מאת: גילי חסקין;
ראו גם באתר זה: מבוא לטיול במדגסקר; ההיסטוריה של מדגסקר ; מבוא לאקולוגיה של מדגסקר ; עולם החי של מדגסקר ; הזיקיות ; הלמורים של מדגסקר; מבוא לטיול באפריקה ; לטייל באפריקה.
ראו גם (בהכנה ) : הפלורה של מדגסקר ; הפאונה של מדגסקר ; מבט אל היונקים של מדגסקר ; מבט אל עופות מדגסקר
מסע אל האי הרביעי באולם. שטחו 590,000 קילומטרים רבועים (פי שלושים ממדינת ישראל!). האי מדגסקר ומאות האיים והאיונים הסובבים אותו, שוכן מדרום מזרח לייבשת האפריקנית,. אורכו מצפון לדרום כ- 1,600 קילומטרים ורוחבו (במקום הרחב ביותר) ממזרח למערב – 570 קילומטרים.
נמצא מול חופי אפריקה, אבל אינו ממש חלק ממנה. לא מבחינה אקולוגית ולא מבחינה אנושית. האי התנתק מיבשת אפריקה לפני כ-160 מיליון שנה, המשיך להיות מחובר להודו ולסיישל ורק לפני כ-65 מיליון שנה התנתק מהן והגיע למקומו הנוכחי. בשל תנאי השטח והאקלים המיוחדים שלו ,התפתחה בו מערכת אקולוגית יוצאת דופן של צומח וחי. יש בו מינים של שרדו מייבשת העל גונדוונה. יש מיני חיים המזכירים את אלו של הודו ויש רבים שהתפתחו רק כאן. זהו ביתם של 5% מכל מיני הצומח והחי בעולם. מהצמחים ו- 70% מבעלי החי הם אנדמיים לאי ואינם נמצאים בשום מקום אחר בעולם. כך למשל, הלמורים, שאינם נמצאים במקומות אחרים בעולם, פרסמו את האי בעולם כולו.
עד בוא בני האדם היה האי ממש גן עדן ביולוגי וכמנהג בני האדם, היה בואם אות להתחלת הרס היערות והשמדת בעלי החיים. בוראו בו כ- 75% מהיערות הקדמונים והושמדו בעלי חיים רבים. כך נעלמו 15המינים הגדולים ביותר של הלמורים, כמו גם מיני צבי ענק, היפופוטם גמדי ו- 6 מינים של עופות קרקע, בהם "עוף הפיל" ( Aepyornis Maximus) שהגיע לגובה של 3 מטרים והיה העוף הגדול בעולם. ועדיין, ב- 15 האחוזים שנותרו מהיערות, יש שמורות טבע רבות כשבכול אזור מוצאים תצורות נוף שונות ובעלי חיים שונים,
נכיר את יחידות הנוף השונות של האי, בשל תנאי השטח והאקלים המיוחדים שלו התפתחה בו מערכת אקולוגית יוצאת דופן של צומח וחי. יערות גשם טרופיים, אזורים חצי מדבריים, טרשונים של לעי גיר מחודדים, יער היבש ועד ליער הקוצני, הבלעדי למגדסקר. לאורך הדרך צמחיה נהדרת של עצי מחט, המון שיחי "אוזני פיל" ו"דקל הנוסעים" המקשט את הנוף עם המניפה הנהדרת שלו, אבל גם שטחים נרחבים שבוראו מעצים.
מדגסקר הוא ביתם של 23 מיליון בני העם המלגשי. זהו עם המורכב מ-18 שבטים שהם תערובת של אוסטרלונזים (מפולינזיה, אינדונזיה, מלזיה), אפריקנים וערבים שהחלו להתקבץ אליו רק לפני פחות מאלפיים שנה. במחצית המאה ה-16 הגיעו האירופאים, אחריו הפורטוגלים ואחריהם האנגלים והצרפתים.
צבע העור של המלגשים אינו אחיד והוא נע בין חום בהיר (צאצאי המהגרים מהמזרח) לשחור עמוק (צאצאי המהגרים מאפריקה) ולרבים מהם עיניים מלוכסנות ופנים עגלגלות, מזרחיות. כולם דוברים היום שפה אחת, המבוססת על שפת שבט המרינה (Merina) הגדול ולמרות שלכול שבט יש ניבים המיוחדים לו, זוהי ה'לינגווה פרנקה' שלהם.. השפה הרשמית השנייה המדוברת באי היא הצרפתית, הנלמדת בבתי הספר; ירושה של 65 שנות שלטון צרפתי.
נספר את הסיפורים ונחווה את המראות: שדות אורז מוצפי מים, סירות קאנו קטנות מעץ משייטות בנהר. שטחים עצומים של בלוקים אפורים וורדרדים המסודרים בערמות הנראות כמו ערים מיניאטוריות ארובות ענק מעלות עשן. שחפים, עפים בשמים, ברווזים שוחים בשדות המוצפים, ותרנגולות מנקרות בחצרות. נשים נושאות על ראשיהן משאות כבדים, בתים קטנים עם גגות רעפים או פח צמודים זה לזה, כביסה מונחת לייבוש בצד הדרך, ועל הגגות. חנויות ודוכנים בשווקים ססגוניים הנמתחים לאורך קילומטרים ובהם ערמות בגדים, פירות וירקות, נתחי בשר תלויים, כלי פלסטיק, תרנגולות חיות, עופות שחוטים, קערות מלאות בתבשילים שקי פחמים, אופניים מסמורטטים. ארץ עניה אך לא אומללה
ההרצאה מלווה במצגת מרהיבה.