sigalכתב גילי חסקין 04/09/2023
ראו קודם באתר : מבוא לטיול במדגסקר ; מבוא לטבע ולאקולוגיה של מדגסקר ; הפאונה של מדגסקר
ראו גם באתר : מבט אל עופות מדגסקר ; הזיקיות ; הלמורים של מדגסקר ; מבט אל היונקים של מדגסקר
לאלבומי תמונות:
טיול למדגסקר הוא קודם כל טיול של טבע. אני מקווה שחומר זה יביא תועלת למטייל באי.צמחיית מדגסקר מצטיינת בעושר בלתי רגיל של סוגים ומינים.
צמחיה זו מראה קירבה לאסיה הטרופית, בעידן הקרטיקון הייתה קיימת יבשת "למוריה" (Lemuria) – שכללה את מדגסקר, הודו, סרילנקה ומלאיה והדבר בא לידי ביטוי בצמחיה של מדגסקר[1].
מבחינה פיטוקאוגרפית, שייכת מדגסקר כולה לממלכת הצמחייה הפלאו- טרופית (Paleo tropic) .
יש המחלקים את הממלכה ההולוארקטית (באירו אסיה וצפון אמריקה) לפלאו ארקטית (ארו אסיה) ונאו ארקטית (צפון אמריקה)
יש הרואים במדגסקר אזור עצמאי – האזור המלגשי (Madagascan Region)- בזכותם של למעלה מ-200 סוגים. 12,000 מיני צמחים ומספר לא ידוע של מיני פטריות ואצות. 83% מהצמחים הווסקולריים (בעלי רקמות הובלה- Tracheophyta)[2], הם אנדמיים. כלומר, חיים רק בה[3]. כולל חמש משפחות אנדמיות לאי. יש כ-900 מינים של סחלבים באי. 85% מהם אנדמיים. גדלים בה 200 מיני דקליים. שיעור האנדמיות הגבוה נובע מהבידוד הארוך של מדגסקר, בעקבות ההתפצלות שלו, קודם מיבשת אפריקה ואחר כך מהיבשת ההודית , לפני 150-160 מיליון שנה ו-84-91 מיליון שנה, בהתאמה. מעט צמחים נותרו מהפלורה של ייבשת העל גונדוונה (Gondwana) – למשל השיטים. רוב הצמחים הקיימים, הגיעו בצורת של פיזור (dispersal), לאחר שהיבשות התפצלו.
לאחר קריעת היבשות, מדגסקר חווה תקופה יבשה. יער הגשם הטרופי הופיע רק בין האוליגוקן (34-23 מיליון לפני זמננו) למיוקן (23-5.3 מיליון שנה לפני זמננו) , כשכמות המשקעים עלתה.
במדגסקר מבחינים בשבעה אזורים אקולוגיים (ecoregion)[4].
מדובר על שבעה אזורים יבשתיים (terrestrial); חמישה אזורים של מים מתוקים ושני אזורים ימיים (בדרום ובצפון). בטיול עוברים בעיקר באזורים היבשתיים.
- היער של האזורים הנמוכים. יער גשם טרופי. ראו באתר זה: יער גשם טרופי.
- היער התת לח (Sub humid) של הרמות. יער טרופי וסוב-טרופי.
- היער הנשיר (deciduous) היבש. יער טרופי יבש.
- אזור השיחים ההררי (Madagascar ericoid thickets). כרי דשא ושיחים נמוכים.
- אזור הצמחיה הקוצנית (Madagascar spiny forests). יער קוצני.
- אזור היער הסוקולנטי. כולל יערות הבאובב.
- אזור המנגרובים.
הצומח במדגסקר ערוך ברובו בחגורות לאורכו של האי – במקביל לקווי הגובה. החלק המזרחי, עד לרכסי ההרים המרכזיים, הנו חבל של יער משווני, שעציו ירוקי עד, גבוהים ודקי גזע. יער גשם זה הוא תוצר של עננים נושאי גשם מגיעים מהאוקיינוס ההודי ויורדים בעוז על מדרונות הרמה.
יער זה נכרת כמעט כללית וכעת הוא תופס בשטחו רק 7% מהאי והוא קיים רק בגבהים בינוניים ורמים. ביער הטרופי חי מספר רב מאד של עצים, שיחים, מטפסים, אפיפיטים (מלחים הגדלים על עצים, אך אינם ניזונים מהם, אלא נעזרים בהם באופן מיכני בלבד), שרכים, טחביים ועוד. אחד הצמחים הבולטים הוא Vakona Pandanus , שגובה גזעו מגיע ל-10 מ' ויוצאת ממנו שושנת עלים שאורכם 3-4 מ'.
צמח מפורסם אחר הוא אפיפיט ששמו Bird nest Fern (Asplenium Nidus) יש לו שושנת עלים שמצטברים בהם מים ומהוה מקום חיות לצפרדעים ובעלי חיים נוספים. תופס גומאה אקולוגית דומה לזו של הברומליה, ביער הגשם האמזוני.
חלק ניכר מהרמה המרכזית מכוסה ביער תת-לח, כיום בעיקר כרי דשא. רובו תוצאה של פעילות אנושית. הצומח הגדל על הרמה, נראה כפסיפס של יער, שיחים (bushland), יערות טפיה (tapia) וסבך של עצים בעלי עלים גלדניים (hard-leaved thickets).
באזור המערבי היבש יותר גדל יער יבש ועצים סוּקוּלֶנטים .(על פי האקדמיה ללשון: עָסוּסִים, בלטינית: Succulentus). סוּקוּלֶנטים הם צמחים אשר לרוב הם בעלי עלים וגבעולים עבים ובשרניים המכילים תאים אוגרי מים, ולכן לא דרושה להם השקיה רבה[5]. גם בצפון האי גדלים צמחים סוקולנטים. נציין כאן את ה- Euphorbia iharanae, שחי בחופים סלעיים וידוע בפרחיו הצהובים[6].
מין מוכר ומוזר הוא פנדנוס האובליסק (Pandanus obeliscus), ששמו המקומי Vacoua Pyramide P. גובה גזעו 18 מטר, ממנו יוצאיםעד 12 עלים, שאורכם 3-4 מטר. המקומיים אוכלים את פירותיו.
היער היבש והסוקולנטים, הופכים בהדרגה, למַעֲבֶה של עצים קוצניים בדרום מערב, היכן שכמות המשקעים קטנה והעונה הגשומה קצרה. יער קוצני זה, הוא אנדמי למדגסקר. בכול החלק המערבי של מדגסקר, למן המורדות המערביים של הרמה המרכזית ועד לחוף הים, הקליימקס הוא יער יובשני של עצים או שיחים קשי עלים. ביער זה קיימת מגמה לקוצניות, השרת עלים ובשרניות, בתנאי יובש וקרקע מחמירים. עם השמדת היערות, בעיקר על ידי שריפות, מופיע "יער דליל" של עצי הטפיה (Uapaca Bojeri), אנדמיים אף הם ו'סבוקה', המורכבת בעיקר משיחים שגדלו קודם כתת יער. יערות המנגרובים מרוכזים ברובם במפרצים של החוף המערבי והצפוני ואינם יוצרים קו רציף. בתי גידול של צמחיית ביצות (wetland), נמצאים לכול רוחבו של האי.
כן מצויות במדגסקר, צורות מיוחדות של צמחים שאין דומות להם, כך למשל רוונלה מדגסקרית (Ravenala madagascariensis), ממשפחת המוזיים, שהוא מאד פופולרי בגנים ברחבי העולם ומכונה בארץ "דקל המניפה".
לרוונלה גזע הדומה לגזע עץ התמר המצוי ממנו יוצאים עלים בצורת משוטים המחוברים לגזע בפטוטרות ארוכות. הפטוטרות אוגרות בתוכן מי גשמים הנשמר לאורך זמן, גם בימות היובש. העלים מסודרים על הגזע במישור אחד בצורת מניפה. לרבנלה פרחים לבנים הדומים לפרחי ציפור גן עדן, המשתייכת גם היא לסדרת הזנגבילאים. בעבר שייכו אותו למשפחת המוזיים (כמו הבננה), אך כיום מדובר במשפחה נפרדת. לפרחים חפה ירוקה. לאחר האבקה, הפרחים מוציאים זרעים שצבעם כחול עז. (לא ידוע על בעל חיים שאוכל אותם.) השם רבנלה פירושו במלגשית "עלי יער". במאה ה-19 נודע הרבנלה כ"אילן מכניס אורח" -או "דקל הנוסעים" (למרות שאינו דקל) – על שום המים בפטוטרות שלו שנחשבו אז זכים לשתייה.
צמח מפורסם אחר הוא מורינגה דרוארדי (Moringa drouhardii)-מין מיוחד מהסוג מורינגה. משפחת המורינגיים שכולם עצים רותמיים, מעוטי עלים ונשירים – בארץ מין אחד-מורינגה רותמית[7]. מורינה דרואריי מכונה גם "עץ הבקבוק", שגזעו הנפוח, שצורתו בקבוק מגיע לקוטר של 9 מטר.
חלבלוב (Euphorbia) זהו הסוג הגדול ביותר במשפחת חלבלוביים.
ידוע במיוחד חלבלוב (שם מדעי: Euphorbia) . הוא סוג של צמח רחב תפוצה, בעיקר באזורים ממוזגים. הוא הגדול במשפחת החלבלוביים ואחד הגדולים בעולם הצמחים, ובו 2,046 מינים מגוונים[8]. כמה ממיני החלבלוב הם עצים בשרניים המזכירים בצורתם קקטוס, וחלקם עשבים חד-שנתיים ושיחים רב-שנתיים.
הסוג חלבלוב מקיף עשבים, בני-שיחים או שיחים ולעיתים רחוקות עצים. אלה צמחים בשרניים (סוקולנטיים) דמויי קקטוס עם או בלי קוצים, גאופיטים, או מטפסים. חלקם חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים; חד-ביתיים לעיתים רחוקות דו-ביתיים. יש לו מינים רבים, במגוון של צורות וגודל – לכמה מהם עלים דומים לקקטוס, בצבעים אדום, לבן ועוד. הם בעלי שרף חלבי צורב ורעיל, עקב תכולת אאופורבין. פרחי החלבלוב ערוכים בתפרחת דמוית פרח אחד בודד – המכונה כוסית (cyathium). כל כוסית עטופה במעטפת של חפים מאוחים, שצבעם הירוק, מתעשר עם הפריחה בגווני צהוב או אדום. בשפת הכוסית, בחלק הפנימי, בינות לאונות קיימות בלוטות צוף. במרכז הכוסית נמצאים פרח נקבי יחיד, שנישא על עוקץ ארוך, ופרחים זכריים בעלי אבקנים. הן הפרח הנקבי והן הפרח הזכרי חסרים על פי רוב עטיף ואיברים נוספים.
מבנה התפרחת היא יחודו העיקרי של החלבלוב מלבד המוהל החלבי שצבעו לבן כעין החלב ועל פי רוב צורב ומסוכן. לסוג כאלף מינים. בארץ ישראל גדלים בבר כ-30 מינים[9].
ידוע במדגסקר Euphorbia leuconeura, בעל עלים ירוקים בוהקים ולהם "עורקים" לבנים. הפרחים צהובים והוא מכונה "התכשיט של מדגסקר". מקור שם התואר leuconeura מהשפה היוונית העתיקה והוא נובע משתי מילים: λευκός (לאוקוס), שמשמעו לבן בוהק ו- νευρά, שמשמעו עָצָב[10].
בית הגידול שלו הוא יערות באזורים סלעיים. מגיע לגובה של 1.8 מ' ולו ענפים כמו לעץ. הוא מתרבה על ידי "יריית" הזרעים שלו באוויר, למרחק של כמה מטרים. זהו צמח בר, שהמקומיים מגדלים אותו בגינות. בטבע נמצא בסכנת הכחדה[11].
צמח בשרני אחר, המוכר בעולם בשל היותו פופולרי בגינות, הוא עב-גזע הרדופי. שמו האנגלי הוא " Madagascar Palm" ושמו המדעי הוא Pachypodium lamerei. זהו סוקולנט בעל גזע אפרפר בצורת בקבוק, עם קוצים צפופים וארוכים כ-5 ס״מ אורכם. רב שנתי וירוק עד. מפתח גזע שניתן לפצל לענפים. בראש כל ענף מתפתחת מעין שושנת עלים ירוקים גדולים פשוטים מחודדים ומאורכים. במרכז שושנת העלים גדל אשכול צפוף של פרחים לבנים במבנה כוכב, עם עלי כותרת חופפים. בית הגידול שלו טרופי-יובשני, והוא צומח ביערות הקוצים[12].
בארץ, פרטים יפים שלו נמצאים בגן הבוטני של קיבוץ עין גדי. משיר בחורף את עליו, ומצמיח באביב עלים רעננים לקראת פריחת הקיץ. ממעט בעשיית תרמילי זרעים בארץ, אך מספר תרמילים שמבשילים בכל זאת מדי שנה מספקים זרעים להנבטת מאות שתילים[13].
בביצות של מדגסקר, חי Pitcher pant – צמח טורף, שצורתו כצורת בקבוק, החרקים נכנסים לתוכו, ונדבקים לדפנותיו על ידי נוזל דביק ורעיל. יש לו שני מינים, אחד שצבעו ירוק-צהבהב (שם מדעי Nepenthes Madagascarinesis) והשני אדום Nepenthes masoalensis. המקומיים מכנים אותו "צמח הקונדום".
העץ ה"פוטוגני" ביותר במדגסקר הוא הבָּאוֹבַּבּ (Baobab), המוכר גם בשמו המדעי "אדנסוניה" (Adansonia), על שם הבוטניקאי הצרפתי מישל אדנסון (Michel Adanson). במדגסקר הוא נקרא 'רניאלה '(reniala), שפירושו "אם היער". בעוד שבאפריקה כולה יש רק מין אחד של באובב, שבעה מינים שונים שלו חיים במדגסקר, מתוכם שישה אנדמיים לאי. שם העץ מגיע כנראה מהביטוי "בו-היבאב", שמשמעו בערבית "פרי מרובה זרעים"[14].
הבאובב הוא עץ מסדרת החלמיתאים. והוא גדל באזורי סוואנה יבשים. הבאובב נחשב לאחד מסוגי העצים הגדולים בעולם. גובהו יכול להגיע עד ל-30 מטרים (כגובה בניין בן 10 קומות), ורוחב גזעו עד ל-10 מטרים. גזעו הרחב משמש לאגירת מים במהלך עונות הגשם, בהם משתמשים במהלך עונות היובש. העץ יכול להגיע לגיל של למעלה מאלפיים שנה. פרחי הבאובב לבנים וגדולים (30-20 ס"מ), בעלי ריח מתקתק, נפתחים בלילה ומתים עד הזריחה. אחרי שהפרחים גדלים, הם מניבים פירות הדומים במראם לדלויים כדוריים או מאורכים. הפרי בעל קליפה קשה, ובתוכו, ספוגים במרקם קלקר, זרעים שחורים עם צפחה לבנה. הפירות הם מאכל אהוב על קופים, ולכן זכה העץ לכינוי "עץ לחם הקופים". אם כי נאכל גם על ידי הילידים[15].
הבאובב הוא אחד הצמחים השימושיים ביותר. כמעט אין חלק מהעץ שאיננו בר-שימוש. גזעו העבה, שאותו ניתן לרוקן מבלי לפגוע בעץ, משמש לאחסון מים. לעליו ולשורשיו יש שימושים רפואיים, בעיקר כמרפא לכאבי חזה ובטן. עלי צמחים צעירים משמשים למרק. המוהל המופק מן הגזע משמש להכנת משקאות. ,מקליפתו הסיבית ניתן לטוות חוטים ולארוג חבלים. השרף של העץ הוא דבק יעיל. הפירות בעלי הצורה המיוחדת הם חומר גלם לעבודות אמנות. מצפחת הזרעים הטחונה עושים תרכיז למשקה מרענן, מתוק ולימוני, ומהזרעים עצמם מפיקים שמן.
הזרעים שבתוך הפירות, טריים או קלויים, הם מקור מזון זמין, טעים ובריא[16].
לגזעו העבה נמצאו לבאובב גם שימושים פחות צפויים. כאשר הגיעו לאוסטרליה ראשוני המתיישבים הלבנים, הם ניצלו את החללים שבגזע כתאי מעצר – האסירים הושמו בתוך העץ וסורגי ברזל נקבעו בפתח. באפריקה, לעומת זאת, הפכו כמה עצים גדולים במיוחד לפאבים, כשבחלקם יכולים לשבת יותר מעשרה אנשים[17]. בספר "בארץ לובנגולו מלך זולו" של נחום גוטמן, מסופר כי: "…שמונים איש יחד לא יוכלו לחבק את הגזע. מראו ככרובית ענקית. העצים הגדולים עומדים בודדים בתוך הערבה או בתוך יערות השיחים. הם משמשים מקומות פגישה לכל אנשי הסביבה… תחת עצים אלה היו הכושים מתכנסים לאספות ולמסחר. שם נעשה סחר העבדים. על כן נקראים העצים הגדולים: 'עצי העבדים'". ב"מלך האריות", הקוף החכם ראפיקי מתגורר בעץ באובב. בנסיך הקטן של אנטואן דה אכזיפרי נאמר: "אם מאחרים לטפל בעצי הבאובב, לנצח אי אפשר עוד להיפטר מהם. הם מתפשטים בכל רחבי הכוכב, שורשיהם חודרים את מעבה האדמה, ואם הפלנטה קטנה מדי ועצי הבאובב רבים מדי, הפלנטה מתבקעת לבסוף לרסיסים". המשפט המפורסם ביותר מספר זה הוא "ילדים היזהרו מעצי באובב"[18].
במסורות האפריקניות מכונה הבאובב "עץ הפוך"; במדגסקר, למשל, מסופר כי השטן הוא שקבר את צמרתו. יחד עם זאת, במקומות רבים באפריקה נחשב הבאובב לקדוש. בסנגל נהוג לקבור את זקני השבט בתוך גזעי הבאובב. באחד הכפרים ניצב עץ עתיק, שמהווה מעין מקלט: כל המסתתר בגזעו או החוסה בצלו הוא מוגן, ואסור לאיש לפגוע בו. גם במדגסקר העץ נחשב לקדוש. לכן במקומות רבים, בהם נכרת היער, עומדים הבאובבים זקופים, בולטים בשטח. הבאובב נחשב גם כסגולה לפריון. נשים עקרות מניחות את ידיהן על הגזע ומבטיחות שכאשר יילדו, יקראו לילד על שם העץ. אם תופר ההבטחה, כך מאמינים, ימות הילד[19].
צמח איקוני כמעט הוא וינקה ורודה (שם מדעי: Catharanthus roseus, שם נרדף Vinca rosea), המכונה גם "עיניים בהירות". הוא מין בסוג וינקה ממשפחת ההרדופיים. צמח זקוף, מעוצה בבסיסו. העלים מאורכים הפריחה נמשכת כמעט כל השנה. אוגן הכותרת (בקוטר של כ-3 ס"מ) הוא ורוד ארגמני. הצמח הוא אנדמי (ייחודי) למדגסקר. נפוץ מאוד בישראל כצמח נוי. מין זה מגודל באופן תעשייתי, גם מחוץ למדגסקר, לשם הפקת התרופות וינקריסטין (Vincristine) ווינבלאסטין (Vinblastine) המשמשות לריפוי מחלות לוקמיה ומחלות סרטן אחרות.
המשפחה העשירה ביותר במינים במדגסקר היא הסחלבים. יש בה אלף מיני סחלבים, המהווים 10% מהפלורה של מדגסקר. 905 מהם אנדמיים. הם מופיעים במרבית בתי הגידול, מהחוף, דרך היערות ועד לפסגות ההרים. לכן אזור, יש את מיני הסחלבים הגדלים בו והם נבדלים בצבעים, בגודל ובדרך חייהם[20].
הסחלב המפורסם ביותר הוא Angraecum sesquipedale, המכונה גם 'סחלב דרווין', פרח צהבהב בהיר וגדול שלו דורבן ארוך במיוחד, שאורכו עולה על 20 ס"מ.
בשנת 1862, בוטנאי בשם ג'יימס בייטמן (James Bateman) שלח אל צ'ארלס דארווין, כמה סחלבים מיוחדים שמצא במדגסקר. הסחלבים הללו נמצאו כבר בסוף המאה ה-18, ותוארו בספרות בראשית המאה ה-19, אך עדיין לא היו מאד מוכרים. דארווין בחן את הפרחים. שלכמה מהם היו דורבנים באורך של 30 ואפילו 40 סנטימטרים.
באותה שנה דארווין פרסם מאמר אודות סחלבים והאבקת סחלבים, ובין השאר הזכיר את הסחלב הזה. הוא טען אז שסחלב כזה חייב היה להתפתח במקביל לעש, בעל חדק ארוך מספיק, על מנת להגיע לצוף. הוא טען שיש עש פעיל לילה, שיש לו חדק באורך 35 ס"מ – הוא המאביק של הסחלב, והם התפתחו במקביל [21].- קו-אבולוציה (Co-Evolution), או אבולוציה הדדית, היא השינוי בהרכב הגנטי של שני מינים המקיימים יחסי גומלין, כתוצאה מהברירה הטבעית שהם מפעילים זה על זה[22]. זה מקרה מובהק של קו-אבולוציה מוטואליסטית (Mutualism), שמשמעה הדדיות[23]: התפתחות הצורה, הצבעים, הריח והצוף של פרחים אל מול תכונות הראייה, חוש הריח וצורת אברי המציצה של חרקים שמאביקים אותם. תכונות הפרחים התפתחו ליכולת משיכה ותגמול במזון של החרקים, אשר מצדם מספקים שירות הכרחי לרביית הצמחים בעלי הפרחים[24].
דארווין בדק היטב את הסחלב לפני כן – הוא ניסה לראות איך להגיע אל האבקנים שלו, וגילה שהדרך היחידה היא לשלוח צינורית דקה לפתח הסחלב, לכל עומקו של הדרבן – כשהוציא את הצינורית, האבקיות נצמדו אליה. אנשים רבים חשבו שהרעיון הזה מופרך. לא יתכן עש עם חדק באורך 35 סנטימטרים. מאמרים פורסמו נגד דארווין, ושוב עלתה הטענה שהמורכבות של העולם לא יכלה להתפתח באופן טבעי אלא רק להיווצר על ידי בריאה. אלפרד ראסל וואלאס, (Alfred Russel Wallace) מדען חשוב נוסף שהגיע לרעיונות האבולוציה בערך במקביל לדארווין, השיב במאמר בו תאר באופן מפורט כיצד הפרח הזה, והעש החזוי של דארווין יכלו להתפתח במקביל. הוא אפילו הוסיף איור – איך אמור לדעתו להראות אותו עש[25].
בשנת 1882 דארווין הלך לעולמו, וחידת העש והסחלב נותרה פתוחה.
בשנת 1903, 21 שנים לאחר מותו של דארווין, הגיעו למדגסקר ליונל וולטר רוטשילד (Walter Rothschild) , שהיה הברון רוטשילד השני, שתרם להצהרת בלפור ואנטימולוג גרמני בשם קארל ג'ורדן (Karl Jordan), ומצאו שם את העש. בעל החדק, בדיוק לפי התחזית של דארווין. הם קראו לו: Xanthopan morganii praedicta, כשהתוספת "praedicta" – משמעותה החזוי – לכבוד העובדה שדארווין חזה את קיומו.
צמחים טורפים
במקומות רבים, בשולי היערות, קיימים אזורים של ביצות. זהו מקום חיות שונה לחלוטין, מהיער שנמצא בשוליהן, שם אפשר לפגוש את פרחי הכדנית (Nepenthes) הטורפים, שמפרישים נוזל דביק, הלוכד את החרקים.
אלו צמחים ירוקים אוטוטרופיים, המסוגלים ללכוד ולעכל יצורים חיים. לרוב גדלים צמחים אלו בקרקעות שבהן נמוכה זמינות המינרלים הדרושים לקיומם, כגון קרקעות חמוצות, ביצות או אזורים גשומים במיוחד שבהם קיימת הדחה מתמדת של מינרלים מהקרקע. חומרי המזון שמתקבלים מעיכול בעלי החיים, מהווים השלמה למינרלים הנחוצים לצמח. יכולת זו מבוססת על קיום מנגנונים ללכידה של בעלי חיים, ומנגנונים לעיכול הטרף ולניצול תוצרי העיכול לצורכי ההתפתחות והריבוי של הצמחים.
מאחר שמרבית הצמחים הטורפים עברו הסתגלות לגידול בקרקעות עניות במינרלים, רובם רגישים למים קשים ולקרקע בסיסית. חרקים ופרוקי רגליים נכנסים אליהם כדי להשלים לעצמם את המינרלים הדרושים להם. והם נבלעים בתוכן בלי יכולת להשתחרר. מסתבר שבעולם קיימים 600 מינים של צמחים טורפים יש בעולם -רובם על קו הרוחב 20, והנה כאן, בביצה חסרת שם, גדלם שני מינים ולהם גביעי מלכודת מרהיבים, שלמקומיים מזכירים צורה של קונדום… לאחד גביעים צהובים עם נקודות חלודה ולשני – גביעים כתומים-אדומים.
הרס הטבע
האי מדגסקר היה ונותר מיוחד במינו במובנים רבים, למרות שיד האדם הייתה בנופיו ובבעלי חיים המיוחדים לו. בעלי חיים חדשים הובאו לאי וכ-70% משטחי הצומח המקוריים בוראו, ובמקומם נשתלו שדות אורז, יאם (Yam)[26], טארו (Taro)[27], ומניהוט מצוי (Manihot esculenta) [28]. ידוע במקומות שונים גם כקסאווה, יוקה או מאניוק. נטעו מטעי וניל, קנה סוכר, ציפורן, קפה וקקאו.
ראו באתר זה: מבוא למדגסקר ; גידול האורז ; קנה הסוכר.
כתוצאה, מספר לא ידוע של מיני צמחים ובעלי חיים נמחו כליל מעל פני האדמה.
הרבה עצים הוחדרו מבחוץ, כמו האקליפטוס מאוסטרליה והאורן מאירופה. עצים אלה השתלטו על היער המקומי המבורא לצרכי חקלאות, ריהוט, בנייה, ופחם עץ. לצדי הכביש נראים שיחי אגבה סיזל (Agave sisalana), שמקורם ממקסיקו[29]. חברה מסחרית המגדלת אגבות בשטח של 300 אלף דונם, הקימה מפעל ענק, מעסיקה אלפי פועלים מקומיים, להם מעניקים מגורים בחינם. המטע מניב חמש שנים אחרי השתילה, כורתים את העלים ומעבירים למפעל. מהאגבה מייצרים חבלים (וממינים דומים של אגבה, גם את משקאות הטקילה, פולקה ומסקל).
גידול הווניל
במקומות רבים מגדלים וָנִיל (Vanilla) או שֶׁנֶף. זהו סוג ממשפחת הסחלביים, ובו מספר מינים. מצמחי התועלת הבודדים במשפחה. אלו מטפסים בשרניים, המגיעים לגובה של מטרים אחדים. העלים הם בשרניים והתפרחת – אשכול או שיבולת, היוצאת מחיק עלה.
לצמח זה פירות בצורת תרמילים המכילים זרעים בעלי ארומה ייחודית, המשמשים כחומר טעם וריח בהכנת מזונות שונים. בדומה לגפן, צמח הווניל מטפס על עצים, עמודים או תמוכות אחרות. הוא יכול לצמוח ביער טבעי, במטע או כסכך. מכל פרח נוצר פרי אחד, ובו מצוי הטעם הייחודי של הווניל.
זהו צמח דו-מיני, המכיל את שני אברי הרבייה הצמחיים, הזכרי והנקבי, ולכן, כדי להימנע מהאבקה עצמית, העלולה לגרום לפגמים גנטיים, מֶמְבְּרָנָה מפרידה בין איברים אלו. באופן טבעי הפרח מואבק על ידי שני מינים של דבורים (Melipoma and Euglema). כמה מינים ספציפיים של דבורים, הקיימים רק באמריקה התיכונה. בגידול המסחרי מאביקים את הפרחים באופן ידני, באמצעות מחט מוארכת[30].
פרי שנותר על הצמח יקרע בסופו של דבר, ייפתח ויפלוט את ריחו הייחודי. פרי הווניל מכיל זרעים שחורים קטנטנים, שבהגעתם לבשלות יפתחו ריח מיוחד הודות לארומה שלהם המכונה 'וונילין'. זרעים אלו אינם נובטים בקרקע רגילה, אלא זקוקים לפטרייה ספציפית, המקיימת יחס סימביוטי אתם. מגדלי הווניל למעשה משכפלים את הצמח (רבייה ווגטטיבית) ולא מרבים אותו: הם חותכים ייחור, שותלים אותו בקרקע וממתינים שיגדלו שורשים חדשים. הצמחים מניבים כעבור שלוש שנים וממשיכים להניב כחמישים תרמילים בשנה במשך 40-50 שנים.
לתרמילים הירוקים שטרם הבשילו, אין את הריח והטעם הייחודי של הווניל, ואילו הפירות הבשלים מתבקעים וזרעיהם הפנימיים נשפכים החוצה, כך שלא ניתן לשמרם. עקב זאת, יש צורך לשמר את התרמילים הירוקים כך שתשמר הארומה המיוחדת של הווניל ולא תיעלם עקב בשלות יתר.
המין העיקרי של שנף שגדל כיום הוא שנף שטוח העלים (Vanilla planifolia), ממנו מפיקים את השנף המסחרי. הפרחים הרבים (20 ויותר) ערוכים בגושים הם גדולים וצבעם צהוב. עלי העטיף הם דמויי איזמל, פרט לשפית שהיא דמוית חצוצרה[31].
מין זה מקורו קורו במקסיקו. המין השני (בהפרש ניכר) הוא 'שנף טהיטי' (Vanilla tahitiensis), הצומח בטהיטי ובפיליפינים והוא מכלוא בין שני מינים אחרים. במקורות ההיסטוריים מופיעים גם המין ('ונילה פומפונה' (Vanilla pompona). בעקבות הקולוניאליזם, צמח הווניל גדל במקסיקו, מדגסקר, סיישל, קומורו, אינדונזיה- באיים ג'אווה, באלי, סולאווסי, לומבוק, פפואה ודרום איי טונגה שבאוקיינוס השקט. ייצור פולי הווניל (לפי משקל שנקטף) תועד כגבוה ביותר באינדונזיה[32].
שמו הלועזי של הצמח מקורו במילה הספרדית vaina, שנגזרה מן המילה הלטינית vagina במשמעות "תרמיל" או "נרתיק", שכן פולי הצמח שוכנים בתוך נרתיק. שמו העברי הוא שנף. המילה 'וניל' הושאלה בימי הביניים מן השפה הערבית, שבה יש למילה אותו מובן فانيلا, והיא מבוטאת בעברית פנילה. הווניל נחשב כיום לתבלין השני בערכו בעולם אחרי הזעפרן, ומחירו לקילוגרם עומד על כ-4,000 שקלים חדשים.
הטוטאנאקים (Totanac) שישבו באזור שהוא היום מדינת וראקרוס (Vera Cruz) במקסיקו, נחשבו למייצרי הווניל הטוב ביותר. האצטקים השתמשו בשנף לבישום שוקולד. הטוטנאקים הוסיפו להיחשב למקור האיכותי ביותר לווניל בעולם עד אמצע המאה ה-19; אז החליפו ידע עם מגדלי וניל צרפתיים במקסיקו. המגדלים הצרפתים חלקו עם הילידים את פרטי ההאבקה המלאכותית אותה שכלל אדמונד אלביוס, ובתמורה הראו להם בני טוטונאק איך מכינים את התרמילים. הספרדים הביאו את התבלין לאירופה ומאז התפשט גידול השנף בארצות הטרופיות השונות
הפלורה של מדגסקר – תחת איום
האוסף הרב של הצמחים והיצורים האלו נמצאים תחת איום, במיוחד עקב כריתת היערות באי – כך מזהיר דו"ח של הקרן העולמית לשימור חיות הבר, ה-WWF. לדברי הקרן, האי מדגסקר איבד יותר ממיליון דונם של יערות ב-20 השנים האחרונות. ב- 2009 ייצאו ממדגסקר בסחר אי-לגלי 4,000 מכולות עצי בוק מיערות הגשם, בעיקר לסין. הנהנים מסחר זה הם מספר מצומצם של סוחרים. במקומות רבים, השטח חשוף כמעט לחלוטין, פרט לאורנים ואקליפטוסים נטועים. קרקע הגרניט ענייה במינרלים, יערות הגשם הוסיפו בעבר את הרקבובית והמינרלים הדרושים להתפתחות עולם הצומח והחי. עם הכריתה היער נעלם ויחד איתו גם שכבת הקרקע. מאחר ואין תודעת דישון (וגם לא כסף). הקרקע היא מאד דלה ומספיקה בקושי לגידול עשב למרעה. חידוש היערות הוא תעשייתי ולא תמיד מתאים לטבע המקומי, בעיקר בעצי איקליפטוס ואורן. מדגסקר, "האי הירוק הגדול", היום הוא יותר "האי האדום",. כל הנהרות אדומים בשל בליית הקרקע (לטריט) הנשטפת לנהרות.
המערכת הטבעית נעלמה מלמעלה מ 90% מן השטח.
הערות
[1] השם "למוריה" (Lemuria) הוצע ב- 1864 על ידי הזואולוג Philip Sclater, שהבחין שקיימים מאובני למורים בהודו ובמדגסקר, אך לא באפריקה
[2] צמח וסקולרי או צמח בעל רקמות הובלה (שם מדעי: Tracheophyta). הצמחים הווסקולריים כוללים נצר ושורש ויש בהם מערכות הובלה.
[3] בטקסונומיה, אֶנְדֵּמִיּוּת היא מצב בו טקסון כלשהו, בדרך-כלל מין, מתקיים באזור תפוצה מצומצם ומוגדר היטב. לדוגמא לבנון הירקון הוא דג אנדמי לישראל ואינו גדל באופן טבעי בשום מקום אחר בעולם. התנאים הפיזיים בתחום תפוצתו של טקסון אנדמי שונים מהתנאים באזור הסובב (מטריקס), שבו לא נמצא הטקסון. מינים אנדמיים נתונים לעיתים קרובות בסכנת הכחדה גבוהה, שכן שינוי אקולוגי באזור מוגבל אחד יכול להביא להכחדתם. המונח "אנדמי" מקורו ביוונית, בשילוב של en (בתוך) עם demos (אוכלוסייה).
[4] אזורים אקולוגיים מכסים שטחים גדולים יחסית של אדמה או מים ומכילים מכלולים של קהיליות ומינים. המגוון הביולוגי של הפלורה, הפאונה והמערכות האקולוגיות המאפיינים אזור אקולוגי מסוים שונים מאלו המאפיינים אזורים אקולוגיים אחרים.
[5] משמעות המילה "סוקולנט" בלטינית היא "עסיס", ומכאן שמם העברי "עָסוּס". אף על פי שכל הצמחים אוגרים מים, סוקולנטים מותאמים במיוחד לאגור מים למשך תקופה ארוכה. מאפיין זה מאפשר להם להתקיים בסביבה צחיחה, בה אין צמחים רבים ואוכלי עשב רבים. לעיתים, הטל עוזר לצמחים אלו להתקיים, שכן למינים רבים יש שערות המאפשרות לספוג את הטל. למינים רבים יש ציפוי דמוי שעווה על גזעיהם ועליהם המאפשר להם לשמור על הלחות. נפח מקסימלי ופני שטח מינימליים עוזרים גם הם למניעת אובדן של מים.
[6] Haevermans, T. (2004). "Euphorbia iharanae". IUCN Red List of Threatened Species. 2004:
[7] חנה נמליך, לקסיקון בוטני, הוצאת דביר, ירושלים ותא רביב , תשמ"א, (להלן: לקסיקון בוטני), עמ' 295
[8] Euphorbia L., World Flora Online
[9] לקסיקון בוטני , עמ' 203.
[10] Bailly, Anatole. "Greek-french dictionary online". www.tabularium.be. Retrieved December 17, 2017.
[11] "Euphorbia leuconeura Boiss". Plants of the World Online. The Trustees of the Royal Botanic Gardens, Kew. n.d. Retrieved September 4, 2020.
[12] "Pachypodium lamerei var. ramosum". Retrieved 27 February 2023.
[13] דף הפייסבוק של הגן הבוטני בעין גדי https://www.facebook.com/eingedibotanic/posts/1072196646299880/
[14] Baum, David A. (1995). "A Systematic Revision of Adansonia (Bombacaceae)". Annals of the Missouri Botanical Garden. 82 (3): 440–471
[15] מור הופרט, טבע וסביבה / זה לא "הנסיך הקטן": מה הורג את עצי הענק בני אלפי השנים? דבר.
[16] לקסיקון בוטני, עמ' 19-20
[17] עידן הררי, 'העץ המקולל", מסע אחר און ליין
[18] עצי הבאובב נחשבו לאסון אקולוגי במציאות של שנות הארבעים, בהן נתחבר הספר . עצי הבאובב אינם ידידותיים לסביבה . הם מכים שורש בעורמה . אינם מניחים לשום צמח להתקיים בסביבתם . הם שתלטניים ומרושעים אבל לובשים ארשת תמימה של צמח ככל הצמחים . מי שאינו מנכש אותם בעודם שתילים רכים יגלה שכבשו את כל שטח המחיה שלו, ואפילו יפוצצו, בלי נקיפות מצפון, את האדמה שהצמיחה אותם
[19] עידן הררי, שם
[20] https://malagasya.com/sous_pages/madagascars-orchids/
[21].Anders Nilsson, L. (1 July 1998). "Deep flowers for long tongues". Trends in Ecology and Evolution. 13 (7): 259–260.
[22] קו-אבולוציה מתרחשת במידות שונות בין יצורים רבים מאוד, אך מתבטאת באופן בולט במיוחד ביחסי תועלת הדדית (מוטואליזם) ויחסי איבה (אנטגוניזם כגון טורף-נטרף, טפיל-פונדקאי ותחרות
[23] הדדיות או מוטאליזם ( Mutualism) הוא אחד משלושת הסוגים העיקריים של יחסי גומלין סימביוטיים. במצב זה, שני יצורים ממינים שונים מפיקים תועלת מהסימביוזה (לדוגמה: יכולת טובה יותר לשרוד). סוג זה של יחסים נפוץ מאוד במערכות אקולוגיות ומהווה חלק חשוב מהן, לדוגמה, בין מינים מסוימים של נמלים מהסוג .Pseudomyrmex spp ומיני עצי שיטה (.Acacia spp). בעצי השיטה התפתחו קוצים מיוחדים וחלולים וכן איברים עשירים בחלבונים המספקים לנמלים מקום מחיה מוגן ומזון, ואילו הנמלים פיתחו התנהגות של הגנה על עץ-הבית והם תוקפים כל אוכל-צמחים או צמח מתחרה המאיים על ביתם.
[24] Douglas J. Futuyma in Evolutionary Biology, Sinauer Associates 1998 p.548-551
[25] https://anenet110.wordpress.com/tag/%D7%A1%D7%97%D7%9C%D7%91-%D7%93%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9F/
[26] יאם (באנגלית Yam, בצרפתית Igname) הוא שמם המשותף של כמה מיני צמחים בסוג דיאוסקוריאה (שם מדעי: Dioscorea) שבמשפחת הדיאוסקוריקיאים (שם מדעי: Dioscoreaceae), אשר יוצרים פקעות הראויות למאכל. אלו הם עשבים מטפסים רב שנתיים, המשתרגים על עצמים שבסביבתם בעזרת קנוקנות.
היאם טופח במיוחד עבור מדינות מתפתחות באפריקה, באסיה, באמריקה הלטינית, באיי הקריביים ובאוקיאניה, כדי לספק לתושביהן מזון עשיר בעמילן. יתן להכין את היאם למאכל בדרכים מגוונות: צלייה על הגריל, אפייה, טיגון, בישול, עישון וגירור למטרת הכנת קינוח.
[27] טארו (שם מדעי: Colocasia esculenta) הוא פקעת עמילנית אכילה של השיח המוכר בעברית כ"קולקס".
ישנם מספר מינים המכונים טארו. הנפוצים שבהם נושאים את השמות המדעיים: "Colocasia esculenta" ו-"Colocasia antiquorum".
[28] המניהוט וא שיח מעוצה ממשפחת החלבלוביים שמקורו באמריקה הדרומית. בצורתו המבויתת זהו גידול חקלאי רב-שנתי באזורים טרופיים וסובטרופיים, המשמש למאכל בשל השורש הפקעתי עתיר העמילן שלו. עיקר הגידול נעשה כיום באפריקה. מניהוט הוא המקור השלישי בגודלו לפחמימות באזורים טרופיים, אחרי אורז ותירס. (laude Fauquet & Denis Fargette, "African Cassava Mosaic Virus: Etiology Epidemiology, and Control", Plant Disease, Vol. 74(6), pp. 404-411, 1990. (הקישור אינו פעיל, 23 בפברואר 2017)
The Food and Agriculture Organization of the United Nations, "Global Cassava Development Strategy" (1.4.2008).)
[29] סיסל (שם מדעי: Agave sisalana; לעיתים ידוע גם כסיזל) הוא מין ממשפחת האגבה, המגיע במקור מדרום מקסיקו, המגדל סיב קשיח המשמש לייצור מוצרים שונים, בהם חבלים, חוטים, נייר, בד, נעליים, כובעים, תיקים ושטיחים. הסיסל כולל שושנת עלים, של בין 75–150 עלים ירוקים כהים דמויי חרב שמגיעים לגובה של 0.75-1.5 מטר ורוחב של 10–15 סנטימטר. בקצה העלים קוץ באורך של 20–25 סנטימטר ועובי של כ-4–5 מילימטר. לעלים הצעירים יש מספר שיניים חדות בקצותיהם אך אלו נעלמות בהתבגרות העלים. אורך החיים של הסיסל הוא בין 7–10 שנים ובתקופת חייו הוא מייצר בממוצע 200–250 עלים הראויים לתעשייה. לקראת סוף חייו גדל במרכז הסיסל מקל בגובה של 3–7 מטר המוציא ענפים עם פריחה צהובה. מהפרחים יוצאים בצלצולים ואז הצמח מת .
כל עלה כולל בממוצע כ-1,000 סיבים. הסיבים מהווים כ-4% ממשקל הצמח. מהסיסל מפיקים סיבים הקרויים גם הם סיסל. הם מוצאים מתוך העלים באופן ידני או על ידי מכונות ייעודיות, ולאחר ניקוי וייבוש משמשים להכנת חבלים ומברשות. הייצור העיקרי של סיבי סיסל בעולם הוא בהודו, אינדונזיה, טנזניה ואפריקה שמדרום לסהרה.
תוצרי הסיסל יוצאו לראשונה לאירופה מנמל סיסל במדינת יוקטן ומכאן שם הצמח. בהתאם לכך גם היה מקובל שמקור הסיסל בחצי האי יוקטן. הבוטנאי הווארד סקוט גנטרי העלה את הסברה שמקור הסיסל בצ'יאפס, בהתאם למורשת של שימוש בו באזור. Sisal (Amaryllis family), A Graphic Summary of Farm Crops: (based Largely on the Census of 1940))
[30] תודה לאבי שפיר על המידע
[31] לקסיקון בוטני, עמ' 172
[32] Goutam Banerjee, Pritam Chattopadhyay, Vanillin biotechnology: the perspectives and future, Journal of the Science of Food and Agriculture 99, 30-01-2019, pp 449-506