טיול בארץ הגלעד

 

 

הגלעד הוא חלקו הצפוני של עבר הירדן; בין מואב לגולן.  מרבית המטיילים המגיעים לירדן, ישראלים או זרים, מתמקדים קודם כל בפטרה, הנמצאת בחבל אדום. ישראלים רבים ותרמילאים זרים, משלבים בביקור גם את ואדי ראם, אף הוא באדום. בשנים האחרונות נוהרים מיטיבי לכת, במספר גדל והולך, לקניונים שבחבל מואב, בעיקר הארנון, זרד וואדי אבן חמאד. רק מעטים ממשיכים צפונה לעמאן, אל ארץ הגלעד, שמבחינות רבות, קשורה יותר לגליל התחתון מאשר למואב שמדרום לה.

 

הגלעד הוא כינויו של חבל ארץ בארץ ישראל המזרחית, בשטח המהווה כיום חלק מממלכת ירדן. שם המקום נקשר למילה הערבית ג'לעד שמשמעותו גס, קשה, ייתכן על שום אופיו ההררי.

הגלעד מיושב ברובו בדואים נודדים ורועי צאן. במחוז הצפוני המקום הידוע ביותר הוא הכפר הצ'רקסי: ג'רש, היא גרש העתיקה שאלכסנדר ינאי ביצר אותה. גרש היתה עיר משגשגת בימי שלטון רומי בארץ, ובימי הביניים היתה העיר הראשית בגלעד. בצפון הגלעד שוכנת העיר ארביד, העיר השנייה בגודלה בממלכת ירדן.

הגלעד מזוהה בתנ"ך כאזור גיאוגרפי המשתרע ממזרח לנהר הירדן, אשר גבולו הצפוני הוא קו הכנרת וגבולו הדרומי אזור ים המלח. לפי הגדרת המקרא מצפון לגלעד מצוי אזור הבשן, ומדרום לו המישור (או הרי מואב). הגלעד נחלק לאזור צפוני ודרומי: מצפון לנחל יבוק הרי עג'לון, ומדרום ליבוק הרי סלט ועמון. בגלעד כמות משקעים של 500-600 מ"מ בשנה. בחלקו הצפוני מצויה רמת אירביד שבין הרי עג'לון לירמוך, והיא מהווה מקום מתאים לחקלאות. הדבר הביא אותה להיות המקום המיושב ביותר באזור ובה יושבת העיר השנייה בגודלה בירדן, אירביד. הרי הגלעד תלולים ומצויים בהם מקווי מים רבים. באזור נמצאים פוספטים המהווים משאב חשוב לירדן. בהרי גלעד הדרומיים, הידוע בשם "בלקה",  מצויה בירתה של ירדן, עמאן.

ארץ הגלעד היתה ארץ מרעה טוב – "ארץ מקנה" (במדבר לב, ד) ויערות. אך בייחוד נתפרסמה בשיחי הבושם היקר – צרי הגלעד – שהיה נמכר בשוקי מצרים (בראשית לז, כה) כסם מרפא. ירמיהו קורא על מפלת פרעה נכו: "עלי גלעד וקחי צרי, בתולת בת מצרים…" (מו, יא). גם ביחס לצרות עמו ישראל שואל הנביא: "הצרי אין בגלעד, אם רופא אין שם, כי מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי?" (שם ח, כב).

הגלעד הוא נחלת בני גד ובני ראובן (במדבר לב, כט). נזכרת גם בשם "גלעד" סתם. חבל הררי במרכז עבר הירדן המזרחי, בין הירמוך בצפון והארנון בדרום.

 

יש שהמקרא מכנה בשם "ארץ הגלעד" את כל עבר הירדן המזרחית, נחלת שנים וחצי השבטים שנחלו במזרח הירדן. כך, למשל, ביהושע (כב,ט): "וישובו וילכו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה מאת בני ישראל משילה אשר בארץ כנען ללכת אל ארץ הגלעד, אל ארץ אחוזתם…", וגם להלן (יהושע כב, טו): "ויבאו אל בני ראובן ואל בני גד ואל חצי שבט מנשה אל ארץ הגלעד.." וכן בשמואל ב' יז, כו ועוד.

בדברים (ג' יב-יג) נאמר: "…מערוער אשר על נחל ארנון וחצי הר הגלעד ועריו נתתי לראובני ולגד. ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה…". על סמך פסוק זה מסיקים חוקרי הארץ, כי היבוק מחלק את הגלעד לשנים: לגלעד הצפוני, נחלת מנשה, ולגלעד הדרומי, נחלת בני גד ובני ראובן. החלק הדרומי היה זמן רב מעין מדינה מיוחדת, שהתנהלה ע"י מועצת עם בשם: "זקני גלעד" (שופטים יא), ורק בצר להם, בראשית המלכת שאול, קראו אנשיה לאחיהם בעבר הירדן מערבה להצילם מידי בני עמון (שמואל א' יא).

תושבי הגלעד החשובים היו את יאיר הגלעדי, ששפט את ישראל 22 שנה (שופטים י, ג); יפתח הגלעדי שהכה את בני עמון והכניעם, ואף שפט את ישראל שנים אחדות (שם יא, לב-לג; יב, ז). בימי המלוכה מצא בה מחסה איש בושת בן שאול, שאבנר המליכהו אל הגלעד (שמואל ב' ב, ח, ט). גם דוד ברח מפני אבשלום לגלעד. ממנה יצא ברזילי הגלעדי ידידו הנאמן של דוד בעת צרה (שם יז, כד, כז). גם הנביא הקנאי, אליהו התשבי שקשר מלחמה על עובדי הבעל, היה מתושבי גלעד (מלכים א' יז, א).

בימי יהוא הכה חזאל מלך ארם את כל ארץ הגלעד (מלכים ב' י, לב-לג), ובשנת 732 לפני הספירה הנוצרית, בימי פקח בן רמליהו, כבש תגלת פלאסר הג' את הגלעד, וסבורים שהפך אותה לפחוה אשורית. ואולם בכל אלה לא נתבטל הישוב הישראלי בגלעד, ובימי שיבת ציון נמצאו בין שבי הגולה כהנים שהתייחסו על בית ברזילי הגלעדי (עזרא ב, סא; נחמיה ז, סג). גם בימי החשמונאים היו יהודים בארץ הגלעד, ויהודה המכבי הלך שמה לחלצם מידי צריהם (מקבים א, ה, ט, יח ואילך), בראשית המאה האחרונה לפני הספירה הנוצרית, יצא אלכסנדר ינאי למסע מלחמות בגלעד, כבש את עריה וסיפחן לממלכתו.

בביקורו של לורנס אוליפנט בארץ ישראל ב-1879, העלה את הרעיון כי היהודים אשר יעלו ארצה יתיישבו באזור הגלעד, רעיון אשר גם הביא בספרו "ארץ הגלעד". הרעיון נדחה על ידי הטורקים.

דוד בן-גוריון האמין בעתיד ההתיישבות היהודית העבר הירדן ובגלעד בפרט, בכותבו: "רוב מניינו ורוב בניינו של היישוב בעבר בירדן, בייחוד בגלעד, היה יהודי גם בימי שלטון רומא, וגם לאחר החורבן לא נשבת משם היישוב העברי. ואין כל ספק שהתאחזו היהודים בארץ מולדתם הראשונה – כי פה, בעבר הירדן נולדה האומה העברית – תחיה ותפרה שוב את ארצות גלעד ובשן, וגבול המדבר הנוכחי יעתק ויוסג עם ריוי היישוב והרחבת התרבות מזרחה, ותחומי עבר הירדן יתרחבו ויתפשטו על חשבון השממה וערבת המדבר". (גילוי דעת "פועלי ציון", 1920).

עבר הירדן המזרחי ובכללו הגלעד נכללו בכתב המנדט על ארץ ישראל כחלק מהמדינה היהודית העתידית. ב-1922,  הוצא האזור מהתוכנית על ידי "הספר הלבן של צ'רצ'יל". למרות זאת, קיימה הסוכנות היהודית בשנות ה – 30 משא ומתן על רכישת אדמות בגלעד. ‏

הציונות הרוויזיוניסטית האמינה בחזון ההתיישבות היהודית גם בעבר הירדן. מנחם בגין, בנאומו ביום הקמת המדינה הזכיר חזון זה:  "על כן נשא נישא בגאון את חזון הגאולה השלמה, את חזון המולדת המשוחררת תחת הדגל העברי…. עוד הנף יניפו חיילי ישראל את דגלנו על מגדל דוד; עוד חרוש תחרוש מחרשתנו את שדות הגלעד".

אתרים חשובים

בירת ירדן. שוכנת על מספר גבעות בגובה של  750 מ' מעל פני הים.  העיר הגדולה והחשובה במדינה. מקום מושבם של ארמון המלך, הפרלמנט, משרדי הממשלה ומוסדות החינוך. עמאן המוכרת בישראל כרבת עמון, מוזכרת במקרא בקשר למיטתו של עוג מלך הבשן, ולימים כבירת העמונים.  סיפור כיבושה של רבת עמון בידי דוד, קשור גם לחטאו של דוד בפרשת בת שבע ואוריה החיתי ולדימוי של "כבשת הרש".  בתקופה ההלניסטית הקים כאן תלמי פילדפוס, עיר חשובה בשם פילדלפיה, ממנה שרדו התיאטרון המפורסם ומספר שרידים נוספים.  עמאן איננה נחשבת לעיר מסעירה, אם כי עבור ישראלים יש בביקור בה אלמנט מרגש.  זוהי עיר סואנת אם כי מרווחת למדי (למעט המרכז המסחרי), נקייה להפליא ופרושה על פני שטח עצום.  חזותן של הווילות המפוארות, לבושם של מרבית התושבים, שליטתם באנגלית, מרכזי הקניות, המסעדות והמכוניות יוצרים רושם של עיר מערבית, אם מתעלמים ממחנות הפליטים המקיפים אותה.

עיר שדה נעימה הנמצאת  30 ק"מ מצפונית מערבית לעמאן.  סאלט היתה הבירה המנהלית של עבר הירדן העות'מאנית.  שמה בא מהשם היוני "סלטוס" שפירושו יער.  מהיערות העבותים שכיסו את האזור לא נשאר הרבה.  הצמחייה היחידה היא כרמי ענבים ששמם יצא לתהילה במרחבי המזרח כולו. כיום זו בירת מחוז בָּלָקָה. שנופו אבני בזלת שחורות ואבני גיר לבנות, מעורבות זו בזו.

העיר שוכנת בגובה של כ-800 מ' מעל פני הים, על מדרונו של הר, ומזכירה בצורתה תיאטרון ענק. אין בעיר אתרי תיירות.  ייחודה בחזותה העות'מאנית.  החצרות הקטנות הבתים התורכיים והשוק משמרים את האווירה של פעם.  

 

ארמון עתיק הנמצא סמוך לכפר הצ'רקסי ואדי א-סיר, הנמצא כ- 13 ק"מ מערבית לעמאן. משמעות שמו: "מערות הנסיך".  זהו ארמון הלניסטי מרשים, בגובה של בנין בן שלש קומות, הבנוי מאבני ענק ומעוטר בתבליטים יפהפיים. הארמון שנבנה במאה ה- 2 לפנה"ס על ידי הורקנוס מבית טוביה רב ההשפעה, נקרא בפי תושבי האזור גם "קצר אל עבד" (מילולית: "ארמון העבד", על שום כינויו של טוביה "העבד העמוני").  מבנה זה שוחזר במשך מספר שנים על ידי ארכיאולוג צרפתי והתוצאה היא מונומנט מרשים.  מימין לדרך היורדת לארמון, נראות מערות חצובות בסלע וסמוך לפתחן חקוק השם "טוביה", בכתב עברי עתיק.  מיטיבי לכת יוכלו לרדת מואדי סיר רגלית, דרך גיא ירוק ומעובד בצפיפות, מהלך עשרה ק"מ עד לארמון.

 

נאת המדבר אל אזרק (מילולית: "הכחולה") נמצאת  80 ק"מ מזרחית לעמאן.  על צומת דרכים שבין עמאן לעיראק ולערב הסעודית.  זהו המקום היחידי במדבר המזרחי שלו מקור מים משלו.  הקרקע פורייה והיתה מכוסה בביצות, ששימשו כנקודת מנוחה חשובה לציפורים הנודדות בין אירופה וערבות אסיה לאפריקה. בעבר הרחוק פקדו את המקום צבאים, דובים, יעלים וברדלסים,  אך הצייד חיסל את רובם.  בשנים האחרונות סבל המעיין מעודף שאיבה ומהביצות המרשימות נותרו כמה אגמים קטנטנים.  אוכלוסיית העופות נתדלדלה וחלקן עבר לעמק החולה ולבריכות הדגים שבו.  מדרום מערב לנווה נמצאת שמורת חי בר שאומרי, אליה הובאו צבאים, ראמים ויענים.

 

בכפר הדרוזי שמצפון לנווה נמצא קצר אל אזרק.  המבצר הבנוי מאבן בזלת, נבנה כנראה על ידי הקיסר הרומי ספטימוס סוורוס (193-211 לספירה), הורחב ונבנה מחדש במרוצת הדורות. לורנס איש ערב קבע במקום את מפקדתו בחורף הקשה של  1917/8 ומכאן תכננן את המתקפה על דמשק. לינה –  Hunter Hotelסמוך למצודה. מיקום יפה. לא זול.

 

"לולאה" של מצודות הנמצאות בין עמאן לאזרק שממזרחה. טירות אלו, שמרביתן נבנו בידי בית אומייה בתקופה הערבית הקדומה הן כמעט העניין היחידי שיש במדבר שמדרום מזרח לעמאן. ראשיתן בתקופה הרומית והן יושבות על הדרכים העתיקות שהובילו אל נאת המדבר אל אזרק.

ייתכן שתפקידן היה חיזוק הקשר בין השליטים האומיים לבין נתיניהם הבדווים ואולי גם מקום מפלט מהמגיפות שפשו בערים.  סביר להניח ששימשו בעיקר כמקום נופש, התבודדות וצייד, לשליטים אלו שבירתם דמשק.  במקומות מבודדים אלו יכלו לבלות באופן שלא הולם בדיוק את הכתוב בקוראן. ניתן לצאת לסיור "לולאה" מעמאן ולהספיק את כל המצודות ביום אחד.  קצר עמרה היא טירה קטנה ובה ציורי קיר יפהפיים. קצר אל-ח'רג'אנה היא טירה גדולה הרבה יותר היא מוקפת חומות המעניקות לה אופי של מבצר. קצר חמאם א–זרקא היא טירת מרחצאות, המזכירה בגודלה ובתפקידה את קצר עמרה. קצר אל מושטה (מילולית: מעון החורף) הוא הגדול מכולם ובנייתו לא הושלמה מעולם

 

אתר ארכיאולוגי מרשים הנמצא חמישים ק"מ צפונית לעמאן. גרש המקראית או גרסה ההלניסטית -רומית, נחשבת לאחד האתרים הקלאסיים השמורים בעולם.  העיר ידועה במקדשי זאוס וארטמיס המושלמים כמעט, ברחוב העמודים הראשי, בשעריה, בתאטראותיה ובעיקר בכיכר הסגלגלה המיוחדת רק לה.  דוגמא נפלאה לפאר של התקופה הרומית. בכנסייה חסרת שם, מצפון לכנסיית גסיוס ויוחנן, נתגלו שרידי בית כנסת קדום וביניהם רצפת מוזאיקה.

המקום התגלה כבר בשנת 1806 והנוסעים הראשונים מתארים בהתפעלות את הממצאים המרהיבים.  בשנת 1876 התיישבו פליטים צ'רקסים בחלקה המזרחי של העיר, באזור המגורים שלה וזמן קצר אחריהם, הגיעו למקום פליטים צֶ'צֶ'נים, אף הם מוסלמים מן הקווקז. למרבית המזל, חלקה המערבי, המונומנטאלי, לא נפגע. סמוך לעיר, מדרום מערב לה, נמצא הפארק הלאומי דיבין. זהו אזור של חורש טבעי, היפה במיוחד בפריחת האביב.

 

 

זהו אתר ארכיאולוגי השוכן בשוליו המזרחיים של עמק הירדן, בקרבת הכפר אל–מאשאריעה. נקודת המוצא היא הכפר דייר עלא (הנמצא  35 ק"מ מצפון לשונה הדרומית), שיש הגורסים כי הוא סוכות המקראית.  פלה נמצאת במרחק  30 ק"מ צפונית לדייר עלא. במקום נמצא רצף יישובי מתקופת האבן ועד לתקופה הממלוכית.  העיר הגיעה לשיא כוחה בתקופה ההלניסטית והיתה חלק ממה שכונה לימים "ערי הדֶקָפוליס" (מילולית: עשר הערים).  מהעיר ששמה ניתן לה על שם עיר הולדתו של אלכסנדר מוקדון לא נשאר הרבה. הנוף הנשקף ממנה מצדיק את הביקור. אפשר לצאת מפלה לביקור בתעלת הע'ור, המכונה "תעלת המלך עבדאללה". זהו פרויקט ההשקיה הירדני המשקה במי הירמוך את צדו המזרחי של עמק הירדן והפך אותו לגן פורח. במקום .Rest house

 

 

מצודה מרשימה השוכנת 2 ק"מ ממערב לעג'לון, על גבעה רמה המתנשאת לגובה של  1,023מ' מעל פני הים ונראית ממקומות רבים בגליל. משמעות שמה: 'מבצר הפרבר'. זוהי מצודה שנבנתה במאה ה- 12 על ידי אחיינו של צלאח א-דין והורחבה במשך השנים, כהגנה בפני הצלבנים. תשובה איוּבית למבצר בלואר (כוכב הירדן) שבגליל התחתון. המצודה שמורה היטב ונשקפת ממנה תצפית נהדרת.

 

 10. אום קייס (גדרה).

אתר ארכיאולוגי ונקודת תצפית הנמצאים ב"פינה" של ירדן, מעל עמק הירדן ומול הגולן, במרחק  30 ק"מ מצפון מערב לאירביד. זוהי גדרה (גדר) העתיקה, שהיתה החשובה בערים ההלניסטיות שבעבר הירדן המזרחי (המכונות בטעות "דקפוליס"). הסיפור הידוע הוא על ישו, שהוציא רוחות רעות מגופם של גבר ואשה ושילח אותם לעדר חזירים, שהטביע את עצמו בכינרת. מבין השרידים שנחפרו, הם רחוב עמודים ותיאטרון בנויים בזלת ומספר מערות קבורה. האטרקציה העיקרית היא מיקומה של העיר מעל הירמוך, בגובה של  364 מ' מעל פני הים ו- 576 מ' מעל הכינרת והנוף המרשים של הגליל ובקעת כנרות הנשקפים ממנה. במקום .Rest house

מרחצאות אל חמה נמצאים במרחק מספר ק"מ מאום קייס, במורד הגבעה בכיוון קניונו של הירמוך. המרחצאות ספרטניים משהו ולא נקיים, אך יש משהו נעים בפשטות ובשקט של המקום. ליד המרחצאות פונדק ובו מסעדה ומספר חדרים.