גילי חסקין5 באפריל 2011
המכתב הוורוד לבנות ישראל
כתב: גילי חסקין
הרשימה התפרסמה גם ב"חדשות מחלקה ראשונה"
ענבר, צעיר בני, שב אמש מסיור בפולין. הוא ישב לפנינו וסיפר בעיניים בורקות על החוויה המצמררת שעבר באושוויץ. הוא תיאר בהתרגשות את ערימות השערות, פריטי הלבוש ושאר ממצאים שעשויים להמחיש ולו חלק מהזוועה. הוא המשיך וסיפר בעיניים בורקות כיצד הם צעדו בגאווה בבירקנאו, דגל ישראל על דש חולצתם, גאים בארצם ובהיותם בנים לעם חופשי בארצו.
ענבר סיפר בגאווה כי השואה למדה אותו על העונש שמזמן שר ההיסטוריה לעם חלש, על המחיר של מי שנגזר עליו להיות שונה ואחר. מסקנתו היתה נחרצת – שלילת הגלות. כפי שכתב יצחק שדה, בשירו המיתי "אחותי על החוף", למענם עלינו להיות חזקים.
שאלתי אותו אם זה הלקח היחידי והייתי גאה בתשובתו המהירה – גם צודקים, שהרי לפני נסיעתו בקשתי ממנו לשאול את מוריו וחבריו אם האנטישמיות ששיאה השואה, פעלה על עמנו כמכת חרב, או שמא גם כהכשת נחש? הזכרתי לו ששומה עלינו לוודא שהרעל אינו מפעפע בנו.
ואז, בתזמון מצמרר נתקלו עיני בדף בצבע וורוד שחולק בית הספר, נושא את הכותרת: "בהתחלה הכול היה וורוד".
זהו מנשר המזהיר את בנות ישראל שלא לצאת עם בני מיעוטים. הם חביבים בתחילה, כך כתוב. הבחור שמוזכר, שמו נעים, מחייך ונדיב בתחילה, אך חיש קל מתגלה כבלתי נעים בעליל. את מוצאו גילה לה רק כשהיתה הרה (ללמדך שמדובר בעם של שקרנים) והיא ויתרה על הכול למען האהבה. על המשפחה, על החברות ועל הבגדים. הסטירה, מסתבר, לא איחרה לבוא. שהרי הם ידועים ככאלו, הערבים. הם מכים את נשותיהם. במיוחד את היהודיות. להבדיל מהיהודים, שמתייחסים בכבוד לנשותיהם. אלימות במשפחה? לא אצלנו.
אחרי שש שנים נשברה, בת ישראל התמימה ועזבה, לאחר שנאלצה לוותר על ילדיה. על הכול ויתרה, האומללה, למעט על האיפור, שהסתיר את סימני החבורות….
הנערה שאליה מיועד המנשר צריכה ללמוד את הלקח, להיזהר מהם, שלמילה "אהבה" יש משמעות אחרת לגמרי. רויטל החתומה על המכתב לא מסתפקת בתיאור המכות, אלא מתריעה את הנערה מפני סכנת חיים. שלא ירצחו אותה, הערבים
התבוננתי במסמך ולרגע ראיתי את המילה "ערבי" מתחלפת ב"יהודי".
המסמך הנואל מסביר כי התרבות "שלהם" שונה, הם כאילו, היהודים… סליחה, האתיופים.. סליחה הקווקזים… סליחה, הערבים… אני מנסה לחשוב לו היה מסמך כזה מתפרסם בארצות הברית, עם המילה "יהודי" במקום "ערבי", היו רועדות אמות הסיפים. לו היתה מתפרסמת בארץ, בדף כזה ממש, המילה "קווקזי" או "אתיופי", שם, בגלל קשיי הקליטה, רבים מקרי האלימות במשפחה, האדמה היתה רועדת. אני מחליף בעיני רוחי את המלים הבודדות ומשווה לנגד עיני הפגנות של יהודים לאומיים, חסידים הקוראים לאהבת חינם ושמאלנים שוחרי טוב זועקים נגד הכפשת עדה שלמה.
במקרה שלנו, מדובר בעם שאינו רק שכן, אלא חי בתוכנו. לא מדובר רק ב"ערבי", אלא ב"בן מיעוטים", אפילו לא "גוי", בן מיעוטים, גם דרוזי, גם צ'רקסי. ולמרות זאת, מכתב כהניסטי זה (ברוח חוקי נירנברג), עובר בשקט. הורים מהנהנים ואומרים לעצמם, שזה בסדר. "שהם צודקים".
אינני מתיפייף. למען הסר ספק, אינני רוצה שבתי תינשא לזר. לו הייתי נאלץ לעמוד במבחן הזה, הייתי מנסה להניא אותה מהרעיון. הייתי מסביר לה שיש לי יצר חיים, לא רק כיחיד אלא גם כעם. הייתי מצביע על שיעור ההתבוללות העצום בקרב העם היהודי ומבקש ממנה לחשוב מעבר להביט האישי, העכשווי, הרומנטי. לו היה בן זוגה ערבי, הייתי מניע אותה מלהגשים את האהבה, לא משום שהם "מכים", "מריחים", או "בעלי תרבות שונה", אלא בעיקר משום שמדובר בשני עמים המסוכסכים כבר מאה שנה על כברת ארץ קטנה, שייגזר עליהם לשבת על הגדר, שאיננה עשויה מפרחים אלא מתייל ועל צאצאיהם ייגזר לחיות חסרי זהות, או לבחור בזהות של צד אחד, היריבה לזו של הצד האחר. הייתי מסביר לה שהיא הולכת לקראת טרגדיה והפעם טרגדיה אישית.
זהו טיעון לגיטימי, שאיננו גזעני, איננו נואל ודומני שהורי הנער הערבים, יסכימו עמו.
לעומת זאת, "המכתב הוורוד", שראוי היה להיכתב על נייר בצבע צהוב, הוא מסמך שטנה. התגובות הרופסות בציבור מלמדות שאנו פוסעים על אותו מדרון חלקלק, שאלתרמן הזהיר ממנו כבר בשנות הארבעים. הוא הבליח לחיינו אחרי מכתב הרבנים שקראו ליהודים שלא ישכירו בתיהם לערבים ולפני המסמך הבא וסופו מי ישורנו.
אני מררגישה בימים אלה שהמילים שלנו -לעומת המילים שלהם-כותבי הדף הוורוד ודומיהם-הן שקופות,חסרות משקל.חוסר אונים מאד עצוב. נראה כאילו יש כאן איזשהו מסלול שבו אנו צריכים ללכת ,בעקבות רוב העם הזה,שחי פה ושאני פחות ופחות מרגישה שייכת אליו,עד שיקרה משהו,כנראה רע,שיגרום לשנות את כיוון המסלול ההרסני הזה.
היי,גילי.
קראתי פעמיים את דבריך.
הטיעונים שאתה מעלה ,הם טיעונים שאני מסכימה ומזדהה איתם בהחלט.
הרי ברור לכולנו שאנו כ"עם סגולה" לא נקיים ממקרי אלימות וחולאים רעים אחרים.
הטיעונים שלך,הם טיעונים של אדם שפוי שרואה נכוחה את ההסטוריה והמציאות .
אלה שהפיצו את המכתב ,מונעים לדעתי רק מקיצוניות ושנאה שהדת היא הגורם המניע העיקרי בה.
אם היו כותבים בארץ את הדברים נגד האתיופים או כל עדה אחרת,זה היה מעורר סערה-נכון,כמה אישי ציבור וארגונים היו ממהרים גם לעשות לעצמם באותה הזדמנות,אולם אני בטוחה שלא באותה עוצמה אם הדברים היו נכתבים נגד יהודים בכל ארץ אחרת.הגזענות ,לצערי היא חטא שהחברה הישראלית נגועה בו בגדול,זה מתחיל מגיל אפס.צר לי שעם שעבר את השואה-נגוע בנגע הגזענות.
גם אני פגשתי "אזהרה" לבנות ישראל החסודות , ואני תוהה על "האשמה" הרובצת על בני הערלים שמשחרים לטרוף את בנותינו היפות והטיפשות בבנות תבל .ולא לוקחת אשמה קולקטיבית לתופעה , ארץ גלויות אנו …מכל העמים והארצות ומכל גוני הקשת הרחבה של העיסוקים היותר טובים והפחות…משל כיפה אדומה עולה ברוחי : אל תלכי ביער בתי האהובה פן יפגוש בך הזאב הרע… לכי "רק " ביער לכיוון ביתה של סבתא …ואני חושבת שבבית עם הרבה אהבה ,תמיכה וערכים לא נפגוש את התופעה . אולי אני נאיבית אבל לי 3 בנות בוגרות והצעירה חיילת ורואה אני את החברים והחברות במה עיסוקם ולא בתופעה זו זה בטוח .נשמע לי הזוי .
היי גילי,
קראתי את הדברים והזדהתי עם תחושותייך.
אם אתייחס להצגת הדברים, אני מודה מראש שהתגובה שלי היא אמוציונאלית גרידא. הניר הורוד ראוי לתשומת לב החברה בישראל ולגינוי חריף. זו אכן גזענות במלוא כיעורה. ראוי שנעסוק בזה כנושא בפני עצמו. מה שקשה לי ותמיד כנראה אגיב כך, יתכן שבשל הפצע המשפחתי האישי מהשואה, הוא העמדת שני הנושאים יחד. גם אם, כמובן, ישנה זיקה בכל הנוגע לשורש הענין, הגזענות המעוררת חלחלה.
כמי שחווה מעורבות רגשית אישית עמוקה מאוד לחווית השואה אינני יכולה להכיל את ההקבלה, אם כי אני יכולה להביט באופן בהיר וברור על התופעה הגזענית המבישה העולה מניר זה ולהתקומם.
שבת שלום,
ענת
כל מילה מלמיליאן
חזק ונכון ועניני – וצודק
asserman to me
show details 4:22 PM (58 minutes ago)
גילי שלום
כיוון שביקשת תגובה
אכן הדרך שבה הוצג המינשר הוורוד מפספס במשהו ומעורר אולי צורך להשוות
אבל זו לא דוגמא להשוואה והחלפת הזהויות מערבי ליהודי לא כל כך במקום
בל נשכח שאנו עם ניכחד ועמדת על זאת בדבריך
על כן מחובתנו לשמור על עצמנו ילדנו קרובינו וכל עמנו
ובכל זאת כיצד תצליח להרתיע נערה שהתאהבה בבן מיעוטיםהאם הדרך היא לא ע"י הצגת הרע האישי הצפוי לה
כאשר מתאהבים לא כ"כ מתחשבים בעם
אני עכשו אוהב ואחרי המבול
בברכה
חנן
show details 10:44 AM (6 hours ago)
אני מסכים איתך – המצמרר הוא שארגון יד אחים הנלחם במסיון מסונף איך שהוא למשרד הפנים
אתה מכיר את תנועת השמאל הלאומי?
http://www.smoleumi.org.il/
לדעתי העתיד השפוי של ישראל
אכן מסמך מזעזע
הפכנו לחברה גזענית
כהניסטית, רוויה בשנאת הזר והשונה .
שמחה להתחלק איתך,
מזדהה עם מה שכתבת,
מעציב אותי שמכתב כזה מופץ, הניסיון , להרעיל, ולהכליל, גזענות במלוא כעורה,
ספור העלילה, קורה כאן , חדשות לבקרים, אלימות בן בני זוג, ולא מעט מקרי רצח,
ללא קשר למוצא, או צבע העור,
גילי ח'לילי, תודה לך על המכתב. תאמר לבנך שיש לשלול את הגלות בגלל חיי האומללות ללא עמוד שדרה, אך נראה שהוא לא נחשף עדיין לענקי הרוח שהגולה הצמיחה לנו. תתן לו חומרים על ההגר"א, המהר"ל, הרמח"ל, ר' חיים אבן עטר ואחרים, וכן שיטעם מעט מנסיכי השירה הספרדית. התלמוד, מורה נבוכים, הכוזרי, הפרשנות הענפה, שירת ציון , ועוד ועוד – כל אלה ממלאים את ארון הספרים היהודי. נא לא לשפוך את התינוק עם המים. באשר למכתב הוורוד, יש לי הרבה מה לומר, אך לא דיברת על העניין הלאומי-דתי המפריד בינינו, והנה לך משל ערבי, ע-ראי אלמת'ל: כול ואחד עלא דינו, ואאלה יעינוה (=יסאעדוה).
מסכימה עם כל מילה,
ובאותו עניין _העובדים הזרים…. הגזענות היא אחות / בת של הפחד מזרים.
דר' חסקין,אני מתפלאת לגלות שהצנזורה קיימת אצלך,קל לפרסם את הדעות המחזקות את טענותיך,מה עם אלו השוללות אותן?
יפה שפרסמת את התגובה האחרונה שלי,חבל שלא את הראשונה.נראה שאתה עוסק כל הזמן בהגנה על זכויות הערבים,ויפי הנפש בעמנו מצטרפים אליך.אני נגד רדיפה,התעללות או קיפוח מכוון נגד כל מיעוט.יחד עם זאת איני מבינה על מה הסערה-אז פרסמו מכתב המזהיר את בנות ישראל.אם ילדה אחת תנצל בזכות מכתב זה ,דייני!
אתה מדבר על בתך וכותב איך אתה היית מגיב,דר' חסקין כשזה פוגע בך-כולנו שוכחים הרבה ערכים שהאמנו בהם,ויוצאים למלחמה עם כל אמצעי העומד לרשותנו.
נראה אותך מפרסם את דבריי אלה.
שלום,דר' חסקין
מסירה את הכובע בפניך!!!
כנראה שלא צנזרת אותי בכוונה.
בטוח שאקוב אחר דבריך,הפוליטיים והכלליים.
גברת נכבדה,היטבת לנסח את דברייך ואני מסכים עם הדברים כאילו יצאו מגרוני.
זו אינה תגובה מתלהמת,אלא כזו שנכתבה בשיקול דעת מוסרי.
איזה יופי של פתיחות!
נשארה מדינה אחת לפליטה בכל העולם בו היהודים אינם מאבדים עצמם לדעת על ידי התבוללות: מדינת ישראל.
גילי מציע שנצטרף לכל יתר המקומות בהם מתבוללים. תוך דור, שתים, נגמר הסיפור, בשקט, בנחת, בפתיחות. היטלר ועמיתיו במשך הדורות היו ממש טיפשים. שיטת גילי יותר מהירה, יותר יעילה. כל הכבוד גילי
שלום,יצחק.
מסכימה אתך עם כל מילה,אני שואלת היכן כל האנשים השפויים במדינה שלנו?
שמא נותרנו רק עם פנטזיונרים הזויים דוגמת גילי חסקין?
כמה עלוב. פיפס אחד בידי יהודים זוכה לקיתונות ביקורת ואילו כלפי שכיננו הערבים שמתחנות הרדיו והמסגדים שלהם בוקעים מדי יום ביומו דברים קשים פי אלף ויותר לעשרות ולמאת, שתיקה מוחלטת. דממה. הכיצד?
תן ניחוש או השערה מלומדת מדוע אחוז הנשים הערביות הנישאות ליהודים שאוף לאפס. מה נגמרו כל הטפות המוסר? או שמא חוסכים בתחמושת לשימוש נגד יהודים בלבד.
כל טוב,
יצחק
הניסיון המר של עמנו מלמד שהדיבורים
> היפים כמו בכתבתך אינם מהווים שום מחסום בפני התבוללות, אלא דווקא להיפך כפי
> שניתן להיווכח מהסטטיטיקות המחרידות של היעלמות עם ישראל בגולה. רבים חושבים
> שזה תוצאה מנישואי תערובת, אך זהו רק קצה קרחון. הנתונים הדמוגרפיים ללא נישואי
> תערובת מייאשים. יש אבל פינת אור אחת: מדינת ישראל. וזה לא בגלל עמידה איתנה על
> זהותנו ולא נעליים, אלא משום שלא ניתן. זה הכל. אם נניח ש-90% מהערבים סביבינו
> הינם אנאלפבטיים, עניים מרודים וחולים במיני מחלות ומכים נשותיהם מכות רצח,
> נותרו עדיין מעל ומעבר ערבים יפים, עשירים, משכילים, נעימי הליכות לכל בת ישראל
> ליפול בקיסמם ("גזענות"? כמה נשים ערביות מתחתנות עם גברים יהודים? ולמה?).
> המילים המתוקות על קיום עמנו וכו' והסברה וחינוך יהיו אפקטיביים כמו בגלות.
> מעניין עד כמה זה יעניין את בתך כשהיא מאוהבת מעל הראש באביר החמוד ההוא ומן
> הסתם תתנחם כמו אחינו בחו"ל ב"אין מה לעשות. ככלות הכל הוא בחור נחמד (עם יתר
> הסגולות שמניתי למעלה). אחד כזה לא מוצאים כל יום" לו רצו באמת לחסל אותנו, היו
> פותחים את הדלת ומזמינים אותנו להיכנס. האחריות להמשך קיום העם היהודי נופל על
> הכתפיים הצרות שלנו פה בציון. במצב כה מסוכן כשאנו עם הגב לקיר עם איומי חיסול
> בטחוניים ודמוגרפיים מיידים, אל לנו להרפות ולו מילימטר, לא בבטחון ולא באיבוד
> בנותינו. לבנים אין סכנה. גזעניים כבר אמרנו?
> אין צורך להתרגש מהמכתב הוורוד. ההרחקה מהם ברוכה ודברים במכתב הם עדינים למדי
> לעומת השטף בכיוון ההפוך וממה שנשפך על ציבורים מסוימים פה בארץ דרך התקשורת
> מדי יום ביומו.
> בכבוד רב,
> יצחק בר-גבע
> נ.ב. לעמיתיי בפורום מח"ל, הנה
> הלינק: https://www.gilihaskin.com/Article.Asp?ArticleNum=798
>
מסכימה לחלוטין,גילי חסקין הזוי ברמות. ממש חי בבועה,האמת בתור אחד שבקושי חי בארץ האהובה שלנו,הוא מרשה לעצמו ללכלך עליה ועל היהודים יותר מדי.נראה אותו כשבתו תביא לו חתן ערבי,מה תהייה תגובתו.
גילי,עם כל הכבוד לחופש הביטוי יש תגובות שלא ראויות להיות כתובות כאן.הן משמיצות ופוגעות בך שלא בצדק. זה לא מגיע לך!
הכשת נחש! אכן. השואה ולקחה המעוות הינם ארס המפעפע בגוף אומתינו. והאיברים שקרובים לנשיכה (הציבור יוצא אירופא)פגועים במדה רבה…
אי אפשר לבטא שום עמדה אמיתית ומוסרית ככל שתהיה בלי התגובה האוטומטית – "ואם היו אומרים את זה על יהודי?!"
די ! די! יהודים בגולה לא קיוו לריסוק העם והמדינה שישבו בתוכם. וודאי שלא עשו פעולות לשם כך.. במקרים רבים יציאתם של היהודים הביאה לחולשה כלכלית והתמוטטות
לעצם העניין אסור לנו כיהודים להתבולל גם עם גוי נחמד וחביב באמת. אפילו שנהיה מצווים לעזור לו בכל דרך (גר תושב) עדיין 'בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך" . וזו לא גזענות א. כי אין אלו חוקי גזע אלא חקי דת. וכל אחד יכול לבחור להתגייר ואינו פסול מחמת גזעו. ב. חוקי הדת אינם באים לתת זכויות יתר לעמינו. (ולהיפך יתר מגבלות) אלא להבדילו מהאחר שלא משתייך לאמונתו בה' "כי יסיר את בנך מאחרי"
עוד הרבה יש לומר בענין.. אבל די אם נפסיק להתיפייף בשקר.
מציע להשאיר זאת להחלטה פרטית של כל אחד.