התחממות כדור הארץ

 

 

ערך: גילי חסקין

 

 

התחממות כדור הארץ היא עובדה מוכחת. אם כי יש עוררין על כך שהגורם לה הוא הפעילות האנושית. העיסוק בהתחממות כדור הארץ רלוונטי מאד לטיול באנטארקטיקה,  לטיול לשפיצברגן, לטיול באיסלנד, בקניה, בארצות האנדים ובעצם בכול מקום.

 

 

בעיצומו של גל חום באמצע הקיץ ניתן לשמוע הסברים "מוסמכים" על התחממות אקלים כדור-הארץ, כשם שבעקבות גל קור, גשמים ושלגים בחורף נשמעת הטענה שאנחנו צועדים "ללא ספק" לעבר תקופת הקרח הבאה. אולם ברור שאין להסיק מאירוע בודד, מהתנהגות מזג האוויר בשנה מסוימת ואף במשך מספר שנים, לגבי המגמה הכללית. על תופעות כאלה ניתן ללמוד רק באמצעות מחקר הכולל את התנהגות האקלים על פני כל כדור הארץ, אשר אינו מצטמצם לאזורים חלקיים בלבד. ובכן, האם מתחמם אקלים כדור-הארץ או מתקרר? ישנה דרך פשוטה למציאת התשובה לשאלה תמימה זו. יש למדוד את הטמפרטורה על פני כל כוכב הלכת הפרטי שלנו – יבשות וימים – לחשב את ממוצע הטמפרטורה ולעקוב אחר השתנותו במשך כמה מאות שנים.

נתונים היסטוריים של טמפרטורות הטמפרטורה על פני כדור הארץ משתנה ממקום למקום, בהתאם לזמן ביום, לפי עונות השנה ובהתאם לגובה מעל פני הים. עם זאת למדעני אקלים יש שיטות להאחדת מדידות הטמפרטורה ממקומות שונים ברחבי העולם כדי להגדיר טמפרטורה עולמית, שהיא הממוצע של הטמפרטורה על־פני כל כדור הארץ לאורך השנה. שיטות כמו חציבת עמודי קרח בקרחונים, או תיארוך השכבות השונות של הקרח מאפשרות לשחזר את הטמפרטורה העולמית לאורך התפתחות כדור הארץ. הנתונים באלפיים השנים האחרונות מוחלקים על־פני סקאלה של מאות שנים. יחסית לתקופה של 1860-1900, עלתה הטמפרטורה העולמית הממוצעת הן ביבשה והן בים ב-0.75 מעלות צלזיוס. קיימת מחלוקת לגבי הטמפרטורה באלף השנים האחרונות, כאשר חלק מהחוקרים מאמינים כי הטמפרטורה העולמית הייתה יציבה למדי באלף השנים האחרונות, לפני 1850, ואילו אחרים מצביעים על תנודות משמעותיות, כמו התקופה החמה בימי הביניים המכונה "אופטימום ימי הביניים", ותקופת ההתקררות במאות 16-19, הידועה בשם "עידן הקרח הקטן".

מאז 1860, נערכו רישומי טמפרטורה שונים בפריסה עולמית ובדרגות שונות של דיוק ואמינות[1]. מכון גודארד לחקר החלל של נאס"א מעריך כי 2005 הייתה השנה החמה ביותר מאז הפך השימוש באמצעי מדידה אמינים לנפוץ ברחבי העולם בסוף המאה ה-19, כשהיא מביסה את השיא הקודם שנקבע ב-1998 בכמה מאיות של מעלת צלזיוס.

 

 

 הטמפרטורה על פני כדור הארץ נובעת ממאזן אנרגטי בין הקרינה שמגיעה אל כדור הארץ מהשמש, נבלעת בו ומחממת אותו, לבין הקרינה האלקטרומגנטית הנפלטת מכדור הארץ – המקררת אותו. הקרינה שמגיעה מהשמש פרושה על תחום רחב של אורכי גל, אך עיקר עוצמתה הוא אור נראה. הקרינה שנבלעת על ידי כדור הארץ הופכת לאנרגיית חום וגורמת לפליטה של אור באורכי גל אינפרה אדומים. קרינה זאת בחלקה נפלטת אל החלל אך בחלקה נבלעת באטמוספרה. מכאן שלאטמוספרה ישנו תפקיד כפול במאזן החום של כדור הארץ: מצד אחד היא שקופה לאור הנראה המגיע מהשמש, ומצד שני היא בולעת את הקרינה האינפרה אדומה הנפלטת מכדור הארץ. אפקט זה נקרא "אפקט החממה", והוא שמאפשר לכדור הארץ לשמור על טמפרטורה הגבוהה בכ-300 מעלות משל האזור הסמוך לו בחלל.

 

חממת הצמחים מנצלת את תופעת החממה, ואף העניקה לה את שמה. אור נראה חודר דרך היריעות השקופות ונבלע על ידי הצמחים והחפצים שבתוכה. הגופים פולטים קרינה אינפרא-אדומה, כך זו אינה יוצאת, היות שהיריעות אטומות לאור זה. כתוצאה מכך עולה הטמפרטורה בתוך החממה.

דוד השמש המותקן על בתים רבים בארץ" הוא דוגמא לשימוש בתופעת החממה לצרכינו. האור הנראה עובר דרך החלון השקוף במשטח השחור של הקולט ומחמם אותו. קרינה אינפרה-אדומה הנפלטת מהגופים החמים אינה עוברת דרך אותו חלון, משום שאינו שקוף לקרינה זו. עליית הטמפרטורה בקולט מביאה לחימום צינורות המים העוברים דרכו.

דוגמא אחרונה לתופעה דומה היא זו של לילות החורף המעוננים ולעומתם הלילות הבהירים והקרים. כאן מספק לנו הטבע דוגמא שאינה פרי טכנולוגיה חדישה. בלילה בהיר מוצאת הקרינה התת – אדומה את דרכה לחלל דרך האטמוספרה השקופה. עננים עשויים לבלוע קרינה זו ולהאט את קצב ההתקררות. זו הסיבה שהלילות הקרים ביותר בחורף הם דוקא הלילות הבהירים.

תופעת החממה הגלובלית נובעת מהצטברות אדי מים ופחמן דו-חמצני (CO2) באטמוספירה. ללא גזים אלה היתה הטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ רק 18- מעלות במקום 15+ מעלות. קשה לתאר את התפתחות החיים על פני כוכב הלכת שלנו ללא השפעת תופעת החממה. האזורים בהם ניתן היה לקיים חיים בנוחות סבירה היו בודאי מוגבלים ביותר. כדאי לשים לב לכך שטמפרטורה נמוכה זו דומה לטמפרטורה השנתית הממוצעת במקומות הקרים ביותר על פני כדור-הארץ, אשר בהם לא עולה הטמפרטורה החודשית הממוצעת על נקודת הקפאון אפילו בשיא הקיץ.

לאטמוספרה של כדור הארץ תפקיד חשוב בקביעת הטמפרטורה של כדור הארץ. אטמוספרת כדור הארץ מורכבת ברובה מחנקן (78 אחוז) ומחמצן (21 אחוז) – ואולם לגזים אלו בליעה מועטה מאוד בתחום האינפרה אדום, ומשום כך גזים כבדים יותר, כמו פחמן דו-חמצני, אף שהם מהווים פחות מאחוז באטמוספרה, אחראים לעיקר אפקט החממה – וקרויים משום כך 'גזי חממה'.

 

 

הרכב האטמוספרה והטמפרטורה הם תוצאה של תהליכים רבים. חלק מתהליכים אלו הם תהליכים של משוב שלילי – כלומר, כאשר הטמפרטורה עולה, מתרחשים תהליכים המורידים את הטמפרטורה שוב, ולהיפך – מצב המסייע בייצוב הטמפרטורה. דוגמה למשוב שלילי הוא תפקודם של העננים: ככל שהטמפרטורה עולה כך יותר מים מתאדים ויוצרים יותר עננים, אשר בשל אפקט העמימות מקטינים את טמפרטורת כדור הארץ. חלק מהשינויים הם תהליכים של משוב חיובי- כלומר עלייה בטמפרטורה יוצרת תנאים הגורמים לטמפרטורה לעלות עוד יותר. משוב חיובי הופך את הטמפרטורה של כדור הארץ ליציבה פחות. במצב זה יכול להתרחש תהליך שינוי אקלימי שיוצא מכדי שליטה. יש חוקרים הסבורים שתהליך של אפקט חממה שיצא מכלל שליטה התרחש בכוכב נגה, שבימיו הקדומים היה בעל הרכב אטמוספרה הדומה לכדור הארץ הקדום, אך אפקט חממה שיצא מכלל שליטה גרם להתאדות כל האוקיינוסים שעליו.

שחזורי טמפרטורה על כדור הארץ לאורך מיליוני שנים מצביעים על כך שהטמפרטורה על־פני כדור הארץ לא נותרה יציבה לאורך זמן, אלא נעה בין עידני קרח ממושכים לתקופות ביניים חמות יותר. עוד נמצאה התאמה בין תקופות של שינוי קיצוני בטמפרטורה והכחדה המונית של בעלי חיים.

הסיבות לשינויים בטמפרטורה לאורך ההיסטוריה של כדור הארץ אינן ידועות, אך יש חוקרים המשערים כי בתקופות שונות השתנתה טמפרטורת כדור הארץ בגלל גורמים שונים עמם ניתן למנות שינויים בהרכב האטמוספרה כתוצאה מהתפתחות החיים על פני כדור הארץ, שינויים שנבעו מהתפרצויות הרי געש, מפגיעת אסטרואידים, משינויים בפעילות השמשית, ומשינויים הקשורים בתנועת מערכת השמש בתוך הגלקסיה.

 

במאתיים וחמישים השנים האחרונות נצפתה עלייה בכמות של פחמן דו-חמצני‏. ושל גזי חממה נוספים באטמוספרה, הגורמים להגברת אפקט החממה. דו"ח IPCC קובע כי קיימת סבירות גבוהה מאוד, שפעילות אנושית היא המקור העיקרי לגידול בכמות גזי החממה, בעיקר כתוצאה משחרור גזים אלו לאוויר בעת שריפת דלקים מאובנים לצורך הפקת אנרגיה וכתוצאה מפעילות חקלאית.

גזי חממה כמו פחמן דו-חמצני (CO2) ומתאן (CH4), אף שהם מהווים פחות מאחוז מכלל האטמוספרה, הם בעלי תפקיד חשוב בקביעת הטמפרטורה של כדור הארץ, בזכות אפקט החממה. חוקרים מעריכים כי אלמלא נמצאו גזים אלו באטמוספרה הייתה הטמפרטורה הממוצעת על כדור הארץ נמוכה בכ-30 מעלות צלזיוס, ומערכות החיים הקיימות בו היום לא היו אפשריות.

גזי חממה מופקים ממקורות טבעיים, כמו בעלי חיים וצמחיה, אך במאה השנים האחרונות נוספו למקורות הטבעיים גם מעשי ידי־האדם כמו שריפת דלק מאובנים (תחנות כוח המשתמשות בנפט, בגז או בפחם) הם מקורות מרכזיים לפליטת גזי חממה. פליטות משריפת דלק מאובנים לייצור חשמל לבדן אחראיות לכ-17 אחוז מכלל הפליטות. מקורות חשובים נוספים לפליטת פחמן דו-חמצני הם "דלק עריק", שנצרך במהלך ההפקה וההובלה של דלק (5.8 אחוז מהפליטות), תהליכי ייצור (5.2 אחוז מהפליטות), שריפת אשפה במטמנות, וכדומה. הפליטות ממקורות אנושיים מסתכמות בתוספת של כ-22 מיליארד טונות של פחמן דו-חמצני וגזי חממה אחרים הנפלטים לאטמוספרה של כדור הארץ. כמעט מחצית מהפליטות האנושיות נשארו באטמוספרה. מקור חשוב נוסף של פליטה ממקורות אנושיים הוא פליטת מתאן ותחמוצת החנקן בפעילויות כמו חקלאות בעלי חיים, שימוש בדשנים, משדות אורז, וכדומה (כ-6.3 אחוז מהפליטות).‏ פעילות זו תורמת כ-450 מיליון טונות של מתאן בכל שנה.

פליטות דו תחמוצת הפחמן משריפת דלקים מאובנים גדלה ב-49% בשני העשורים האחרונים. כך עולה מנתונים של צוות בינלאומי, שכלל גם חוקר במכון טינדאל למחקרי שינויי האקלים באוניברסיטת מזרח אנגליה.

סך כל הפליטות, לרבות דלק לבערה, לייצור מלט, שווה הערך של כריתת היערות ופליטות משימושי קרקע אחרים הגיעו ל-10 מיליארד טון פחמן (36.7 מיליארד טון דת"פ), לראשונה בהיסטוריה. מחצית הפליטות נשארה באטמוספרה, וריכוז הדת"פ הגיע ל-389.6 חלקים למיליון. שאר הפליטות נספגו בידי האוקיאנוסים והיערות, פחות או יותר ביחס שווה.

התורמים העיקריים לגידול בפליטות הפחמן בשנת 2010 היו בעיקר סין, ארה"ב, הודו, רוסיה והאיחוד האירופי. הפליטות מסחר במוצרים ובשירותים המיוצרים בכלכלות המתפתחות אך נצרכים במערב גדל מ-2.5% מחלקן של המדינות העשירות ב-1990 ל-16% בשנת 2010.

 

הריכוזים האטמוספריים של פחמן דו-חמצני גדלו ב-31 אחוז וריכוזי המתאן באטמוספרה גדלו ב-149 אחוז מעל הרמות ששררו לפני תחילת המאה ה-19. ריכוזים אלו גבוהים משמעותית מהריכוזים שהיו באטמוספרה במועד כלשהו ב-650,000 השנים האחרונות, שלגביהן יש נתונים מהימנים המתבססים על מחקר של ליבות קרח. עדויות גיאולוגיות עקיפות מצביעות, לטענת חוקרים, על־כך שרמות גבוהות כאלה של פחמן דו-חמצני שררו בכדור הארץ בפעם האחרונה לפני 40 מיליון שנה. כשלושה רבעים מהפליטות ממקורות אנושיים בעשור האחרון למאה ה-20 ובעשור הראשון למאה ה-21 מקורם בבעירת דלק מאובנים. חלק מהותי משאר הפליטות מקורו בשינויים בשימוש בקרקע, בעיקר בעקבות בירוא יערות. פליטות אנושיות של מזהמים אחרים –

 

בין המערערים על התחזיות הכמותיות של התחממות האטמוספרה כתוצאה מתופעת החממה, יש המחפשים גורמים אחרים שעשויים לגרום לתהליך מעין זה. אך האם יכולים להיות גורמים נוספים לשינויי טמפרטורה על פני כדור-הארץ כולו? מסתבר שיש, ואין צורך לחפשם רחוק. לדעת מדענים שונים עשויה השמש עצמה להיות הגורם להתחממות. אסטרופיסיקאים מכירים זה זמן רב כוכבים הידועים בכינוי "כוכבים משתנים". עוצמת הקרינה של כוכבים אלו משתנה בזמן. השמש, כידוע, היא כוכב הדומה לכוכבים הרבים של הגלקסיה המתגלים בלילה. יתכן, אם כן, שגם כוכב זה אשר סביבו סובב כדור- הארץ שלנו, אינו אלא כוכב משתנה. משך מחזור ההשתנות של כוכבים משתנים אינו אחיד וקשה לקבוע מה הזמן האופייני לשמש, אולם בהחלט יתכן שהוא מתפרש על מאות שנים. יתכן שאנו נמצאים כיום בשלב של עלייה בעוצמת הקרינה הגוררת התחממות, והיא זו שגרמה לעליית הטמפרטורה הממוצעת במאה השנים האחרונות.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 הועלו השערות בנוגע לקשר בין קרינה קוסמית לשינוי אקלים. תיאוריות אלו זכו לגיבוי בשנים האחרונות בזכות מחקריו של הנריק סבנסמרק, פיזיקאי במכון הדני לחקר החלל, שהראה כי יש מתאם בין הטמפרטורה השנתית לבין סערות שמש.

קרינה קוסמית, לפי סבנסמרק, היא מרכיב חשוב באקלים על פני כדור הארץ מכיוון שכאשר זו עוברת דרך האטמוספרה היא יוצרת יונים המשמשים כגרעיני התעבות לעננים. העננות מגבירה את אפקט החממה (ותורמת להתחממות), אך צבעם הלבן של העננים גורם להחזרה של אור השמש, ומכאן גם להתקררות. השמש חשובה לתהליך שכן השדה המגנטי שהיא יוצרת מסיט את רוב הקרינה הקוסמית מלהגיע לכדור הארץ. משום כך סערות על השמש, המביאות לשינויים בשדה המגנטי שלה (ובתורם לשינוי בשטף הקרינה הקוסמית המגיע לכדור הארץ), יוצרות שינויי אקלים בכדור הארץ. הרמה של הפעילות הסולארית בשבעים השנים האחרונות הייתה גבוהה במיוחד, הגבוהה ביותר ב-8,000 השנים האחרונות

תיאוריות אלו זכו לתמיכה במחקריו של הפיזיקאי הישראלי ניר שביב מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שהראו כי יש מתאם בין התנודות בטמפרטורה על פני כדור הארץ, בטווחי זמנים של מיליוני שנים, לבין תנועתה של מערכת השמש שלנו סביב מרכז הגלקסיה. על־פי שביב כאשר מערכת השמש חולפת על פני החלקים הספירליים של הגלקסיה, כדור הארץ חשוף ליותר קרינה קוסמית דבר שמביא לירידת בטמפרטורה הגלובלית.

שביב, סבנסמרק ואחרים סבורים, מכאן, כי ירידה בפליטת גזי החממה לא תקטין באופן משמעותי את ההתחממות העולמית. יתרה מזו – לדעתם, העולם משקיע כיום משאבים עצומים בכיוון הלא נכון: שטף הקרינה הקוסמית הוא האחראי להתחממות, וההתחממות היא הגורמת לפליטה מוגברת של פחמן דו-חמצני מהאוקיינוסים. קיים, אם כן, קשר בין פחמן דו-חמצני להתחממות, אך הוא בכיוון ההפוך, ואין לו קשר לפעילות אנושית.

 תיאוריות נוספות שהועלו כדי להסביר את ההתחממות הגלובלית הם טענות כמו זו שההתחממות נמצאת בתוך טווח השונות הטבעית, הטענה שההתחממות היא התרחשות טבעית בעקבות היציאה מתקופה קצרה יחסית, "עידן הקרח הקטן".

 

 להתחממות העולמית עשויות להיות השפעות רבות ומגוונות, הן על הסביבה הטבעית והן אל אורח החיים האנושי. המקור העיקרי להתחממות העולמית, כך להערכת רוב חוקרי האקלים, הוא פליטה מוגברת בפחמן דו-חמצני הגורם לעליית הטמפרטורה הממוצעת. עליית הטמפרטורה עשויה להניב מגוון תהליכים, ביניהם עליית פני הים, שינויים בעיבוד הקרקע ובחקלאות, צמצום בשכבת האוזון, עלייה בתדירות ובעוצמה של אירועים הקשורים במים (כמו סופות או הצפות), והתרחבות תפוצתן של מחלות מסוימות.

 ראיות להתחממות העולמית – הקטנה בגודלן של פסגות מושלגות, עלייה במפלס מי הים, שינויים במזג האוויר – מספקות דוגמאות להשלכות של התחממות עולמית שעלולות להשפיע לא רק על הפעילות האנושית אלא גם על מערכות אקולוגיות. עלייה עולמית של הטמפרטורה הממוצעת פירושה שמערכות אקולוגיות עלולות להשתנות; מינים אחדים עשויים להידחק החוצה ממרחב המחיה שלהם (אולי אף עד הכחדה), עקב שינויים בתנאים, בעוד מינים אחרים עשויים לשגשג. ניתן לצפות כי רק מעטות מבין המערכות האקולוגיות בכדור הארץ תשארנה ללא שינוי.

 נזכור ששינוי קטן בטמפרטורה הממוצעת עשוי לחולל שינויים מפליגים באזורים שונים של כדור-הארץ. שינויים במאפייני הזרימה באטמוספרה ובאוקיינוסים יכולים להפוך אזורים צחיחים לאזורים עתירי משקעים. לעומתם עלולים אזורים ממוזגים ונוחים להפוך למדבריות חול וקרח. ארצות מסוימות עלולות להיות מוצפות ומסלולי נהרות עלולים להשתנות. היות שהתרגלנו, אנו תושבי כדור-הארץ, לאקלים הנוכחי והתפזרנו בהתאם על פני האדמה, כל שינוי יחייב התאמה מחודשת ואולי אף נדידה של אוכלוסיות. יש להניח, על-כן, ששינויים כאלה יביאו בעיקר קשיים ונזק, ערעור שיווי משקל אקולוגי והיעלמות סוגים מסוימים של צמחים ובעלי חיים. לצד תופעות אלה עשויים להתעורר סכסוכים בינלאומיים בקנה מידה גלובלי בשל השתנות התנאים האקלימיים.

 

 התחממות עולמית הובילה למאזן מסה קרחוני שלילי, כשגרמה לנסיגת קרחונים ברחבי העולם. המחקר מצביע על נסיגה נטו של 142 מתוך 144 קרחוני הרים ברשומות של 1900 עד 1980. מאז 1980 הנסיגה העולמית של קרחונים גדלה באופן משמעותי. החוקרים דיוגרוב ומאיר (Dyurgerov and Meier 2005)  השוו ממוצעים של נתוני קרחונים על פני אזורי שטח גדולים (לדוגמה אירופה), ומצאו כי בכל אזור חלה ירידה בין השנים 1960 ל-2002, למרות שבכמה אזורים מקומיים (לדוגמה סקנדינביה) חלה עלייה. כמה קרחונים שהינם במצב של חוסר יציבות באקלים הנוכחי כבר נעלמו ועלייה נוספת בטמפרטורות צפויה לגרום לנסיגה נוספת ברוב הקרחונים בפסגות ההרים ברחבי העולם. למעלה מ-90% מהקרחונים עליהם דווח לשרות העולמי לניטור קרחונים, נסוגו מאז 1995.

 הקילימנג'ארו, הגבוה בהרי אפריקה, הוא הר געש עתיק. אורכו כשמונים ק"מ ומצויות בו שתי פסגות עיקריות. הגבוהה שבהן היא קיבו המתנשאת לרום של 5895 מטר. היא מכוסה שלג כל ימות השנה, למרות היותה מרוחקת מקו המשווה 350 ק"מ בלבד. היקפו של הקרחון המצוי בלוע הגעשי הוא כשש ק"מ.

השאלה ששואלים המדענים כיום היא כמה זמן עוד תחזיק מעמד כיפת הקרח על ההר. בקצב הנוכחי של התחממות האטמוספרה, קרוב לוודאי שבתוך שני עשורים לא תיוותר במרומי הקילימנג'ארו אף לא שלוגית אחת. נפח עצום ממעטה הקרח מפשיר מדי יממה, ולא עוזרות גם תפילותיהם של בני המסאי, השבט הגדול שיושב באזור. דומה שמראה ההר הניצב בהוד רב מעל מישור הסוואנה, עומד להשתנות בשנים הקרובות.

ההתחממות הגלובלית אינה הסיבה היחידה להמסת הקרחון על הקילימנג'רו. גם כריתת היערות במזרח אפריקה גורמת לשינויים אקלימיים חמורים. היערות הם אלה היוצרים סביבם את האקלים הלח. המים אשר מתנדפים מצמחיית היער העצומה, בהשפעתה של השמש הטרופית, שבים אל הקרקע כגשמים והדבר חוזר ונשנה ללא הפסקה. בפסגת הקילימנג'ארו צונחת הטמפרטורה אל מתחת לאפס בלילות רבים, ואז יורדים המשקעים בצורת שלגים. עתה מפשיר הקרח מן ההר ושלג נוסף לא נערם מחדש.

דומה שהפשרת הקרחונים ביבשת אנטרקטיקה הרחוקה, לא מטרידה לעת עתה את האנושות במידה רבה. ובכל זאת, הבעיה הזהה בארקטיקה מציבה בפני האדם אתגרים גדולים מדי, וכך גם ליצורים רבים המתקיימים באזור קשה זה של העולם.

 שטחה של ארקטיקה הוא כעשרים מיליון קמ"ר. היא כוללת את כל המקומות מסביב לקוטב הצפוני, שבהם הטמפרטורה בדרך כלל, אינה גבוהה מאפס מעלות צלזיוס: האוקיינוס הארקטי, רובה של גרנלנד, צפון סיביר, וחלקים גדולים מקנדה ומאלסקה. עיקרה של ארקטיקה הוא ים קפוא כמעט כל ימות השנה. רק שליש מפני מימיו העליונים מפשירים בשלהי הקיץ. בשנה האחרונה מתברר כי מדי חודש מפשירים כמה מאות קמ"ר משוליו הקפואים, ובכך למעשה אוששה הטענה כי שטח הקרח הכללי הולך ומתמעט, בקצב שלא ידע העולם מאז תום תקופת הקרח האחרונה. קצב ההפשרה של הקוטב מהיר יותר מהערכות משנים עברו שהתבררו כזהירות מידי. לפי שירות הקרח הקנדי, כמות הקרח בארכיפלג הארקטי המזרחי של קנדה ירדה ב-15 אחוז בין 1969 ו-2004.

 בניגוד לדעה המקובלת, מרובים בארקטיקה החרקים. מספר סוגיהם אינו רב אך די בכמה מינים של יתושים, כדי שבעונת הקיץ יהפכו למכת מדינה. המון הביצות ושלוליות המים המצויות בכל מקום, משמשים אתרים אופטימליים להתרבות בלתי מוגבלת של מעופפים טורדניים אלה. ידועים אינספור מקרים שבהם נרדפו פרטים מקרב אייל הצפון, עד כדי מיתה מאפיסת כוחות. התחממות ארקטיקה תשפר את תנאי הדגירה המשובחים ממילא של היתושים, והתעצמותם תימשך ללא הפרעה. במצב שכזה אין לאייל הצפון כל סיכוי להתרבות ומכך שגם לא להתקיים.

 בעל חיים נוסף שלא ברור עתידו בארקטיקה המתחממת הוא דוב הקוטב, הגדול מבין טורפי היבשה. הוא ניזון כמעט רק מבשר, משום שבניגוד ליתר מיני הדובים, אין גדלה צמחיה קבועה באזור מחייתו. דוב זה חי למעשה על מעטה הקרח המכסה את הים ושם מוצא את מזונו. הפשרת הים יוצרת איי קרח ההולכים וקטנים ככל שנמשך הקיץ, עד כי לא פעם מוצא עצמו דוב הקוטב בתוך המים הצוננים כשלפניו ברירה אחת: לשחות לעבר אי קרחוני אחר או לטבוע ולמות. התמעטות גושי הקרח יוצרת מרחבי ים גדולים מדי, מכדי שדובי הקוטב יוכלו לחצותם ומכך נגזר גורלם המר.

 יתכן בהחלט שאוכלוסיית דוב הקוטב תידחק ליבשה. שם טמפרטורת הסביבה תעלה אף יותר, כי בניגוד לצבע הלבן של הקרח המחזיר את הקרינה, הקרקע הכהה תקלוט עוד ועוד חום ותפשיר מקיפאונה. ביבשה יאבד הדוב הלבן את הסוואתו שמשמשת אותו לציד בערבות הקרח. כתוצאה מכך גם יהיה חשוף יותר לעיני האדם שעלולים לקטול אותו. מנגד, מי השלגים הזורמים על אדמות המישורים הרחבים, יכילו דגים רבים שעליהם יתבסס אולי מזונו. כמו כן, האדמה המופשרת תוכל לשאת צמחיה במידה מספקת, כדי שדובי הקוטב יוכלו להיזון ממנה. הדוב הוא יצור נבון וסתגלן במידה יוצאת דופן. גם דוב הקוטב יאלץ כיתר המינים במשפחתו להפוך לאוכל-כול, כדי לשרוד בסביבה שהשתנתה. השאלה הבלתי פתורה היא כיצד ינהג האדם כשיפגוש טורף אימתני שכזה בקרבת יישוביו.

 

 קיימת גם השערה לפיה התחממות עולמית תוכל לגרום לקירור מקומי או להתחממות פחותה של האזור הצפון אטלנטי, על ידי עצירה או האטה של הסירקולציה התרמוהלנית. דבר זה ישפיע במיוחד על אזורים ספציפיים כמו סקנדינביה ובריטניה, שמחוממים היום על ידי זרם הגולף. הסיכויים לתרחיש זה אינם ברורים.

זרמי הים וזרמי האטמוספירה מושפעים מהתפלגות הטמפרטורה על פני הימים והיבשות. שינויים גלובליים של הטמפרטורה כתוצאה מתופעת החממה עלולים להביא לשינויים חשובים בדפוסי הזרימה. להתפלגות שונה של זרמים יכולות להיות תוצאות מרחיקות לכת הרבה מעבר לשינוי הטמפרטורה הממוצעת במעלות ספורות. בכך מוגברת השפעתה של תופעת החממה במידה נכרת. רמז להשלכות של תופעות מעין אלו יכולים לשמש השוואה בין אירופה המערבית לבין ערבות הקרח של סיביר או קנדה שבאותם קוי קוחב. אירופה נהנית מהשפעתו של זרם הגולף החם המגיע ממפרץ מכסיקו. מה יהיה גורלה אם יוסט הזרם?

מיתון קצב ההתחממות הנגרם על – ידי האוקינוסים עשוי להקל עלינו בכך, שהוא דוחה את העלייה המשמעותית בטמפרטורה הממוצעת, על כל התופעות הנלוות אליה. אולם הוא עשוי גם לגרום לטעות גורלית בפרשנות שאנו מעניקים לתוצאות המדידה. העדר עלייה משמעותית בטמפרטורה הממוצעת עלול להיות – לפחות באופן חלקי – תוצאה של ההשהיה שגורמים האוקינוסים. אם לאוקינוסים משקל מכריע בהשהיה הרי שכאשר תעלה הטמפרטורה הממוצעת באוקינוסים ועמה גם באטמוספירה, שוב לא נוכל לעצור את התהליך ולהחזיר את המצב לקדמותו.

 

 התחממות עולמית עלולה להרחיב את התחום של נשאים ביולוגיים שיעבירו מחלות מדבקות כמו מלריה. מחלת הלשון הכחולה בקרב מעלי גרה מבויתים, המשויכת עם נשיכות של קרדית, התפשטה באחרונה בצפון אזור הים התיכון. מחלות וירוס ההנטה, קדחת קרים-קונגו, קדחת הארנבים וכלבת התרבו באחרונה באזורים נרחבים של רוסיה במהלך 2004 – 2005. דבר זה שויך לפיצוץ אוכלוסין של מכרסמים ושל טורפיהם אבל ייתכן שסיבה חלקית לכך היא התפרקות של תוכניות בקרת מכרסמים וחיסונים ממשלתיות. באופן דומה, למרות היעלמותה של המלריה ברוב האזורים בעלי האקלים הממוזג, היתוש היליד שמעביר אותה מעולם לא הוכחד ונשאר נפוץ בכמה אזורים. כך, למרות שטמפרטורה היא חשובה בדינאמיקה של העברת מחלת המלריה, ישנם גורמים רבים אחרים.

 

גם הקרחונים בהימלאיה ובאנדים מתכלים בקצב מדאיג ומואץ, כפי שאפשר להיווכח מהשוואה של תמונות לוויין ומידע היסטורי, וכפי שניתן לראות מהצמיחה הנרחבת והמהירה של אגמים על משטח הקרחון. החוקרים מצאו התאמה חזקה בין עליית הטמפרטורות לבין נסיגת קרחונים.

 

במאה שחלפה עלתה פני הים עלו בעשרה ס"מ. אפילו עלייה קטנה נוספת בגובה פני הים תהפוך כמה מישורים המיושבים בצפיפות לבלתי ראויים ליישוב אדם. אם תופעה זו תימשך ביתר שאת, לא רחוק היום שבו יטביעו מי האוקיינוסים את כל הערים המיושבות לאורך החופים.

אם פני הים יעלו ב-4 מטר כמעט כל עיר חוף בעולם תושפע באופן חמור, עם פוטנציאל של השפעות משמעותיות על המסחר והכלכלה ברחבי העולם. עלייה כזו תיצור בעיית פליטים משמעותית.

-IPCC  חוזה עלייה של פחות ממטר אחד עד 2100, אבל הוא מזהיר גם כי התחממות עולמית במשך זמן זה עלולה להוביל לשינויים בלתי הפיכים במערכת הקרחונים העולמית ובסופו של דבר להפשרה של מספיק קרח שתעלה את גובה פני מי הים במטרים רבים במאה הבאה. הערכה היא כי עליית פני הים יכולה להשפיע על 200 מיליון בני אדם, בעיקר בוייטנאם, בנגלדש, סין, הודו, תאילנד, הפיליפינים, אינדונזיה ומצרים.

 דוגמה לפליטים סביבתיים הם המהגרים ממדינת האיים של טובאלו, שנמצאת בגובה ממוצע של מטר אחד מעל פני הים. ישנם גורמים חברתיים וכלכליים להגירה מטובאלו, אך הדאגה מפני עליית פני הים מהווה סיבה אף היא. התושבים מודאגים מפני האפשרות של פינוי בסופו של דבר, כאשר הגנה מפני שיטפונות תהפוך לבלתי אפשרית מבחינה כלכלית עבורם. לטובאלו יש כבר הסכם אד-הוק עם ניו זילנד להרשות פינוי מחדש בשלבים.

 

 

מוסדות פיננסיים, לרבות 2 חברות הביטוח הגדולות בעולם מוניך רה וסוויס רה, הזהירו במחקר משנת 2002 (תקציר UNEP) כי "התדירות הגוברת של אירועי אקלים חמורים, בשילוב עם מגמות חברתיות", יכולה לעלות 150 מיליארד דולר בכל שנה בעשור הבא. עלויות אלה, דרך עלויות גדלות הקשורות לביטוח ולסיוע לאסונות, יפלו למעמסה על צרכנים, על משלמי מסים ועל התעשייה כאחד.

 תוכנית הסביבה של האו"ם הכריזה באחרונה כי מזג אוויר קיצוני ברחבי העולם הפך את 2005 לשנה היקרה ביותר בהיסטוריה המתועדת למרות ש"אין דרך להוכיח שהוריקן מסוים היה, או לא היה, מושפע מההתחממות העולמית". הערכות ראשוניות שהוצגו על ידי איגוד הביטוח הגרמני מוניך רה הצביעו על הפסדים כלכליים של למעלה מ-200 מיליארד דולר, כאשר ההפסדים לחברות הביטוח היו למעלה מ-70 מיליארד דולר.

 

בשנים האחרונות גוברת מודעות החברה בארצות המפותחות לנזקים הנגרמים על-ידי האדם המודרני לסביבתו. אחת מתוצאות מודעות זו היא הקמת משרד ממשלתי לאיכות הסביבה והצבת שר בראשו אצלנו ובמדינות אחרות. תנועות פוליטיות או פוליטיות למחצה Greenpeace), , החברה להגנת הטבע ועוד) רואות בהגנה על המערכת השברירה של האדם וסביבתו הטבעית מטרה חשובה לפעילותם. בין הנזקים החמורים ביותר שעלולה החברה האנושית להמיט על עצמה הוא זה הנגרם על-ידי "תופעת החממה".

 

 האיום הגלום בהתחממות עולמית הוביל למאמצים להקטנת ההתחממות העולמית, שכוללים את כל הפעולות שנועדו להקטין את ההשפעות השליליות או את ההסתברות להתחממות עולמית.

 מחלוקת ציבורית עמוקה, מדעית אך קודם לכל פוליטית, מתחוללת סביב שלוש שאלות מרכזיות:

א.       מידת ההתחממות החזויה בעתיד הקרוב והבינוני.

ב.        היכולת למנוע אותה או להפך את מגמת ההתחממות באמצעות צעדים שיינקטו על ידי בני אדם וממשלות.

ג.        מידת החריפות של הצעדים שיש לנקוט, אם בכלל, כדי למנוע התחממות נוספת או להפך את מגמת ההתחממות.

ביחס לשאלה הראשונה, יש הסכמה רחבה בין חוקרי אקלים, כפי שהיא מתבטאת בדוחות  IPCC, , כי במאה השנים הקרובות עתידה להתרחש התחממות של כמה מעלות בטמפרטורה הכללית על־פני כדור הארץ. השאלה השנייה והשלישית, שהן פוליטיות במהותן, שנויות במחלוקת בציבור ובין קובעי מדיניות. כמה מן הבולטים בהם, כמו אל גור, גורסים כי ההתחממות הממשמשת ובאה תובעת צעדים חריפים כדי למונעה או למתנה. אחרים, כמו ואצלב קלאוס, ראש ממשלתה הראשון ונשיאה השני של צ'כיה, סבורים כי ההתחממות הגלובלית היא כלי פוליטי לקידום מדיניות השמאל הירוק.

 ההסכם הבינלאומי העיקרי למאבק בשינויי האקלים הוא פרוטוקול קיוטו. פרוטוקול קיוטו הוא תיקון לאמנת כנס האו"ם על שינויי אקלים (UNFCCC). מדינות אשר מאשררות את הפרוטוקול מתחייבות להקטין פליטות של פחמן דו-חמצני ושל חמישה גזי חממה אחרים, או לעסוק במסחר פליטות אם הן מתכוונות להשאיר או להגדיל את הפליטות של גזים אלו.

 

בדצמבר 2007 זכו אל גור והפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים בפרס נובל לשלום על הירתמם למלחמה נגד התחממות כדור הארץ. באותו חודש התכנסו כ-10,000 משלחות מ-190 מדינות באי באלי באינדונזיה, כדי לנסח אמנה חדשה אשר מיועדת להחליף ב-2009 את אמנת קיוטו, וזאת על רקע המלצתו של הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים, לקבוע מכסות פליטות גזים שיעמדו על 25% עד 40% פחות, מהרמה של שנת 1990. ארצות הברית, האחראית לכ-25% מהזיהום הכלל עולמי, התנגדה במשך כל ימי הוועידה להחלטה משותפת, מתוך חשש שהמדינות המתפתחות ובראשן סין, הודו ורוסיה, לא יכבדו את ההסכם ובכך תיפגע תחרות כלכלית הוגנת. לבסוף הסכימה ארצות הברית לתמוך בהחלטה, אך סוכם שרמת המכסות תיקבע במשא ומתן בינה ובין המדינות האחרות, עד להחלטה משותפת שתתקבל בשנת 2009.

 אסטרטגיות להקטנת ההתחממות העולמית כוללות תוכניות של פיתוח טכנולוגיות אנרגיה חדשות כגון: אנרגיית רוח, אנרגיה גרעינית, ביו דיזל, מכוניות חשמליות, מכוניות היברידיות, טכנולוגיית תאי דלק, המרת אנרגיה, מיסי פחמן, וכן שיקוע פחמן. חלק מהקבוצות הסביבתיות מעודדות פעילות אישית נגד ההתחממות העולמית, שמכוונת בדרך כלל אל הצרכן. כמו כן מתקיימות פעולות של עסקים בנושא שינויי האקלים.

 

 

[