הכריש

כתב: גילי חסקין

ראו גם, באתר זה: שונית האלמוגים.

הכריש הינו בעל חיים שאף אחד אינו נשאר אדיש לגביו. זהו טורף רב הוד, המטיל אימה על דגים, כמו על שחיינים וצוללים. הכריש הוא אחד היצורים העתיקים על אדמות ומבחינה זו מהווה "מאובן חי". בדרך כלל, הצפייה בכריש היא נחלתם של צוללים, אולם בטיולים לאיי גלפאגוס או לפולינזיה הצרפתית, ניתן לראותם מקרוב, גם מתוך הסירה ואף לשחות לצדם.

על פי החלוקה הטקסונומית, השם "כריש" מתייחס לסוג מסוים בסדרת הכרישאים, אולם בשפת היומיום נהוג לכנות את כל בני הסדרה בשם זה.

כרישאים ((Selachii היא סדרת דגים במחלקת דגי הסחוס המונה כ-17 משפחות ומינים רבים, ביניהם ענקים שאורכם עד 10 מטרים, וננסיים שגודלם כ-25 ס"מ. כמו אצל ייתר בני הסדרה, שלדם עשוי סחוס בלבד.

לרובם תפוצה נרחבת בימים ובאוקיינוסים. הכרישים הם מהטורפים היעילים ביותר באוקיינוסים והם מהחולייתנים העתיקים ביותר בים. אבות הכרישים של ימינו התפתחו כבר לפני יותר מ-400 מיליון שנים.

מרבית הכרישים הם שחיינים מצוינים ומבנה גופם הינו דמוי פלך ומותאם לתנועה מהירה.

מבנה גוף:

למרבית הכרישים גוף דמוי פלך. פתח פה נמצא בצד הגחון ומצויד ב-23 – 35 שיניים, שהן בדרך כלל משולשות ומשוננות, בעלות עוצמה רבה. בצדי הראש קבועים 5 – 7 סדקי זימים ובקרבתם פתח זריקה (פתח נשימה המוביל מים לזימים). מאחר ולכרישים אין מכסי זימים, אלא רק סדקי זימים, הם אינם מסוגלים ליצור באופן אקטיבי זרימת מים דרך הזימים (אצל דגים אחרים נוצרת זרימת המים באמצעות הפתיחה והסגירה של המכסים). לכן על מנת לא להיחנק הם שוחים ללא הפסק כאשר פיהם פתוח. מהירות השחייה של הכריש היא היוצרת את תנועת המים מעל הזימים.

לרוב הכרישים סנפירים מפותחים היטב, סנפיר זנב דו-אונתי ובו אונה עליונה הארוכה בהרבה מהתחתונה.

כריש שונית קריבי

חושים:

תכונה נוספת שהופכת אותם לציידים מצטיינים, היא חוש הריח המפותח שלהם. הכריש יכול לחוש ריח שמקורו במרחק מאות מטרים ממנו. גם חוש הראייה מפותח, וחלק מהכרישים מצטיינים בראיית לילה.

 כמו כן, נודעים הכרישים ברגישותם לתנודות במים הודות לתאי חישה מיוחדים המכונים "מערכת קו הצד". תאים אלו נמצאים בתוך תעלות מים זעירות הנמתחות מן הזנב ועד לראש, כאשר בכל אחד מהם ישנה שערה עדינה הרגישה לכל תזוזה במים, ומתפקדת למעשה כמערכת התראה המאפשרת לכריש להיכנס לכוננות תקיפה. רגישותם גדלה במיוחד כשתנועתו של הטרף איננה הרמונית, כלומר שוחה בצורה לא רגולרית, או מכה בזנבו במים. דבר שמתרחש בדרך כלל שהטרף פצוע. מכאן שיש לאברוני החוש כושר סלקטיבי להבחין בין התנודות והכריש תוקף את מקור התנודות הבלתי מסודרות. משום כך רוב התקפותיהם של הכרישים על בני אדם מתרחשות כשאילו יוצרים אי שקט בעת השחייה. מכיוון שלמים יש כושר הולכה מצוין לגבי קולות, מתפשטים רעשים אלה למרחקים ומגיעים לאברוני החוש של הכרישים.

 באזור האף של הכריש ישנם חללים המכונים "האמפולה של לורנצי". בתוכם נמצא חומר צמיגי דמוי ג'לי הקולט את השדות החשמליים הנפלטים מדגים אחרים הנמצאים בקרבתו. זוהי דרך נוספת בה מקבל הכריש התרעה על נוכחותו הקרבה של טרף פוטנציאלי.

רבייה:

נקבות הכרישים מתעברות במשך מספר שבועות בעונה. תקופה זו יכולה לחול פעם בשנה, או פעם במספר שנים. חלק מהנקבות מטילות ביצים, ובסוגים אחרים משריצות הנקבות ולדות חיים. אצל מרבית מיני הכרישים נותרות הביצים המופרות בתוך גוף האם, הן בוקעות בתוך גופה – ונולדים ולדות חיים. אלה שונים מהנקבות המשריצות ולדות חיים בכך שאין קשר בין גוף האם לתזונת הביצה גם כאשר היא נותרת בתוך גופה. בצורת רבייה זו קיימים מקרים בהם עובר אחד אוכל עובר הסמוך אליו, או ביציות בלתי מופרות ברחם האם. בכל צורות הרבייה, אין הכרישים-ההורים מטפלים בצאצאים לאחר היוולדם/בקיעתם.

 לעתים נצפים הכרישים בלהקות גדולות. התנהגות חברתית זו מסייעת בהגנה מפני תוקפים, מקלה על השגת מזון ועל הרבייה. מינים מסוימים אף נצפו בלהקות המונות מאות פרטים, במפרצי מים רדודים, שם הם נכנסים למעין שינה (מצב המושווה על ידי ביולוגים לנמנום). בסיטואציות נדירות יחסית, קורה שלהקת כרישים נכנסת לסחרור של אלימות, כאשר הפרטים מגיבים בפראות כלפי כל מה שנמצא בסביבתם, כולל חבריהם ללהקה. בדרך כלל קשורה התנהגות זו להימצאות של דם בכמות גדולה במים – עניין שעלול ליצור בלבול במערכות החישה של הכריש וגורם לו לתקוף בלי שום אבחנה. ככל שמספר הפרטים המעורב ב"קטטה" גדול יותר, כך גדל הסיכוי שסחרור האלימות ילך ויחריף וימשוך אליו עוד ועוד כרישים.

אורך חייהם של הכרישאים אינו ידוע בוודאות. מרבית המחקרים תומכים בהנחה שאורך חיים ממוצע של כריש עומד על כ-25 שנים. יחד עם זאת, משערים כי יש מינים שגילם מגיע עד 75 שנה, ואילו אחרים, דוגמת הכריש הלוויתני, שיכול לחיות עד 150 שנים.

יש כרישים המסוגלים לשמוע צלילים ממרחק של למעלה מ-200 מטרים. גם חוש הראייה של הכרישים מפותח, ויש מינים המסוגלים לראות גם בחשיכה מוחלטת.

מקום מחייה:

תפוצתם של הכרישים רחבה ביותר. מרבית הכרישים חיים בימים טרופיים, אך יש מינים שמתקיימים במימי הקוטב, ויש אפילו החיים תקופות מסוימות במים מתוקים.

תזונה:

רוב הכרישים ניזונים מציד דגים, אך יש גם כרישים החיים מסינון פלנקטון (כריש הלווייתן, למשל). הכרישים הקטנים ביותר ניזונים על ידי היצמדות לגוף של דג גדול, ושאיבת חתיכות מבשרו. כרישים גדולים ומהירים ניזונים גם מיונקים ימיים, כמו כלבי ים, דולפינים ולווייתנים. הכרישים מהווים את טורפי העל בים בכל ובשונית האלמוגים בפרט. יכולתם כטורפי על נובעת מתכונות שרכשו במשך אבולוציה של מאות מיליוני שנים. תכונות אלו מתבטאות בשחייתם המהירה, חושיהם המפותחים, במיוחד חוש הריח, שיניהם הרבות והמחודדות וגודל גופם המרשים, שעשוי להגיע בכמה מקרים למספר מטרים.

מינים שונים של כרישים עברו התמחות לסוגי מזון שונים. מזונם העיקרי של הכרישים הם דגים וחסרי חוליות שונים, אותם הם לוכדים במים הפתוחים, על הקרקעית, או סמוך לשונית. הדגים הנטרפים הם דגים השוחים במים הפתוחים כמו דגי טונה או פלמידות וכמובן דגי שונית, בעיקר ממשפחות הדקריים, התוכינוניים, השפתניים, הספרוסיים ודגי קרקעית שונים. ישנם כרישים הטורפים כרישים אחרים ואלו ידועים גם בתוקפנותם כלפי בני אדם. הכרישים אוכלים גם חסרי חוליות, בעיקר סרטנים, רכיכות ודיונונים.

הכריש הלווייתני (Rincodon typus) ניזון מסרטנים, אותם הוא מסנן דרך הפלנקטון. כמה פרטים בני מין זה מגיעים לגודל של 20 מ'. אלו הגדולים שבדגים. הכריש הלווייתני הוא אחד משלושה מיני כרישאים אשר מסננים את מזונם מתוך המים, לצד הכריש הענק והכריש גדול הפה (Megachasma pelagios). הוא ניזון מפיטופלנקטון, מאצות, מפלנקטון, מקריל ומצורות חיים נקטוניות קטנות, כמו דיונוני רחף (Teuthida) ובעלי חוליות קטנים. השורות הרבות של המזיפות אינן משמשות את הכריש בתהליך האכילה. במקום זאת, הכריש ממלא את פיו במים, סוגר את פיו ומוציא את המים דרך הזימים. במרווח הזמן שבין סגירת הפה ופתיחת סוגרי הזימים, הפלנקטון נלכד בשִנִּ‏יוֹ‏ת (denticles) הקרובות לזימים וללוע. התאמה זו, הפועלת כמסננת, ייחודית בקרב ההתאמות הקשורות בזימים, והיא מונעת את המעבר של עצמים שקוטרם גדול משניים עד שלושה מילימטרים. לאחר מכן, הכריש בולע את כל מה שנלכד. כרישים לווייתנים נצפו "משתעלים", ומשוער כי על ידי כך הם מנקים חלקיקי מזון מהשניות.

מיני כרישים

סדרת הכרישאים מונה כ-17 משפחות, מביניהן: גלדניים (Scyliorhinidae), כריש-ענקיים (Cetorhinidae), כריש לוויתני (Rhincodontidae), כרישיים (Carcharinidae), כרישוניים (Triakidae), עמלציים (Isuridae), פטישניים (Sphyrnidae), מלאך ימיים (Squatinidae), רבזימיים (Hexanchidae), טריזניים (Oxynotidae).

בחופי ארץ ישראל, בים התיכון וים סוף – חיים בין 18 ל-32 מיני כרישים, הדעות על המספר המדויק חלוקות[1].

בשונית האלמוגים נפוצה משפחת הכרישיים (Carcharhinidae). גודלם של המינים, בני המשפחה, החיים בקרבת שונית האלמוגים, קטן יחסית – שני מטרים – וביניהם נמנה כריש שחור סנפירים (Carchrhinus Melanopterus), החי במים רדודים, באזור השונית. כמה מינים בני משפחה זו, החיים בים הפתוח, עשויים להגיע לגודל של 7 מ'. בניגוד לכרישי המים הרדודים, ישנם כרישים הנפוצים במים עמוקים בלבד. כך למשל, יגו המצולות (Iago omanensis) , החי בים סוף. זהו כריש קטן, שגופו מגיע לגודל של עד 60 ס"מ והוא ניזון מדי עומק ומדיונונים. למשפחת הפטישניים (Sphyrnidae) כמה נציגים בשונית האלמוגים. הם מצטיינים בראש שצורתו פטיש. הם בולטים בראשם, שלו צורת פטיש ומכאן שמם. הם חיים בדרך כלל במים העליונים וניזונים מדגים וחסרי חוליות ולעתים גם מכרישים קטנים. כמה מינים עשויים להגיע לאורך של -6 מ'.

בתקופות קדומות חי מין ענק בן משפחת העמלציים, מסוג קרחה – Cacharodon magalodon. גלודון (מיוונית: megalo ו-dond כלומר "שן גדולה") הוא חי מתקופת אוליגוקן עד תקופת פליסטוקן לפני כ-25 עד כ-1.5 מיליון שנה, אך יש עוד מגלדונים חיים.

המגלודון ידוע בעיקר בגלל שרידי השלד שלו, המעידים על כריש ענק ממדים, המתקרב לאורך של 20.3 מטר. המגלודון נחשב לכריש הגדול ביותר שחי אי-פעם. על פי ההנחה המדעית המקובלת, המגלודון הוא גרסה מוקדמת יותר של הקרחה הלבנה. עדויות ממאובנים מאשרות כי המגלודון היה קוסמופוליט. המגלודון היה טורף-על ומסימני נשיכה של שיניו, שנמצאו על מאובנים של קורבנותיו, עולה כי הוא טרף בעלי חיים ימיים ענקיים. ומדן הגודל המרבי של המגלודון הוא נושא שנוי במחלוקת. עם זאת, ישנו קונצנזוס בקרב הקהילה המדעית על כך שמגלודון היה גדול יותר מכריש לווייתני. בשנת 1909 ניסה פרופסור בשפורד דין לראשונה לשחזר את לסתו של המגלודון. מממדי השחזור של לסת זו, ניתן להסיק כי גודל הכריש היה כ-30 מטרים. מאידך גיסא, גילויי מאובנים חדשים והתקדמות בחקר החולייתנים הביאו להכרה בכך ששיקום הלסת של דין אינו מדויק. הסיבה העיקרית לאי-הדיוק נעוצה בכך שבזמנו של דין הידע על שיני המגלודון היה דל יחסית להיום. כיום, סבורים המומחים שגרסה משופרת של מודל הלסת של בשפורד דין תהווה כ-70 אחוז מהגודל המקורי. כדי לתקן שגיאות כגון אלה, השתמשו המדענים במאובנים חדשים, בידע משופר על האנטומיה של המגלודון ובשיטות מחקר כמותניות להערכת הגודל, המבוססות על קשרים סטטיסטיים בין גודל השן ואורך הגוף של הקרחה הלבנה.

הכריש והאדם

הכרישים ידועים כמסוכנים לבני אדם, אך נראה כי קביעה זו מוגזמת. אכן, קיימים מקרים של תקיפת בני אדם על ידי כרישים, אך רובם הגדול של מיני הכריש אינם תוקפים את האדם כלל. גם כרישים שתקפו בני אדם, עשו זאת, כנראה, כתוצאה מהתקרבות יתירה של האדם אליהם או אל מזונם. בעולם נרשמות כ-100 תקיפות אדם על ידי כריש מדי שנה.

המסוכנים מבין הכרישים שייכים למשפחת העמלציים (Isuridae), הנפוצה ברחבי האוקיינוסים בעולם. אחד המינים, הנפוץ גם במפרץ אילת הוא העמלץ הכחול, (Isurus oxyrhhhinchus). אורכו מגיע ל-3 מ' והוא מסוכן מאד. הוא תוקף לעתים צוללנים ואפילו סירות. בים התיכון חיים העמלץ החוטמני (Isurus oxyrhynchus) והעמלץ הלבן (Carcharodon carcharias), הידעים בתוקפנותם כלפי בני אדם.

באוקיינוס ההודי והשקט נפוץ הכריש הטיגרי (Galeocrdo cuvier), המגיע לעתים לאורך של 5 מ' ושכיח גם בים סוף. כריש זה חי בדרך כלל בעומקים של 10 עד 50 מ', אך מסוגל להתקרב גם לשונית האלמוגים ואפילו לחוף. זהו אחד המינים המסוכנים ביותר לבני אדם. גם בני משפחת הפטישניים עלולים להיות מסוכנים לבני אדם.

מאידך, אין ספק כי האדם מסוכן לכריש. בני אדם צדים כרישים הן לצורכי ספורט הדיג, והן לצרכי מזון, עור ותרופות. אלפי כרישים מתים כתוצאה מלכידתם ברשתות דיג שנועדו לדגים אחרים. בשנים האחרונות חוקקו חוקים במערב להגבלת ציד הכרישים. לכריש יש חשיבות עליונה במאזן האקולוגי החיוני לשמירתה של שונית האלמוגים.

[1] מבין מיני הכרישים הנפוצים בים התיכון: כריש ענק ים תיכוני (Cetorhinus maximus), גלדן שחור-פה Galeus) melanostomus), קוצן נקוד (Squalus acanthias), קרחה לבנה (Carcharodon carcharias), כריש כחול (Prionace glauca), מלאך ים כנוףSquatina) squatina) ואחרים.

תמונות שצולמו ע"י ג'ים ואן  גוך