה ברחוב הראשי של סנטה קרוז, לצד המים. שורה של חנויות ובארים. עיירה מנומנמת הכורעת תחת עומס החום. התאוששנו בבארים השונים. לקראת שעה 18:00 התקרר מעט ושבנו לספינה שם קיבלו את פנינו עם פלטנוס מטוגנים וגווקמולה.

בערב, קוקטייל, מחווה לעוזבים מחר. תדריך, הרצאה שלי על צבים ולילה טוב

 

בשעת בקר מוקדמת, הרבה לפני זריחת השמש. אור ראשון צובע את השמים בגווני אפור. בשכבות העליונות של המים נראים כרישים. מעליהם, שקנאים, שחפיות ומאות בוביס כחולי רגליים מתגודדים סביב הספינה. חלקם צוללים מתחת לקרקעיתה כדי לתפוש את הדגים שנמלטו מהם. הבוביז אינם נחים לרגע. משייטים באוייר , מזהים דגיג ונורים כחץ מקשת, אל המים שם הם נבלעים ויוצאים במקום אחר. כמויות הציפורים גדלו מרגע לרגע, מולנו ממש. לא היה צורך במשקפת. אפילו את עדשת הטלה נאלצתי להחליף, כדי לתפוש כמה שיותר ציפורים. הם צללו, שחו, זינקו, עפו וחוזר חלילה. בשלב מסויים נראה כדור שמש כתום בפאתי מזרח שצבע את המים בפס זהוב. מראה העופות על רגע הסרט הזהוב היה עוצר נשימה.

לאחר ארוחתה בקר שטה הספינה לעבר האי דפנה (Daphne), שהוא הר געש מעוגל בו מקננות ציפורים רבות. התקרבנו ככול שרשויות הפרק אפשרו. בגלל המרחק לא ראינוה רבה, אך המראה יפהץ עלינו לסיפון לראות אתה פריגטות מתקוטטות על מזון. הזפק הקטן שלהם נראה מצומק במיוחד. אבל המעוף היה מרשים ביותר.

הבקר היה פנוי למגינת לבם של כמה מאיתנו. המתנו למטיילים שאמורים להגיע לחלק A  של הטיול. כדי לשבור את פרק ההמתנה, ירדנו לחוף של האי באלטרה (Baltra), ממנו המריאו המטיילים שעזבו אותנו. במבט ראשון החוף נראה מעט מאכזב. החול היה אמנם לבן וזך אך האזור תעשייתי למדי. מתברר שהמים אידיאלים לשחייה. במרחק שני מ' מהחוף כבר די עמוק כדי לשחות. על החוף הילכה לאיטה איגואה ימית זעירה ובקוו המים רבצו מספר אריות ים. חלקם שחה ממש לידינו. לאחר שהצטננו מעט במים יצאנו לצפות בשקנאים שצללו במהירות אל המים. בכל פעם ששקנאי כזה עלה מהמים התיישבה שחפית לבה חומה על ראשו. הם התעלמו מנוכחותנו והמשיכו במלאכתם למרות ששחינו בסמוך אליהם. כך גם ארי,ת הים, ששחו ממש לצידנו. להפתעתנו, היתה זו שעה מענגת. הזמן טס מבין אצבעותינו.

פרידה מהעוזבים, אלו שיצאו לסיור מס' D  בלבד. אנו ממשיכים לסיור מס' A

בשעה 15:30, הגיע וולריו, מדריך חדש, שהחליף את פביאן שיצאה לחופשה. כמו כן הצטרפו אלינו כמה אמריקאים וזוג דוברי ספרדית. הוא מקטלוניה והיא מגואטמלה. ירדנו מהספינה והחלנו לשוט לעבר החוף. עינו החדה של המדריך הבחינה בלהקה גדולה מאד של בוביז כחולי רגליים, מלווים בשחפיות לבה שחורות. הבוביז טסו במטס צפוף, מהיר ומרהיב בגובה המונגרובים. התאספו בגובה של כמה עשרות מטרים ונורו כטילים לעבר הים. הם צללו במהירות עמוצה נעלמו במים לשעה קלב והגיחו במקום אחר. היתה זו חווייה היצ'קוקית מצמררת. יכולנו לצלם תמונה שאפשרית רק בגלפגוס: ים, להקת בוביז כחולי רגליים, נחשום בזלת וקקטוסים הגדלים עליה.

 

שטנו לCanal de Itabaca- שבצדו הצפוני של האי סנטה קרוז. נמל יפה, מוקף במונגרובה צפופה. נסיעה של חצי שעה לערך, באזור מוריק להפליא, עד לגובה של 600 מ' מעל פני הים. הצמחיה כבר שונה לחלוטין מזו שראינו אמש. בנוסף למינים הפולשים, שסנטה קרוז מקוללת בהם, במיוחד הפסיפלוקרה, הבלק ברי והגויאבה, זהו יער טבעי של אסקלזיה ממשפחת החמניות. עצים גבוהים ויפים. על העצים הללו גדלות חזזיות שיחניות, שבעבר הפיקו מהן צבע. אחד ממיני האסקלזיה נקרא "ציפורני חתול" ולו שרף דביק ששימש את המקומיים כדבק. במרחק קצרצר מהכביש, נפערה לפתע קלדרה יפהפיה. בור ענק ומושלם, שדומה בצורתו למכתש, רק קטן בהרבה, שנותר כתוצאה מהתמוטטות התקרה לתוך חלל שנותר מתחתיה.

הקלדרה מוקפת בצמחיה ירוקה רעננה, כך גם קרקעיתה. מצדו השני של הכביש, קלדרה נוספת. שבנו לרכב ולאחר המתנה ארוכה למדי ב- Canal de Itabaca שבנו לספינה, שכשאנו מסכמים לעצמנו יום שנראה בתחילה מרוח ומתברר בסופו כגדוש חוויות.

התחלנו את היום באי סנטיאגו (Santiago), המכונה גם "האי של דרווין". כאן שהה דרווין את הזמן הרב ביותר, מתוך הזמן ששהה בארכיפלג. ה'ביגל' יצאה להצטייד בדלק ובמים והוא נותר כאן עם משרתו. הנוף כולו גבעות געשיות. המקום שימש פעם לכריית מלח. כאשר הכורים עזבו אותו הם השאירו כאן בעלי חיים רבים וגם צמחים, שרשות הפארקים עושה הכל כדי להיפטר מהם. מבין הצמחים הטבעיים בלט הטקיליה Tiquilia)), שיח נמוך, השרוע על הקרקע. ראינו קקטוסים גבוהים רבים מסוג אופונטיה (Opuntia). הקקטוסים, כמו הפרושים, כמו החקייניות וכמו הצבים, קיבלו צורה שונה מאי לאי. על השיחים ראינו כמה פרושי דרווין, בהם הזכר בולט בצבעו השחור וכמה תופשי זבובים, שצבעם חום בהיר והם נמשכים דווא לאור המשתקף בעדשות המצלמה. ירדנו לקוו החוף, שם נשפכה הבזלת לאטה ויצרה צמות וולקניות שקפאו כפי שזרמו. המים חצבו בסלע נקרות ויצרו בריכות טבעיות שעליהם נמתכות קשתות של בזלת. על הסלעים, למרגלותיהם, מתקררים בצל או מתחממים בשמש שכבו דובי ים. אחרים שחו במים הכחולים-ירוקים שלמרגלותינו.

ראינו גם אנפה קטנה, שציציות ראשה צהובות (Yellow Cowen night Heron) , אך את הלב שבו דובי הים הצעירים שהשתעשעו במים. הלכנו לאורך החוף וראינו אגוונות ימיות רבות, מוכתמות באדום, כצבע הצמחיה שהן מוצאות במים העמוקים. אחת ל-7-10 שנים מגיע לכאן זרם "אל ניניו" ומשמיד למעלה מ-60% מאוכלוסיית בעלי החיים. רק החזקים שורדים. האבולוציה מעדיפה את האיגוונות המסוגלות לצלול עמוק יותר, לשחות מהר יותר, ואלו שלצווארן קוצים חזקים יותר, המסייעים בקרבות כנגד בני מינם. סמוך לנו, בקוו המים, שוטט שלצדףOyster Catcher)) שפיצח צדפות וסרטנים במקורו האדום, הארוך והחזק. סרטני מים (Sali Light food Crab)  נראו מכול עבר והוסיפו גוון כתום זוהר לשחור שמסביב. מכייון שהם מאד לא אטרקטיבים לטורפים –  אלו צריכים להשקיע עבודה רבה עבור כפית של בשר –  הם גדלו במהלך האבולוציה באין מפריע ופיתחו צבעים כתומים זוהרים. נץ גלפגוס (Galapagos Hog) עמד על הסלע סמוך אלינו, לא מוטרד מנוכחותנו. הוא בלט בנוצותיו החומות אפרפרות והתבונן סביב. לרגע נפנף בכנפיו, התעופף ושב למקומו, בפוזה של דוגמן. שבנו לחוף ויצאנו לטיול לאורך המצוק הקטן שהטוף שיווה לו מראה של וופל. בצל הצוקים ובנקרות נמנמו איגוונות וגורים של אריות ים, כל אחד ברמה שונה של רטיבות, ששוותה לפרוותו צבע שונה. היה חם. ירדנו למים כדי להצטנן וכמו כן שנרקלנו סביב סביב. על סלעי הבזלת ראינו מעט אלמוגים ובעיקר דגים רבים: דגי תוכי שצבעם תורכיז, דגים כחולים בעלי מצח בולט ודג אפור גדול המכונה כאן "לא וייחה (La Vieja), כלומר, "הזקנה" . אריות ים שצללו סביב והוסיפו נפך מרגש לחוויה. בסלעים שמעלינו עמדו שקנאים ובוביס, כך שניתן היה לראותם ממרחק אפסי.

לאחר ארוחת צהרים ומנוחה קצרה ירדנו לחופו של האי הק'טן ברתולומי (Bartholomew), שהוא בעל נופים געשיים יצאי דופן. האי נראה כחצי ירח שמצדו האחד גבעה גדולה ועגלגלה ומצדו השני קמין וולקני שההר שמסביבו התבלה והוא נשאר לעמוד זקוף, מעניק לחוף נופך דרמטי. בשמים ריחפו פריגטות שצללו לעבר המים מעת לעת.

ניתן היה

לזהות את הזפק האדום אצל הזכרים, גם כשהוא מדובלל. ירדנו לכאן בצוות מצומצם, במיוחד כדי לשנרקל. ראיתי במים להקות גדולות של דגים וכריש כבונוס. שבנו לספינה רק כדי להתארגן ןלצאת שוב.

אחרי הצהרים ירידה "יבשה" לחוף של ברתולומאו. ראשית כול, שייטנו סביב המצוק הבולט, שהיה לאחד מסמלי הגלפגוס. וולריו טען שהצורה הזקורה אינה רק תוצאה של הארוזיה, אלא מזכרת מהפצצה אמריקאית. סמוך מאד אלינו ניצבו בוביס כחולי רגליים, עליהם צפינו ממרחק קרוב. לאחורי הסלע ניצב בבדידות מזהרת פינגווין הגלפגוס. כמו מלצר בחליפת טוקסידו.  זהו המין הקטן בעולם, אחרי הפינגווין הכחול של ניו זילנד. המין היחידי שחי מצפון לקווה משווה. גם הוא הגיע לכאן עם זרם הומבולט, אך בניגוד לקרוביו הסוב-אנטארקטיים, הוא אינו נודד, אלא נמצא כאן קבוע כל השנה. בניגוד לאחרים, הוא כמעט ואינו הולך על רגליו. אלא מעביר את חייו בין המים לבין רצועה של פחות משני מטרים של סלע. התקרבנו אליו עד למרחק של מטר אחד בלבד. ניתן היה לראותו פוער את מקורו כדי להלחית ועל ידי כך לצנן מעט את גופו. מעבר לעיקול ראינו שלושה פינגווינים משחקים יחדיו. למרגלותיהם, במים, זיהה וולריו "איגל ריי", שצורתו מעויינת והוא מוכר יותר בשמו העברי "דג חתול". לדג הספציפי הזה ראש מחודד להפליא כשל עוף דורס וסנפיריו השחורים זרועים בנקוודת לבנות מכאן נובע שמו Sppoted Eagle Ray. מתברר שהדג הזה נמצא בתקופת החיזור. לכן נראו במרחק קרוב מאד לזודיאק, שלושה פרטים ששחו בשלווה, מתעלמים מנוכחותנו.

באי ברתולומאו עצמו המישורים כוסו במשטחים של עשבים בשרניים ירקרקים Green Sea Orchin. הביקור הזה הוא כולו נופים געשיים. טיפסנו בגרם מדרגות קצר, מתבוננים בצמות הוולקניות, בלוע שפלט גזים כדי לשחרר לחץ מסיר הפלא של הר הגעש. ראינו הרי געש קטנים, לועטת "פרזיטיים", בועות שנכלאו בבזלת ויצרו כרים ענקיים. כאילוש התפוצצו ורק חלק מהמסגרת נותר, לועות בולטים ולמטה, בים, הר געש תת קרקעי. על אחד המדרונות הוסרט "אני המפקד". הבמאי גורש מהגלפגוס משום שעבר על חוקי שמירת הטבע וצילם במקום אסור. ככל שטיפסנו נתגלה לעינינו נוף מרהיב יותר, שהזכיר לרבים את פני הירח. המדרונות הגעשיים החומים נפלו היישר למים הכחולים. מהפסגה, שגובהה כ-120 מ', צפינו במראה הקלאסי של הגלפגוס, תמונת הנוף במפורסמת ביותר של הגלפגוס, היינו המצוק הגעשי, ומצדיו שני חופים עגולים. לדאבוננו טיפסנו לכאן אחר הצהרים, כשהשמש בעיניים. התנחמנו בכך שהשתצפית מהצד הנגדי היתה בדיוק באור הנכון ובידיעה שאי אפשר להיות בשעה האופטימלית בכול מקום. הנץ שדאה מעל לראשנו הוסיף לאווירה החגיגית.

שבנו לספינה לארוחת בר בי קיו.

 

ירידת בקר, "יבשה " הפעם ב Cerro Dragon- (הר הדרקון) שבפינה הצפון-צפון מערבית של האי סנטה קרוז. היה זה עוד בקר שצויין על ידי כמה מאיתנו כשיאו של הטיול. ראשית כול הנוף. בעיקר הנוף. חופים קסומיים, בתוליים, מלחכים את הרי הגעש. הלכנו לאורך החוף, צופים באנפה כחולה, בבוזיז צוללים  ובאיונים שמסביב. הצמחיה יובשנית לגמדי. לא ראינו בעלי חיים רבים, למעט חקייניות שכאן וויתרו על כושר החיקוי שלהן והן ממעטות לעוף ומעדיפות לקפץ, כדי לחסוך אנרגיה. השביל זימן לנו תצפיות יפות על הנוף ומפגשים עם איגוונות יבשתיות, שניכרו בגונן הצהבהב. מסתבר שככול שתזונתם טובה יותר, כך צבען צהוב יותר. משום כך לא קיבלו האיגוונות הללו את הגוון הכתום שראינו אצל בנות מינן במרכז דרווין. מכייון שהאיגוונות הללו עשו את הדרך מחיות יבשה לחיים במים ובלחץ האבולוציה שוב חזרו לייבשה, הן משמרות עדיין את האינסטינקט של הפרשת המלח. השביל הוביל אותנו לאגם מלוח שם ראינו שני פלמינגו מקרוב, וורודים להפליא וסיימנו בבוזי על הצוקים, בטווח נגיעה של ממש.

עם שובנו לספינה העניק לנו וולריו הרצאה על הכרישים ועל חשיבותם למערכת האקולוגית של האוקיינוסים ועל המאמצים שעוישם מתנדבים כדי לממור עליהם מפגיעתם הקשה של הציידים.

ב-14:30 ירידה לשנרקול בחופי האי סיימור צפון (Seymour North). במים עושר גדול של דגים, בייחוד דגי תוכי ענקיים, שאורכם במטר וצבעם תורכיז עז.

בשעה 16:00, לאחר מנת גלידה ענקית, ירדנו לחופו של האי סיימור שהתגלה כאחד משיאי הטיול. שני רק לאספניולה ולדעת רבים אף עולה עליו. על עצי הפאלו סנטו ראינו עשרות ואולי מאות פריגטות. הצעירים בולטים בראשם הלבן, הנקבות בגוף שכולו שחור ואילו הזכרים מנפחים את הזפק שלהם באדום מרשים. הם מציגים לראווה לא רק את הזפק, אלא גם את הקן שהכינו לבנות זוגם. ללמדך שהצורה החיצונית משפיעה, אך לא קובעת…

לאורך החוף ראינו בוביז כחולי רגליים ממרחק של אפס כמעט. כמה מהם מקננים ומגדלים גוזלים שפלומתם לבנה. גם השחף בעל הזנב הממוזלג דגר, לעתים קרוב לבוביז , מבלי שנוכחותנו תפריע לו. אל האי התנפצו גלים גדולים וגורים של אריות ים התערבבו בקצף. היתה תחושה סוריאליסטית. דומה שאי כל כך קסום אינו יכול להתקיים. הזכרים ניפחו את הזפק ונפנפו בכנפיים, הנקבות עטו מעליהן, מתלבטות במי לבחור.

חזרה לספינה, החזרת ציוד השנירקול, ארוחת ערב אחרונה, מילוי טפסי משוב, מתן תשר, קוקטייל אחרון, בו הציגו תמונות נבחרות שצילמו משתתפי הטיול תדריך אחרון. הטיול מתחיל להסתיים. אני חש קאנה במטיילים הממשיכים לסיור B, היינו לאיזבלה ופרננדינה.

‏יום חמישי 11 באפריל 2013

הכול התחיל מוקדם יותר. לאחר ארוחת בקר יורדים לסיור אחרון בחוף ממול. חוף יפה, כמו כול חופי הגלפגוס. החוף חרוש בטביעות רגליהם של הצבים, המשאירים מאחרו "קוליס" בדומה לזה של טרקטור. ראינו אנפה כחולה מקרוב, גורי כרישים  ואפילו לגונה מלוחה עם פלמינגו כבונוס לסיום הטיול.  מעבר למפר שלנו, מפרץ נוסף, חולי עוד יותר. גם שם היתה לגונה ושם הפלמינגוס היו קרובים יותר.

חזרה לספינה והפלגה לאי בלטרה, משם טסים לגווייקיל. בגוויקיל קיבלנו עוד מזכרת מאיי הגלפגוס, בפלזת האיגוונות. פרידה וטיסה דרך קיטו למדריד והביתה.