גילי חסקיןכתב: גילי חסקין
יאיר לפיד נטל לעצמו את תפקיד שר האוצר. גם אם הוא חסר כל רקע וחף מכול הבנה בנושא. גם אם בארצות הברית אף נישא לא היה מעז להציע מועמד שזו הבנתו, זהו הרקע שלו ואלו כישוריו בנושא. אמנם, נתניהו בפיקחותו תמרן אותו לשם. אבל מגיעה לו קריאת הידד על שהיה מוכן להוציא את הערמונים מן האש. הצלחתו היא הצלחת כולנו.
שר האוצר החדש, פתח בכמה צעדים. הכרחיים לדעתי. אני סובר שהם אפילו אינם מספיקים. אין ברירה אחרת, אלא אם רוצים להגיע למצב של יוון וספרד. הציבור צריך לשלם עבור ההפקרות של נתניהו ושטייניץ. כול אחד היה נאלץ לעשות זאת. לא לחינם סירבה שלי יחימוביץ' לקחת על עצמה את התפקיד. לפיד היה חייב לחתוך בבשר החי, אך צר לי על הפער בין מעשיו בפועל לבין הכרזותיו, לא רק ערב הבחירות אלא גם לאחר שנכנס לתפקיד. הוא היה גיבור על ש"ס וזכה למחיאות כפיים של חסידיו, שמוכנים שיידפקו אותם, בתנאי שידפקו יותר את החרדים. אין לי דבר בעד האחרונים, הם הרוויחו את ההתנגדות אליהם ביושר. טוב עושה לפיד שלא מוכן לסבסד רשת חינוך עצמאית וראוי לקצץ את קצבאות הילדים. אין סיבה שהרחם יהפוך למקור הכנסה.
צר לי על שלא היה נחוש ולא היה יסודי, אפילו לא למדי. איש לא ציפה שיהפוך לאשף כלכלי מיד, אך ניתן היה לצפות ממנו לייתר רצינות בקבלת ההחלטות. הסטודנטים היו הראשונים שהרימו קול ולפיד מיהר לבשר למעגל הבוחרים המובהק שלו, דרך הפייסבוק, שבעצם לא. שלא התכוון. מדי בקר התבשר עם ישראל על גזירה חדשה שהתבטלה עד הצהרים. מתברר שלא די ברהיטות הכתיבה, בצחות הביטוי ובהופעה מצודדת כדי לנהל מדינה. אפילו לא משרד. בקיצור, לפיד החליף תהילה במהתלה.
הוא נכשל במיסוי קרנות ההשתלמות. בגלל עמדה כוחנית של ההסתדרות ימשיך הנוהג הנפסד בו אנו משלמים מס על זיעת אפינו אבל לא על רווחים פיננסיים. לפיד לא העלה את גיל הפרישה של נשים, משום שהתקפל בפני ארגוני הנשים שברגעים כאילו הם בדרך כלל שוכחים את שאיפתם לשוויון. הוא לא נגע בחברת החשמל, לא בעובדי הנמל. לא בוועדים הגדולים. חשוב ועצוב מכך, היכן הקיצוץ בהתנחלויות?
שר האוצר הקודם התגאה שהעניק להם תקציבים מיוחדים. משה גפני, מי שחלש פעם על ברז של הכספים של המדינה , מוכן לקרוא קבל עם ועולם ולספר לכול דורש, "איפה הכסף". לפיד מוכן להמשיך ולהעניק סובסידיות למי שיבחר לגור בשטחים.
יאיר לפיד לא ניצל את כוחו בממשלה ואת מספר המנדטים שלו, שספק רב אם יחזרו, כדי לעשות שינוי אמתי. הוא הצליח למנוע את כניסת החרדים לממשלה, אלו שתמורת שלמונים יסכימו ללכת להסדר מדיני והעדיף את האח שלו, בנט, שדרש בהסכם הקואליציוני להכניס סעיף שמדבר על הפיכתה של המדינה ל"יהודית יותר". מצמרר לחשוב למה התכוון המשורר בהגדרה הזאת. בברית עם בנט הוכיח לפיד סוג חדש של רעות ונאמנות, אבל האם לא נכון וחשוב יותר להיות נאמן דווקא למצביעיו?
עצביו של לפיד עמדו בלחץ בהרכבת הקואליציה והוא השיג הסכם מכובד עבור בוחריו. לדאבוני לא עמדו לו הכוחות מול אנשים נוקשים מנתניהו, למשל עופר עיני. שם אפילו לא ראינו קרב. אפילו לא תבוסה מפוארת. רק כניעה.
ייתכן שבתקציב הבא יהיה חזק יותר, ייתכן מאד שמדובר בחבלי לידה. אבל האם מישהו ראוה כאן סדר יום חדש? הבטחה חדשה? בהצגת התקציב השנתי לימד יאיר לפיד את בוחריו כי הוא העתק מושלם של נתניהו.
טעיתי כשאמרתי שאין לו תפישת עולם. מקריאה של מאמריו בעיתונים, אלו שתמיד הקפידו לשאת חן בעיני כולם, טעיתי לחשוב שאין לו עמדה, לפחות לא בנושאים מדיניים.
מתברר שיש לו תפישת עולם שמרנית מבחינה כלכלית (אני בעד) וכעת גילינו שהוא אוחז בהשקפת עולם ימנית מבחינה מדינית.
נראה שימינה מנתניהו. האידיאולוגיה של לפיד היא שלום בלי חלוקת ירושלים, הסכם מדיני בלי
מחמוד עבאס, ופתרון של שתי מדינות בלי הקפאת הבנייה בהתנחלויות. הוא מתנגד למתווה קלינטון שנותן את השכונות היהודיות ליהודים ואת הערביות לפלסטינים. הוא מתנגד אפילו להפסקת הבנייה בהתנחלויות. תכניתו של לפיד היא להמתין כמה וכמה שנים עד שישורטטו גבולות הקבע, ובינתיים לתת הטבות לישראלים שיעברו לגור בהתנחלויות. לפיד אפילו לא מנסה לעזור לנתניהו בכך שיאזן מעט משמאל, את המשיכה העזה ימינה. כפי שציין ארי שביט, בנוגע לירושלים ולפלסטינים, החבר הטוב של אהוד אולמרט מתגלה כהעתק מדויק של בנימין נתניהו; בנוגע למתנחלים, הבן של טומי ניצב הרחק מימין לבנימין נתניהו. מכול המגזרים במשק, רק מפעל ההתנחלויות לא משלם מחיר על הגרעון בתקציב. לזה הו אקרא "פוליטיקה חדשה".
אין לי דבר נגד לפיד שהקריב קריירה משגשגת כדי להשפיע. יש לי הרבה נגד רדידותו של השיח
הציבורי. נגד הדיון הפוליטי הרדוד שהתקיים ב""פייסבוק", נגד ההתלהבות מאדם, מוכשר, רהוט וחתיך ככול שיהיה, שמעולם לא הביע אפילו השקפה אחת, למעט האמירות החלולות בנושא "מעמד הביניים". לפיד קנה את לב גולשי הרשתות החברתיות בהכרזתו הפופוליסטית "מרד העבדים" כנגד הנופשים בקיץ. במה שכונה "המחאה החברתית". יש לי הרבה נגד הציבור שהצביע בעדו ובעד חבורתו שכוללת פיגורות כמו עליזה לביא שאיש מבין הקוראים לא יודע מה עמדותיה, או רות קלדרון, שריגשה את כל המדינה בכך שהעניקה לאומה שיעור בתלמוד, במקום לספר בפשטות מה היא מתכוונת לעשות כפוליטיקאית. היו שם גם דמויות כמו יעל גרמן ועופר שלח, שלפתע דממו, אולי כדי לא להרגיז את האח החדש של לפיד…
לגיטימי לתמוך בדעות המדיניות של נתניהו. לדאבוני רבים חושבים גם ימינה ממנו, אבל לשם כך אפשר להצביע עבור המקור. בשביל מה היינו צריכים את לפיד וחבורתו?
לציבור יש זיכרון קצר. בכול מערכת בחירות מולידה השאיפה למשהו חדש, מישהו חדש. החל מרפ"י, דרך ד"ש, הלאה לרשימת הגמלאים, מפלגת המרכז, שינוי, קדימה. בכול פעם מעיד המישהו הזה על עצמו שהוא "מרכז", כאיל המרכז אינו רק קוו דמיוני המפריד בין מה שמימינו למה שמשמאלו. כול התנועות הללו עמדו בעיקר על אישים ולא על דעות. אלא שבמרבית המקרים הקודמים הציגו המועמדים איזשהו רקורד של עשייה ציבורית. הפעם הציבור לא דרש אפילו את זה. הציבור לא למד כי אשליית "המרכז" היא לעולם מתעתעת? שכול מפלגות המרכז, לוקחות קולות מהשמאל ומעבירות אותם לימין.
דומני שהציבור מתחיל להבין שהכרזה פופוליסטית בעת הפגנה איננה דרך ושטור בעיתון, שנועד למצוא חן בעיני כולם, איננו כיוון.
הציבור מתחיל להפנים, כנראה עד לאשליה הבאה.