חבל סיצ'ואן אשר בסין

כתב: גילי חסקין

ראה גם: ההרים הירוקים של גווילין ; כפרי המיאו; הענק במזרח

השם סיצ'ואן (四川/Sìchuān) מתקשר בדרך כלל עם מרבית הסטראוטיפים הקשורים בסין, החל ממטבח חריף, דרך תמונותיהם של אתרי בודהיסטיים מפורסמים ועד לספרות יפה, כמו "האדמה הטובה".

סיצ'ואן (SICHUAN) הוא המחוז השני בגודלו בסין. שטחו  569,000 קמ"ר (כשטח צרפת) ורב האוכלוסייה ביותר עם 110 מיליון תושבים, מ-15 קבוצות אתניות. לסיצ'ואן מספר מאפיינים המקנים לו צורה אופיינית מאד. הוא תמיד לחה וירוקה; עטוי מעין מסך של ערפילים המשווים לו אופי מסתורי משהו. זהו אחד האזורים המעניינים בסין, מגוון הנופים בו עצום.

גבולות: סיצ'ואן גובלת ביונאן ובקיוויצ'או בדרום, בשנסי, גנסו וצ'ינגהאי בצפון ובטיבט במערב.

 מיקום: מערבית לסיצ'ואן מתנשאת הרמה הטיבטית החסומה ומזרחית לה נמתחים מישורים וגבעות נמוכות המאוכלסים למשעי לאורך היאנגצה התיכון. כאן מתקשרים שטחים בעלי אופי שונה באמצעות היאנגצה.

 תחומים:

מבחינה גיאוגרפית סיצ'ואן כוללת בתוכה שני האזורים: הראשון הוא אגן סיצ'ואן עצמו והשני הוא קצה המערבי של רמת טיבט שנותקה מטיבט וצורפה לפרובינציית סיצ'ואן בשנת 1955. במרכז שקוע האגן האדום. ממערב לו מתנשאת רמת טיבט ורכס דה-שואה  (DA XUA שגבוהה בפסגתו- גונג-גה שאן (KUNG-GA-SHAN) מתנשאת לגובה  7,500 מ', (רמות מערב סצ'ואן הן חלק מן הרמה הטיבטית). בצפון הרי צ'ין לינג וטאפה ובמזרח רכס וו שאן; רמת יונאן בדרום. פסגותיהם מהוות מחסום אקלימי.

רכס אומיי שאן, בגובה של  3030 מ', ניצב בשוליים הדרומים-מערביים של האגן ומפורסם במקדשיו הרבים. הרי וושאן שמזרחית לאגן, בנויים גיר, נסחפו ממושכות ויצרו תצורות מרהיבות (נקיקי היאנג צה).

בשל היותו מוקף בהרים, המחוז סובל מערפל תכוף, ולכך מתוסף זיהום אוויר בערים רבות, כך שערים רבות אינן זוכות לימי שמש מרובים.

בסיכום זה נתייחס רק לחלקה המזרחי, המקורי של סיצ'ואן, בו נמצאות הערים הגדולות והאתרים הבודהיסטים החשובים: דאזו, לשאן ואמי שאן.

נהרות:

סצ'ואן משמעו "ארבעה נהרות" והם: מין  ,(MIN) טו  ,(TO) צ'ו (CHU)  וג'יא-לינג  .(CHIA-LING) המנקזים את האגן ושוליו. מקורותיהם במסגרת ההרים, שם אפיקיהם מתחתרים בגיאיות עמוקים. באגן הם זורמים דרומה בפיתולים רבים, בזרם עז, עד השפכם ליאנגצה-קיאנג. בתחום האגן כשירים ארבעת הנהרות לשיט ספינות קטנות. בהרים שבדרום הם זורמים בנקיקים, אשדות וגיאיות ומספקים כוח הידרו -מחשמלי.

במחוז זורמים כ-80 נהרות, שהחשובים בהם הם היאנגצה, ונהר מינג'יאנג, אחד מיובליו של היאנגצה.

 

לב הפרובינציה הוא האגן האדום, המוקף שלשלות הרים גבוהים מכל עבר. אגן סצ'ואן היה אגם ענק שייבש ותקופות ממושכות של ארוסיה העניקו לו את צורתו הקיימת. אגן זה משוסע על ידי נתיבי מים רבים. הגוון האדום שולט בקרקעותיו הפוריות שנוצרו מחרסיות בצבע ארגמן, פצלים ואבני חול שהושקעו באגן בתקופת הקרטיקון. האגן האדום הינו אחד האזורים המיושבים ביותר בסין. אחד האזורים החשובים ביותר בסין הפנימית.

מישור צ'נגדו: נוף האגן גבעי. האגן הוא מערכת גדולה של גבעות, רובן עשויות אבן חול. נמצאים בו מספר מישורים פוריים, כשהמישור הגדול ביותר נמצא ביותר נמצא סביב צ'נגדו בצפון-מערב. הנחלים באזור הם יובלי המין צ'יאנג  (MIN JIANG)המושך מים למטה מהרי מין שאן. בקטע שמצפון מערב ל- (GUANXIAN) (אזור הסכר) חורץ המין ג'יאנג עמקים עמוקים והוא שופע טעונת רבה. אחרי ג'ואנשיאן מורבדים מטעני הטין והחצץ כשהם יוצרים מניפת סחף גדולה.

במשך אלפי שנים, עיבדו האיכרים את מישורי צ'נגדו, כשהם מטים את פלגי המין ג'יאנג במספר פלגים, הן לצורכי השקאה והן להתנעת טחנות מים. מסיבה זו יכול המישור לשאת בעומס של כמות אוכלוסין כה רבה ולייצר כל כך הרבה.

 

צילום: גילי חסקין

רכסי ההרים שבצפון מונעים חדירת גושי אויר מהצפון לאגן סיצ'ואן. הלחות  גבוהה והמשקעים רבים. אגן סיצ'ואן מאופיין ב:

ממוצע ינואר, במרבית המקומות עולה על ע  º4 ולעתים מגיע  ל- º8 ויותר, לאורך היאנג-צה. בחודש יולי, הטמפ' הממוצעת באגן מגיעה ל-24  ויותר, ועד  º40 לאורך היאנגצה. האקלים מוסבר על ידי הטופוגרפיה. בחורף משמשים ההרים הגבוהים והרמות בצפון  ובצפון-מערב כמחסומים יעילים כנגד גלי הקור הקוטביים-יבשתיים. בקיץ, נעדר  המקום מיזוג ימי והטמפ' מזנקות.

·         גשמים: למרות הריחוק מהים, האוויר הלח מגיע מהחופים שבדרום מזרח. מכיוון  שהרי מין שאן וטא-בה חוסמים בצפון את דרכו, האוויר מתעבה וממטיר.      בהרים  שסביב האגן יורדים כ- 1750 מ"מ גשם בשנה ופסגות רבות במערב ובצפון מושלגות.  באגן יורדים  800-1,200 מ"מ גשם בשנה, 2/3 מהם ביולי-אוגוסט (לפי עמיהוד ישראלי, מרביתם באביב ובסתיו). הרי אומי שאן שבשוליים הדרומיים-מערביים מקבלים את החלק הארי,  3000 מ"מ.

·         ערפילים: מחמת הלחות הגבוהה, מצויים הרבה אדים, ערפילים ועננים, במיוחד  בשטחים הדרומיים שלאורך היאנגצה וה-מין ג'יאנג התחתי. בסביבת צ'ונגקינג יש  רק 4 חודשים של מזג אוויר שמשי. ייתרת השנה מעורפלת ומעוננת. מאוקטובר  לאפריל מכוסה רוב הפרובינציה במעטה כבד של ערפל, וכמו שאומרים כאן,  הכלבים ממצמצים כאשר הם רואים קרני שמש. המצב חמור עוד יותר במבואות  התחתיים של המין ג'יאנג.

·         כמו כן, מאופיין האזור במעטה עננים קבוע ובהיעדר קרה.

צילום: גילי חסקין

טבע:

בדרך כלל יערות מעורבים; ירוקי עד ונשירי חורף. בהרים: יערות רחבי  עלים בתחתית, יערות מעורבים במדרונות ועצים מחטניים בפסגות. בסצ'ואן למעלה  מ- 1000 מינים. בהרים גדלות הפנדות (מבין  1174 מיני ציפורים,  420 מיני  יונקים, ו- 500 מיני זוחלים ודו חיים, מתקשרת דווקא הפנדה לסין).

צילום: גילי חסקין

 תושבים:

מפת התפוצה מראה על ריכוז מצופף של כ- 1000 איש לקמ"ר באגן עצמו. ההרים שסביב  האגן מאוכלסים בדלילות, במיוחד רמות המערב.  מרבית התושבים הם האנים למעט שלושה מחוזות:  א-בה   (A-PA) בצפון וגאנטזו  (GANTZU) במערב מיושבים על ידי טיבטים; ליאנג-שאן (LIANG-SHAN YI) מיושב על ידי תושבים ממוצא תאי.  הערים הגדולות הן הבירה צ'נגדו והעיר התעשייתית, הגדולה יותר, צ'ונג-  קינג.

צילום: גילי חסקין

המטבח הסיצ'ואני חריף, עשיר בתבלינים וטעים. כה מגוון בטעמיו עד  שמכונה "מאה מנות", מאה טעמים. בתבשילים רבים משמש רוטב של כמה סוגי פלפל  הגורם לתחושת קהות בפה. תיבול סיצ'ואני ידוע הוא רוטב בטעם דג. זוהי  תערובת של פלפל אדום מוחמץ בציר דגים, זנגוויל,  סיצ'ואן, רוטב סויה,  שום וחומץ. ברוטב זה משתמשים למשל במאכל המטיילים הפופולארי gao ba rua   pian (אורז פריך עם חזיר). מאכלים סיצ'ואנים מפורסמים הם ברווז מעושן בתה,  עוף קצוץ בצ'ילי ובוטנים, בקר מתובל ברוטב חריף, דגים ברוטב שעועית, נתחי  בשר בטעם דגים ועוד. מרבית מאכליהן של צ'נגדו וצונגקינג, מקורם ב- XIAO  CHI, כלומר "אכילות קטנות".היצע רב של חטיפי רחוב. כמו כן תבשילי קדירה (HOT POT), שמקורם בצ'ונקינג.

חקלאות:

יש אמרה סינית הגורסת, כי העושר האמיתי בחיים אינו נמדד באבני ירקן או  פנינים אל בחמשת סוגי הגרעינים (אורז, פולי סויה, חיטה, שעורה ודוחן). כל  אילו בולטים באגן סיצ'ואן הפורה, המושקה מאז המאה ה- 3 לפנה"ס. אגן סיצ'ואן הוא אחד האזורים החקלאיים הפוריים ביותר בסין בגלל אקלים נח, עונת גידול  הנמשכת כל השנה, מים הנמצאים בשפע וקרקע פורייה. גידול הקיץ העיקרי הוא  אורז (בשלחין). באזור גידול אורז אינטנסיבי, זהו יצרן האורז בגדול ביותר  של הרפובליקה הסינית. בחורף מגדלים חיטים, קטניות, (בעיקר סויה), תירס  ותפוחי אדמה. באגן עצמו מגדלים בעיקר אורז וחיטה וברמות שבשוליו מגדלים יותר  שעורה, תירס, דורה, דוחן ובטטות.  הגידולים המסחריים החשובים הם קנה סוכר, טבק, שמן לפתית. סצ'ואן מייצרת גם  כותנה, קנבוס, פרי הדר, עשבי מרפא וכו'. חזירים מגדלים בעיקר ברמות  המערביות והם מספקים בשר וזיפי חזיר (לייצוא). במערב- בקר ויאקים. גדות  הנהרות ושולי הכפרים שופעים בוסתני במבו.

בעבר, אחד מצירי התנועה היפים בסיצ'ואן חצה את האגן האדום, מצ'ונגקינג, דרך דאזו, זוגונג, אמי שאן לשאן וצ'ונגקינג ועבר בדכי עפר שהתפתלו בין כפרים קטנים שתושביהם עיבדו בחריצות את גידוליהם החקלאיים בטראסות מוקפדות כהלכה. מכיוון שכיום חוצים את סיצ'ואן בדרך סלולה, ניתן לראות את הטראסות המשובחות, בעיקר במערב סיצ'ואן, בשולי רמת טיבט

 

המתיישבים הראשוניים באזורים הרריים החלו בברוא הצמחייה המדרונות, מה שגרר  סחיפת הקרקע. הפתרון היעיל – דרוג המדרונות. החקלאות ההררית הגיעה לשיא  שכלולה באזורים ההרריים הלחים. האקלים שם יציב למדי ובני האדם יכולים לרכז את מאמציהם בעיבוד אדמה רצוף. במקרים רבים עליהם לבנות טראסות ממדרגות  אבן. לפעמים אילו חריצים בהתאם לקווי הגובה, לפעמים מדרגות שנחצבו בסלע  ולפעמים היו אלה מדפים בעלי קירות אבן שגובהם מטרים. הטראסות הופכות את  צלע ההר לגרם מדרגות הבולם את הסחיפה ומגדיל את שטח העיבוד. במרבית  הטראסות מתקינים גם מערכות השקיה, ומימיהם של פלגי ההרים יכולים להשקות  את חלקות האדמה לאורך הדרך שהם עושים מראש ההר למרגלותיו. באזורים הגבוהים, כמו במערב סיצ'ואן, הטראסות עשויות  גם לספק חמימות כי הן קולטות את קרני השמש בזווית רחבה יותר מאשר המדרון  המקורי. גם מי ההשקיה שומרים על חום מסוים ויכולים להגן מן הקרה, לכן  בני אדם יכולים לעסוק בחקלאות שלחין בגובה רב מזה שאפשר לעסוק בו בחקלאות  בעל. דוגמא טובה כיצד פרנסת האדם לא פוגעת בנוף אלא משתלבת בו.

צילום: יובל נעמן

ד"ר צבי רון: "תרבות המדרגות החקלאיות התפתחה והגיעה להישגים ניכרים, כאשר  השתלטות האדם על הנוף נעשתה אגב השתלבותו בו, תוך ניסיון ליצירת שיווי  נעשתה אגב השתלבותו בנוף, תוך ניסיון ליצור שיווי משקל אקולוגי חדש, במקום שיווי המשקל הטבעי שהופר עקב פעילותו של האדם בנוף"…."המדרגות החקלאיות מהוות שמורות תרבות ונוף, והן מלמדות על התפתחות החקלאות ועל התפתחות  ההתיישבות באזורים הרריים במרוצת הדורות. למדרגות החקלאיות, גם כשאינן  משמשות עוד שימוש חקלאי כלשהו, חשיבות רבה במניעת הסחיפה ובשימור תרבות  חקלאית קדומה ומסורתית" (צבי רון, "התפוצה של המדרגות החקלאיות בהרי  ירושלים", יהודה ושומרון – פרקים בגיאוגרפיה יישובית", הוצאת כנען,  ירושלים, 1977).

ישנם ארכיאולוגים הסבורים כי הטרסות נבנו במדרגות סחופים כדי לאגור קרקע; מה  שלא סביר כי דרושים אלפי שנים ליצירת קרקע מחדש. יש הסבורים כי העלו קרקע  מתחתית המדרון, מה שלא נראה לרבים, אך מתועד במקורות של עמים שונים.  גידול האוכלוסייה, אף הוא גורם, כשהוא דוחק אנשים, בלית ברירה לעבד את  המורדות ההרריים. יש חקלאות מדרגות מפותחת בהרי ירושלים, בלוזון, בפרו  ובג'בל עציר שבתימן. הן התפתחו בתנאים דומים ומתוך צורך לענות לבעיות  ולצרכים דומים ברחבי העולם. אין צורך לחפש השפעות הדדיות.  במרבית המקומות, אין צורך בארגון מרכזי, לא בידע מתמטי מפותח. כאן יש  בהחלט מקום לעבודה משפחתית או כפרית לניצול שטח מוגבל. לפעמים, לעיתים  רחוקות, מחייבת בניית הטרסות מיומנות הנדסית, ארגון ושתוף פעולה בעמל בן  עשרות שנים. בשווייץ, טנריף ופרו אנשים עמלו בפרך בנשיאת אדמה דשנה אל  הטראסות. הגיאוגרף אלן צ'רצ'יל כינה זאת "חקלאות של ייאוש". ההבדלים בין הטרסות השונות נובעים בעיקר מהתנאים הטבעיים השונים כמו  הבדלים בסוג הקרקע, ובאקלים. קיימים גם הבדלים תרבותיים-ארכיטקטוניים רק  במדרגות המרשימות ביותר. בוני המדרגות המסורתיים הותירו חריצים בין אבני  הגוויל כדי לנקז את עודפי המים ולמנוע התמוטטות. ההיגיון מחייב לכאורה  הקדשת המדרגות לגידולים יקרים. בארצות טרופיות יש מקומות המגדלים במדרגות  אופיום או תבלינים, אך במרבית המקומות את הגידול הבסיסי ביותר- אורז.

 

מחצבים ותעשייה:

סצ'ואן עשירה במחצבים. במזרח האגן מפיקים בה פחם, עפרות ברזל, נפט וגז  טבעי. בהרים שבמערב כורים כסף, זהב, אבץ, אנטימון ואסבסט. פחם באזור צ'ונגקינג ונפט באזור נאנצ'ונג. השילוב של חומרי גלם, ואספקה מתמדת להנעת  כח – מים, פחם, נפט ועוד. מאז  1950עוברת סיצ'ואן תהליך של תיעוש ונבנתה  רשת מסועפת של כבישים ומסילות ברזל. אם כי ראשית התיעוש בימי מלחמת סין  יפן כשהיו חייבים להעתיק כל מיני תעשיות חיוניות לאיזורים בטוחים.

תמורות:

דנג שאו פנג נולד בסצ'ואן ב-1904. אולי משום כך הפך המחוז למעבדה  שבה ניסו לראשונה לפרק את הקומונות. הוא כינה את הקומונות "חלום אוטופי  שבו מגיעים לשמיים בצעד אחד".  המאמצים מופנים כעת לביזור החקלאות, מתן אוטונומיה מוגברת בקבלת החלטות,  כינון שווקים חופשיים למכירת התוצרת החקלאית ויוזמות אישיות נרחבות. בנפת  צ'נגדו החלו לראשונה בקביעת מכסות לחקלאים ואפשרות מכירה עצמאית של כל  העודפים.

  -Yangtse-Kiang; בסינית "הנהר הכחול". הארוך בנהרות אסיה והשלישי באורכו  בעולם. מקורותיו בהרי טיבט בגובה של  5,300 מ' מעל פני הים. שפכו לין סין  המזרחי מרוחק בקוו ישר כ- 2850 ממקורותיו; אולם אורך זרמו, על פיתוליו  הרבים כ-  5,500 ק"מ. גליל מימיו קטן יחסית לאורכו  1.8 מליון קמ"ר. כי חלק  ניכר מדרכו זורם הנהר בגיאיות טקטוניים עמוקים ובגיאיות סמוכים לנהרות השייכים לרשת מים אחרת. הנהר מתחיל בנפת צ'ינגהאי כיאנגצה עילי או  כצ'ינשה הוא חולף על גבול טיבט-סצ'ואן וזורם דרומה עד לצפון יונאן, שם פונה  מזרחה ומושך לאגן סצ'ואן; שבמזרחו הוא חורץ את הקניונים (ונכנס לאזור  היאנגצה התיכון). אפשר להבחין ביאנגצה בשלושה קטעים שונים זמ"ז באופיים:

אורכו כ- 2,700 ק"מ מהמקורות ועד איבין.זהו נהר הרים  מובהק, הזורם בגיאיות – תחילה לדרום מזרח ולדרום, במקביל למקונג, הרחוק  ממנו כמה עשרות ק"מ. עד איפין הוא יורד מגובה של  5,300 ל- 300 מ', כלומר 1.8 מ' לכל ק"מ של מהלכו. רוחב האפיק הוא  100-400 מ'. השטח שממערב לIBIN-  אינו כשיר לשיט וחציית הנהר שם מסובכת. בעבר חצו את הנהר בעזרת גשרי  שרשרות (ברזל) תלויים. הגשר המסוכן ביותר היה גשר לודינג שחצה את הנהר דאדא, ואשר עליו לחם הצבא האדום הסיני, בתקופת מצעדו הארוך מגואנשי לסנשי  ב- .1934-5 כיום גשרי פלדה.

ב. הינגצה התיכון:

מתחיל במקום שבו נכנס הנהר לאגן האדום של סיצ'ואן, שהוא  טבלה מבותרת לגבעות על ידי הנהר ופלגיו. גדולי הפלגים באגן מגיעים מצפון"  המין-הו הנשפך ליד איפין והצ'יאלינג-קיאנג הנשפך ליד צ'ונגקינג. מIBIN-  ומזרחה הופכים האפיק הראשי ומבואות יובליו לכשירי שייט. הנהר מהווה עורק  תחבורה ואגן תובלה מרכזי לכל אגן סצ'ואן. מכיוון שחלק הארי של הסחורות  מועברות על היאנגצה, הרי מרכזי המיסחר החשובים ביותר בסצ'ואן נמצאים על  גדותיו- צ'ונגקינג,  ,LUZHOUו.WANXIAN-  מצפון מזרח לצ'ונגקינג נכנס היאנג צה בהרי צ'ינגלינג, בהם הוא עובר שלש  פעמים בגיאיות צרים, תלולים ועמוקים; רובם כ- 100 מ', עומק האפיק עד  110 מ'  והקרקעית נמוכה בכמה מקומות מפני הים. בחלק זה יורד הנהר  251 מ', כ- 25 ס"מ  גובה לק"מ זרימה.

ג. הינגצה התחתון:

בחלק זה זורם הנהר בשפלה, כשהוא יורד עוד  80 מ' גובה לאורך של  1,800 ק"מ, כלומר, 4.4 ס"מ לק"מ. רוחבו מגיע כאן לכמה ק"מ, וגדותיו נמוכות, והנהר  מציפן בגאות המונסון. כמות המים בעונה זו עולים  10 מ' מעל לגובהם בשפל.  כמות המים העוברת בנהר מגיעה עד  50,000 מ"ק בשנייה. על הינגצה ופלגיו  הוקמו סוללות באורך  2,700 ק"מ. כסכנת ההצפות פחתה אך לא נעלמה. כ- 330 ק"מ  מערבה לשפכו מתפלג הנהר לזרועות, על אחת מהן יושבת העיר שנחאי, הגדולה  בנמלי סין ועיר התעשייה החשובה בה. באגן הינגצה מתרכז היישוב הצפוף ביותר  בסין, היקף התנועה בו הוא גדול מכל נהר אחר בעולם.

סכר ג'ואנשיאן אחד האתרים המעניינים ביותר בנושא ניצול המים בסין. הסכר מסייע לשימור המים, מווסת אותם ומסייע להזרמת המים  לשדות במישור צ'נגדו, הודות לתעלה שנחצבה דרך ההר.  רעיון הסכר הוא של לי פינג הנהר פוצל לנהר פנימי במזרח וחיצוני (ראשי) במערב., כשהאחרון מהווה את  האפיק הראשי. מערכת זו התפצלה לסירוגין למספר נחלים ארוכים וקצרים לשם השקיה כדי לבקר את השיטפונות, נבנה גם סכר וויסות מסלי במבוק שהכילו חלוקים הרריים. מקדש  FULONG נבנה לציון האירוע, בימי שושלת צ'ין.  משפטו של לי פינג "חפרו את התעלה עמוק והציבו את הסכר נמוך" זכור לאיכרים  סיניים רבים עד היום והם שוקדים על אחזקת הסכר.  יובלי המין ג'יאנג נפגשים מחדש ליד לשאן, שם גם נשפך אליו נהר הדאדו. המין  ג'יאנג נשפך לינגצה ליד איבין. כתוצאה מניקוי האפיק על ידי הממשלה  הקומוניסטית, ספינות נהר קטנות יכולות לשוט בין לשאן וצ'נגדו בעונת הגאות,  בקיץ ובאביב.

הערים החשובות ביותר במחוז סיצ'ואן הן צ'נגדו וצ'ונגקינג

בירתה של הפרובינציה, מרכז פוליטי, כלכלי, תרבותי וטכנולוגי.

מיקום: נמצאת במרחק  1050 ק"מ מהים. ממוקמת בתוך אגן סיצ'ואן, בגובה של 500 מ' נהנית מאקלים נוח. יושבת על אחד מזרועות הנהר מין, בלב מישור ששטחו 5000 קמ"ר.

מספר התושבים: כולל עיירות הלויין – יותר מ-  9 מיליון תושבים; בעיר עצמה  יש  2.5 מיליון.

מבנה: צ'נגדו ידועה גם כ"פקינג הקטנה", על שום המתאר הריבועי של חלקה  העתיק, הדומה במערך רחובותיו, במקדשיו וברבים ממבניו ללב פקינג. אם כי  היא ירוקה הרבה יותר. בעבר היה לעיר תבנית רבועה, רגילה לתכנון הערים  הסיני. עד לא מזמן העיר היתה עדין מוקפת חומה ומגדלי שמירה וארבע שערים.  החומה חוסלה בתחילת שנות ה- 60. במאה ה- 14 הוקם בה ארמון המשנה למלך, שפוצץ  במהפיכת התרבות. במרכז העיר היתה העיר האסורה. עד היום, נראים הארמונות, המשמשים כמשרדי ממשלה שונים. במקום הארמון הוקם אולם תערוכות בסגנון  סובייטי בפנים תמונותיהם של מארכס, אנגלס, לנין וסטלין.

היסטוריה:

לעיר יש היסטוריה של למעלה מ-  2,500 שנים. כבר בתקופה קדומה היא  שמשה כבירה של   אחת מהממלכות שהתקיימו בסין,  ממלכת ג'ו, הם גם אלו שנתנו  לה את שמה. מאז היא ידועה כבירת המחוז וכמחוז אזורי של שושלות סין השונות.  היא נהנתה מעושר האזור ושימשה כמרכז דתי ותרבותי. בתקופת שושלת האן, פרחה  מאד התעשייה של רקמת חוטי כסף על אריגי משי. צ'נגדו היוותה את המרכז של התעשייה הזאת (עד היום מגדלים כאן משי) וזכתה לכינוי "ג'ינג'יאנג" שפירושו, "עיר הברוקד". בתקופת חמשת השושלות היא שימשה כבירה של אחת מהן. דו פו, המשורר המהולל מתקופת טאנג, נולד בהנאן, יצא לנדודים, עבד  10 שנים  כפקיד ממשל בצ'אנגאן, נתפס בידי מורדים וברח לצ'נגדו, שם ישב בצריף רעוע  וחיבר למעלה מ- 200 שירים על סבלות בני האדם. המונגולים החריבו אותה כעונש  על מאבקם העיקש. החל מתקופת שושלת יואן, משמשת צ'נגדו כבירת הפרובינציה  סיצו'אן.  בין השנים  1664-67 עמד בראשה המורד דז'אנג שיאנדז'ונג, שכונן בסצ'ואן  מדינה עצמאית. כעבור  300 שנה הפכה לאחד ממעוזיו האחרונים של הקומינטאנג.  השכלה: כאשר כבשו היפנים את צפון ומזרח סין, גלו לצ'נגדו מוסדות השכלה  שונים. בעיר אוניברסיטה שנוסדה בשנת 1927 ועוד חמש אוניברסיטאות כולל  אוניברסיטה טכנולוגית. ידוע במיוחד המכון התיאולוגי.

תעשייה: צ'נגדו היא מרכז תעשייה ומסחר חשוב. התעשייה התפתחה בקצב מואץ החל  בשנות ה- :50  תעשיית רכב, מכונות חקלאיות, מוצרי הלבשה, משי וכותנה, מוצרי  עץ, דשנים, מזונות ועוד. כמה מפעלים מעבדים את התוצרת החקלאית של מישור  צ'נגדו (קילוף וליטוש אורז, ייצור סוכר, עמילן, שמן, שימורים ועד). מרכז  חשוב לתנועת מטוסים ורכבות. מלאכות מסורתיות כמו ציפוי כלים, רקמה ובמבוק,  נעשות בסיטונות.