ערך: גילי חסקין

קרואטיה וסלובניה, חלקים יפים ממה שנקרא פעם "יוגוסלביה", הינו יעד נהדר לטיול. סלובניה היא "שווייץ קטנה", או "שוויץ לעניים", כפי שטוענים כמה ציניקנים, עם בונוס בצורת מערות קרסטיות יפות ומגוונות. קרואטיה מגוונת הרבה יותר ויש בה שמורות טבע יפהפיות, כמו הקניון הגירני פקלניצה, כמו שמורת האגמים של פליטוויצה, מפלי מים, איים מיוערים ועוד. יש בה גם ערים וונציאניות שמורות להפליא וערי חוף תוססות.  עד ראשית שנות ה-80, הגיע ליוגוסלביה בעיקר מי שחיפש לקצר דרך בין אוסטריה ליוון. אכן, היו חובבי תרבות שהגיעו לשם, ביניהם קבוצה של תנועת המושבים ב-1962. אבל היא לא נחשבה ליעד תיירותי אטרקטיבי. בראשית שנות ה-80, שינתה יוגוסלביה את פניה, פתחה את שעריה ומיליונים הגיעו להשתכשך בחופיה, בעיקר בחופי הנודיסטים שיצא להם שם עולמי. על רקע המפגש הטעון בין האיכרים המסורתיים לבין חיי הפריצות שבחוף נוצר הסרט "יופיו של החטא".

ראו באתר זה: סיור בדוברובניק; סיור בקרואטיה – החוף הדלמטי ; טיול בקרואטיה – זגרב

ב-1989 המרקם שבנה טיטו החל להיסדק וב-1991 המדינה התפרקה למרכיביה. התיירות המשיכה, הפעם למדינות פרטניות. ב-5-19 באפריל 2001, יצא לשם טיול בהדרכתי ובביצוע "החברה הגאוגרפית. בין המטיילים היו  רותי ומייק לִבְנֶה מקיבוץ מעיין ברוך. מייק לבנה היה עבורי מדריך, עמית, ידיד ומטייל. "יקה" אמתי, אידאליסט מטורף, סטודנט לארכאולוגיה שהיה בין מגלי מצדה ועם הזמן הפך למומחה ארצי לצמחי החרמון.  הדריך אלפי מטיילים ומדריכים, כתב מאמרים וספרים נפטר בשנת 2011. רשימה זו תהיה עוד מזכרת צנועה למפעלו העצום.

למרות שהרשימה ערוכה כיומן מסע, היא מסודרת ושיטתית ולכן שויכה לקטגוריה של "המלצות לטיולים".

טיול לקרואטיה (חְרְבַצְקָה) וסלובניה, עם טיפת מונטנגרו, בהדרכה גילי חסקין

נרשם בידי רותי ומייק לִבְנֶה.

יום 1

סיור בזגרבּ עם מדריכה מקומית. המדריכה טובה, האנגלית שבפיה טובה ומובנת, ההבנה בינה לבין גילי מצויינת, האוטובוס טוב (יש בו אפילו בית-שימוש, מה שהציל את המצב יותר מפעם אחת), הנהג ג'ורג' טוב מאד, הן כנהג והן כעוזר בארגון ובשרותי תרגום וטלפון. ובכל זאת הכל זר ומוזר: הבתים, העצים, השפה, האנשים, חברינו לטיול. הכל מתערבב: רומנסקי וגותי, השפעות אוסטריות והשפעות ונציאניות, דולב וערמונית, שדר ואלון (כולם בשלכת). למרות הסגריר יפה לראות פריחה משגעת של ורדניים בלבן ובורוד, של מגנוליות באדום ובלבן, ושל ויסטֶריה בסגול. גילי מתקשה להסביר מול יער המטריות, מנסה לשכנע לקפל אותן שהרי הגשם לא רטוב – עובדה שהוא עצמו הולך בלי מטריה ולא נרטב.

ככרות רחבות-ידים, שדרות יפות, עצים בגוני ראשית-לבלוב. בית קברות מעניין – משותף לקתולים, אורתודוכסים, מוסלמים ויהודים, עם חזית רחבה מאד של ארקאדה מכוסה; קתדראלה גותית, עם כתובת באלפבית מקומי, גְלַגוּלִיצָה, שהשתמשו בו במאות 9–15; מוזיאון לאתנוגרפיה – תלבושות מקומיות. בתים די מפוארים אך לא מיוחדים – לא היסטוריים ולא מודרניים, חלקם מוזנחים מעט. רבים בנוים לבֵנים ומצופים טיח בדמות קורות אופקיות, תכופות הטיח מתפורר בפינות. כל הגגות משופעים, חלקם מכוסים ברעפים דמויי קשקשים מעוגלים, מעץ או מחרס. בבנין אחד (העיריה?) רעפים אלה ערוכים בחילופי-צבעים ומהוים ציור נאה מאד. אין כלל גורדי-שחקים מודרניים (עיר של מיליון נפש). אט-אט מתברר שהסלובנים האלה אינם פרימיטיביים, אלא סתם אוסטרים מחופשים, וכי חברינו לטיול אינם מפלצות חסרות פנים, אלא כל אחד עם אישיות משלו. מֵעֵבֶר לזה לא קלטנו הרבה ביום הראשון, מה גם שהשמים מזעימים פנים, וכן ש"אנחנו לא נישן את כל הלילה לפניו".

יום 2

נסיעה ללובליאנה לאורך נהר קְרְקָא, יובל של נהר סאבה. מַעבר הגבול לסלובניה פשוט ומהיר למדי. הכביש טוב, צר אך ללא הצטלבויות. כפרים גדולים וכפרונים. כל שטח מישורי מעובד, ואילו הגבעות מיוערות ביער מעורב של מחטניים ונשירים, הנשירים כעת בלבלוב, והורדניים שבהם בפריחה נפלאה. פה ושם טירת פיאודל (שהפכה כיום לבית-מלון – התיירות שולטת). חניה מקסימה במצודת פיאודל שהפכה לאתר שֵׁרוּת לתיירים – אוטוצֶ'ץ. ברבורים וברווזים, גינות יפות ועצים מרשימים. אחר-כך כביש-אגרה מצויין (פה ושם אפילו מנהרה),לעתים שני הנתיבים מתרחקים זה מזה כדי שני קילומטר, משני צדדיו של כפר או הר. הדרך עוברת בתוך עמק רחב מאד, אך משני הצדדים מתרוממים הרים תלולים של האלְפים היוּליים, חלקם עוד מושלגים בראשם בעונה זו. בחלק מהכפרים אין גינות, והשדה מגיע עד הבית ללא חציצה.

לובליאנה קטנה פי 4 מזגרב, אך עושה רושם יותר מודרנית ויותר מטופחת. גם כאן אין גורדי שחקים, ויש רק מעט בניינים מודרניים. אנחנו רואים שוק-פרחים נחמד, שמוכרים בו גם (לכבוד הפסחא?) ענפי זית, כסמל לשלום. בכל פנה במרכז העיר – פרחים צבעוניים מאד בגושים: אמנון ותמר ובכור-אביב. ככר העיריה והרחוב היוצא ממנה מרוצפים בקוביות גרניט בדגם קשתות – כנראה מדרחוב, כמעט אין בו מכוניות (אך יש בודדות). גם ברחובות ההומים ממכוניות הנסיעה רגועה, ובין המכוניות נוסעים גם באופנים ואף בגלגיליות. בתי הקפה נראים מלאים, בהם הרבה צעירים. זוגות מתחבקים-מתעלסים ברחוב. יש ההולכים עם אזניות-רדיו צמודות, אחרים עם טלפון נייד, אך מעטים. יש מעבר-חציה תת-קרקעי, יש מסלול אדום לאופניים. שיכונים ענקיים בבתים רב-קומתיים, ולידם רק שטחים קטנים של מגרשי-חניה ומגרשי-משחקים וגינון.

מתנסים לראשונה בקניות מקומיות, מצטיידים בלחמניות, גבינות, נקניקים, פירות.

נסיעה לעבר בלד. בדרך כניסה ברגל לקניון וִינְטְגַר – יפה מאד! פריחה שופעת של פרחי אביב: שיח צהוב (forsythia), שיח פרפרני צהוב (קרקש?), מין חלבלוב גבוה ויפה, נזמית, דרבנית, גרניון, בכור-אביב, חמציץ. קרקע היער מכוסה מרבד עבה של עלים שנשרו, הקירות – בטחבי-עלים וטחבי-כבד, משובצים בשרכים ובצלצל החומות.

עם ערב מגיעים לבְּלֶד. אגם מקסים! נוסף ליופי יש אוירה נהדרת של שלוה ונופש, מנסים להספיק לחטוף באור אחרון מבטים וזויות-צילום אל האגם וסביבותיו (ואכן מתברר בדיעבד כי למחרת היה סגריר). ברקע – הרים מושלגים.

בערב הולכים לחווֹת קרם-שניט. הייתי מוותר.

יום 3

שבת וערב פסח. סגריר, מפסידים את התאורה האידיאלית ליפי האגם, ובכל זאת נפלא. עולים ברכב אל הגראד, טירה תלויה במרומי צוק – יפה מאד, גם המצודה עצמה וגם המבטים ממנה, אך יפה מכל הוא המבט אליה מלמטה ממול.

שיט לאי, כנסיה נטושה (סְוֶטי יאן, יוחנן המטביל, מאה 13, לילו מצלצלת בפעמון-המשאלות) וחנות מזכרות.

נסיעה לאגם בוהין (בוחיני). גשם מעתה כל היום, ממש חבל. הליכה למפל סַבִיצֶה. יער מעורב נהדר, נחל נחמד שכולו נופל באשדות, ובראשו מפל יפהפה, שהוא רק חלק קטן מירידת הנחל (רובו נסתר או תת-קרקעי כנראה). השביל ממוסד מאד, עליה לא-קלה, המון מדרגות (רמז לבאות?).

הנסיעה להרים (האלפים היוּליים) מתבטלת בגלל עננים נמוכים, וכן כי הרכבל להר ווגל איננו פועל. במקום זה מאלתר גילי נסיעה מעניינת דרך כפרים מטופחים (כל הכבוד לנהג על המעבר בכבישים הצרים בתוך הכפרים) אל מוזיאון הדבש: חזיתות של כוורות מהמאה ה19- מעוטרות בעושר רב בציורים הומוריסטיים מחיי יומיום ומהתנך, וכוורות בדמות פסלי אדם או חיה.

בערב חוגגים את יציאת מצרים.

יום 4

סגריר וגשם, לכן נאלצנו לוותר על סיבוב שגילי זמם להוסיף לנו באלפים היוּליים.

נוסעים ישר לחבל קרסט, ואכן הנוף קארסטי קלאסי.

מערת פוסטוינה אדירה ביופיה! וזאת למרות היותה מפורסמת והמונית וממוסדת. כבר ברכבת בכניסה עוברים ביעף בעולמות של יופי שאין כמוהו. ההסברים של המדריכה המקומית ממש מיותרים, פרט לכך שהם מספקים תרוץ לעמוד ולהסתכל סביב. מסלול הליכה נוח של 1.6 ק"מ.

מבצר-המערה פְּרֶדְיַאמְסְקִי גראד אכן מרשים מאד במבט מבחוץ (כך צריכה להֵרָאות טירתו של דראקולה), וגם סיפורו מעניין ופיקנטי: השודד ארסמוס מהמאה ה15-, שהוכרע עקב בגידה כאשר הופגז בשבתו בבית-השימוש. גם הסיור בתוך המבצר יפה ומעניין, והאתר מוסדר כמוזיאון עם דגמים. תצוגה מאלפת ויפה, המשלימה היטב את הסיפורים. בחוץ רואים גם גדם מרשים של אשוח ענק, שנגדע לפני 7 שנים כי היה חלול ובסכנת נפילה. בתוך החלל שלו נובט שתיל חדש. ליד החניה – עץ נשיר עב-גזע עם סיפור על אהובתו של השודד.

סקוצ'יאנסקה יאמה השיגה את רוב הקולות כאתר המרשים ביותר בטיול כולו. מערה גדולה, עם חללים ענקיים. שני חלקים: השקט (עם נטיפים יפים, אך נופלים מאלה של פוסטוינה), והרועש, עם נהר תת-קרקעי שוצף עם מפלים, המגיע משומקום ונעלם בשומקום. הרושם אדיר! עיינות ותהומות! הדרך קשה, רבת עליות, ומפחידה נורא למי שסובל מפחד-גבהים: הולכים קטע ארוך על גשרון צמוד לדופן על פי תהום של 90 מ', כשלמטה רועם באשדותיו נהר אדיר וקר, מואר בזרקורים.

יום 5

יום בחצי האי איסטריה שבצפון דלמטיה.

פיראן שבסלובניה – הכרוּת ראשונה עם העיירה האופיינית לחוף המזרחי של הים האדריאטי – עיירה ביניימית או רנסנסית. סיור-סמטאות נחמד, מאלף ומעניין. מעתה יחזור סיור זה בכל עיירה: סמטאות, כנסיה, חומות. בעיירה זו נולד הכנר טרטיני, מחבר "סלסולי השטן", ואכן מוצב בה פסלו, עם כנור בידו וספר תווים לרגליו.

מַעֲבָר לקרואטיה, לא מורגש הבדל רב.

פּוֹרֶץ' – סיור סמטאות עם אופי וניחוח של ימי הביניים, וכנסיה ביזנטית קדומה.

שיט בין איים מיוערים ובהם אתרי-נופש עד לרוביני – עיירה טיפוסית על אי שחובר ליבשה. סיור סמטאות במעלה הגבעה ואחריו שיטוט עצמאי נוסף בסמטאות. משום מה מתלקטים כמעט כולנו באותה מסעדונת ב"ככר" הזעירה במפגש רחובות, מול ביתו של צייר מקומי, ואוכלים פיצה מקומית טובה.

פּוּלָה – סיור שונה: עתיקות רומיות, במיוחד האמפיתיאטרון העצום והשמור להפליא. סיפורים על נפלאות ההופעות שנערכו שם בזמנו. אחריו סיור חומות ושערים והפורום, ובו מקדש אוגוסטוס.

ראו באתר זה: תיאטרון ואמפיתיאטרון

נסיעה לרִיֶקָה, עיר גדולה ובה בין היתר מספנות. גילי לא חדל להתנצל ולהסביר שבעצם הכוונה היא לבקר באופַּטיה הסמוכה, שהיא-היא המעניינת, אך אין בה בתי מלון משביעים רצון. לכן הוא גורר אותנו לאופטיה לסעודת-לילה מייגעת במסעדת-דגים.

יום 6

בבוקר עולים, במסגרת שאיפתו של גילי להראות לנו את קסמי אופטיה ולא את רייקה, לכפר קַסְטַב לתצפית על מפרץ אופטיה. אכן יפה מאד. סביבות אופטיה מיוערות, ממול נשקף האי קְרְק – חשוף וקרח, ממש מדברי (שמו בעל העיצורים ונטול התנועות ממש מתאים לו…). הליכה לכנסיה ענקית הרוסה מן המאה ה17-. האוטובוס מחכה ליד מסעדה בשֵׁם קוקוריקו.

חזרה לכביש החוף, ונסיעה יפה לאורכו עד לעיירה סֶנְיְ. לצדי הדרך בולטים בפריחתם חלבלוב יפה, מין איריס סגול פליט תרבות ועיריוני. יש שדות צהובים-צהובים של משהו דמוי חרדל, כנראה לִפְתִית להפקת שמן קנולה. משם פנינו אל מעלה ההרים בואכה פְּלִיטְבִיצֶה. עצירה לצילום במעבר-ההרים מֶלְנִיצֶה. משם נכנסים אל תוך הרי קַרְסְט, כשמנגד נשקף שלג על ראשי ההרים ברום 1,300 מ'. הנוף אכן קארסטי לעילא: עמקים נרחבים (פוֹליה) ללא ניקוז עילי, ושפע מכתשי דולינה. נסיעה דרך פוליה (בקעה קארסטית) ענקית בשם גוקֶה פוליה, ועצירה במסעדת-דרכים בכפר אוטוצֶ'ק.

פליטביצה ידועה כאתר-הטבע המושך ביותר בקרואטיה, עם 16 אגמים החרוזים על נהר קורָנה, עם אשדות ומפלים מקסימים במעבר מאגם לאגם. המיוחד באשדות הוא שאינם נופלים במקום אחד מרוכז, אלא מתפרסים לרוחב קיר האגם כולו, וקיר זה רחב, ואינו ישר אלא מתולתל ומפותל באורח ציורי, עם בליטות מעוגלות נרחבות ומפרצים ביניהם. כך שההרגשה היא שאתה הולך בתוך נוף שלם של מים נופלים. כמות המים בעונה זו היא בשיאה, מה שמוסיף להדר המפלים (ומדי פעם אף להצפת השביל). כל העסק הוא בתוך יער יפה, הנמצא עתה בשלכת או בראשית לבלוב, כך שאינו מסתיר כל כך את המפלים. עצים מפותחים כעץ שתול על פלגי מים, רבים מהם מגיעים לגובה של 40 מ'. לגיוון היו הורדניים בפריחה שופעת נהדרת. המון פרחים יפים פורחים עתה: סיגליות, נוריות שונות, חמשן, דרבנית, נזמית, ארביס, ברוניקה ועוד הרבה בלתי מוכרים. התחלנו למטה, במקום שנהר פליטביצה נופל במפל גבוה (70 מ') אל תוך נהר הקוֹרָנָה, מיד מתחת לאגם התחתון. משם עלינו תוך צילום קדחתני מאגם לאגם. השביל חלקו על גשרוני-עץ, חלקו על קרקע מכוסה במרבד עבה ורך של עלי שלכת וטחבים.

היום מאיר לנו מזג-האויר את פניו, ואילו למחר מובטח גשם. לכן אצים לעשות עוד היום את השביל לכל אורכו, על שני חלקיו. הרעיון היה מצויין, אך חבל שלא עשינו זאת מעט יותר לאט (הזמן היה מספיק), להעמיק את ההנאה. באמצע עוברים את האגם הגדול בשיט בסירה  חשמלית, ובסוף חוזרים מהמפל העליון באוטובוס חשמלי – הכל כדי למנוע זיהום במנועים.

יום 7

קניון פַּקְלֶנִיצֶה נהדר! קירות תלולים, המשמשים בחלקיהם הקלים בית-ספר לעשרות מטפסי-הרים, ובחלקיהם הקשים – אתגר למטפסים מנוסים. המטפסים מוסיפים לרושם הקירות, בהקנותם פרופורציה לגודל ומושג לתלילות. בדרך פורחות רקפות מקסימות במרבדים, דומות לרקפת המצויה שלנו, אך עם צבע נהדר בדומה לרקפת היוונית. גם מין של כלנית ורודה, ועוד שפע פרחים כמו אתמול ואחרים, לא מוכרים. הליכה במעלה הקניון, כל אחד עד שנשבר לו, לשם וחזרה.

זדר, עוד אחד מאותם איים שחוברו ליבשת בלשון-יבשה מלאכותית. ארוחת צהרים עם שניצל וינאי או זאגרבאי (כולל גבינה) מצויינים. עיר רב-שלבית, רומי ואילך. השלב הרומי שמור למדי באורח מקוטע. בפורום השתמר ריצוף שהתגלה ונחשף בעקבות הרס הבתים שהיו עליו בהפצצות מלחמת העולם השניה), וכן עמוד קישוטי, ששימש לימים כעמוד-קלון, הנשקף למרחוק. המדריכה וגילי השתעשעו בתאורי ההווי של ניצול עמוד זה. בפורום כנסיה עתיקה (סְבֶטִי דוֹנַט) עם קירות-חומות עגולות, ועוד כנסיה (סבטה סטושיה). בעיר העתיקה מעט רכב (כמעט מדרחוב) והרבה בתי-קפה וכיו"ב, וחשוב מכל – גלידה משובחת מול הקתדראלה. כניסה בשער יפה בחומה (שער הים), עם תבליט לזכר הנצחון בקרב לֶפַּנְטוֹ ב7.10.1571-. מחוץ לעיר העתיקה משתרעת עיר מודרנית ומשעממת של 150,000 תושבים, עם המון סירות (עם ובלי תרנים) ומעגנים, שפע מכוניות, חניונים, ועשרות רמזורים.

יום 8

נסיעה לשמורת נהר קְרְקָא, על שפעת מימיו ומפליו ואשדותיו. כיף בלתי רגיל! אגם שלֵו משתפך אל תוך נהר בסדרת מפלים, הגולשים מעל משטחי טראברטין, היינו משקעים שהמים הנופלים עצמם השקיעו (כמובן לא הם אלא קודמיהם, לא אותם המים, כפי שרמז טאלס). שפע צומח-גדות, ואוירה המזכירה את שמורת הדן, רק מוגדלת פי כמה, או (כפי שאמרה רותי) כמו שמורת הדן אחרי שגדלה קצת, ולפני שהמשיכה לגדול והפכה לאיגואסו. הלכנו בשלוה (שהתאימה לאוירת המקום והוסיפה לחוויה) בשביל שרובו עץ ומיעוטו על הקרקע, והוא מתפתל בתוך צומח רענן כשסביב מים-מים-מים. זכינו לכמות מים גדולה מהרגיל בגלל העונה והשנה, לכן קטעים קטנים מהשביל מוצפים קלות, אך עבירים, והרושם אדיר מהרגיל. הזרם העיקרי יורד במפל-מדרגות רחב, שופע ונאה מאד, אך מלבדו נופלים מים נוספים מכל צדדיך. ממש חבל שהשביל נגמר. ממשיכים כמובן בשיט על האגם. לאן? ודאי אל איזה אי עם כנסיה. כן, באי ויסובץ יש כנסיה עם מנזר מהמאה ה15-, וסביבו גן מטופח עד מצועצע (מה כבר יש לנזירים לעשות מלבד טיפול בגינון?). במנזר מוזיאון זעיר ובו חרבות ורמחים, כלי-בית והעיקר – רותי מגלה בו ספר שירים ובו מעין תוים והיד הגוידונית, מסמך נדיר מראשית רישום המוזיקה .

עתה לניגוד הגמור: נסיעה לאי פאג, צחיח וקרח, עם טרשים מחודדים ומעט בני-שיח דמויי כרים קוצניים נמוכים. עולים לאי ללא שיט – גשר שאורכו 340 מ' מעלה אותנו לאי. באי גם עמקים מעובדים, ברֵכות לתעשיית מלח ומלאכת תחרה. עיירה מימי הביניים בת 2,500 איש, עם חומות וסמטאות. האי מקביל לחוף, אורכו 55 ק"מ ורוחבו בין 2 ל8- ק"מ, ובו עיירות אחדות קטנות עוד יותר וכפרונים זעירים.

יום 9

שִיבֶּנִיק. כנסיה, כמובן (סְבֶטִי יקוב, סנט ג'יימס). הקתדראלה נבנתה משנת 1431 עד 1555, ולכן בולט בה המעבר מסגנון גותי לרנסנס. בבניינה השתתפו אדריכלים ידועי-שם, אחד מפלורנץ ואחד מדלמטיה עצמה. חזית הבנין מבחוץ מעניינת: לצדי השער הצדדי תלויים אדם וחוה, עירומים, ובאפריז יש גלריה של 74 ראשים של דמויות חילוניות מאד, איכרים  ובורגנים ודייגים, חליפות עם ראשי אריות ושוורים. מעט מעל גובה הרחוב בולט פסל גדול עם דמות האדריכל עצמו ובידו כתובת התפארות. בפנים יש גג מיוחד מלוחות אבן. ברחבת העיר נצבים גם בית העיריה וארמונות הבישוף והרקטור. כנסיה עם שעון מהמאה ה15- עם 24 שעות. סמטאות היורדות לים. העיר בנויה במדרון תלול, הבתים צפופים והסמטאות צרות. מסביב כמה מצודות על ראשי הגבעות השולטות. העיר יושבת על מפרץ סגור, שאליו נשפך נהר קרקא. טיפוס בהמון מדרגות וסמטאות לעבר מבצר (הרוס וזנוח) בראש הגבעה, ותצפיות יפות מן הטיילת שסביב המבצר. רואים עיר מודרנית גדולה למדי, 33,000 תושבים, נמל יצוא לעץ ואלומיניום, גם מספנות.

נסיעה קצרצרה עד לחניה לקפה וסיור-סמטאות בעיר פְּרִימוֹשְׁטֶן, אף היא על כמעט-אי. עוד הבט של עיר על אי אליפטי שחובר לו יחדיו ליבשה, עם סמטאות מדייבאליות וכנסיה וחומות. אך בניגוד לעיירות הקודמות מכוסים כאן חלק מהגגות, כנראה הישנים יותר, לא ברעפים ונציאניים אדומים קמורים, אלא בלוחות שטוחים רעופים של אבן-גיר לווחית (כמו שבמקומות אחרים משמשים לוחות צפחה).

קצת אחרי פרימושטן עוצרים לרגע בתצפית נהדרת אחורה לעבר פרימושטן, הצלמים עובדים שעות נוספות. הדרך עצמה יפה, בצד ימין מפרצים ואיים, בצד שמאל הרים ויערות, אורנים עם תת-יער של ערערים ולוטם מרווני. מן ההרים לא יורדים כלל נחלים, כי האופי הקארסטי גורם לכל המים לחלחל, והנהרות הם תת-קרקעיים, ובוקעים לפעמים רק בעשרות המטרים האחרונות לפני הים, ושם נובע לפתע נהר אדיר מן הלא-כלום ונשפך לים באשד-אדירים. בעונה זו רבים המים, ותופעה זו מרשימה במיוחד.

טרוגיר היא עוד עיר כזאת, החלק העתיק בנוי על אי, שחובר לימים ליבשת בגשר. גשר אחר מחבר אותה לאי נוסף. שוב חומות, שערים עם אריה ונציאני מכונף, קתדראלה, עיריה וככר, סמטאות, מזחים וסירות.

ספליט היא עיר חוף נוספת, ידועה יותר מהקודמות. בניגוד לרוב ערי החוף, הבנויות על בליטת-יבשת בין שני מפרצים או אף על אי – הרי ספליט בנויה במפרץ. המיוחד בה הוא ארמונו המפורסם של דיוקלטיאנוס, אכן משהו אדיר! עיר שלמה, בעצם, עם כל הפונקציות הדרושות לחיי יומיום ולהגנה. במרכזו, ליד מפגש הקארדו עם הדקומנוס, או בככר הפורום, הוקם המאוזולאום של הקיסר, שהוחלף לימים בקתדראלה, הנחשבת לעתיקה ולקטנה בעולם. מולו מקדש יופיטר, שהוסב לבפטיסטריום. מרתפי הארמון נותרו שלמים, והם מרשימים בגודלם ובבנייתם. מעבר לחומות הארמון צופים בפסל מעשה ידי משטרוביץ' (להלן), פסלו של הבישוף גרגורי מהעיר נין, בן המאה העשירית, שלחם (ללא הצלחה) לשמר את הפולחן  הקרואטי אל מול מגמות ההתבוללות שעודד הממשל – דמות רוחנית לוחמת עם אצבעות ארוכות. שיטוט בסמטאות העיר העתיקה. העיר החדשה גדולה, ואפשר להבחין בחלקים בהשראה אוסטרו-הונגרית, חלקים בהשראה קומוניסטית, ואף קצת בתים מודרניים.

יום 10

שוב (או עדיין) סגריר כל היום, עם טפטופים קלים מרגיזים מדי פעם. נוסעים במוניות להר מריאן שמעל לעיר (187 מ'). בית-קברות יהודי, מזנון "צידוק הדין" ותצפיות מקסימות. משם (בין היתר דרך מנהרה) אל מוזיאון הפַּסָּל מֶשְׁטְרוֹבִיץ', גדול פסלי קרואטיה במאה העשרים. אכן, אמן מרשים, וגם קורות חייו ראויות לציון.

במעבורת גדולה לאי חוואר. ביקור בעיירות ציוריות אחדות באי המוארך הזה שממול ליבשת, לאורכה: סְטַרִיגְרַד, עיר שראשיתה עוד במאה ה4- לפני סה"נ;  יֶלְסָה, כפר דייגים מנמנם מזה מאות שנים, עם גשרים ציוריים על הנהר; וְרְבּוֹסְקָה  – שוב סמטאות מדייבאליות וכנסיות וגגות רעפים ומבצר. נסיעה לחוואר, ומיד כשמתקרבים רואים חומות מטפסות בתלילוּת לראש גבעה עם מבצר. גם אנחנו מטפסים שמה, הפעם ברכב. מבצר ונציאני עם תותחים נפוליוניים. מלמעלה מבט נפלא אל העיר ומפרצה, האיים והים.

מלון אמפורה בחוואר. המלון בסדר. ארוחת הבוקר קצת דלה לעומת אתמול.

יום 11

יום שלם של שלוה בחְבָר (להלן חוואר): קימה מאוחרת, תכנון לשיטוט רגוע בסמטאות, ואחר-כך עוד נדחית ההפלגה משם בגלל ים רוגש – כך שזכינו לזמן נוסף בחוואר, מה שאִפשר ביקור יסודי ורגוע. תחילה בעזרת מדריכה: הקתדראלה, הככר הענקית (עם באר ציבורית) והארמונות הפרטיים שסביבה, המספנה והתיאטרון שמעליה, והמשך לאורך המזח עד…כנסיה נוספת, פרנציסקנית. היום יום ראשון ויום שמש, שפע השולחנות של בתי-הקפה בככר מלאים לקוחות, וזמן קצר אחרי שביקרנו בקתדראלה התחילה הככר להתמלא במשפחות בלבוש חגיגי בדרכן לקתדראלה. הרבה ילדים עם סלים ובהם מיני מאפה, ביצים צבועות, פרחים ופירות, לקבל על זה ברכה. נכנסים לכנסיה, טובלים ידים במים קדושים ומצטלבים. אט-אט מתקבצים המונים-המונים, האל יודע איך נכנסים כולם לקתדראלה. מאוחר יותר, כשהם יצאו – התמלאה שוב הככר הענקית בהמון-אדם שלוים וחגיגיים.

ארוחת צהרים טובה לפי המלצת גילי במסעדה נסתרת "מקונדו" בסמטה על שם פֶּטַר הֶקְטוֹרוֹבִיץ, משורר לאומי מהמאה ה16-, לא הרחק מביתו של אותו הקטורוביץ, שנותרה ממנו רק חזית, מפוארת מאד. אחר-כך יושבים רגועים בבתי-קפה ובגן העיר, מלקקים גלידה מצויינת ונחים מעומס החוויות. לסיכום: סיור יסודי ורגוע, שלוה וזמן בשפע, ארוחה טובה וגלידה משובחת, מקום מקסים, ויום-שמש (בודד…) – הפכו את חוואר לזכרון מהיפים בטיול.

שיט במעבורת גדולה, שמתגברת על תנודות הגלים ושטה די בנוחיות, עד לנמל וֶלָה לוּקָה באי קוֹרצ'וּלה. נסיעה בדרך יפה לעיר קורצ'ולה. מספיקים עוד לערוך סיור-ערב קצר בעיר וארוחה במסעדה.

יום 12

סיור בקורצ'ולה, עיר קטנה ומוזיאונים בה הרבה: במוזיאון הקתדראלה מגלה רותי שוב תווים עתיקים (נוּמוֹת) של מזמור גרגוראני. ביקרנו גם במוזיאון האיקונות, והותרנו עוד 4 מוזיאונים לפעם אחרת. סמטאות, חומות, שערים, תבליטים (אריה מכונף ונציאני). בית המיוחס למרקו פולו. העיר שוכנת על אי שחובר לימים ליבשה (כמו רוביני, חוואר, ספליט, טרוגיר ועוד). גילי טוען שהסמטאות מעוקלות בכוונה כדי לשבור את הרוחות, לא נראה משכנע.

הפלגה לאי מְלְיֶט. בגלל הסערה שוב לא שטים ברחפת, אלא בסתם קליפת אגוז, המגיבה על הסערה בטלטולים עזים, כמעט כולם סובלים ומחזיקים שקיות-הקאה בכוננות. הספן מוריד את לילו מהסיפון, שם נשמה להנאתה אויר-ים, והיא עומדת יחד עם עוד 4 חברות בירכתים, במקום הכי מתנדנד, ושרות שירי מולדת ומאושרות.

באי מְלְיֶט יש שמורת-טבע מקסימה עם יער ואגמים מלוחים. מנסים להרגע מחוויות הסערה. שביל מקסים ביער, עם פריחת אביב מעניינת. שיט (רגוע…) באגם הגדול עד לאי עם מנזר שהפך למשרדי רשות שמורות הטבע. רשימת הצמחים שראינו בשמורה – בנספח בסוף המסמך. ארוחה במלון ריק (העונה תתחיל מחר), שרות יעיל לשם שינוי.

עוד שיט, כולם מפחדים, אך הפעם הים שקט. שטים לאי מוארך מאד בשם פֶּלְיֶשַׁק, שגילי מתעקש לקרוא לו חצי-אי: אורכו 67 ק"מ, רוחבו המרבי 6 ק"מ, והוא מחובר בקצהו ליבשת בחבל-טבור שרוחבו קילומטר אחד. בקצה האי יש עיירה ציורית בשם סטון, מטפסת על גבעה תלולה ומוקפת חומה עתיקה. גילי לא יכול להתאפק ומטפס על החומה ואתה על הגבעה, בגשם, בלי מטריה, כמה שנאמר: הֵא, הו, הננו חומה, ובפינו אחת היא הסיסמה: מאום לא יפחידנו – גשם, שלג, רוח, סערה". אחריו רוב המטיילים, עם מטריות. מראה העיירה מלמעלה נאה ביותר, וטיפוסי. החומה שמורה היטב, הבתים בחלקם פגועים ממלחמות שנות התשעים. מראה המטיילים, שורת משוגעים במטריות רצים אחרי גילי בראש החומה במעלה מדרון תלול, נאה ביותר אף הוא.

ממשיכים ביבשה בכביש החוף, ובכך עקפנו את המעבר בפרוזדור של בוסניה-הרצגובינה. חוצים את דוברובניק למלון אלבטרוס בצַבְטַט. המלון בינוני, הארוחה במסעדת המלון (סיביטס) – טובה מאד.

יום 13

יום מונטנגרו, למרבה הצער סגרירי. מַעבר גבול ללא הרבה מהומה, למרות משקעי העבר הקרוב (אבל הנהג הנאמן שלנו סרב עקרונית לנסוע אל הרשעים ההם, ונסענו עם נהג אחר). רק קצת המְתנה, בקורת דרכונים והחתמתם, וריסוס הגלגלים נגד העברת מחלות (פה וטלפים). מפרץ קוטור: מפרץ צר ומפותל (יש הקוראים לו בטעות פיורד), ובו איונים זעירים, על כל אחד מהם נצבת כמובן כנסיה.

האם היה זה כאן, שהכביש חצה נהר שיצא מחור בהר ממש לידו, וקפץ לים (הנהר, לא הכביש) באשד אדיר?

בדרך מצטרפת אלינו מדריכה מקומית חמורת-סבר, שאינה יודעת אנגלית כלל. לאחר סדרה מתוחה של טלפונים היא מצליחה (לרווחתה ולרווחתנו) לגייס לעזרתה מדריך דובר אנגלית, לא רע בכלל, אך גם היא נשארת אתנו, כנראה על תקן של פוליטרוק.

נסיעה דרך הרצג-נובי אל העיר קוֹטוֹר – דומה לקודמות, אך הסמטאות רחבות יותר, וכל מפגש-סמטאות הוא ככר זעירה עם בית-קפה. חלק מהסמטאות מרוצפות באבנים אדומות, ואחדות אף בדגם מכוון אדום-לבן. חומה מהמאה ה12- מטפסת כמעט אנכית מעל לעיר. כנסיה מהמאה ה9-, מהקדומות באזור. סיור-סמטאות בגשם קל. קפה, הצטיידות לכריכים, גלידה.

ועתה – עליה בנסיעת-אימים בכביש מפחיד ובערפל לעבר הר לוֹבְצֶ'ן, בנוף אדיר ברושמו. בין היתר מתוה הכביש צורה של האות M, זכר לאהבת מתכנן הכביש למלכה שהכביש נועד לכבודה. הרי מגור נפלאים, ותצפיות עוצרות-נשימה ברווחים שבין העננים. כשמגיעים למעלה מתגלה, בניגוד לקוים החדים של ההרים, עמק רחב, להזכירנו כי אנחנו במולדת הקארסט. סנדביץ' ומשקה-דבש בכפר נֶגוֹשׁ, שם נולד נֶגוֹשׁ פטרוביץ, משורר לאומי ואיש-אשכולות רב-פעלים גם בשטחים אחרים. ממשפחתו יצאו אחדים ממלכי מונטנגרו בדורות האחרונים. בראש הר לובצ'ן הקים לזכרו משטרוביץ מיודענו מאוזולאום, אך הפעם לא נוכל לבקרו, כי הוא מתחבא בענן.

נסיעה לצֶטִינְיָה, עיר קטנה אך מרשימה מאד. כך גם ארמון המלך: מספיק קטן שאפשר יהיה לסייר ברובו, ומספיק מרשים כדי להשאיר רושם מלכותי. המשך נסיעה בנוף קארסטי לעילא.

חזרה מטה לחוף. עוד עיר דומה לכל הקודמות, אף שהיא כיום במונטנגרו – בּוּדְבָה. גם בה, כמו בקוטור, הסמטאות מעט רחבות יותר. הולכים בגשם על החומה, בתוך שלוליות – מאום לא יפחידנו!

ועתה, במקום לחזור צפון-מערבה, לוקח אותנו גילי דרום-מזרחה, ורק כשמגיעים מבינים מדוע: הכפר סְבֶטִי סְטֶפַן (שוב ישוב על אי שחובר ליבשה) הוא כפר-דייגים שנשמר בצורתו החיצונית, אך במבנהו הפנימי הוסב למלון-יוקרה. העונה טרם נפתחה, כך שיכולנו לטייל בסמטאותיו בלי לשכור דירה יקרה. מקסים! ציורי להפליא, ואוירה מיוחדת.

ראו באתר זה: טיול למונטנגרו

למרות הסגריר היה זה אחד הימים המיוחדים ומרשימים ביותר בטיול.

ראו גם: מצגת ממונטנגרו

יום 14

דוברובניק היא העיר הכי מפורסמת, וכנראה די בצדק: עיר יפהפייה! בזמן שכל דלמטיה היתה תחת שלטון ונציה במשך מאות שנים – זכתה דוברובניק (רגוזה) למעמד של עיר עצמאית-למחצה תחת שלטון פורמאלי בלבד של ונציה. הדבר מתבטא גם בחומותיה האדירות, המצדיקות את בטחונם העצמי של התושבים אל מול ונציה, וגם בסיור בארמון המושל, ובסיפורים על דרך הממשל.

עיר ביניימית עם שני מרכזים בשני צדדיו של רחוב מרכזי: בצד אחד, ליד שער רב-רושם בחומות אדירות, מרוכזים המזרקה הגדולה (לא מעניינת), בית היתומים והאסופים הראשון באירופה, האבן הבולטת מהקיר שמנסים לעמוד עליה, ובית המרקחת הציבורי הראשון סביב מבנה של קלויסטר (בית מרקחת זה פועל ברציפות מאמצע המאה ה14- ועד היום). שם גם מוזיאון מעניין, וגם בו מסמכים מתולדות המוזיקה. הארכיון העירוני, ובו רבבות מסמכים מימי הביניים, נמצא דווקא במרכז השני.

מהמרכז הראשון הולכים ברחוב מרכזי רחב (פְּלָצָה) עם חנויות מודרניות עד למרכז השני, ובו הקתדראלה וארמונות גבירי העיר ושליטיה. במגדל הפעמונים מכים שני גברים מברונזה בפטישיהם בפעמון כל שעה. עמוד אורלנדו, ששימש כעמוד הקלון ושלוש מדרגותיו שימשו למקום הודעות לציבור, משמש עתה לגילי במה להצגה קולנית, שמושכת לעברו את מבטיהם של כל המטיילים בכיכר. בשוק הסמוך (דל למדי) מאכילים את היונים.

הסמטאות רחבות, הרחוב הראשי עוד יותר, אך המרשים ביותר הן החומות, השמורות להפליא, והשער הראשי (שם התחלנו, ושם גם קבענו להיפגש בתום הסיורים הפרטיים).

בבוקר – סיור בעיר עם מדריכה מנדנדת. לעת צהרים נסענו דרך כפרים נחמדים ונוף חקלאי למסעדה ענקית בקוֹנַבְלֶה על שפת נהר עם גלגלי-ויטרוביוס, ולמרות הגשם היה יפה מאד. גם טעים. שם גם חגגנו את מסיבת הסיום, וכמו באתונה העתיקה התחרו כל המשתתפים בחריזת החוויות מהטיול.

אחרי הצהרים חזרנו כדי לראות את העיר בתאורה הנכונה במבט מעל החומות. אכן, חומות אדירות (נבנו במאה ה15-, שופצו לאחרונה במאה ה17-), ומראשן מראות אדירים לא-פחות.

ראו באתר זה: מצגת מדוברובניק

יום 15

סיור-מתנה באסטנבול, מיועד למי שכבר מכיר את עיקרי נפלאותיה של העיר.

עליה במדרגות (איך אפשר בלי) דרך בית הקברות לתצפית מבית-הקפה פייר לוטי שברובע אויופ. אכן, תצפית יפה ומיוחדת.

גן אֶמירגן, ובו פורחים עתה אלפי צבעונים! גם עצי דובדבן וורדניים אחרים וגם ערמונית, כולם בפריחה שופעת. סנאי!

מצודת רוּמֶלי, מצודה מרשימה, סיפור מעניין וחשוב ותצפית יפה. סיום בבזאר המצרי, והביתה.

ראו באתר זה: סיור באיסטנבול

התרשמויות כלליות:

האנשים בסלובניה ובקרואטיה נראים, בהכללה פראית והתרשמות חיצונית, שלֵוים ומרוצים, מחייכים, ענייניים עד ידידותיים זה לזה (רואים שמחת-פגישה ויחסי-קרבה כשאדם פוגש מכר ברחוב). תחושת בטחון – אשה יושבת לבדה בקפה, צעירים משתובבים בשמחה תוך שמירה על גבולות, ובמכוניות אין רמז לפגיעות ותאונות – הנהגים סבלניים ומתחשבים ואדיבים, ואולי עוזרת לכך גם העובדה, שבכל שתסתכל נצב שוטר. אולם מתעורר רושם שיש להם פנאי וסבלנות לחכות להולכי רגל או לנהגים אחרים. וזה נכון בכלל לגבי הקצב והטמפרמנט. דומה שאין בהילוּת ואין קצב מטורף, שוררת תחושה של שלוה ושביעוּת רצון.

המוזיקה של הלשון (כששומעים דיבור, אך לא מבחינים בעיצורים) דומה מאד לעברית.

בסלובניה מורגשת השפעה אוסטרית הן בארכיטקטורה והן במוזיקה, בבישול בנימוסין ובכל היתר. בקרואטיה (דלמטיה) מורגשת השפעה צפון-איטלקית כנ"ל. האנשים גבוהים, גברים ונשים.

בסלובניה אין שמץ אשפה, לא בעיר ולא באתרי הטבע. גם בקרואטיה נקי מאד, אך אולי קצת פחות מאשר בסלובניה. יש תחושה כי לתושבים יש תודעה סביבתית מפותחת, גם מבחינת שמירת נקיון רשות הרבים, וגם מבחינת שימור הנוף הטבעי והנוף התרבותי (ארכיטקטורה ובנין-ערים).

הרבה גינות ציבוריות, גם גינות זעירות ברחובות הראשיים, עם פריחה שופעת וצבעונית של אמנון-ותמר, בכור-אביב וצבעוני.

שילוט ברור ומפורט, אך תכופות רק בלשון המקום.

התחזוקה של חזיתות הבתים לקויה, אך בתי השימוש בכל מסעדה הכי קטנה ובכל מקום ציבורי – נקיים למופת. כולם-כולם חדישים (בני פחות מ20- שנה), אולי בלחץ התיירוּת.

דגל קרואטיה מתנוסס בגאווה במקומות רבים, ותמיד שלם (אין דגלים מרופטים מהרוח).

מעט דודי-שמש. מעט מאד חממות וגידולי-פלסטיק.

המכוניות כולן נקיות ומטופחות, רובן חדשות למדי, לא רואים אף אחת (בניגוד בולט למה שראינו בתורכיה ביום האחרון) עם "דפיקה" של תאונות ופגיעות בכניסה לחניה. רובן הגדול תוצרת צרפת, גרמניה, איטליה, מיעוטן תוצרת שבדיה, אנגליה, צ'כיה, יוגוסלביה. מעט מאד תוצרת ארה"ב, יפן, קוריאה, ספרד. אין כלל תוצרת ברה"מ.

בין סוגי הלחם המקובלים, הן במלונות ובמסעדות והן בשווקים, בולט לחם שחור ספוגי מאד, מתובל בגרעינים קלויים של חמניות, ודומני גם שומשום ושבולת-שועל. כה ספוגי, עד שצריך לחתוך פרוסות עבות, אחרת זה מתפורר. טעים מאד.

סיכום לפי נושאים

אתרי טבע ונוף

קניון וִינְטְגַר

אגמי בלד ובוהיני

מפל סַבִיצֶה

מערת פוסטוינה

מערת סקוצ'יאנסקה

פליטביצה –אגמים ומפלים

קניון פקלניצה

נהר קרקא

שמורת מלייט

הר לובצ'ן במונטנגרו

ערי בירה יבשתיות

זאגרבּ

לובליאנה

צטיניה

ערי-חוף (המון!)

פורטורוז'

פיראן

פורץ'

רוביני

פולה

רייקה

אופטיה

זדר

פאג

שיבניק

פרימושטן

טרוגיר

ספליט

סטריגרד

ילסה

ורבוסקה

חוואר

ולה לוקה

קורצ'ולה

סטון

דוברובניק

צבטט

הרצג-נובי

קוטור

בּודבה

סבטי סטפן

כנסיות, חומות

ללא ספור

צמחים שראינו בשמורת מלייט:

אורן

ברוש

ערער גלעיני

ערער ברושי

ער אציל

אלון

אלה

בר-זית

חרוב

זית בר

אחירותם

קטלב

מורן

אברש

פרסיון

רוזמרין

עצבונית

זלזלת

קיסוסית

יערה

געדה

סחלב איטלקי

שנק

דבורנית

אפון קיפח

מצילות מצוייצות

מנתור

כלך

לוענית

לוטם