יוון – תולדותיה בעת העתיקה

ההיסטוריה של יוון, מימי קדם ועד סוף שלטון רומי.

כתב: גילי חסקין , 2005; עדכון: ספטמבר 2017.

תודתי לגדעון ביגר, על הערותיו.

ראה גם, באתר זה: מבוא ליוון. הרצאה : יוון -אתרים ונוף

טיול ביוון, כל טיול, גם אם הוא בהרים של חבל אבריטניה, גם אם בכפרים של זגוריה אשר באפירוס וגם אם בהר פליון, נדרש להיסטוריה של יוון העתיקה.

הערה: יוון העתיקה היתה שונה לחלוטין מיוון של ימינו. מחוזות אפירוס, תסאליה, תרקיה ומקדוניה נחשבו לארצות הברברים, בעוד שיוון העתיקה כללה גם את מגנה גרקיה שבדרום איטליה של היום ואת אסיה הקטנה, במערב תורכיה של ימינו

בכול אוניברסיטה כמעט, בכול מקום בו לומדים היסטוריה, נדרשים התלמידים ללמוד על יוון.

מדוע לומדים על יוון דווקא?

משום שאת התפתחותה של יוון העתיקה, מאפיינות תופעות תרבותיות ופוליטיות, שהזינו את תרבותו של המערב מאז ועד היום. כך למשל התיאטרון, מבנה התיאטרון, האקוסטיקה שלו, התחיל ביוון. הדרמה, הקומדיה, הטרגדיה נוצרו ביוון כז'אנרים ספרותיים.

ראו באתר זה: התיאטרון

ביוון הקלאסית נוצרה ההיסטוריוגרפיה, כתיבה היסטורית רציונליסטית שעד היום אנו כותבים בה. ייתכן שכתיבה ברוח זו, היתה יכולה  להיווצר בתנאי הדמוקרטיה שהיו באתונה. הרודוטוס (נחשב ל"אבי ההיסטוריה") ותוקידידס (ניסח את חוקי הכתיבה ההיסטוריוגרפית), שניים מגדולי ההיסטוריונים, חיו במאה החמישית לפני הספירה.

מדע המדינה כדיסציפלינה נוצר ביוון, ויכול היה להיווצר רק שם משום ששם הייתה קיימת האנתרופוצנטרית, המעמידה את האדם המרכז, בניגוד לגישה התאוצנטרית, המעמידה כמובן את האלוהות במרכז. ועוד יותר דומיננטית היא הגישה של כיצד לשפר את מצבו את האנתרופוס, האדם.

האמנות המערבית, הגיעה לשיא ביוון הקלאסית, לא רק באתונה.

המושג "דמוקרטיה", היינו, שלטון העם", או רוב-מיעוט, באים מיוון.

לכן יוון הקלאסית, היא נושא  חשוב שכל היסטוריון וכל מטייל, חייב ללמוד.

מבוא

לא מדוייק לדבר במונחים של היסטוריה יוונית. ההיסטוריה של יוון העתיקה, עשויה מסדרה של תהליכים שונים במקומות שונים. היה ניסיון קיקיוני לאיחוד ערי המדינה העצמאיות של יוון בימי פריקלס (מילולית: "עטור תהילה"; 495-429 לפנה"ס) – שליט אתונה בימי זוהרה . כול האיחודים (אמפיקטיון), שכן התקיימו, היו במונחים דתיים, מסחריים ולא פוליטיים. לא ניתן לכן לדבר על עם יווני בעת העתיקה.

שם הארץ בפי היוונים: Hellas, במזרח התיכון התיכון קוראים לה "יוון", או "יונן", העולם המערבי קורא לה Greece. היוֹנים אשר היו תושבי אסיה הקטנה, היו שבטים דומיננטיים מאד (למשל: אפסוס) והם היו אלה אשר באו במגע עם העולם המזרחי, מכאן שמה של יוון באזור זה – יוניה. באזור באוטיה חי שבט הגרקי. הגרקים פנו מערבה והתיישבו באיטליה, מכאן המונח האירופאי "Greece", היונים פנו מזרחה והתיישבו באסיה הקטנה מכאן השם "יוון". המשורר הומרוס מחבר ה"איליאדה" וה"אודיסיאה", כותב על ה"אכאים".  השם "הלס" נובע מאב קדמון שנקרא "הלן". [הוא היה בנם של דיאוקליון ופירה, הפליטים של תיבת נוח היוונית, מהם באו כל צאצאי העולם וגם היוונים. (דיאוקליון היה בנו של פרומיתאוס גנב האש).  היו לו שלושה ילדים: איאוליס (איאולים); דוריס (דורים); קסנתוס – אשר היה אביהם של שני ילדים: אכאוס  (אכאים) ויון  (יונים)[1].

ראו באתר זה: המיתולוגיה היוונית.

איחוד כול ערי יוון, תחת השלטון המקדוני, יצר לראשונה מערכת אחידה, שהתקיימה כ-150 שנים, ביוון בלבד, והסתיים בפלישה הרומית. מכאן ואילך ועד לשנות העשרים של המאה ה-19, לא היתה יוון מדינה עצמאית אחידה ולכן ניתן לדבר על מדינה מאוחדת, רק החל מעת זו.

כרונולוגיה בסיסית

1550-2000 לפני הספירה – התקופה המינואית.

ראו באתר זה: התרבות המינואית

1100-1500 לפני הספירה – התקופה המיקנית.

800-1100 לפני הספירה – תקופת האופל.

480-800 לפני הספירה – התקופה הארכאית.

338-480 לפני הספירה – התקופה הקלאסית.

באומנות: החל משנת  400 לפני הספירה – התקופה הבתר-קלאסית.

168-338 לפני הספירה – התקופה ההלניסטית.

168 לפני הספירה – 324 לספירה – התקופה הרומית.

1453-324 התקופה הביזנטית.

1829-1453 השלטון העות'מני.

1829-עד ימינו – יוון המודרנית.

גיאוגרפיה היסטורית

הים כמרכיב מכריע בתרבותה של יוון. ים ביוונית "פונטוס", הוא גם גורם גשר. כלומר, הים נתפש כגורם מגשר ולא כגורם מפריד.

חצי האי היווני (כולל גם את חצי האי כלקידיקי) מחולק לשנים על ידי המפרץ הקורינטי. אין מקום ביוון שהוא רחוק מן הים יותר מ- 80- ק"מ, רוב האנשים מתרחקים בדרך כלל מן הים ואילו ביוון, המחסום הוא בעיקר ההרים.

מסע קסנופון (אנאבסיס")[2]…. הוא דוגמא טובה לדבקות היוונים בים, צבא שכיר של רבבת יוונים אשר יצא לסייע לאחד הטוענים לכתר בפרס, הם הסתבכו בהרים מעל טרבזון שבמזרח אנטוליה. כאשר הם ראו את הים השחור הם צעקו "תלסה", היינו, ים, במשמעות של "הגענו הביתה". הים הוא הבית והיבשה גרמה להם צרות צרורות. אין ליוונים תלסופוביה (פחד ים).

 תקופות קדומות (תקופת הברונזה)

יוון לא הייתה תמיד יוונית. שבטים הודו אירופאים, שבאו מהצפון, ובלשונם היו כנראה יסודות יוונים, הופיעו בשטחה רק בסביבות 1900 לפני הספירה והשתלטו על אוכלוסייה, שהייתה קשורה בזו של אנטוליה (פלסגים).

רישומה של תקופת הברונזה ( 1200-2600 לפני הספירה) ניכר באזורים השונים של יוון הקדומה. למרות שהייתה הקבלה רבה בהתפתחות בין התרבויות של האזורים הללו. אובחנו גם הבדלים משמעותיים ביניהם, לכן נתנו שמות שונים לכל תרבות:

השם Helladic (הלאדית) יוחד ליוון האירופאית.

השם Minoan (מינואית) יוחד לתרבות כרתים.

השם Cycladic (קיקלדית) יוחד לתרבות של האיים.

ראו באתר זה: האיים הקיקלדיים

התרבות המינואית

כרונולוגיה כללית:

תקופה: ראשיתה ב- 2800 לפני הספירה, שיאה בשנת 2000 לפני הספירה וסופה בשנת 1500 לפני הספירה.

מרכזים: בכרתים ובסנטוריני.

כתב: לינאר  –  A לא מפותח.

אמנות: צמחיים גומא ומוטיבים נילוטיים אחרים – השפעה מצרית. גברים ונשים צרי מותניים. גוף בחזית, פנים בפרופיל. נשים חשופות חזה. ציורי דולפינים. נערים מתגוששים.

מאפיינים: תרבות של שלום – היעדר מלחמות. ייתכן ששלטה על יוון וזו העלתה מנחות (סיפור המינוטאורוס).

סופה: אולי הגלים הצונאמיים כתוצאה מהתפוצצות תירה. אולי רעידת אדמה, אולי הגעת המיקנים.

ראו בהרחבה, באתר זה: "התרבות המינואית".

* בכרתים –  1600-1400 לפני הספירה – תרבות מינואית מאוחרת. התמוטטות האימפריה המינואית (רעידת אדמה). בניית הארמון השלישי בקנוסוס על ידי המיקנים.

1400-1000 לפני הספירה – תקופה פוסט מינואית. חדירה דורית. הקיקלדים ואויבה נשארים יוניים.

ראו באתר זה: התרבות המינואית.

התרבות המיקנית

כרונולוגיה כללית:  1100-1550 לפני הספירה.

לא מדינה מאורגנת, אלא תרבות חומרית דומה במקומות שונים. מרכזים: מיקנה, קורינטוס, טירינס. אתרים על גבעות ברות הגנה.

אפיונים: חומות קיקלופיות, שערים מקושטים בעיטורי אריות בעמידה הראלדית. קברי פיר בתחילה וקברי תולוס בהמשך (כפה מדומה).

אומנות: תכשיטי זהב, כלי פולחן מנחושת.

כתב: לינאר  B. מפוענח.

מיתולוגיה: מלחמת טרויה, פרסאוס ודנאי, סיפור בית אטראוס.

1184- התאריך המסורתי של מלחמת טרויה.

ראו באתר זה: התרבות המיקנית

תקופת האופל

כרונולוגיה:  800-1100 לפני הספירה

נקראת כך בשל היעדר מקורות מידע.

• 1100 הדורים, בהנהגת Heraclide חודרים מצפון אל יוון וכובשים את הפלופונז. תחילת התקופה היוונית. יתכן שבעקבות פלישתם, החלה נדידת "גויי הים", למזרח התיכון.
• הריסת התרבות המיקנית.
• כניסת דיאלקט דורי לדיבור.
• אין בנייה מונומנטאלית.
• שימוש בתכשיטים מיקניים; אין ייצור חדש.
• היעלמות הכתב.
• מעבר מקבורה לשריפת גופות.

האכאים, האיאולים והיונים מתפשטים מזרחה, ובסביבות 1000 לפני הספירה, מייסדים מושבות באיים ובמערב אסיה הקטנה. בשנים הקרובות ייסדו ערי מדינה, שיישארו כך עד התקופה המוקדונית. ה"איליאדה" מבטאת באופן ספרותי, את ההגירה מזרחה. ה"אודיסיאה" את ההגירה לסיציליה ומגנה גרקייה ו"המסע אל גיזת הזהב" את ההגירה אל חופי הים השחור. בסוף התקופה נכתבו המיתוסים הללו.

תאריכים חשובים

700-1000- התקופה הגיאומטרית בקרמיקה.

950- ייסוד ספרטה.

820 לפני הספירה – חוקי ליקורגוס בספרטה[3].

800 לפני הספירה – הומרוס ויצירותיו.

776- ייסוד המשחקים האולימפיים.

תקופת האוליגרכיה

כרונולוגיה: מאה  8 לפני הספירה

בתקופה זו יש עדויות להתיישבות שבטית בעמקים. מעט מאד מוביליות חברתית.

בתקופה זו מתחילה להתגבש הפוליס – עיר המדינה היוונית.

הפוליס

אותו ארגון חברתי שהתבסס על ערי מדינה קטנות ועצמאיות, ואשר לכל אחת מהן עורף חקלאי משל עצמה. גם המושבות שהוקמו בניכר, היו פולאי (ערי מדינה עצמאיות) לכל דבר. עם הזמן, כאשר צורות הממשל התחלפו ממלוכה, לאוליגרכיה, לטירניה, או דמוקרטיה, ביסוד כל צורות הממשל עמדה ההכרה בחרותו של האזרח. ב"אנטיגונה" מאת סופוקלס, מתפרץ קריאון המלך ואומר: "מה, האם מישהו מלבדי, ישלטו בארץ זו?" ואילו בנו, האימון, משיב, "זו אינה פוליס, הנשלטת בידי אדם אחד!".

המשפחות גדלות – שטחי הירושה מתחלקים בין הרבה יורשים – מסחר בעודפים חקלאיים, מוביל להגירה. ואכן, המאה ה- 8 לפני הספירה היא  תקופת הקולוניזציה הגדולה לחופי הים השחור ולמגנה גרקייה (דרום איטליה) . בתקופה זו יש משפחה שלטת (מלוכה) ולצדה אריסטוקרטים עוזרים. למלך סמכות דתית, משפטית, פוליטית וצבאית.

תאריכים חשובים

720-740 לפני הספירה – ספרטה כובשת את מסניה; מהלך המוביל למלחמה המסנית הראשונה (הסתיימה בכיבוש מסניה על ידי ספרטה)[4]. האכאים נדחפים מאכאיה ומתיישבים באיים היוניים.

ספרטה שוכנת בחלקו הדרומי של חצי האי פלופונסוס על גדות נהר אֶוּרוֹטַס. הטריטוריה של ספרטה הייתה מורכבת משתי יחידות: לאקוניה, בה שוכנת ספרטה עצמה, ומסניה, שנכבשה על ידי הספרטנים בתקופה הארכאית. ליקורגוס (חי 800 לפנה"ס-730 לפנה"ס לערך), היה המחוקק האגדי של ספרטה, שהקנה לה את משטרה הפוליטי הייחודי ושיטת חינוכה החמורה  – האגוגה),  שהפך לדמות מיתית למחצה בספרטה, הוא שאיחד את המדינה הספרטנית והגה את האימונים הצבאיים בהם הייתה מפורסמת, שהיו הסיבה העיקרית להגמוניה שלה ביוון. בשום מקום אחר ביוון העתיקה, הפרט לא דוכא כפי שקרה בספרטה. החינוך הספרטני היה מופנה לקבלת מכונת לחימה והרג אנושית. יתר הפעילויות תפסו מקום משני בלבד.

בעניין ספרטה, יותר מלגבי כל נושא אחר בתקופה המדוברת, יש מחלוקות במחקר אפילו על הנושאים הבסיסיים ביותר, על עובדות וכרונולוגיה. כל אחד נותן תרחיש אחר ושונה.

ספרטה הייתה ייחודית במהלך ההיסטוריה בכך שהיא הציבה לעצמה מטרה וחתרה אליה במשך מאות שנים. זהו המקור האמיתי לגדולתה של ספרטה. למרות זאת, לא סביר להניח שהיא הייתה מגיעה למעמד שאליו הגיעה ללא החוקה הליקורגית.

המלומד הצרפתי פרנסואה אולייה, כתב לפני שני דורות ספר וקרא לו "לה מיראז' ספרטיאט" – "חזיון התעתועים של ספרטה", שכבר בעת העתיקה לא ברור מה בדיוק קרה בספרטה ומה רצו הספרטנים שאחרים יחשבו שקורה בספרטה, ומה ידעו אחרים על מה שקורה בספרטה, ומה הם אמרו שהם יודעים על ספרטה. צריך לקחת את הדברים שנכתבו, בעירבון מוגבל.

734 –  ייסוד סיראקוזי שבסיציליה, על ידי הקורינטים.

707 –  ייסוד טרנטום שבפוליה (איטליה), על ידי הספרטנים.

700 – סוף ההגירה הדורית. האיאוליים יושבים בצפון הים האיגאי (לסבוס), צפון מערב אסיה הקטנה (צפונה לאיזמיר) וקפריסין. היונים יושבים במערב אסיה הקטנה, הספוראדים הצפוניים, כיוס, סאמוס, אוביה, הקיקלדים (סביב דלוס).

הדורים יושבים בכרתים, מלוס, תירה, איי הדדוקאנז, והאיים היוניים.

תקופת האריסטוקרטיה – המאה ה- 7 לפני הספירה.

האריסטוקרטיה (האצולה) מתנגדת למלך, מפילה אותו ועולה לשלטון.

במאה ה-7: המצאת הכסף. מתחילים תשלומים במטבע; לא בעודפים חקלאיים. שיעבוד בעלי קרקעות על ידי אריסטוקרטיה. האצולה שולטת שלטון ללא מצרים מתחילה התקוממות של בני המעמד הבינוני ומעמד סוחרים שלא מלידה.

תאריכים חשובים.

650-630 – המלחמה המסנית השנייה – תקופת המשורר טירטיוס (Tyrtaios) , שכתב שירי מלחמה.

632 – עליית קילון באתונה ורציחתו[5]. אירוע זה, ככל הנראה, הוא הראשון שניתן לתארך אותו באופן מהימן בהיסטוריה של אתונה.

621 – חוקי דרקון[6] באתונה. מכאן "חוקים דרקוניים"[7].

600 – המשוררת סאפפו בלסבוס. פריחת פיסול בנכסוס, דלוס וסאמוס.

תקופת הטימוקרטיה – המאה ה- 6 לפני הספירה.

טימוקרטיה – שלטון בעלי ההון.

594 – סולון.  נחשב לאחד משבעת חכמי יוון. מפורסמת תשובתו לקרויסוס (מלך לודיה), כי "רק עם מותו של אדם אפשר לקבוע אם חייו היו מאושרים". אתונה סבלה ממשבר כלכלי-חברתי. סולון נהיה ארכון (היה נושא משרה בכירה בכמה פוליס  ביוון העתיקה ובמיוחד באתונה העתיקה). איכרים זעירים שקעו בחובות, איבדו את רכושם והפכו להקטמורים (אריסים שעבדו כאריסים וקיבלו שישית מהיבול).התקנות שתיקן נקראו "סייסכטיה" (SEISASCHTHEIA) היינו "פריקת הכבלים". הוא אסר על הלוואות בערבות הגוף.

 הרפורמות של סולון

• משפטית – לכל אדם זכות להתלונן ולערער בפני כל בית משפט, המורכב מכל שכבות העם.
• סוציאלית – ביטול השעבוד. החזרת קרקעות לבעליהם; החזרת גולים לארצם.
• כלכלית – מעמד חברתי ופוליטי לפי הכנסה. ארבע רמות הכנסה, לפיהם ניתן להיבחר לתפקידים ולכהן. רק בני שני המעמדות העליונים היו רשאים להיבחר למשרות שלטון, אך לבני שלושת המעמדות העליונים הותר לבחור שופטים ולהצביע בענייני חקיקה, באסיפה הכללית שנודעה בשם "אקלזיה" (ECCLESIA). סולון דחה את הרעיון שמוצא אריסטוקרטי מקנה זכויות לשלוט במדינה. נחשב כמבשר הדמוקרטיה. הוא החליף את חוקי דרקון בחוקים יותר ליברליים. בתקופתו ישנה אסיפת עם, (ללא כל כח מעשי); מועצה (בולה), של 400 חברים – 100 לכל אחד מהשבטים. המורכבת מהשכבות החזקות וארכונים (פקידים גבוהים), שהם אריסטוקרטים. אחרי תיקוני סולון נוצר מצב שבו האריסטוקרטים וגם המוני העם לא היו מרוצים. העניים רצו יותר והאצילים התמרמרו על מה שאיבדו.

אי שביעות הרצון תאמה את החלוקה הגיאוגרפית:

שוכני השפלה – אריסטוקרטים – לא היו מרוצים. שוכני ההר – המוני העם – לא היו מרוצים. שוכני הים – בעיקר סוחרים – היו מרוצים.

תקופת הטירניה

לאחר סולון, עלה עידן של טירנים (מילולית: שליט יחיד) עריצים. הם טובחים, מגלים ומנהלים משטר רודני. ההתמרמרות הכללית שתוארה לעייל, אפשרה את עליית פייסיסטרטוס. השתלט על אתונה ב- 546 ושלט בה כטיראן עד מותו ב- 527. הוא היה שליט מיטיב עם העם. סייע לאיכרים הזעירים ולבעלי המלאכה. טיפח את האומנויות ושמר על חוקי סולון. מפעלי בנייה גדולים, מדיניות חוץ מוצלחת. מקרב את אתונה אל הדמוקרטיה. היפיאס, בנו של פייסיסטרטוס, לא השכיל לשמר את השקט מתקופת אביו וגרם לתסיסה גדולה. בשנת 510 הופלה הטירניה על ידי המוני העם, ובמקביל מאבק נגדי של האריסטוקרטים. על רקע זה עולה  קלייסתנס.

הטיראנים הובילו לדמוקרטיה, משום שהם נטו להתחבר דווקא להמון, לדמוס, והם חיזקו את היסוד הזה, עד שבשנת 500 לפני הספירה קמה הדמוקרטיה שניתן לומר שהיא הדמוקרטיה החשובה המעניינת ביותר בתולדות העולם העתיק. קלייסתנס, היוזם את הדמוקרטיה הזאת, הפך את האזרח, הפוליטס, ליסוד החשוב ביותר של הפוליס. לא ההשפעה האריסטוקרטית, אלא האזרח, שאיננו מושפע מהמשפחות האריסטוקרטיות בסביבה, הוא המשפיע.

הרפורמות של קלייסתנס – דמוקרטיה

1. ביטול כח האריסטוקרטים באתונה. האזרחות בעיר לא ניתנת על פי  הגֶנוס, אלא על פי תושבות בלבד. סוחרים שלא מהגנוס, קיבלו שוויון זכויות.
2. ביטול השבטיות – חלוקת אתונה לעשרה אזורים אדמיניסטרטיביים – דמוסים – וכל אחד מהם יוצג במועצה שנבחרת אחת לשנה, על ידי 50 חברים.
3. אסיפת העם. המועצה מביאה הצעות לאסיפת העם. לאסיפה כוח פוליטי. העם מנהל את הפוליס.
4. ארכונים – להבדיל מסולון, כל אזרח יכול היה להיבחר לארכון (אחת לשנה), בלי קשר למעמדו הכלכלי. אם כי, בפועל, בני העם הפשוט לא היו יכולים לעזוב את עבודתם לטובת המדינה, ולכן רק אמידים כיהנו בתפקידים החשובים.

• הרחקת אנשים המסכנים את המשטר המדיני הדמוקרטי.

זוהי הדמוקרטיה אולי היחידה בהיסטוריה שהיא דמוקרטיה ישירה. דמוקרטיה = הכוח נמצא בידי העם. כל האזרחים, ללא הנשים, ששירתו בצבא מגיל 20, יכולים היו להשתתף באסיפה שהתכנסה כל שבוע.  באתונה בשיאה היו כ-40,000 אזרחים. תמיד היו כ-3000 איש במעין תיאטרון ודנו בעניינים. פעם בחודש קבעו אם תהיה מלחמה, שלום, וכו', האזרחים באמצעות האסיפה היו הריבון של הדמוקרטיה. אזרח היה חייב להיות פעיל פוליטית להיבחר לתפקידים השונים באתונה, וכל שנה באתונה היו בחירות לכל המשרות. הגישה הזאת פעלה.

אוסטרקיזמוס – כל שנה היו מכנסים את האזרחים במרחב הציבורי ושואלים אותם: "מאיזה פוליטיקאי הייתם רוצים להיפטר"? הם היו רושמים על האוסטרקה – החרס, שמות של פוליטיקאים, ומי שקיבל לפחות 6,000 קולות שוללים, יצא לגלות של 10 שנים. יחד עם זאת, נשמרו זכויותיהם של המורחקים. האתונאים בדרך כלל  לא השתמשו בזה לרעה.

היתה באתונה אסיפת עם מחוקקת, היתה רשות שיפוטית מאוד מתוחכמת, רשות ביצועית המתחלפת כל שנה. יש משהו בתפיסה של שלוש רשויות. האם הייתה גם אידיאה של דמוקרטיה מעבר לעובדה שכך זה פעל?  – והתשובה היא כן. יש עקרונות לדמוקרטיה, שהם, בראש ובראשונה, שהרוב קובע. Eleuteria, חרות, יש בתפיסה הדמוקרטית שסביב האזרח קיימת מערכת הגנה המגינה עליו מפני הרשויות. אין אפילו צנזורה באתונה. מערכת ההגנה היא מאוד בוטה, ברורה ומוגדרת, והרשויות לא נכנסות לתוכה. Parhesia – חרות הדיבור. כל אדם יכול לדבר ללא הגבלות. Isonomia – ה-Nomos, החוק, שולט והאזרחים שווים בפני החוק.

תאריכים חשובים

570 – הולדת הפילוסוף והמתימטיקאי פיתגורס בסאמוס (מת ב- 497 במטאפונון שבדרום סיציליה).

560-510 – שלטון הטיראן פייסיסטראטס באתונה[8] ובניו היפיאס והיפארכוס. מושבות אסיה הקטנה נופלות בידי פרס.

532 – חדירת פולחן דיוניסוס לאתונה. ראשית הטרגדיות.

528 – מות פייסיסטרטס.

512 – הפרסים כובשים את צפון החוף היווני.

510 – חוקי קלייסתנס.

המלחמות הפרסיות

מידע: על פי הרודוטוס[9].

בשנת 600 יש באתונה מלוכה, ערי המדינה היווניות – הפוליי, גופים עצמאיות בעלי אוטונומיה פוליטית, עם ריבונות בשטחה הקטן, אתונה למשל השתרעה על כ-2500 ק"מ. בכל אחת אזרחות שונה. יוון מורכבת מעשרות ערי מדינה על פני כל המרחב.

הכיבוש הפרסי

546 – קרויסוס מלך לודיה שבאסיה הקטנה, יוצא למלחמה בכורש, מלך פרס ומייסד האמפריה האח'מנית, ומובס. פרס משתלטת על אסיה הקטנה. הם מטילים על היונים  מסים רבים, מגייסים יוונים לצבא הפרסי, מפסיקים תת המסחר, ומעניקים סיוע לפניקים, המתחרים הראשיים של יוון,

התנועה המובהקת והדרמתית מתרחשת סביב שנת 500 לפני הספירה, כאשר האימפריה הפרסית מפרסמת את הצהרת כורש ומתחילה לפזול לעבר הערים היווניות, ואנו עדים ל-20 שנה, עד 478 לפני הספירה, למלחמה של העולם הפרסי בערי יוון. זוהי שורה של מלחמות דרמתיות שמקורן בהיפגשות בין תפיסת העולם המזרחית התיאוצנטרית, הטוטליטארית, אוטוקרטית, לעומת ערי יוון שבחלקן הן כבר חופשיות, עם חופש פרט, אזרחות ומושגים שאנו מכירים בעולם המודרני.

500-494 מרד השבטים היוניים, בהנהגת אריסטגורס, הטירן של מילטוס, כנגד הפרסים. הם קיבלו עזרה מועטה מיוון. 20 אניות מאתונה וחמש מאטרריה. ב- 498 שרפו המורדים את סרדיס, מקום מושבו של הנציב הפרסי. ב- 497 הצי הפרסי הוטבע ליד קפריסין.

– 494 הפרסים מגיבים בשריפת מילטוס. שוק ברחבי העולם היווני. הגירת יונים רבים לאטיקה. מעבר האינטליגנציה מערבה. אתונה נבנית מחורבנה של מילטוס….  המרד נכשל, אך הפרסים מחליטים לנקום באתונה.

– 490 הצבא הפרסי נוחת באטיקה – אתונה מבקשת את עזרת ספרטה, אך זו לא יוצאת ללחום, טרם מילוא הירח. קרב מרתון,  התפרסם בעיקר בשל הניצחון האתונאי, על אף נחיתותו המספרית של צבאם.

הפרסים החליטו לפלוש לאתונה דרך הים ולא דרך היבשה והחלו לשלוח סירות להקיף את האי איתקה כדי להגיע לאתונה, היוונים שהבינו את כוונת הפרסים נערכו לתקיפה טרם הפרסים יעלו על ספינותיהם ויפליגו לאתונה, בפיקודו של מילטיאדס באותו היום, במערך הפלנקס הסטנדרטי כאשר עומק השורות הסטנדרטי צומצם כדי להאריך את חזית צבאם, אך האגפים עובו. במצב זה הסתערו היוונים לעבר הצבא הפרסי.

במרכז המערך הפרסי ניצבו חיילים פרסים וסאקים (עם נוודים ממרכז אסיה). ההסתערות היוונית על חיילים אלו נהדפה והם אף הבקיעו את המערך היווני, אך האגפים היווניים הביסו את אלה של הצבא הפרסי, השלימו תנועת מלקחיים ושבו על עקבותיהם כדי לסגור מאחור על הלוחמים הפרסים שנותרו ולהביסם.

על פי הרודוטוס, נהרגו בקרב זה 192 לוחמים יוונים וכ-6,400 פרסים. בין ההרוגים היוונים היה גם מפקד הצבא, קאלימאכוס. על פי המסורת היוונית , בסיום הקרב רץ השליח היווני פידיפידס משדה הקרב במרתון לאתונה להודיע על הניצחון . הוא הצליח להגיע לאתונה , קרא בקול : "ניצחנו " , צנח ומת. לזכר אותה ריצה, חודשה בעת החדשה "ריצת המרתון".

– 480 – המסע הפרסי השלישי, בהנהגת כסרכסס (אחשוורוש). לפי הרודוטוס, הפרסים מונים  300,000 חייל ו- 1000 אניות (מוגזם). ליוונים 180 אניות. ברית פאן הלנית ראשונה בין אתונה לספרטה.

קרב תרמופילי:

בשנת 480 לפני הספירה יצא צבא האימפריה הפרסית, שמנה יותר משני מיליון איש, תחת פיקודו של המלך כסרכסס, לכבוש את יוון ולשעבדה, ועל ידי כך, לפתוח בפניו את הדרך לכיבוש אירופה כולה. בפעולה נועזת שמטרתה לעכב, ולו לימים מספר, את מיליוני הפולשים, נשלח כוח מובחר של שלוש – מאות לוחמים ספרטנים אל מעבר תרמופילי. במשך שבעה ימים בלמו קומץ הספרטנים את הצבא הפרסי האדיר, עד שנפל אחרון הלוחמים. אומץ הלב העילאי שגילו שימש השראה ליוונים במשך דורות.

הקרב נמשך עד שאחרון הספרטנים נהרג. בסיכומו של הקרב, איבדו הפרסים אלפי חיילים תמורת מספר הקטן לפחות פי עשרה מזה. למרות האבדות, המשיך הצבא הפרסי בהתקדמותו דרומה ועד מהרה הגיע עד אתונה ושרף אותה. רק הניצחון הימי של האתונאים בקרב סלמיס והניצחון היבשתי בקרב פלטאיה, שבא בעקבותיו, הצליח לבלום את התקדמות הפרסים, והם נאלצו לסגת צפונה.

לאחר הדיפת הפרסים מיוון, הוצבה במקום הקרב אנדרטה המנציחה את זכר הלוחמים שנפלו בקרב. על האנדרטה נחרטו המילים:

”הו עובר אורח, הודע נא ללקדימונים כי כאן אנו שוכבים, נאמנים לחוקיהם “

. הספר "שערי האש", מיטיב לתאר את הקרב, כמו את אורח החיים הספרטני.

תמיסטוקלס (Themistokles) היה הסטרטגון של אתונה. האסטרטגיה שלו נתקבלה, למרות שהמצביא הראשי בצבא היה ספרטני. הוא ציווה לפנות את אתונה, והפרסים כבשו אותה ושרפו את האקרופוליס. תמיסטוקלס הטעה את הפרסים, בעזרת שליח שדיווח על נפילת מערכות בצבאו, וגרר אותם לקרב ימי בסלמיס (אי ששטחו 90 קמ"ר, במפרץ הסרוני, מול פיראוס). הקרב נערך במפרץ הצר בין האי לחוף אטיקה. בחירתו במקום צר זה הייתה מכרעת להשגת הניצחון. היוונים, שנפלו במספרם, ערכו את אוניותיהם בתוך המיצר והפרסים, שניסו להיכנס לתוכו, הפריעו זה לזה והובסו כליל. צבא היבשה הפרסי וכסרסס עצמו חזו במתרחש מהחוף. אייסכילוס תיאר את הקרב במחזהו "הפרסים". [באותה שנה, ניצחון נוסף של המערב על המזרח – היוונים ניצחו את הפניקים בקרב הימרה].

תמיסטוקלס דרבן את האתונאים לבניית חומות עירם, בעוד שהוא יצא לספרטה והערים על הספרטנים, שהתנגדו לבנייתה. כעבור זמן מה זכו יריביו, שהיו אנשי אצולה, באמון האתונאים והוא איבד את השפעתו. הוא נאלץ לצאת לגלות לאחר אוסטרקיסמוס, ובגלות ניהל תעמולה כנגד ספרטה. הספרטנים רדפו אותו והוא נאלץ לבקש מקלט בפרס.. בעקבות הניצחונות – ארגון וחיזוק הפוליס. ההמנונים של פינדארוס; טרגדיות של אייסכילוס.

479 – מלחמות עם הפרסים (עדיין ביוון). קרב פלטיאה. קרב ימי במיקנה.

ב-478, המלחמה מוכרעת לטובת יוון, שהתאחדה בינתיים למעין ארגון פן-הלני.

הברית האטית-דלית

אתונה יוצאת ממלחמת פרס עם פוביה קשה, שהפרסים יחזרו ויכבשו את יוון. אתונה מתייצבת בראש האיחוד היווני נגד הפרסי. אתונה הופכת את הארגון הזה בעצם לאימפריה אתונאית. היא איננה עוד שווה לעשרות הערים האחרות המרכיבות את הארגון, היא התחילה למשול כטירנית בערים השונות, ומקימה את הליגה האתית-דלית. אתונה כורתת ברית עם 200 מדינות, שמטרתה: שחרור כל יוון מעולה של פרס. 477-478 – אתונה מנהיגה את הברית הדלית. אתונה היא גם הגזברית.

אתונה האימפריאלית

1. אתונה מתערבת בשלטון המקומי בכל מדינה בברית. מחייבת אותה בדמוקרטיה, לפי מודל אתונאי.
2. המדינות מעלות מסים לברית.
3. המדינות מתחייבות לייצר כלי נשק ומלחמה לברית.
4. אתונה היא הסמכות השיפוטית בברית.
5. מעבר הכסף ממקדש אפולו בדלוס למקדש אתנה באתונה. בניית האקרופוליס (454).

448 – אתונה ופרס כרתו ברית שלום. אין עילה לברית. אתונה מחרימה למעשה את כספי הברית.

תאריכים חשובים

465 – הגנרל קימון מביס את הפרסים בים ובייבשה בקרב אאורימידון.

462 – גירוש תמיסטוקלס.

460 – היפוקרטס – הפיזיקאי והרופא נולד בקוֹס.

450-459 – המלחמה המסינית השלישית. אתונה כורתת ברית עם.Argives

456 – אתונה מובסת בארגוליד. מנצחת בים את הברית הקורינטית (אפידאורוס ואגינה).

455 – קימון מגורש מאתונה.

454 – כספי הברית מועברים מדלוס לאתונה.

429-442 – תור הזהב האתונאי, בהנהגת פריקלס,  כפי שהגדיר זאת אלכסנדר פוקס: "אתונה בימי גדולתה". הקמת האקרולופוליס על ידי פידיאס; הצייר פוליגנוטוס, טרגדיות של סופוקלס; ה"היסטוריה" של הרודוטוס.

מלחמת הפלופונז

משנת 431 נכנסת אתונה לעימות עם ספרטה ובעלות בריתה היבשתיות, כאשר הליגה היא כבר בגדר מעצמה. זוהי המלחמה הפלופונזית הגדולה, המסתיימת ב-403-404 (באמצע שלום ניקיאס –421) שעליה יש דיווח גדול מאוד של תוקידידס, ובסיומה נכנעת אתונה לספרטה. המלחמה הזו היא בעצם מלחמה אידיאית, על אידיאולוגיות שונות, הנשארת כזאת למרות אורכה של המלחמה.

מלחמת הפלופונז הסתיימה בהפסדה של אתונה והצבת  30 טיראנים למשול באתונה.

יש כאן מאבק בין שתי גישות לחיים הפוליטיים והתרבותיים. מהו השוני בין משטרה של אתונה למשטרה של ספרטה?

בניגוד לפלורליזם והפתיחות באתונה, הרי שספרטה גילמה בדיוק את ההפך. הילד הספרטני נכנס מגיל צעיר מאוד לקבוצות גיל, מין מחנה, עד גיל 30. באותם ימים זהו חלק גדול מאוד מחייו. דרך החינוך של הספרטנים הייתה נוקשה ביותר. היה עליהם למשל לגנוב את האוכל שלהם. מי שגדל כך הפך לחיילים של המדינה, כמעט ללא זכויות אזרח. בגיל 20 כבר יכלו להשתתף במעשה הפוליטי, אך רובה של ספרטה היה למען המלחמה. משום שהחברה הזאת הייתה מכונת מלחמה היא נקטה באמצעים רבים מאוד כדי לשרוד. למשל, הם היו שווים, לא היה להם ואסור היה להם להחזיק רכוש פרטי. חברה שוויונית טוטאלית, אין תרבות, כמעט אין שירה, מקומות המפגש של גברים היו מעין מועדונים, הם היו לקונים מאוד, וכל החיים הסתובבו שביב ההליכה למלחמה. סביב הספרטנים היו ההלוטים שעבדו את אדמתם של האדונים הספרטנים, שהתייחסו אליהם כאל עבדים נרצעים. לאחר הניצחון של ספרטה על אתונה ב-404 הופכת אתונה להיות מרכז תרבותי אדיר, הרבה יותר מאשר בתקופתה הטיראנית.

בספרטה היה משטר ממוזג, והיציבות המשטרית הייתה חלק מהרצון שלה המתמיד לשרוד. היו שני מלכים, הייתה מועצת זקנים gerousia של 70 gerontes, אנשים מעל גיל 60, היו 5 "אפורים" שנחשבים לטיראנים והאפּלה – אספת הגברים. המשטר נחשב לממוזג משום שבדמוקרטיה הריבון הוא ההמון, ואם הוא ייחלש תעלה האריסטוקרטיה או מלך. כאן יש מיזוג של כל שיטות השלטון. הם משתלבים אלה באלה.

האספה הייתה מתנהלת בצורה של הבאת החלטה, והאפורים היו מחליטים האם צעקות ה'הן' חזקות יותר מה'לאו' או ההפך. אריסטו כינה את השיטה הזאת 'קצת ילדותית'. עם זאת, אינטלקטואלים ביוון ראו בספרטה את הדוגמא השלטונית הטובה ביותר. אפלטון חשב שספרטה נפלאה, העריץ יחד עם אחרים את משטרם, גבורתם ותרבותם.

המלחמה פרצה בשל התחרות בין ספרטה לאתונה. ספרטה חוששת מ:

1. השתלטות התרבות היונית על הדורית.
2. ניצחון הדמוקרטיה על האוליגרכיה.
3. השתלטות טריטוריאלית של אתונה.
4. מאבק מסחרי בין אתונה לבין קורינטוס, בת ברית של ספרטה.

הספרטנים, שהיה להם משטר טוטליטארי, השולל את חירויות האזרח, שכולו מכוון להיות מכונת מלחמה בלתי פוסקת, לעומת אתונה שהיא חברה פתוחה, ליברלית, שהמשטר בה דמוקרטי, שתי תפיסות עולם הנלחמות זו בזו במשך כשלושים שנה. הכוח ניצח את האתוס האתונאי, שמרגע שהיא משתחררת מהאימפריה הגדולה שלה, מהצורך לשעבד ערים אחרות, הופכת למרכז תרבותי חשוב הרבה יותר.

ההיסטוריון תוקידידס, בספרו "מלחמת הפלופונז", טוען שהסיבה למלחמה הייתה קודם כל עימות בין שתי תפישות עולם. אך הסיבה האמתית הינה פחדה של ספרטה מהתעצמות אימפריאלית של אתונה.

התירוץ היה שחרור מדינות יוון מעולה של ספרטה. חזרה לפוליס האריסטוקרטית. ספרטה כרתה את הברית הפלופונזית, שמטרתה הייתה קודם כל לשחרר את חברות הברית מעולה של אתונה. ההצלחה גרפה, היות ומרבית המדינות רצו להשתחרר.

421-431 לפני הספירה – המלחמה הפלופונזית הראשונה – פריקלס מתבצר מאחורי חומות אתונה. המלחמה הסתיימה בתבוסת אתונה ומזניח את אטיקה. אתונה עומדת במצור ספרטני, עד שנחתמת ברית – שלום ניקיאס.

האסטרטגיה של פריקלס הייתה להימנע מלחימה בחייל הרגלים העדיף של ספרטה, תוך פינוי של אוכלוסיית אטיקה, אל בין החומות של אתונה. הוא ביקש לנצל את השליטה הימית של אתונה, לפשיטות ימיות על האויב. אך בשנה השנייה למלחמה, מת חלק גדול מאוכלוסיית אתונה במגיפה. פריקלס עצמו מת ב-429.

421 – שלום ניקיאס.

היו שהתנגדו לשלום.  על רקע זה כתב אורפידס את "נשי טרויה", כהתרסה נגד המלחמה.

404-421 – המלחמה הפלופנזית השניה. נפתחת ביוזמת אתונה. אלקביאדס פעל בפלופונז כנגד ספרטה ואף הסית כמה ערים לפתוח נגדה בפעולות איבה. אולם ספרטה זכתה לניצחון ב-418, האימפריאליסטים באתונה הצליחו בשנת 415 להעביר החלטה לשלוח משלחת צבאית לסיציליה, כנגד סיראקוזי אך כל חייל המשלוח אבד. לאחר האסון הסיציליאני, פרישה של ערים רבות מן הברית. אתונה הצליחה להתאושש, אך ליסנדרוס ארגן צי חדש בעזרת כסף פרסי וניצח באיגוספוטמוי. אתונה נכנעה באפריל 404. ספרטה מנצחת, החומה בין אתונה לפיראוס נהרסה והברית האטית-דלית התפרקה.

הוצבו 30 טיראנים למשול באתונה.

תקופת "בין השמשות"

זוהי תקופת הטרגיקון אורפידס, הקומדיות של אריסטופנס, הרופא היפוקרטס, הפסל פוליקלייטוס, סוקרטס והסופיסטים.

תאריכים חשובים

401 – מסע הרבבה של כסנופון.

399 – הפילוסוף סוקרטס מוצא להורג.

387-395 לפני הספירה – המלחמה הקורינטית. קורינטוס, אתונה ותבי כנגד ספרטה.

371 – המצביא התבי מביס את ספרטה. ההגמוניה של תבי.

359 – פיליפוס מולך במקדוניה. תקופת הפסל פרכסיטלס.

352 – פיליפוס כובש את תסליה. נעצר על ידי האתונאים בקרב תרמופילי.

346 – שלום בין פיליפוס לאתונה.

340 – פיליפוס כובש את תרקיה, צר על ביזנטיום. אתונה מכריזה מלחמה.

338 – נצחון פיליפוס מלך מקדוניה.

המשבר הקשה שפקד את יוון גרם לרבים להתחיל לחשוב האם הפוליס ומשטרהּ, המבנה הכלכלי של הפוליס, האם הם טובים. עולים אנשים כאפלטון, שנולד ב-429 והיה עד לשקיעה האתונאית הקשה, והוא כותב את הפוליטיאה, או "ספר המדינה". הוא מנסה ליצור מודל של מדינה, שהוא מודה מאוחר יותר שהוא אוטופי מדי, שכדי להימנע מהמטבולה, מהמלחמות, הוא מציע שאת המדינה לא ינהלו הדמוס שאין לו שיקול דעת, אלא הפילוסופים. הם יקבלו חינוך טוב מאוד, והצבא היה מורכב מהשומרים של המדינה, הם יחיו כמו הספרטנים, בעוד שהשאר יחיו ללא שיקול דעת פוליטי. הוא מציע מדינה ממוזגת בה הפילוסופים הם השליטים, השומרים הם אנשי הצבא וגם המדינאים במידה מסוימת, ומתחתם ההמון. הואיל ולפי הטבע (kata physin) אנשים הם מה שהם נועדו להיות, השומרים נולדו להיות שומרים, יש להם תכונות 'שומריות' מלידה.

בשבעים השנים שבין מלחמת הפלופונס לסין יציאתו של אלכסנדר הגדול, כמנהיג העולם היווני, לכבוש את המזרח. קורים דברים מעניינים רבים: כתוצאה מנפילת הגושים היווניים הגדולים, החלה מלחמה של המון מדינות קטנות בתוך אלה שהיו בליגה, ונוצר תוהו ובהו פוליטי. אם אפשר לומר שסוף המאה החמישית לפני הספירה הייתה מאה של עושר כלכלי ויציבות רבה מסיבות שונות, הרי שמשנת 400 עד מוקדון יש ירידה קשה מאוד מבחינה כלכלית, מתחילה אי יציבות קשה, המצב הכלכלי גרוע. בימים אלה עולה כפורחת המחשבה המדינית היוונית – בעיקר אפלטון ואריסטו.

התקופה ההלניסטית

התפשטותה של מוקדון בצפון יוון, בימי פיליפוס ה-II  ) 358 336-לפני הספירה) החלה מוקדון להפוך למעצמה כלכלית וצבאית. יוון, שהייתה מפולגת וללא מנהיגות לא יכלה לעמוד בפניה. בזכותו של דמוסתנס קמה ברית רופפת, אך זו נחלה תבוסה ניצח בקרב כירוניאה. מוקדון הנהיגה ברית כנגד פרס ושמה קץ לקיומה של יוון כממלכה עצמאית אפשר להשוות את התפקיד שמלאה מוקדון לגבי יוון, לתפקיד שמלאה פרוסיה במאה ה-19 לגבי גרמניה. עם מותו של אלכסנדר מוקדון החל שלטונה להתערער.

ראו באתר זה: אלכסנדר מוקדון

כבר ב- 323 לפני הספירה נעשה ניסיון למרוד במוקדון, שדוכא על ידי אנטיפטרוס. באתונה הושלט משטר אוליגרכי ודמוסתנס התאבד. בתקופת מלחמות הדיאדוכים השתחררה יוון מחסות מוקדון והתארגנו בה שתי בריתות ערים: הברית האיטולית והברית האכאית. במשך 150 שנה שררו סכסוכים ומלחמות בין הבריתות או בינן לבין הערים העצמאיות.

הופעתה של רומא באגן המזרחי של הים התיכון המזרחי השפיעה באופן מכריע על יחסי יוון ומוקדון. פיליפוס ה V-כרת ברית עם חניבעל לאחר קרב קאנה, בקש לרכוש את אהדת ערי יוון והבריתות במאבקו עם רומא.

ראו באתר זה: המלחמות הפוניות

הרומאים ניצלו לטובתם את שנאת היוונים למוקדון. לאחר קרב קינוסקפלי, בו הובס פיליפוס ה V-על ידי פלמינינוס, הכריז האחרון, בשם העם הרומי, על עצמאות ערי יוון. לאחר כמה מלחמות נכבשה מוקדון על ידי רומא (148) וזו הייתה לפרובינציה רומית. כעבור שנתיים התעוררה בפלופונזוס תסיסה אנטי רומית. הרומאים ניצלו סכסוך בין ספרטה לבין הברית האכאית. רומא יצאה למסע דיכוי, הרסה את קורינטוס ובערי יוון הושלטו משטרים אוליגרכיים פרה רומיים.

יוון רומית

כוחה העולה של רומא הביא לכיבוש כל שטח יוון (קורינטוס נהרסה כליל בשנת 146 ונבנתה מחדש, כעיר רומית על ידי יוליוס קיסר). הרומים ירשו את העולם ההלניסטי, אך נכבשו בידי התרבות היוונית. במרוצת הזמן קבעה העליונות התרבותית היוונית את דמות האימפריה הרומית המזרחית, כביזנטית-יוונית.

במאה האחרונה של הרפובליקה הרומית עברו על יוון מאורעות מלחמות האזרחים הרומנאיות והמערכות כנגד מיתרדטוס מלך פונטוס. חלק מהמלחמות נערכו על אדמות יוון. כך למשל, ב- 86 לפני הספירה, בתקופת המלחמה במיתרדטוס, שדד סולה את אתונה ותבי. ב-48 לפני הספירה, נערך בפרסלוס, הקרב בין צבאות פומפיוס לבין צבא קיסר. ב-42 לפני הספירה נערך בפיליפי הקרב בין ברוטוס וקאסיוס כנגד אוקטוויאנוס ואנטוניוס.

ב-31 לפני הספירה, נערך באקטיום הקרב המכריע בין אוקטוויאנוס לבין אנטוניוס.

יוון התדלדלה מאד מבחינה כלכלית וכל מה שנותר בה היו מרכזי הידע והתרבות שמשכו צעירים רומאים, כדי לקבל השכלה קלאסית (רטוריקה ופילוסופיה). עם יסוד הפרינקיפאט של אוגוסטוס באה הקלה ויוון היתה לפרובינקיה הרומית "אכיאה".

הרומים ראו עצמם כממשיכי תרבות יוון. שיקולים של הנהגת האימפריה חברו יחד עם הפגנת טוב לב קיסרי ופילהלניזם, וגרמו מפעם לפעם למדיניות אוהדת כלפי יוון בתקופת הקיסרות. טיבריוס או נירון למשל. גם הקיסרים הדריינוס ומרקוס אורליוס הרבו במלוות ובתרומות לבניין ציבורי. אולם, למרות הברק החיצוני, לא נהנתה יוון מהשגשוג הכלכלי של ה"פאקס רומאנה". היא הפכה למוזיאון גדול, שמשך  תיירים אל מרכזי התרבות העתיקים. עד המאה ה- 3 לספירה ניצלה יוון מפלישות הברברים. בשנת  267 לספירה חדרו אניות של גותים מן הים השחור, דרך ההלספונט ופשטו באיים. הם שדדו את אתונה וארגוס, והגיעו עד ספרטה.

בראורגניזציה של הקיסרות בידי קונסטנטין הגדול, הייתה יוון הקלאסית מחוז מוזנח למדי, אך עדיין בתחומו ההיסטורי של העולם היווני, ליד ביזנטיון העתיקה. שקיעת האימפריה הרומית הייתה מלווה לחץ מבחוץ ואף פלישות של עמים ברבריים. שינויים אלו הביאו עם הזמן לשינויים בהרכב הדמוגרפי, כאשר עמים סלאביים ואחרים התיישבו בה ונטמעו באוכלוסייתה.

בביליוגרפיה

משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, הוצאת מאגנס, 1998.

ג'ון בגנל ברי, תולדות יוון, תל אביב, הוצאת ש. פרידמן, 1976.

מוזס י. פינלי, יוון העתיקה – תקופת הברונזה והתקופה הארכאית, תל אביב: הוצאת דביר, תשל"ח.

מוזס י' פינלי, עולמו של אודיסאוס, תרגם והוסיף מבוא גבריאל הרמן, ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ח.

אריסטו, מדינת האתונאים, פרקים 13-16, תרגום: דוד אשרי ודוד מלצר, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ד.

הרודוטוס, היסטוריה, ספר א', פרקים 59-64, תרגום: בנימין שימרון ורחל צלניק אברמוביץ', פפירוס, 1998.

פלוטארכוס, חיי אישים: סולון, תרגום: א. א. הלוי, מוסד ביאליק, תשל"א.

דוד, אפריים, הדמוקרטיה הקלאסית: התהוותה, תפקודה, עקרונותיה ותלאותיה באתונה, פרק 3, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ג.

בנימין שמרון, הרודוטוס וראשית דברי הימים, מוסד ביאליק, 1990.

Hans Beck (ed.), A Companion to Ancient Greek Government, Blackwell, 2013

הערות

[1] הם נועצו באורקל של תמיס בדרך בה יוכלו לאכלס את העולם מחדש והיא אמרה להם: "השליכו את עצמותיה של האם הגדולה מאחוריכם" דיאוקליוס הבין שעצמותיה של אמא אדמה הן אבנים, ולכן זרקו אבנים לבוץ, דיאוקליון יצר גברים ופירה יצרה נשים.

[2]  הספר "אנאבסיס" מתאר את תלאותיהם של שכירי חרב יוונים ואת מסעם לתוככי האימפריה הפרסית וחזרתם  ליוון. הספר מוכר גם בשם "מסע הרבבה" על שום 10,000 הופליטים שהשתתפו במסע.

הספר מתחיל בתיאור השתלשלות המרד של כורש הצעיר באחיו הגדול ארתחשסתא השני, מלך פרס. כורש גייס צבא גדול שהורכב מנאמניו, ששירתו בעיקר כפרשים וחי"ר קל, וכ-13,000 שכירי חרב יוונים – 10,400 הופליטים, והיתר פלטסטים. המרד הסתיים בקרב קונקסה (401 לפנה"ס), לאחר שכורש נהרג בהסתערות על מערך האויב.

לאחר מותו של כורש, שכירי החרב היווניים מצאו את עצמם ללא תעסוקה, וגרוע מכך, בלב ארץ זרה ועוינת, היות שלחמו בצד המפסיד. הפרסים לא רצו להסתכן בקרב נוסף נגד כוח חזק ומאומן היטב, ולכן רקמו תחבולה, האחשדרפן הפרסי טיספרנס הזמין את ראשי הצבא היווני לשיחות ובמהלכן שבה אותם והוציאם להורג. הפרסים קיוו שהיוונים, שנותרו ללא מנהיגים, יתפזרו ויובסו בקלות. במקום זאת, היוונים בחרו להם מפקדים חדשים, שאחד מהם היה קסנופון בעצמו ופתחו במסע מפרך צפונה לכיוון הים השחור. הפרסים ראו שתחבולתם לא הצליחה ועזבו את היוונים לנפשם. הספר מתאר בהרחבה את הקשיים שעמדו מולם, את הקרבות נגד שבטים עוינים, ואת התחבולות שנקטו על מנת להתגבר עליהם. סופו של הספר בהגעת היוונים לחוף מבטחים.

[3]  ליקורסוס : Lukoûrgos, חי 800 לפנה"ס-730 לפנה"ס לערך), היה המחוקק האגדי של ספרטה שייסד את הרפורמה הצבאית של החברה הספרטנית על פי האורקל של אפולו בדלפי. הרפורמות שלו היו מבוססות על שלושת היסודות הספרטניים: שוויון בין האזרחים, מוכנות צבאית וצנע. ליקורגוס נזכר בכתביהם של ההיסטוריונים הרודוטוס, קסנופון, אפלטון, פוליביוס ופלוטארכוס. לשאלה האם ליקורגוס היה דמות היסטורית אמיתית אין תשובה ברורה; עם זאת, היסטוריונים רבים מן העת העתיקה האמינו שהוא היה אחראי לרפורמות שנודעו ברובן כחוקה הגדולה של ספרטה. היסטוריונים אלה מתארכים אותו במחצית הראשונה של המאה השביעית לפני הספירה.

[4] מלחמה המסיאנית הראשונה הייתה מלחמה בין מסיניאה וספרטה. המלחמה התרחשה בין השנים 743 ו 724 לפי פאוסניאס. המלחמה הייתה השלב השני בהתפשטות הספרטנית. לאחר שכבשה את חבל לאקוניה ספרטה שמה את עינה על חבל מסיניאה הסמוך. הספרטנים ניצחו במלחמה ולאחר הניצחון הפכו את המסיניאנים להלוטים (עבדים ספרטנים).

[5] קילון היה אלוף המשחקים האולימפיים העתיקים. הוא ניסה לחולל הפיכה באתונה בשנת 632 לפנה"ס, בתמיכת העיר מגארה, שהטיראן בה היה חותנו, תיאגנס. האורקל מדלפי המליצה לקילון להטיל מצור על אתונה בזמן הפסטיבל לכבוד זאוס. קילון הבין שהכוונה למשחקים האולימפיים.

ניסיון ההפיכה של קילון נכשל, ותומכיו התמקמו במקדש באקרופוליס כמקום מפלט, שם נדחקו לפינה בידי תשעת הארכונאים של אתונה. על פי דבריו של פלוטארכוס, קילון ואחיו נמלטו ונרדפו בידי הארכונאים לאחר שיצאו מן המקדש, והועמדו למשפט לאחר שהובהר להם שיחוסו על חייהם. בניסיון להבטיח את ביטחונם האישי, קילון ואחיו קשרו את עצמם לפסל המקדש לפני המשפט. בדרכם למשפט החבל השתחרר מעצמו. הארכונטים האתונאים, בהובלתו של מגאקלס, ראו בהשתחררות החבל כסימן מאשר מן האלים להרוג את שני האחים. האחים נסקלו למוות בידי הארכוטנים.

[6] . היה מחוקק יווני, בן המאה ה- 7לפני הספירה, באתונה. במהלך האולימפיאדה ה 39 (שהתרחשה ב 622 או 621 לפנה"ס), ביסס דרקון את הקודקס החוקי עמו הוא מזוהה. החוקים המדוברים אופיינו בהחמרה יתרה עם פשוטי העם. עונש מוות נגזר גם על עבירות קלות. בעלי חוב ממעמד נמוך יותר מנושיהם, אולצו להשתעבד להם, וככלל היו החוקים מוטים לטובת בני המעמדות הגבוהים. לפי פלוטארכוס, כשנשאל דרקון מדוע הוא גוזר עונש מוות בצורה כה רחבה, השיב: "הוא מונע פשעים קלים, ובנוגע לפשעים כבדים – אין עונש חמור יותר שאני יכול לחשוב עליו".

[7]  יתרונם של חוקי דרקון היה העלאתם על הכתב ופרסומם בפומבי במרכז העיר, עובדה שהנגישה אותם להמונים, ומחד אפשרה להם לפנות לבית המשפט, ומאידך מנעה התעמרות משפטית שנבעה מאי הכרת החוק. העלאת החוקים על הכתב בידי דרקון נחשבת אבן דרך בהתגבשות הדמוקרטיה האתונאית כיוון שידיעה ציבורית של החוקים הובילה ברבות הימים למהלכים לעדכונם. את חוקי דרקון ערך מחדש סולון, ארכון אתונה, בראשית המאה ה-6 לפנה"ס.

על שום קשיחותם, מכונים עד היום חוקים לא סבירים וקשים במיוחד בשם "חוקים דרקוניים". מקובל גם המינוח "חוזה דרקוני" עבור חוזים המנוסחים בצורה הוגנת רק עבור אחד מהצדדים.

למדינאי דמדס, שחי כשלוש מאות שנים לאחר דרקון, מיוחסת האמירה שחוקיו של דרקון הם "חוקים שנכתבו בדם".

[8]  פייסיסטראוס נחשב לטיראן אהוד, נאור ומתון. צורת שלטונו מתוארת כשל אזרח יותר משל רודן, כשואפת לשוויון, מטפחת שלום. הוא שמר על חוקי סולון, אף כי בפועל שם את עצמו מעל לחוקים האלה.

כצעד ראשון לאחר חזרתו לאתונה, על מנת להחזיק בשלטון, הוא אסף את כל רכושו וכוחותיו ושם משמר כבד על העיר, מפני מתנגדים. לקח את בני מתנגדיו שנשארו בעיר, כבש את נקסוס, כלא שם את בני הערובה וכשליט הביא לשם את ליגדאמיס מנקסוס, שעזר לו לחזור לשלטון באתונה.

בתקופת שלטונו השלישית הצליח פייסיטראטוס לשמור על שקט יחסי בין שלושת המעמדות. לעניים הלווה כספים ואדמות כדי שיתפרנסו ויתעשרו, יצר מקורות פרנסה חדשים, כמו בנייה ובנוסף ויתר להם על מס מעשר. בצעד זה השיג שתי מטרות – זכה לתמיכת העניים, שהיוו חלק נכבד מהאוכלוסייה ובנוסף, הקל על הבעיה האגררית. עם האריסטוקרטים – אלו שלא ברחו ואלו שלא כלא בנקסוס – הוא השלים ונתן להם תפקידים בשלטון. בני מעמד הביניים – בעלי ממון, אך לא אריסטוקרטים, המשיכו לעבוד בבתי המסחר שלהם. תקופת השקט וקשריו של פייסיטראטוס תרמו לפיתוח קשרי המסחר עם ערים נוספות, לכן הסוחרים באתונה היו מרוצים מהמצב.

פייסיסטראטוס שימר את חוקי סולון מבחינתם הארגונית – כל המוסדות שסולון קבע נשארו, אך צורת הבחירה שונתה – היה מעורב במינויים שנעשו כך שהנבחרים יהיו מקורביו, בעוד שעל פי חזונו של סולון, הבחירה אמורה הייתה להיות בהגרלה. השלטון היה מורכב מתומכיו ומאריסטוקרטים שרצה להשתיק וכך מנע תסיסה נגדו. השאיר אף את מועצת הזקנים, האריאופאגוס, שהייתה מורכבת מארכונטים קודמים. מטרתה הייתה לשמור על חוקי סולון, אך בפועל, מאחר שהיה מעורב בבחירת הארכונטים, הייתה מורכבת מתומכיו בלבד.

צורת השלטון הפייסנית של פייסיסטראטוס, למרות שבבסיסה הייתה מבוססת על טיראניה ועל עלייה לשלטון בכוח הזרוע, הייתה צעד מכריע לקראת הדמוקרטיה. העניים הזדקקו פחות לפטרונותם של העשירים, ההבדל בין המעמדות הצטמצם ונוצר סדר קבוע אחרי שנים של אי סדר ותהפוכות. כל זה יצר, גם אם תחת שלטונו של טיראן, רצון, שקט ופנאי אצל האזרחים לעסוק בפוליטיקה והיווה בסיס לדיאלקטיקה פוליטית של הרוב – מה שהביא בסופו של התהליך את הדמוקרטיה.

לאחר מותו של פייסיסטראטוס שלטו שני בניו, היפיאס והיפרכוס. בימיהם נפלה הטיראניה ולשלטון עלה קלייסתנס.

[9] הרודוטוס: איש הליקרנסוס. חי בשנים 420-484 לפנה"ס. סייר בארץ ישראל, מצרים ("מתנת הנילוס"), סקיתיה ומרבית מחוזות ההתיישבות של היוונים. מכונה "אבי ההיסטוריה". ספרו אודות המלחמות בין יוון לפרס חולק לתשעה חלקים, שנקראו על שם המוזות. לגביו היו אתנוגרפיה וגיאוגרפיה חלק מהנושא ההיסטורי. כלל גם סיפורים דמיוניים. בהסבריו להתרחשות ההיסטורית הביא בחשבון את השפעתם של הגורל, מזל והשגחה אלוהית.