הקרנבל של ויארג'ו

כתב: גילי חסקין

ראו קודם, באתר זה: מדריך למטיילים בנושא קרנבלים

קרנבלים של חורף באירופה   ;  הקרנבל של טנריף 

ראו גם: מצגת מקרנבל בוויארג'ו

הקרנבל של ויארג'ו (Carnevale di Viareggio) הוא קרנבל צבעוני, אותנטי, משעשע ופוטוגני להפליא.

ויארג'ו היא עיר בטוסקנה, איטליה, לחוף וורזיליה (Versilia), 20 ק"מ צפונית-מזרחית לפיזה. שבימים כתיקונם, ספק אם הייתי ממליץ על ביקור בה. לא משום שאין בה מה לראות. אחרי הכול אנחנו באיטליה. זו עיר נופש פופולרית, עם טיילת מרשימה, מול הים. יש בעיר מבנים יפהפיים, גם אם מצועצעים מעט, המושכים את העין באדריכלות ה"אר-נובו" Art Nouveau))[1]  שעיצבה אותם; סגנון שנקרא כאן "ליברטי". הידוע שבהם הוא קפה גראן מרגריטה, שתוכנן על ידי אבי האר-נובו של איטליה, גלילאו קיני (Galileo Chini). חובבי מוסיקה פוקדים את קברו של המלחין ג'אקומו פוצ'יני Giacomo Puccini)) [2], בוילה שנקראת על שמו, בה הלחין את יצירותיו שהידועה שבהם היא "מאדאם בטרפליי". ובכול זאת, התחרות בטוסקנה קשה ובזמן מוגבל (ותמיד הזמן מוגבל), הייתי נותן עדיפות למקומות מרשימים יותר. לעומת זאת, בזמן הקרנבל, לא הייתי מהסס לבוא לכאן במיוחד. אפילו במחיר של קיצוץ שהותי בוונציה[3]. מדובר בקרנבל תוסס, עולץ, צבעוני ואותנטי להפליא.

לו הייתי צריך לאסוף את האסוציאציות הקשורות למילה "קרנבל", רבים היו מגיבים בשם "ריו דה ז'נרו". ואכן, מצעד בתי הספר לסמבה של ריו, הינו התהלוכה המפוארת, המושקעת והמרשימה עלי אדמות. המסיבות במועדונים של ריו הם העולצות והפרועות ביותר[4].

מעטים מודעים לכך שהקרנבל של ריו עוצב בתקופה מאוחרת. ב-1917 החלו במסיבות הקרנבל ורק ב-1935, החל מצעד בתי הספר לסמבה (23 שנים אחרי שהחלה לצעוד העדלאידע בתל אביב),  אירועים שיזמו פרנסי העיר כדי לתעל את הנוער מאירועי הרחוב האלימים שכונו "אנטרודו", למשהו מעוגן יותר. מעטים מודעים לכך שמקור הקרנבל בריו דה ז'נרו הוא איטליה והקשר הזה נשמר בקפידה עד לשנת 2000, כאשר במצעד המנצחות של בתי הספר לסמבה, המתקיים בשבת לאחר הקרנבל שם, נותנים כבוד לקבוצה מאיטליה, שם התחיל הכול. רבים הקרנבלים באיטליה. בעבר נודעות הקרנבלים של רומא, פירנצה ופלרמו, וכיום פופולריים במיוחד אלו של וונציה, ורונה וגם ויארג'ו.

הקרנבל מתקיים בימי ראשון בחודשים פברואר ותחילת מרץ[5]. המועד משתנה משנה לשנה, שהרי הוא מתרחש ארבעים יום לפני חג הפסחא וחג הפסחא הנוצרי משתנה בהתאם לשינויים בחג הפסח העברי. ארבעים הימים הללו הם ימי צום ותענית (לנט), שעם הזמן נוון ועודן להתנזרות מבשר. למרות הקשר הנוצרי, ידוע שהקרנבל מעוגן במסורות קדומות בהרבה: בחגיגות לכבודו של  סטורנוס באיטליה הקדומה, בבכחנליות לכבודו של דיוניסוס, אל היין היווני ובחגי פריון במזרח הקדום[6]. היו אלו איים בים השגרה, חגים שקטעו את רצף הזמן הרגיל ואפשרו להמון לשבור את המסגרות, להסיר למספר ימים את המחיצות בין המעמדות, להתחכך אלו באלו, לשתות, לזלול ולנאוף, כדי שיהיה להם קל יותר לשוב אל התלם בסופו של יום[7].

מסורת הקרנבל בויארג'ו חדשה יחסית לקרנבלים איטלקיים אחרים ונמשכת מ-1873, כאשר אחד מאמידי העיר, החליט לארגן מצעד של עגלות מקושטות. כמה מהתושבים, בצעד של מחאה, חבשו מסכות של פוליטיקאים מקומיים ומחו נגד מיסים כדים אותם נאלצו לשלם. המצעד הפך לתחרות בין יוצרי העגלות וב-1883 זכתה בתחרות עגלה שכונתה Quattro Mori"" (ארבעת המורים") והיתה העתק מדויק של הפסל[8], המהווה את סימלה של עיר הנמל ליבורנו, אשר בליגוריה. החל מ-1925 החלו להכין את בובות הענק מעיסת נייר (פפר משה), שככל שחלפו השנים, גדלו, התפתחו והפכו להיות יצירתיות יותר, נועזות יותר ולעתים גם מתריסות יותר.

משנ לשנה הפך הקרנבל לצבעוני יותר, מושקע יותר ודמיוני יותר. יחד עם זאת, יש חוסר תואם בין ההדר, הצהלה והיצירתיות, למיעוט התיירים. אלו מעדיפים את וונציה, שאין שניה לה ביופי, אך הקרנבל שלה אינו עממי ואינו אותנטי[9].

המצעד עובר בטיילת ההדורה של העיר וכולל עגלות מקושטות בפרחים ועליהן דמויות עטויות מסכות, מפזזות בריקודים באוויר הפתוח, כשברקע נשמעים שירים ובדיחות נישאות באוויר. העוברים ושבים אינם סגורים בטריבונות, אלא הולכים בצמוד לעגלות, ביניהן ואף מחליפים לחיצות ידיים עם רקדנים המוכרים להם.

מצעד המסכות של ויארג'ו מתאפיין בדמויות מעיסת נייר המתארות דמויות קריקטוריסטיות. בוני העגלות משקיעים בהכנתן זמן, מרץ ויצירתיות רבים. הדגש כאן אינו בהכרח על היופי ובניגוד למקומות אחרים, לא לעיסוק בהיסטוריה של העיר והמדינה, אלא בעיקר לאקטואליה.  חיציהם המושחזים של היוצרים מכוונים לעולם התרבות, הספורט והפוליטיקה, באיטליה ומחוצה לה. מדובר בקריקטורות מהלכות, בסטירות מוחשיות, תוך שימוש בהרבה הומור ובלא מעט אלגוריה. בקרנבל של 2013 נראו בין הייתר, דמויות ענק של ג'ון לנון ובובות ריאליסטיות להפליא של מנהיגי העולם, ביניהם אובמה, פוטין ואחרים. הקרנבל אינו מהסס להתחשבן עם כאילו שהדיפלומטיה מנועה מלהתחשבן עמן, בייתר חופשיות מאשר העיתונות ולו הצהובה ביותר. כל אלו בלטו על רקע  פרחי הענק המלאכותיים, הרקדנים, הנגנים ושפע הצבעים. הקרנבל איננו רק סטירי ואקטואלי. הוא מקפיד לשמור על זיקה לתרבות האיטלקית של פעם ולקומדיה דל ארטה, תיאטרון הרחוב המדייוואלי[10].

סמל הקרנבל בויארג'ו הינו ה"בורלמקו" Burlamacco)) ששמו נובע מנהר Burlamacca river  ופסלו ניצב סמוך כול ימות השנה סמוך לחופה של העיר. ליצן שתלבושתו הורכבה מדמויות עממיות שונות: חצאית משובצת אדום ולבן; שילוב הצבעים המזכיר את השמשיות ההפתוחות לרווחה על החוף של העיר, או שהיא מרמזת לדמותו ארלקינו Arlecchino)), המשרת מ"קומדיה דל ארטה". לליצן פומפונים לבנים הלקוחים מדמותו של פיארו (Pierrot) הגלימה השחורה של בלנצונה (Balanzone) הצווארון הלבן של קפיטן ספבנטה Capitan Spaventa)) והבארט האדום של רוגנטינו Rugantino)) השם בורלמקו הגיע מבופלמקו (Buffalmacco) צייר פלורנטיני המופיע ב"דקמרון" של בוקצ'יו. הדמות נוצרה בשנת 1931 בידי אומברטו בונאטי Uberto Bonetti)) ומאז בורלמקו הינו מלך הקרנבל. במילה "מלך" ניתן לזהות הד לסטורנליות של רומא הרפובליקנית, בהם עבד גדל גוף ובעל הבעה משותפת היה נבחר למלך הקרנבל, אות להיפוך זמני של הסר החברתי. גם דמות הליצן אינו מקרית. לליצן מותר לעשות דברים שבדרך כלל מונים מאדם מן השורה, כמו ללעגו בקול לקדושי הכנסייה. ייתר על כן, המוקיון העובר במהירות ממצבים של צחוק לבכי, מגלם בדמותו את הרעיון המרכזי של הקרנבלים הקדומים: מעבר ממצב רציונלי למצב כאוטי. דילוג מחיי היום יום בהם האגו, אישיותו של האדם, נשלטת על ידי ה"סופר אגו" שלו, היינו מערכת החוקים והאיסורים, למצב בו ניתנת בכורה, ל"איד", לייצר השוכן בשיפולי הבטן, שממנו נובעים גם כוחות היצירה.

[1] אר-נובו (צרפתית: Art Nouveau, מילולית – האמנות החדשה) הוא זרם באמנות שהתפתח באירופה ובארצות הברית במחצית השנייה של המאה ה-19. סובב סביב המוטיבים של אלמנטים מהחי והצומח, עם גוף האישה. האר-נובו אינו זרם באמנות בלבד, אלא זרם אשר חרג מהתחום הצר של האמנות והציף את אירופה בכל תחומי העיצוב והאמנות: אופנה, אדריכלות, צורפות, ריהוט ועוד.

סגנון האר-נובו היה השפה החזותית הראשונה שניסתה להתאים את הביטוי החזותי לסביבה המודרנית ולדחות את הגישה הקיימת של עיטור וקישוט החפץ או הבניין במילון צורות השאול מסגנונות העבר (מתוך ויקפדיה).

[2] גָ'אקוֹמוֹ אָנְטוֹנְיוֹ דוֹמֶנִיקוֹ מִיקֶלֶה סֶקוֹנְדוֹ מָארִיָה פּוּצִ'ינִי (באיטלקית: Giacomo Antonio Domenico Michele Secondo Maria Puccini‏; 22 בדצמבר 1858, לוקה – 29 בנובמבר 1924, בריסל) היה מלחין אופרות איטלקי שיצירותיו הבימתיות היו לנכסי צאן ברזל של הרפרטואר האופראי המועלות דרך קבע על בימות האופרה ברחבי העולם. בחשיבותו כמלחין אופרות איטלקי נחשב פוצ'יני ליורשו של ג'וזפה ורדי אף כי בעוד זה האחרון כתב ברוב ימיו בסגנון בל קאנטו דרמטי ולעתים בסגנון הגרנד אופרה, כתב פוצ'יני בסגנון הווריזמו.

[3] ראו באתר זה: וונציה – עיר וקרנבל.

[4] ראו באתר זה: הקרנבל של ריו דה ז'נרו

[5] לבדיקת התאריכים הנה קישור לאתר הקרנבל: http://www.viareggio.ilcarnevale.com/index.cfm

[6] ראה באתר זה: דיוניסוס

[7] ראו באתר זה: תופעת הקרנבלים בעולם.

[8] מצבת ארבעת המורים" (Monumento dei quattro mori) המוקדשת ללקיחתם בשבי של שודדי הים היא אחת המצבות החשובות בעיר. הפסל של המורים ( I MORI)הוא יצירת אומנות של ממש – לכן זכתה להגנה מיוחדת בימי המלחמה. מה שלא ניתן לומר על פיסלו של הדוכס בראש המונומנט. הפסל הוא פייטרו טאקה ( PIETRO TACCA ) שפיסל אותו בשנים 1623 – 1626 לזכר אירוע מיוחד: שודדי ים, המורים, היו נוהגים לפשוט על חופי איטליה. הם בזזו הרגו אנסו את תושבי איטליה שהתגוררו ליד החופים. כאשר אנשי ליבורנו הצליחו לתפוס אחדים מהם, הם כבלו אותם ליד הנמל (שם גם מוצב הפסל) כדי שהשודדים ידעו את הצפוי להם כאשר הם מתקיפים את העיר. המביט היטב בפסל יראה כי גופם של השבויים פונה לעבר העיר, אבל מבטם המבועט מביט אל הים בתקוה שיבואו להציל אותם. במרוצת השנים, תושבי העיר היו נתונים לשליטת דוכסי פירנצה ובעקבות הבקורת נגדם שהם נגד הגזע השחור תושבי העיר החלו להזדהות דווקא עם שודדי הים. פסלו של הדוכס, מעל השבויים לא עניין אותם, פסלים כמוהו היו בעוד מקומות. על האהדה של תושבי העיר לארבעת המורי יעיד הסיפור הבא: במלחמת העולם השנייה, ליבורנו הופצצה קשות עקב היותה בסיס לצי המלחמה הגרמני. שכיות החמדה של העיר, חוץ מפסל ארבעת המורים, הושמו במקום מבטחים. תושבי העיר אמרו, שאם גם ה"שמים" יהיו לצד המורים, הפסל יינצל וכך היה (מתוך ויקיפדיה)

[9] ראו באתר זה: הקרנבל של ונציה

[10] ראו באתר זה: קומדיה דל ארטה.