התרבות הזפוטקית במקסיקו

מדינת ווחאקה

כתב : גילי חסקין

אחד היעדים הפופולריים והמעניינים במקסיקו היא וואחקה דה חוארז (Oaxaca), או כמו שכולם קוראים לה "וואחקה". היא עיר הבירה והמרכז האדמיניסטרטיבי של מדינת וואחקה., השוכנת על שיפולי רכס סיירה מאדרה אוקסידנטל, בגובה של 1550 מ' מעל פני הים. עיר מקסימה  ששמרה על צביונה הקולוניאלי ומשום כך הוכרזה ב-1987, כאתר שמור על ידי אונסק"ו. העיר נוסדה על ידי הספרדים בשם "אנטקרה" (Antequera) ב-1521, במקום בו התקיים ישוב זפוטקי ומישקטי. כלכלת העיר הספרדית התבססה על כנימת הקוצ'ינל, ממנה ייצרו את הצבע האדום, על אריגת בדים ועם הזמן על גידול קקאו, שתושבי העיר מתגאים שהוא הטוב ביותר בעולם. העיר או לייתר דיוק, סיביתה היא מקום הולדתו של בניטו חוארז, האהוב בנשיאי מקסיקו

העיר התפתחה ונבנו בה כנסיות, בניני ממשל ומגורים, ארקדות וחצרות פטיו מרהיבות. בעוד שבשווקים, בעבודות היד, בריקודים ובפסטיבלים, ניכרת השפעת הילידים. בעיר אתרים רבים, הידועים שבהם הינם כנסיית סנטו דומינגו שמזבח הזהב שלה הוא העשיר בעולם, המוזיאון ובו חפצי אומנות זפוטקים, הכיכר המרכזית, הנקראת סוקלו וכמובן, האתרים הזפוטקים מונטה אלבן ומיטלה. העיר אינה נכללת פעמים רבות במסלול הטיול למקסיקו. למרות שיש סביבה נוף מרהיב, שיש בה רחובות ציוריים, כנסיות מרהיבות, שווקים ססדוניים ובעיקר, זהו למעשה המקום היחידי במקסיקו בו פוגש המטייל את התרבות הזפוטקית, שבניגוד לתרבויות כמו המאיה או האצטקים, לא נודעה מחוץ למקסיקו.

ווחאקה

הציביליזציה הזפוטקית הייתה תרבות פרה קולומביאנית, שפרחה בעמק ווחקה Oaxaca)) שבדרום מערב מקסיקו. אמנם, תקופת הפריחה מגיעה לשיאה במאה ה-7 לספירה, במקביל לזו של טהוטיהואקן (Tehotiuacan) שבלב מקסיקו, אולם עדויות ארכיאולוגיות מלמדות שראשית התרבות שלהם החלה לפחות לפני 2,500 שנים. תרבותם התפתחה באזור ההררי שמעל לאוקיינוס השקט, במקביל לשלב האחרון של התרבות האולמקית, שהתפתחה במפרץ מקסיקו.

ראו באתר זה: האולמקים

מקור השם "זפוטקים" מגיע משפת הנווטל (Nahuatl), הווה אומר "המתיישבים במקום של הספוטה" ( Sapote ).

ספוטה

הזפוטקים כינו את עצמם Be'ena'a, שמשמעו "אנשים".

הזפוטקים היודעים גם כ"אנשי העננים" דברו במספר ניבים של השפה ה  Oto-Zapotecan .

הם התפתחו מהתרבויות החקלאיות שבעמק ופתחו מסחר עם האולמקים שבמפרץ מקסיקו. כך צברו רכוש, שאפשר להם להתפתח ולהקים את יישוביהם. כמו כן, קיימו קשרים מסחריים ותרבותיים עם הציוויליזציות של המאיה והטהוטיהואקן, שפרחו במקסיקו באותו זמן.

הם הטביעו את חותמם במספר אתרים, שהמפורסם, המרשים והחשוב שבהם הוא מונטה אלבן Monte Albán)), שהיה בירתם הראשונה. זהו אתר הבולט קודם כל במיקומו המרהיב, במרכז הפולחני מלא ההוד שלו ובנוף המרהיב שלמרגלותיו – העיר ווחאקה והשטחים החקלאיים שסביבה. בשעות אחר הצהרים, כשהשמש מאירה בזווית נכונה, מועשרים הבניינים המעוטרים במשחקים דרמטיים של אור וצל. באתר נותרו בניינים, פירמידה, מגרשים למשחקי כדור פולחני, קברים מפוארים ותכשיטי זהב מעובדים להפליא. חלקם נמצא כמובן במוזיאון שבווחאקה. בולטות במיוחד מסיכות המוות, המשובצות באבנים יקרות למחצה. מונטה אלבן היתה אחת הערים הגדולות הראשונות באמריקה התיכונה ומרכז מדינת הזאפוטקים, ששלטה על שטח גדול בהרבה מזה ששייך למדינה המקסיקנית של ווחאקה. כמו כן, נבנו באזור כ-15 ארמונות עבור האליטות הזפוטקיות.

אתרים זפוטקים חשובים נוספים הם Lambityeco, Dainzu, Mitla, Yagul, San José Mogote, El Palmillo and Zaachila.

כנסיית סנטו דומינגו, ווחאקה

ראשיתה של התרבות הזפוטקית בעמק של ווחאקה, בסוף המאה ה-6 לפנה"ס. מדובר למעשה בשלש בקעות, שנחלקו בין שלש חברות שונות בגודלן, כשהן מופרדות על ידי שטח הפקר בגודל של 80 קמ"ר, בו יושבת העיר ווחאקה של ימינו. עדויות ארכיאולוגיות מהתקופה, הזו, כמו מקדשים שרופים ושבויי מלחמה שהוקרבו לאלים, מלמדות על כך ששלוש החברות התחרו זו בזו.

השנת 600 לפני הספירה ואולי קודם לכן, הסתיים עידן שמכונה "עידן רוסריו", שבמהלכו אתרים חשובים בעמק, כמו סאן חוזה מוגוטה (San Josa Mogote ) איבדו את מרבית האוכלוסייה שלהם. באותה תקופה הופיעה התיישבות חדשה גדולה בשטח ההפקר. התיישבות זו, שנבנתה בראש ההר הצופה על שלוש הבקעות, היתה מונטה אלבן. דמיון בין כלי החרס של סן חוזה מוגוטה, לבין הקרמיקה של ראשית ההתיישבות במונטה אלבן, מצביע על כך שהאנשים שאכלסו את מונטה אלבן היו זהים לאלה שעזבו את סן חוזה מוגוטה.

הארכיאולוגים ג'ויס מרקוס (Joyce Marcus) וקנט פלאנרי ((Kent V. Flannery ) משווים את התהליך הזה למה שקרה ביוון העתיקה: התמרכזות של ישובים קטנים לתוך עיר ראשית, כדי להתמודד עם סכנה משותפת. כל זאת, למרות שאין עדויות לחומות וביצורים סביב האתר במהלך התקופה הארכיאולוגית של מונטה אלבן.

מבחינת התרבות החומרית, מדובר על חמש תקופות עיקריות, הנקראות כולן "מונטה אלבן" וממוספרות בזו אחר זו:

תקופות I –II  הן תקופת הייסוד של האתר, מ-600 לפנה"ס עד שנת 350 לספירה. במהלך תקופה זו נוצרה גם המדינה הזפוטקית והחלה להתפשט אל הפרובינציות שמעבר לבקעת ווחאקה. אף אחת מהתרבויות שסביבם לא היתה מסוגלת להתחרות בעצמתם. בשנת 200 לספירה הרחיבו הזפוטקים את השפעתם, מ- Ocelotepec בצפון ל- Chiltepec בדרום.

הארכיאולוג אלפונסו קאסו (Alfonso Caso), שהיה אחד הראשונים שחפרו במונטה אלבן, טוען כי המבנה הגדול בכיכר המרכזית של מונטה אלבן, הוא הוכחה נוספת להתפשטות של המדינה הזפוטקית. המבנה שהיום מכונה "מבנה J ", בנוי בצורת ראש חץ ומציג למעלה מארבעים אבנים מגולפות בכתב הירוגליפים. יתכן שהם מייצגים את ארבעים המחוזות שנשלטו בתקופה זו על ידי הזפוטקים של מונטה אלבן

כל קבוצת ציורים גם מתארת את פני אדם בעל כיסוי ראש מעודן, חצוב על הלוחות. יתכן שהם מתארים את פני השליטים של המחוזות שנכבשו. האבנים המתארות את פני השליטים כשהם במהופך, מסמלות כנראה את הפרובינציות שנכבשו בכוח בעוד שאלו שראשם זקוף מתארים את השליטם שלא התנגדו לכיבוש הזפוטקי ולכן חייהם ניצלו. משום כך מכונה בנין J גם "לוח הכיבוש".

מסיכת מוות זפוטקית

מרכוס וופלנדרי כתבו על ההתפשטות הדרמטית של מונטה אלבן: טוענים שניכר שוני גדול בין האוכלוסיות שחיו בלבת המדינה לבין אלו שחיו בפריפריה. המדינה שלחה מתיישבים לפריפריה. משטרים קטנים הבינו שההתנגדות תהיה חסרת תוחלת. בעוד שכוחות גדולים יותר, ניסו להילחם. ההתפשטות של הזפוטקים היתה בשני אופנים אלו – התנחלות שקטה וכיבוש.

תקופה III, העשירה מכולן, נמתחת על פני 400 שנה, מ-350 ועד 750 לספירה. זוהי התקופה המכונה בדברי הימים של מקסיקו, "התקופה הקלאסית. בתקופה זו ניכרת התפתחות מרשימה בתחומים כמו עיור, דת, אדריכלות של מקדשים, חקלאות, דרכי מסחר, לוח שנה וכתב. בתקופה זו הגיע גודלה של העיר ל-6.5 קמ"ר והיא מנתה 25000 תושבים. היא היתה העיר הגדולה ביותר ברמות של דרום מקסיקו. הזפוטקים התפשטו לשטחים הרחוקים בהרבה מעבר לבקעת ווחאקה. הדבר הזה בא לידי ביטוי בשינויים בקרמיקה שנראים באזורים שמעבר לבקעה. הקרמיקה הייחודית לאזורים אלו הוחלפה בקרמיקה של הזפוטקים.

בתכנון ובבניית העיר השתמשו בשיטת ה-Tablero Escapulario, שמקורה בטהוטיהואקן והוא למעשה פאנל רחב ומעוטר באופן שיוצר משחקים של אור וצל. מרבית הבניינים שנראים כיום במונטה אלבן הם מתקופה זו. התקופה שאחר כך היא תקופת ההגעה והגמוניה של המישטקים (Mixtecas), קבוצה שמאפייניה התרבותיים מזכירים את אלו של הזפוטקים, עמם הם התערבבו בהדרגה. הם השתלטו על חלקים ניכרים מהעיר ועל אזור הקבורה שבשוליה. ייסוד התרבות הזפוטקית-מישטקית הוביל לנטישה של המרכז הפולחני. תקופה זו הסתיימה עם בוא הספרדים.

הזפוטקים (והמישטקים שבאו אחריהם) בנו בניינים מפוארים, במיוחד מקדשים לאליהם, שהיו תערובת של אלי האולמקים ואלוהויות מקומיות. הר אלבן הפך במשך השנים לנקרופוליס אדיר. מרהית הקברים הגדולים נבנו על ידי המישטקים, שרצו להידמות לזפוטקים, קודמיהם. בקברי המנהיגים נראים חפצי אומנות משובחים ושפע של זהב, כסף ואבני חן. העושר, המנחות והמזון נועדו לסייע לאדון המת לגבור על המצוקות הממתינות לו בעולם המתים.

ראו, באתר זה: תפישת המוות בתרבויות שונות.

נחום מגד מספר על עולם שלם שנבנה על חרדת המוות. ריכוז העושר שבקברים מלמד על שאיפתם של המתים קרוביהם להתקיים בעולם הנצח. ייתכן ובתחילה, עוד בתקופת האולמקים, ניתנה לכול האפשרות לעבור מעולם של בני חלוף, לעולם הנצח. אולם עם התבססות המעמדות הגבוהים, עבדו יותר ויותר מפשוטי העם, כדי שאדוניהם , שמן הסתם היה להם קשר טוב יותר עם העולמות העליוניים, יוכלו לערוך את המסע שלהם באין מפריע.

באחד המבנים נראים תבליטים של רקדנים המזכירים להפליא את אלו של האולמקים שחיו קודם לכן, במפרץ מקסיקו. לדעת החוקר המקסיקני הורטדו דוולוס (Devalos), מדובר בדמויות של כוהנים הנתונים במצב אקסטטי.

ראו באתר זה: שמאניזם ואירועי טרנס.

לדעת דוואלוס, היעדר אברי מין בגופם מרמזת על כך שסורסו לצרכי פולחן, כמנהג כוהני אותו שבט, גם בתקופת הכיבוש הספרדי.

לא הרחק מווחאקה נמצא האתר מיטלה (Mitla), שיבוש של השם mictlan , שהוראת שמו בשפת הנווטל היא "מקום המתים". משום שכאן נקברו אנשים חשובים. העיר שהוקמה בשנת 100 לספירה הפכה להיות אחת המובילות באזור הזפוטקי  וכנראה ירשה את מקומה של מונטה אלבן כבירה. העיר שמרה על מעמדה החשוב, עד בוא הספרדים  שייסד במקום עיר חדשה בשנת 1521. העיטורים במקום יוצאי דופן ביופיים ידועים במיוחד עיטורי הפסיפס, העשויים מאלפי אבנים.

טכנולוגיה

הזפוטקים פיתחו לוח שנה ושיטה לוגוגרפית לכתיבה [לוגוגרמה או לוגוגרף היא סימן אורתוגרפי שמבטא מילה שלמה, או מורפמה (רכיב דקדוקי), להבדיל מסימנים המייצגים פונמות, או הברות]. זהו סוג של כתב הירוגליפי, שפותח בשנת 500 לפנה"ס. מהראשונים במזואמריקה וקדם לזה שפיתחו התרבויות של המאיה, המישטקים והאצטקים.

אומנים זפוטקים (וגם מישטקים), עיצבו את התכשיטים עבור השליטים האצטקים, כולל מוקטסומה השני. אולם קשרים עם מרכז מקסיקו היו קיימים הרבה קודם לכן, כפי שניתן ללמוד משרידים ארכיאולוגים של שכונה זפוטקית בטהוטיהואקן ומסגנון טהוטיהואקני בבתי הארחה שבמונטה אלבןהתרבות הזפוטקית ישבה קבע בכפרים ובערים, בבתים בנוי אבן מחופים בטייח. הם תיעדו את תולדותיהם בהירוגליפים ובמלחמה עשו שימוש בשיריון מכותנה.

כמו תרבויות מזואמריקאיות אחרות, התרבות הזפוטקית היתה פוליתאיסטית. בפנתיאון שלהם בלטו שתי אלוהויות: קוסיחו ( Cocijo) – שצורתו גוף אדם עם יגואר ותווי פנים של נחש בעל לשון ממוזלגת. שהיה אל הגשם (מאד דומה לאל האצטקי טלאלוק) ו- Coquihani, אל האור. כמה מאליהם החשובים היו Beydo שהיה אל הגרעינים והרוח, Coquebila, אל האדמה, Huechaana האלה האם הפטרונית של הציד והדיג, Kedo- אל הצדק Ndan האל האנדרוגני של האוקיינוסים Pixee Pecala – אל האהבה ו- Coqui Xee האל הבורא שייצג את האינסוף. אל חשוב במיוחד היה Pitao Cozobi אל העטלף – סמל הלילה, שלא היה קיים בתקופה האולמקית וייתכן גם שהיה אל התירס והפוריות. פסלו, העשוי אבן ירקן, הוא אחד הביטויים האמנותיים המרשימים ביותר, של התקופה הקלאסית. כמו כן, בנוסף לפנתיאון הכלל זפוטקי, לכול עיר היה את הפנתיאון שלה

מניחים שהזפוטקים השתמשו בריטואלים שלהם מעת לעת בקורבנות אדם. האלים הדומיננטיים היו קשורים לפוריות ולחקלאות. יש אלים זכריים ואלים נקביים. שונים זה מזה בלבושם. הזכריים לובשים בדרך כלל אזור חלציים ולעתים שכמיה בעוד שהנקבות לובשות חצאית יש הוכחות לקיומם של אלים נוספים שאינם קשורים ישירות לתרבות הזפוטקית, כמו הנחש המכונף ואל הפרפר, שמאפיינים את תרבות טהוטיהואקאן. כמו כן נמצא שם אל הגשם של טהוטיהואקן והאל האצטקי Xipe totec, שהיה אל האביב בתרבות נאואטל.

ישנן כמה אגדות על מוצא הזפוטקים. יש הטוענים כי מקורם בבקעת וואחאקה ונוצרו מסלעים או שהתפתחו מחתולים גדולים כגון פומה, יגואר או אוצלוט. יש אגדה שאבותיהם הגיעו מהאדמה, כלומר מהמערות, בעוד שגרסאות אחרות מספרות שהיו אלו עצים או יגוארים, שהפכו לאנשים. האליטות האמינו שהם צאצאים של כוח על טבעי שחי בעננים ולאחר המוות ישובו לאותו מצב. השם בו הם נקראים בפי עצמם כיום – Be'ena' Za'a – הוא תוצאה של אמונה זו, והוראתו "אנשי העננים".

השפה הזפוטקים שייכת למשפחת שפות הנקראת Oto-manguean. משפחה עתיקה של שפות מזואמריקאיות. כיום מדברים בה בסיירה הצפונית, בסיירה הדרומית, בבקעות המרכזיות, ובמיצר טוונטפקה וכן לאורך החוף הפציפי. כתוצאה מהגירה, דיאלקטים של השפה הזפוטקית עדיין מדוברים במקסיקו סיטי ובלוס אנג'לס (קליפורניה). זוהי שפה טונאלית. כל הברה ניתנת לביטוי בארבעה אופנים. טון גבוה, נמוך, עולה ונופל. ככל שהאוכלוסייה גדלה (כתוצאה מהכיבושים), נראו הבדלים גדולים חברתיים גדלים והולכים. התרכזו הכוח הפוליטי והפעילות הטקסית הובילה ליצירת כמה מדינות עצמאיות, עם מרכזי כוח אזוריים.

הקרב האחרון בין הזפוטקים והאצטקים התרחש בין 1497 ו-1502. תחת שלטונו של האצטקי Ahuizotl. בזמן הכיבוש הספרדי של מקסיקו, הגיעו ידיעות שהאצטקים מפסידים לספרדים. המלך Cosijoeza הורה לאנשיו שלא להתעמת עם הספרדים, כדי שיימנעו מגורל דומה. בסופו של דבר, הם הובסו על ידי הספרים רק אחרי כמה מסעות בין 1522 ל-1527. לימים הם התקוממו כנגד הכובשים ב-1550, 1560 ו-1715.

צאצאי הזפוטקים חיים עד היום ושומרים על מאפיינים שונים של תרבותם הקדומה. כיום, כ-300,000 איש עדיין מדברים את השפה הזפוטקית (כ-20% מתושבי מדינת ווחאקה מדברים רק בשפות אינדיאניות) הם אורגים בובות יפות מרפיה וידועים בריקוד Tlacolula Zandunga, אותו רוקדות ברגלים יחפות נערות לבושות בחצאיות ארוכות בעוד שמולם רוקדים גברים לבושים לבן. לזפוטקים היה טקס דתי שנקרא Guelaguetza, שרוחו נשמרה במרוצת הדורות והוא בא לידי ביטוי פסטיבל צבעוני, המתקיים בימי שני, השני והשלישי של יולי, אליו מגיעות קבוצות אתניות שונות מרחבי מדינת ווחאקה ומחוללות בלבוש צבעוני. הוראת השם בשפה הזפוטקית היא "הדדיות" ובעבר כלל החלפת מתנות.