גילי חסקיןהחרם וחוק החרם
המאמר פורסם בגרסה מקוצרת במגזין על צד שמאל.
אין לי ספק שצריך להתנגד ל"חוק החרם". אישורו, ולו בקריאה ראשונה, הוא עלבון לאינטליגנציה וקלון לדמוקרטיה. צריך לפסול אותו ללא קשר לדעה פוליטית. "חוק החרם" חצה את הקו האדום. זהו רעיון אנטי דמוקרטי בעליל, שמין הסתם קיבל עידוד מהדרישה ההזויה לחקור פרלמנטארית את ארגוני השמאל. כעת מותר לחרדים להחרים מוצרים שאינם בהכשר הבד"ץ ולאנשי שמאל אסור להחרים מוצרים שיוצרו בהתנחלויות. עוד מעידה במדרון החלקלק שהדמוקרטיה השברירית שלנו גולשת בו. כפי שקבעו לא מעט מומחים למשפט: "חוק זה איננו חוקתי, באשר הוא פוגע אנושות בחופש הביטוי הפוליטי ובזכות המחאה בישראל, פגיעה שיש בה כדי לפגוע בכבוד האדם".
אני מתנגד נחרצות לחוק החרם ובו בזמן מתנגד לחרם. אני חושב שצריך לצאת כנגד ההתנחלות, לא נגד המתנחלים. הם אחי, הטועים לדעתי, אבל אחי. לאחר שההתנחלויות יפונו, אם וכאשר יבוא שלום, המתנחלים יישארו איתנו. החרם מזכיר את הגישה האנטישמית, הגורסת שכדי להכות ביהודים, יש לפגוע קודם כל בכיסם. עשו זאת הגויים בגולה, עשו זאת הבריטים בתקופת המנדט וכעת גם במדינת היהודים. לא החרמנו את ערביי ואדי ערה שרקדו על הגגות משמחה, כשסאדאם חוסיין ירה טילים על תל-אביב. לא החרמנו את ערביי הגליל שהצטרפו לשונאינו באינתיפאדה השנייה. נהפוך הוא, תוך זמן קצר, פקדנו את המסעדות והחנויות שלהם. אולי משום שהענישה דרך הכיס שמורה ליהודים בלבד.ב-1977 הקמנו את 'שלום עכשיו' , כי היה ברור שאם ממשלת בגין תתרצה, יבוא שלום עם מצרים. הצגנו דרך אלטרנטיבית, שכנענו והצלחנו. ב-1982 קראנו להתפטרות שרון, בעקבות מלחמת לבנון ובעבות הטבח במחנות הפליטים. יצרנו לחץ, שהצליח. היה ברור מי הצד הרע, לפחות לשיטתנו. כעת, למרבה הצער, העניינים מסובכים יותר. מאז האינתיפאדה השנייה של שנת 2000 שום דבר איננו ברור כשהיה. אפילו ערפאת לא הכריז על ביטול זכות השיבה , קל וחומר אבו מאזן. לפי שעה, לא נראה שהפלסטינים מסכימים לשלום, אפילו לא בגבולות 1947. אולי הם יסכימו בעתיד. אולי הם ואנחנו זקוקים לעוד מלחמה. נקווה שלא. לאף אחד לא ברור לגמרי איך ואם אפשר כעת לעשות שלום. אפילו לא ליושבי האופוזיציה. הדבר היחידי שברור, לשמאל לפחות, שנמצאה תשובה לתחלואי המדינה, לטרור, למלחמה. "הכה במתנחלים והצל את ישראל".יחד עם זאת, ברור לי שאיננו יכולים אפילו להציג את עצמנו כרודפי שלום ובו זמנית להתנחל בשטחים. ברור לי שכול בית שנבנה, הופך את המצב לנפיץ עוד יותר. ברור לי שההשקעה הקולוסאלית בשטחים באה על חשבון השקעה בפריפריה שבתוך הקונצנזוס. ברור לי שצריך לעצור את הבניה, אבל מכאן ועד לפגיעה בפרנסתם של המתיישבים, הדרך עוד ארוכה. לא רק יצחק טבנקין מתהפך בקברו, גם יעקב חזן. אני חושש שהשמאל ויתר על יומרתו להנהיג את המדינה, או לפחות להציג דרך אלטרנטיבית וחוזר להיות בועה של "יפי נפש" תל אביבים, המכונסים סביב שולחן עגול במנזה של בנין גילרמן, מתייפיפים בעיני עצמם. במקום לשכנע את מי שאפשר, במקום ליצור קואליציה עם חלקים נרחבים בציבור. עם קומץ של אנשי אקדמיה ושחקנים אי אפשר לבנות חומה.
החרם גוזר גזירה שווה בין כפר עציון לבין יצהר, בין שוחרי איכות החיים שבנו את ביתם באלפי מנשה, לבין נוער הגבעות. אכן, ראיתי מתנחלים בחברון מתעמרים בתושבים המקומיים, ראיתי כהניסטים מופרעים משנאה עוקרים עצי זית; נתקלתי בחובשי כיפה ענקית, ששפתיהם נוטפות צוף של אהבת ישראל ובעיניהם אש זרה של שנאת ישמעאל. יש להוקיע אותם ולהילחם בהם עד חורמה. בהם ובשולחיהם. אבל להטיל קלון על הציבור כולו? אנו, שטורחים להדגיש, אחרי כל פיגוע, שישנם אלפי ערבים שמסתייגים מאלימות, אנו איננו מגלים כושר אבחנה כזו כשמדובר ביהודים?
החרם יוצא נגד כולם. גם נגד המושבניקים של בקעת הירדן, נגד הקיבוצניקים של רמת הגולן. נגד נטור ושניר של "השומר הצעיר", נגד חברי מושב פצאל שבבקעת הירדן, שכנער יצאנו לעבוד בגני הירק שלו; נגד חברי עין זיוון, שחברי לקן "הנוער העובד" יצאו ליישב; נגד אנשי אלקנה ובית אריה, שבסך הכול בקשו להגשים את החלום הישראלי של בית עם גינה. נגד הקיבוצים שחונכנו לראות בהם חלוצים. נגד אלפי אנשים שנשלחו לשם על ידי ממשלות העבודה – מפ"ם. החרם מציג למעלה מ-300,000 איש כאויבי האומה, כאילו שיש מן המשותף בין קיבוץ מבוא חמה לבין המטורפים של "תג מחיר". במשך שנים אני מסביר לבני הפלוגתא שלי, ברחבי העולם, שהמתנחלים טועים, אך מרביתם שבים לארץ אבותינו בכוח זכות היסטורית. בדיוק בכוח אותה זכות של המתיישבים בכול מקום אחר. אני מאין באמונה שלמה שאין הבדל עקרוני בין ההתנחלות בהר בשנות ה-70 להתנחלות בעמק בשנות ה20, שרק הזמן השתנה ועמו המציאות. לא העיקרון. והנה, קמים עמיתי במחנה השלום ובעצם אומרים לעולם כולו, שמדובר באנשים פסולים, שאפילו את תוצרתם אסור לצרוך.
הויכוח סביב ההתנחלויות הוא נוקב, אך איננו ויכוח מוסרי. ילדי כפר עציון ששבו לאדמה עליה נרצחו הוריהם אינם פחות מוסריים מחברי קיבוץ מענית של "השומר הצעיר", שהתיישבו על אדמות כפריים שחיים בעוני בג'נין. הגליל המערבי, נכבש במלחמה, ללא הסכם בינלאומי, בדיוק כמו ארץ בנימין ומתיישביו החדשים אינם יותר מוסריים מחברי נערן או כפר חרוב.
אכן, המציאות השתנתה וההכרה הזאת מחייבת נקיטת צעדים לא קלים. אכן, לטעמי, נגזר עלינו להיפרד מנחלת אבות, מחלום בן אלפיים שנה, מהשבילים בהם פסעו המלכים והנביאים, מהקסם התנ"כי, למען השלום, למען השתלבותנו במרחב, למען שובנו למשפחת העמים. לכן, יש לשכנע את הממשלה לסגת מהשטחים הכבושים, יש לנהל וויכוח מר עם תושביהם, שרובם מקיימים את מצוות יישוב הארץ, הלכה למעשה, לדאוג לפינוי יותר מכובד, לפיצוי הולם ובעיקר להבהיר להם ולעצמנו. אנו מתנגדים לדרכם, גם אם פעם היתה דרכנו, ננהל איתם ויכוח מר, אבל וויכוח בתוך המשפחה, כי הם אחינו.
ראו גם: מחאת האומנים ועונת המלפפונים; שפת השמאל
דווקא מעניין… חשוב שהשמאל יתעורר ויזכר, שהוא אמור להיות שומר הסף של המוסריות והאנושיות בעמנו ולא עוד פלג שמבוסס על שנאה.
גילי, תישאר עם מצגות הטיולים כי בפוליטיקה אתה ממש חלש…
הדעות המדיניות שלך הזויות ולא פוגשות את תקוותיו של הערבי הממוצע. שלא לדבר על הישראלי.
נקווה שבירדן יפול השלטון ונוכל להסכים על ירדן כבית למדינה הפלשתינית.
ממילא שמונים אחוז שם פלשתינאים ורק עשרים האשמים.
גילי יקר,
חוק החרם מעורר בי צמרמורת,
אבל הטלת חרמות למיניהם, תרבותיים, כלכליים, דתיים, אתניים, ואחרים – עושה את בשרי חידודין- חידודין.
אני מסכימה עם כל מילה שכתבת,
אבל נדמה לי שכתיבת בלוגים אינה מספקת, ואיכשהו עדיין קשה לי להסכין עם ה"עובדה", שהפייסבוק היא (ללא כוח מניע אחר), המוציאה את ההמונים לככר תחריר או לשד' רוטשילד.
נדמה לי שהגיע זמנך לעשות הסבה מיקצועית…
שלך
עדנה
שלום גילי
מתברר שאתה יכול לעזוב את הארץ אך היא אינה עוזבת אותך….
כתבת דברים שקולים וחכמים, שיש בהם הגיון פנימי והגינות.
גם אני מתנגד לחוק מסוג זה משום פגיעתו בכלכלה החופשית. כל אדם רשאי לעשות בכספו כרצונו ולמחוקק אין זכות לחייב או לאסור שימוש כזה או אחר.
עניין החרם הוא נושא מוסרי ולא משפטי.
אדם המטיל על חברו מבצע מעשה נבלה חברתי כיוון שהוא מסיט את הדיון מן השיח האינטלקטואלי אל השוק הפרוע ופותח שער אל מרתף אפל שבו מקננות רוחות רעות.
חרם המוטל היום על מגזר אחד, יוטל מחר על מגזר אחר. חרם כלכלי המבקש לשלול מקבוצה מסוימת את הזכות להתפרנס בכבוד, לא יביא לשינוי דיעה במחשבה או במעשה אלא יקצין עמדות ועלול להפוך מחר את החברה לקרעי קבוצות המחרימות זו את זו.
ההשוואה לחרדים איננה במקומה. החרדים אינם ,מחרימים" כי אם דורשים מהיצרן קיום של "תו תקן" .ההתייחסות היא לטיב המוצר ולא למעשיו של היצרן. לא ראיתי חרדי המצהיר שיחרים את תנובה עד אשר יתחילו ראשיה לשמור שבת.
חרמות השמאל פונות למקום הפוך, נמוך ומתלהם, של החרמה פרסונלית וכאן ניתן לשאול מה הן גבולותיה?
האם תצטרף להדרכה של ז'אבו ארליך?
האם תקנה ספר של הרב חיים סבתו?
האם תקרא מחקרים על חפירות ארכיאולוגיות שבוצעו בשטחי יהודה ושומרון?
הכוח שמניע את החרמות איננו שיקול דעת דמוקרטי אלא התלהמות של שנאה. אותה שנאה איומה שחגגה בימי עלילת סטבסקי ובימי הסזון.
שנאה שכזו היא יצרית וחשוכה ובידי המחוקק אין יכולת ואף אין זכות להאיר אותה. ניתן להשיב את הדיון אל מסילותיו רק באמצעות אהבה וקבלה של הזולת, גם אם תוך התנגדות נמרצת לדיעותיו.
ועל כן אני מצהיר בזאת שאשמח תמיד לדון עמך בכל נושא שבעולם אך לעולם לא אחרים אותך!
אני מקוה ומאמין שגם ההפך נכון.
שמור על עצמך
בהוקרה
אני דווקה כן בעד להחרים את ההתנחלויות – למה לתמוך בשרש הרע? כבר מזמן היה שלום אם הם לא היו מנסים לגנוב לפלשתינאים המסכנים את האדמות שלהם. אבל אהבתי את מה שכתבת פה גילי. שקול ומפוכך.