יוון – טיפוס לפסגת האולימפוס

כתב: גילי חסקין.

ראה גם כתבה מקוצרת במגזין האינטרנטי של NRG: טיפוס לאולימפוס.

טיפוס לאולימפוס במגשין הווירטואלי של GOTRAVELL

ראו גם, באתר זה: טיול בצפון יוון

להרצאה על יוון,

האולימפוס הינו הגבוה בהרי יוון.

באגן המזרחי של הים התיכון, ידועים למעלה מעשרה הרים בשם אולימפוס. באובואיה באליס, לאקוניה, ארקדיה, קפריסין ואפילו בביתניה ובליקיה, אשר באסיה הקטנה (תורכיה של היום).  קיימים גם הרי אולימפוס בניו זילנד, טנסי, וושינגטון ויוטה שבארצות הברית . ובארץ ויקטוריה שבאנטארקטיקה. כמו כן קיים הר בשם זה על כוכב הלכת מאדים. האולימפוס שעל המאדים הוא ההר הגבוה ביותר במערכת השמש.

הידוע מכולם הוא ההר הענק שבין תסליה למקדוניה, הגבוה בהרי יוון (2,917 מ'), המזדקר בתלילות מעל מפרץ תרמאיקוס (Thermaïkós) של הים האגאי.. הוא מציין את הגבול שבין תסליה לבין מקדוניה.

השם 'אולימפוס' (Olympus) הוא פרה יווני ומשמעותו: "הזורח". השם "אולימפוס" במיתולוגיה היוונית מתואר האולימפוס כמקום בו ישבו "שנים עשר האלים", – זאוס, הרה, פוסידון, דמטר, אתנה, אפרודיטה, ארס, דיוניסוס, אפולו, ארטמיס, הפייסטוס והרמס. האדס אל השאול לא שכן באולימפוס אלא במעמקי הים. וכן פוסיידון, אל הים, השוכן במצולות. האלים היושבים בהר חיו חיי מותרות שתוארו במונחים אנושים לחלוטין, ללא עירוב של הגות מוסרית. מתוארים במיתוסים כשהם שותים נקטר ואוכלים אמברוסיה, המעניקים להם חיי נצח. היו אלים שחוו כאן חוויות קשות. הרה, אלת הנישואין והאימהות השליכה את בנה הפייסטוס מהר האולימפוס, כשנוכחה לדעת שנולד צולע ומכוער.  גם אפרודיטה השליכה מן ההר את התינוק הרמפרודיט, שהיו לו גם איברי מין זכריים וגם איברי מין נקביים.  אל היין דיוניסוס, לעומת זאת, זכה למקום של כבוד בהר, לאחר שסייע לאפרודיטי, להשתחרר מכבלי מלכודת שהכין לה הפייסטוס בעלה הנבגד והזועם.

ההיסטוריון הסיודוס מתאר את האולימפוס, כ"הר שאינו נפגע על ידי הרוח או השלג".  עיון מדוקדק בכתביו, כמו באלו של פינדארוס והומרוס, מביא למסקנה, שמקום מושבם של האלים לא היה על הר זה או אחר, אלא בשמיים. זאוס שליט העולם, נהג להתפאר בכוחו העצום, העולה על כוחם של כל האלים האחרים גם יחד. מפעם לפעם היה מתרברב ומכריז שאם ישליך חבל מהאולימפוס לארץ, וכל האלים ימשכו בו יחדיו, לא יצליחו להורידו ארצה, אך אם הוא, זאוס, רק ירצה בכך, יוכל למשוך את כולם למעלה.

האולימפוס מצטייר כמקום נסתר ומסתורי, שמיקומו משתנה.  פעם הוא נישא מעל כל הרי העולם ופעם משתלשלים ממנו היבשה והים, אך הוא אינו הר ואינו שמיים.  למרות שזאוס הוא מלך האלים והשליט העליון של האולימפוס, אין ההר בבעלותו.  מקום משכן זה של האלים אינו שייך לא לים, לא לארץ המתים, לא לשמיים, ובעצם אינו חלק מן העולם הפיזי. הר כזה, כפי שתיארו  ההיסטוריונים והמשוררים הקדומים, הינו דבר שקשה לתפוס, לכן טבעי הדבר שהאנשים, שחיפשו משהו מוחשי, קשרו הילה של קדושה להר הגבוה ביוון, ואכן ב-1965 התגלה מקדש הלניסטי באחת מצלעות ההר. האולימפוס ידוע הן בשל גובהו המוחלט, המזדקר לעין, והן בשל גובהו היחסי.  גוש סלע ענק בגובה של כמעט שלושת אלפי מטר, המתרומם הישר מעל הים.  הניסיון המתועד הראשון לטיפוס על ההר, נעשה בשנת 1669, על ידי הסולטן העות'מאני מחמת ה-4, שלא הצליח להגיע לפסגה.  ניסיון שני נעשה ב-1780 על ידי קצין ימיה צרפתי, שהצליח להעפיל עד לנקודה בה נמצא היום מנזר, על המדרון המזרחי של ההר.  לאחר 1821 הפך ההר למקום מושבן של מחתרות לאומניות שונות, ורק ב-1912, לאחר שהשלטון עבר מידי תורכיה לידי יוון, הצליחו שני אמנים שוויצריים ומורה דרך יווני להעפיל לפסגות הגבוהות, שכונו אז "כתר זאוס", וכיום מופיעות במפה כ- Mytikas, בגובה 2,917 מ' מעל פני הים.  האזור נחקר ומופה, ומאז שהמועדון האלפיני היווני הקים את הבקתה הראשונה על ההר בשנת 1931, המקום הפך להיות יעד מבוקש למטיילים, הבאים במספר גדל והולך.

נקודת המוצא לטיולים אל ההר הנה העיירה ליטוחרו (Litohero),  הנמצאת למרגלות ההר, כ-90 ק"מ דרומית לסלוניקי.  הגישה לעיירה נוחה – באוטובוס או ברכבת, הן מסלוניקי והן מאתונה.  במקום מספר בתי מלון ואכסניות נוער מסבירות פנים.  זהו מקום טוב להתארגנות, קבלת מידע, רכישת מפות ומזון והשארת ציוד.  כשהגעת לכן בפעםה ראשונה, ב-1986, האכסניה המתה צעיירם מכולה עולם, שהיו בדרכם אל ההר או ממנו. לימים, ככבתי לשם עם קבוצת מטיילים, ליטוחורו הוא המקום לשכור פרדות, כדי לסייע למתקשים.

נקודת ההתחלה הנה מעיינות Prionia, הנמצאים בגובה של 1,100 מ' ומרוחקים 18.5 ק"מ מליטוחרו. ההגעה ברכב שכור, במונית (המחיר ב-1988 היה כ-20 דולר לארבעה אנשים), או ברגל, דרך קניון עמוק ומרשים.  במעיינות פריוניה ניתן ללגום בירה אחרונה לפני הטיפוס, או לשכור פרד שיעלה את הציוד אל ההר.  משם ולמעלה, מטפס שביל ברור ומסומן להפליא, דרך יער יפהפה, המתחיל בעצי חורש ים תיכוני כדוגמת האלון, האלה והאולמוס, ממשיך ועולה אל יער עצים נשירים כמו דולב, אדר ואשור, עובר דרך עצי ערער וברוש, ואשוח, ולבסוף חוצה יער של עצי אורן שחור גבוהים, ההולכים ומתדלדלים ככל שעולים בגובה. הטיפוס אינו קל, וודאי למי שאינו מורגל בכך.  אך למטייל המזיע והמתנשף מזומנות מדי מספר עיקולים פינות מנוחה, ובהן ספסלי עץ מאולתרים, מהן נשקף נוף מרהיב עין אל הפסגות המיוערות.  בתקופות הקרח האחרונות גלשו במורד ההר קרחונים, אשר חרצו בו עמקים נהדרים שלצדודית הרוחב שלהם צורת האות האנגלית U.  עמקים אלו, הרחבים בקרקעיתם ותלולים בצדיהם, משווים להר צורה מגוונת במיוחד.

לאחר שעתיים-שלוש של טיפוס, מגיעים לבקתת עץ ציורית המסומנת במפות כ- "Refuge A".  הבקתה שייכת למועדון האלפיני היווני והיתה מנוהלת אז מנוהלת על ידי זלוטס קוסטס, שהוא בעצמו מטפס הרים וותיק, ומכיר את צפונות ההר כאת כף ידו.  זלוטס שמח לנדב אינפורמציה בשפע, ולמטיילים רציניים העניק גם מפתחות לבקתות מרוחקות יותר.  בבקתה שולטים סדר וניקיון ספרטני. המטיילים מצווים לחלוץ את נעליהם ולנעול כפכפי גומי, או לסעוד את ליבם בשולחנות העץ שבחצר ,כשהם נזהרים מלהרגיז את שני כלבי הזאב גדולי המלתעות של קוסטס.

האחרון קיבל אותנו במאור פנים ולא אפשר לנו להמשיך בדרכנו טרם שנשיב את נפשינו במר המשובח שבישלה אשתו.

לאחר מנוחה קצרה ומרק מינסטרונה, השארנו את הציוד והמשכנו לטפס.  השארנו את הציוד והמשכנו לטפס.  היער הולך ונעשה צלול.  העצים קטנים והולכים. האורנים מתחלפים בערערים מדוכאים ובאברשים למיניהם.  עברנו את הטימבר-ליין – קו העצים דרך הטונדרה, אזור של צמחים עשבוניים קטנים, ומגיעים לאזור קרח לגמרי.  ג'ון, ידידי, הגיאולוג, שמכנה את היערות כולם "זבל אורגני", ציין בסיפוק שסוף סוף הוא אינו מוסתר על ידי עצים ואפשר ליהנות מהסלע החשוף ולהפליג ביתר קלות אחורה, אל העידנים הגיאולוגיים בהם עוצב ההר.  מכאן השביל הולך וצר, מטפס לו הלאה, בחלקו הגדול על דרדרת, וכעבור כשעתיים נוספות של עלייה מביא את המטייל לפסגת ה- Scala, וממנה מראה מרהיב ברדיוס של כ-250 ק"מ, לעבר תסליה שבמערב ומישורי מקדוניה שבצפון.  אך המראה המרהיב ביותר הינו מזרחה.  משם ניתן לראות את כל המרחב שמהפסגה: יער האורנים הכהים, בהם נראים טלאים-טלאים בהירים של עצי אשור, את העמק ההולך וניפתח לכיוון העיירה ליטוחורו, ועד לים.  מכאן הדרך הלאה, לפסגת Mikitas הגבוהה מכולן, מסובכת מעט – יש לרדת בשביל-לא-שביל, לאורך כ-200 מ', ומנקודה מסוימת המסומנת היטב, לטפס על גבי דרדרת.  45 דקות נוספות של הליכה, עד לפסגה, בשביל העובר על המצוק ממש, בין גושי סלע כבירים מציצים עמקים קרחונים (עמקי U) ענקיים.  שְׁלוּגיוֹת מכל עבר, ובאופק עמקים מוריקים.  מפסגת ההר נשקף נוף מרשים עוד יותר.  זהו מקום נהדר להתפרקד על הגב, למתוח את הרגליים הדוויות, וליהנות מהשמש החמימה ומהמראה המרהיב.  קל להבין מדוע שייכו אנשים את המקום הזה לאלי האולימפוס. עם מעט דמיון ראינו לנגד עינינו את זאוס, מושל היקום, יושב על כס המלכות, אוחז בידיו חזיז ורעם, ועיניו היוקדות פעם מביטות בזעם לעבר אדם או אל שחטא, ופעם מחייכות בקריצה לעבר עלמה חטובה.

בין הסלעים מונחת קופסה ובה ספר, שבדפיו הרבים מתועדים שמות המטפסים בשנים האחרונות, וכן רשמיהם של חלק מהם.  חוויות רבות כתובות באנגלית, צרפתית, יוונית, גרמנית , יפנית וכמובן בעברית.  בדרך חזרה, מתברר שהירידה בשביל התלול אינה קלה הרבה יותר מן העלייה.  הריאות והלב כבר אינם מתאמצים והגוף אינו נוטף זיעה כמקודם, אך שרירי הרגליים עובדים קשה.  לאחר שעתיים של ירידה במדרון, חזרנו לבקתתו של זלוטס, שבינתיים התמלאה במטיילים מרחבי תבל שהתקבצו בחדר האוכל, נהנים מן האוכל הטעים, ומהאח המפיצה חום נעים.  לאחר האוכל, זהו הזמן לשבת סביב קנקני יין ולהחליף חוויות מטיפוס על ההר, מהטיול ביוון כולה, וממקומות נוספים בעולם.  כשהגיעה העת לישון, מלווים המטיילים לחדרים השונים, בכל חדר מקום ל-30 מטיילים.  המזרונים צמודים זה לזה ויוצרים בעצם מיטה אחת לחמישה עשר איש בכל צד של החדר.  לאחר כמה התלוצצויות בנושא, העייפות והיין עושים את שלהם, וכולם ישנים כתינוקות.

למחרת, השכם בבוקר, ירדנו חזרה למעיינות פריוניה, למגרש החנייה.  משם, במקום לנסוע לליטוחרו כפי שבאנו, העדפנו לרדת חזרה דרך הקניון.  השביל עולה ויורד חליפות, מעייף לעתים, חוצה מספר פעמים את הערוץ, כשהוא מתפתל באזור יפהפה, בלב צמחיה עשירה ומגוונת להפליא.  חלק נכבד מן הצמחים מוכר לנו מהגליל ומלבנון, ובנוסף להם גדלים כאן פרחים חדשים המלהיבים בצבעיהם.  מכיוון שהאביב מגיע לאזור מאוחר מאשר אצלנו, מוצאים כאן ביוני, את אותם פרחים שקמלו בגליל בחודש אפריל, כך למשל הפליאו במלוא הדרם הסחלבים, שנמצאו בשיא פריחתם. סחלבים סגולים, צהבהבים, לבנים וכתומים.  הפרחים מהווים כסות ססגונית לקניון עצמו, שאף הוא שובה לב ביופיו.  צוקי גרניט תלולים המעיקים עליו משני צדדיו, יערות המטפסים מקו המים ועד להרים, ועוד.  לאורך הדרך פרחו לא מעט סחלבים. יוני כאן מקביל לגליל שלנו באפריל. לעניות דעתי, הטיול מפריוניה לליטוחרו אינו נופל מיופיו של האולימפוס.  סך הכל הליכה של ארבע שעות באזור מקסים.  חלק חשוב בטיול, שהוא חגיגה לעין ולנפש, במיוחד עבור ישראלי, שאינו מורגל במראות שכאלו.