הנהר הצהוב בסין

כתב: גילי חסקין , 2014; הגהה: 05-05-24

"הנהר הצהוב " הינו אחת האסוציאציות לשם "סין". "הנהר הצהוב " הינו אחת האסוציאציות לשם "סין". הביקור בנהר הצהוב רלוונטי מאד לטיול בסין, גם במסלולי טיול שלא מגיעים אליו בפועל.

הנהר הצהוב, הנקרא בסינית "הואנג הו" (Huang hu) הוא אחד התכנים החשובים בטיול לסין. המוזיאון הלאומי של מחוז שאנסי (Shaanxi)  שבשיאן  (Xian) עוסק בתרבויות שהתפתחו לאורכו של הנהר הצהוב. גם בטיול ל"דרך המשי", במחוז גאנסו (Gansu), רואים את הנהר הצהוב בעיר לאנז'ו (Landzu) ובמוזיאון הלאומי עוסקים בתרבויות שהתפתחו באזור זה.

להרצאה בנושא סין

להרצאה על דרך המשי

לגדת הנהר הצהוב, כמו לגדת היאנגצה (Yangtze), החלה להתפתח התרבות הסינית. כמו במקומות אחרים בעולם (מצרים, מסופוטמיה ועמק האינדוס), הצורך להתגבר על הנהר, יצר את התרבות. ההכרח להתארגן הוליד את הארגון המדיני; ההכרח לצפות את מועד ההצפה הוליד את לוח השנה (הראשון בעולם, בבבל); הצורך לחלק את האדמות הוליד את הגאומטריה והצורך לגבות מסים הוליד את הכתב (לראשונה בשומר). כתוצאה מהצורך להשתלט על השיטפונות, התפתח לאורך אפיק הנהר הצהוב שלטון ריכוזי כבר בשלבים מוקדמים מאוד של ההיסטוריה האנושית.

הנהר הצהוב הוא הנהר השלישי באורכו באסיה (אחרי היאנגצה שבסין והיינסי שסיביר); השישי באורכו בעולם, והשני באורכו מבין נהרות סין. אורכו 5,460 ק"מ (לעומת היאנגצה 6,300 ק"מ) . הנהר הצהוב, מספק מים ל-150 מיליון איש ול-15% מהחקלאות במדינה, הוא זורם מהרי באיאן האר (Bayan Har) שבמערב סין, לים בוהיי  (Bohai Sea) שבים הצהוב. הנהר שינה את מסלול זרימתו בחלק התחתון מספר פעמים, ובתצלומים מהאוויר ניתן לראות אפיקים שכבר אינם בשימוש; בחלק העליון חצב הנהר מספר קניונים, ובחורף חלקו העליון קופא לחלוטין או שנוצרים בו קרחונים.

הנהר שבעבר כונה "יו גונג" (Yu Gong) , שהוראתו פשוט "נהר", קיבל בשנת 429 לספירה את השם "הנהר הצהוב הבוצי", בגלל מי הסחף הממלאים תמידית את חלקו התחתון ונותנים למים גוון צהבהב. אדמות הלס דרכן זורם הנהר הן קלות ונסחפות בקלות, לכן כמות הסחופת במימי הנהר גדולה. בחלקו הרדוד יותר הוא נמנה עם הנהרות הבוציים בעולם, והמים שבו עכורים מאד. בשפכו הנהר יוצר דלתה גדולה, אליה הוא סוחף כמיליארד וחצי טון של סחופת בשנה. כתוצאה מכך הדלתה היא דינאמית ומתרחבת כל הזמן. בגלל שיטפונותיו ההרסניים, זכה הנהר לכינוי 'יגונה של סין'. את השם "הנהר הצהוב הבוצי", קיבל הנהר בשנת 429 לספירה.

אגן הניקוז של ההואנג-הו (הנהר הצהוב) משתרע על פני שטח של 980,000 קמ"ר (לעומת אגן הניקוז של היאנגצה המגיע ל- 1,800,000 קמ"ר). בניגוד ליאנגצה, הזורם באזור לח, זורם הנהר הצהוב באזור שחון ולכן אגן הניקוז שלו קטן יותר.

ממוצע השפיעה ביאנגצה גדול פי שמונה משל נהר הצהוב. נתונים המבטאים את תנאי האקלים בשתי הנהרות.

אזור הנהר הצהוב הינו בעל אקלים יבשתי. קיץ חם וגשום. החורף קר (ינואר: מינוס 4). מעט גשמים ושלג לפרקים. אביב קצרצר, עם הרבהב האבק וחול. במרבית השטח יורדת כמות משקעים של 500 מ"מ. ¾ מהם יורדים בתקופת הצמיחה הקייצית ומספיקים בדרך כלל לגידולים. גשמים רבים, בממטרי עוז, בחודשים יוני-אוגוסט, יוצרים את גיאות הנהר. תנודות המשקעים גורמות לבצורות.

מקורות הנהר הצהוב מתחילים למרגלותיהם הצפונית של הרי באיאן קארא (Bayan-Kara-Ula) שבנפת צינגהאי (Chinghai),

בגבהים טופוגרפיים העולים על 4,000 מ' מעל פני הים. הנהר, הזורם מזרחה, ויוצר גיאיות ענק צרים בהפרש גבהים יחסי של 2,500 מ'. נקיקים המוצפים לכל רוחב קרקעיתם במי הנהר. מלאנשו  (Lanzhou) ואילך הנהר מתרחב וראוי לשיט של ספינות נמוכות תחתית. שם יוצא הנהר מהמערך הטופוגרפי ההררי ויוצר קשת ענק כלפי צפון, המקיפה את מדבר אורדוס (Ordos). קשת זו נוצרה עקב התנאים הגיאולוגים המקומיים, היינו. קרבתו של הגוש הפרה קמברי לפני השטח בפאה הדרומית מזרחית של קשת הנהר הצהוב. שם משתנה כיוון הזרימה והנהר פונה מזרחה לעבר המישורים הצהובים. מדבר אורדוס מעצב את אופיו של הנהר הצהוב. משבי המונסון החורפי מעבירים בהתמדה תחריפי חול הרחק מזרחה. כאשר הנהר יורד מאזור אבן החול לכיוון המישורים הצהובים הוא זורם בקווי ישר (מסיבות טקטוניות). חותך את שכבות הלס המתחלפות בדרגת קושיין ויוצר אשדות ומקפצי נהר, הפוסלים שיט באזור זה, בין נפות שנסי  (Shanxi) ושאנסי (Shaanxi) מקבל הנהר מספר יובלים, המבתרים את רבדי הלס העמוקים ויוצרים נופי ביתרונות ורבדות, שהם מהחריפים והמשוסעים בעולם. נופים ששמשו מאז ומתמיד מקלט נוח לשודדי דרכים סינים.

בשטחי הלס מעמיק יותר אפיק הנהר ומוסיף למימיו משקעי סחופת לס, בעיקר בעת גאותו הקיצית- בשיעור 30%-40% מכלל התוכן המימי- צמיגי העובר באפיק. (השיא הגיע ל-48% סחופת, ההופכת את הזרימה לזרימת בוץ. זאת לעומת 2-3% סחופת תרחיפית בנהר ממוצע). בחורף יורד אחוז הסחופת עד לפחות מ- 1% . התמיסה הצמיגית הזו נשטפת בקטע הנהר שממערב לקאיפנג (Kaifeng). מזרחית לקאיפנג, עם צאת הנהר למישורים הגדולים חלים תהליכי שטיפה, השקעה והרבצה. הנהר מרבד לעצמו גדות מוגבהות וקרקעות מורמת היוצרים נוף של "סוללות טבעיות" בשיעור של 6-8 מ' מעל פני הסביבה.

הנהר סותם לעצמו את שפכו ולפיכך אפיקו התחתי אינו יציב ומשנה תכופות את מסלולו תוך גרימת תוצאת הרות אסון. ב- 3,000 השנים האחרונות אירעו למעלה מ- 1,500 שיטפונות לאורך האפיק התחתי של הנהר הצהוב. באותן השנים שינה הנהר תשע פעמים את מסלולו וגרם לאבדות כבדות ברכוש ובנפש. דבר המסביר את כינויו" "יגונה של סין", פריצת הגדות המוגבהות הביאה להצפת שטחים נרחבים בגובה של 2-3 מ' נגרמו אבדות למיליוני בני אדם וחי.

במפרץ בוהאי שוקעים מדי שנה יותר ממיליארד טונות של חומרי סחף, בעיקר לס. כמויות הסחף הגדולות בנו באזור זה דלתא, ההולכת ומתפשטת לתוך הים ומוסיפה מדי שנה ליבשה שטח של כ-40 קמ"ר. הסחף הרב המושקע בשפך הנהר חוסם לעתים את דרכו ומאלץ אותו לשנות את כיוון הזרימה לים.

שפך הנהר הצהוב נדד בטווח של 5,00 ק"מ לאורך חופי הים הצהוב ומשני עברי חצי האי שאנדונג. ב- 1931 הציף הנהר הצהוב 317,400 קמ"ר (פי 15 משטח ישראל). ב- 1945 הוצפו "רק" 106,100 קמ"ר (פי 5 לערך משטח ישראל).

דרגת השפל של הנהר היתה הרסנית לא פחות מדרגת גאותו. בין השנים 1876-9 הספיקו שלוש שנות שפל רצופות להמית בעקיפין 9-13 מיליון סיניים. יתר על כן, החורף הסיני, המלווה בשלגים, נמשך מספטמבר עד אפריל. בין פברואר למרץ עוטה הנהר מעטה קרח, עם ירידת מפלס המים והתערערות מעטה הקרח העילי, נשברות לוחיות הקרח ונגרפות בזרם. לוחיות אלו שוחקות בעוצמה מכנית אדירה את דפנות הנהר ו"סוללותיו הטבעיות" נבלמות על ידי כידוני עץ, הנעוצים בדפנות הגדות.

בניית מזחים לאורך הסוללות ובדק הסוללות, וכן מפעל ההגנה העתיק- "בניית החומה הגדולה"- הוציאו לסינים מוניטין כעם בעל תרבות הנדסית מפותחת ביותר.

משטר הזרימה

משטר הזרימה בנהר הצהוב מותנה בשתי גורמים אקלימיים:

• המשקעים מרוכזים בעיקר בקיץ ויוצרים שיטפונות קיציים.

ב.      קוו השלג בהרי קונלון (Kunlun Mountains) ונאן שאן (Nanshan),  הינו באזור של 6,000 מ' מעל פני הים. לרבדי שלג העז תפקיד מווסת במשטר הזרימה. למן שלהי מארס ועד אפריל, מפשירים השלגים בשלב של גאות משנית ("גאות פריחת האגסים"). בראשית הקיץ ועד לחודש יוני מנמיך הנהר את מפלס מימיו לדרגת השפל. בחדשים אוגוסט- ספטמבר, עם בוא גשמי המונסון, מגיע הנהר הצהוב לשיא גאותו ההרסנית.

ב-1938, במהלך השלבים המוקדמים של מלחמת סין-יפן השנייה, יזמה ממשלת הרפובליקה הסינית במרכז סין , הצפה של הנהר, במטרה לעצור את ההתקדמות המהירה של הכוחות היפנים. מעשה זה כונה "הפעולה הגדולה ביותר בהיסטוריה של לחימה באמצעות פגיעה בסביבה".‏

ב-1937 התקדם הצבא היפני הקיסרי במהירות אל לב הטריטוריה הסינית. בראשית יוני 1938 שלטו היפנים על כל צפון סין. ב-6 ביוני 1938 הם כבשו את קאיפנג, בירת מחוז חנאן ואיימו להשתלט גם על גֶ'נְגְג'וֹאוּ, העיר הגדולה ביותר בחנאן (וכיום בירת המחוז). בגֶ'נְגְג'וֹאוּ הצטלבו מסילת הברזל של פינגהאן ולונגהאי, וכיבושה היה יוצר איום מידי על הערים הגדולות ווהאן ושיאן.

באדיבות Wikipwdia

על מנת לעצור התקדמות יפנית נוספת לחלקה המערבי והצפוני של סין, הורה צ'יאנג קאי שק, , להרוס את הסכרים שעל הנהר הצהוב בסמוך לגֶ'נְגְג'וֹאוּ (Zhengzhou). אך בשל קשיים שנתגלו באתר זה, נהרס במקומו הסכר בחְווָאיְוֵּאנְקוֹאוּ (Huayuankou)) שבגדה הדרומית, ב-5 ביוני וב-7 ביוני. מי השיטפון הציפו שטחים בחנאן (Henan), אנחווי (Anhui) וג'יאנגסו. (Jiangsu) השיטפונות כיסו והרסו אלפי קילומטרים מרובעים של שטחי חקלאות והסיטו את שפך הנהר הצהוב לים הצהוב מאות קילומטרים דרומה. אלפי כפרים הוצפו או נהרסו וכמה מיליוני כפריים נמלטו מבתיהם והפכו לפליטים. ועדה רשמית של הממשלה הלאומנית שהוקמה לאחר המלחמה העריכה כי כ-800,000 איש טבעו.

הערך האסטרטגי של השיטפון היה נתון במחלוקת. הכוחות היפנים היו מחוץ לתחום השיטפון, מצפון וממזרח או מדרום לו. התקדמותם לגֶ'נְגְג'וֹאוּ נעצרה, אך הם כבשו את ווהאן באוקטובר כשתקפו מכיוון אחר. היפנים לא הצליחו לכבוש את רוב שטחה של חנאן עד לשלבים האחרונים של המלחמה ואחיזתם באנחווי ובג'יאנגסו הייתה רופפת. רוב הערים וקווי התחבורה באזורים שהוצפו כבר נכבשו על ידי היפנים; לאחר השיטפון לא יכלו היפנים לחזק את שליטתם על האזור, ובחלקים גדולים ממנו התחוללה לחימת גרילה. מספר הקורבנות בנפש בשיטפון עדיין נתון במחלוקת וההערכות עברו רביזיה על ידי הממשל הסיני וחוקרים אחרים בעשרות השנים לאחר האירוע[1].

הסכרים נבנו מחדש ב-1946 ו-1947 והנהר הצהוב חזר למסלולו שמלפני 1938.

אחד המבצעים הראשונים של הממשלה הסינית העממית היה חיזוק הסכרים והסוללות לאורך הנהר הצהוב התחתי, וכן גיוס אלפי קבוצות של לוחמים בשיטפונות.

ביולי 1955 אישר הקונגרס העממי הלאומי תכנית בעלת מימדי ענק, וללא תקדים. בניית 46 סכרים על הנהר עצמו, 24 מאגרים על יובליו העיקריים, מפעל שימור קרקע ועוד. בסוף השלמת התכנית הורחב השטח המושקה פי 7 ושחרר את סין משיטפונות.

הנהר הפך ראוי לשיט לספינות בנות 500 טון .

הנהר הצהוב בסין הולך ומתייבש

זרימת המים בנהר הצהוב בסין הגיעה לשיא שלילי בשנים האחרונות. הנהר הצהוב, סובל מזה שנים מהזנחה וזיהום. מזג האוויר החם ומיעוט גשמים הביאו לכך שזרימת המים בעשרת החודשים האחרונים נמוכה ב-33% מהממוצע השנתי.

הנהר הצהוב,  נמצא בסיכון נוסף של ניצול יתר. כמעט שני שלישים ממי הנהר מנוצלים לשימוש ביתי ותעשייתי, בעוד שהסטנדרטים הבינלאומיים מציעים גבול של 40% בלבד.

מצבו של הנהר מדאיג במיוחד לאור התחזיות לפיהן אזרחי סין יצרכו יותר מים בעתיד, אך לא יעמדו לרשותם יותר משאבים. סגן השר למקורות מים צופה שהמדינה תנצל בין 700 ל-800 מיליארד קוב מים בשנה עד 2030, אך לרשותה יעמדו רק 800-900 מיליארד מ"ק מים

הנהר הצהוב,  שבימים עברו הציף כפרים שלמים, התייבש בפעם הראשונה בהיסטוריה ב-1972, כשלא הצליח להגיע לים במשך 15 יום. כעבור עשור הוא המשיך להתייבש לסירוגין, ומאז 1985 הוא מתייבש כבר בכל שנה, לתקופות ארוכות יותר ויותר. בסוף שנות ה-90 הנהר לא הצליח להגיע לים במשך 226 יום.

רגע לפני הגעתם לים, אמורים לעבור מימי הנהר, אם לא התייבשו, בפרובינציית שאן-דונג (Shandong) במזרח סין, שם הם משקים את האדמה האחראית לייצור חמישית מכמות התירס בסין, ושביעית מהחיטה.

ב-1995, פרסם לסטר בראון (Lester R. Brown) , סְבִיבָתן, שייסד את מכון ״וורלד ווטש״ (World Watch), ספר סנסציוני, בשם "מי יאכיל את סין?" (Who Will Feed China), שניבא כי בעתיד הקרוב סין לא תוכל להאכיל את כל תושביה, בגלל בעיה קשה של מחסור במים ובמזון. בראון חזה שכאשר היום הזה יגיע, סין תתחיל לייבא מחו״ל כמויות עצומות של תבואה שיקפיצו את מחירי המזון בעולם, מהלך שעשוי ליצור משבר במדינות עניות שלא יוכלו להתמודד עם מחירי המזון הגואים.  בראון מספר כיצד מרבית אוכלוסיית סין התיישבה באזורים הסמוכים לנהרות גדולים, כמו הנהר הצהוב ונהר היאנגצה, וכיצד שאבו מהנהרות מים לצרכים שונים עד שהנהרות החלו להתייבש.

למרות הביקורת הסינית על בראון, כעבור כמה שנים החל המשטר הסיני לייבא כמויות גדלות והולכות של תבואה, ובעיית המזון אכן הפכה לחמורה, כפי שחזה. בינואר 2014 השלטון הסיני אף פרסם מסמך הנקרא ״מסמך מס׳ 1״, שבו הודה כי פתרון בעיית ביטחון המזון נמצא בעדיפות עליונה.

הבעיה חמורה כל כך, עד שהמועצה האמריקנית הלאומית למודיעין (NIC), הגוף החולש על כל סוכנויות הביון בארה״ב, החלה לעקוב אחר הנושא בתשומת לב שהקדישה בעבר רק לאיומים ביטחוניים. בדו״ח שפרסמה בסוף 2012 היא אף ציינה כי ״מים יהוו מקור מחלוקת גדול יותר מאנרגיה או מינרלים עד שנת 2030״. מחסור במזון בסין תהיה בעיה גדולה כל כך, חזה בראון, שתגרום למדינות לשנות את תפיסת הביטחון הלאומי שלהן: במקום להתמקד בהתחמשות צבאית, הפוקוס יעבור לאבטחת כמות מספקת של מזון לאוכלוסייתן. שורש הבעיה, לפי אותה מועצה, הוא מחסור במים, איתם משקים שדות ומגדלים תבואה, כמו תירס וחיטה, המשמשת בין היתר גם להאכלת חיות כמו חזירים ותרנגולות. כדי להפיק קילוגרם אחד של בשר חזיר, צריך להאכיל את החזיר בארבעה קילוגרם תבואה.

האסטרטגיה המפתיעה שנקט הממשל הסיני, כדי להתמודד עם הבעיה, היתה הבעיה: השתלטות על חברות מזון גדולות ואף על שטחים לגידול מזון ברחבי העולם.

הסינים יישמו את האסטרטגיה הזו בישראל, כשהחליטו לרכוש את "תנובה" שחולשת על 60 אחוז ממשק החלב במדינת ישראל.

גם נהרות נוספים, כמו נהר ה״פן״ (Fen River), שזורם דרך עיר הבירה של פרובינציית שאן-שי בצפון סין, התרוקן גם הוא בעשור האחרון, לאחר שמימיו שימשו לתעשיית הפחם בעיר, התרוקנו. אפילו את מי התהום דאגו תעשיינים לשאוב עד טיפתם האחרונה. כיום תמונות לוויין מראות מאות נהרות ואגמים שנעלמו לאחר שהפכו ליבשים. ״מתוך 617 הערים הגדולות בסין, יותר מ-300 כבר מתמודדות עם מחסור במים״, כתב בראון כבר לפני שני עשורים. כך קרה, שסין כבר אינה מסוגלת לייצר בעצמה את כמות האורז שהיא זקוקה לה, והפכה ליבואנית האורז השנייה בגודלה בעולם

איך הממשל הסיני מתמודד עם המחסור? בדרך כלל הוא מסיט את המים מהחקלאות לתעשייה ולערים. לדוגמה, באמצע שנות ה-90 נאסר על חקלאים באזור המקיף את בייג׳ינג לגשת למאגרי מים, שהם מקור ההשקיה העיקרי שלהם, מכיוון שכל המים נדרשו כדי לספק את צורכי העיר. ובימים אלה ממש יוצאת לדרך תוכנית ענק להסטת מים ממאגרים במרכז סין לעבר הצפון היבש.

בראון מסביר שההיגיון הסיני אומר שמ-1,000 טון מים אפשר להפיק טון אחד של חיטה, ששוויה בשוק כמה מאות דולרים. אבל מאותה כמות מים שמופנית למפעלי תעשייה, אפשר להפיק מוצרים בשווי 14 אלף דולר. התעשייה גם מספקת מקומות עבודה בשכר גבוה יותר מאשר החקלאות ופותרת את בעייתה של בייג׳ינג לספק עבודה לכ-20 מיליון איש שמצטרפים למעגל העבודה בכל שנה.

כבר ב-1995 העריך בראון כי זה רק עניין של זמן עד שמרבית האזורים החקלאיים בסין ייהפכו לאזורי חקלאות יבשים – כאלה הניזונים מירידת גשמים. ואם לא ירדו מספיק גשמים, החקלאים יינטשו את אדמתם, דבר שיוביל לירידה תלולה בתפוקת המזון – המצב שהגענו אליו היום. בעיה נוספת היא זיהום של המים על ידי מפעלי תעשייה.

לפי ארגון המזון והחקלאות של האו״ם, 80 אחוז ממי הנהרות בסין כל כך מזוהמים, עד שכבר אינם מתאימים למחיה של דגים. בנהר הצהוב נמצאו כמויות גדולות כל כך של מתכות ורעלים עד שמימיו לא מתאימים אפילו להשקיה. אורז שגדל בשדות הסמוכים לנהר הצהוב בפרובינציית שאן-שי הכיל כמות גדולה של כרום ועופרת, ובכרובים נמצאו כמויות גדולות של קדמיום, כולם חומרים מסרטנים.

סיפורי זוועות על זיהום נהרות נפוצים מאוד ברחבי סין, במיוחד בין חקלאים המשתמשים במים מזוהמים להשקות את יבולם. במאי 2013 חשף משרד המזון והתרופות בעיר גואנג-ג׳ואו, (Zhengzhou) בירת פרובינציית גואנג-דונג הדרומית (Guangdong), כי כמחצית מהאורז במסעדות שבעיר מכילה כמות קיצונית של קדמיום (Cadmium). צריכה ממושכת של מזון או מים המזוהמים בקדמיום עלולה לגרום למחלות שונות, להזיק לכליות ולגרום לסרטן.  בתקשורת הסינית נכתב כי הזיהום התאפשר מכיוון שהרשויות טייחו את הבעיה.

לעיר צפופה אחרת, וו-האן (Whuan) שבמרכז סין, נעצרה אספקת המים באפריל 2014, לאחר שנמצאו במים כמויות קיצוניות של אמוניה. לפחות 300 אלף איש ומאות חברות מזון השתמשו במים המזוהמים. בחלק מהאדמות בסין אף נעשה שימוש שכילה את פוריותן, לפי משרד החקלאות הסיני. אזור צ׳רנוזן (מילולית: "אדמה שחורה" ברוסית ) בצפון מזרח סין, המספק יותר מ-30 אחוז מהתבואה הנמכרת בסין ואת מרבית האורז והתירס של המדינה, נהרס בגלל דישון יתר, כפי שהראה מחקר של האקדמיה הסינית למדעים.

[1] Diana Lary, "Drowned Earth: The Strategic Breaching of the Yellow River Dyke, 1938