גילי חסקיןהניצחון על המשט
כתב: גילי חסקין
הסגר על עזה הוסר. אני מניח שגם מי שחשב שהסגר לא יעיל, לא צודק ואפילו מטופש, לא רצה לראות אותו מוסר כך, בתגובה ללחץ בינלאומי ובעצם כניצחון של החמאס, בעקבות פרשת המשט.
בפרספקטיבה של שלושה שבועות לאחור, הפעולה הישראלית נראית ככישלון חרוץ, ברמה הדיפלומטית, ברמה ההסברתית, ברמה המדינית, ברמה המודיעינית וכן, גם ברמה הצבאית
לגבי הרמה הדיפלומטית, אין ספק שניתן היה לעשות יותר.
אינני מתיפייף. מדינת ישראל נמצאת במצב מלחמה עם חמסטאן. הם ירו עלינו קסאמים במשך שמונה שנים והם חטפו לנו חייל. במצב העניינים הזה אנו רשאים לפקח שלא יגיע לשם נשק, בנוסף לכול מה שמוברח במנהרות. כאשר חייל שלנו יושב שם כלוא, לגיטימי ומוסרי שמנמע העברת מלט לבנייה, אלא שזה פשוט לא עובד. בוודאי לא מניעת מזון.
גיורא איילנד, מיד עם מינויו לראש צוות החקירה בהתבטא שהיה אפשר להביא בחשבון חלופה נוספת, לשתים שכבר נשקלו, היינו, לתת לאנייה להגיע לעזה על מטענה, או להשתלט עליה בכוח. אינני משוכנע שנוסו אפשרויות נוספות, כמו למשל, להזמין את משרד החוץ הטורקי לקחת אחריות על המסע ועל תכולתו.
גם ברמה התעמולתית וההסברתית, דומה ולא נעשה כמעט דבר. אינני יכול שלא להרהר, בהקבלה מצמררת, במשט אחר, שונה כמובן באופיו, אך דומה במטרה התעמולתית שלו – אקסודוס 1947. בדיוק בתקופה בה שהתה בארץ ישראל משלחת אונסקו"פ שהיתה אמורה לגבש את מסקנותיה לאו"ם בדבר הצורך להקים כאן מדינה יהודית, שלחו המנהיגים הציוניים את אקסודוס. ארנסט בווין, שר החוץ הבריטי העוין, יכול היה להתיר לה להיכנס באופן חד פעמי ולהרוויח נקודות בדעת הקהל, לו ולבריטניה. הוא יכול היה למצער, להצהיר שמהעולים שיורשו להיכנס יופחתו מהמכסה השנתית, אולם ייצרו גבר עליו, הוא הורה לשלוח את העולים חזרה אל גיאיות ההריגה מהם נמלטו. מעבר לכך שהיה זה צעד לא אנושי, זה היה צעד מטופש. בווין שיחק לידי הציונים ונפל בפח יקוש. צריך להיות רשע גמור כדי לטעון לדימיון בין המשטים, למעט המניע התעמולתי וההצלחה שגדלה לאחר שהשתמשו נגדם בכוח.
לא נותר אלא לקונן, איה החכמה של אז….
האניה מרמרה התקרבה לחופי עזה. היא לא נשאה עמה נשק. לו היה נמצא נשק על סיפונה, היינו שומעים על כך בראש חוצות. אכן, אף אחד מנוסעיה לא היה חובב ציון. אפשר לציין כמעט בוודאות גמורה שהנוסעים הרבים, כולל פעילי השלום, היו מוטרדים יותר ממצב המלט בעזה מאשר מההפצצות על שדירות. גם יותר מאשר ממצבו של גלעד שליט. אף אחד מהם לא מוטרד מהעובדה שאנשי החמאס אינם מוכנים לחיות אפילו עם ישראל של גבולות 1947. ועדיין, כוח צה"ל תקף אוניה טורקית נושאת אזרחים, מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. זוהי שערוריה, ברמה המשפטית והעקרונית, מה גם הדבר נתפש רע מאד בדעת הקהל הבינלאומית, שם מתנהלת מלחמה לא פחות חשובה מאשר בגבול.
חיילי צה"ל השתלשלו ממסוקים אל האוניה, חמושים ברובי צבע בלבד. כעבור זמן קצר, כמה מהם נחבטו, נפצעו, אחד מהם הושלך מהסיפון, שלושה נחטפו, למרבה המזל רק לזמן קצר. רק חסר היה שהיינו גמורים את הפעולה עם עוד שלושה בני ערובה, כדוגמת גלעד שליט. למרות שעלו על האנייה מאות אנשים, המוסד לא השכיל לספק את המודיעין הדרוש.
תשעה אזרחים, חמושים בנשק קר, אמנם מטורפים משנאה, נהרגו מאש כוחותינו. מדינה מסודרת אמורה להתמודד כנגד אזרחים אלימים, ללא הרוגים. למרות זאת, כך הסבירו לנו, הפעולה היתה מאד מוצלחת. עובדה. ראש הממשלה הכריז על כך. גם שר הביטחון. גם הרמטכ"ל וגם מפקד חייל הים. כבר בתחילה, טרם שעמדתי על משמעות הפעולה ותוצאותיה, תמהתי מדוע יש צורך עז כל כך להסביר לציבור שהפעולה היתה מוצלחת. אפילו בהתייחסות למבצע אנטבה לא השתמשו כל כך הרבה פעמים במילה "מוצלח". כנראה ש"מוצלחת" הוא שם קוד לפארסה גמורה.
כולם נכשלו, לכול אורך שדירת הפיקוד.
בנימין נתניהו התעקש על מהלך כוחני בזירה לא חיונית, ובכך הוכיח שתפישת המציאות שלו לקויה. ראש הממשלה, שלפי דבריו, נבחר כדי להציל את ישראל מהאיום האיראני, תרם לבידודה של ישראל, פגע במעמדה הבינלאומי והמשיך את השנאתה על ייתר העולם, תהליך שהואץ מאז נבחר לתפקידו. במקום לגייס את הפלסטינים, הסורים והטורקים מול איראן, נתניהו דוחק אותן לעבר איראן. במקום לגייס את האמריקאים והאירופים לטובת ישראל, הוא מסית אותם נגד ישראל.
אהוד ברק שמכריז כי ידיו יציבות ובטוחות על ההדק, לא הבין, כנראה, שלישראל אסור לסכן את הברית האסטרטגית עם טורקיה ואסור לה להצטייר כמדינת טרור הפועלת באופן פיראטי במים בינלאומיים. שר הביטחון לא הבין, שפגיעה בלגיטימיות של ישראל היא פגיעה אנושה בביטחון המדינה.
ראש המטה הכללי, שעושה עבודה מצוינת בשיקום הצבא, שלח יחידה מובחרת של צה"ל לתוך מלכודת צפויה מראש. הוא לא קרא את המפה, לא הכשיר את הכוחות ולא קיבל החלטות סבירות. אכן, במדינה שלנו אוהבים לשנוא את הפוליטיקאים ולאהוב את מפקדי הצבא. אבל גם הוא וגם מפקד חייל הים, הסכימו לשלוח את חייליהם למשימה צבאית, ללא נשק, ללא חיפוי אווירי, וגרמו לפציעתם ולפגיעה בכושר ההרתעה שלהם. גבי אשכנזי, מי שמצטייר בציבור כמבוגר האחראי, לא גייס מעט אומץ לב אזרחי ולא התייצב בפני הציבור כדי להודות בכישלון.
ראש המוסד, מי שמתיימר לדעת כמה צנטריפוגות חבויות בבונקרים הסודיים של איראן, לא ידע שיש גרזנים וסכינים על סיפון המרמרה. ארגון מודיעין שצריך לשקול את המשמעות האסטרטגית של כול אחת מהחלופות בהתמודדות מול איראן לא הבין את המשמעות האסטרטגית של המשט.
מכיוון שהעיתונות, קודם כול העיתונות לא קנתה את סיפור ההצלחה, האשים אותם ברק, ובעקבותיו כמה פרשנים פוליטיים, שאין להבם, למבקרים, כול מושג כיצד עוצרים אוניה בלב ים. כאילו שזהו תפקידם. האזרחים אמורים להבין בתחום עיסוקם. ההנהגה המדינית והצבאית אמורה להתמודד עם אתגר כמו המשט. במיוחד אהוד ברק, שבעבר התמודד עם משימות מסובכות בהרבה.
מדאיגה אותי הממשלה, מדאיג אותי המוסד ומדאיג אותי הצבא.
גם הציבור.
מיד לאחר הפעולה הכושלת הוצפה הארץ בפרץ של פטריוטיות. הפופולאריות של נתניהו עלתה פלאים ואיתו גם הפופולאריות של הצבא. במקום להתבונן בתדהמה כיצד חיילים מוכים, מושלכים ונחטפים, הופיעו סטיקרים ושלטים "כולנו שייטת 13". כאילו שחיבוק ציבורי קולקטיבי יכול לחפות על ירידה בכושר ההתרעה.
שייטת 13 היא המקום אליו מתנקזים המובחרים שבמובחרים ולבטח לא אמור להיות כמו כולנו. לא בחיפוף ולא בהתנהלות. להשקפתי, יחידת עילית לא צריכה להיות מושא להזדהות, לבטח לא לרחמים. אלא רק לגאווה. כפי שנאמר לי כשהתחלתי את הקריירה המקצועית שלי: "עדיף שיקנאו בך מאשר שירחמו עליך".
פשלות יכולות לקרות. הם דבר שיש לקבלו, גם אם בחריקת שניים. אולם הניסיונות להציק את הפשלה כהצלחה, מזכירים לי יותר מדי את "קול הרעם מקהיר. אני מצפה שאחרי שמתרחשת תקלה כזו, מהבחינה הצבאית כמובן, יופיעו מפקד הצבא והשר הממונה עליו יתבוננו לציבור בעיניים ויאמרו: "לא הצלחנו. כשלנו". להבא נהיה שקולים יותר, מוכנים יותר, זהירים יותר, מתוחכמים יותר, מקצועיים יותר. הציבור לא יהיה מאושר כמובן, גם לא שקט במיוחד. אבל לפחות יוכל לקוות שבסיבוב הבא הם ידעו מה לעשות ולדעת שהוא יכול להאמין להם. כפי שהיה פעם.
על העיתונות המגוייסת
המשט הוא כשלון, ולו משום שכל זב ומצורע חש עצמו ראוי להפר את רבונות ישראל המתבטאת בסגר.
הסגר הוא רעה חולה כיוון שלא מתקבלת נטישת שטח תוך המשך פיקוח עליו
נטישת השטח היא כשלון כיוון שבוצעה תוך פשע איום של גירוש יהודים והפקרת שטח לידי החמאס.
פשע הגירוש והנסיגה מעזה בוצעו בגלל התלכדות הכשל המוסרי של שרון עם עוויתות המחשבה של השמאל.
לולא ההתנתקות – לא היה החמאס עולה לשלטון.
לולא ההתנתקות לא היה נחטף גלעד שליט
לולא ההתנתקות לא הייתה פורצת מלחמת הנפל בלבנון שנוהלה על ידי אותם ספסרי גירוש.
לולא ההתנתקות לא היה משט.
פשוט משום שלא היה צורך בו.
א. הכותרת צריכה להיות "משט הטרור" ולא המשט הטורקי.
ב. הצבא וגורמי הביטחון צריכים ויודעים לטפל במחבלים ובלוחמים ולא באזרחים.
ג ככלל אין ספק שלמתוח ביקורת זה דבר קל מאוד וובפרט שמדובר בדיעבד.
מעט צניעות לא תזיק גם לך.