גילי חסקיןיום חמישי 30 דצמבר 2010
הנשיא המורשע ושדולת הנשים
הנשיא לשעבר משה קצב, עמד לדין בבית משפט בישראל ונמצא אשם. כמו מרבית האזרחים, אני מאמין שנעשה כאן משפט צדק. אדם ניצל את מעמדו הרם וחמס את גופן וכבודן של נשים שהיו נתונות למרותו. הכעס שעורר בי קצב במהלך הפרשה, בתוספת התסכול הישן מבחירתו למשרה הרמה, שנראתה עוד טרם ההרשעה כגדולה על פי מידותיו, עוררו בי רגשות עזים של טינה כלפיו. דווקא משום כך סברתי שמגיע לו משפט צדק. האמנתי שרק בית המשפט ראוי לשפוט אותו. לא העיתונות ולא הרחוב. אני כולי תקווה שבית המשפט לא הושפע מהלכי רוח אלו והצליח לבודד אותם מהראיות שניצבו לפניו. היום בו אזרח מספר אחד מורשע בעברה כה חמורה הינו יום עצוב. אך יש לקוות שמעז ייצא מתוק ושהרשעת ארזי הלבנון תרתיע את אזובי הקיר.
כמו בכול סיפור, גם כאן ישנם טובים ורעים. הגיבורים הטובים של הפרשה הן המתלוננות, שהמשיכו לדבוק בגרסתן למרות שבאי כוחו של הנאשם ניסו לבצע בהן רצח אופי. כך גם עורכי דינן שהתמודדו עם תיק שנראה תחילה כבעל סיכוי נמוך להרשעה. נוכח התנהגותה המוזרה לכאורה של הנאנסת. גם השופטים שללא ספק התייסרו בבואם לעשות דין צדק, שייכים לקבוצה הזאת.
בצד השני של המתרס מככב עו"ד פלדמן, שלאחר הכרעת הדין מיהר להטיל דופי, לא רק במתלוננות, אלא במערכת המשפט. עורך דין אביגדור פלדמן, שמין הסתם נתון במצוקה עקב כישלונו, לא היסס לנסות ולשחוט את אחת הפרות הקדושות הבודדות שנותרו לנו, מערכת המשפט הישראלית. גם מני מזוז לא יוצא טוב מן הפרשה. עסקת הטיעון שהציעה מתגלית כמבישה להפליא. אלמלא תאבונו הגדול של קצב, הוא היה יושב בביתו, מלטף ראשי ילדים בקריית מלאכי וסומך על זכרונו הקצר של הציבור.
אולם רע מכול היה קולן הצורם של המפגינות, שהפגינו מול בית המשפט והכריזו בבוטות, ברוח מה ששמעו וקראו בתקשורת קודם לכן: "כל אחד יודע, קצב הוא פושע". מי זה כל אחד? אני למשל לא ידעתי. גם השופטים לא ידעו טרם שיישבו על המדוכה. הן לא הסתפקו בכך שקצב נחקר ונשפט, הן עמדו על כך שהוא יימצא אשם. מבחינתן לא היה ערך ולא היתה חשיבות למה שיאמרו השופטים והצדק? מה יהיה עליו?
יוצאת דופן היתה הכרזתה של אילנה דיין, שבקול שקול והוגן הכריזה טרם הכרעת הדין: "זוהי ללא ספק טרגדיה של קצב. אם יימצא אשם, זו טרגדיה מעשה ידיו. אם יימצא זכאי, זו טרגדיה מעשי ידינו". אילנה דיין, אשה, עיתונאית ודוקטור למשפטים, מבינה שאדם הוא בחזקת חף מפשע בלי קשר לתחושות האישיות שהוא מעורר בה ושאפילו השתלחויותיו המבישות בכול העולם אינן הופכות אותו אוטומטית לאשם.
הרב שלמה אבינר ראש ישיבת "עטרת כוהנים" הכריז כי קצב זכאי. לעזאזל בית המשפט. מטורף ככל שיישמע, החבורה הצווחנית שהפגינה מול בית המשפט, נשמעת כתמונת הראי של אבינר. אם הן ידעו בבירור שהוא פושע, לא קשה לנחש מה היו מכריזות לו היה יוצא זכאי בדינו.
המקרה החמור של קצב אינו דומה למקרים אחרים, בהם הואשמו מפורסמים בעבירות מין, אך התנהגותן הקולנית של המפגינות דומה להפליא. שר בממשלה מתנהג כפרחח ומנשק חיילת והן כבר דורשות להרשיעו כפושע. לא יעזרו העדויות על התנהגותה הפרובוקטיבית. לא תעזור העובדה שנרתע מיד. לא תעזור העובדה שגורמים רבים מדי היו להוטים להרשיע אותו ולא היססו ללחוץ על הקצינה שתעיד, לאיים עליה ולשלוח חוקרים עד קוסטה ריקה כדי להרשיע אותה. במקום להתמקד בצד הנורמטיבי, החשוב ביותר, הנושא נגרר למגרש הפלילי וגרר את המדינה כולה לדיון מביך במיקומה של לשונו.
ניצב אורי ברלב, קצין משטרה עתיר זכויות, חוזר מבילוי עם עמיתה, מבלי שנדע איזה אופי היה לבילוי, לאחר שקמה ממרבצם המשותף על הדשא, הוא מושך אותה לעברו ומיד הוא מוקע אל הצלב. בטרם חקירה. בטרם משפט. לא יעזרו התמיהות על יחסיה האינטימיים עם טוענים אחרים לכתר, על קשריה עם יריביו של ברלב, או הסמיכות המוזרה בין תלונתה לבין ההכרזה על מועמדותו למפכ"ל. אל תתנו לפמיניסטיות לבלבל אתכם עם עובדות.
אישית אני מאמין שביחסים בין גבר לאשה יש גם גווני אפור ושיש כמה תשובות בין ה"כן" לבין ה"לא". לטעמי, בחורה צעירה המעכסת מול גבר, מציעה לו לנסוע עמה לחו"ל, ומצמידה את שדיה לחזהו, צריכה לקחת בחשבון שהוא יבין אותה אחרת מכפי שציפתה. קצינה פלרטטנית במשטרה, צריכה להימנע מלצאת לבילוי לילי בבאר עם עמית ולהימנע מלשבת לצדו על הדשא, אחרת רחמנא ליצלן הוא עלול למשוך אותה לכיוונו. לעתים, מי שרוצה לרכב על חמור, עלול למצוא את עצמו רוכב על נמר.
שלא כמו במקרה של קצב, במקרים האחרים שהתפרסמו בתקשורת, יש לדרוש אחריות גם מן הנשים.
בכלל, אני חושב שנקלענו לטירוף מערכות. אני מכיר מפקדים ומנהלים שניצלו את מרותם כביכול וניהלו יחסים אינטימיים עם הכפופות להן קיימו עמם קשר של אהבה שפעמים רבות הולידו נישואין. אנו חברה ללא פרופורציות. ממצב נורא בו נשים היו טרף לגחמות של גברים בעלי זרוע, הפכנו לחברה שמסרסת את החיזורים ואת המתח הבריא שבין גברים לנשים.
נכון לכתיבת שורות אלו, טרם שאלתי אשה בבירור אם היא אכן מסכינה להתנשק עמי וטרם החתמתי אותה על נייר המאשר את רצונה להתעלס עמי. אבל ברור לי כשמש, שאם כותב שורות אלו, או כל גבר אחר כמעט יואשם מחר בתקיפה מינית, לא צריך להיות נביא כדי לשער מה יכתבו למחרת מירב מיכאלי ובילי מוסקונה לרמן. טרם שייתן את עדותו הראשונה במשטרה, כבר תדרושנה נשות וינדזור העליזות את ראשו.
בניגוד למה שכמה מפגינות משולהבות מנסות להציג, לא מדובר באג'נדה גברית השונה מזו הנשית. יש לי סיבה להילחם בהטרדה המינית לפחות באותה עצמה כמו זו של שלי יחימוביץ'. המוטרדת הפוטנציאלית היא אחותי, בתי או זוגתי. יש לקצוץ את הידיים, וירטואלית כמובן, לכול מי שמרים ידו על אשה, באלימות או בחרמנות, אבל אם ברצוננו לא רק לערוף נשים, אם ברצוננו לבצע שינוי אמיתי בהלך רוחו של הציבור, אין לעורר בו התנגדות לעצם המאבק. אחד האמצעים לחולל שינוי כזה הוא לחזור לפרופורציות, להטיל ספק בריא ולדרוש משפט צדק. לא רק משפט שתוצאותיו יתאימו לשדולה זו או אחרת.
גילי ידידי איני בשוק. איני המומה. איני חומלת איני יודעת. זוהי טרגדיה ו70 פנים לה. איננו יודעים אם אנס על אפ החלטתו של בית משפט-אפ אדם לא נכח זו מלה שלו מול מלה שלה….השאלה מי היה משכנע יותר- והתוצאות אנו יודעים………… לי מפריעים 2 דברים מרכזיים 1.כשהוקראו ההקראות הן נקראו ע"י השופט בכזו שטנה , נקמה שברור שעת הקהל הושפעה מכך…. וברור שגם היראה והפחד מפני דעת הקהל נשתלחה בין ההשורות 2. נחרצ גורלו בקול זעקה רמה…. אנס … שקרן וכל מיני מחמאות . הובס ובוייש בפני העם כולו ובעצם בפני העולם כולו. ומה נותר לו?? אי אפשר יותר להגיע לתחתית השאול….. ואם יקח את חייו בידיו -לא יפלא הדבר…… זו העת להפסיק לרמוס וסקול באבנים…… את עונשו האמיתי הוא כבר קיבל…… וכאן היתי מזמינה מעט חמלה …… הירגעו כולכם…. הוא את עונשו משלם עוד לםני שנכנס לכלא…. הוא בתוך כלא= נשמתו……… חמלה……. יתירה מזו בתור אשת תקשורת לשעבר לא אלאה את הקוראים כמה מראשי ערים ומועצות ניסו לחוות חוויותיהם או אולי כוחם כפי שחשבו בדיוק בדרך זהה של קצב ויותר מזה … גם היום יושב אדם בדר יועצ תקשורת של אדם מן הגבוהים מאנשי ממשלתינו והי ה עוגב על נשים טלפונית בלילות -מעבר להטרדה – ומספר את ריגושיו…… וגומר……. כן .. חולים רבים נישאים בקרבנו ודברים עוברים בשתיקה…. כי סך הכל רובם של אנשים רוצים להתקדם בחייהם וחאנשי השררה מתקדמים בדרכים שונות……ונכון….. כנראה שהגענו למצב שגבר הרוצ הלישק לחברתן עליה להחתימה….שתהא לכולנו שנה ומבורכת שתהא שלובה בעשייה ויצירה…… פלאות.
כהרגלך, את מזכך את הנושא לעיקר ומוציא את כל הטפל, אהבתי מאוד את קולך הקורא אל השפיות לחזור! ואולי עוד נחזור לגורן בלי חשש!
קצב אדם חולה. הוא באמת ובתמים חושב שהוא היה בסדר – ככה היה מקובל, זה כלום
אני כועס, ממש, על כל אלו שידעו ובכל זאת בחרו בו.
מאוד ברור לי הזיכרון שאני הולך בקיריה בתל אביב ומישהו מספר לי על מעלליו במשרד התחבורה.
ואם אני שהוא ממש לא "אחד שיודע" ולא מחובר לכל המי ומי יודע, אז אין לי ספק שכל חברי הכנסת שהצביעו בשבילו ידעו
רק אחד הודה בזה וזה בניזרי, שאנחנו יודעים מה הכתובת שלו היום – שרות בתי הסהר
ולכן פתחתי בהחתמת עצומה להחזרת ההצבעה הגלויה לבחירה של הנשיא. כתובת העצומה:
http://www.atzuma.co.il/bechiragluya
ושם כתבתי את הדברים הבאים:
63 חברי כנסת מוגי לב הצביעו עבור קצב בבחירות לנשיאות.
מי מחברי הכנסת קם ואמר, הצבעתי בשבילו, טעיתי!
הבחירות לנשיאות חשאיות. הגיע זמן להפסיק את זה.
הבחירה לנשיאות חייבת להפסיק להיות קומבינה.
חברי כנסת חייבים לעמוד מאחורי ההצבעה שלהם ושכולנו נוכל לשפוט את הבחירה שלהם.
זו זכותנו הדמוקרטית.
אנחנו דורשים שבחירת הנשיא תהיה גלויה ונקיית כפיים.
גילי שלום,
אותי לא מעניינות בילי מוסקונה ולא שלי יחימוביץ ולא כל שדולת
הנשים. הדבר היחידי שמעניין הוא האם יוגש כתב אישום ואם זה
ייגמר בזיכוי או הרשעה. נכון, 95% מכתבי האישום במדינתנו זוכים
להרשעה אבל זה כולל את כל העברות, למרות זאת אין לנו בית משפט
אחר.
אתה נוהג איפה ואיפה, מצד אחד אתה כותב שהטרדה מינית זה מעשה
מתועב ומצד שני אתה מנסה לזכות את בר לב וטוען שזאת שהתלוננה
נגדו היתה פלרטטנית, כלומר אתה הופך את הקורבן לכאורה לאשם.
אני לא יודע מי ומה היה טיב יחסיהם. אני גם לא חושב שאם היא
היתה כביכול פלרטטנית מותר למישהו להטריד אותה מינית כאשר היא
אומרת במפורש לא רוצה: "מרדכי שהתעמר בנערות תמימות אינו דומה
לאשה שהתנהגותה נראית לי כפלרטטנית". אני מניח שיש לך מקורות
מידע משלך שאתה מרשה לעצמך לקבוע שמרדכי התעמר בילדות תמימות
ואורלי אינס היא פלרטטנית. מרדכי הורשע בהטרדה מינית, האם זה
והתעמרות זה אותו הדבר? מי שמך לקבוע שאינס היא פלרטטנית?
ונניח שהיא באמת כזאת, האם לא שמורה בידה הזכות לקבוע מהם
גבולות היחסים בינה ובין גברים שמנסים להשכיב אותה? אתה, למרבה
הצער, רואה בפלירטוט אופציה לזיון, ולדעתי כאן אתה טועה. יש על
זה סרט אמריקאי ששכחתי את שמו על נערה קלת דעת שמשתכרת בבר
ומפלרטטת עם גברים ובסוף הם מושכים אותה אל מחוץ לבר ודופקים
אותה למרות שהיא מבקשת שיפסיקו. התנהל על זה משפט ארוך והם
הורשעו ובצדק. האם מבחינתך כל אשה פלרטטנית היא מטרה לזיון?
ואם מטרידים אותה נגד רצונה, למרות שבהתחלה היא פלירטטה, האם
את האשמה יש להטיל עליה או על מי שהטריד אותה?
הכתיבה שלך ידידי היא לא עניינית, היא מונעת מהרבה רגשות ומעט
חשיבה. תוציא מהמשוואה את שלי יחימוביץ, בילימוסקונה לרמן,
שלגביהן יש לך דעה נחרצת, ואת בר לב שאותו אולי אתה מכיר,
ותנסה לחשוב מבלי לערב טינה אישית, דעה קדומה או סימפטיה כלפי
אדם כזה או אחר. תקרא מה אתה כותב:
" יש לתבוע אחריות מפרחות כו החיילת מפרשת רמון ומבחורה כמו
אורלי אינס, שהכבת אינו סובל את מה שאני חושב עליה" מכתיבך
נראה שאתה לוקח את כל העניין אישית, אתה מבטא כעס ותיסכול ולכן
אתה לא יכול להיות אובייקטיבי. האם אתה באמת מכיר את הקצינה
מפרשת רמון? על סמך מה אתה כותב שהיא פרחה? האם אתה באמת מכיר
את אורלי אינס? על סמך מה הדעה שלך עליה כל כך מגובשת ונחרצת?
אני אודה לך אם גם את המכתב הזה תפרסם באתר שלך.
בידידות,
נחשון