הקרנבלים של האיים הקנריים

כתב: גילי חסקין ; 20-02-25

ראו באתר זה: האיים הקנריים, קורפוס קריסטי

ראו גם באתר זה:

קרנבלים – המלצות לקריאה

תופעת הקרנבלים ברחבי תבל ; שורשי הקרנבל בעולם ;  הקרנבל של ריו דה ז'ניירו ;

ראו גם: אלבום תמונות מקרנבל בטנריפה 2014 ; קרנבל בלנזרוטה 2014;  תמונות מהקרנבל בטנריפה, 2022

הקרנבל נחגג במקומות רבים, בכול האיים. הקרנבל של סנטה קרוז דל טנריפה (Santa Cruz de Tenerife), בירת הגדול שבאיים הקנריים, הוא הגדול והמפורסם מכולם. מכיוון שתושבי העיר מכונים "צ'יצ'ררו (Chicharrero), מכונה הקרנבל שם כ- Carnival Chicharrero. . קרנבל זה נחשב לפופולרי ביותר בעולם, אחרי זה של ריו דה ז'ניירו, אולי משום כך, כרתו שתי הערים, ברית ערים תאומות]. ב-1987 הוכרז הקרנבל, כאתר מורשת תרבותית, על ידי ארגון אונסק"ו.

זהו אירע ססגוני ועולץ,  הכולל תהלוכות צבעוניות, תחפושות ואווירה עולצת. בשנים האחרונות, הפך לגורם חשוב במשיכת תיירים לאזור. הקרנבל כולל הרבה מוזיקה, שתייה וריקודים ספונטניים, אך התחפושות "גונבות את ההצגה". יש ביניהן מושקעות, יקרות, משעשעות, מתריסות ואפילו גסות. אנשים  יוצאים מגדרם כדי להפתיע ולהיות מקוריים משנה לשנה. יש המגיעים מרחבי אירופה עם תחפושות שנתפרו מראש. מי שהגיע במקרה בלתי מוכן, יוכל להצטייד בדוכני הרחוב, המוכרים תלבושות, פאות ומסכות.

בקרנבל מופיעות יותר ממאה קבוצות, עם ממוצע של חמישים רכיבים לכול קבוצה:  תהלוכות, קבוצות תלבושות, נגני רחוב וקבוצות מוזיקליות. ביניהן ראוי לציין את ה"מורגאס" (murgas), ראו להלן.

בימי הקרנבל מגיעים לרחובות העיר נמאות אלפי אנשים מדי יום, כדי לקחת חלק בחגיגות. מעריכים שנוטלים בו חלק, כמיליון תיירים לשנה.

הקופירייטרים של טנריפה, מכריזים שזהו "הקרנבל השני בגודלו בעולם", אחרי זה של ריו דה ז'ניירו, אולי משום כך סנטה קרוז וריו דה ז'ניירו כרתו ברית ערים תאומות. למיטב ידיעתי, הקרנבל של סלבדור, אשר בבהיה, ברזיל, גדול יותר, גם הקרנבל של ונציה ושל ניס גדולים יותר . אבל זה לא באמת משנה. האירוע הוכרז כאתר מורשת תרבותית על ידי אונסק"ו.

בקרנבל של שנת 1987 הופיעה בקרנבל הזמרת סליה קרוז (Celia Cruz), עם ההרכב המוזיקלי Billo's Caracas Boys. לאירוע נאספו 250,000 איש. הקונצרט נכנס לספר השיאים של 'גינס' (Guinness), כמספר האנשים הגדול ביותר בעול, שהתכנס בכיכר, כדי לשמוע קונצרט. בשנת 2019, למעלה מ-400,000 איש רקדו לקול הקצב של חואן לואיס גוארה (Juan Luis Guerra), בשנת 2019 ובכך עקפו את ההישג של סליה קרוז.

האירוע ברחובות סנטה קרוז מתחיל כבר ביום שישי, לפני פתיחתו של הקרנבל בכול העולם הקתולי, ביום שבת. הריקודים ממשיכים עד ל"יום ד' של האפר", ביום זה חוגגים אנשי סנטה קרוז את "טקס שריפת הסרדין" ("entierro de la sardina"), שהוא למעשה ייחודו של קרנבל זה (ראו להלן). זהו האירוע החותם את הקרנבל. המסיבה מתחילה שוב, בסופו של אותו שבוע, שנקרא "פיניאטה" (piñata). שבת וראשון מקודשים אף הם לריקודים ברחובות, דומה והתושבים רוצים למצות את השמחה עד תום.

לקרנבל שני חלקים: החלק הרשמי וקרנבל הרחוב. החלק הפורמלי כולל מופעים של למעלה ממאה להקות שהידועות בהן היא 'מורגאס' (Murgas). אלו הן קבוצות מוזיקליות הומוריסטיות, המורכבות מזמרים שמבצעים שירים סאטיריים וביקורתיים על אירועים אקטואליים, פוליטיקה וחברה. מקור המסורת הקרנבלית הזו, דווקא באיים הקנריים ומשם היא התפשטה לקרנבלים בדרום אמריקה, במיוחד בארגנטינה ואורוגוואי.

קבוצות מורגאס' היא למעשה תחרות, למי יש את הסאטירה הכי חדה, שנונה ומצחיקה קבוצות מפורסמות אחרות הן 'קומפראס' (comparsas), המפורסמת בתלבושות בסגנון ריו דה ז'ניירו ו'רונלדס' (rondallas), שהיא דומה יותר לקונצרט של מוסיקה קלאסית  ועוד להקות רבות נוספות. קרנבל הרחוב, מאורגן באופן יותר חופשי, כשהמונים רוקדים או משוטטים ברחובות כשהם מחופשים. אחד האירועים הוא בחירתה של מלקת הקרנבל, מתוך מועמדות רבות המגיעות מרחבי האיים הקנריים. זהו אירוע אפוף זוהר ומשודר בטלוויזיה המקומית. המועדת צריכה להיות מרשימה בהופעתה החיצונית וללבוש תחפושת מפורת להפליא. אחר כך היא מופיע בראש המצעדים. מיד אחר כך מתחילה תהלוכת ססגונית הנקראת 'קגלבטה' (Cabalgata). זהו בעצם מצעד תוסס, שבראשו עומדת המלכה שנבחרה זה עתה.  מדובר בארבע שעות שמחות, עולצות, המאפשרות לציבור לשכוח את דאגות היום יום. זוהי הזדמנות לחוש את הקצב הלטיני המהפנט החיים עוצרים את מהלכם ומפנים מקום לכמה ימים של שמחה, צבע, שביאה ומין.  הרחובות הומים אנשים משולהבים, שמחים ורוקדים במשך שעות, מבלי להתעייף.

הקרנבל הוא צורך אנושי בסיסי ועמוק. אנשים אוהבים לצאת לככרות הערים ולהפוך את הסדר החברתי הנהוג לאורך השנה. זהו בילוי פרוע, שכולל התפרקות, הילולה, שתיית אלכוהול ובילויים, שזכו לברכת הכמורה, לאישורם של מוסדות השלטון וללגיטימציה של החברה המהוגנת. עם הזמן הפך הקרנבל לאירוע ראוותני, ממוסד ובמקומות רבים משמש הקרנבל, כמכשיר לגיבוש זהות לאומית..

הקרנבלים הגיעו לעולם החדש מאירופה. בראשיתם היו אלו ימי הוללות וסביאה, שקודמים להתנזרות מבשר של ארבעים יום. לפני ימי החזרה בתשובה, נתינה לתושבים, הזדמנות לצבור סיבות לכך….

הקרנבל כולל תהלוכות ססגוניות רבות יצירתיות ויופי, ריקודים, תחפושות וכמובן הרבה אלכוהול. בימי הביניים היתה זו הזדמנות לפריקת עול. העולם המוכר נסוג ומפנה מקומו לחגיגה פרועה של צבע, זלילה ומין. זהו טקס היפוך קלאסי, שבו פרנסי הקהילה מאפשרים שחרור מבוקר של החבל, ניקוז האדים מסיר הלחץ המבעבע, כדי להחזיר את החוגגים לתלם, בסיומו של פרק הזמן המגדר מראש.

הקרנבל בספרד של ימי הביניים היה חגיגה עממית צבעונית ופרועה, שהתרחשה לרוב לפני תקופת התענית הנוצרית (לנט). הוא היווה הזדמנות לאנשים מכל המעמדות לשבור את המסגרות החברתיות הנוקשות וליהנות מחופש זמני לפני תקופה של צניעות וסיגוף דתי.

התחפושות אפשרו לאנשים להתחזות לדמויות שונות, כולל אצילים, כמרים, דמויות מיתולוגיות או אפילו חיות. המסכות סייעו ביצירת אווירה של אנונימיות והפכו את הקרנבל לתקופה של היפוך חברתי, בה העניים יכלו להעמיד פנים שהם אצילים ולהפך. הקרנבל כלל תהלוכות עם מוזיקאים, ליצנים, רקדנים ושחקנים. לעיתים קרובות התקיימו גם מופעים סאטיריים שהיו ביקורתיים כלפי אנשי הכנסייה והאצולה.

חלק מהמנהגים כללו טקסים שהפכו את הסדר החברתי הרגיל, למשל הכתרת "מלך הקרנבל", שהיה בדרך כלל דמות עממית או מוקיון שנבחר על ידי ההמון. בשל העובדה שהקרנבל התרחש לפני תקופת התענית, הוא היה הזדמנות אחרונה לצרוך בשר, יין ומאכלים עשירים לפני הצום הנוצרי. אנשים השתמשו בקרנבל כדי ללעוג למוסדות הדתיים והפוליטיים, דבר שהיווה שסתום לשחרור מתחים חברתיים.

למרות שהקרנבל היה חלק מהמסורת הנוצרית, הכנסייה ראתה בו לעיתים קרובות מקור לדאגה בשל אופיו הפרוע וחוסר הכבוד שהוא הפגין כלפי הסדר החברתי. לעיתים קרובות ניסתה הכנסייה להגביל את גילויי הפראיות, אך הקרנבל נותר פופולרי בקרב העם.

ראשיתו של הקרנבל בסנטה קרוז דה טנריף, עם התיישבות האירופאית במקום. בשנת 1605, המושל גספר לואיס הידלגו (Gaspar Luis Hidalgo), אישר לחוגגים להחליף בגדים בין המינים. כלומר, גברים לבשו בגדי נשים ולהיפך. מהיכרותי עם חגיגות ברחבי העולם, בדרך כלל מדובר בהחלפה חד צדדית: גברים הם אלו שמנצלים אתה הזדמנות להתחפש לנשים. מעבר לשעשוע שבדבר, זו הזדמנות עבור הגבר, להתחבר לצדדי הנשיים באישיות

בעבר היה נהוג להניח אנשים על שמיכה ולהעיף אותם אל על, כפי שמשתקף בציור El Pelede  (בובת הקש), של הצייר הספרדי הנודע פרנסיצקו דה גויא (Francisco Goya). היה זה מודל עבור הגובלנים המרשימים שקישטו את קירות ארמונו של המלך קרלוס השלישי. ציור זה מתאר משחקי קרנבל, שהיו מקובלים בספרד באותם ימים. מעבר לכך שהציור היה אלגוריה למצבם של מוסדות המדינה, הוא ממחיש את האווירה הפרועה שהיתה נהוגה אז באותם ימים פרועים של קרנבל. על רקע ציור זה מעניין לקרוא את תיאורו של מיגל דה סרוונטס , בספר 'דון קיחוטה': "איתרע מזלו של סנצ'ו ובין הנוכחים בפונדק היו ארבעה צמרים מסגוביה, שלושה חייטים מכיכר-הסוס בקורדובה ושני תושבים מן השוק של סוויליה, אנשים עליזים ורוחשי טוב, הוללים וליצנים, וכולם, כמו נתקפו והודרכו על-ידי אותה רוח עצמה, קרבו אל סנצ'ו, הורידוהו מן החמור והשליכוהו על שמיכה ממיטת אורח שאחד מהם הביא מן הבית פנימה, אבל כשנשאו עיניהם וראו שתיקרה נמוכה מדי לצורכיהם, גמרו בדעתם לצאת לחצר שגבולה השמיים, ושם הניחו את סנצ'ו באמצע השמיכה והחלו להניפו אל-על ולהשתעשע בו כמו שמשתעשעים בכלב בימי הקרנבל".

בשנת 1791 צייר פרנסיצקו גויה את El Pelele, היינו "בובת הקש", בו מתוארות ארבע נשים המניפות לאוויר בובה או אדם חסר אונים. ציור זה היה מודל עבור הגובלנים המרשימים שקישטו את קירות ארמונו של המלך קרלוס השלישי. ציור זה מתאר משחקי קרנבל שהיו מקובלים בספרד באותם ימים.

מקור השם "El Pelele" הוא מהמילה הספרדית שמשמעותה "בובה" או "דמות חסרת חיים", מה שמעיד על כך שבדרך כלל השתמשו בבובות, אך לעיתים השתתפו גם אנשים אמיתיים, במיוחד כחלק ממופעים היתוליים. המשחק ענה על הצורך, להפוך סדרי עולם. מכיוון שבמהלך הקרנבל, מוסכמות חברתיות היו מתערערות, ותפקידים היו מתחלפים, פשוטי העם יכלו ללעוג לאצילים ולסדרי החברה. לעיתים קרובות, הבובות שהונפו ו"הושלכו" באוויר ייצגו דמויות ציבוריות לא אהודות, כמו שליטים שנואי-עם או דמויות מהכנסייה. המשחק נתפס כפעולה היתולית שהוסיפה לאווירת השמחה והצחוק של הקרנבל, שהיה זמן של בידור חסר עכבות.

מעבר לכך שהציור היה אלגוריה למצבם של מוסדות המדינה, הוא ממחיש את האווירה הפרועה שהיתה נהוגה אז באותם ימים פרועים של קרנבל.

בספרד קיבל הקרנבל, צביון שונה, במקומות שונים. דומה והחגיגי מכולם הוא זה של טנריף שבאיים הקנריים. כבר בשבועות שקודמים לקרנבל נערכות תחפושות שונות ונחשפים שירי הקרנבל והפוסטר של השנה, אותו עיצבו לאורך השנים, אומנים רבים.

עם הזמן מוסדו והריקודים הכאוטיים ברחובות והפכו לתהלוכות בסגנון ריו דה ז'נירו. כבר בשבועות שקודמים לקרנבל נערכות תחפושות שונות ונחשפים שירי הקרנבל והפוסטר של השנה, אותו עיצבו לאורך השנים, אומנים רבים. האירועים נערכים במשך כשלושה שבועות במקומות שונים, וכוללים נשפים סוערים, תהלוכות ססגוניות ורעשניות, תחרויות מוסיקה וריקודים, כולל התרסה נגד המוסכמות, שבאה ידי ביטוי בתחפושות פרובוקטיביות.

מוקד החגיגות היא פלאסה אספניה (Plaza  España) במרכז העיר סנטה קרוז ( Santa Cruz) שבטנריפה. כל העיר מקושטת באלפי נורות ובכל פינה מוכרים "צ'ורוס" (Chorus) – חטיפי בצק מטוגנים בשמן ומצופים בשוקולד חם. יש בקרנבל תהלוכות, בובות ענק ושאר מסורות קרנבליות, אבל אירוע השיא בקרנבל של טנריף הוא הערב (בדרך כלל השלישי) בו מופיע הקהל כולו לבוש בבגדי המין השני. בסנטה קרוז פועלות בחודשים שלפני הקרנבל חנויות בדים מיוחדות, בהן מוכרים לגברים בדים מהם יתפרו שמלות מפוארות לקרנבל ולנשים חליפות ערב מפוספסות וגבריות להפליא. העסקים פורחים.

הקרנבל של ימינו  כולל עגלות מרהיבות, בדומה ל"אלגוריות" של ריו דה ז'נרו, אך גם המונים המפזזים ברחובות. יש בו גם אירוע ייחודי והוא  "קבורת הסרדין" (El Entierro de la Sardina), שהוא טקס משעשע להפליא, שמתרחש בדרך כלל ביום שאחרי המצעד הגדול של הקרנבל. בטקס עורכים בני האי תהלוכה של מעין לוויה היתולית לדג המכונה "צ'יצ'רו" (Chicharo). במהלכה לובשים המשתתפים בגדי אבלים ומקוננים בלוויה המדומה של בובת סרדין ענקית. רבים לבושים בבגדי כמרים, נזירות ונזירים. זוהי הזדמנות להתריס נגד הסדר החברתי וולעוג לקדושי הכניסה. הטקס מגיע לשיא כששורפים את בובת הסרדין. הצ'יצ'רו (Chicharo) מסמל את אנשי סנטה קרוז, עד כדי שהם מכנים את עצמם "צ'יצ'ררוס" (Chichareros).

הטקס הזה כולל הלוויה חגיגית של בובת ענק בצורת סרדין, שאחריה צועדות אלמנות בוכיות, שהן בעצם גברים בלבוש נשים, המקוננות על אובדנו של הדייג המופלא שהיה הבעל של כולן. הם לובשים בגדי נשים, כולל גרביונים שחורים ומתהדרים בשפתונים אדומים וחזה נשי שופע – את הכול הם מניחים על גופם השעיר ומשעשעים עד אין גבול.

הצייר הספרדי פרנסיצקו דה גויה, תיאר בציור בשם "לווית הסרדין" (1812-14), את סיום הקרנבל במדריד, בסוף המאה ה-18. מקורו של הטקס במסורת ספרדית עתיקה שלפיה נהגו לקבור שומן חזיר, כסמל לפרידה מהבשר ותחילת צום הלנט. כיום הטקס הוא פרודיה על המסורת, והסרדין מחליף את שומן החזיר. מכיוון שקשה להפסיק לחגוג והצום הקתולי אינו אירוע מעודד, חוזר הקרנבל למופע אחרון הנקרא גם "פיניאטה" (Piñata) בסופו של אותו שבוע.

שריפת הבובה של הסרדין, מייצגת את סיום חגיגות הקרנבל ואת הפרידה מן הבשר. בשנת 2022, שרפו בובה בצורת נגיף הקורונה…הטקס מסמל את סיום חגיגות הקרנבל המקומי והפרידה מהבשר הרב שאוכלים במהלכו. מקורו במסורת ספרדית עתיקה שבה נהגו לקבור שומן חזיר, כאות פרדה מהבשר ולקראת תחילת צום הלנט הנוצרי. מיד לאחר הלוויה נחפזים תושבי העיר אל הכנסיות ומבקשים מחילה על החטאים שביצעו במהלך הקרנבל. רק אחרי זה הם פורשים לבתיהם ומשלימים את שעות השינה שהחסירו במהלך הקרנבל.

ברבים מן הקרנבלים שמתקיימים ברחבי תבל, גאים המארגנים והמשתתפים להצביע על שורשים עמוקים. באיטליה למשל, גאים להראות שראשיתו של הקרנבל נעוצים בימי הביניים. במקרה של טנריף מדובר באירוע חדש יחסית כמו הנוכחות הספרדית במקום.

ו.

דיווחים כתובים על החגיגות מתחילים להופיע בסוף המאה ה-18. כך למזל, בז'ורנל של לופה אנטוניו דה לה גרה פניה (Lope Antonio de la Guerra Peña) ב-1778 .

מסורת החג נשכחה וכמעט נזנחה לחלוטין לאחר מלחמת האזרחים של ספרד (1936-1939). ביוזמתו של תושב העיירה Frontera, ששמו Benito Gutierrez, חודשה המסורת. הוא התעקש לקיים ולשמר אותה, כולל עזרה והנחייה של צעירים בהכנת התלבושות הביזאריות. בזמן שלטונו של פרציסקו פרנקו בספרד, נאסר קיומו של הקרנבל, אם כי החגיגות נמשכו בשם "חג החורף", גם בימים אפלים אלו. אולם בשנת 1975 הוא חזר – ובגדול לכול האיים. עם הזמן מוסדו והריקודים הכאוטיים ברחובות והפכו לתהלוכות בסגנון ריו דה ז'נירו.

חיבורים שונים שנכתבו בספרד, ביניהם ספרו של המשורר חואן רויז (Juan Ruiz), 'ספר האהבה הטובה' (Libro de buen amor), מלמדים שלעתים עונת הקרנבל (הנחוג 40 ימים לפני הפסחא), נמשכה עד לקורפוס כריסטי ומעבר לו[1]. אף על פי ש"יום שלישי של השומן", המכונה בצרפתית 'מארדי גרא' (Mardi Gras), נתפס כסיומו של הקרנבל (Carnestolendas), היו לאורך השנה, אירועים תרבותיים, בעלי מאפיינים קרנבליים (Carnivalesque), שהיוו מעין גשר תרבותי, בין אירועים למדניים חמורי סבר, לבין מנהגים של עליצות ופריקת עול, ששורשיהם פרה נוצריים. האריסטוקרטיה יכלה להשתתף בתחרויות מפוארות ובמצעדים רבי רושם, בעוד שהעם הפשוט נותר צופה מן הצד. מאז שלהי ימי הבינים, נוצר מיזוג, לכאורה מוזר, בין אירועים רווי יצר, לעתים מופקרים, שעיקרם פריקת עול, לבין ה'קורפוס כריסטי' (Corpus Cristi), שהוא שיא של מסירות נוצרית. דומה ויש כאן התקדמות, מטקסי ההיפוך של הסדר החברתי, אל התהלוכה המושקעת ומוקפדת של גופו של ישו, שקם לתחיה ברחובות העיר[2].

באיים שונים התפתחו מסורות קרנבל שונות. מיוחד במינו הוא הקרנבל שבאי אל-היירו (El Hierro), כמו בשאר האיים הקנריים, חוגגים את הקרנבל במהלך שלושה סופי שבוע – כאשר כל סוף שבוע מוקדש לעיירת מחוז שונה ברחבי האי. האירוע הראשון יתרחש תמיד במחוז לה פרונטרה (La Frontera). השוני כאן הוא באופי האירוע שמתרחש בערבים של יום ראשון ושלישי הראשונים של הקרנבל: אילים (כבש זכר) אנושיים , המכונים "לוס קרנרוס" (Los Carneros), שהוראתם "כבשים".

הקרנרוס הם כולם זכרים, וקיימת תחרות עזה בקרב צעירי המקום כדי להתקבל להיות אחד מהם. הלבוש הביזארי של עורות ופרוות אילים והקרניים הכבדות שהם עוטים על ראשם, התכנסויותיהם החשאיות, כדי להכין עצמם לאירוע יוצרים מסתורין והערצה אצל המקומיים – הם מהווים מעין אגודת סתרים מקומית. הם צובעים את גפיהם ופניהם החשופים במשחת נעליים שחורה. סביב מותניהם תלויים פעמוני בקר. כל קרנרו מלווה ברועה, עטוי באריג גס מבד יוטה ועל פניו מסיכה גרוטסקית. ואז מופיע "המשוגע" El Loco, כשהוא לבוש כמו הרועים אבל בעל שיער אדמוני בהיר וחובש מסיכה דומה. תפקידו של המשוגע להשמיע, צרחות מקפיאות דם ולגרור שלשלאות ומצ'טה על הקרקע. כל האירוע אפוף במתח וציפייה, במיוחד של צעירי המקום, שמתגרים בקרנרוס כדי שירדפו אחריהם. הקרנרוס חזקים ואתלטיים, ואם תפסו מישהו, גם תיירים לא ימלטו מהם, ימרחו את פניו במשחת נעליים שחורה. אלו מתפרשים ברחובות העיירה כדי ליצור פחד ובהלה למשך כמה שעות. שני פסלים מוצבים בקצות הרחוב הראשי כדי להכריז על פתיחת האירוע, ולהזהיר את כל הנכנס למתחם. המקומיים מספרים שהדמויות מבוססות, בקירוב, על דמותו של האל הרומי Fauno,  אשר היו לו רגלי תיש וגוף אדם. נראה שמקורו בדמותו של האל פאן, מהמיתולוגיה היוונית, אשר זרע בהלה ופחד ביערות יוון, ומשמו נגזר הביטוי "פאניקה".

בקרנבל של לנזרוטה (Lanzarote), עוטים החוגגים על עצמם תחפושות המסמלות את השטן ולכן הם מכונים "דיאבלטס (Diabletes ) הם לבושים בבגדים לבנים, מפוספסים ומנוקדים בשחור ובאדום וחובשים מסיכות שטניות עטויות קרניים המסמלות כוח וגבריות . בטגיסה (Teguise),הם לובשים עורות של עזים. שורשיהם של הדיאבלטס של טגיסה  מגיעות לריקודים הטקסיים של המהוס (Mahos), השבטים הילידים של האי. הם חובשים עורות של עזים ועוטים מסיכות המסמלים כוח וגבריות.

.

קרנבל האינדיאנים

בעיר הבירה סנטה קרוז של האי לה פלמה ( Santa Cruz de La Palma), נוסף לאירועי הקרנבל העולצים, אירוע נוסף, שסוחף אליו עשרות אלפי משתתפים.

הרחובות מתמלאים באנשים לבושים לבן, גברים לבושים במכנסי פשתן, חובשים לראשם "כובעי פנמה", וכיסויי ראש מקוריים אחרים, שמיוצרים במיוחד לאירוע . הם עונדים לצווארם שרשראות, נושאים מקלות הליכה, מזוודות עור ישנות, ומעשנים סיגרים קובניים. הנשים בשמלות מלמלה ותחרות, עונדות שלל תכשיטים. אביזרים נוספים, כמו שעוני כיס ותכשיטים יוקרתיים, הם חלק בלתי נפרד מהמראה החגיגי. גם שטרות כסף מהווים מרכיב חשוב בתלבושות; לעיתים קרובות הם מציצים מכיסים, כובעים, ומזוודות של החוגגים. כמעט כולם מחוללים לקול מוזיקה מסעירה.

זהו "קרנבל האינדיאנים" Carnival de los Indianos)) , שנחוג באי פלמה,  ביום השני של הקרנבל הגדול, המכונה "שני הקרנבל" (Lunes de Carnaval), ומהווה שחזור סאטירי של חזרת תושבי האי שהיגרו לקובה והתעשרו שם. במהלך המאות ה-18, ה-19 וה-20, רבים מתושבי לה פלמה היגרו לקובה בחיפוש אחר הזדמנויות כלכליות. חלקם חזרו לאי לאחר שהצליחו בעסקיהם, כשהם לבושים בבגדים לבנים אלגנטיים ומביאים עמם מנהגים חדשים, מוזיקה ומוצרים קובניים. עד היום הם מכונים, "אינדיאנוס" (Indianos).

"קרנבל האינדיאנים" נולד כסטירה על אותם מהגרים ששבו והחצינו את עושרם. החוגגים מקימים לתחייה  את האלגנטיות של העבר,  באווירה של שמחה והילולה,  מוזיקה, ריקודים והומור קריביים. המוזיקה הקובנית משחקת תפקיד מרכזי בחגיגות, עם להקות המנגנות סון, סלסה וממבו.

בכיכרות העיר מופיעים זמרים מקומיים, בבמות שהוקמו במיוחד לשם כך. צידניות קרח גדושות באלכוהול ניצבות בכל פינה ובדוכנים מוכרים בירה ומוחיטו בכוסות ענקיות. כמעט ואף אחד לא עומד. כולם מזיזים את הגוף בתנועות חושניות, במלוא הקצב. הם אינם מתנגדים שיצלמו אותם. נהפוך הוא. עדשת המצלמה המופנית לעברם היא אישוש לאטרקטיביות שלהם. בקרנבל הכול מוחצן.

במהלך האירוע, מחלקת הממשלה המקומית 5,000 מכלי טלק לחוגגים כדי שישליכו את האבקה אלו על אלו.  הפרחת הטלק מתחילות כבר בשעות הצהריים של יום שני לאורך שדרת La Avenida de Los Indianos. תוך זמן קצר כולם מכוסים באבקה לבנה, השיער, הפנים, הבגדים והמשקפיים. הרחובות גם הם הופכים לשבילים לבנים. הסברה המקובלת בעבר אודות השימוש באבקה הלבנה, סיפרה על אניית משא, שעזבה את נמל לה פלמה במאה ה-19 והותירה אחריה מטען של קמח במצב גרוע. התושבים פתחו את השקים והשתוללו בענני האבק הלבן. הגרסה הזו נפסלה לאחר שנמצאו מסמכים שמזכירים שימוש באבקת פודרה בקרנבל במאה ה-17. משייכים אותו למסורת שקשורה בכת קובנית בשם Ñañiguismo שאנשיה נהגו לשפוך אחד על השני טלק לבן.

האירוע הזה הינו יוזמה של משפחת קבררה סנטוס (Cabrera Santos), שבראשית שנות ה-60 של המאה ה-20. תוך כדי שתיית אלכוהול ועישון במועדון הימי (Club Náutico) של פלמה , החליטו לצחוק קצת על קרובי משפחתם ששבו מקובה ומוונצואלה.

לכולם היה זיכרון חד מהדמויות, התלבושות והתכשיטים המוגזמים. לכן יזמו אירוע פרודי על המתעשרים החדשים. בשנים הראשונות, רק משפחת קבררה וכמה חברים לקחו חלק בחגיגות, כשהם לובשים בגדים שקרוביהם רכשו מקרוביהם, אותם כינו בחיוך ובמעט לעג: "האינדיאנים". עם הזמן, החלו אנשים נוספים לקחת חלק בחגיגה, שראו בה ביטוי אותנטי לתרבותם, בתוך הקרנבל שרובו מיובא מברזיל.

עם הזמן החלו להגיע חוגגים מהאיים הקנריים הסמוכים, ולאחר מכן תיירים מספרד. בשנת 2000 התפרסמה כתבה על הקרנבל במגזינים חשובים ביניהם El Viajero, El País, National Geographic והעיתון הבריטי היוקרתי The Guardian. הפרסומים משכו תיירים מכל העולם וקרנבל לוס אינדיאנוס הפך לחלק חשוב מחגיגות הקרנבל הגדול שמתקיים באיים הקנריים. במהלך תקופת הקרנבל אוכלוסיית לה פלמה גדלה פי ארבעה. ב-2023 מועצת העיר של סנטה קרוז דה לה פלמה, ביטא את הוקרתה הרשמית למשפחת קבררה על תרומתה לפולקלור של העיר.

כפי שהיה נהוג בעבר בריו דה ז'ניירו, ביום השני של הקרנבל, מתרחש אירוע המיועד בעיקר לילדים (בעבר, בריו זה אירע בשבת, במופע התחפושות במלון גלוריה). האירוע הזה נקרא "לוס אידיאניטוס" (Los Indianitos) , שהוראתו "האינדיאנים הקטנים" , בו נפגשות משפחות ומציגים זה לזה את תחפושות הילדים.

ב- 9:00 בבוקר מתאספים נגנים סביב לה אלמדה (La Alameda), פלאסה דה סנטו דומינגו (Plaza de Santo Domingo), ופלאסה דה אספנייה (Plaza de España) בעיר הבירה של לה פלמה. בשעה 9:30 בבוקר, מייסדי בית הספר העירוני לתיאטרון, יחד עם משפחת קבררה, מציגים את La Espera –  פרודיה על קבלת הפנים של ה"אינדיאנוס", שמתקיימת באטריום של בית העירייה של סנטה קרוז דה לה פלמה. לאחר מכן מתחילה מסיבת הרחוב הגדולה שבמרכזה ניצבת דמותה של 'לה נגרה תומסה" (La Negra Tomasa,), שהיא האנשה של "המהגרת הקובנית". היא אינה מבוססת על אישה אמיתית, אלא מסמלת אב טיפוס של השבים מאמריקה הלטינית, שהיו לבושים בבגדי מותרות ומחצינים את עושרם. הדמות מגולמת על ידי גברים לבנים שחובשים פאות, צובעים את עור פנים בשחור עם איפור מוגזם, לובשים שמלות נשף מפוארות ועטורים בשלל תכשיטים ואביזרים.

החגיגה מתחילה בביתו של השחקן שמגלם את הדמות השחקן המזוהה ביותר עם לה נגרה תומאסה הוא לורנצו דיאז מולינה (Víctor Lorenzo Díaz Molina), שידוע בכינוי "סוסו" (Soso). אנשי האי מתקבצים ליד ביתו, כדי לראות את ההכנות ומעירים הערות קולניות במהלך האיפור. הוא יוצא מביתו אל הנמל, לקול תשואות הקהל המבושם  ומפליג על סירה ששטה לאורך קו החוף. עד שהיא עוגנת ב- Estación Marítima. השחקן משחזר את הגעתה של המהגרים בשיט הממושך מאמריקה עד לה פלמה ,. תומאסה זוכה לקבלת פנים נלהבת של הקהל ומתקבלת בכבוד גדול על ידי ראש העיר. מולינה גילם את דמותה למעלה משני עשורים ובשנת 2018 זכה במדליית זהב של סנטה קרוז דה לה פלמה מטעם הממשלה המקומית. מועצת העיר סנטה קרוז דה לה פלמה ביקשה בשנת 2019 מהמעצב חואן קרלוס מרטין (Juan Carlos Martín) לעצב תחפושת מיוחדת לדמות, אשר נוצרה בסדנת התפירה העירונית.

כשהקרנבל החל לצבור תאוצה והגיעו אליו עשרות אלפי אנשים, החליטו בשנת 2006 לפתוח סדנאות מיוחדות לעיצוב בגדים. כיוון שהחוגגים רוצים להתחפש, היה צורך להישאר נאמנים לתלבושות המקוריות והמארגנים נעזרו בהיסטוריונים כדי לעצב את הפריטים המדויקים. התלבושות זוכות להשקעה גדולה, עד כדי עיטור מיוחד של נעלי החוגגים.

ביום השני של קרנבל Los Indianos, כל החוגגים הלבושים בלבן מציפים את הרחובות המרכזיים של בירת האי לה פלמה. התהלוכה מתחילה בנמל, שם מקבלים את פניה של לה נגרה תומאסה, ולאחר מכן היא מתקדמת לאורך רחובות Avenida de los Indianos ו-Calle Real עד לכיכר Plaza de España, שבה מתקיימים מופעים והקהל נסחף בריקודים לצלילי מוזיקה קובנית תוססת.  בסביבות הצהרים, לה נגרה תומאסה מגיעה לכיכר Plaza de la Negra Tomasa.

הדמות הסמלית של הפסטיבל מבצעת ריקוד משעשע לעיני הצופים. לאחר מכן, מתקיים טקס שבו ראש העיר, קונסול קובה לאיים הקנריים, ובכיר האחראי על הקרנבל חושפים שלט שמחליף את שמה של כיכר Plaza de España ל Plaza de La Habana-ליום אחד, לכבוד החגיגות.

החגיגות נמשכות עד השעות הקטנות של יום שלישי, כאשר בשעות הסיום של הקרנבל מתקיימות הופעות שונות לקהל בכיכר Plaza de La Alameda ובמתחם המרכזי של הקרנבל Recinto Central del Carnaval.

קרנבל זה הוא דוגמה חיה לאופן שבו מסורות והיסטוריה מתמזגות ליצירת חגיגה תרבותית עשירה ומשמעותית, המשמרת את העבר ומחברת בין דורות. הקרנבל מלמד על זיקה עזה של תושבי האי לקובה ופרנסי העיר מקווים שיוביל לקשר הדוק בין תושבי שני האיים.

הערות

[1] ראו באתר זה: מאפייני הקרנבל בעולם הרחב.

[2] תודה לאליק שחף על ההפניה.

המידע על "קרנבל האינדיאנים".