גילי חסקיןכתב: גילי חסקין; 22/11/2023
תודתי לגדעון ביגר ולזאביק רילסקי על הערותיהם
ראו גם: טיול לקווינסלנד; טיול לטסמניה, אורורו – זמן החלום
לאלבום תמונות מטיול לצפון אוסטרליה, סוף אוקטובר 2019
זוהי המלצה לטיול של עשרה ימים באזור דרווין שבצפון אוסטרליה. טיול למשולש הטריטוריה הצפונית (Northern Territory): קקדו – קתרין – ליצ'פילד.
זהו אזור ייחודי, שאין דומה לו בעולם. פעמים רבות מתלוננים טיילים ותיקים, כי מקומות רבים מדי באוסטרליה, מזכירים להם דברים שראו במקומות אחרים ואולי היו מרשימים יותר. מעבר לכך שייחודה של אוסטרליה, אינה רק בעוצמות, אלא בעיקר במגוון, האזור הזה הוא תופעה כל כך מיוחדת, שגם הקופירייטרים של משרד התיירות האוסטרלי, לא מצליחים להכין את המטייל לחוויה. אתרי האינטרנט מלאים בתמונות של תנינים פעורי פה, של רכבי שטח מעלים אבק בדרכים מדבריות ועדיין, זה לא ממחיש את עוצמתו של הדבר האמתי. לו הייתי נאלץ להסתפק בשבוע אחד בלבד באוסטרליה, הייתי בחור באזור זה, לו היו לי עשרה ימים בלבד, הייתי מחבר אותו עם אזור אולורו, אף הוא בטריטוריה הצפונית של אוסטרליה.
ראו גם, באתר זה: אורורו – זמן החלום
זהו אזור המוגדר "טרופי", אבל הוא טרופי יבש וחם. העונה הטובה מתחיל במאי, אחרי עונת הגשמים. החודשים הנוחים ביותר מבחינת הטמפרטורות הם יוני-יולי. בחודשים ינואר-מארס, חם וגשום. השילוב של טמפרטורות גבוהות ולחות גבוה, מאד מעיק. אבל הפיצוי הוא שהנוף ירוק ואין הרבה תיירים. בתכנון הטיול יש לקחת בחשבון שהימים קצרים, גם בקיץ והחושך יורד במהירות, כמעט ללא דמדומים.
הטיול מתחיל בדרך כלל בנמל התעופה של דרווין (Darwin) ההגעה הנוחה ביותר היא מסינגפור.
דרווין היא עיר נעימה, שהתגלתה לאירופאים כאשר עגנה במקום ספינת הוד מלכותו "ביגל" (Beagle), בשנת 1839. ג'ון לורד סטוקס, (John Stokes) ירד מהסיפון וקרא למקום פורט דרווין (Port Darwin), על שם חברו למסע, צ'ארלס דרווין, מנסח תורת האבולוציה.
ראו באתר זה: צ'ארלס דרווין.
העיר צמחה במהירות בתקופת הבהלה לזהב, החל מ-1871, כאשר נהרו אליה אלפי בני אדם החולמים על התעשרות קלה, אך למעט כמה בני מזל, רובם נותרו בלא כלום. תופעה שחוזרת במקומות שונים בעולם. בקליפורניה, באלסקה, בניו זילנד, בדרום אמריקה, בטסמניה וגם כאן.
השמועה המוקדמת ביותר על מציאת זהב באוסטרליה הייתה בשנת 1814, בדרום מזרח אוסטרליה. בשנת 1825 נידון למלקות בסידני אדם שהורשע בגנבת זהב שמצא. בשנת 1829 מצאו שני אנשים זהב, אך בחזרתם לסידני נאמר להם לשמור על כך בסוד, ולא יושמו בהסגר כבלתי שפויים. ככל הנראה ההשתקה נועדה למנוע נהירה של רועי הצאן אל חיפושי הזהב. בשנת 1841 ויליאם קלארק, גאולוג וכומר, מצא זהב בניו סאות' ויילס. כאשר סיפרו על מציאת הזהב למושל, הוא ביקש מקלארק לשמור זאת בסוד, משום שחשש שהימצאות זהב בחבל ארץ בו יש אוכלוסייה גדולה של פושעים שנידונו לגלות תפר את הסדר. מסוף שנות הארבעים התחילו להרבות מקרי מציאת הזהב בניו סאות' ויילס ובוויקטוריה, והשמועות החלו להתפשט באוסטרליה, אך עדיין לא נוצרה בהלה של ממש לזהב.
בשנת 1851 החלה הבהלה ההמונית לזהב ,כאשר מחפש זהב מקומי טען כי מצא זהב בניו סאות' ויילס. הוא קרא למקום אופיר, על שם המקום ממנו הביא שלמה המלך זהב לבית המקדש בירושלים. לאחר שמונה חודשים נמצא זהב גם בוויקטוריה, וגם שם החלה בהלה לזהב. השמועה על מציאת זהב נפוצה, ומשכה אל אוסטרליה מהגרים רבים מכל רחבי העולם. בין השנים 1845 ל-1896 גדלה אוכלוסיית אוסטרליה מ-400,000 ללמעלה ממיליון. בשנות השבעים של המאה ה-19 נמצא זהב גם בקווינסלנד ובטריטוריה הצפונית.
דרווין נכנסה לתודעה העולמית, רק בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשהייתה בסיס פעולה חשוב של בנות הברית נגד היפנים באוקיינוס השקט. העיר הותקפה על ידי חיל האוויר היפני, 64 פעמים. יש בעיר גן בוטני יפה (George Brown Darwin Botanic Garden), אקווריום יפה ו יש מוזיאון לתןלדות מלחמת העולם השנייה באזור- מוזיאון מאד מעניין וייחודי.
והמוזיאון של הטריטוריות הצפוניות ב- Fannie Bay שבצפון העיר. מעבר לאומנות האבוריג'נית, יש במקום תצוגה אינטראקטיבית של סופת הציקלון 'טרייסי (Cyclone Tracy), שהשתוללה כאן בחג המולד של 1974. היה זה אירוע טראומטי שנחקק היטב בזיכרון התושבים. רוחות בעוצמה של 217 קמ"ש, שבשלב מסוים הגיעו כנראה למהירות של 280 קמ"ש. הסופה הרסה למעלה מ-80% מבתי העיר והרגה 66 אנשים.
העיר יכולה בקלות למלא יום מעניין, אך הזמן קצר…
יודעי דבר ממליצים על טיול בחצי האי הפראי קובורג (Cobourg), הנמצא במרחק של 350 ק"מ צפונה מזרחה מדרווין. זהו חצי אי, השולח זרועות ארוכות לתוך הים , המחורצות על ידי מפרצים צרים או מעוגלים. 2,199 קמ"ר של פראות. שממה ללא אנשים, למעט 20 או שלושים משפחות שנאחזו בשממה. בלב חצי האי נמצא הפארק הלאומי Garig Gunak Barlu ובו אפשרויות לטיולים רגליים, שיט בקאנו וצפייה בציפורים.
אנחנו נסענו לשמורת קקדו (Kakadu National Park). 208 ק"מ. שעתיים וחצי דרומה מזרחה. הפארק התפרסם לאחר יציאת הסרט 'קרוקודייל דאנדי' שצולם באזור.
מדרווין יש לנסוע דרומה לאורך כביש מספר 1, Stuart Highway, לכיוון קתרין. לאחר 35 קילומטר יש פנייה שמאלה אל כביש מספר 36, Arnhem Highway. הפארק הוא בבעלות הילידים האבוריג'ינים (Aboriginals), שרק מחכירים אותו לממשלת אוסטרליה. קקדו מנוהל בשיתוף פעולה של הבעלים האבוריג'יניים המקוריים וממשלת אוסטרליה באמצעות מחלקת הפארקים המסונפת למשרד הסביבה ומשאבי המים. מקור השם "אבוריג'ינים" הוא במונח הלטיני ab-origin ("מהמקור, ילידי"), אשר בו השתמשו הרומאים הקדמונים לראשונה בהתייחסם לתושביה האטרוסקים של איטליה, שחיו בה טרם כינונה של הרפובליקה הרומית. הביטוי שימש בעבר ואף משמש כיום כדי לכנות עמים ילידים מכל העולם אך מזוהה בעיקר עם העמים האוסטרלים שחיו בה עד הגעת מתיישבים מאירופה. על פי האקדמיה ללשון העברית המילה העברית לאבוריג'ינים, במובן של כלל העמים הילידים היא "קַדְמוֹנָאִים". כיום, השימוש במילה "אבוריג'יני" שנוי לעיתים במחלוקת. באנגלית, המילה Aborigine נחשבת לבלתי רגישה בעיקר מפני שהיא כורכת קבוצות לשוניות מגוונות תחת מונח אחד, וכן משום שיש לה קונוטציות גזעניות; התואר aboriginal נחשב למקובל יותר.
הבעלים האבוריג'יניים של אדמות הפארק הם צאצאים של קבוצות שבטיות מגוונות מאזור קקדו. סגנון החיים שלהם השתנה במהלך השנים האחרונות, אך הביגוד והאמונות המסורתיים שלהם עדיין זוכים לחשיבות רבה. בפארק מתגוררים כ־500 אבוריג'ינים; רובם בעלי האדמות.
יש שם מבחר גדול מאד של צמחים ובעלי חיים ונמצאים בו אתרים חשובים של ציורי סלע. בנוסף, מאמינים, בילידים, נוכחת בפארק ישות רוחנית בשם קוראנגאלי (Kurangali), שהיא "נחש הקשת בענן" (Rainbow Serpent), שנחה במקווי המים, אך אם מפריעים את מנוחתה היא עלולה לגרום לשיטפונות ולרעידות אדמה . השם "קקדו" הוא שיבוש המילה 'גאגונדו' (Gagundjo), שהיא שפת האבורג'ינים באזור זה (אין שפת אבורג'ינים אחת).
הפלורה של פארק קקדו היא העשירה ביותר בטריטוריה הצפונית, ועד כה תועדו בה למעלה מ־1,600 מיני צמחים המתקיימים בזכות מגוון בתי הגידול תצורות קרקע והגאולוגיה של הפארק. באזורים הגאוגרפיים השונים של הפארק יש חברות צומח שונות. הסביבה המכונה "מחוז האבן" מאופיינת ב"ערבות דשא מתחדשות", המסוגלות לשרוד בתנאי חום ויובש קיצוניים וארוכים שבעקבותיהם מגיעות תקופות של גשם זלעפות. יערות המונסון מתפתחים בדרך בקניונים הקרים והלחים החוצים את מחוז האבן. בגבעות ובאגני הניקוז הדרומיים מתקיימים כמה מיני צמחים אנדמיים כגון ה־Eucalyptus koolpinensis בסוג אקליפטוס. חלק גדול משטחו של הפארק הוא אזורי שפלה שהעצים העיקריים הגדלים בהם הם אקליפטוסים, והקרקע מכוסה במגוון סוגים של דשא. האקליפטוס המרהיב והאופייני לאזור הוא "אקליפטוס הרפאים" (Apodophyla), שקליפתו שימשה כמצע לציור.
בפארק נמצאים כשישים מיני יונקים. רובם מאכלסים את היערות הפתוחים והאזורים ואזורי הקרקע המיוערת, והם פעילים בעיקר בלילה כך שקשה מאוד להבחין בהם. יונקים אחרים, כגון וולבי ושאר קנגורו פעילים בחלקים הקרים של היום וקל יותר לצפות בהם. בבתי הגידול של קקדו חיים כ־280 מיני עופות, המהווים כשליש ממספר מיני העופות של אוסטרליה. חלק מהעופות שוהים בכמה בתי גידול במהלך חייהם, אך רובם חיים רק בבית גידול אחד.
עד כה תועדו בפארק 117 מיני זוחלים. כיוון שרובם בעלי דם קר הם מסתמכים על חום ממקור חיצוני, כגון השמש, על מנת לווסת את טמפרטורת הגוף שלהם. אין הדבר אומר שהזוחלים פעילים רק ביום; למעשה, מספר מינים מועט של נחשים מסוגל להתמודד עם החום הגבוה ורובם פעילים בשעות הלילה.
מבין הנחשים, מפורסם במיוחד הוא פיתון אונפלי (שם מדעי: Morelia oenpelliensis) הוא מין של פיתון עצים, האנדמי לאזור. מין זה נחשב לאחד מהנדירים שבפיתונים ומצוי בבית גידול של יערות, ביצות, נחלים, מערות וסלעים. נחש זה יכול להגיע לאורך של 4 מטר או אף 5 מטר והוא בעל קשקשים בצבע חום-זית ורצועות שחורות כשהבטן לבנה. הם יודעים אפילו לשנות את צבעם, ליותר כהה ביום ולהפך בלילה. מין זה דק יחסית לפיתונים אחרים. הוא איננו ארסי אך יכול לחנוק חיות הגדולים ממנו בהרבה. טרפו העיקרי הוא ציפורים שונות – בעיקר על עצי פרי והוא מספיק מהיר כדי ללכוד אותם במעופם. הוא לוכד גם יונקי כיס כמו פוסומים ומכרסמים אוסטרלים. הוא יכול לארוב לטרפו זמן ממושך במארב.
הפארק משתרע על פני למעלה מ-200 ק"מ מדרום לצפון ו-100 ק"מ ממזרח למערב. יש בו מבחר גדול מאד של חי וצומח. הוא נכס עולמי הן מבחינת הטבע והן מבחינה תרבותית. מומלץ להקדיש לו לפחות שלושה ימים.
בדרך נראות להקות גדולות של קקדו צהובי ציצית (Cacatua galerita) , מרהיבים ביופיים. הקקדו הראשון מעורר תדהמה. זהו עוף שעד עתה ראינו רק בגני חיות. אחר כך מתרגלים….
קקדו זה עוף בגודל הוא בינוני, אורכו 45–55 סנטימטר ומשקלו הממוצע כ-800 גרם; מוטת כנפיו כ-103 סנטימטר. כל גופו לבן להוציא את הציצית הצהובה שעל ראשו ואת מקורו ורגליו החומות-שחורות. תוחלת החיים הממוצעת של הקקדו בטבע היא 40 שנה. בשבי, בזכות הטיפול הנאות והיעדר טורפים, תוחלת חייו הממוצעת של הקקדו היא כ-50–70 שנים .
בדרך פעורים מקווי מים טבעיים הנקראים – בילה בונג (Bila bong). הוראת המילה באנגלית אוסטרלית הוא אגם קטן של מים עומדים -גב ארעי או קבוע – המחובר לנתיב מים. בילבונג נוצרים בדרך כלל כשנתיבו של נהר משתנה ומשאיר אחריו ענף ללא מוצא. שטחים נרחבים מוצפים במים בעונת הגשמים. לעתים בגובה של עד 3 מ'. מספר חודשים לאחר מכן, כשהמים נסוגים, כמה אפיקים שנוצרו בעונה הגשומה, מתנתקים מאחרים ואינם מתייבשים. אלו הם הבילבונג, המתכסים במרבדים של צמחי מים. שלל עופות המים הוא אחד ממוקדי העניין בפארק. כן מצאו מפלט כמה מיני אווזים, חלקם נדירים, ביניהם אווז גמדי ירוק (green pygmy goose) וברווז יפה בשם טרדורנה (Burdenin duck), ברווז גדול בעל דגם צבעים ניגודי ובולט. הראש ירוק כהה, נראה שחור מרחוק והגוף לבן צח, מעוטר ב"ענק" ערמוני לרוחב החזה.. כמו כן, ניתן לראות כאן קנאים, נחשונים, חֲסִידַת הָאוּכָּף, הבולטת בקומתה הגבוהה, ברגליה האדומות , אנפות, לבניות, קורמורנים, עיטים, דיות, שרקרקים, שלדגים, קאקדו שחור ועיטמים לבני גחון.
רבים מהבילבונג בצפון אוסטרליה שורצי תנינים: תנין הים הגדול והמסוכן ותנין ג'ונסטון הקטן יותר האנדמי לאוסטרליה. תנין ג'ונסטון לא יתקוף אנשים למאכל אך ינשוך לצורך הגנה. תַּנִּין הַיָּם (Saltwater Crocodile) הוא הגדול ביותר במשפחת התנינים ואחד הזוחלים הגדולים ביותר שחיים: אורכם הממוצע של זכרים הוא כ-5 מטר ומשקלם הממוצע כ-600 ק"ג. אורכו המרבי מגיע למעלה מ-6 מטרים וייתכן שאף ל-7 מטרים ומשקלו המרבי ל-1,090 קילוגרם. תנין הים הוא טורף-על בתחומי מחייתו. הוא ידוע באופיו התוקפני והאלים, ואף נוהג לתקוף בני אדם – דבר ההופך אותו למין התנינאי המסוכן ביותר כיום לצד תנין היאור. כפי ששמו מרמז, תנין הים מסוגל לחיות במקווי מים מלוחים, כולל בים הפתוח. עם זאת, הוא בעיקר נפוץ בשפכי נהרות, בדלתאות, בנהרות, בביצות מנגרובים, בלגונות, במפרצי מים מליחים ובחופי גאות ושפל. אם כי הוא לא מצוי בביליבונג הסגורים.
ראו באתר זה: התנינים.
בילבונג מופיעים בספרות האוסטרלית לא מעט. אחד האזכורים המפורסמים לבילבונג הוא בשורת הפתיחה של השיר Waltzing Matilda שכתב ב-1859, המשורר והעיתונאי בנג'ו פטרסון (Banjo Paterson). בשאר העולם, בילבונג נקרא "אגם קשת", בגלל הצורה שהאגמים האלה יוצרים בדרך כלל. בדרך כלל הם מתייבשים בקיץ, אך הם מתמלאים שוב מים ברגע שגשם יורד.
התחנה הראשונה היא ממוקאלה (Mamukala). במקום יש ריכוז עצום של עופות מים, במינים משתנים מעונה לעונה (הילידים מונים שש עונות). במים גדל לוטוס אוסטרלי. במקום מחסות עץ המאפשרים להציץ דרכם מבלי להפריע לעופות, השוחים, עפים, מנופפים בכנפיהם ורועשים. זהו מחזה מרהיב, המפעיל בעוצה את חוש הראייה, השמיעה והריח. חוויה פראית של עופות בשיא פעילותם. טבע במיטבו. כשלושים אחוזים ממיני העופות המקננים באוסטרליה נמצאים גם בקקדו.
העיירה ג'אבירו (Jabiru) הוקמה כמרכז שיספק שירותים לעובדיו של מכרה האורניום ריינגר. כיום היא מספקת שירותים למטיילים בפארק ולעובדיו. התארגנו במלון מרקור (Mercure) אשר בג'בירו (Jabiru). במרכז המבקרים Bowali יש תצוגה מרהיבה ומספקים מפות.
אם יש זמן, אפשר לסטות לתצפית (Lookout) מרהיבה על נחל East Alligator . בעונה היבשה, יוצא כמה פעמים ביום שיט נהדר בנוף מרהיב. השם מוזר, שהרי אין אליגטורים באוסטרליה, אלא רק באמריקה הטרופית. את השם העניק הנווט האנגלי פיליפ פארקר קינג (Philip Gidley King), ששהה באזור מפרץ קרפנטאריה (Gulf of Carpentaria), בין 1818 ל־1822. בתקופה זו הוא העניק לשלושה נהרות את השם נהרות האליגטור בגלל מספר התנינאים הגבוה שגדלו באזור, לאחר שבלבל בינם לבין אליגטורים.
בשנות ה־80 של המאה ה־19 שחררו חוואים לבנים, תאואי מים, שהתפראו והתרבו, דבר שעודד את הסחר בעור ובקרניים שלהם. תעשיית ציד התאואים הייתה לגורם תעסוקה חשוב עבור האבוריג'ינים בחודשי העונה היבשה. רוב הציד של התאואים ושימור העור שלהם נעשה בתקופה היבשה של השנה, בין יוני לספטמבר, כאשר התאואים התאספו מסביב לבילבונג שנותרו. במהלך העונה הלחה הציד נפסק כיוון שהאדמה הייתה יותר מדי בוצית מכדי לאפשר את המרדף אחרי התאואים, והעורות שנלקחו היו נרקבים.
נמליץ על מסלול הליכה קצר ומפורסם הנקרא Bardedjilidji. השם בפי האבוריג'ינים מגדיר "שביל" או שורשים של שושנות מים. המסלול מספק תצפיות מרהיבות, מסלע מרתק, צמחיה ייחודית וציורי סלע. מסלול יפה אחר[1], באורך של 6 ק"מ הלוך ושוב, Rockholes walk – צופה על עמק הנהר[2].
אוביר היא קבוצה של בליטות סלע בחלק הצפוני ביותר של הפארק, בקצה מישור ההצפה נאדאב (Nadab). בגלל קרבתו של אוביר לנהר אליגטור ולנאדאב, המזון היה מצוי בשפע, דבר המשתקף ברוב אמנות הסלע המקומית. תיאורי בעלי החיים בגלריה הראשית כוללים שפמנוניים, קיפוניים[3], גואנות, פוסום זנב טבעת הררי, ווולבי. באוביר, סלעי אבן חול משוכבים, שיחי ספיניפקס (Spinifex) , ממשפחת הדגניים. מראה מרהיב. שהוציא מאתנו קריאות כמו "אין מקום כזה". סיבוב של שעה בין תצורות סלע עם ציורי קיר. מרביתם בני 6,000 שנה, מתקופה הנקראת "אסטוארית" (Estuaruan) בעונה היבשה והקרירה (יוני-אוגוסט) הריינג'רים עורכים סיורים מודרכים. מרבית האטרקציות מרוכזות באזור Nourlangie. זהו מתלול של צוק ענק, שהאזור שמעבר לו נקרא Arnhem Land. שטח של 97,000 קמ"ר ובו חיים רק 16,000 איש. רובם אבוריג'ינים. השם ניתן לאזור על ידי האדמירל הבריטי מתיו פלינדרס (Matthew Flinders), שחקר את האזור בראשית המאה ה-19 וקרא לו שם הספינה ההולנדית "ארנהם" שחקרה את אזור החוף ב-1623. ישנם מספר מקלטי סלע באזור זה המקושרים ביניהם באמצעות דרכים וגרמי מדרגות. במקלטים יש מספר ציורים מרשימים העוסקים במיתוס הבריאה האבוריג'יני. הסיפורים הקשורים לעבודות האמנות הללו ידועים למספר אבוריג'ינים מצומצם בלבד, והם נחשבים לסודיים. ניתן לבקר שם רק בהיתר מיוחד, בסיורים מאורגנים.
ההערכה היא שלפני כ־140 מיליוני שנים רוב שטחו של הפארק הלאומי קקדו שכן מתחת לים רדוד. קיר המתלול הבולט גרם ליצירתם של צוקים ימיים, ואילו מישור ארץ ארנהם נוצר כאזור שטוח מעל לגובה פני הים. כיום, המתלול מתנשא לגובה של 330 מטרים מעל המישורים ומשתרע לאורך 500 ק"מ בצידו המזרחי של הפארק, והוא חודר לתוך ארץ ארנהם. המבנה של המתלול משתנה מצוקים אנכיים באזור מפלי ג'ים ג'ים לצוקים מדורגים ובליטות קרקע מבודדות בחלקו הצפוני של הפארק.
מישורי הסלע של הרמה מבותרים על ידי רשת של תהומות וערוצים. החלק העליון של הרמה הוא אזור קשה למחיה ויבש, והמים מתייבשים בו במהירות. ברוב האזורים הללו כמעט ואין אדמה, והאדמה המעטה שקיימת מורכבת מחול גס ומפסולת צמחית הלכודה בבקעים בסלע ובשקעי קרקע רדודים. באזורים הללו התפתחו "כיסים" של קרקע מיוערת.
יובלי הנהרות חרצו עמקים במתלולים, ובמקומות אלה התפתחו יערות גשם. המים ואדמות הסחף הזורמים מקירות הסלע ההווים מיקרו־סביבה טבעית חשובה עבור צמחים ובעלי חיים. בעלי חיים רבים מנצלים את האזורים האלה כמקום מקלט בחודשי השנה השחונים. הצמח הדומיננטי באזור הוא המין Allosyncarpia ternata ממשפחת ההדסיים. צמח זה הוא עץ גדול, מתפשט ומוצל, הנמצא רק באזור קקדו ובאזור ארץ ארנהם.
זהו מצוק לא גבוה מאד, בנוי משכבות של אבן חול אדומה, מפוספסת בשחור, כתום ולבן. עולים בשביל מתון יחסית אל הסלע הענק, שמסתיים בתלילות במצוק, מכוסה בציורי סלע. לאחר תצפית אל נוף שאינו דומה לשום מקום אחר, ירדנו אל הציורים, שהם עדויות לעולמם הרוחני של האבוריג'ינים. אלו בעצם המקורות החשובים שלהם, הארכיון ההיסטורי שלהם. הם מציגים דמויות אדם בסצנות אופייניות של חיים פרה היסטוריים. ציורים מאוחרים יותר נעשו ב"טכניקת הרנטגן", שבה מוצגים איברים חיצוניים ופנימיים כאחד, של נושאי הציור. הציורים מתארים את בעלי החיים שנמצאים באזור, מתנינים ועד קנגורו מציגות סצנות ציד ודמויות מיתולוגיות. יש ביניהם ציורים מן המאה ה-20 ויש שהם בני אלפי שנה והילידים מאמינים שלא נוצרו ביד אדם, אלה על ידי ישויות רוחניות. כולם עשויים מצבעי אדמה טבעיים. גם במקרים בהם הציורים מתארים את חיי היום יום, בדומה לציורי סלע אחרים, החל מהמערות בדורדון (Dordogne ) שבדרום-מערב צרפת ועד לציורים של בני הסאן (San) בדרום אפריקה, הציורים לא נועדות לתעל פרץ אמנותי. מקורות ההשראה והדחף ליצירה היו דתיים. לעתים הם תיארו טקסים שהתקיימו באתר. לעתים קרובות נועד הציור להשפיע על תופעות טבע. ציור של ציד נועד להבטיח את הצלחת הציד. ציור של בעל חיים, אולי נועד להבטיח את ריבוי בני מינו וציור של דמות מיתולוגית נועד להוריד גשם. לעיתים שמשו הציורים בטקסי כישוף, כמו הטלת קללת מוות על אויבים.
כמו במקומות אחרים, גם כאן חלק מהציורים מוקדשים ל"זמן החלום", (Dreamtime) השם ניתן על ידי פרנציס גילן (Francis Gillen), אתנוגרף בריטי מאליס ספרינגס, שחשף וחקר את התרבות הילידית. מושג זה, מופיע בשמות שונים בשפות האבוריג'יניות השונות ( למשל: בשפת Alcheringa, ייקרא Aranda). מונח המתייחס לתקופת בריאת העולם במיתולוגיה האבוריג'ינית. יש לציין כי ההתרחשויות במהלך תהליך בריאת העולם, כלומר יצירת האדמה והשמים, התפתחות הצמחים והחיות והופעתם של בני האדם, חולקות קווי דמיון רבים עם סיפור הבריאה בספר בראשית; דוגמא טובה לאבולוציה קונוורגנטית (התפתחות מתכנסת), שמתייחס לכך שכשם שבעולם החי, אורגניזמים ממוצא גנטי שונה, מפתחים מורפולוגיה דומה, הודות לתנאים סביבתיים דומים, כך במדעי החברה, אנשים ממקומות שונים ומרוחקים, מבלי שההי קשר ביניהם, מפתחים מיתוסים דומים, משום שהם חולקים צרכים נפשיים דומים
למילה חלום מספר משמעויות בתרבות האבוריג'ינית: המשמעות הראשונה היא "היצורים שנולדו מן האדמה" והחלו ללכת ותוך כדי כך יצרו את העולם כפי שהוא כיום. המשמעות השנייה מתייחסת לתקופה שבה התרחשו אירועים אלה. המשמעות השלישית היא היחסים שבין בני האדם ובעלי החיים. האבוריג'ינים נהגו להשתמש בריקוד, בנגינה, בפנטומימה ובחפצים מקודשים, על מנת "להיכנס" ו"לצאת" מזמן החלום ולהיפגש עם אבותיהם.
כמו כן מופיעים ציורי סלע של נחש הקשת, המסמל כוח עליון עבור הילידים. אלו מתוארכים לתקופה של 4,000 עד 6,000 שנה לפני זמננו ולפיכך תוארו כ"דת העתיקה בעולם". עם הזמן, הפך המושג "נחש הקשת" לשם גנרי, שנתנו אתנוגרפים ואתנולוגים מודרניים לדמויות מיתיות במיתולוגיות של הילידים אבוריג'ינים באוסטרליה. מינים שונים של בעלי-חיים, בעיקר נחשים, באזורים שונים של אוסטרליה, הוצעו כהשראה לדמות המיתית, למשל פיתון אונפלי (Morelia oenpelliensis) ופיתון מים חום (Liasis fuscus) או נחש הוונאמבי (Wonambi) הנכחד. נראה כי הראשון שהשתמש במונח באנגלית, וייתכן שטבע אותו, היה האנתרופולוג הבריטי אלפרד רדקליף-בראון (Alfred Reginald Radcliffe-Brown;). לדמויות נחש קשת יש שמות מקוריים שונים ותפקידים שונים אצל עמי ילידים שונים, אך הן בדרך-כלל מתוארות כאל, לעיתים האל הבורא, בדמות נחש או דג, החי בבורות מים, וכאשר הוא עובר מבור אחד למשנהו הוא נראה בדמות הקשת בענן. האחיות וואווילאק (Wawalag) הן שתי דמויות בוראות במיתולוגיה של אנשי היונגור (Yunggor) בארץ ארנהם. מסופר כי דם הווסת (או בגרסה חלופית של הסיפור, דם הלידה) של אחת מהן זיהם בור מים שבו חי יורלונגור (Yurlunggur), שמו המקומי של נחש הקשת. יורלונגור זעם על כך והוריד מבול אשר שטף את הארץ ובלע את האחיות ואת בניהן התינוקות. לאחר מכן הפך יורלונגור לקשת בענן, ירד לאדמה והקיא את האחיות ואת בניהן כשהם בחיים. סיפור זה שימש כבסיס לטקסי בגרות אצל בני היונגור.
במקום כמה ריכוזים מעניינים של ציורים: המעניינים ביותר הם מתחם Burrungkuy . חלק מהציורים מתארים היבטים שונים של טקסים ייחודיים. בין הציורים, ראינו עדויות רבות לפעילות של שמאנים, היינו אותם מרפאים עממיים, היוצרים קשר עם רוחות, בדרך כל באמצעות של כניסה לטראנס. לפלא בעיני, איך אותה תופעה התפתחה בצורה קונוורגנטית (התפתחות מתכנסת), במקומות שונים בעולם, ללא קשר ביניהם.
ראו באתר זה: שמאניזם
סבוב של כשעה, עם ציורי סלע מרשימים ותצפית יפה. לא הרחק משם – Angbang Bullabong – ריכוז של ציורים, לאורך מסלול של 2.5 ק"מ. האטרקציה הגדולה ביותר, לפחות מבחינה נופית היא טיפוס של 300 מ' למצפה Nawurlandja, דרך בולדרים ענקיים. ראו מסלול:
בעלי החיים המזוהים ביותר עם אוסטרליה הם יונקי כיס (Marsupialia) . זוהי תת-מחלקה במחלקת היונקים. ייחודם של יונקי הכיס בהריונן הקצר של הנקבות, אשר ולדותיהן נולדים זעירים ולא-מפותחים, וזוחלים מיד עם לידתם לכיס (marsupium) – שהוא קפל עור המחובר לעצמות הכיס שמתחת לבטן האם. שם הם ממשיכים להתפתח במשך כמה חודשים עד להשלמת התפתחותם. בכיס מצויות פטמות חלב, שמהן ניתז חלב לפיותיהם של הוולדות הלא-מפותחים בפעולת התכווצות של שריר שמסביב הבלוטות. בגיל מאוחר יותר, לאחר צאתם מהכיס, הצעירים יכולים לינוק מהפטמות בכוחות עצמם. בתת-המחלקה מונים כיום בין 260 ל-280 מינים של חיות כיס, כמעט 200 מהם מצויים באוסטרליה ובאיים שכנים מצפון (בעיקר בגינאה החדשה). מינים נוספים חיים באמריקה הדרומית, ומין אחד, אופוסום וירג'יניה, חדר לאמריקה הצפונית.
בתקופת הפלייסטוקן (3-1 מיליון שנים) וההולוקן (הנוכחי). שוטטו ברחבי היבשת המבודדת כיסאים (חיות כיס) מגודלים, עופות לא מעופפים וזוחלים טורפים כבדים, בתהליך ענקיות איים (בעלי חיים המתפתחים באיים מבודדים, לגודל יחסי גדול, בשל היעדר או מיעוט טורפים)[4].
כשהגיעו לכאן הילידים, לפי 40,000 שנים או יותר, נמצאו כאן לא מעט חיות כיס ענקיות, ביניהם דיפרוטונדוטים (Diprotodon), שהוראת שמו: "בעל שתי שיניים קדמיות" והם מזכירים בגודלם קרנף. יונק זה היה יונק הכיס הגדול ביותר שהתקיים אי פעם: משקלם של הפרטים הגדולים ביותר שנמצאו (ככל הנראה זכרים) קרוב לשלושה טון, אורך גופם כשלושה מטרים וגובה הכתפיים שלהם כשני מטרים. הדיפרוטודון דמוי הקרנף היה נפוץ כמעט בכל היבשת, וחי ככל הנראה בעדרים נפרדים של זכרים ונקבות. הכחדתו אירעה כבמקביל להתיישבות האדם הראשונה באוסטרליה. הדיפרוטודון צלח בשלום עשרה עידני קרח לפני שנכחד.
כמו כן חיו כאן וומבט (Vombatidae) ענקיים, שקרוביהם הקטנים עדיין חיים באוסטרליה. לוומבטים של היום רגליים קצרות ומבנה גוף שרירי ומוצק. אורך גופם הממוצע כחמישים עד שמונים סנטימטרים, גובהם הממוצע הוא כשלושים עד ארבעים סנטימטרים, משקלם בין עשרים לשלושים וחמישה קילוגרמים, צבע פרוותם חום עד אפור ואורך חייהם הממוצע הוא כ-20 שנה. הוומבטים חופרים בעזרת ציפורני טלפיהם ושיניהם מערכת מחילות מסועפות וחיים בהן חלק גדול מחייהם. כמו הדיפטורון, אריה הכיס שנכחדו והקואלה, שתיבדל לחיים ארוכים, הם בני סדרת הקנגוראים. כמו כן חיו באוסטרליה הפלייסטוקנית קנגורי ענק נוספים (Sthenurinae). יצורים בעלי פנים קצרות, ולפי מבנה שיניהם כנראה ניזונו מרעייה או אולי השתמשו בזרועותיהם הגדולות כדי להוריד עלים מענפים. בניגוד לקנגוריים החיים, הם לא יכלו לקפץ עקב גודלם, זנבם הקצר, מבנה הטפרים דמוי-הפרסה שלהם ועצמות האגן, שדומים לעצמות פרימטים גדולים. נראה שהם נעו בדומה לגורילות ביערות הקדומים של אוסטרליה.,
אויביו העיקריים היו אריות כיס (Thylacoleonidae) . טורפים, על פי מבנה שיניהם. הגדול שבהם – אריה הכיס מהמין Thylacoleo carnifex, הגיע למשקל של 160 ק"ג, בדומה לאריה, והיה בעל לסתות עם עוצמת נשיכה חזקה ביותר. ככל הנראה, הם היו טורפי העל של אוסטרליה, לצד כמה זוחלים גדולים כמו המגלניה (Megalania priscus) ממשפחת הכוחיים. היא הוגדרה ב-1859 בידי חוקר הדינוזאורים ריצ'רד אוון (Richard Owen) ופירוש שמה הוא: "משסע ענקי נודד". פירוש השם של המין הוא: "גברי", עקב כוחה הרב. אורכה נע לפי אומדנים שונים בין 4.5 מטרים לתשעה מטרים – בדרך כלל הייתה המגלניה באורך שישה מטרים, ומשקלה הגיע ל-400 קילוגרם, אומדן המשקל הגדול ביותר הוא 1,360 קילוגרמים, מה שהופך אותה ללטאה היבשתית הגדולה ביותר שחיה מעולם.
כמו כן, חיו כאן עופות קדומים כמו למשל הדרומורניס (Dromornis) שהיה קרוב רחוק של האווזאים הקיימים. עוף זה היה מהגדולים שבעופות שחיו מעולם והגדול ביותר מקבוצת דמויי תרנגול. ההוא הגיע לגובה של מעל 3 מטרים ושקל עד 650 קילוגרם. עם גודל כזה, כמובן שלא היה מסוגל לעוף העוף מוכר בעיקר עקב מקורו הענקי שהזכיר את עופות האימה (Phorusrhacidae) מדרום אמריקה, במראהו וגודלו. ממראה המקור וצורתו הפחוסה נראה שהוא לא היה טורף אלא ניזון יותר מצמחייה קשה ומעלים ענקיים. היה כאן נחש וונאמבי (Wonambi) שהגיע לאורך של 6 מטרים ולמשקל של מעל 100 ק"ג. הנחש היה בעל ראש קטן יחסית שהגביל את גודל טרפו והוא ארב לטרף במסתור במארב והרג אותו בחנק באמצעות שריריו העצומים.
אנשים הקדומים, האבוריג'ינים הכחידו את מרבית מיני הענק של היבשת. ההשמדה נגרמה מציד לבשר או להגנה, גנבת ביצים והפצת מינים לא ילידים כמו הדינגו שהובא על ידי האבוריג"נים , כריתת יערות ושרפות מכוונות. כך נשארה אוסטרליה ללא יונקים ילידים הראויים לביות.
ילידי אוסטרליה, כמו המאורים בניו זילנד, ילידי הוואי, אינם שמחים לשמוע מפי הפליאונטלולגים שאבותיהם השמידו את מרבית בעלי החיים שחיו במקום טרם שהגיעו., כשם שהאמרינידים ("אינדיאנים), ילידי ארצות הברית, אינם אוהבים לשמוע שבני אנסזי (Anasazi) ביראו את היערות של דרום-מערב ארצות הברית, עד כדי השמדתם הגמורה במקומות רבים. בעיניהם זה נשמע כתירוץ גזעני שממציאים הלבנים, להצדקת ניצולם של עמים ילידים. ואכן, יש לבנים באוסטרליה, כמו בארצות הברית, המתקוממים על מדיניות ממשלתם המפצה אותם בכסף ובאדמות. ומשתמשים בטיעון "אבותיהם לא היטיבו לשמור על ארצותיהם ולכן היה נישולם מוצדק". אולם ניהול בר קיימה של משאבי הסביבה היה תמיד עניין קשה., מאז החל ההומו ספיאנס לפתח את מיומנות הציד שלו לפני 50,000 שנה. כמעט כל התיישבות אנושית ביבשת שלא נמצאו בה בני אדם קודם לכן, בין אם באוסטרליה, באמריקות, במדגסקר, בניו זילנד ועוד, לוותה בגל של הכחדות של בעלי חיים גדולים, שהאבולוציה לא פיתחה בהם פחד מפני האדם ולכן היה קל לצוד אותם.
מצד שני, עולה טיעון מודרני, כחלק מגל של "הערצת" האבוריג'ינים, שעם הזמן, הם דווקא פיתחו מנגנון לשימור משאבי הסביבה, כדי להבטיח את קיומם לאורך זמן. כל קבוצה הורכבה מיחידים שהיה להם סל מזון שונה. כך למשל נאסרה אכילת בשר אמו על צעירים בני שבטים מסוימים, עד הגעתם לבגרות. איסורים אלו היו בעלי חשיבות גדולה כמנגנון המגן על משאבי הסביבה ומונע ניצול פרוע שלהם
היונק המבוית הזר, היחידי שאומץ באוסטרליה, היה הכלב, שהובא מאסיה (מן הסתם בסירות אוסטרונזיות), בסביבות שנת 1500 לפני הספירה, ונהיה לדִּינְגּוֹ (Canis lupus dingo). צבעו בדרך כלל צהוב אדמדם ולפעמים שחור מעורב בצהוב. אורכו הממוצע 1.2 מטר מהאף לקצה הזנב, גובהו כ-58 ס"מ ומשקלו הממוצע נע בין 13 ל-20 ק"ג. הילידים האוסטרליים החזיקו דינגו שישמשו להם בני לוויה, כלבי שמירה ואפילו כשמיכות חיות, מה שהוליד את הביטוי "לילה של חמישה כלבים", שפירושו לילה קר מאד. האבוריג'ינים נהגו להצטופף יחד בשנתם על כמה שיותר כלבי דינגו. חוקר אחד ספר שתי נשים וארבעה עשר כלבי דינגו תחת שמיכה אחת. הם היו עוברים ממקום למקום, כשהם מצמידים את הדינגו לגופם. אבל הדינגו לא שימשו להם מזון, כפי ששימשו לפולינזיים ולא שימשו לציד חיות בר, כפי ששימשו לניו גנינאים, אם כי, כשדינגו פרא רדף אחרי חיה, כדי לצוד אותה למאכל עצמו, האבוריג'ינים מיהרו אחריו, כשנביחותיו העזות מנחות אותם בדרכם. בהגיעם לאחר שהדינגו לכד את טרפו, הציידים גירשו אותו ונטלו לעצמם את החיה הניצודה. הדינגו לא התרבו במחנה. איך השיגו האבוריג'ינים את גורי הכלבים? הם היו צדים אותם. היו עוקבים אחר הכלבה האם למאורתה, הורגים אותה בחנית (ואוכלים את בשרה) ולוקחים אתה גורים למחנה[5]. כיום נחשב הדינגו למזיק בקרב החוואים באוסטרליה בשל טריפת כבשים, עיזים ועגלים, ואף על פי שהוא מוגן בחוק, מושמד על ידם במספרים גדולים.
גם עבודת האדמה לא התבססה באוסטרליה, שאיננה רק היבשת היבשה ביותר, אלא גם בעלת האדמות הלא פוריות בעולם. אוסטרליה מתייחדת באקלים: ברוב היבשת משפיע על האקלים, מחזור שנתי לא סדיר, שנקרא "התנודה הדרומית של אל ניניו" (El Niño–Southern Oscillation – ENSO) ולא מחזור העונות השנתי, המוכר ברוב העולם. במשך שנים היו שוררות בצורות קשות וביניהם גשמי זלעפות ושיטפונות. האיכרים המתחילים של אוסטרליה האבוריג'ינית ידעו מחזורים כאילו באוכלוסיות שלהם עצמם. בשנים הטובות הם התיישבו בכפרים, גידלו גידולים והולידו תינוקות ואילו בשנות הבצורת כשהאדמה לא היתה מסוגלת לכלכל רבים, אוכלוסיות שלמות גוועו. בעתות מצוקה, הוי האובריג'ינים מווסתים את גודל האוכלוסייה, על ידי המתה מכוונת של ילודים. המתת תינוקות היתה כורח בלתי נמנע במציאות הקשה של האַבּוֹרִיגִ'ינִים. תינוקות יונקים סיכנו את חיי אימותיהם בזמן מחסור קשה במזון. והגבילו את יכולתן לאסוף מזון לקיומם של הילדים הבוגרים. מסיבה זו, הומת לעתים קרובות, גם אחד מכול זוג תאומים.
אחת התוצאות של התנאים הקשים היא שהאַבּוֹרִיגִ'ינִים כמו האינואיטים סמוך לקוטב הצפוני, או ההופי (Hopi) במדבריות צפון אמריקה-, היו מזניחים את זקניהם, עד שהיו מתים. באופן רגיל, שימשו הזקנים מעין מועצה מנהיגה לקבוצתם. משום שנחשבו ליודעי כול והיה להם ניסיון רב בנושאים מעדיים ורוחנים דתיים גם יחד. הם היו שופטים בסכסוכים. הם קבעו את מועדי הטקסים, פיקחו על טוהר הזיווגים , מנעו נישואי קרובים ועוד. עם זאת, כאשר זקן הגיע לגיל מופלג, או שמחלה מנעה ממנו להמשיך ולנדוד עם קבוצתו, הוא הושאר בלית ברירה במקומו ולעיתים אף הומת בידי בני קבוצתו, כיד להבטיח את טקס הקבורה שלו ואת שחרור נשמתו.
מכשול נוסף לפתח יצור מזון באוסטרליה, היה מיעוט צמחי הבר הראוי לביות. ברשימת הדגנים הפוטנציאליים בעולם, – 56 מיני דגנים, בעלי הגרעינים הגדולים ביותר, רק שנים נמצאים באוסטרליה ואף הם בתחתית הרשימה. לכן אורח החיים ההגיוני לתנאים אלו היו אורח חיים של ציד וליקוט והשקעה מינימלית במחסה וברכוש. כאשר התנאים התדרדרו באזור אחד, עברו האבוריג'ינים, לאזור אחר. התחליף של האבוריג'ינים האוסטרליים ליצור המזון מכונה "כרות ושרוף" (Slash and burn), הם שרפו בכוונה תחילה שטחים נרחבים. השרפות הללו הוציאו ממחבואם בעלי חיים שאפשר היה להרוג. הפכו צמחיה לאדמת גן פתוחה, שניתן לנוע בה בקלות יחסית והשריפות עוררו את גידולם של עשבים חדשים שהקנגורו (חית הציד הראשית שניזונו ממנה) וגם את גידולם של שורשי שרך שהאבוריג'ינים עצמם ניזונו מהם. אולם, בשיטה זו, הקרקע נשארת פוריה במשך זמן מה ולאחר מתחיל היער לחדור אליה ויש צורך לשרוף חלקה אחרת.
בניגוד לטענתו העיקרית של ג'ראלד דיימונד, המובאת בהרחבה בספרו "רובים חיידקים ופלדה", טוען הסופר וההיסטוריון האוסטרלי ג'פרי בלאייניי (Jeffry Blainey ), בספרו "ניצחון הנוודים"[6], כי עד סוף המאה ה-18 היה מזונם של רוב ילידי אוסטרליה מגוון, בריא וחכם ואף רב יותר משל תושבי אירופה. זאת ועוד, המאמץ שהשקיעו האבוריג'נים בהשגת מזונם, היה קטן יותר מהמאמץ שהשקיעו האירופאים בהשגת מזונם. לדברי בלאייני, ישיבת הקבע של האירופאים, הקטינה את יכולתם לעמוד במאמץ קשה. למעשה, טען בלאייני, רמת החיים של נוודי אוסטרליה, היתה גבוה יותר משל מרביתה אירופאים והדבר בא לידי ביטוי בפרקי הזמן הארוכים יחסית שיכול האבוריג'ינים להקדיש למנוחה, לטקסים דתיים ולאירועים חברתיים.
ליקוט המזון הוא צורת ההסתגלות הקדומה ביותר של המין האנושי. מלקטי מזון הם אנשים שאינם מעבדים את הקרקע או מנהלים משק חי. הם מתאימים את אזור מגוריהם למקורות המזון הטבעיים דבר שמתבטא באורח חיים של נדודים, שהינם תנועה מבוקרת בתחומו של מרחב מחייה מוגדר. קבוצות לקטים הן קטנות ובדרך כלל אינן עולות על 100 איש. יש לכך כנראה שתי סיבות; האחת, הצורך שהקבוצה תישאר מתחת לכושר הנשיאה של הקרקע על מנת לא לכלות את משאבים הסביבה. מספר האנשים היכולים למצוא את מחייתם בסביבה מסוימת ותוך ניצול אלמנטים טכנולוגיים כלשהם הוא מוגבל. התנהלותם של חברות לקטים בקבוצות קטנות מבטיחה שהם לא יכלו את המשאבים הסביבתיים שעומדים לרשותם. הסיבה השנייה היא רמה גבוהה של דחיסות חברתית. רמת הדחיסות החברתית מותנית גם בכמות האנשים בקבוצה אך בעיקר בתכיפות וסוג האינטראקציות ביניהם. בחברות של לקטים האינטראקציה בין פרטים באוכלוסייה היא מאוד תכופה ואינטנסיבית וכדי להימנע מסכסוכים העלולים להתגלע במצבים כאלה הם מרבים לנדוד מקבוצה לקבוצה דבר שמבטיח שהקבוצות לא יגדלו יתר על המידה. חברות של ציידים-לקטים מתאפיינות במידה גבוהה יחסית של שוויוניות. הבדלים הסטטוס בחברות כאלה נקבעים על פי מין וגיל ולמרות הבדלים אלו אין החברה מרובדת משום שאין צבירת נכסים וכן אין השלטת מרות של גורם אחד על משנהו.
בניגוד לתזה של ג'ראלד דיימונד, טוען עמיתי אברהם שקד, כי היעדר החקלאות היה פרי מודעת של הילידים. הם אימצו מהספנים המקסארים, רעיונות וכלים שהיה להם צורך בהם ולא אימצו את עיבדו הקרקע, משום שלא היה בו צורך[7]. מדובר בשאלה שעדיין לא התבררה, האם לא היה להם צורך, לא היה רצון או חסר הידע המתאים
האבוריג'ינים מצטיירים במחשבה המערבית כאנשי מדבר, אבל מתברר שהם חיו בעיקר באזורים הלחים והפוריים יחסית של אוסטרליה. האירופאים חיסלו את האבוריג'ינים באזורים המבוקשים ביותר והותירו אותם לחיות באזורים שלא רצו בהם.
באוסטרליה לא התפתחו כלי מתכת, כתב וחברות מרוכבות מבחינה פוליטית. האנתרופולוג הנודע ג'ראלד דיימונד (Jared Diamond) טוען, כי רק בחברות של יצרני מזון; חברות צפופות המתמחות התמחות כלכלית, מתפתחות המצאות מורכבות או "גבוהות". זאת ועוד, היובש, חוסר הפוריות של הקרקע והאקלים הלא צפוי, הגבילו את אוכלוסיית הציידים לקטים לכמה מאות אלפי בני אדם בלבד, לעומת המיליונים שחיו בסין או באמריקה הקדומה. הילודה היא מנגנון חשוב שמווסת את גודל הקבוצות. בחברות כאלו שיעור הילודה הוא נמוך. האימהות מניקות את התינוקות תקופה ארוכה מאוד ובמשך תקופת ההנקה נמנע הביוץ שלהן והן אינן יכולות להיכנס שוב להריון. תהליך זה מבטיח פערים גדולים בין ילד אחד למשנהו..
לכן לדעת דיימונד, היו לאוסטרליה פחות ממציאים פוטנציאליים ופחות חברות שיעשו ניסויים באימוץ חידושים. ילידי אוסטרליה לא היו מאורגנים בחברות הקשורות בקשרי גומלין. מרחבי ישימון הפרידו בין "איים" אקולוגיים פוריים יותר, שבכל אחד מהם חיה במקצת אוכלוסיית היבשת. קשרי הגומלין בין האוכלוסיות הללו, נחלוש בשל המרחק שביניהן. גדולה במיוחד חידת החץ והקשת, שמופיעים בניו גינאה אבל נעדרים באוסטרליה[8].
הסינים, המלאיים והפורטוגלים טוענים להיותם החוקרים הלא־אבוריג'ינים שהיו הראשונים להגיע לחוף הצפוני של אוסטרליה. אולם התיעוד ההיסטורי הקדום ביותר הוא דווקא מההולנדים. הספן והחוקר ההולנדי וילאם ג'נסון (Willem Janszoon, עגן בכף יורק ב-1606. הולנדי נוסף, יארן קרסטנזון (Jan Carstenszoon), חקר את האזור בשנת 1623 וקרא למפרץ על שם פייטר דה קראפנטייר (Pieter de Carpentier) – המושל הכללי של איי הודו המזרחית ההולנדיים באותה עת. אבל טסמן (Abel Tasman) הוא החוקר הבא שהותיר אחריו תיאורים של האזור, לאחר שביקר בו ב־1644. טסמן היה הראשון שתיעד מגע בין האירופאים לבין האבוריג'ינים. אבל הרבה קודם לכן, הזרים הראשונים שקיימו מגע עם האבוריג'ינים בצפון אוסטרליה היו המאקאסארים מהאי סולאווסי שבארכיפלג האינדונזי. המאקאסארים שטו לצפון אוסטרליה בכל עונת גשמים, בסירות שנקראו פראוס (Praus), ככל הנראה החל משלהי המאה ה־17.
ראו באתר זה: דרום סולווסי
מטרתם העיקרית הייתה ככל הנראה להשיג מלפפון ים, שריונות צבים, פנינים וחפצים יקרים נוספים ,שלא היו מצויים בשפע בביתם. את מלפפוני הים ש"קצרו" מכרו לסינים, ששימש אותם להכנת מרקים ולשיקויים שונים. האבוריג'ינים היו מעורבים בקצירת ועיבוד מלפפוני הים, ובאיסוף וסחר של החפצים האחרים. המקסרים השאירו מסורות רבות בצפון מערב אוסטרליה. נם שתלו עצי תמרינדי במחנותיהם שעל החוף והולידו ילדים מנשים אבוריג'יניות. הם לימדו אותם להשתמש בסירות בעלות גזע חלול ולעשן טבק במקטרת. כמה טקסים אבוריגינים הושפעו מהמקסארים.
אין עדויות לכך שהמאקאסארים שהו בחוף של קקדו, אך ישנן עדויות לכך שהם קיימו קשרי תרבות עם האבוריג'ינים שבאזור. בין החפצים שנמצאו בחפירות הארכאולוגיות שנערכו בפארק ניתן למנות את חתיכות בד, שברי הזכוכית והמתכת שככל הנראה הגיעו מהמאקאסארים באופן ישיר, או באמצעות מסחר עקיף עם תושבי חצי האי קובורג. האבוריגי'נים לא למדו לייצר את המוצרים הללו בעצמם
האוסטרלים הלבנים נהגו באבוריג'ינים עוד יותר גרוע מכפי שנהגו המתיישבים האנגלים בילידים במזרח ארצות הברית. האמרינידים היו חקלאים ואף סיפקו למתיישבים האירופאים את המון החיוני לקיומם בטרם אלו הפיקו יבולים מאדמתם. לאחר מכם, היו ה"אינדיאנים" (כפי שכונו בפי האירופאים), רק מתחרים באירופאים ולכן חוסלו או גורשו. ואילו יליד אוסטרליה, שלא עבדו את האדמה, ולפיכך לא יכלו לספק מזון, הם מיד גורשו מאתרי ההתיישבות של הלבנים. ההתיישבות האירופאית צמצמה את מספר הציידים הלקטים האבוריג'ינים בשתי דרכים. האחת היא רציחתם בירי. הטבח האחרון, בו נטבחו 31 אבוריג'ינים, התחרש באליס ספרינגס ב-1928. הדרך האחרת היתה קשורה לחיידקים שהביאו עמם האירופאים, שלמקומיים לא היתה חסינות כלפיהם. המגפות הקטלניות ביותר היו אבעבועות שחורות, שפעת חצבת, טיפוס, אבעבועות רוח, שעלת, שחפת ועגבת. בתוך מאה שנות התיישבות אירופאית באוסטרליה, נמחו כליל 40,00 שנים של מסורת אבוריג'ינית. המטייל פוגש בהם, כעובדים בשמורה, או משוטטים ברחובות קת'רין. נרים כתלושים. לא שייכים.
אחת האטרקציות של השמורה הוא מפל טווין (Twin) , הנופים ממצוק בגובה של 150 מ' לתוך קניון מרשים. במרחק של 10 ק"מ ממנו נמצא מפל ג'ים ג'ים (Jim Jim), הנופל מגובה של 250 מ', אבל הוא מצטמק אחרי חודש יוני. לשני המפלים אפשר להגיע רק ברכב 4X4 . אבל חברות ההשכרה אינן מבטחות את הקטע הזה ואפשר להגיע לכאן רק בסיור מאורגן. הנסיעה אורכת כשעה ו 3/4 לכול כיוון. עוד הליכה של כשעה לראש המפל. כלומר, דורש יום נוסף.
אחת האטרקציות המרשימות של השמורה היא שיט בביצות של נהר הצהוב (Yellow Water Billabong), שיט איטי ומרהיב, במים שקטים, שצבעם כחול שחור, עליהם וסביבם גדלה צמחייה מופלאה, בה שוכנת כמות גדולה מאד של עופות מים. עופות קטנים מהלכים על עלים גדולים. אחרים שחים, או מעופפים. טיול אטרקטיבי אחר הוא שביל מנגארה (Mangara), העובר דרך יער גשם עשיר במטפסים, בהם מתגוררים אלפי עטלפי פירות.
לא הרחק משם נמצא קניון Barramundie ולאורכו כמה בריכות שחייה טבעיות. שם ניתן לעבור במהירות מטמפרטורה הלוהטת בחוץ, למים הקרים מאד.
נסיעה של כ- 4 שעות דרומה מערבה לקתרין (Katherine). זוהי עיר מדברית ומרכז לאוכלוסייה האבורג'ינית של האזור. כעבור כ-50 ק"מ, מגיעים ל -Maguk . משם פונים 10 ק"מ מזרחה, בדרך עפר נוחה. באופן רשמי רק לרכב 4X4. אבל לא יכולנו התאפק. נסענו בזהירות בדרך רבת מהמורות, עד לקניון של גרניט. השביל עובר בין בריכות מים. תענוג להתרחץ. בהמשך – Bukbukluk. נסיעה של 38 ק"מ מערבה. דרך עפר, המיועדת גם למכוניות רגילות. מפל מים, בריכה למרגלותיו. שביל עולה לראש המפל. 10 ק"מ אחר כך, לצד הדרך, מרכז מבקרים קטן. בעונה יוצאים משם סיורים מודרכים.
המשך נסיעה עד צומת Pine Kreek – מקום להצטייד. כמה עצים עם עטלפי פירות ענקיים. באזור נושאות משאיות ענק, הנקראות Road Trains . גוררות עמן כמה עגלות. ניתן לראות את הנהגים,
שדומה ויצאו מתוך סרט קולנוע. רובן גדולי גוף, חלקם מזוקנים. נראים כאילו צמחו מתוך השטח. לא דומים לאבות אבותיהם המהגרים. מעל היישוב הקטן, תצפית (Lookout). עליה קצרה ותלולה לרכב פרטי. מלמעלה, תצפית יפה על אגם.
צומת Mary River Road house- גם שם ניתן לראות את נהגי המשאיות, שכול חייהם עוברים עליהם בדרכי הארוכות, לוגמים בירה.. שם צילמו את קרוקודייל דנדי 1.
מפל Leliyan Edith Falls. מפל קטן הנשפך לבריכה טבעית גדולה. אפשר לרחוץ. סיור של כשעה וחצי – תצפיות. לכול עבר. עוברים על פני צמחיה שנשרפה ומתחדשת במהירות. בריכה מרהיבה.
מומלץ מאד שיט של שעתיים בקניון נימילוק (Nitmiluk) המרהיב בתצורות אבן חול מופלאות. זהו חלק מהפארק הלאומי ניטינילוק שבו 13 ערוצים שחתר הנהר קתרין, שמוצאו בארהם לנד וביניהם מפרידים מצוקים, ואשדות. הנחל מתחתר בשכבות סלע שנראות כוופלים בצבעי לבן-ורוד- כתו- אדום. יש לנחל כמה מקטעים. בין המקטעים הולכים ברגל. בדרך ציורי סלע אבוריג'יניים. מבחינת התאורה, השעות המוצלחות ביותר הן 14:00. השיט של שעה 16:30, הכי נוח מבחינת הטמפרטורות (פחות אור לצילומים). משולב עם ארוחת ערב. מוצלח מאד.
אפשר לבקר במפלי Leliyan Edith Falls ,הנופלים לבריכת שחייה טבעית, מוקפת צמחיה צפופה. חם מאד באזור בחודשים אוקטובר – אפריל.
Leliyan-Edith
לפני העיירה הקטנה Adelide River –. כאן חיים שבטי קונגאראקן (Kungarrakan) והאוורי (Awarai) האבוריגינים. מבין המזכרות שהם מוכרים, הפופולרית ביותר היא הדיג'ירידו (didjeridu), או בקיצור דידג', אותו הם מייצרים מחתיכה אחת של אקליפטוס שטרמיטים ממין שחי רק כאן, רוקנו אותו מתוכן והותירו אותו חלול. המקומיים מנסרים אותן באורך הרצוי להם (משפיע על סולם הצלילים) וצובעים אותו. זהו כלי נשיפה קדום שפותח על ידי, האבוריג'ינים. אף שאין מידע מדויק לגבי גילו, ישנן עדויות שהשימוש בו החל כבר לפני 1,500 שנה, והוא מתואר פעמים רבות ככלי הנשיפה העתיק בעולם[9]. שמו המקורי של כלי הנגינה בשפת ה (Yolngu) הוא "יאדקי", (Yidaki) ו"דידג'רידו" הוא השם שבו הוא מכונה במערב. כלי מנגנים על ידי נשיפה לתוכו והרעדת השפתיים, פעולות שיוצרות רטט בענף ובכך נוצר הצליל. הצליל של הדידג'רידו הוא בעל תו אחד אך יכול להישמע מגוון על ידי הוספת קולות של הנגן עצמו (כגון צעקות), הקטנת האוויר בלחיים או לחלופין ניפוח הלחיים, הזזת הלשון בתוך חלל הפה ועוד. בתרבות האבוריג'ינית העתיקה הכלי שימש לטקסים פולחניים. בדומה לכלי נשיפה אחרים, ביכולתם של נגני דידג'רידו מיומנים לנשוף אוויר מהפה אל תוך הכלי ובו-זמנית לשאוף אוויר מהאף אל הריאות (סירקולציה), וכך לנגן ברציפות ובמקצועיות לפרקי זמן ארוכים.
אנחנו כבר בפארק הלאומי ליצ'פילד (Litchfield National Park) , ששטחו 1,500 קמ"ר ובתחומו נמצא רכס טייבל טופ (Tabletop)., שהוא למעשה רמה רחבת ידיים, שמקצותיה נופלים מפלי מים, לתוך בריכות הנראות מלמעלה כטלאים ירוקים של יער גשם.
מפלים יפים – Robin Falls. גם כאן, העניין המרכזי, מעבר ליפי המפלים, הוא יער מונסון אוסטרלי . תלוליות הטרמיטים הענקיות הפונות מצפון לדרום כדי לצמצם את החשיפה לשמש . כמו כן, האתרים ההיסטוריים המקודשים לאבוריג'ינים. התושבים המקוריים של הפארק, שרבים מהם עדין חיים באזור (Koongurrukun, Mak Mak Marranunggu, Werat and Warray) .
לינה בבטצ'לור (Batchelor) – עיירה חביבה מאד. לנו אצל משפחה במעבה היער.. שכנענו את בעל הגסט האוז בו לנו, להשכיר לנו את הטנדר שלו, במחיר של 100$ אוסטרלי ונסענו בדרך עפר, שעבירה רק לרכב בעל עבירות גבוהה, באזור של יער דליל, שמם ופראי. עד שהגענו לאתר מרהיב שמכונה "העיר האבודה" (The Lost City). למרות שהוא אכן דומה לשרידים בנויים, אלו תצורות טבע טבעיות מאבן חול, המזכירות את קניון ברייס שביוטה, ארצות הברית. היינו לבדנו, בתוף פלא טבע, משוטטים בין העמודים המופלאים, משתוממים מפלאי הבליה. מסניפים את השקט. בסיור הרכוב שילבנו ביקור במפלי פלורנס ( Florence Falls) – המפלים הכפולים שביער הגשם, היורדים לתוך בריכה טבעית (Buley Rockhole) , שבה ניתן לשחות, בהמשך מפל טולמר (Tolmer Falls), שאף הוא נופל משטח צחיח, לבריכת ענק, מוקפת צמחיה מוריקה וצפופה. (סיבוב של 45 דקות). טיול למפלי Tjaynera. המכונים גם "הערוץ החופי" (Sandy Creek). הליכה של כחצי שעה, לכול כיוון. מקום נהדר. בהמשך, שחייה במפלי וואנגי (WangI Falls). בריכה ענקית. שחינו בחשש מה, בגלל השלטים המזהירים מחדירה של תניני שפך הנהר, המוכרים יותר בשם "תניני הים", או בקיצור "סאלטי (Salti).
חזרה בלתי נמנעם לנמל התעופה של דרווין. יקיצה מהחלום
הערות
[1] https://parksaustralia.gov.au/kakadu/do/walks/bardedjilidji-sandstone-walk/
[2] https://www.nationalparks.nsw.gov.au/things-to-do/walking-tracks/rockholes-loop-walking-track
[3] קיפונאים (שם מדעי: Mugiliformes) היא סדרת דגים ממחלקת מקריני סנפיר, בתוכה משפחה יחידה – קיפוניים (Mugilidae). דגים אלה חיים בימים ממוזגים וטרופיים שונים, בעיקר בקרבת החופים וחלקם גם חיים במים מליחים, בהם יש מעט דגים וכמה מהם חיים בנהרות. במשפחה זו יש 80 מינים ב-25 סוגים שונים. רבים מדגים אלה הם דגי מאכל.
[4] ענקיות איים (אנגלית: Island gigantism) היא תופעה ביולוגית שבה גודלם של בעלי חיים שמשתכנים באי מבודד גדל באופן משמעותי לעומת בעלי חיים קרובים אחרים החיים באזור יבשתי.
יונקים טורפים גדולים הם נדירים לרוב באיים, עקב דרישות גדולות שלהם על מנת להתקיים וקשיים בפיזור על פני המים. בהיעדרם, הנישות האקולוגית עבור טורפים גדולים נכבשת על ידי ציפורים או זוחלים, וככל שבעל החיים גדול יותר, סיכוייו להיטרף קטנים.. היות שגודל קטן בדרך כלל מקל על אוכלי עשב לברוח או להסתתר מפני טורפים, הורדת לחץ הטריפה באיים מאפשר להם לגדול. אוכלי עשב קטנים עשויים ליהנות גם מהעדר תחרות מצד סוגים חסרים של אוכלי עשב גדולים יותר. לכן, ענקיות איים היא בדרך כלל מגמה אבולוציונית הנובעת מהסרת מגבלות על גודל בעלי חיים קטנים הקשורים לטריפה או לתחרות. אילוצים אלה יכולים לפעול באופן שונה בהתאם לגודל החיה. עם זאת, למשל, בעוד שאוכלי עשב קטנים עשויים לברוח מטריפה על ידי מסתור, אוכלי עשב אחרים משתמשים בגודלם כדי להרתיע טורפים על ידי הפחדה
[5] מרווין הריס, פרות קדושות וחזירים משוקצים, , מודן, תל אביב, 2001עמ' 159-161
[6] ,'Jeffry Blainey, Triumph of the Nomads: A History of Ancient Australia, Macmillan, South Melbourne, Vic., 1975
[7] אברהם שקד, האבוריג'ינים, זמן החלום, ספריית מפה, עמ' 57
[8] ג'רלד דיימונד, גורלותיהן של חברות אדם, , עם עובד, תל אביב, 2013,
[9] Lynda De Lacey, Australia's Greatest Inventions, p. 14