יגאל חסקין פורש מהובלת הטיולים

כתב: גילי חסקין; פברואר 2017

ב-26 בפברואר מלאו לאבא 86 שנים. מכיוון שהוא יותר קרוב לגיל שוח מאשר לגבורה (מסכת "משנה אבות,), הגיעה העת לתלות את נעלי הטיולים.

חלפו למעלה משישים שנה מאז יצא לדרכו חוג הטיולים של תנועת המושבים. אבא היה אז בן 25,  צעיר בשבע שנים מגילו של שחר, נכדו הבכור כיום.

משחר נעוריו אהבתי לטייל ונפשו יצאה לדעת את הארץ, לא רק בשבילים אלא גם בספרים. הוא התחיל ללמוד בירושלים, במחזור הראשון של מכון אבשלום, שהקים החוקר הדגול שמואל אביצור. חבריו לספסל הלימודים היו אורי דביר , "גנדי" ז"ל, זאב ענר  והגיאולוג עקיבא פלכסר, יבל"א. באותה עת הוא הצטרף לקבוצה של סטודנטים, מרביתם פלמ"חניקים לשעבר, ביניהם אריק מגר מעין עירון, בו פגש לראשונה בבית אשל הנצורה, במלחמת הקוממיות. זמן לא רב אחר כך, ב- 1953, אריק וחבריו נהרגו בדרך לפטרה. מותם החיש את צעדיו בדרך בה החל לפסוע, להוביל מטיילים בשבילי הארץ. באותם ימים האמינו, כי מי שדורך בשבילי הארץ, לו תהיה.

אבא התחיל לסובב במושבים, מזוקן וחבוש בכפייה ולדבר על לבם של בני הנוער, להצטרף לחוג מטיילים. בפסח 1956 יצא לדרכו הטיול הראשון. מאות של מטיילים הצטרפו בתורם לטיול זה או אחר. בין חברי "הגרעין הקשה" היו דודיק רכלבסקי מכפר יהושע, איתן גולן ז"ל ועופר ישראלי יבדל"א מכפר ויתקין, יחזקאל שיפר ז"ל מעין עירון, ישראלה ינאי מרם-און, חגי טרייסטר מבצרון, רמי אברהמי ואחיותיו מבית שערים, האחיות עמיר מבית שערים, אחיטוב גולן מבאר טוביה, נעה פרוכטר מגבעת חן, ספי פורת מכפר ויתקין, אורי אור מכפר חיים ועוד. בתחילה, הם היו קובעים נקודת מפגש בצומת זה או אחר ומשם יוצאים ביחד. בערב, לאור מדורה, היה מספר על מסלול הטיול.  בבוקר יצאו לדרך ובמוצאי שבת פנה כל אחד לדרכו. הם חרשו את הארץ –  הרים, גאיות, גבים ופריחות מיוחדות. התנ"ך שימש להם מאגר ידע לקדמוניות הארץ. הם הלכו בעקבות סיפוריו והתחקו אחר עקבותיו.

מאוחר יותר, יגאל שכר משאיות או שתים והמטיילים הי נוסעים בהן אל היעד. באותם ימים יוחסה לו האמרה, ש"אין מספר מטיילים שהוא גדול מכדי לדחוס במשאית עוד מטייל אחד….

במשך הזמן החוג הקיף מאות רבות של מטיילים. הם לא היו רק משוטטים. מטרתם היתה לדעת את הארץ. בכול מקום אליו הגיעו, שאפו לשמוע את סיפורו של המקום מכלי ראשון. הוא הזכיר לנו  מפגשים מאלפים עם משה ידעיה מחניתה, אליאס שופני ממעיליה, יואש ידידיה מרמת השופט, אהרון וגמן משדות ים, את כמאל מנסור מעוספיה, מנדל נון מעין גב ועוד.

הם הקפידו לצאת לטיול בכל סוף שבוע ראשון בחודש, באדיקות דתית כמעט. וכך, אבא לא  העלה בדעתו לבטל את הטיול שנקבע ליום בו נערך טקס ברית המילה לבנו בכורו, אני…

כמה מטיילים הופיעו בבית הורי ולאחר הטקס הם המשיכו בתכנית המקורית – טיול החוג. אחד העקרונות היו: לוח זמנים ספרטני. המטיילים נהגו לומר בחיוך, שניתן לכוון את השעון לפי שעת תחילת הטיול…

משבגרו המטיילים ודור צעיר ונמרץ רצה אף הוא להצטרף לטיולים, פתח יגאל חוג נוסף, של תיכוניסטים, אותו הדריך איתן גולן מכפר ויתקין והיא המשיך עם הבוגרים. בתום שמונה שנים של פעילות, פרש יגאל  מהחוג והמשיך לעסוק בידיעת הארץ, במסגרות אחרות. בשנת 1969 הרצל שפיר שהיה ראש אכ"א ויצחק ארד ("טולקה"), שהיה קצין חינוך ראשי,  קראו לו שוב לדגל, כדי לעמוד בראש מדור ידיעת הארץ. כך הוא המשיך בדרכו, כשבדרך חייו הוצב תמרור נוסף – הדרכה והכשרת מדריכים, הפעם במדים.

לאחר מלחמת יום הכיפורים, הקים יגאל מחדש את המדור לידיעת הארץ של תנועת המושבים, בו הרחיב את ספקטרום הטיולים. לא רק מסלולי הליכה רגליים, אלא גם סמינרים מטיילים. בתקופה זו עסק, בעיקר בארגון ושילב בטיולים את מיטב המדריכים ביניהם, פרופ' ארנון סופר, פרופ' ארתור סגל, פרופ' גדעון ביגר, פרופ' יוסי בן ארצי, ד"ר מאיר בן דב, ד"ר גבי ברקאי, ד"ר יגאל שילה ז"ל, אל"מ ד"ר מאיר פעיל ז"ל, חיימקה לבקוב ז"ל, מוטקה סופר ז"ל, , אריק יצחקי, משה חרמץ, עופר רגב,  גליה דורון, נחמה שפרן, יעקב שורר, פרופ' יורם צפריר ז"ל, גבי שחם, ד"ר דן בהט, ד"ר שמעון גת, ד"ר זאב זיוון, ועוד רבים וטובים. לעתים הובילו את הטיולים, אנשים שלא היו מדריכים מקצועיים, אלא אנשי מעשה, בעלי יכולת רטורית, שידעו להביא את הסיפור מכלי ראשון, כך למשל, הם קיימו סיורים רבים בעקבות פלוגות הלילה המיוחדות, בהדרכתו של חיימק'ה לבקוב ז"ל; סיורים בעקבות קרבות, בהדרכתו של ד"ר מאיר פעיל ז"ל וסיורים ספרותיים בהדרכת חיים באר יבל"א.

אד הטילים הזכורים לי במיוחד, היה הטיול לדרום הר חברון בשנת 1974 כשהייתי נער הכתה י"א. השתתפו כ- 500 מטיילים, שהגיעו ב-12 אוטובוסים, כשכול כל קבוצה הודרכה על ידי איש מקצוע. נקבע לוח זמנים מדויק, לפיו כל שלושה אוטובוסים הגיעו יחד ליעד, בו קיבלו סקירה מקצועית  משמריה גוטמן, שחפר בסוסיא.

מספר פעמים ארגן יגאל כנסים בירושלים. לכנס כזה היו מגיעים מספר אוטובוסים ממקומות שונים. המטיילים נפגשנו בהמוניהם בבנייני האומה ומשם התפצלו לקבוצות שעסקו בנושאים שונים: ירושלים בימי בית ראשון, בית שני, ירושלים בתקופת המנדט, שכונות בירושלים, הקו העירוני ועוד.

חוג הטיולים המשיך וממשיך להתקיים עשרות שנים. השתתפו בו ילדיו ונכדיו. שלושה דורות של מטיילים ומדריכים. אני ואחותי מאירה (מימי), מדריכי טיולים, אחותי אפרת הדריכה טיולים וכעת גם בני, נכדיו, ענבר וירדן, ממשיכים את המסורת המשפחתית. דור שלישי למטיילים ומדריכים.

המחצית התשיעית של חייו הם הזדמנות טובה להתבונן אחורה בסיפוק.
לא אחת שמעתי מפי מטיילים עד כמה טיולי החוג היו עבורם חוויה מכוננת ועד כמה הם יצרו בהם את התשוקה להכיר, לטייל בארץ עוד ועוד. באחד ההזדמנויות אמר לו אמנון בן שאול מכפר ויתקין: "יגאל, בזכותך הכרנו את ארץ ישראל". דודיק רכלבסקי מכפר יהושע כתב: "הודות לחוג הטיולים למדתי ואהבתי לטייל ואני ממשיך בכך שנים רבות". האלוף (במיל') אורי אור, אמר בריאיון למתי חי, כי חוג המטיילים היה החוויה המכוננת של נעוריו.

מילים אלו יקרות ללבו וגם ללבי עד מאד.

וכעת, הגיעה העת לפרוש.

יגאל הודה בכתב למאות המטיילים שעדיין שומרים עמו על קשר. הוא כתב להם: "אני מודה לכם על הזכות הגדולה לקיים את המפעל הזה, כי כמו שאמרתי לא אחת, בלעדיכם זה לא היה קורה".

אין לי ספק שאלמלא רעייתו יפה, אמנו, שפסעה אחריו בארץ לא זרועה, שלוותה אותו ואת מטייליו, לעתים בשבילים עצמם ולעתים מרחוק, החלום לא היה קורם עור וגידים. עצותיה הטובות היו לו לעזר רב. חכמת החיים שלה סייעה לו פעמים רבות לשקול בשום שכל ואלמלא גידלה במסירות את אותנו, ילדיהם המשותפים, ואלמלא ציידה אותו בברכת הדרך, לא היה לאל ידיו, להוביל את מפעל חייו.