גילי חסקין
כתב: גילי חסקין
לטיולי פריחה נוספים, ראו באתר זה: אל פריחת אדמונית החורש; אל פריחת האירוס הנצרתי ; האירוס ההדור; אל פריחת השושן הצחור בכרמל; אל פריחת הכלניות; אל פריחת גביעונית הלבנון; אל פריחת הרקפות; לפריחת הנרקיסים בנחל דימונה.
טיולי הפרחים שלי הם לא תמיד מתוכננים. הפעם היה זה ווטסאפ טורדני ששלח ידידי רודולף מטיול בנחל משגב, לא רחוק מביתם שבעמוקה, בו שמו דגש על פריחת הצבעונים. הפרחים שופעי הקסם, ריצדו על המסך בצבעם האדום. פרחים אלו שובים את לבי בכול מקום בו אני נתקל בהם.
באירן, חוגגים מאז ראשית האלף הראשון לפני הספירה את הנרווז (Nowruz), חג האביב, ובו מתקשטים החוגגים בפרחי צבעונים[1].
ראו באתר זה: חגי האביב.
ברחבי הולנד נערכים באביב פסטיבלי צבעוניים ססגוניים.
ראו באתר זה: תופעת הקרנבלים בעולם.
הצבעוני הוא גם סמל לא רשמי של הולנד.
נחל השומר
קשה היה להתאפק מול יופיים של הצבעונים. נסעתי, עם אורית אלדר מעמוקה, כמדריכה פרטית.
במרחק של חצי ק"מ מצפון לכפר גלעדי מסתעפת מכביש מס' 90 (מקרית שמונה למטולה), דרך שכיוונה מערב. זוהי דרך המחצבות של קיבוץ כפר גלעדי, שלאורכה הוצבו פסלים סביבתיים, כדי להפחית מהכיעור שגרמו המחצבות. לאחר נסיעה של כ-400 מטר מגיעים לרחבה קטנה ליד שער. ממערב לדרך מטפס שביל טרשי, לא מסומן המוביל אל חורבת ניחה ובה שרידים מהתקופה הביזנטית. עלינו בשביל תלול למדי, על המדרון הצפוני של הגבעה, הגולש אל נחל השומר. שמו של הנחל ניתן לו לזכר חברי ארגון 'השומר', שב-1916 הקימו את הקיבוץ הסמוך – כפר גלעדי[2]. שמו הערבי של הנחל הוא ואדי א-נימר (נחל הנמר) ומקורו בנמרים שחיו באזור עד אמצע המאה ה-20[3]. בראש הנחל מצא נוח נפתולסקי, איש חצר כנרת ומראשוני הבוטנאים בארץ, בשנת 1927, את הצמח הנדיר בקיה קפריסאית.
כבר בתחילת הטיפוס ראינו שפע של פרחי בר שצמחו בין הטרשים. ראינו נוריות לרוב, מעט כלניות, פרחים מרשימים של הרדופנין הציצית והרבה נקודות זוהרות בוורוד של פשתה שעירה. במורדות הצפוניים של נחל השומר, בשקעים קטנים שבין הטרשים, גדלים צבעונים יפים, בולטים בצבעם האדום, שנסוך בו גוון כתום. ככל שמטפסים במעלה הנחל, נפרסים לעיני המטייל, פיסות רחבות יותר של עמק החולה וההרים העוטרים אותו.
ניתן לשלב טיול קצר זה בטיולים באזור.
טיול באצבע הגליל; סיור בעקבות אירועי תל חי. טיול בעקבות 'השומר' באצבע הגליל.
בסוג צבעוני כמאה מינים. הצבעוני הוא הפרח הלאומי של איראן ושל טורקיה, הוא מופיע בצורה בולטת באמנות העממית של שתי מדינות אלה.
צבעוני ההרים
צבעוני ההרים צבעוני ההרים (שם מדעי: Tulipa agenensis), הנקרא בערבית 'טוּליפּ עֵין אל-שַמס', הוא צמח בעל פרחים אדומים גדולים ממשפחת השושניים ונחשב לאחד הפרחים ההדורים של ישראל. צבעוני בר גדלים בעולם, בעיקר במערב אסיה.
זהו פרח מרשים בפריחתו. צבעו האדום עז והצורה המעודנת של הפרח – בין בהיותו סגור ובין בהיותו פתוח – קנו לו חסידים רבים. בגן הילדים שרנו את " מִי לֹא יַכִּיר אוֹתָנוּ פִּרְחֵי הַצִּבְעוֹנִים?", שכתב לוין קפניס, על בסיס לחן של פרנץ שוברט (Franz Schubert). בתנועת הנוער שרנו את " צִבְעוֹנִים, אַחַי הַצִבְעוֹנִים ". שיר לא ברור [לי] לגמרי, שנכתב על ידי מחבר לא ידוע ולחנו רוסי, כמיטב השירים היפים של פעם.
בחודשי הקיץ מצויים הצבעונים בתרדמה. לאחר פריחה של פרחים בהירים כמו כרכום ונרקיס, מתחיל "לבעור" גל הפריחה האדום. בתחילת חודש דצמבר, לעתים אפילו בסוף נובמבר, פורחת הכלנית הראשונה. הסנונית של הפרחים האדומים.
ראו באתר זה: טיול אל פריחת הכלניות.
באמצע ינואר, כחודש לאחר שיא פריחת הכלניות, פורחים הצבעונים. לפעמים יש חפיפה במועדי פריחתם. כפי שמתנסח חוקר הטבע עזי פז: "המאסף של אלה פוגש את חיל החלוץ של אלה"[4]. מעתה ועד חודש מאי, יתחיל גל הפריחה האדום, של הכלנית, הצבעוני, הנורית, הדמומית והפרג, המתחרים על תשומת לבן והאבקת של החיפושיות. לעתים רבות, פורחים הצבעונים, באותו מקום, בו פרחו קודם לכן הכלניות. כך למשל בשְׁמוּרתַ אַלּוֹן שבפאתי פרדס חנה[5] ובגלבוע[6]. אך בשעה שהכלניות מקפידות לצמוח בשטחים שטופי שמש, הצבעונים גדלים יפה, גם בצילם של העצים[7]. בניגוד לכלניות, הפורחות בטרשים, אך מעדיפות שטחים פתוחים, בית הגידול של הצבעוני, הוא בעיקר חגווי סלע. צבעוני ההרים, מקדים לפרוח בגלבוע ומאחר בגליל העליון. שם ניתן לראותו פורח אפילו בתחילת אפריל.
תפוצתו של המין נרחבת ומשתרעת באזור הממוזג הצפוני של העולם הישן (תפוצה פלאו-ארקטית). תפוצתו של הצבעוני כתמית, יש מקומות שהוא מופיע בהם במפוזר, באחרים הוא מופיע במרבדים דלילים. רבים המקומות הנראים מתאימים, שלא גדל בהם צבעוני כלשהו בטווח של קילומטרים רבים
צבעוני ההרים ניכר בקלות משאר פרחי "הגל האדום". אין הוא פתוח לרווחה כצלחת, כמו הכלנית או הנורית, אלא דומה לגביע, או כובע הפוך. שמו המדעי tulipe או שמו העממי טוליפאן התגלגל מהמילה הטורקית "טורבן", שהוא שיבוש של המילה הפרסית "דולבאנד" (tülbend), שמשמעה כובע או מצנפת. הצבעוני נבדל משאר האדומים בכך שלו ששה עלי עטיף (ולהם חמישה). הצמח מוגן ואסורה כל פגיעה בו[8].
הצבעוני הוא גאופיט (צמח בעל איבר אגירה תת קרקעי – פקעת או בצל- שעליו מצויים ניצני התחדשות). לצמח בצל חד-שנתי החודר לעומק של ארבעים ס"מ. הבצל עטוף בגלד יחיד, והוא מוקף בקליפות כתומות–חומות יבשות, שעירות מבפנים. בכל שנה מועבר, עם התחדשות הצמיחה, חומר הזנה מהבצל לניצן, לשם התפתחות עלים ועמוד תפרחת. הבצל הישן מתרוקן, ובמקומו נוצר בצל חדש. הצבעוני הוא צמח חד-פסיגי[9]. הצמח הצעיר בוקע בעלה אחד. הצמח הבוגר, בן שלוש שנים ומעלה, נובט בחורף בשלושה עלים מסולסלים וגלוניים, המשתרעים בדרך כלל על הקרקע. בחורף עולה מבניהם גבעול הפריחה[10]. כגיאופיטים רבים הפורחים באביב, צריך הבצל להיחשף למנת קור מספקת על-מנת שיפרח. בתרבות אפשר להקדים את פריחת הצבעוני, על-ידי קירור הבצל לפני השתילה.
הזרעים של צבעוני ההרים שומרים על חיותם כשנה ונובטים בחורף שלאחר הפריחה. מכל זרע יוצאת פקעת אחת עטופה בגלדים. בשנה השלישית או הרביעית לקליטה בקרקע, מפתחת הפקעת שלושה עלים וגבעול פריחה אחד. הפקעת מתכלה בחורף ובאביב ומתוך קליפת הבצל נוצרת פקעת חדשה[11].
אורך עלי העטיף של צבעוני ההרים הוא עד שנים עשר ס"מ. עלים אלו ירוקים בעוד הפרח סגור והולכים ומאדימים תוך כדי התפתחותו. צבע עלי הכותרת הוא אדום עז, שנמסך בו גוון של כתום ובבסיסם החיצוני כתם צהוב. בתוך הפרח, בולטים האבקנים על מצע בצבע שחור בצורת כוכב או מגן דוד, בעל ששה חודים שחורים. לעיתים מוקף הכתם השחור בשוליים לבנים או צהובים.
הפרח חסר צוף וריח, אך שופע אבקה רבה. מבקרים בו חרקים, בעיקר חיפושיות, הנמשכות לצבע האדום, והן גם המאביקות. ולעתים קרובות ניתן לראות אותן עוסקות במלאכתן במרכז הפרח. פרחי הצבעוני נפתחים בשעות הבוקר ונסגרים לעת ערב. כך במשך ארבעה עד ששה ימים בלבד. לעיתים ימצאו החיפושיות בפרח שנסגר מקום ללינת הלילה "כאורח שנטה ללון"[12].
הפרי – הֶלְקֵט (פרי יבש המשמש מעין קופסה המכילה את הזרעים). ההלקט מורכב משלוש שחלות הצמודות טרם ההבשלה ונפתח כאשר הפרי מבשיל. כאשר ההלקט מבשיל, השחלות המופרדות בתוכו נקראות קְשָׂווֹת (ביחיד קַשְׂוָה), וכל אחת מהן מכילה זרע אחד או יותר.
הזרעים שטוחים ונפוצים ברוח. הזרעים של צבעוני ההרים שומרים על חיותם כשנה ונובטים בחורף שלאחר הפריחה. מכל זרע יוצאת פקעת אחת עטופה בגלדים. בשנה השלישית או הרביעית לקליטה בקרקע, מפתחת הפקעת שלושה עלים וגבעול פריחה אחד. הפקעת מתכלה בחורף ובאביב ומתוך קליפת הבצל נוצרת פקעת חדשה. הריבוי של צבעוני ההרים מיני וגם וגטטיבי – ריבוי על ידי חלוקת הפקעות.
תפוצתו של צבעוני ההרים היא מזרח תיכונית, ובארץ היא משתרעת באזורי ההרים והגבעות הים תיכוניים. מקומות הריכוז העיקריים של מין זה הם בגוש הרי מירון, הכרמל, הגלבוע והרי יהודה. שם הוא מגיע לשיא יופיו. אחד האתרים המומלצים ביותר לצפייה בצבעוני ההרים ,הוא פארק עצמאות ארצות הברית, אשר משתרע על פני כ-4,000 דונם במדרונות המערביים של הרי ירושלים, היורדים מאזור בר גיורא לכיוון בית שמש[13].
מיני צבעונים
בארץ ישראל גדלים ארבעה מינים של צבעונים: צבעוני ההרים וצבעוני המדבר האדומים ופחות מוכרים הם צבעוני ססגוני וצבעוני החרמון, שצבע פרחיהם לבן-ורוד-צהוב.
לצבעוני ההרים תת-מין – צבעוני השרון (Tulipa agenensis subsp. sharonensis), הפורח באדמות הקלות של מישור החוף[14].הוא נבדל ממנו בכך שפרחיו קטנים יותר ועליו מסולסלים. יש הגורסים כי זוהי "חבצלת השרון" המוזכרת בשיר השירים: " אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים" (שם, ב' 1). ניתן לפגוש אותו בחולות מישור החוף ובגבעות הכורכר עד הנגב, ובפרט ביער קדימה ובשמורת אלון ליד פרדס חנה – אך אחד האתרים עם הפריחה המרהיבה ביותר היא שמורת חוף הבונים.
את צבעוני המדבר (Tulipa systola) ניתן למצוא בנגב, ורבים מחשיבים אותו כתת-מין של צבעוני ההרים. גון הפרח אדום כהה במיוחד, שלא נמסך בו כתום כמו בצבעוני ההרים, ולפעמים אין פס צהוב סביב הכתם השחור שבבסיס עלה-הכותרת[15]. פרחיו גדולים כמו אלו של צבעוני ההרים. עליו מסולסלים כמו עליו של צבעוני השרון. את צבעוני המדבר ניתן לפגוש בנגב הצפוני (יער להב), הר הנגב, מדבר יהודה, אזור מכתש רמון ובנחל צין עליון.
הצבעוני הססגוני (Tulipa polychroma); בערבית: טוּליפּ סַחְרַאוִי, הוא מין נדיר במיוחד של הצבעוני. זהו פרח פעמוני, גונו ורוד–לבנבן עד סגול, לועו צהוב עז. הגוון הסגול נעשה מרוכז יותר כלפי שולי עלה העטיף, וכן בצידו החיצוני של עלה העטיף החיצוני. הפרח מדיף ריח נעים, ובאים אליו חרקים שוחרי אבקה. צבעוני ססגוני גדל במישורים סלעיים במדבר רם, שבעבר הירדן, מעל 800 מ': בהר הנגב, באדום ובדרום סיני. הוא אינו גדל במקומות אחרים.
צבעוני החרמון (Tulipa lownei), בערבית: קרן אלג'זאל ג'בל אלשיך. פורח במאי–יוני, כשלושה שבועות אחרי שנחשף משלג. צבע הפרח ורוד ענוג ומרכזו צהוב. שלושת עלי העטיף הפנימיים רחבים מן החיצוניים. הצבע הורוד מחולק בתוך עלה-הכותרת באורח משתנה בהדרגה: לרוב גון השוליים עז יותר, ולאורך העלה ערוכים פסים כהים ובהירים לסירוגין בדמות מניפה. הצד האחורי של עלי העטיף החיצוניים ירוק. המעבר בין הצבע הוורוד לצבע הצהוב במרכז הפרח הוא בקו משונשן, לא חד ממש. הפרח פתוח בהדרו במשך שעות ספורות בלבד, לרוב בשעות אחרי-הצהריים המאוחרות, החל בשעה 16.00, לפעמים גם בשעות אחרות. בערב הוא נסגר, וכשהוא נפתח למחרת כבר אין הוא בשיאו, ושחלתו התפוחה מעידה על כך שהוא כבר מילא את ייעודו והואבק.
תירבות הצבעונים
מוצאו של הצבעוני התרבותי במזרח התיכון (אירן, כנראה), וטופחו ממנו הצבעונים התרבותיים המוכרים כל כך. אגדה פרסית מן המאה השישית, המזכירה באופייה את "רומיאו ויוליה", מספרת שצבעו האדום של הפרח בא לו מדמו של הנסיך פרח'אד (Farhad), שהרג את עצמו, לאחר ששמע (דבר שקר), שאהובתו מתה[16].
החלו ל"תרבת" את הצבעונים כבר במאה העשירית. השם אינו מוזכר במקור כלשהו עד סוף אותה מאה.
הצבעונים מוזכרים בשירתם של המשורר הפרסי עוֹמַר כַיָּאם (Omar Kayam) במאה ה-11 ושל המיסטיקן הצופי ג'לאל א-דין א-רומי ( Jalāl ad-Dīn Rûmi) במאה ה-13 [17]. בטורקיה גדלים 14 מיני בר של צבעונים אולם רק ארבעה הם מקוריים. כל הייתר הובאו מאסיה התיכונה החל מהתקופה הסלג'וקית ובמהלך התקופה העות'מנית[18]..
ראו האתר זה: טיול בקשמיר.
כבר בראשית המאה ה-16 גדלו וטיפחו בטורקיה זני צבעונים[19]. השולט העות'מני סלים "הקודר", ייבא 300,000 פקעות צבעונים (כנראה Tulipa schrenkii) מקפה (Kaffa) שבחצי האי קרים ושתל אותם בגינות של ארמון טופקאפה שבאיסטנבול[20].
צילום (באוקראינה):
By GalinaGouz – Own work, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=59149671
במאה ה-16 נתן הסולטן העות'מני סולימן המפואר, בצלי צבעונים לאוגייר דה ביזבק (Ogier de Busbecq), שגרירו של פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שהתפעל מאד מפרחי ה"טוליפאן". באותם ימים, גודלו וטופחו צבעונים ברחבי האימפריה העות'מנית והיו מקור השראה לשירה ולציורים. בצלים אלה נשתלו בגן הבוטני של וינה (אולי בארמון בפראג) ב-1554 , אך היו להם קשיי ההסתגלות והם לא התפתחו. לאחר ניסיונות נוספים הם אוקלמו, ומהם טופחו זנים חדשים.
אלפי זנים תרבותיים, שנוצרו בדרכים של תירבות צמחי בר ושל ברירה מלאכותית, מטופחים בגינות ובשדות בעולם, בעיקר בטורקיה ובהולנד. הספרות הגננית על טיפוח הסוג וזניו ענפה ומפותחת, וספרים וקטלוגים יפהפיים מופצים ומעידים על ערכו הכלכלי העצום של הסוג. קוקנהוף ( Keukenhof), תרגום מילולי – גינת המטבח) המכונה לעתים, "הגינה של אירופה", היא גינת הפרחים הגדולה בעולם, הממוקמת סמוך לעיר ליס שבהולנד. בגנם אלו נשתלים מדי שנה, שבעה מיליון פקעות פרחים, בעיקר של צבעונים, המתפרסים על שטח של 320,000 מטרים רבועים[21]. מוכרים פחות הם גני אמירגן (Emirgan Korusu), אשר ברובע סרייאר ((Sarıyer),) של איסטנבול. בחודשים אפריל מאי, הם מכוסים בשטיח רב גוני של צבעונים. צבעוני הבר הארץ ישראלי אינו כנראה אב ישיר של צבעוני התרבות, אך הוא נושא פוטנציאל גנטי חשוב, שעדיין לא נוצל. יתכן שבעתיד יהיה לו תפקיד בפיתוח זני צבעונים.
שגעון הצבעונים
הצבעונים הופצו במהרה מווינה אל אאוגסבורג (Augsburg), אל אנטוורפן ואל אמסטרדם. הפופולריות והטיפוח שלהם ברפובליקה ההולנדית צברה תאוצה בשנת 1593 ככל הנראה, לאחר שהבוטנאי הפלמי קארולוס קלוסיוס (Carolus Clusius) חקר באוניברסיטת ליידן (Leiden) את הצבעונים. הוא נטע מספר מינים של צבעונים ומצא שהם מסוגלים לסבול את תנאי השטח הקשים של ארצות השפלה. זמן קצר לאחר מכן הצבעונים החלו לצבור פופולריות.
בשנים 1638-1634, בתקופה המכונה "תור הזהב ההולנדי", עסקו בהולנד במסחר ענף של פקעות צבעונים. השאיפה הייתה לטפח זן שצבעו שחור. הבצלים נסחרו בבורסה ורבים השקיעו את כספם במסחר זה. בתקופה זו, שכונתה "שגעון הצבעונים" (בהולנדית: Tulpenmanie), חלה גאות מתגברת במסחר בפקעות הצבעוני ומחירם עלה באופן לא-פרופורציונלי לערכם סביר של פרחים.
ציור של ז'ן לאון ג'רומה (Jean Léon _Gérôme)
במאה ה-17 נחשב צבעוני בעל פרחים מפוספסים ליקר מציאות. לעומת צבעונים אחידי צבע, מחירו הרקיע שחקים, והביקוש אך הלך וגאה. כאשר בשיאה נסחרה פקעת אחת של צבעוני מפוספס תמורת שור, חזירים, כבשים, טונות של גרעיני חיטה וכאלף ליברות גבינה; פקעת אחרת נמכרה תמורת טחנת רוח. רק בשנת 1898 התגלתה הסיבה למקור הפספוס הנערץ כל כך – הצבעונים היו חולים!
עד סוף המאה ה-19 לא ידעו כלל על נגיפים ועל גורמי מחלות של צמחים. רק בסוף המאה ה-19 קבע החוקר ההולנדי ביירינק (Martinus Beijerinck) את ייחודם של הנגיפים[22]. בשנים שלאחר מכן, אותרו העדויות הראשונות של מחלות צמחים נגיפיות. בתמונות של טבע דומם שציירו אמנים הולנדים בראשית המאה ה-17, נראו צבעונים עם פסי צבע מיוחדים. אלה נגרמו על ידי נגיף הצבעונים (Tulip breaking virus) שפגע בהם בצורה חמורה. וכך, פרחים נגועים היו למעשה יקרים יותר מפרחים בריאים…[23]!
גם מחירם של צבעונים "רגילים" הלך ועלה. הסחר התנהל לרוב בחוזים עתידיים על פרחים – אנשים סחרו בזכויות על פרחים שעדיין לא פרחו. התשלום לא בוצע מידית, אלא נבנה על הלוואות. סוחרים קנו חוזים עתידיים על פרחים ומכרו אותם למחרת במחיר יותר גבוה, בהלוואה, מבלי ששילמו או קיבלו כסף, ומחירם המשיך לעלות לשיאים חדשים. בשיא שיגעון הצבעונים, בפברואר 1637, מחירם של פריטים מסוימים היה יותר מפי עשר מההכנסה השנתית של בעל מלאכה מיומן.
בשל עליית הביקוש ואי ההתאמה של ההיצע, נסק מחירו של הצבעוני. רבות מהשכבות העניות שאפו גם הן ליהנות ממגמת עליית המחירים ולצבור רווחי הון. מכירה וקנייה פומבית של הפרחים ופקעותיהם התנהלו בפונדקים באמסטרדם, הארלם וערים אחרות. המסחר התנהל לרוב בצבעונים מסוג ב' , שהביקוש להם בקרב השכבה האצילה היה נמוך, ובשל כך היה מחירם נמוך בהרבה.
אנשים מכרו את בתיהם ונותרו חסרי כול, רק כדי לזכות בבצלים אחדים. הבועה הכלכלית גברה עקב מסחר ממניעים ספקולטיביים. השיגעון הגיע לסופו בחורף של שנת 1637, כאשר לא נמצא קונה לזכויות על צבעונים מסוימים באחד מפונדקי העיר הארלם. הידיעה המרעישה התפשטה לשאר הערים של הפרובינציות הפלמיות, ומחירם של הצבעונים מסוג ב' ירד בחדות. החל תהליך התנפצות הבועה, שלבסוף הותירה את המשקיעים כאשר ערכי הנכסים שבידיהם, פקעות הצבעוני או החוזים לרכישתם, היה נמוך בהרבה מהמחיר שבו נקנו. ארמון הקלפים שנבנה על מתן הלוואות קרס, ומרבית השותפים פשטו רגל עקב אי-יכולת להחזיר את ההלוואות שנטלו לרכישת הנכסים, דבר שהוביל למשבר כלכלי. שיגעון הצבעונים נחשב לבועה הספקולטיבית (או הבועה הכלכלית) הראשונה, ולעיתים משתמשים כלכלנים ואנשי שוק ההון במושג "שיגעון הצבעונים" (Tulipmania) בתור דוגמה לבועה כלכלית[24]
החוקר פיטר גארבר (Peter M. Garber) משער שהמסחר השתולל בשל מגפת הדבר שהייתה אז בשיאה. חסרי תקווה לחיות, שיחקו ההולנדים משחק שתייה שבו הם קנו ומכרו צבעונים בהגזמה[25].
הצבעוני השחור
מספרים כי למגדלי הפרחים של הארלם אשר בהולנד, נודע כי סנדלר אלמוני הצליח לטפח צבעוני שחור. נציגם נשלח אליו והצליח לקנות ממנו את הצבעוני הזה ב-1,500 פלורינים. משהסתבר לסנדלר התמים כי שוויו האמתי של הצבעוני היה יותר מ-10,000 פלורינים, מת מצער[26]. משערים כי זהו מקור ההשראה של אלכסנדר דיומא לספרו "הצבעוני השחור" (La Tulipe noire) [27]שבעבר תורגם לעברית בטעות בשם "החבצלת השחורה"[28].
"תקופת הצבעונים" (Lâle Devri) בתולדות האימפריה העות'מנית, מאוחרת יותר. שם מגדיר הכינוי את התקופה שבין 1718 ל-1730 , ימי שלטונו של אחמט השלישי וזכתה לשמה כיוון שצבעונים היו חביבים על הסולטאן ושלטו באופנה באימפריה. במצוותו גודלו גני צבעונים מרהיבים, כולם של פרחי בר, על מורדות הר (Spil Dağı), אשר מעל העיר מניסה (Manisa)[29]. מתוך 14 מינים, הגדלים בטורקיה רק ארבעה הם מקוריים. כל הייתר הובאו מאסיה התיכונה החל מהתקופה הסלג'וקית ובמהלך התקופה העות'מנית. סולטן אחמט ייבא פקעות של צבעוני מתורבת… מהולנד.
כך שהצבעוני אינו רק אחד הפרחים היפים, אלא גם המעניינים.
הערות
[1] "Politics and Art of Iran's Revolutionary Tulips". The Iran Primer. 23 April 2013. Retrieved 30 January 2021.
[2] שמו הראשון של הקיבוץ היה "כפר ב"ג (בר גיורא) ורק ב-1918 נקרא על שמו של ישראל גלעדי
[3] אבי שמידע, הגל לשנר, מדריך לטיולי פרחים, , הוצאת מפה, תל אביב, 2003 , עמ' 32
[4] עי פז, בארץ אהבתי, מסדה, 1988, עמ' 22
[5] ראו באתר זה: ע'רבת צ'רקס
[6] ראו באתר זה: הפינה שלי – הגלבוע.
[7] בארץ אהבתי, שם
[8] ערגה אלוני, צמח השדה, https://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=67
[9] חד־פסיגיים (שם מדעי: Liliopsida) הם מחלקה במערכת בעלי הפרחים, המאופיינת על ידי פסיג (עלה זרע) יחיד בזרע הצמח. השם המדעי נקבע על־פי הסוג האופייני שושן (Lilium), אם כי נהוג להשתמש גם בשם Monocotyledones. מבנה החד־פסיגיים פשוט יחסית לדו־פסיגיים, למרות העובדה שהראשונים התפתחו מהאחרונים. השרידים המאובנים הראשונים המיוחסים לחד־פסיגיים שייכים לתקופת הקרטיקון התחתון. כיום החד־פסיגיים תופסים מעמד דומה בחשיבותו לזה של הדו־פסיגיים במערכת האקולוגית של כדור הארץ.
[10] ערגה אלוני, צמח השדה, https://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=67
[11] החי והצומח של ארץ ישראל. משרד הביטחון – ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע, 1983, כרך 11, עמ' 204
[12] ערגה אלוני, צמח השדה, https://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=67
[13] לטייל בעקבות הצבעונים: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5475153,00.html
[14] החי והצומח של ארץ ישראל. משרד הביטחון – ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע, 1983, כרך 11, עמ' 204; הבריטניקה החדשה לנוער, כתר הוצאה לאור בע"מ, כרך 14 עמוד 126.
[15] מייק לבנה, https://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=117
[16] Politics and Art of Iran's Revolutionary Tulips". The Iran Primer. 23 April 2013. Retrieved 30 January 2021.
[17] athew, Brian; Baytop, Turhan (1984). The Bulbous Plants of Turkey. Frome: Batsford. p. 100
[18] Le Nard, M.; Biot, E. (1997). "Measurement of Colour Variation of Tulip Flowers Grown in Different Conditions". Acta Horticulturae. 10 (430): 837–842.
[19] Baker, A. (1931). "The Cult of the Tulip in Turkey". Journal of the Royal Horticultural Society. LVI (1): 240ff.
[20] Pavord, Anna (1999). The Tulip. London: Bloomsbury Publishing. ISBN 978-0-7475-4296-4., p. 32
[21] הגנים נפתחים לציבור מדי שנה בין אמצע מרץ לאמצע מאי (עונת פריחתם של הצבעונים). הגנים נחשבים לגינת הפרחים הגדולה בעולם כבר למעלה מ-50 שנה
[22] Chung, K. T.; Ferris, D. H. (1996). "Martinus Willem Beijerinck (1851–1931): Pioneer of General Microbiology" (PDF). ASM News. Washington, D.C.: American Society For Microbiology. 62 (10): 539––543.
[23] הבלוג של יהודה בלו: https://benhateva.wordpress.com/2005/12/05/14969/
[24] (Earl A. Thompson, "The tulipmania: Fact or artifact?" (2007
[25] Peter M. Garber, Who put the mania in tulipmania? ?The Journal of Portfolio Management
Vol. 47, Issue 4
[26] בארץ אהבתי, שם.
[27] אלכסנדר דיומא שחי מאתיים שנה לאחר מכן, נוטל אותנו לימים דאז, כשארצות השפלה עמדו בפני כיבוש צרפתי, ובני העם מאסו בשלטון ודרשו להחליפו. בין המהומות שפרצו נפלו אזרחים תמימים כקורבן לשמועות זדוניות, או למאוויי ליבם המרושע של סוחרים נוכלים. בד בבד עם תיאור היסטורי מדויק ועשיר בפרטים, מגולל הסופר הצרפתי גם סיפור אהבה סוחף בחינניותו, (בלוג של יהודה בלו https://benhateva.wordpress.com/2005/12/05/14969/
[28] החבצלת השחורה; תרגם יצחק שנהר, הוצאת מצפה תל אביב, 134 עמודים, 1935. (הדפסות נוספות משנות ה-50 בהוצאת י' שרברק)
[29] Harvey, John H. (1976). "Turkey as a Source of Garden Plants". Garden History. 4 (3):