המערכת הפוליטית ההודית

 

 

כתב וצילם: גילי חסקין; ‏14/09/2012

 

 

קובץ זה עוסק במערכת הפוליטית בהודו, החל משיטת הממשל , דרך המפלגות העיקריות ועד לניתוח התוצאות של מערכות הבחירות החשובות. כפי שנאמר במקום אחר, הודו היא מקום מאד פוליטי וכדאי למטייל להכיר מעט את בעיותיה הפוליטיות ואת השאלות המטרידות את תושביה.

 

 

 

ראו גם, באתר זה: הודו: התפתחות פוליטית ובעיות אקטואליות; מדיניות החוץ של הודו.

 

לקריאה כללית, לקראת טיול בהודו, ראו באתר זה: מדריך לטיול בהודו.

 

טיול בהודו מספק גירויים רבים לעין, לאף, לפה ובעצם לכול החושים. אולם טיול בהודו, חווייתי ככול שיהיה לא יכול להסתפק במראות המרהיבים, אלא אמור להתעמק, לא רק בהיסטוריה, בדת ובחברה, אלא גם בפוליטיקה. מוזר ככול שיישמע, החברה ההודית היא חברה מאד פוליטית.

 

Shri Pranab Mukherjee

 

בהתאם לחוקתה, הודו היא "רפובליקה ריבונית, סוציאליסטית, חילונית ודמוקרטית". בדומה לארצות הברית, להודו צורת ממשל פדרלית. עם זאת, לממשל המרכזי בהודו כוח רב יותר מאשר למדינות המרכיבות את הודו, והממשל המרכזי עוצב על פי הדגם הבריטי. יש ביכולתו של הממשל המרכזי לפטר ממשלות של מדינות במידה שאף מפלגה אינה מסוגלת ליצור ממשלה בראשותה, או בהתקיים סעיפים מסוימים המוגדרים בחוקה. כמו כן, יש ביכולת הממשל המרכזי להטיל על מדינה שלטון פדרלי ישיר, הידוע כשלטון הנשיא.

הממשלה מפעילה כוחות מנהליים נרחבים בשם הנשיא, אשר תפקידיו הם במידה רבה טקסיים. הנשיא וסגנו נבחרים באופן בלתי ישיר אחת ל־5 שנים על ידי מועצה בוחרת מיוחדת. סגן הנשיא תופס את תפקיד הנשיאות במקרה של מוות או התפטרות של הנשיא המכהן.

 

 

הפרלמנט ההודי (הידוע בשמו סנסאד) מורכב משני בתים: הבית העליון – רג'יה סבהה (מועצת המדינות) והבית התחתון – לוק סבהה (בית העם). מועצת השרים אחראית כלפי הלוק סבהה.

הכח הביצועי הלאומי האמיתי מרוכז בידי מועצת שרים (קבינט), המונהגת על ידי ראש ממשלת הודו. בדומה לנהוג בישראל, הנשיא ממנה לתפקיד ראש הממשלה את האדם שהוצע לכך על ידי מרבית חברי ה־לוק סבהה. רוב זה ניתן להשיג הן על ידי מפלגה שזכתה ברוב מוחלט והן על ידי צירוף של סיעות בפרלמנט ההודי. לאחר מכן, מתייעץ הנשיא עם ראש הממשלה ובסוף תהליך זה ממנה שרים הכפופים לראש הממשלה. בפועל, אין לנשיא שום שיקול דעת את מי למנות לראש הממשלה, חוץ מאשר במצבים בהם שום מפלגה או צירוף מפלגות אינם מהווים רוב מוחלט בלוק סבהה. מרגע מינוי ראש הממשלה, אין לנשיא כל שיקול דעת בנוגע לכל עניין אחר, לרבות מינוי שרים. אולם, כל החלטות הממשל המרכזי כוללות את שמו באופן סמלי. יש לזכור נקודה זו כאשר קוראים על "החלטות שנתקבלו על ידי הנשיא",.

 

 

בהודו יש כ-28 מדינות ו-7 טריטוריות מאוחדות. למדינות יש ממשלות נבחרות משל עצמן, בעוד שטריטוריות מאוחדות נשלטות על ידי אדמיניסטרטור הממונה על ידי השלטון הפדרלי המרכזי. בתי המחוקקים של כמה מהמדינות מורכבים משני בתים, בדומה לפרלמנט הלאומי. השרים הראשיים של המדינות אחראיים בפני בתי המחוקקים באותו אופן בו ראש הממשלה אחראי בפני הפרלמנט.

בתי המחוקקים של המדינות והטריטוריות המאוחדות בוחרים כ־238 חברים לרג'יה סבהה, והנשיא ממנה 12 חברים נוספים בעלי מומחיות במדע או אומנות. החברים הנבחרים ברג'יה סבהה מכהנים לקדנציה של שש שנים, כשכל שנתיים מתחלף בבחירות שליש אחר מביניהם. הלוק סבהה מורכב מ־545 חברים: מתוכם 543 נבחרים באופן ישיר, בעוד השניים הנותרים ממונים על ידי הנשיא מקרב הקהילה האנגלו-הודית. קדנציה בלוק סבהה נמשכת כחמש שנים.

בכל מדינה גם ממונה בידי הנשיא מושל, העשוי להיות בעל כוח רב בהיותו מפוקח על ידי הממשלה המרכזית. הממשלה המרכזית מפעילה על הטריטוריות המאוחדות כוח רב יותר מאשר על המדינות, אם כי חלק מטריטוריות אלו צברו כוח רב יותר מאשר אחרות בניהול ענייניהן העצמיים. לשלטונות המקומיים בהודו יש פחות אוטונומיה מאשר למקביליהם בארצות הברית. כמה מדינות מנסות להחיות את המועצות הכפריות המסורתיות ("פנצ'איאטים"), במטרה לקדם את ההשתתפות העממית בדמוקרטיה ברמה הכפרית. רוב תושבי הודו עדיין מתגוררים בכפרים.

 

 

 

המערכת הפוליטית בהודו ייחודית בקרב דמוקרטיות בעולם. אף שבדומה לבריטניה ולקנדה נהוגה בה שיטת בחירות רובית – שיטה שמצמצמת בדרך כלל את מספר המפלגות – בהודו המצב שונה. הגיוון האתני, הלשוני, התרבותי, הדתי והאזורי יוצרים במדינה מערכת רב-מפלגתית מוקצנת, ובפרלמנט מיוצגות באופן קבוע יותר מעשרים מפלגות, ולעתים אף כמעט חמישים! בפרלמנט כיום למשל מיוצגות כ-35 מפלגות ועוד תשעה נציגים עצמאים. עם זה רוב המפלגות הן מפלגות זעירות, ולאמתו של דבר אפשר להצביע על שני כוחות פוליטיים מרכזיים.

 

המפלגה המוכרת והוותיקה ביותר היא מפלגת "הקונגרס" (INC). המפלגה המייסדת, מעין של ההודים. מפלגה זו נוסדה בשלהי המאה התשע עשרה והייתה הכוח המרכזי במאבק נגד השלטון הבריטי לעצמאותה של הודו. לאחר קבלת העצמאות הפכה המפלגה למפלגת שלטון טבעית, ואחזה בהגה השלטון ללא הפרעה כשלושים שנה, עד שלראשונה הפסידה את השלטון ב-1977 (מזכיר את "המהפך" של 1977 במדינת ישראל ). לאחר מצב חירום של שנתיים, אינדירה גנדהי לא העריכה נכון את מצב הרוח הלאומי, התמודדה בבחירות והפסידה.

 

 

סמל מפלגת ה"קונגרס".

 

 בכלל ראשי הממשלות הבולטים שכיהנו מטעם המפלגה היו נהרו, בתו אינדירה גנדהי ובנה ראג'יב גנדהי. יריבתה העיקרית של מפלגת הקונגרס בשני העשורים האחרונים היא "מפלגת העם" (BJP) , מפלגה לאומנית הינדית אשר שלטה בין 1998 ו-2004. מפלגה זו שמרנית ולאומנית יותר בהשוואה למפלגת הקונגרס, ולצד כלכלת שוק דוגלת במדיניות חוץ ובמדיניות ביטחון קשוחות.

 

 

סביב כל אחת משתי המפלגות הגדולות פועלות עוד כמה מפלגות בינוניות וקטנות, שמזוהות עמה ונחשבות בעלות ברית טבעיות ושותפות בטוחות לקואליציה. לפיכך ניתן לזהות במערכת הפוליטית שני גושים ראשיים: המערך הפרוגרסיבי המאוחד (United Progressive Alliance, UPA) , המאוגד סביב מפלגת הקונגרס; והמערך הלאומי הדמוקרטי (National Democratic Alliance NDA) , המאוגד סביב ה-BJP . בשמאל המפה הפוליטית פועלות כמה מפלגות מרקסיסטיות וקומוניסטיות שהתאגדו לקראת בחירות 2009  בגוש המכונה "החזית השלישית".

המפלגות החשובות בהודו הן הקונגרס, אג'נטה דאל  ו-.B.J.P.  בנוסף להן קיימות מפלגות אזוריות ותנועות אידיאולוגיות. אחרי 1964 לא היתה בהודו הנהגה לאומית מושכת והחלו לעלות המפלגות האזוריות. כך למשל החלה התנועה הדרווידיינית לעלות מאז 1967 והפכה לגורם שיש להתחשב בו. 

* תופעה מוזרה היא כוכבי קולנוע ההופכים לכוכבים פוליטיים. הם מגיעים לשלטון דרך פרסומם ומפרסמים את עצמם הודות לשלטון. 

סמל המפלגה = יד. הרעיון לייסד את המפלגה הזאת היה רעיון כמעט מערבי. אנגלי שהגה את הרעיון ו"יאפי" הודי שביצע אותו. הייסוד היה ב- 1886. המצע הראשון דרש רק אוטונומיה מהבריטים. גנדהי שהיה מנהיגו הבולט של הקונגרס מאז 1915 ניסה להוביל אותו ואת הודו לכיוון מקומי, עצמאי, פשוט וקטן, אידיאל שלא הצליח בשל מנהיגים אחרים, כדוגמת נהרו. נהרו שהיה בן אצולה ברהמינית מקשמיר, רצה להוביל את הודו בכיוון מודרני והתעמת על כך עם גנדהי. האחרון היה כביכול הגורו שלו, אך למעשה, התלמיד לא הלך בדרכו. הקונגרס שלט במשך שנים במערכת הפוליטית ההודית.  30שנים של שלטון. נהרו הוביל את הפיתוח של המדינה. שיטה סוציאליסטית, כמעט כמו של ברה"מ, עם תכניות חומש ותכנון מרכזי, אך ללא המשטר הטוטליטרי של ברה"מ. המפלגה זכתה ברוב בשבע מערכות בחירות מתוך התשע שהתקיימו עד  .1991עם זאת, לעולם לא זכתה ברוב מוחלט. באופן מסורתי זכה הקונגרס לתמיכת המיעוטים. גם המוסלמים תמכו בהם. ציפיות האנשים עלו מסוף שנות ה- 70 והמפלגה לא הצליחה למלא אותם. הקונגרס הינו הכח המסורתי, נגוע בשחיתויות, שכוחו העיקרי הינו ביכולתו המוצהרת להקים ממשלה יציבה בהודו.

 

אינדירה גנדהי המשיכה את הקו המסתייג של אביה. יחסה הקר של הודו לישראל התבסס על שלושה  עיקרים.

א. "חובתה" לתושביה המוסלמים. 

ב. בריתה עם המדינות הבלתי מזדהות, שרבות מהן ערביות ואחרות מוסלמיות. 

ג. התנגדותם הבסיסית של מנהיגי הקונגרס לכל סוג של קולוניאליזם. 

גנדהי הידקה את יחסי הודו-ברית המועצות, סירבה לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל וב-1980 העניקה הכרה דיפלומטית לאש"ף.

יש לציין, שמנהיגים ציוניים ניסו בשעתו לשכנע את גנדהי בנחיצות הפתרון הציוני לבעיה היהודית, אך גנדהי, גם לאחר השואה, התנגד בתוקף וטען שבעיית יהודי אירופה צריכה להיפתר בארצותיהם. בציונות ראה  סוג של אימפריאליזם אירופי.

מדיניות זו שנועדה לרכוש את לב הערבים ספגה מפלה, כאשר הודו לא הורשתה להיכנס ל"וועידת הפסגה" המוסלמית בעניין השריפה במסגד אל אקצה. מדינות ערב התנגדו למדיניותה בעניין פקיסטן ובנגלה דש. 

 

זוהי האופוזיציה התמידית של הודו. היא מפלגת העם, המנסה ללכת יותר אל הקסטות הנמוכות ולפשר בין בני הדתות השונות והעמים השונים. מהווים את מרכז המפה הפוליטית ונותנים ייצוגים למיעוטים ולבני קסטות נמוכות. בעד קוו מדיני מתון וכלכלה ליברלית. המנהיג הבולט הוא  Deva Garura שהוא פוליטיקאי חכם מדרום הוד. ג'נטה דאל קמה כקואליציה של מפלגות קטנות שהתמודדו מול אינדירה גנדהי בבחירות שהתקיימו לאחר הטלת מצב החירום וניצחו. לאחר שהתפוררו למרכיביה הקואליציה, הקים הפלג הימני את מפלגת ה-BJP.

 

 

שמה המלא הוא "Bharatiya Janata party. מילולית: "מפלגת עם הודו" המפלגה ההינדית הפונדמנטליסטית. מפלגה לאומנית קיצונית שרוצה לחדש את גדולתה של הינדוסטאן ולהקים מחדש, על חורבות המסגדים, את המקדשים שנהרסו על ידי השליטים המוגולים. מובילה עמדות קיצוניות כלפי הקסטות הנמוכות, המוסלמים, הבעיה הסיקית והלאומנים הטמיליים. מפלגה זו פונה אל המכנה המשותף הנמוך ביותר אצל "עמך". הם מפיצים תורה של חזרה לשורשים, איחוד הכוחות ההינדים ושינוי הדימוי העצמי של ההינדואיסטים ליותר אגרסיביים ומיליטנטים. כך למשל האל ראמה, שכיום מופיע בהקשרים המלחמתיים שלו, אוחז חץ וקשת. אחרי מהומות  '91 הם הבינו שאינם יכולים להרוג את כל המוסלמים אך רוצים להפעיל עליהם לחץ כלכלי ופוליטי (מקומות עבודה, ייצוג בשלטון), כדי להדגיש את מקומם כזרים. ה – B.J.P כמו ה- ,Shiva sena צמחה מתוך ה- RSS  -המפלגה הפונדמנטליסטית ההינדית שכיון קיימת כארגון אידיאולוגי וחברתי ומטפחת מאחורי הקלעים את המפלגות שצמחו ממנה. כך למשל תנועת  ,Shiva sena דהיינו "הצבא של שיוואג'י" (על שמו של מנהיג שברח מאורנגזב במאה ה- 17 והקים ממלכה בשם מרטי).

 

 

אחד המנהיגים, באל טאקארה, הוא גזען שחותר להצרת צעדי המוסלמים באזור ויש הטוענים שיהיה מוכן אפילו להשמידם. הוא שולט במהרשטרה ועשה הסכמים עם ה.B.J.P- 

מבנה המפלגה הוא כמעט צבאי. פועלים בחוליות המאורגנות ונקראות לדגל על ידי טלפון. יש שיתף עם כנופיות הפשע המקומיות. היתה תקופה שהיו משביתים ערים שלמות. כמו כן היו מארגנים התנכלויות כנגד מוסלמים או סיקים. מטרות ההתקפות היו עסקים מצליחים ומוסדות דת. במקרים קיצונים היו נכנסים לבתים ומוציאים את הגברים הצעירים ומתעללים בהם, נפשית ופיזית. אחרי כמה ימים הממשל המקומי היה עושה סדר באמצעות הצבא, אך המסר נקלט. יש לכבד את החזקים. לא היו להם בעיות עם יהודי מהרשטרה בעיקר כי אילו מדברים את הניב המקומי מרטי ולא אורדו כמו המוסלמים. פעם שרפו בטעות בית כנסת יהודי רפורמי (היחידי בהודו) ששכן ברובע מוסלמי ואחר כך התנצלו. מעבר לזה שהם פורטים על תחושות קיפוח לאומיות הם פופולאריים כי הם הקימו מערכת סוציאלית אלטרנטיבית הדואגת לחלשים ("כמו חיזבאללה" ו"חמאס"). 

 

המפלגה הקומוניסטית ההודית התפצלה לשתיים ב- 1964, כשהמובילה היא המפלגה הקומוניסטית המרכסיסטית של הודו (CPM) שזוכה באופן אוטומטי כמעט במדינות קראלה ומערב בנגל שהן המדינות הנאורות ביותר בהודו מבחינת הדמיון למערב, אינטגרציה וזכויות נשים. הם מנסים להתאים את התיאוריה הקומוניסטית למצב בהודו. המרכז שלהם הוא כלכתה.

 

לאחר הבחירות ב־1989, אף על פי שרג'יב גנדי ומפלגת הקונגרס זכו ברוב של המושבים (היו לה רק 193 מתוך  523 מושבים), הוא לא הצליח ליצור ממשלה בעלת רוב ברור. הג'נאטה דאל, איחוד של מפלגות אופוזיציה, יצרה ממשל בעזרת המפלגה ההינדו־לאומית BJP מימין והקומוניסטים משמאל. לבסוף, חמש מפלגות, ביניהן  באראטיה ג'אנטה  (B.J.P.) ראש המפלגה היה וי. פי. סינג, ממפלגת גאנאטה דאל, שכיהן כשר בממשלת ראג'יב.

זעם ההמון הופנה כלפי ראש הממשלה ה"מ סינג, אשר הודיע בקיץ 1990 כי ישוריינו %27 מן המשרות הממשלתיות, לבני המעמדות הנמוכים. בעקבות הודעתו זו נרשמו כמה מקרי התאבדויות של ההינדים מהמעמד הגבוה, כנגד האינטגרציה המתוכננת. בחודש אוקטובר 1990 פרצו מהומות בין עדתיות החמורות ביותר מזה שנים. המהומות התחילו מהעיר איודייה שבאוטר פראדש, שם פרצו אלפי הינדים למסגד באברי מהמאה ה- 16 והרסוהו בתואנה שהוא עומד ע"ג מקדש לרמה. ההינדים הלאומנים הגיעו לאיודייה, פרצו את מחסומי המשטרה והרסו את הבאבו מסג'יד כדי להקים את מקדשו של ראמה. סמל הינדי מול סמל מוסלמי. המהומות שהתפשטו לערים אחרות בהודו ותבעו כ- 300 קורבנות, היו בעצם מחאה כנגד אופייה  החילוני של המדינה. הממשלה סגרה את המקום ומכיוון שלא ידעה מה לעשות העבירה את הטיפול לביהמ"ש העליון. מחקר הוציא .Mandal's Reportעל שם  השופט שניהל את וועדת החקירה ומאז לא עושים דבר. כדי למנוע את הקמת המקדש ההינדואי על חורבות המסגד באיודייה, הורה סינג לעצור את ל.ק. אדוואני, מנהיג מפלגת ה .B.J.P.-

בנובמבר 1990 הסירה מפלגה זו את תמיכתה בממשלת סינג וזו נפלה בהצבעת אי אמון. בתוך כך, פרשו ממפלגתו של סינג כמעט חצי מחבריה ( 61) ובראשם צ'אנדרשקאר, פוליטיקאי מאוטר פראדש.

קואליציה זו התפרקה בנובמבר 1990, ולזמן קצר פלג של ג'אנאטה דאל שנתמך בידי מפלגת הקונגרס שלט בממשלה, עם צ'נדרה שק'הר כראש ממשלה. גם ברית זו התפרקה, והדבר הביא לבחירות לאומיות ביוני 1991.

ראג'יב גנדהי, מנהיג מפלגת הקונגרס, ששלט על הגוש הגדול ביותר של צירי הקונגרס ( 212 מתוך  545) הודיע על תמיכתה בצ'אנדרשקאר והוא הפך לראש ממשלה הודו. בין בעיותיו: ענייני איודייה, מתיחות באסאם, קשמיר ופונג'אב. בבחירות 1991 נרצח ראג'יב גנדהי. לאחריה קמה ממשלת מיעוט בהנהגת נרסימהה ראו ((Narasimha Rao ממפלגת הקונגרס, שחסר היה את הכריזמה השושלתית שאפיינה את קודמיו. הוא נבחר בין הייתר בשל העוול שנגרם לראג'יב גנדהי. הוא בעצם מנהיג דמוקרטי, ללא שייכות לשבט הקדוש. הוא עשה ליברליזציה גדולה בהרבה משל קודמיו. בזמנו נכנסו להודו חברות בינ"ל כגון 'פפסי קולה', 'מוטורולה' ועוד. כמו כן נכנסו שירותים מודרניים כמו טלפונים סלולאריים ועוד. הממשלה נתקלה בבעיות קולוסאליות. ראש הממשלה ראו ושר האוצר שלו ,Manmohan Singh  יצאו בפרוגרמה רדיקלית של ליברליזציה ורפורמה כלכלית. באותו זמן גם מדיניות החוץ של הודו עברה שינוי וחיפשו דרכים לקיים יחסים חיוביים גם עם סין וגם עם ארה"ב. עד  1992 נדמה היה כי ראו מוביל את מפלגתו לקראת יציבות ורוב בפרלמנט. הוא איבד הרבה מהפופולריות שלו לאחר מהומות איודייה. המהומות של איודיה ערערו את המצב בהודו כולה. כמו כן היו הסקנדלים של ההבלה  (Hvala Scandal

ראו בהרחבה: הודו – בעיות עכשוויות.

 

מפלגת הקונגרס הצליחה לנצח בבחירות הכלליות של 1993, אך הפסידה ל- BJP  בבחירות למדינות. לבחירות ב-1996 ניגשו 590 מיליון בעלי זכות בחירה, כש- 14,000 מועמדים התמודדו על 543 מקומות בפרלמנט (מספר המקומות משתנה בהתאם לשינויים בגודל האוכלוסייה). בבחירות 1996 קיבלו ה- בי ג'יי פי את מספר המושבים הגדול ביותר (160) ואחריהם הקונגרס (136). התוצאה החשובה ביותר היא שבי ג'י פי הפכה למפלגה הגדולה בפרלמנט והדבר מצביע על קיטוב והקצנה בחברה ההודית. הלאומנות של הP .J .B-  היתה בעוכריהם ואף אחד לא רצה להקים עמם ממשלה. למרבית הפרדוכס, הוקמה ממשלה על ידי מפלגת המיעוט ג'נטה דאל והקונגרס תומך בה מבחוץ. הקונגרס לא זכה בבחירות בגלל שחיתויות ובעיות כגון איודייה. אולי גם משום שלא עמד בראשם מנהיג חזק. הלשונות הרעים מלעיזים כי הקונגרס מצפה לשעת כושר, כדי להפיל את הממשלה ולגשת לבחירות כשהם שולפים את קלף היציבות. הבשורה הטובה של הבחירות האחרונות היא שהודו מתחזקת מבחינה דמוקרטית. ה-  ,B.J.Pהכריז דברים קשים כנגד הקונגרס והדבר עבר. העברת השלטון התנהלה בצורה מסודרת.  אבל הצמרת השלטונית מושחתת וכמותה הבירוקרטיה ההודית. משום כך העזרה שמגיעה מהמערב איננה מחלחלת מטה.

 

 

בחירות 2009 נערכו בתום חמש שנות הכהונה של הפרלמנט. בשנים אלה שלטה מפלגת הקונגרס בראשות ראש הממשלה מנומהאן סינג, ואולם היא הצליחה לשלוט רק בזכות קואליציה מסורבלת רבת מפלגות שכללה בין השאר כמה מפלגות קומוניסטיות שהתנגדו לרפורמות רבות שיזמה מפלגת השלטון.

מיליוני הודים הגיעו לקלפיות תחת אבטחה כבדה, בהם גם ראש הממשלה מאנמוהאן סינג, בכדי לקחת חלק בסיבוב השני של הליך הבחירות המסובך במדינה, שאורך חודש ימים ובסופו, לפי כל התחזיות, אמורה לקום קואליציה צרה ולא יציבה.

מדובר בבחירות הכלליות הדמוקרטיות הגדולות ביותר בעולם, כשמתוך 1.2 מיליארד תושבים יש ל-714 מיליון איש זכות בחירה. זוהי מערכת הבחירות ה-15 במדינה, בה מצביעים ב-124 מחוזות בחירה, ב-830 אלף קלפיות, בהם ניתן לבחור באחת מ-1,055 מפלגות. שיעור ההצבעה הוא בדרך כלל בסביבות 60%.

ההצבעה נמשכת ארבעה שבועות בחמישה שלבים שונים. הסיבוב השני הוא הגדול ביותר וכולל בוחרים מאזורי הספר הלא מפותחים של הודו. מאות אלפי שוטרים השגיחו על כ-200 מיליון בעלי זכות בחירה בקלפיות במרכז ובדרום המדינה. ההליך השני עבר בשקט יחסי, לאחר שלפני כשבוע, בסיבוב הראשון נהרגו 16 בני אדם בהתקפות של מורדים מאואיסטים.

על מנת לאפשר הצבעה בכפרים נידחים, קלפיות הצבעה אלקטרוניות הועברו על גבי פילים, גמלים וסירות. בחלק מהמקרים נאלצו אנשי ועדת הקלפי לצעוד במשך ימים על מנת להגיע לכפרים מסוימים.

 

  המאבק העיקרי הוא בין מפלגת הקונגרס השלטת, למפלגה ההינדית-לאומית

המאבק העיקרי הוא בין מפלגת הקונגרס השלטת, למפלגה ההינדית-לאומית (BJP), אך שתיהן יזדקקו לתמיכה של עשרות מפלגות קטנות כדי להרכיב קואליציה ולזכות בשלטון. מאז שמשפחת גנדהי ומפלגת הקונגרס איבדו את השלטון בשנת 1989, לא הצליחה אף מפלגה למשול לבדה בהודו. מלבד שתי המפלגות הגדולות, קיימת קבוצה של מספר מפלגות אזוריות קטנות, המהוות את ה"חזית השלישית".

בדומה לישראל, הרכבי הממשלות הקואליציוניות בהודו משקפים מעבר בפוליטיקה ההודית ממפלגות לאומיות למפלגות קטנות יותר, בעלות בסיס צר של פוליטיקה מקומית. תהליך זה נמשך החל בשנות ה-90 ונמשך כאמור עד היום.

ראש הממשלה מאנמוהאן סינג, שנבחר לתפקיד בשנת 2004, נותר מועמד מפלגתו לראשות הממשלה. בתקופת שלטונו הוא הצליח להביא לצמיחה כלכלית מרשימה.

הפעם לא היה נושא מרכזי שעמד בראש סדר העדיפויות, והמפלגות התרכזו בעיקר במתקפות על יריביהם הפוליטיים. רובן קיוו למשוך בוחרים פוטנציאלים על ידי צעדים פופוליסטיים כגון סובסידיות לרכישת מזון והבטחות מעורפלות לעתיד טוב יותר. עיקר ההצבעה מבוססת על קשרים אתניים, דתיים ומעמדיים.

 

הבחירות בהודו נערכות על רקע הסלמה בהתקפות האלימות של המורדים המאואיסטים. המורדים פוצצו מסילת רכבת וכרתו עצים על מנת לחסום דרכים במחוז ג'הרקהנד המזרחי. אתמול הם אף חטפו רכבת עם מאות נוסעים כמפגן כוח, אך בסופו של דבר שחררו את כל הנוסעים מבלי לפגוע באיש.

המאואיסטים מבטיחים לתומכיהם ליישם דיקטטורה של הפרולטריון. זה אולי נשמע כמו רעיונות הלקוחים הישר מהעבר, אך הם זוכים לתמיכה נרחבת באזורים המיוערים ועומדים לרשותם עשרות אלפי אנשי מליציה חמושים. מאות אנשים נהרגים מדי שנה בהתקפות המאואיסטים. עשרות נהרגו רק בימים האחרונים. בהודו מודים כי הנוכחות המאואיסטית מגיעה לקרוב לשליש מכלל המחוזות ברחבי המדינה. בתום ספירת הקולות התברר כי מפלגת הקונגרס ובעלות בריתה הגדילו במפתיע את כוחן וקיבלו מנדט מחוזק למשול בתת-היבשת עוד חמש שנים.

הפעם מפלגת הקונגרס התחזקה מאוד, ומתוצאות הבחירות עולה כי היא תוכל להקים ביתר קלות ממשלה יציבה יותר ללא צורך בתמיכתם של הקומוניסטים. התוצאות היו מפתיעות שכן איש לא צפה הצלחה כבירה כל כך למפלגת הקונגרס ולבעלות בריתה. ביחד, יש למערך הפרוגרסיבי המאוחד  (UPA)  מ 262 מושבים מתוך 545 מושבי הפרלמנט. ה-BJP  נחלשו מאוד וזכו ל-116 מושבים, התמיכה החלשה ביותר בעשרים שנים האחרונות

את אמון האזרחים קיבלה מפלגת השלטון מסיבות אחדות: ראשית, בשנים האחרונות נהנתה הודו משיעורי צמיחה מרשימים. אמנם בינתיים הגיע השגשוג הכלכלי רק לשכבות צרות באוכלוסייה, אך באופן כללי ניתן להצביע גם על שיפור קטן בקרב השכבות העניות; שנית, ראש הממשלה הפגין כישורי מנהיגות מרשימים והיה אהוד למדי; ושלישית, ה-BJP סובלת ממשבר הנהגה, וכנגד כמה פוליטיקאים בשורותיה עומדות חקירות פליליות בדבר שחיתות.

תוצאות הבחירות: ניצחון סוחף לקואליצית המרכז-שמאל הקיימת בראשות ראש הממשלה הנוכחי מנמוהן סינג. מפלגת השלטון לבדה זכתה ב-198 מושבים בפרלמנט ההודי המונה 543 חברים, והמפלגה היריבה, יחד עם בנות בריתה הטבעיות, זכתה ב-162 בלבד. סינג הכריז על נצחונו וטען כי העם העניק להם "מנדט מסיבי". :"אני רוצה  להביע את רגשי תודתי לבני הארץ הזו עבור התמיכה המשמעותית שהם נתנו לנו".

ארטו ג'ייטלי ראש המפלגה היריבה בהרטיה ג'נטה (BJP) הודה בהפסד ואמר ""אנו מקבלים את קביעת הבוחר . ללא ספק – משהו השתבש". אחת המפסידות הגדולות בבחירות אלה היא המפלגה הקומוניסטית. המזכיר הכללי של המפלגה, פראקש קאראט, הודה שמפלגתו ספגה "תבוסה משמעותית".

הממשלה שהוקמה היא יציבה ויעילה יותר וסחיטה ומושחתת פחות. מכיוון שלא נזקקת לתמיכתם של הקומוניסטים, היא תוכל להתמודד טוב יותר עם המשבר הכלכלי ולבצע שורה של רפורמות מבניות חשובות במשק המדינה.