התרבות המינואית בכרתים

 

 

כתב: גילי חסקין.

 

 טיול בכרתים הינו עבור רבים, רביצה בחופים הנהדרים, או הליכה בקניונים העמוקים. אולם טיול בכרתים לא יהיה שלם ללא ביקור בארמון קנוסוס ועיסוק בתרבות המינואית שהיא ייחודית לאי זה.

 

 

כרתים: מסע בעקבות ניקוס קזנצאקיס

המלצות לטיולים בכרתים

 חומר רקע לטיול ביוון

 

200 שנים של שקיעה אחרי ה"בום" הגדול

 

כרתים וסנטוריני מרוחקים כ-2,000 קילומטר מחופי ישראל.

 

 

 

רישומה של תקופת הברונזה ניכר באזורים השונים של יוון הקדומה. למרות שהייתה הקבלה רבה בהתפתחות בין התרבויות של האזורים הללו. אובחנו גם הבדלים משמעותיים ביניהם, לכן נתנו שמות שונים לכל תרבות:

·         השם   Helladic יוחד ליוון האירופאית.

·         השם  Minoan יוחד לתרבות כרתה.

·         השם    Cycladic יוחד לתרבות של האיים.

שמות אלו נקבעו על ידי הארכיאולוג האנגלי ארתור אוונס   (A. J. Evans) חופר קנוסוס שבכרתים. מי שיחד עם היינריך שליימן (חופר טרויה), נחשב לחלוץ חוקרי תקופת הברונזה ביוון. אוונס כינה את התרבות שמצא בכרתים בשם "תרבות מינואית", על שם המלך האגדי מינוס. אם כי, סביר מאד להניח שלא שלט על כרתים מלך מרכזי.

 

 

ההיסטוריון משה עמית מחלק את התרבות הזו לשלש תקופות:

 – E.M. – 2600-2800המינואית הקדומה – מזרח האי.

ה – M.M. – 1600-2000המינואית התיכונה – מערב האי.

 – L.M. – 1100-1600המינואית המאוחרת – מערב האי.

 

גל הפולשים מן הצפון, ששטף את יוון ואסיה הקטנה ומתחיל ביוון את "תקופת החושך, אך לא הגיעו לכרתים; שם נמשכה ההתפתחות ללא זעזועים.

התרבות הכרתית, עם כל העצמאות והמקוריות של צמיחתה, לא הייתה תלושה מהנעשה בעולם הים התיכון, להפך, היא קיבלה במשך כל תקופת התפתחותה, השפעה ניכרת מן המזרח, אך אילו באו בדרכי שלום או סחר. כמו כן, הייתה חדירה הדרגתית של תושבים מבחוץ.

 

 

 

כרתים איננה בדיוק יוון, היא היתה מושפעת יותר מארצות המזרח התיכון, אבל תמיד היתה קשורה באופן כזה או אחר ליוון. הומרוס קרא לכרתים "אי האלוהים", ולא בכדי. זאוס, אבי האלים נולד במערה בכרתים . יש הטוענים כי האי הוא התשובה הארצית לגן-עדן. גם אירופה נולדה בכרתים.

 

המאורע החשוב ביותר באסיה הקטנה, מבחינת תולדות יוון הקדומה, הוא בואם לאזור, בשנת 2000 לערך, של עמים ושבטים, דוברי לשונות הודו-אירופאיות, שהגיעו מכיוון אנטוליה. ייתכן שמדובר בפלסגים.

אחד מן העמים האלו היה החיתים, אשר הקים בשנת 1800 בערך, ממלכה רחבת ידיים במרכז אסיה הקטנה. הממלכה החיתית התפשטה דרומה לעבר סוריה וארם נהריים ומערבה לעבר הים האגאי ובסביבת 1450 היתה לאימפריה ששלטה על מרבית אסיה הקטנה, כשהאזורים המערביים ביותר נתונים לשליטתה או לחסותה. בתעודה חיתית העוסקת בתקופה זו מסופר: "חתושיליש עלה לכס המלוכה, הוא הרס ארצות וכלה את כוחותיהן והעתיק את גבולו לים".

האימפריה החיתית באסיה הקטנה התקיימה כ-300 שנה. היא נפלה בראשית המאה ה-12 לפנה"ס, בעת נדידת העמים הגדולה, ששנתה את מפת אזור הים המזרחי, ואשר בין שאר תוצאותיה היו פלישת גויי הים למצרים ובואם של הדורים ליוון.

 

כרתים היתה מעצמה ימית – תאלסיקרטיה.

בני כרתים היו ימאים מעולים ובתקופתם היה מסחר מפותח ופורה בין חלקיו השונים של הים התיכון המזרחי. למעשה הם היו היחידים בעלי יכולות שייט בים ולכן הארמון קנוסוס לא היה מוגן בחומות שכן לא הייתה תרבות המסוגלת להגיע לאי.

 בראשית האלף השני לפני הספירה שלטה כרתים ביוון. הדבר בא לידי ביטוי בעלמים והבתולות מיוון שהיו מוקרבים מדי שנה למינוטאורוס. סיפורו של תזיאוס הוא ביטוי מיתולוגי לתהליך היסטורי, השתחררותה של יוון משלטון כרתים. הפר – בעל תפקיד חשוב בדת המינואית – קורבן והילולה. יתכן ומדובר בטקס שנשתכחה ממנו משמעותו המקורית. הארמון בקנוסוס, נתן ליוונים את ההשראה על הלבירינט המפורסם, שנבנה על ידי דדלוס.

 

 

בסוף תקופת הברונזה הקדומה (הנקראת בכרתה "התקופה המינואית הקדומה" וגם "התקופה הטרום ארמונית"). כבר הייתה התפתחות ניכרת בקדרות והופיעו הכדים מן הסוג המכונה קמרס (על שם מערה בשם זה שם נמצאו הדוגמאות הראשונות). האופייני בכדים אלה שהרקע צבוע בצבע כהה, כחול-שחור, ועליו ציורים בצבעים בהירים – לבן, צהוב ובמקום קישוטים ספירליים, צוירו אלמנטים של צמחים. יחד עם זה, יצרו כדי אבן נהדרים. בשנת 2000 בערך מתחילה בניית הארמונות הראשונים. נפתחה תקופה חדשה המכונה "התקופה המינואית התיכונה". בתקופה זו משתכלל עיבוד הברונזה. כרתים שימשה מרכז לעיבוד ולמסחר מתכות. נחושת הובאה מקפריסין. רוב הארמונות הגדולים (קנוסוס, פאיסטוס ומליה) נמצאו במרכז האי וחלק גדול של הישוב היה באותו אזור.

 

כתוצאה מכך ניכרת אחדות רבה של התרבות. הקישוטים בארמונות הגיעו להישגים כבירים בעיקר בציורי פרסקו שכמה מהם הם היפים ביותר בעת העתיקה כולה. ההתקדמות בקדרות מפליאה. שימוש באבניים אפשר יצירת צורות עדינות. האומנים שכללו את הקישוטים על ידי שימוש בלכה מבריקה וריבוי צבעים מרהיבי עין. מופיעים אלמנטים קישוטיים חדשים, כמו הדקל והתמנון. בתקופה זו הופיע בכרתים הכתב. המכונה "כתב אדיוגרמי", שכל סימן בא לבטא עצם או מושג. כתב זה הושפע מן הכתב ההירוגליפי של מצרים. הוא התפתח לכתב הברות ונקרא הכתב הקווי אי (לינארי).

הסמלים הדתיים של התרבות המינואית היו שור וגרזן, מה שהפך אחר כך למיתוס היווני על המינוטאורוס והלבירינת (מבוך). הם האמינו באל מרכזי – אלת האדמה ששלטה על הטבע ויוצגה כאישה חשופת חזה המחזיקה שני נחשים בידיה כסמל לפוריות ושליטה על הארץ.

 

 

המינואים אהבו "לתפוס את התנועה". דמויות צויירו ברגעים מיידיים של תנועה ובמגוון תנוחות. הדמויות בדרך כלל דקות גו וכך תנועתם מודגשת. המינואים ציירו ציורי נוף רבים, לעיתים ללא בני אדם בכלל. הקווים האופייניים גליים ועקלקלים. ציורי הנוף שפעו בעלי חיים דוגמת קופים וציפורים, אשר תנועותיהם מלאות חיים והם מוקפים עלווה שופעת. רפרטואר הציור המינואי אומץ על ידי ציירי יוון  בתקופה העתיקה, ובא לידי ביטוי בתיאורי קרבות וציד.

לדברי הד"ר יסעור-לנדאו, שהשתתף בחפירות במזרח כרתים, הציורים שיקפו את העמדת האמנות והיופי של האינדיווידואל בראש מעייניה של התרבות המינואית. תרבות זו התפתחה בסנטוריני ובכרתים לפני 8,000 שנה בערך, כשקבוצות קטנות של מתיישבים, כנראה מאנטוליה, הגיעו לאיים. הם החזיקו באמונה ייחודית, שבה לא היתה הייררכיה בין האלים. בפולחן המרכזי של אמונתם אף ניתן לאלות מעמד גבוה יותר מאשר לאלים.

בשנת 1700 לפנה"ס בערך, הרס הארמונות על ידי רעידת אדמה. הרס שלא לווה בהפסקת התרבות. הכרתים שיקמו את ארמונותיהם ובנו אותם יותר מפוארים בתקופה זו, נעשתה קנוסוס למרכז המוכר של כל האי. אז מתחילה תקופה, שנהוג לקרוא לה "תקופת ההגמוניה של מינוס מלך קנוסוס". שליטי קנוסוס הקימו מושבות באיים ובאסיה הקטנה (מילטוס) ונוצרו קשרים עם יוון האירופאית. ייתכן מאד כי אזורים מסוימים של יוון היו תחת שלטון כרתה ושילמו לה מסים. האגדות על שלטון מינוס (תזאוס והמונוטאורוס) מקורם בתקופה זו.

 

ב- 1500, או קצת לפני כן, פקד אסון את כרתה: הארמונות, בתי האחוזה הגדולים, הערים סביב הארמונות, הנמלים התמוטטו בבת אחת, וכנראה טרם שחש משהו שעומד לקרות דבר. הכול נקבר תחת המפולת. אחרי החורבן הזה – בניגוד למה שקרה במקרים קודמים של הרס מוחלט – לא הייתה בנייה מחודשת בארמונות כרתה ובעריה.

יש הסוברים כי ההרס בא כתוצאה מפלישה של דוברי יוונית מן היבשה – המיקנים – אשר השתלטו על האי דכאו את תושביו והקימו לעצמם ממלכה שמרכזה היה בקנוסוס. הסברה המקובלת היא, שהחורבן נהרס על ידי התפרצות הר הגעש באי תרה (סנטוריני),

תושבי האי תרה (סנטוריני) באמצע המאה ה-16 ארזו את חפצי הערך שלהם ונטשו את בתיהם, בעקבות סדרה של רעידות אדמה שפקדו את האזור. כשהרעידות שככו, שבו לאי קבוצות של בנאים, שהחלו לשפץ את המבנים שנפגעו. אבל הבנאים נאלצו לנטוש את עבודתם, משום שהר געש שצץ מתוך הים, בלב המפרץ שליד האי, החל לפלוט אפר וגזים. הבנאים ושאר התושבים שהספיקו להפליג ללב ים, הצילו את נפשם.

הר הגעש התפרץ לבסוף ובמשך 48-18 שעות בקעו מלועו סלעים עצומי ממדים, שהועפו לגובה של מאות מטרים, וכן מטחי אפר ועשן מעורבים בגז רעיל. לפי ההערכות כיום, החומר הגעשי שנפלט באותה התפרצות כיסה שטח של 30-27 קילומטרים רבועים. זמן קצר אחרי ההתפרצות כיסה ענן שחור את השמים. חושך מוחלט השתרר בתרה ובאיים הסמוכים. כשהר הגעש התרוקן מכל החומר הוולקני שהיה בו, הוא שקע לקרקעית הים. במקום שבו היה נוצר חלל, אך לא לזמן רב. מי הים נשאבו אליו בכוח ונוצרה מערבולת אדירה. גל צונאמי ענק הציף את האי ואת האיים הסמוכים. לפי ההערכות כיום, גובה הצונאמי היה יותר מ-60 מטר.תיאור אסון הטבע בים האגאי מבוסס על מחקריו של הארכיאולוג היווני חריסטוס דומאס. שרידים מהר הגעש, הפעיל עד היום, נמצאים במפרץ סנטוריני. ענן האפר הענק וגל הצונאמי נעו מזרחה, אל האי כרתים. גובהו של הגל שהיכה במזרח כרתים הגיע לכ-50 מטר. ההתפרצות הוולקנית וגל הצונאמי שבא אחריה גרמו להשמדתה של התרבות המינואית ששיגשגה בשני האיים.

כמה מחוקרי העבר מקשרים את סנטוריני לאטלנטיס, האי שנעלם במצולות הים ושנזכר לראשונה בכתבי אפלטון.

 

אך בתיאוריה זו אין כל סתירה לדעה, כי בשנת 1500 לפנה"ס בערך, נכנסה לכרתה אוכלוסייה חדשה שבאה מיוון, השתלטה על קנוסוס, ומשם שלה על כל האי. במקום אחד בלבד – קנוסוס – נעשה שיקום מהיר ובאה התפתחות חדשה. בכמה אתרים הייתה התפתחות חלקית של היישובים. בארמון נבנה אולם כס מלכות, מחסנים של שמן, בדים ותבואה, בנוסף לכלי נשק. משיטת הכתיבה מתברר שהשפה השתנתה – יוונית.

על כל פנים, בשנת 1500 לערך, החלה תקופה חדשה בכרתה, התקופה המינואית המאוחרת, המכונה גם "עידן קנוסוס". תקופה המכונה גם "תקופת השלטון המיקני בקנוסוס ובכרתה". תקופה זו מאופיינת בירידת ההשפעה של כרתה בעולם הים תיכוני, ובמקביל לכך – עליית העם המיקני בכל התחומים: במסחר, בעוצמה הימית ובאמנות.

 

 

תקופה זו הסתיימה ב- 1400 על ידי אסון פתאומי. בבתי המלאכה של הארמון יש סימנים המעידים שהאומנים היו ממש בעיצומה של העבודה. יש סימני הרס מכוון, שריפה ושוד. ייתכן ומדובר בהתקוממות כרתית נגד המיקנית. ואולי פשיטת שוד מיקנית. חורבן כרתה ב- 1400 היה שונה מקודמיו. לא הייתה תקומה לאי. תקופת הזוהר שלו חלפה .

אחר כך חזרו תושבים לאי, אך היו אלו מתקופות נחשלות שהתיישבו בחלקים קטנים של המבנים ההרוסים. אלו הקימו בקתות עלובות בתוך הארמונות. ניסיונותיהם בחיקוי התוצרת של התקופות הקודמות היו פרימיטיביים וחסרו צורה. את קנוסוס איישו שרידים של עם כרתי, אך בעלי רמה תרבותית יותר נמוכה. התקופה האחרונה של התרבות המינואית, Late Minoan III  נמשכה כ- 200 שנה, מבלי שהיורשים האומללים של הפאר הקדום הגיעו להישג כלשהו והיא הגיעה לקיצה עם פלישת הדורים, ב- 1200 לערך. גלי הפולשים מן הצפון שטף את יוון ואסיה הקטנה, אך לא הגיעו לדרום הים ולא לכרתה. שם נמשכה התפתחות ללא זעזועים.

כרתים נחפרה בידי ארתור אווס החל בשנת 1900.

התרבות הכרתית הייתה תרבות עירונית ועובדה זו קבעה גם את המשטר וגם את צורת הכלכלה. בספרות יוון הקלאסית מסופר על 90-100 ערים לא בצורות. הערים היו על פי רוב בנויות סביב ארמון המלך או טירת המושל והשתרעו על פני שטחים נרחבים והיו גדולות גם לפי מושגים מודרניים. הערים בכרתה היו על תעשיה ומסחר. חלק מהארמונות היו למעשה בית מסחר גדול. המלך היה התעשיין והסוחר הגדול ביותר בממלכה. העיר הכרתית הייתה מרכז לתעשייה ועבדה גם למטרות יצוא. הייתה בנויה סביב מספר רחובות מרוצפים וישרים, אך צרים – דבר הרומז כי התנועה בתוכו התנהלה רק ברגל. הבתים הפרטיים היו בדרך כלל בני שתי קומות ובעלי חלונות הפונים החוצה ומן בד משומן מילא את מקום השמשות של ימינו. בתוך הבתים היו מים חיים ואינסטלציה של ביוב.

הארמונות עוררו התפעלות עצומה אצל החוקרים שחשפו אותם. ארמון קנוסוס בנוי במעלה גבעה, שיושרה לשתי מדרגות (טרסות), מחוברות על ידי גרם מעלות מונומנטאלי בעל שורות עמודים משני צידיו. בטרסה הגדולה, הנמוכה, הייתה הקומה העיקרית. במרכזה הייתה חצר פתוחה של 30X60 מ' ברוחב. שכיוונה הכללי היה צפון – דרום. הארמון היה מוקף קירות חזקים, אך לא חומות. היו שתי כניסות ונכנסו לארמון דרך פרוזדורים ארוכים, מקושטים בעמודים. סביב לחצר היו קבוצות קבוצות של חדרים מיועדים למטרות מיוחדות: מדור המלך, שכלל חדר טקסים, חדר כס המלכות, חדר המתנה, חדר אדמיניסטרציה, חדרי פולחן וחדרים פרטיים. מדור המלכה: בעל חדר אמבטיה מפואר וכן חדרי המשרתים, בתי מלאכה, מחסנים. בכל הארמון עברה רשת צינורות משוכללות למים ולביוב. מצויים היו בו חדרי שירותים עם מים זורמים וחדרי אמבטיה. ריבוי החדרים והקושי להתמצא, גרם לתחושה של מבוך ואולי גם מקור ההשראה לאגדה על הלבירינט המפורסם. בין החדרים של הארמון זכה אחד לפרסום רב – הוא חדר "גרזן הפיפיות" על שני עמודים מרובעים. מופיע סימן גרזן פיפיות חרות 30 פעם. בלשון היונית, נקרא גרזן זה 'לבריס',(Labris)  בתוספת הסיומת ה"פלסגית" Inthos  נתקבל הביטוי  ,Labyrinthos  שהיה כנראה השם של הארמון. משנשכח מקור השם הזה, ונזכר רק גודל הארמון על מסדרונותיו ומדרגותיו, בהם איש מהחוץ היה מתבלבל וטועה, קיבל השם "לבירינטוס" את הפירוש הנוכחי (ומכאן האגדה על הלבירינט). ארמון קנוסוס היה מקושט בציורי קיר, שהם יצירות אמנות ממדרגה גבוהה. נושאי הציורים הם רבים ומגוונים: גבירות מפטפטות, נוף טרופי, חתול אורב לציפור, משחקים ותחרויות ספורט.

פיסול גדול לא היה בכרתה. האומנים יצרו פסלונים קטנים משנהב, מברונזה או מחומר עם ציפוי חרסינה. הכרתים הצטיינו במלאכת מחשבת ובתכשיטים בתרבות ובפגיונות ובמיוחד בחותמות. חלק חשוב של שרידי התקופה הם רבים. הכרתיים הגיעו להישגים כבירים בשכלול הצורות ובציורים בעלי צבעים נהדרים ומוטיבים מגוונים. מהם ריאליסטיים ומהם מגוונים ומופשטים.

אנו לומדים על הלבוש של בני כרתה מהפרסקות, הציורים וגילופי החותמות,. הגברים נראים לבושים חגורה רחבה, עשויה עור. על המותניים יריעות היוצרות מעין חצאית: החלק העליון של הגוף – חשוף. הנשים – בגדים מגוונים. לובשות חצאיות המגיעות עד לאדמה, לובשות חולצות פתוחות המגלות את החזה, הנשים נהגו להתקשט ולהתאפר. בשרידים נמצאו תכשיטים רבים. וכן שמו לכה לתסרוקת. מנהגי הלבוש של הנשים והופעתן בציורים רבים, במסיבות משחקים וכו', הביאו את החוקרים למסקנה שהן תפסו מקום נכבד בחברה המינואית. בניגוד לגברים, המתוארים כשהם שזופים וחומים (עד כדי כך שהיוונים ייקראו להם "פויניקאס", היינו, ארגמניים, כמו לצידונים).

 

התפרצות הר געש בסנטוריני ש- 1450 קטעה את התרבות המינואית בשיאה, אולם החיים על האי לא פסקו. ימאות ומסחר עם עמים אחרים, הפניקים, הסורים, המצרים, פתחו אופקים חדשים. ערים חדשות נוסדו וזאת עד הכיבוש הרומי. אך כרתים לעולם לא חזרה לחשיבותה כפי שהיתה במאה ה-16 לפני הספירה.