יוון – סיור באיים הקיקלדיים

 

 

 

 למידע שימושי על איי יוון – ראה אתר האינטרנט Greek Islands

 

מספרים שאיי יוון נוצרו כתוצאה מריב מיתולוגי, עת זאוס, אבי האלים, רגז על פוסידון, אל הים, ובחרון אפו השליך את יוון ממקום שבתו, אל האדמה, בעצמה כזאת שפוררה אותה לרסיסים.  אחרת, קשה להסביר מדוע מוקפת ארץ זו ב-1425 איים.  לגיאולוגים יש כמובן הסברים אחרים, קשים יותר לעיכול, בפרט אם שומעים אותם, כאשר השמש מלטפת, הגרון צורב מאוּזוֹ (אפריטיף יווני בטעם עָרָק, בתוספת אניס).  איי יוון הם עולם בפני עצמו.  אחדים מהאיים גדולים והרריים, אחדים אינם אלא צוקים זעירים.  אחדים קרובים ואחרים רחוקים.  גם אם נוותר על מאות האיים הנטושים, ונחליט להתרכז רק באיים המיושבים (166 איים במספר), תידרשנה מספר שנים כדי לבקר בכולם.

 

 

 

האיים הקיקלדיים הם שילוב מנצח של ים כחול עמוק וצלול, מפרצים החודרים לייבשה, שמי תכלת בהירים, הרים חשופים, וכפרים בוהקים בלובנם.  האיים ידועים בקרקעותיהם העניות, בנמליהם שוקקי החיים, ומעל לכל בבנייה המיוחדת להם. "ארכיטקטורה קיקלדית" הפכה כבר למושג, שם דבר.  היא נובעת מצורות אדריכליות קדומות: בתי קובייה שטוחי גגות, מסוידים בלבן, ולהם משקופים ותריסי עץ הצבועים בכחול ולעתים באדום, כנסיות קטנות הבנויות אף הן מאלמנטים בסיסיים: מרובע, קונוס, קימור חביתי וכיפות שלמות או מחודדות, היוצרות יחד מבנים שובי-לב בפשטותם.  יושבי האיים ידועים בגאוותם הלאומית והאישית.  באיים לחשה תמיד אש המרד כנגד השליטים הזרים.  גם היום, לא תמיד מקבלים כאן כל תכתיב היוצא מאתונה – תכונה שלעתים באה לידי ביטוי בחוסר ליטוש ועידון, לפחות במה שנוגע לשירותי התיירות.  על כל אלו מחפים כאמור החיוך, המוסיקה ושמחת החיים.

הקיקלדים הם יעד אידיאלי לטיול של דילוגי איים.  לכל אי אופי מיוחד משלו.  אפשר להסתפק בהצצה חטופה.  לכל אי אפשר להקדיש פרק זמן של שבועיים. בקיץ נושבות באיים רוחות המלטמי הצפוניות.  אלו משבי רוח עזים, העלולים לפגוע מעט בהנאה, ולכן מומלץ לצאת מהחוף בשעות הרוח "ולהיעלם" במבוכים הצפופים והמוגנים של הסמטאות, לאכול, להאזין לצלילי בוזוקי, להמתין לשוך הסערה, ולשוב לטבול במים.  באיים הללו פרחה תרבות עשירה בתקופת הברונזה הקדומה, המכונה במחקר "התרבות הקיקלדית", במקביל לתרבות המינואית. מכיוון שמרבית המבקרים באיים עוברים דרך אתונה, נמליץ להקדים לביקור באיים, סיור במוזיאון לאמנות קיקלדית.

 

 

 

באיזה אי לבחור? כמספר הנשאלים כך מספר התשובות, לפניכם דגם כמעט מייצג.

 

 

 

זהו מוקד המשיכה העיקרי באיי יוון.  אי יפהפה ובו גבעות קרחות; בתים לבנים-לבנים על רקע כחול הים; סמטאות צרות ומפותלות; מדרכות הנשטפות דרך קבע, ומעוטרות בדגמים לבנים; חנויות למזכרות ומלאכת יד, ודוכני גלויות מבריקות בשלל צבעים.  במיוחד מושכות את העין טחנות הרוח הניצבות על הגבעות, וכנסיות זעירות שגגותיהם זוהרים בצבעי כחול ואדום.

אטרקציה נוספת היא השקנאים, השמחים להצטלם עם מבקרי הנמל.  עבור אלפי התיירים הפוקדים את האי מידי קיץ, מיקונוס הוא האי בהא הידיעה.  התגלות ממשית של החלום הים תיכוני.  שמש, חופי זהב, מוסיקה, מזון משובח, וחופש ללא מעצורים.  זהו האי המתוייר שבקיקלדים, המסוגנן והיקר שבהם.  לכאן מומלץ להגיע דווקא בעיצומה של העונה, יחד עם יתר חברי חוג הסילון הבין לאומי.  דומה כי כל סמטה או כל מפרץ באי פקוקים באין ספור של ספורטאים מפורסמים, שחקני קולנוע, יפים ויפות, נוצצים ונוצצות. נציגים מכל אומה, דת, גזע, מין וצבע, הבאים לכאן כדי לראות ולהיראות.  החיים מתחילים השכם בשעה 11:00 בבוקר, אך לא חדלים מלרעוש עד השעות הקטנות של הלילה.

האי ידוע במספר הרב של הזוגות החד מיניים הבאים אליו, ובערום המקובל בחופיו. מרבית הנופשים, ללא כותרת של "נודיסטים", מתערטלים בחופים, ומשווים לו אווירה של גן עדן.  לא קשה לראות כאן כפילות של אפרודיטי המשתכשכות במים ועולות מתוך הקצף.  העיירה מיקונוס בוהקת בניקיונה ומסנוורת בלובנה.  בימי הביניים נוצר כאן מבוך אמיתי של סמטאות, שכל פסיעה בהן היא טיול בפני עצמו.  מעקי עץ, ארובות, מדרגות לולייניות, חתולים מתפנקים בשמש ויונים הומות.

 

 

 

האי כולו הוא אתר ארכיאולוגי חשוב ומרשים.  לפי המיתולוגיה נולדו כאן האלים התאומים אפולו וארטמיס.  לאחר הניצחון המפורסם על פרס, קבעו האתונאים את דלוס כמרכז האימפריה הימית שלהם, שכונתה "הברית האטית-דלית".  האי טוהר וקודש, תושביו נשלחו לגלות.  עצמות המתים הוצאו מקבריהם, על חולים ונכים נאסר לעלות לחוף.  דלוס הגיע לשיא פריחתו בתקופה הרומית.  במאה השלישית לפנה"ס היה כאן נמל חופשי, מרכז מסחרי, ושוק עבדים אזורי, עד שחרב במאה הראשונה לפנה"ס.  באי רובעי מגורים שלמים, חלקם משוחזרים, שהוקמו עבור סוחרים עשירים.  זהו המקום הטוב ביוון בו ניתן להתרשם, בנוסף לפעילות הקודש, גם מחיי היום יום של העת העתיקה.  במקום מקדשים, שדרת אריות, גימנסיון ואיצטדיון.  לנו כיהודים מזומנת הפתעה – על שפת הים ממש נמצאים שרידי בית כנסת, השמורים היטב.  כאן התפללה קהילת הסוחרים היהודים של דלוס, כבר במאה הראשונה לפני הספירה. 

 

  

נאכסוס הינו הגדול, ההררי, והפורה שבאיים הקיקלדיים.  השפעת התיירים עמומה יחסית, והוא בולט במאפייניו היוונים.  לפי המיתולוגיה היוונית התיישבו בנאכסוס צאצאיה של אדריאנה בת מינוס מלך כרתים, אותה זנח תזאוס הגיבור.  כאשר נפלה קונסטנטינופוליס בידי התורכים (1204), חולקו נחלות האימפריה הביזנטית בין המנצחים.  נאכסוס, כמו יתר האיים הקיקלדיים, נפלה בידי הוונציאנים, שהוסיפו לה קורטוב איטלקי; עד היום נחלקת העיר בין הרובע היווני והרובע הוונציאני.  ב-1580 מרדו התושבים בדוג'ה הוונציאנית והאי סופח לאימפריה העות'מאנית.  לאי הציורי יש גם סיפור יהודי מעניין: ב- 1566 מינו העות'מאנים למושל האי, את דון יוסף נשיא, בן למשפחת אנוסים מפורטוגל. הוא זכה לחינוך אירופאי משובח, ונדד על פני אירופה עם דודתו דונה גרציה מאנדס. לאחר שהשתקע באיסטנבול וחזר בגלוי ליהדות, מונה כיועץ בכיר לסולטאן, ובתור שכזה ניסה ליישב יהודים מספרד בטבריה. לאחר שהניסיון לא עלה יפה, מינה אותו הסולטאן סלים השני, לדוכס הקיקלדים, עד מותו ב-1579.  העיר נאכסוס, בניגוד לבירות אחרות, שומרת עדיין על אופייה המקומי.  בבתי המרזח המקומיים מגישים תמנונים בגריל ומייצרים ראקי (אוזו ללא אניס), וקיטרון (ליקר לימון עם עלי אשכוליות).

מרבית בתי המלון מרוכזים בפרבר הדרומי איוס יורגיס.  סמוך לשדה התעופה נמצא האי  הקטן פלטיה (Palatia), המחובר לנאכסוס ברצועת יבשה צרה, ואל מקדש אפולו, הבלתי גמור, נקודת ציון מפורסמת של נכסוס.  החופים החוליים הנהדרים של האי נמצאים בפלאקה (Plaka) ומכונה "חוף הבתולה", ומפרץ פירגאקי (Pirgaki).  מומלץ מאד לצאת לטיול רכוב בכביש החוצה את האי, מטפס בינות וילות וונציאניות חרבות ומשופצות אל העמק הירוק של  כאלקי (Chalki), ולכפרים הציוריים החבויים בינות ליערות של עצי אגוז ודולב, שעל צלע הר זאוס, בגובה של כ- 1000מ' מעל פני הים.

 

 

 

זהו אחד האיים היוונים המעניינים ביותר.  עד לפני מספר שנים נעלמה עובדה זו מעיני התיירים, אך כעת, טיסות השכר פוקדות לעתים גם אותו.  לפי המסורת, כאן נולד, בשנת  800 לפנה"ס, המשורר העיוור הומרוס, מחבר "האיליאדה והאודיסיאה".  ב-1832 התפרסם האי בשל טבח מחריד שערכו העות'מאנים באוכלוסייה המקומית.  ציורו של דלקרואה, "הטבח בכיוס" זעזע את דעת הקהל באירופה, וגייס את המעצמות לצד היוונים.  הבירה כיוס או בשמה המקומי כורה, איננה אטרקציה גדולה, אך כדאי לערוך סיור קצר במסגד הישן, שהוסב למוזיאון ארכיאולוגי, בשוק, ברובע התורכי העתיק, ובמצודה הגנואזית המתפוררת.  האי עצמו מלא עניין: במנזר נאה מוני (Nea Moni) יש פסיפסים מהיפים ביוון וגולגלות של נזירים, שהצטברו במהלך השנים.  החלק הצפוני הינו צחיח ומזכיר להפליא את נופי האיים הקיקלדיים.  נמליץ על הכפר ווליסוס (Volissos), ונמל הדייגים הציורי שבו, ובעיקר על התצפית הנשקפת מראש המצודה הגנואזית. הטברנות של כפרי החוף מרמארו (Marmaro) ונאגוס (Nagos) מתמחות במאכלי ים. החלק הדרומי הוא ירוק ופורה יותר.  במשך שנים גידלו כאן את אלת המסטיק, מקור גומי הלעיסה, שהיה תאוות בני המעמד הגבוה בתורכיה.  הכפר פירגי נחשב ליפה שבכפרי הדרום.  הטיח על קירות הבתים והכנסיות מעוטר בדוגמאות גיאומטריות בצבעי שחור-לבן, בסגנון שמקורו באיטליה.  הכפר מצטיין גם בגגות עגולים ובקשתות תמך, שנבנו נגד רעידות אדמה.  סביב רחבת הכנסייה והכיכר המרכזית מתפתל סבך של סמטאות, שתענוג "ללכת לאיבוד" בו.  מסטה (Mesta) משמר להפליא את אווירת ימי הביניים ולפני מספר שנים הפך למוזיאון חי, ורבים מבתיו הפכו למלונות משפחתיים.

 

 

 

זהו אי שונה מאד מהאיים האחרים.  יווני מאד ודתי מאד, אמנם ממוסחר אבל בסגנון שונה מהיתר.  מרבית המבקרים בטינוס הינם צליינים מכל רחבי יוון, הנוהרים לכאן בעיקר בסופי שבוע.  דומה שכל תושבי האי מנסים לקלוע לטעמו של התייר האורתודוכסי המאמין.  ליד הכנסייה הראשית שבעיר נמצא שוק הצליינים הגדול.  כאן ניתן לרכוש תשמישי קדושה למיניהם, או לפחות להתרשם מכדי חרס מזוגגים ומיני מוצרים שלא ייאמן שנמצא להם קונה.

בטינוס מתברר שוב כי הדת יכולה להיות עסק מצוין לפריחה הכלכלית של האי.  במקום מוצב פסל הבתולה מריה שהתגלה בשנת 1822 ומסוגל, כך אומרים, לחולל ניסים.  בימי חג ומועד נראים מאות מאמינים פוסעים ברחובות ומצטלבים.  נשים לבושות שחורים זוחלות על ברכיהן ומתפללות לישועה.  מעבר לעניין הדתי, זהו אי יפהפה, לצלעותיו דבוקים כפרים לבנים בסגנון יותר איטלקי מאשר יווני, ומוקפים מאות טרסות.  העיקר, זהו אי השומר על אופיו המסורתי, הניגוד הבולט ביותר לאי השכן – מיקונוס.

 

 

 

לאי סנטוריני, "תירה" בפי היוונים, נקשרו כתרים רבים.  "פנינת הים האגיאי" ,ו"היהלום שבכתר" הם רק חלק מכינוייו של מי שדומה והוא היפה באיי יוון.  זהו האי המוזר והמעניין ביותר.  האי נראה כבננה ענקית, שריד להר געש שהתפרץ במאה השש עשרה לפני הספירה, ולועו הוצף על ידי גלי הים, שהגיעו אגב עד חופי ארצנו.  ייתכן והתפרצות זו היא המקור לסיפורים על היבשת האבודה אטלנטיס.  השייט אל הקלדרה, הקלחת הגעשית מוצפת המים, היא חוויה שלא תיאמן.  הספינה מחליקה לתוך הלוע, למרגלות צוקים שחורים המקיפים אותו סביב סביב ומזדקרים בתלילות מעל הים.  בשוליים נראים זרמי לבה קפואים שזרמו לים.  בלב הקלדרה לועות חדשים יחסית, בני מספר מאות שנים בסך הכל, המהווים יעד נפלא לטיולים.

 

מהנמל ניתן לעלות ברכבת, או לטפס על גבי פרד במעלה המדרגות המתפתלות, אל פירה (Fira), בירת האי.  משם מראה עוצר נשימה אל הקלדרה, הר הגעש הפעיל שבמרכזה והספינות המשייטות בתווך.  על המצוק חנויות תכשיטים ציוריות, כנסיות, מגדלים שפעמוניהם אינם חדלים מלצלצל, ובתים לבנים הבנויים על שפת הצוק ממש.

אין להחמיץ ביקור באקרוטירי (Akrotiri) שבחלקו הדרומי של האי.  מתחת לשכבות האפר הגעשי נחשפו שרידיה של עיר עתיקה מהתקופה המינואית הקדומה.  תושביה מכונים בפי הארכיאולוגים "תרבות סנטוריני".  זוהי שלוחה של התרבות המינואית מהאי הסמוך, כרתים.  היתה זו תרבות לא מלחמתית, תושביה לא עסקו בבניית חומות, אלא השקיעו את כל משאביהם במסחר ובאומנות.  בין יצירותיהם שנחשפו תחת האפר התגלו ציורי קיר עדינים, המוצגים בינתיים במוזיאון הלאומי באתונה.  אנשי משרד התרבות מבטיחים שברגע בו ייבנה מוזיאון מתאים, תוחזרנה היצירות אחר כבוד אל האי.

מומלץ לשוט בסירת דייגים אל האי נאה קמני (Nea Kameni) ולטפס אל לועו.  ניתן לשוטט בכפרי האי המוקפים גפנים, ולהתרשם מבתיהם המיוחדים החפורים באפר הגעשי הרך, לאורך ערוצי הנחלים.  אפשר לרחוץ בחופי הים שחורי-הגרגר, לצפות במראות עוצרי נשימה בדרך מפירה לכפר איה (Oia) שבקצהו הצפוני של האי, ולחזות שם בשקיעה מרהיבה באמת.  דומני שהדבר המהנה ביותר בסנטוריני הינו שיטוט אין סופי ברחובות.  כל רחוב הוא מקום טוב לעצור, לצלם, ולהתרשם.  שלושה כיסאות כחולים על המרפסת, אדניות פורחות בחלון, כבסים צבעוניים המתנופפים אל מול קיר צחור, שחף כספי על פעמון כנסייה, ועוד.  בסנטוריני, כמו בעצם באיים האחרים, לא כל כך חשוב מה לעשות ומה לראות, צריך להקשיב, לטעום, לחוש ולחוות, פשוט להיות.

 

 

 צילום: גילי חסקין

לו הייתי צריך לבחור באי יווני אחד, הייתי ללא ספק בוחר באנאפי. אין כמו אנאפי כדי לשמר את אווירת האיים של פעם.  האי אנאפי, הנידח בקבוצת הקיקלדים, שוכן כ-25 ק"מ מזרחית לסנטוריני.  מן הים הוא נראה אפור ובלתי מזמין, אך יש בו כפר קיקלדי טיפוסי (כורה), השוכן בראש גבעה מחודדת ומעליה מזדקר המצוק השני בגובהו בים התיכון.  המיתולוגיה קושרת את אנאפי לסיפור אודות המסע אל גיזת הזהב.  כאשר יאזון ומרעיו הארגונטים היו מותשים מלילה של סערה, הצמיח אפולו את אנאפי מקרקעית הים, כדי שיוכלו לעגון בו.  משמעותו המוזרה של השם (:אין נחשים") איננה ברורה. האטרקציה העיקרית באי היא אורח החיים השלו והמסורתי.  זהו מקום נפלא "לנקות את הראש".  למי שבכל זאת מתעקש לטייל, מומלץ לטפס לתצפית מראש המצוק, או ללכת כשעה וחצי (לכל כיוון), אל המנזר מוני קלאמיוטיסאס, שבקצה המזרחי של האי.  לחילופין, מומלץ לצאת עם אחד הדייגים לשייט סביב האי.

 

 

 

בנוסף לאיים אלו מפורסם האי איוס (Ios) בקרב בני התשחורת האירופאים.  זהו גן העדן של  ה"זרוקים", הנוהרים לכאן כדי לסבוא יין רדזינה, לרקוד דיסקו עד לפנות בוקר, לישון בשקי  שינה על הגגות ולהנות מהחיים.

האי פארוס (Paros) התפרסם בשל השיש המעולה שנחצב מהרריו.  באי נמצאת כנסיה מפוארת בשם  PANAGIA EKATONTAPLIANI (גבירתנו של מאה הדלתות).  האגדה מספרת שאם תפתחנה חלילה כל מאה הדלתות יבוא קיצו של העולם.  למרות פרסומם הרב, רק אחדים מהאיים עמוסי תיירים לעייפה, לעומת האיים הידועים והנוצצים.  קיימים גם אנדרוס  (Andros) הירוק וההררי, אמורגוס (Amorgos) המרוחק והשלו, סירפוס הציורי ומילוס הגעשי, עדיין שקטים ורוגעים.  סיקנוס (Siknos) הוא אי שקט (מדי) ואותנטי (מדי).  התושבים המעטים מתגוררים בבירה כורה, המרוחקת 6 ק"מ מהנמל.  אין בו תחבורה ציבורית. כורה הוא כפר נחמד למרגלות צוק ועליו חורבות מנזר.  האי נעדר לחלוטין את העליצות המאפיינת איים יוונים רבים.  בפולגנדרוס (Folegandros),  לעומת זאת, יש את התמהיל האידיאלי, שביל זהב עם מספיק תיירים כדי ליצור אווירה עולצת, אך לא יותר מדי, כדי שהשקט יישמר.  הבירה כורה הינה עיירה נעימה להפליא וניתן לצאת לשייט ממעגן קראווסאאסיס (Karavostasis), לחופים מרוחקים ויפים להפליא.

 

 

 

לקריאה נוספת: ראה גם אתר "מגלים".

 למידע שימושי על איי יוון, ראה: אתר האינטרנט Greece-Island