גילי חסקיןכתב: גילי חסקין, 23/07/2023
ראו באתר זה: מבוא לטיול במדגסקר ; היסטוריה של מדגסקר ; הלמורים של מדגסקר ; הזיקיות ; מבוא לטיול באפריקה ; לטייל באפריקה.
הפלורה של מדגסקר ; הפאונה של מדגסקר ; מבט אל עופות מדגסקר ; מבט אל היונקים של מדגסקר
ראו באתר : הרצאה על מדגסקר
העניין העיקרי בטיול במדגסקר, הוא הטבע הייחודי שלו. אכן, קיימים שם נופים מרהיבים, וסיפור אנושי מרתק, אך את תשומת הלב העיקרי תופס הטבע הייחודי.
מספר מיני הצמחים ובעלי החיים במדגסקר, קטן בהרבה מזה שבאפריקה כולה. לעולם יהיו באי מספר קטן יותר של מינים מאשר ביבשת השכנה, אך ביחס לגודלו, יש בו מספר רב של מינים של צמחים ובעלי חיים.
רקע: תזוזת הפלטות
טֶקְטוֹנִיקַת הלוחות היא תאוריה מדעית בתחום הגאולוגיה, המסבירה את התנועות המתחוללות בליתוספירה, הקליפה החיצונית של כדור הארץ. התאוריה מחזקת את מקומה של תאוריית נדידת היבשות מהמחצית הראשונה של המאה ה-20, ומתבססת על יסודותיה: תנועת הלוחות הטקטוניים מקורה ,בהתפשטות קרקעית האוקיינוסים.
כשמסתכלים על מפת כדור הארץ נראה כי יש על הגלובוס כמה חלקים שאפשר לחבר כמו פאזל. למשל החוף המערבי של אפריקה מתחבר כמעט באופן טבעי לחוף המזרחי של דרום אמריקה. הראשון שתיעד את התצפית הזאת היה פרנסיס בייקון בשנת 1620, אך מי שסיפק את ההסבר לתצרף היה אלפרד וגנר (Alfred Wegener) בראשית המאה ה-20. הוא סייר במקומות רבים ברחבי העולם ומצא רמזים לכך שהיבשות היו מחוברות בעבר ליבשת אחד גדולה, המכונה פנגיאה (Pangaea) – שהוראתה "כל האדמה", ביוונית- שהתפרקה לפני כ-200 מיליוני שנים.
וגנר מצא למשל שסדר שכבות הסלעים (סטרטיגרפיה) בחוף המערבי של אפריקה מתאים לסדר המקביל בחוף המזרחי של דרום אמריקה. כמו כן הוא מצא קשר גיאולוגי בין שרשרת הרי האפלצ'ים באמריקה הצפונית לשרשרת הרים המשתרעת מנורבגיה, דרך סקוטלנד ואירלנד ועד וויילס.
וגנר היה אסטרונום בהכשרתו, אך שילב תחומי מדע מגוונים על מנת לחזק את התיאוריה שלו. נוסף על גיאולוגיה הוא נעזר גם בחקר מאובנים (פליאונטולוגיה). במסעו לסוולברד (Svalbard), אזור בעל אקלים ארקטי בסקנדינביה שהצמחים הטיפוסיים בו עמידים מאוד לקור, הוא מצא מאובנים של צמחים טרופיים – עובדה שמרמזת שבעבר שרר שם אקלים שונה מאוד. הסבר אפשרי לממצא הוא שהיבשת נמצאה אז באזור דרומי יותר, בעל אקלים טרופי.
תמיכה נוספת ברעיון של וגנר שהיבשות נדדו סיפקו מאובני המזוזאורוס (Mosasaurus), זוחל ימי ענק, קדום באורך מטר. מאובנים שלו נמצאו רק באפריקה הדרומית ובדרום אמריקה, וכיוון שמדובר ביצור הדומה לתנין, ספק רב אם היה מסוגל לצלוח בשחייה את האוקיינוס האטלנטי. לפי התיאוריה של וגנר, ההסבר למציאת המאובן בשתי היבשות פשוט: הזוחל חי באזור הדרומי של על-יבשת גונדוונה (Gondwana) שכללה את מה שהיום אפריקה ודרום אמריקה, ולא היה צריך לצלוח שום אוקיינוס. מנוכחות המאובן אפשר ללמוד גם שאותה יבשת קדומה הייתה משופעת כנראה באגמים ובנהרות.
שנים לאחר זמנו של וגנר התגלתה תופעה נוספת התומכת לכאורה בתיאוריה שלו, פליאומגנטיזם. כאשר סלע חם, המינרלים המגנטיים שבו מסתדרים לפי השדה המגנטי של כדור הארץ ומצביעים אל הצפון המגנטי. כשהסלע מתקרר, הכיוון המגנטי שלו מתקבע. התופעה הזו מאפשרת לעקוב אחר ההיסטוריה של היפוכי הקטבים של כדור הארץ, וגם לשחזר בעזרת השוואת סלעים פליאומגנטיים באזורים שונים את תהליכי הנדידה של היבשות הנושאות אותם.
הלוחות הטקטוניים הם משטחים עצומים בגודלם, אשר משתרעים מתחת ליבשות ולאוקיינוסים. קיימים תשעה לוחות טקטוניים עיקריים (ומספר רב של תת-לוחות), לוחות אלה נעים בתנועה איטית מאוד (בין חצי סנטימטר לשמונה סנטימטרים בשנה). במשך העידנים הגאולוגיים, מצטברת תנועה זו וגורמת לנדידת היבשות.
על פי התאוריה המדעית המקובלת, העומדת מאחורי גישת טקטוניקת הלוחות, לפני מיליוני שנים (לפני שקרום כדור הארץ נשבר ללוחות) הייתה יבשת אחת ענקית המכונה פנגיאה ("כל האדמה", ביוונית), ואוקיינוס אחד המכונה פנתלסה (Panthalassa). פעילות בגבולות הלוחות הטקטוניים יכולה לגרום לרעידת אדמה ולהתפרצות געשית.
מדגסקר היה אי מבודד במשך למעלה מ-65 מיליון שנה והודות לבידוד זה התפתחה במדגסקר פאונה ייחודית, הכוללת מיני בעלי חיים אנדמיים (שחיים רק בו ולא בשום מקום אחר).[1] במשך מיליונים של שנים, לא הגיעו בני אדם למדגסקר, דבר שהשפיעה על ההתפתחות. לפני כ-1,600 שנים התקיימו במדגסקר בעלי חיים גדולים וייחודים, מהם שהתפתחו במהלך התקופה שמאז היפרדותה מהיבשת ואינם באפריקה, וכן מינים שחצו מאוחר יותר את מצר מוזמביק מאפריקה אל האי. בעלי החיים הייחודיים באי ממלאים נישות אקולוגיות שונות.
בעיניהם של בוטנאים, פלאונטולוגים וזואולוגים, נדמה האי למעבדה מופלאה לחקר האבולוציה. מגוון כל כך רחב של משפחות בעלי חיים, הינו, ללא ספק, תופעה יוצאת דופן, וזו עוררה את סקרנותם של חוקרי טבע רבים, שהניחו תזות שונות בניסיון לפענחה. העובדה שהפאונה איננה כוללת למשל נחשים ארסיים, ויונקים מהמשפחות של החתולים והכלביים, מעצימה את החידה. למרבה הצער, אדמת האי סיפקה עד כה מעט מאוד עדויות מאובנות, דבר המקשה מאוד לבסס כל הסבר המוצע לתופעה.
בגלל בידודו האי תואר כ"יקום מקביל". בשל הייחודיות והנדירות של חלק רב מהצמחים ובעלי החי שלו, סבורים שהמאפיינים של בעלי חיים אלה משקפים את ההתנתקות מיבשת-העל גונדוונה, עם מיליוני שנים של אבולוציה בבידוד, לאחר ניתוקו משאר היבשות.[2] כך למשל מצוי בה נחש בואה (Boa) קדום המצוי גם באמריקה הדרומית, מהתקופה שלפני קריעת יבשת העל גונדוונה (Gondwana).
לא רק שהאי מכיל אחוז ניכר של אנדמיות, גם מינים נפוצים מאוד באפריקה, כמו ג'ירפות, קרנפים, , זברות ואנטילופות, ובני משפחות החתוליים והכלביים, כלל לא קיימים במדגסקר. למרות השוני הרב, רבים סבורים שמקור רוב בעלי החיים ביבשת הוא ביבשת אפריקה, והבידוד הוא שאפשר לבעלי חיים שנכחדו במקומות אחרים לשרוד, ולהתפתחות של בעלי חיים חדשים לגמרי.[3]
לוח הזמן הגיאולוגי
בלוח הזמנים הנ"ל ניתן לראות את התפתחות עולם החי, יבמהלך הדורות וזמן היווצרות מדגסקר, עדיין בין אפריקה להודו.
שלב ההיפרדות של מדגסקר מאפריקה ומהודו
הגעת בעלי החיים למדגסקר:
בביולוגיה גיאוגרפית מדברים על שתי צורות הפצה של בעלי חיים:
א. Vicarience – ריקנות.[4]
ב. Dispersal – פיזור.
בראשונה, הבסיס הוא גאולוגי. בעלי חיים או צומח שנעו עם היבשות תוך כדי תהליך היווצרותן ו/או תופעות גאומורפולוגיות מאוחרות יותר שיצרו הפרדה פיזית בתוך גוש יבשת שהולידו מינים חדשים. בשנייה, התופעה מייצגת מינים שעברו פיזית מיבשת ליבשת.
מרבית בעלי החיים במדגסקר, הגיעו בדרך של "פיזור". בשיטה של Random Drafting ("רפסודות") – היסחפות על בולי עץ, או גושי בוץ שהתגבשו בנהרות והתנתקו בעקבות סופות ציקלון גדולות).[5] סביר להניח, שעל מחצלות עשב, יותר מאשר על בולי עץ, כך שגם היה להם מה לאכול ומי גשמים לשתייה.[6] שיטה הנקראת גם "נתרני איים".
הסבר זה נדחה בעבר כיוון שזרמי המים בתעלה שבין מוזמביק למדגסקר, נעים מחופי האי לכיוון חופי אפריקה, ואינם מאפשרים שיט פאסיבי אל האי. אולם בשנת 2010, התפרסמו עבודות, שמראות שלפני 60 מיליון שנה מדגסקר ואפריקה היו ממוקמות כ 1,350 ק"מ דרומית למיקומן כיום וזרמי הים שם אכן היו מהיבשת לכיוון האי וזה איפשר את המעבר על בולי עץ. לעומת זאת, החל מלפני 50 מיליון שנה ועד ימינו, כיוון הזרמים הוא מהאי ליבשת, מצב שאינו מאפשר את המעבר המתואר. זה בתורו הגביר גם את גורם הבידוד והאיץ את האבולוציה המאוד דינמית של מינים שמקורם היה ביבשת והגיעו למדגסקר[7]
בנוסף, הלמוריים ובני משפחת הגחניים, מצטיינים ביכולת להוריד את הקצב המטאבולי שלהם במצבי עקה (Stress) למצב מטאבולי נמוך מאוד, המכונה 'טורפור' (Torpor): מעין תרדמת, המאופיינת בירידה משמעותית בצריכת החמצן של בעל החיים ובפעילויות השונות (חיפוש מזון, חיזור, הזדווגות וכו'). מטבוליזם בסיסי נמוך, מאפיין גם נחשים שאינם ארסיים, בהשוואה לנחשים ארסיים. בנוסף, באחרונים, ה"טיפול" שמעניק הארס לטרף, מזרז מאוד את קצב העיכול שלו ומאפשר לנחש הארסי לטרוף בתדירות גבוהה בהרבה מזו של נחש חנק.[8]
לפי הסבר זה אוכלס האי, במהלך מיליוני שנים, על ידי בעלי חיים "שייטים", שצפו על גבי הזרמים אל הלא נודע. המסע ארך קרוב לוודאי כמה עשרות ימים (כחודש) ובמהלכו לא היו ל"שייטים" מזון או מים זמינים. לחופי האי הצליחו להגיע רק אותם אלה שיכולים היו לשרוד את מסע ההישרדות, כלומר, אותם בעלי חיים המסוגלים להסתפק במעט מאוד מזון ומים (באותו אופן הגיעו הקופים לדרום אמריקה, בתקופה שהמרחק בין היבשות היה כשליש מכפי שהוא כיום). זהו הסבר חלקי בלבד כי איננו פותר את שאלת האנדמיות של מיני הדו-חיים, ומיני העופות, המקננים במדגסקר.[9]
התיזה הרווחת בביו-גיאוגרפיה הוא שאיים יושבו על ידי בעלי חיים שהגיעו מהיבשת הקרובה אליהם. במקרה של מדגסקר, זוהי אפריקה. אולם, למרות המרחק הגדול של מדגסקר והודו והקרבה הרבה לאפריקה, שיעור גדול מעולם החי המדגסקרי, מקורו מתת היבשת ההודית. נתונים פילוגנטיים מולקולריים מספקים תמיכה חזקה לזיקות אסייתיות כאלה.
מכיוון שנמצאו מאובני למור שנקרא "בוגטילמור" (Bugtilemur), שחי לפני 30 מיליון שנים, בסביבה טרופית בתת היבשת ההודית, בפקיסטן של ימינו,[10] יש המציעים שהלמורים הגיעו מהודו.[11] אולם טענה זו אינה עומדת במבחן לוח הזמנים הגיאולוגי: דמויי הלמור כולם, המוכרים גם כ"בעלי אף לח", התפצלו מאב קדמון משותף באפריקה לפני כ- 62 מיליון שנה. הם עברו למדגסקר לפני כ 54 מיליון שנה. כאשר מדגסקר נפרדה מהודו – לפני 88 מיליון שנה (22 מיליון שנה לפני כן) עוד לא היו אז למורים; לא בהודו ולא באפריקה. אפריקה, שבה נוצרו הפרימטים, כבר הייתה יבשת מבודדת.
לפי התאוריה הזו, המרחק שבין אפריקה למדגסקר – 560 ק"מ במקום הצר ביותר- מאפשר סחיפה כזאת, מכיוון שהיא לא לוקחת יותר מ 30 יום וזה בר קיימא. המרחק מהודו גדול הרבה יותר.[12] הזואולוג אבי שפיר מסביר את נוכחותו של בעל אף לח בפקיסטן, בכך שהם הגיעו לשם בדרך יבשתית ולא ברפסודות, כמו במקרה של הלמורים במדגסקר.
דעה אחרת שבתקופות מאוחרות אחרי ההפרדה, היו קיימים באוקיינוס ההודי איים גדולים, שייתכן שמעבר בעלי החיים, נעשה דרכם.[13]
מעט בעלי חיים הגיעו למדגסקר, בדרך של "ריקנות" (Vicarience). כך למשל נחש הבואה (Boa) שנמצא בדרום אמריקה ובמדגסקר, אבל לא באפריקה. המקור שלו הוא כנראה באוכלוסיות שהיו נפוצות באזורים שונים בגונדואנה, שאחר כך הפכו לדרום אמריקה ומדגסקר. מדגסקר הייתה "תקועה" ממש במרכז גונדוואנה בין דרום אמריקה ואפריקה מחד-גיסא והגוש המזרחי מאידך-גיסא (הודו אוסטרליה ואנטרקטיקה). לפני 162 מיליון שנה נפרדו שני הגושים הגדולים: אפריקה ודרום אמריקה ביחד והגוש המזרחי עם מדגסקר ביחד.
נחשי הבואה (Boa) שבדרום אמריקה, נדדו חלקם עם הגוש המזרחי, שמדגסקר הייתה בקצה המערבי ביותר שלו. לפני 135 מיליון שנה, הודו ומדגסקר נפרדו מאוסטרליה ואנטרקטיקה. הבואה נשאר בגוש של הודו ומדגסקר. לפני 88 מיליון שנה, מדגסקר נפרדה מהודו והבואה נשאר בחלק שלה.
דוגמאות דומות שעברו ב Vicarience, כתוצאה של קריעת על יבשת גונדוואנה הן:
עצי השיטה באפריקה ובאוסטרליה – אותה המשפחה – מימוסיים (Mimosae).
עצי הבאובב (Baobab) – אחד באפריקה, אחד באוסטרליה ושישה מינים במדגסקר.
האיגואנות המדגסקריות (Opluridae) ואלו שבדרום אמריקה, שייכות לאותו מידור טקסונומי.
Madagascar- Iguana באדיבות WIKIPEDIA
ראו באתר זה: האיגוונות
גם במקום החדש, תופעות גאומורפולוגיות מקומיות, גרמו להפרדה פיזית שהפכה מין אחד לשני מינים נפרדים כתוצאה מההפרדה הפיזית / אקלימית. ההפרדה הגאומורפולוגית אקלימית במדגסקר, אחראית לאבולוציה מאוד אינטנסיבית של מיני למורים ב Vicarience, למרות שהגעתם לאי עצמו הייתה ב Dispersal. לעיתים הסמנטיקה והטרמינולוגיה מעיבים על העיקר, שהוא עצם התהליך האבולוציוני המאוד אינטנסיבי במדגסקר.[14]
ד"ר יהודה אריאלי טוען שבין אפריקה למדגסקר נוצר גשר יבשתי, אחרי התנתקות אוסטרליה מהיבשת המאוחדת פנגיאה (כיוון שאין סימנים לקיומם של יונקי כיס במדגסקר), ובטרם התפתחות מיני הנחשים הארסיים. דרך מעבר זה פסעו בעלי חיים מהיבשת לאי. כאשר האי המשיך להתרחק מאפריקה, והגשר שב והוצף, נותק הקשר אל האי ובעלי החיים עליו המשיכו בכיווני התפתחות שהתאימו לתנאים השוררים על האי. חוזקו של הסבר זה הוא שבמהלך תולדות כדור הארץ, נוצרו גשרים יבשתיים שכאלו בתקופות קרח למשל. הגשרים נעלמו כאשר הקרח התמוסס והגשרים שבו והוצפו[15]. זוהי טענה בעייתית: ידוע על עידן קרח, בתקופת הפרקמבריום (לפני 570, מיליון שנים), הרבה לפני שפנגיאה החלה להתפצל וידועה מאד תקופת הקרח האחרונה, מתקופת הפלייסטוקן (לפני 3 מיליוני שנים)[16], הרבה אחרי שבעלי החיים הגיעו למדגסקר.
הרס הטבע
ראיות מצביעות על כך שבני האדם הראשונים הגיעו למדגסקר רק לפני כ-1,600 שנה. המתיישבים המקוריים, המלגשים הראשונים, שהגיעו מדרום מזרח אסיה, הביאו איתם צורת חקלאות בשם "טאווי" (Tawi). בשיטה זו, חקלאי מגיע ליער, כורת עצים ושורף אותם. לאחר מכן הוא זורע אורז ונותן לו לצמוח עם הגשמים. לאחר מכן החקלאי עוזב את החלקה, לעיתים עד 20 שנה, לתת לצמחייה לצמוח מחדש. באופן תאורטי שיטה זו אינה פוגעת בצמחייה, ואף מעודדת אותה. אך עם גדילת האוכלוסייה במדגסקר, תדירות חקלאות זו הלכה ועלתה, דבר שגרם להשמדת יערות רבים ולנזק אקולוגי חמור. אומנם לא ידוע הנזק המדויק, אך מעריכים שכיום נשארו רק 10% מיערות מדגסקר.[17]
בני האדם השמידו חיות, עקרו יערות. בעלי חיים חדשים הובאו לאי ופגעו בחלק מבעלי החיים המקומיים.[18] ובעיקר המגה-פאונה. כ-70% משטחי הצומח המקוריים בוראו ובמקומם נשתלו שדות אורז וקסבה, ונטעו מטעי וניל, קנה סוכר, וקקאו.
בני האדם יצרו שינוי סביבתי, שהשפיע באופן הרסני על מגוון המינים באי.
בעבר חיו במדגסקר למורי ענק. בשפה המקומית נקראו 'בבקוטי' (Babakuti). משקלם עלה על 250 ק"ג, והם ניצודו בקלות בשל תנועתם האיטית. נמצאו שלדים ומאובנים שלהם. 17 מינים של למור נעלמו בהדרגה, החל מבוא האדם למדגסקר לפני 1,500 שנה. הם נפגעו מציד למטרות בשר ומשריפות מכוונות, שהאדם הבעיר, כדי לפנות מיערות מדגסקר לשדות חקלאיים. בהמשך, עקב בצורות, השריפות התמשכו והרגו למורים רבים. בנוסף האדם אולי התחרה בו על מזון ואתרי מחיה. דבר זה היה גורם משמעותי בהקטנת אוכלוסייתם ועקב תהליך הרבייה הממושך והנדיר שלהם, הם לא הצליחו להתאושש מכך.
מבין הלמורים הנכחדים, ידוע במיוחד הוא הלמור העצלן (שם מדעי: Palaeopropithecidae) . הוא היה בן למשפחה Subfossil lemur, שמנתה כעשרים מינים של למורים גדולים, יותר מכל מין של למור מודרני והגדול שבהם – למור ענק היה גדול כמו גורילה ומשקלו עלה על 240 ק"ג. נמצאו שרידים שלהם מלפני 26,000 שנה ועד לסוף המאה ה-15.
למור העצלן היה גדול בהרבה מכל למור חי. במראהו הוא הזכיר את הסיפאקה (Sifaka)[19] והיה על פי מבנה שיניו ולסתותיו היה אוכל עלים. שהיה בעל לסתות קשיחות מספיק למחוץ אגוזים וקליפות קשות. עם זרועותיו הרחבות הוא יכול לנוע בין הענפים כמו עצלן מבלי לרדת לקרקע. למור זה נכחד בין השנים 1,300-1,600, כשהאדם הגיע לאי וצד אותו למאכל. הלמור המגושם היה חסר ישע על הקרקע והיה טרף קל וגם היה מתרבה באיטיות. עם זאת לקח זמן מה בין הגעת האדם לאי מדגסקר עד להכחדה המוחלטת של הלמור שחלה בעת האחרונה.
מין נוסף הוא המגלדאפיס (שם מדעי: Megaladapis) הוא סוג של למור נכחד אשר חי במדגסקר עד העת האחרונה. הוא מכונה גם "למור קואלה", עקב מבנה השלד המזכיר קואלה. מסוג למור זה התגלו שלושה מינים שונים, יחידים במשפחה מגלדאפיסיים (Megaladapidae). הוא שרד עד לתחילת התקופה הנוכחית ונכחד באזור המאה ה-13' עד המאה ה-15', כשראשוני הפורטוגלים שהגיעו לאי גילו אותו.
על הלמורים הנכחדים, ראו בהרחבה, באתר זה : הלמורים של מדגסקר..
קרוביה של משפחה זו הם למורי הקוף (Archaeolemuridae) הנכחדים והאִינְדְּרִי – האִינְדְּרִי ( Indri Indri), הגדולים בלמורים החיים. למורים אלה קיבלו את שמם עקב מבנה גופם שהזכיר עצלן מודרני, אם כי אין קרבה ביניהם. הם היו בעלי זרועות ארוכות, רגליים אחוריות קצרות וכמעט ללא זנב. מבנה הלסתות מעיד שהיו צמחוניים שהתבססו על עלים ואגוזים או קליפות קשות אותם פיצחו עם לסתותיהם. למעט הלמור הענק, הם היו מגושמים מאוד על הקרקע ונעו בין ענפי העצים. גם בעלי חיים אלה נכחדו בעת האחרונה. גם במקרים אלה, סביר להניח שבשל ציד.
בין העופות המאובנים מפורסמים הפיאורניים (שם מדעי: Aepyornithidae). הייתה זו משפחה של עופות ענקי ממדים וחסרי קרין[20] (חסרי יכולת תעופה), שנכחדה ומוכרת יותר כ"עופות הפיל". אלו חיו במדגסקר עד המאה ה-17'. המין Aepyornis maximus התנשא לגובה של יותר מ-3 מטרים ומשקלו הגיע לכ-400 ק"ג. במשך שנים נחשב לגדול עופות הפיל. עד ב-2018 נמצאו מאובני מין גדול בהרבה תואר, הוורומבי (Vorombe titan) שהגיע למשקל 783 ק"ג והיה הגדול שבכל העופות.
מקור השם "עוף הפיל" הוא מתיאורו של מרקו פולו את העוף כרוק ב-1298, אף שנראה שהוא התכוון לעוף דמוי עיט החזק דיו כדי "לאחוז בפיל עם טפריו".
עוף הפיל נתן את ההשראה למיתוס על ה-רוק (מפרסית: رخ) עוף אגדי לבן נוצות ועצום ממדים המכונה לעיתים גם "רוקה", ועל פי האגדות מסוגל להרים עצמים במשקל הדומה לזה של שמונה פילים. התייחסויות ראשונות לעוף זה החלו להופיע בסביבות המאה השמינית לספירה באזור המזרח התיכון. התיעוד הראשון בכתב של רוק נעשה במאה השש-עשרה על ידי תייר אנגלי אשר דיווח כי הבחין בעוף במהלך שיט באוקיינוס ההודי. אגדת הרוק התפרסמה בעולם המערבי לראשונה עם פרסומו של הספר סיפורי אלף לילה ולילה בסיפור מסעותיו של סינבד המלח, שם נחלץ הגיבור מאי מקולל ברכיבה על גבה של רוק.
מקור המיתוס איננו ברור אך ההשערה הרווחת היא, שבניגוד למראהו הנשרי המקובל (כפי שסיפר עליו מרקו פולו), מקור העוף המיתולוגי הוא דווקא באפיאורניס ששכנו באי מדגסקר עד למאה ה-18', אז על פי הסברה, כנראה נכחדו על ידי בני האדם.
בנוסף ללמור עצלן ולציפור הפיל, הוכחדו שלושה מינים של היפופוטם מלגשי או היפופוטם מדגסקרי (באנגלית: Malagasy hippopotamus). מינים אלה היו דומים למדי להיפופוטם גמדי, אף שרובם סווגו בסוג היפופוטם, לצד ההיפופוטם המצוי. המאובנים מראים שלפחות מין אחד מהשלושה חי עד לפני כ-1,000 שנים, ומראיות אחרות עולה כי ייתכן והמינים אף נכחדו רק במאה האחרונה; מסיבה זאת, באופן חריג, כלל ארגון השימור IUCN את הקבוצה ברשימה האדומה כמינים שנכחדו בזמן המודרני. הטקסונומיה של שלושת המינים הללו עדיין אינה ברורה דיה.
המאובנים של ההיפופוטמים המלגשים הם רבים. לפחות שבעה שלדי היפופוטם מראים סימנים חד משמעיים של טבח, דבר המצביע על כך שהם שרדו עד הגיעם של בני האדם למדגסקר. העדויות הללו של טבח היפופוטמים עשויות גם להציע את הסיבה להכחדתם באי.
כמו כן, הוכחדו שני מינים של צבי ענק ותנין וואי (Voay). משמעות השם הוא "תנין" במלגשית. זהו סוג בעל מין יחיד של זוחל ממשפחת התניניים, אשר חי במדגסקר מתקופת הפליסטוקן לפני 126,000 שנה עד ההולוקן. הוא נכחד לפני 2,000 שנה, עם "הכחדת ההולוקן". (אירוע ההכחדה בהולוקן הוא השם שניתן בדרך כלל להכחדה ההמונית המתמשכת של מינים בתקופה המודרנית של ההולוקן. המספר הגדול של ההכחדות מקיף משפחות רבות של צמחים ובעלי חיים כולל יונקים, עופות, דו-חיים, זוחלים ופרוקי-רגליים). אחוז גבוה מההכחדה מתרחש ביערות הגשם הטרופי)[21].
ראו באתר זה: התנינים:
שרידי תנין זה התגלו ב-1872 בקרבת העיר אנטסיראבה ונחשב תחילה למין בסוג תנין (Crocodylus). ככל הנראה הוא דמה לתנין היאור, קרובו האפריקני במראה ובהתנהגות. תנינאי זה היה טורף-העל הגדול ביותר במדגסקר בזמן המודרני והוא הגיע לאורך חמישה מטרים ולמשקל 170 ק"ג, אך היה קטן יותר מתניני היאור. הוא היה בעל לסת גדולה עם חריצים רחבים לאורך החרטום, "קרניים" קצרות מאחורי הגולגולת ושיניים חרוטיות וחזקות. הגוף כוסה בלוחיות קשקשים והיה בעל רגליים קצרות. הוואיי שחה בנהרות האי מדגסקר וניזון מבעלי חיים שהתקרבו לשפת המים במארב. הוא כנראה נכחד בידי האדם שהגיע לאי, ייבש את הביצות ופיתח חקלאות שהרסה את בתי גידולו. ייתכן גם שהאנשים הראשונים צדו אותו כמגננה.
השפעה הרסנית זו צברה תאוצה במאה ה-16 , עם הגעת האירופאים, שהגבירו את הניצול הסביבתי ללא בדל מחשבה על ההשלכות. ציד ובירוא יערות מסיביים גרמו לנזקים בלתי הפיכים[22].
הערות
[1] אֶנְדֵּמִיּוּת היא מצב בו טקסון כלשהו, בדרך-כלל מין, מתקיים באזור תפוצה מצומצם ומוגדר היטב. התנאים הפיזיים בתחום תפוצתו של טקסון אנדמי שונים מהתנאים באזור הסובב (מטריקס), שבו לא נמצא הטקסון. מינים אנדמיים נתונים לעיתים קרובות בסכנת הכחדה גבוהה, שכן שינוי אקולוגי באזור מוגבל אחד יכול להביא להכחדתם. המונח "אנדמי" מקורו ביוונית, בשילוב של en (בתוך) עם demos (אוכלוסייה).
[2] The voice of experience., New York: Grosset & Dunlap Publishers, 1933, pp. 242–253
Madagascar — A World Apart: Eden Evolution, www.pbs.org
[4] הכוונה היא למצב שבו המקום בו אנחנו מוצאים מינים שמקורם במקום אחר, היה ריק עד שהגיע אליו היבשת או חלק יבשת כזה או אחר. יחד עם אותו חלק יבשת הגיעו גם בעלי החיים שהיו במקום הקודם ומילאו את הריק הזה.
[5] Ali JR and Huber M. "Mammalian biodiversity on Madagascar controlled by ocean currents". Nature (2010) 463: 653-656
[6] אפריקה נפרדה מדרום אמריקה לפני כ100 מיליון שנה. פרימטים ראשונים הופיעו רק לפני 62-54 מיליון שנה. המרחק בין דרום אמריקה לאפריקה היה כמחצית מהמרחק היום.
[7] תודה לאבי שפיר
[8] Chappell MA, Ellis TM. Resting metabolic rates in boid snakes: allometric relationships and temperature effects. J Comp Physiol B. 1987;157 (2):227-35.
[9] יהודה אריאלי, " מדגסקר: על חידת ייחודיות המינים באי (לא) "לכל החידות נמצא פותר", אקו, טיולי שטח.
[10] "Fossils Suggest Lemurs May Have Asian, Not African, Roots", Scientific Americans
[11] Lemurs, Developments in Primatology: Progress and Prospect, 2006
[12] תודה לאבי שפיר על הבהרותיו
[13] Why does the biota of the Madagascar region have such a strong Asiatic flavor? https://onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1111/j.1096-0031.2009.00300.x
[14] תודה לאבי שפיר על הסבריו
[15] יהודה אריאלי, מדגסקר, על חידת ייחודיות המינים" באי (לא) לכול החידות נמצא פותר", אתר האינטרנט של אקו טיולי שטח, https://www.eco.co.il/article/%D7%9E%D7%93%D7%92%D7%A1%D7%A7%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%99%D7%99%D7%97%D7%95%D7%93%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%90%D7%99-%D7%9C%D7%90/
[16] Encyclopedia Britannica
[17] Madagascar — A World Apart: Paradise in Peril, www.pbs.org
[18] Madagascar and other Islands, Endangered Species Handbook
[19] סיפאקה (שם מדעי: Propithecus) הוא סוג של למורים במשפחת האינדריים. ככל הלמורים, היא אנדמית לאי מדגסקר. הסיפאקות הן פעילות יום ושוכנות יערות.
[20] עצם הקרין על החזה, אליה מתחברים שרירי תעופה. עופות החסרים את העצם יתקשו מאוד לעוף, אם בכלל ורבים מאלה החסרים אותה באמת לא עפים.
[21] האיגוד הבינלאומי לשימור טבע תיעד את הכחדתם של 784 מינים מאז שנת 1500 לספירה, ועד 2012. עם זאת היות שרוב ההכחדות הן כנראה בלתי מתועדות, מדענים מעריכים כי במשך המאה ה-20 נכחדו בין 20,000 ל-2 מיליון מינים, אבל לא ניתן לקבוע את המספר באופן מדויק יותר ברמת הידע הנוכחית.
בהגדרה רחבה אירוע ההכחדה בהולוקן כולל את היעלמותם של מיני יונקים גדולים, בסוף עידן הקרח האחרון, בתקופה מלפני 13,000 שנה עד 9,000 שנה מהיום. הכחדה כזו נחשבה לתוצאה של שינוי האקלים, התרבות בני האדם או שניהם. אירוע זה נקראים לפעמים הכחדת עידן הקרח. עם זאת, אירוע ההכחדה בהולוקן מתמשך במשך האירועים של האלף האחרון, כולל ימינו אלו.
[22] : https://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/brv.12974More losers than winners: investigating Anthropocene defaunation through the diversity of population trends