החקלאות בניו זילנד

כתב: גילי חסקין; 13-01-2025

תודה לשחר זיו על הערותיו

ראו קודם: הגיאוגרפיה של ניו זילנד. ראו גם: ניו זילנד – המלצות לקריאה.

המטייל בניו זילנד, עובר חלק לא מבוטל מהזמן, בשטחים חקלאיים, שתופסים מקום חשוב בנוף, בכלכלה, בתעסוקה ובתרבות הניו זילנדית. בעוד שהערים משנות את אופיין, עקב בריחת מוחות ומאכלסות בהדרגה, מספרים גדולים והולכים של מהגרים, האיכרים הם ה"גרעין הקשה" של ה"ניו זילנדיות".

החקלאות תופסת 43.2% מאדמת ניו זילנד. מתוכן 7,000 קמ"ר מושקים. החקלאות מהווה עמוד תווך מרכזי בכלכלת ניו זילנד, ומשקפת את המשאבים הטבעיים העשירים, האקלים המתון והגישה האסטרטגית של המדינה לניהול בר-קיימא.  תנאי סביבה אידיאליים: אדמה פורייה, האקלים המתון עם כמות גשמים מספקת טמפרטורות מתונות ורמות שמש גבוהות, מאפשר גידול מגוון של צמחים ובעלי חיים. האדמות הפוריות והקרבה למקורות מים תורמים לפרודוקטיביות הגבוהה.

ראשית החקלאות

בעקבות ההגירה של המאורים לני זילנד, במאה ה-13, פיתחו המהגרים כלכלה המבוססת על ציד, ליקוט מזון וחקלאות[1]. בעיקר, חקלאות של גן ירק[2].

בעוד שבאיים הטרופיים של אבותיהם, היתה החקלאות מבוססת על אגוזי קוקוס ועץ הלחם, האקלים הקר יחסית של אאוטראה (כפי שנקראה בפיהם ניו זילנד), לא איפשר את גידולם. הם הביאו עמם בעיקר שלושה ירקות שורש:

• קומארה (kūmara), הידועה כ"בטטה ניו זילנדית"[3]. המאורים פיתחו שיטות חקלאות מתקדמות לגידול הקומרה, תוך התאמתה לאקלים הקריר של ניו זילנד. הם השתמשו בטרסות ואדמה חולית לניקוז טוב יותר ושימור חום, מה שאפשר את גידול השורש גם בתנאים שאינם אידיאליים. הקומרה דומה לבטטה המוכרת, אך צבעיה מגוונים יותר, ונעים בין כתום, צהוב, אדום ועד סגול, בהתאם לזן.
• אוייו (uwhi), הוא שמו המאורי של יאם (Yam).  שם מדעי: Dioscorea spp..

האויוי הוא צמח שורש עם גבעולים מטפסים ושורשים מעובים (פקעות) שמשמשים למאכל. השורשים יכולים להגיע לגדלים שונים, תלוי בזן. צמח ששימש כמקור תזונה חשוב עבור קהילות ילידיות בפולינזיה במשך אלפי שנים. האויוי היה חלק מטקסי קציר ותפילה שנועדו להבטיח יבול טוב.

מראה: טארו (taro), ששמו המדעי (Colocasia esculenta)  ומכונה "אוזן הפיל". חלקו המרכזי של הצמח, דמוי תפוח אדמה גדול. זהו החלק הנאכל העיקרי, בעל מרקם קרמי וטעם עמוק ומעט אגוזי.עלי הטארו הגדולים דומים ללוחות גדולים, בצורת לב. הם נאכלים לאחר בישול יסודי.

כול אלו גודלו בעיקר באי הצפוני.

מגלי הארצות, המיסיונרים והמתיישבים האירופאים והחלו להביא לניו זילנד בעלי חיים וצמחים, החל משנת 1769 והתיישבות אירופאית מאסיבית, החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19, הובילה למערכת חקלאית, כולל חיות מרעה, בסגנון אוסטרלי. הגעת מהגרים רעבים לאדמות, חידושים בשיטות הובלה בקירור בשנות ה-80, ועליית צריכת החלב, הובילו לרפורמות האגרריות של שר החקלאות ג'ון מקנזי (of John McKenzie) בשנות ה-90, עיצבו נוף חקלאי של חוות קטנות שהפכו למאפיינם הניו זילנדי במאה ה-20. אלו יצרו את הקלישאה, שהחקלאות היא עמוד השדרה של כלכלת ניו זילנד.

ניו זילנד מובילה בעולם בשימוש בטכנולוגיות מתקדמות כמו ניהול מים, אוטומציה ודיגיטציה בחקלאות. בזכות שטחיה הפוריים, תנאי האקלים הנוחים והגישה המתקדמת לטכנולוגיות, ניו זילנד היא אחת מיצואניות המזון החשובות בעולם.

ניו זילנד מיוחדת בכך שהיא המדינה המפותחת היחידה בעולם שנחשפה לחלוטין לשווקים הבינלאומיים מאז הוסרו סובסידיות, הקלות מס ותמיכות מחירים למגזר החקלאי בשנות ה-80. עם זאת, נכון לשנת 2017, ממשלת ניו זילנד עדיין מספקת השקעות ממשלתיות בתשתיות התומכות בחקלאות.

השפעת החקלאות על הכלכלה

החקלאות היא הסקטור הגדול ביותר בכלכלה הניו זילנדית. נכון לשנת 2024, החקלאות מייצאת מוצרים חקלאיים גולמיים או מעובדים בשווי של 46.5$ מיליארד דולר ניו זילנדי. זה כמעט 80% מסך היצוא הניו זילנדי כולל מוצרי חלב, בשר, צמר ופירות). החקלאות אחראית לכ-50% מייצוא הסחורות של המדינה.

החקלאות מהווה כ-6-7% מהתמ"ג של ניו זילנד (נכון ל-2023). ומעסיקה 143,000  אנשים, שזה 6% מכוח האדם של ניו זילנד..

חקלאות בת-קיימא והשפעות סביבתיות. הממשלה והחקלאים משקיעים משאבים רבים בפיתוח שיטות חקלאות בנות-קיימא שמאזנות בין ייצור לבין שמירה על הסביבה. חקלאות אינטנסיבית מופעלת לצד תהליכים לשיקום קרקעות ולהגבלת השימוש בכימיקלים מזיקים. פיתוח חקלאי מאסיבי הביא לאתגרי זיהום מים ולפליטת גזי חממה, בעיקר מתחום גידול הבקר.

הממשלה מקדמת מדיניות שמטרתה להפחית את ההשפעות הללו, כולל שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ושיטות חקלאות מדויקות. אתגרים וחדשנות בחקלאות הביאו לשינויים בדפוסי הגשמים ולמצבי בצורת במקומות מסוימים.  שימוש בטכנולוגיות מתקדמות כמו רחפנים, חיישנים ובינה מלאכותית לניהול חוות., השקעה במחקר ופיתוח זנים עמידים יותר לתנאי אקלים משתנים. מעבר לשיטות אורגניות וחקלאות רגנרטיבית (שמשקמת את הקרקע).

החקלאות בניו זילנד היא עמוד השדרה של הכלכלה, ומשלבת שיטות מסורתיות עם חדשנות מתקדמת. עם זאת, המדינה ניצבת בפני אתגרים משמעותיים הקשורים לשינויי אקלים ולשמירה על משאבי הטבע. מדיניות ממשלתית ותהליכי שיפור טכנולוגיים עוזרים לניו זילנד לשמור על מעמדה כמובילה עולמית בתחום החקלאות, תוך שמירה על איכות מוצריה ועל המערכת האקולוגית. החקלאות מספקת תעסוקה לאלפי אנשים, ישירות בענפי החקלאות ובתעשיות קשורות כמו עיבוד מזון, לוגיסטיקה וייצוא.

המרעה תופס 41.1% מאדמת ניו זילנד.

גידול צאן

גידול צאן היה בעבר הענף המרכזי בניו זילנד, ובשלב מסוים היו במדינה כ-70 מיליון כבשים (כ-20 כבשים לכל תושב). כיום יש כ-26 מיליון כבשים, אך המדינה נותרה יצרנית מובילה של צמר איכותי, בשר כבש ובשר טלה.

מרבית חוות הצאן והבקר הן קטנות. בכך ניו זילנד מאבדת את הייתרון שיש בחוות כאילו.

המדינה מתמחה בגידול כבשים לבשר ולצמר. בעיקר באזורים ההרריים של האי הדרומי. הצמר הניו-זילנדי נחשב לאיכותי ומשמש לתעשיות טקסטיל ושטיחים ברחבי העולם. הבשר הניו-זילנדי (בעיקר כבש) מייצא בעיקר לשווקים באירופה, סין והמזרח התיכון.

בניו זילנד יש מגוון גזעי כבשים המשמשים למטרות שונות, כאשר חלקם מתמחים בייצור צמר איכותי ואחרים מתאימים בעיקר לייצור בשר. המדינה היא אחת מיצרניות הצמר ובשר הכבש הגדולות בעולם, וגזעי הכבשים שפותחו בה מותאמים היטב לתנאי האקלים ולדרישות השוק.

הצמר הניו זילנדי, מבוקש מאוד בשוקי היוקרה העולמיים.

כבשים לתעשיית הצמר.

1. מרינו (Merino). מפורסם בצמר עדין ואיכותי, שנחשב לאחד מהטובים בעולם.

צמר מרינו עדין במיוחד. מפיקים צמר דק במיוחד, בקוטר של 18-24 מיקרון. משמש לייצור בגדים יוקרתיים, במיוחד פריטי לבוש חמים, גרביים וביגוד ספורט. גדל בהרים.

2. רומני (Romney). גזע הצאן הנפוץ ביותר בניו זילנד. מייצר צמר גס יותר בהשוואה למרינו, המתאים לייצור שטיחים, בדים עבים ומוצרים עמידים. מתאים לאזורים נמוכים ולמישורי קנטרברי.
3. ליינקולן (Lincoln) – גזע עתיק שמפיק צמר ארוך וגס. מתאים לייצור שטיחים ובדים כבדים. בעל עמידות גבוהה ומפיק כמות גדולה של צמר.
4. קורידייל (Corriedale) – הכלאה בין מרינו לליינקולן. מייצר צמר באיכות בינונית המתאים גם לטקסטיל וגם לשימושים תעשייתיים. משלב בין צמר איכותי לתפוקה טובה של בשר.

בניו זילנד נעשה פיתוח של  צמר מרינו-פוסום (Merino-Posum Wool). שילוב של צמר כבשים עם צמר מפרוות פוסומים שנלכדו במלכודות, בשיטה שהורגת אותם, אבל מאפשרת שימוש בצמר. התוצאה היה  חומר ייחודי, רך במיוחד למגע. קליל ונושם, אך מספק חום מעולה. אנטי-בקטריאלי ואנטי-אלרגני. סופג לחות ומנדף אותה, מה שהופך אותו לאידיאלי עבור ביגוד ספורט וחורף.

שילוב זה נוצר מתוך צורך לפתח חומר עמיד ואקולוגי, ולתמוך במאמצי שימור הסביבה בניו זילנד. מוצרי הצמר ״מרינו פוסום״ נחשבים למשובחים ביותר בעולם, יקרים מאוד, ונמכרים כמעט אך ורק בניו זילנד.

שחר זיו מספר, כחלק ממהלך פרסומי ,בחלון הראווה של חנות שמוכרת מוצרי מרינו פוסום בקווינסטאון, ראה  כרזה בזו הלשון: ״החנות הזאת גאה להיות שותפה בהשמדתם של שלוש מאות אלף פוסומים, כחלק פעילות פיתוח ומכירת המוצרים שלנו״.

כבשים לתעשיית הבשר

בשר הטלה הניו זילנדי נחשב לאיכותי מאוד בשל תנאי הגידול הטבעיים.

ניו זילנד מייצאת כמויות משמעותיות של בשר כבש וטלה למדינות רבות, כולל בריטניה, סין וארצות הברית. ישנם מינים המתאימים לייצור צמר. מינים אחרים, טובים לבשר למאכל.

1. סאפולק (Suffolk) – ידועים בצמיחה מהירה של הטלאים ונתח בשר איכותי. בשרם נחשב רך, עסיסי ודל שומן.
2. פול דורסט (Poll Dorset) – מפורסמים בזכות היכולת להתרבות לאורך כל השנה, בניגוד לרוב גזעי הכבשים. בשרם איכותי ומבוקש בשוק. גזע זה משמש להכלאה עם גזעים אחרים כדי לשפר את איכות הבשר.
3. טקסל (Texel) – מפורסמים בתפוקת בשר גבוהה במיוחד. מייצרים בשר רזה ואיכותי, עם טעם ייחודי. יש לו שרירים מפותחים המניבים נתחי בשר גדולים.
4. רומני (Romney) – בנוסף לייצור צמר, רומני מתאים גם לבשר, במיוחד בתנאי גידול משולבים. משקי כבשים בניו זילנד ידועים בגישה שלהם לשימור סביבתי, כולל ניהול קרקע בר-קיימא ושיטות גידול טבעיות.

גידול בקר

הן באי הדרומי והן באי הצפוני, מגדלים פרות, לחלב ולבשר.

יצור חלב

ניו זילנד היא אחת מיצואניות מוצרי החלב הגדולות בעולם

תעשיית החלב בניו זילנד היא אחת מהתעשיות החשובות ביותר במדינה, המהווה עמוד שדרה של הכלכלה המקומית ותורמת משמעותית לייצוא העולמי. בזכות שטחי מרעה נרחבים, תנאי אקלים אידיאליים ושיטות ייצור מתקדמות, ניו זילנד היא אחת היצואניות המובילות בעולם של מוצרי חלב איכותיים. שטחי המרעה הירוקים מספקים תנאים אידיאליים לייצור חלב בריא ואיכותי. כ-95% מהחלב בניו זילנד מיוצר על ידי פרות הרועות במרעה חופשי לאורך כל השנה. מה שמקנה למוצרים איכות גבוהה וטביעת פחמן נמוכה יחסית.

פרות החולבות בניו זילנד כוללות בעיקר גזעים כמו פריזיאן-הולשטיין (Friesian-Holstein), ג'רזי (Jersey) וקרוסבריד (Crossbreed).

הגזעים נבחרו בשל תפוקת החלב הגבוהה שלהם והתאמתם למרעה חופשי.. רוב ייצור החלב מתרחש בעונת האביב והקיץ, כאשר המרעה בשיאו. עיבוד החלב למוצרים יציבים כמו אבקת חלב מאפשר ייצוא לאורך כל השנה. פרות חיות בתנאים טבעיים וניזונות מעשב, מה שמפחית את הצורך בתוספי מזון. שיטה זו תורמת לייצור חלב איכותי ודל פחמן.

נוסף לחלב ניגר, מוצרי חלב מהווים חלק ניכר מהייצוא.

אבקת חלב מלאה ורזה היא המוצר המרכזי בתעשיית החלב, המהווה למעלה מ-50% מייצוא החלב. אבקת החלב משמשת כבסיס לייצור מגוון רחב של מוצרים, כולל תחליפי חלב לתינוקות, שוקולד ומוצרי מאפה. ניו זילנד מייצרת מגוון רחב של גבינות איכותיות, כולל צ'דר, מוצרלה וגאודה. הגבינות מיוצאות בעיקר לאירופה, אסיה ואוסטרליה. חמאה ושמן חמאה (Anhydrous Milk Fat). חמאת ניו זילנד ידועה בטעמיה העשירים ומיועדת בעיקר לשוקי יוקרה. מוצרי חלב לתינוקות מהווים שוק יצוא מתפתח, במיוחד למדינות אסיה.

מוצרי החלב מהווים כ-25% מהייצוא הכללי של המדינה.

קואופרטיב החלב הגדול בניו זילנד – Fonterra – אחראי לכ-30% מייצוא החלב בעולם. מותגים נוספים כוללים את Tatua ו-Westland Milk Products.

אזורים מובילים בתעשיית החלב כוללים את אזור ואיקאטו (Waikato) באי הצפוני וקנטרברי (Canterbury) באי הדרומי.

תעשיית החלב בניו זילנד מחויבת לשמירה על איכות הקרקע, המים והאוויר. חקלאים משקיעים בטכנולוגיות לשיפור יעילות המשאבים ולהפחתת פליטות גזי חממה. שימוש במערכות ניטור מתקדמות למעקב אחר בריאות הפרות, איכות החלב וניהול המרעה. פיתוח תוספי מזון להפחתת פליטת מתאן מפרות, במטרה להפחית את ההשפעה הסביבתית.

חלק קטן מהתוצרת משמש לשוק המקומי וליצירת יוגורטים ומוצרי חלב טריים באיכות גבוהה.

השוק הגדול ביותר למוצרי החלב הניו זילנדיים, הוא סין. במיוחד עבור אבקת חלב ותחליפי חלב לתינוקות.  מדינות כמו אינדונזיה, וייטנאם ומלזיה הן צרכניות מרכזיות של אבקת חלב.

המזרח התיכון ואירופה הם  שוקי יעד לגבינות וחמאה.

תעשיית החלב מייצרת כ-20 מיליארד דולר ניו זילנדי בשנה. כ-25% מסך הייצוא של ניו זילנד מגיע ממוצרי חלב. תעשיית החלב מחזקת את מעמדה של ניו זילנד כמעצמת חקלאות עולמית.

תעשיית החלב מספקת תעסוקה לכ-50,000 עובדים, כולל חקלאים, טכנאים ועובדי מפעלים.

הענף תורם להתפתחות כלכלית וחברתית באזורים כפריים ברחבי ניו זילנד.

גידול בקר לבשר

ניו זילנד מייצאת כמות משמעותית של בשר בקר איכותי.

גידול בקר לבשר בניו זילנד: תעשייה מובילה וברת-קיימא

גידול בקר לבשר הוא אחד מענפי החקלאות החשובים ביותר בניו זילנד. המדינה ידועה באיכות הבשר הגבוהה שלה, הנובעת מתנאי הגידול הטבעיים והדגש על קיימות ושיטות גידול מסורתיות

תנאי האקלים בניו זילנד – עם קייצים מתונים, חורפים קרירים, ושפע של גשמים – יוצרים סביבה טבעית מושלמת לגידול בקר. האקלים הממוזג תומך במרעה ירוק לאורך כל השנה, דבר שמפחית את הצורך במזון מרוכז לבעלי החיים. (כפי שכתב הרמב"ם: "מן המרעה ולא מן האבוס"). שיטת גידול זו נקראת "מרעה טבעי" (Pasture-Based Farming) ונחשבת לבריאה ואיכותית יותר. כ-90% מהבקר בניו זילנד מגודל במרעה חופשי, שבו בעלי החיים ניזונים מעשב טבעי.

גישה זו מקדמת בריאות בקר, טעם עשיר יותר, ומפחיתה את הצורך באנטיביוטיקה ובתוספי מזון.

בניו זילנד מגדלים בעיקר גזעי בקר הידועים באיכותם, כולל:

• אנגוס (Angus): ידוע בטעמי הבשר העשירים ובשישיות (מרקם שומני טבעי) מעולה.
• הרפורד (Hereford): נפוץ בגידול בניו זילנד, מספק בשר רך וטעים.
• שרולה (Charolais): מצרפת, עם בשר רזה ועסיסי.
• סימנטל (Simmental): מספק שילוב טוב של כמות ואיכות בשר.

רבים מהמגדלים משלבים גידול בקר עם גידול כבשים, מה שמנצל היטב את משאבי הקרקע ומגוון את ההכנסות.

המגדלים מתמקדים בשמירה על איכות הקרקע, המים והמערכות האקולוגיות.

פיתוח שיטות שמפחיתות פליטות גזי חממה ממגזר החקלאות, כמו שימוש בצמחי מרעה ייחודיים שמורידים את פליטת המתאן[4]. שימוש בטכנולוגיות מתקדמות לניטור בריאות הבקר ולשיפור תכונות גנטיות, כמו עמידות למחלות ואיכות בשר.

הבשר הניו זילנדי מאופיין בכך שהוא דל שומן, רך וטעים, הודות לגידול במרעה חופשי ולשיטות עיבוד מודרניות. ניו זילנד היא אחת מהיצואניות הגדולות בעולם של בשר בקר. למעלה מ-80% מהבשר המיוצר במדינה מיועד לייצוא. השווקים המרכזיים כוללים את סין, צפון אמריקה, האיחוד האירופי, והמזרח התיכון. מותגים כמו Silver Fern Farms ו-ANZCO Foods הם מהגדולים והמובילים בתעשייה הניו זילנדית.

תעשיית הבשר האורגני צומחת בניו זילנד, עם דגש על גידול במרעה טבעי ללא כימיקלים ותוספים מלאכותיים. תעשיית הבקר מהווה כ-15% מהכנסות החקלאות של ניו זילנד.

שווי ייצוא הבקר בשנת 2022 עמד על כ-4.4 מיליארד דולר ניו זילנדי. המוניטין העולמי של הבשר הניו זילנדי כאיכותי ובריא מחזק את המותג "ניו זילנד" בעולם.

תיירים מוזמנים לבקר בחוות וללמוד על שיטות הגידול המסורתיות והחדשניות. חוויות אלו כוללות סיורים במרעה, הדגמות של גידול בקר וטעימות בשר. אירועי חקלאות:

פסטיבלים חקלאיים ותחרויות מקומיות מציגים את התרבות החקלאית של ניו זילנד ומבליטים את חשיבות תעשיית הבקר.

ענף גידול הבקר מתמודד עם ביקורת על פליטות גזי חממה.

מקור מרכזי לפליטת מתאן לאטמוספירה (שהיא אחד הגורמים לאפקט החממה) הוא גידול בעלי חיים בחקלאות המודרנית. יונקים מעלי גרה מסוגלים לאכול מזון צמחי ולפרק ביעילות את התאית בעזרת החיידקים הקדומים במערכת העיכול שלהם; בתהליך העיכול נוצר מתאן אשר נפלט דרך הפה (בדומה לגיהוק). כמות המתאן המיוצרת על ידי מעלי גירה מהווה כנראה עשרות אחוזים מפליטת המתאן העולמית, אך היא משתנה ממין למין ותלויה בפרמטרים כגון תזונה, גיל ומשקל, ולכן קשה להעריך את הכמות הנפלטת בכל מדינה. פליטת נוספת של מתאן מתרחשת כתוצאה מפירוק אנאירובי של צואת בהמות.

אך ניו זילנד משקיעה רבות בטכנולוגיות להפחתת ההשפעה הסביבתית.

שימוש במכשירי ניטור וטכנולוגיות בינה מלאכותית לניהול יעיל יותר של משאבים ושל בריאות הבקר.

אזור חבל אוטגו בדרום המדינה הוא מרכזי לגידול בקר. מכיוון שהביקוש העולמי לצמר כבשים הולך ויורד (עקב המעבר לצמר סינטטי), יותר ויותר חוואים עוברים לגידול בקר.

גידול איילים

גידול איילים בניו זילנד הוא אחת מתעשיות החקלאות הייחודיות במדינה. ניו זילנד היא המדינה המובילה בעולם בגידול איילים לחקלאות, והיא נחשבת לחלוצה בפיתוח שיטות מודרניות לייצור בשר איילים, קטיף קרניים ומוצרים נלווים.

האיילים הובאו לניו זילנד במאה ה-19, בעיקר לצורכי ציד וספורט. המינים הנפוצים ביותר הם אייל אדום (Red Deer) ואייל וַפּיטי (Wapiti). במהלך שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, איילים שהיו בטבע הפכו למשאב חקלאי, כאשר משקים חקלאיים החלו לגדלם באופן מסודר למטרות מסחריות.

ניו זילנד הפכה למדינה הראשונה בעולם שהפכה גידול איילים לתעשיית חקלאות מוסדרת, עם טכנולוגיות מתקדמות ושיטות גידול יעילות. האיילים מגודלים בשדות מרעה פתוחים וירוקים, המתאימים לאקלים הממוזג של ניו זילנד. תעשייה זו נחשבת לחקלאות "בת קיימא", שכן האיילים חיים בתנאים קרובים לטבע. האיילים מנוהלים בקבוצות קטנות, תוך הקפדה על רווחתם. האיילים זוכים למעקב רפואי וטיפול מקצועי למניעת מחלות ושיפור איכות התוצרת. חלק מהמשקים מתמחים בגידול איילים לצורכי בשר, ואחרים מתמקדים בקרניים או מוצרים נוספים.

משקים רבים משלבים גידול איילים עם פעילויות חקלאיות אחרות כמו גידול כבשים ובקר.

ניו זילנד משווקת את הבשר כחלק מתעשיית מזון יוקרתי,  בשר האיילים הניו זילנדי, הידוע גם בשם Venison, נחשב בריא ודל שומן. הוא עשיר בברזל, ויטמינים וחלבון. משווק כ"מזון פרימיום" ומיועד בעיקר לייצוא לשווקים יוקרתיים כמו אירופה, ארצות הברית וסין. התעשייה מייצרת כ-50-60 אלף טון בשר איילים בשנה.

הקרניים הקטנות של האיילים, המוסרות בשלב מוקדם של הצמיחה קרניים קטופות (Velvet Antlers), משמשות כחומר גלם ברפואה המסורתית, בעיקר באסיה. קרניים אלו מוערכות בזכות סגולותיהן הרפואיות ונמכרות במחירים גבוהים. כורתים אותם תוך הרדמה מקומית של המקום. עורות איילים: משמשים לייצור בגדים, נעליים ומוצרי עור יוקרתיים. עצמות וקרניים: משמשות לייצור דשנים ואומנות.

ניו זילנד מייצאת בשר איילים בעיקר לאירופה (גרמניה, שוויץ ובלגיה), ארצות הברית וסין. קרניים קטופות נשלחות ברובן לשוקי אסיה, במיוחד סין, דרום קוריאה ויפן.

ב-2023, הכנסות הייצוא מתעשיית גידול האיילים עמדו על כ-$290 מיליון דולר ניו זילנדי.

התעשייה מספקת תעסוקה לאלפי עובדים במשקים חקלאיים, מתקני עיבוד ומפעלי ייצוא.

ניו זילנד מתמחה בגידול גידולים כמו חיטה, שעורה ותירס, המשמשים בעיקר להזנת בעלי חיים. גם לוונדר, המש לתעשיית מרוקים.

חקלאות המטעים

חקלאות המטעים בניו זילנד היא אחד מענפי החקלאות המרכזיים במדינה, המתמקדת בגידול מגוון פירות ויבולים איכותיים המיועדים לשוק המקומי ולייצוא.  תנאי האקלים הממוזגים והסובטרופיים בניו זילנד מאפשרים גידול מגוון רחב של פירות.

חקלאות בת קיימא הפכה לחלק בלתי נפרד מהשיטות הנהוגות, תוך שימת דגש על שימור הקרקע והפחתת השימוש בכימיקלים. הפירות הניו זילנדיים ידועים באיכותם הגבוהה ובטעמם המעולה, בזכות תנאי אקלים מגוונים, קרקעות פוריות , תנאי הגידול הייחודיים וההשקעה בטיפוח הזנים. ניו זילנד הפכה לאחת מהמובילות בעולם בגידול קיווי, תפוחים, אוכמניות, ועוד פירות יוקרתיים.

האי הצפוני מספק אקלים חמים יותר, המתאים לגידול פירות טרופיים וסובטרופיים כמו קיווי ואבוקדו. האי הדרומי מאופיין באקלים קריר יותר, המתאים לגידול תפוחים, דובדבנים ופירות יער. שימוש בטכנולוגיות חדישות לניהול השקיה, שימור מים וניהול מזיקים.

חקלאות המטעים אחראית לכ-40% מהתוצרת החקלאית המיוצאת של ניו זילנד. שווי ייצוא הפירות בניו זילנד מגיע למיליארדי דולרים בשנה. ניו זילנד מתמודדת עם תחרות עולמית מול יצואניות גדולות כמו צ'ילה ואוסטרליה. תעשיית המטעים מספקת אלפי מקומות עבודה, בעיקר בעונות הקטיף והאריזה. הפירות תורמים גם לשוק המקומי, ומספקים מוצרי איכות לצרכנים בניו זילנד.

גידולים עיקריים בחקלאות המטעים

הפרי המוכר ביותר הוא קיווי. (שם מדעי: Actinidia chinensis). זהו פרי ממשפחת האקטינידיים בסדרת האברשאים ומקורו בדרום סין. שם הוא ידוע כ"יאנג טאו" (Yang Tao). גם שם הוא מהווה פרי פופולרי. הקיווי הוא צמח מטפס וצורתו אובלית וגודלו כשל ביצה קטנה. צבעו החיצוני חום ומרקם קליפתו שעיר, צבעו הפנימי ירוק או צהוב וגרעיניו שחורים.

בתחילת המאה ה-20, הובא הקיווי לניו זילנד על ידי מורים ומגדלים מקומיים. שמו שונה מ"אגס סיני" ל"קיווי" על שם הציפור הלאומית של ניו זילנד. ניו זילנד היא אחת המובילות בעולם בגידול פרי הקיווי, עם מוניטין עולמי בזכות איכותו. הפרי הלאומי של ניו זילנד.

שני זנים עיקריים: קיווי ירוק (Hayward) וקיווי זהוב (Gold Kiwi). מרכזי גידול: אזור מפרץ פלנטי (Bay of Plenty) הוא המרכז העיקרי לגידול קיווי. מעל 90% מיבול הקיווי מיוצא, בעיקר לשווקים באסיה, אירופה וארצות הברית.

ניו זילנד משווקת את פרי הקיווי תחת המותג "Zespri". מותג זה נחשב לאחד המובילים בעולם בתחום הקיווי,

2. תפוחים: ניו זילנד היא אחת מיצואניות התפוחים הגדולות בעולם. זנים כמו Jazz, Envy, ו-Pacifica, שפותחו בניו זילנד, זוכים לביקוש עולמי. אזור הוקא'ס ביי (Hawke’s Bay) ונלסון הם האזורים המרכזיים לגידול תפוחים.
3. פירות יער: גידול האוכמניות גדל בהתמדה, עם דגש על ייצור אורגני. פטל ודומדמניות שחורות מיוצרים באי הדרומי, במיוחד באזור קנטרברי. פירות יער טריים וקפואים מיוצאים בעיקר לאוסטרליה ואסיה.
4. דובדבנים: נחשבים ליוקרתיים במיוחד מאזור סנטרל אוטאגו. משווקים בתקופת החגים בשווקים הבינלאומיים. בזכות מיקומה בחצי הכדור הדרומי, ניו זילנד מספקת דובדבנים בעונה ההפוכה לארצות הצפון, מה שמעלה את ערכם.
5. אבוקדו: ניו זילנד היא יצואנית מובילה של אבוקדו לשוקי יוקרה, במיוחד ליפן ואוסטרליה.

אזורי גידול: אזור מפרץ פלנטי וצפון הארץ. הגידול מתאפיין בשימוש במערכות השקיה ממוחשבות, ניטור קרקע וניהול משאבים. ניו זילנד משקיעה בטיפוח זנים חדשים המותאמים לאקלים המקומי ולדרישות השוק. אירועי קטיף ופסטיבלים עונתיים מושכים מבקרים לחוות את החקלאות המקומית.

חקלאות המטעים אחראית לכ-40% מהתוצרת החקלאית המיוצאת של ניו זילנד. שווי ייצוא הפירות בניו זילנד מגיע למיליארדי דולרים בשנה. ניו זילנד מתמודדת עם תחרות עולמית מול יצואניות גדולות כמו צ'ילה ואוסטרליה.

תעשיית המטעים מספקת אלפי מקומות עבודה, בעיקר בעונות הקטיף והאריזה.

הפירות תורמים גם לשוק המקומי, ומספקים מוצרי איכות לצרכנים בניו זילנד.

הירקות (מה שהציבור מכנה "ירקות") כוללים תפוחי אדמה, עגבניות (שהן בעצם פירות), אספרגוס, גזר, בצל וירקות עלים. החקלאות ה"ירקותית" מתפתחת עם דגש על ייצוא לשוקי אסיה והפסיפיק.

גידול כרמים ותעשיית היין

תעשיית היין בניו זילנד היא אחת התעשיות המובילות במדינה, והיא זוכה להכרה עולמית בזכות איכות היינות שלה, במיוחד הסוביניון בלאן (Sauvignon Blanc).

בזכות תנאי אקלים ייחודיים, קרקעות מגוונות ושיטות גידול מתקדמות, ניו זילנד הפכה בשנים האחרונות לאחת מיצואניות היין המוערכות בעולם.

ניו זילנד נהנית מאקלים ימי ממוזג, עם קייצים חמים ולחים וחורפים מתונים. ההבדל הגדול בין טמפרטורות היום והלילה, מסייע לגפנים לפתח טעמים עשירים וחומציות מאוזנת. ניו זילנד מאופיינת בטופוגרפיה מגוונת עם גבעות, הרים ועמקים, המספקת כרמים בתנאי גובה ותנאי שמש אידיאליים . קרקעות וולקניות, חצץ, וחול יוצרים מגוון ייחודי של תנאי גידול, המאפשרים גידול של זנים שונים באזורים שונים.

גידול גפנים החל בניו זילנד כבר בשנות ה-1800, כאשר המתיישבים האירופאים הראשונים הביאו עימם גפנים. היינן הראשון שנחשב למייסד התעשייה היה ג'יימס באזבי (James Busby), שהקים כרמים ראשונים באזור נורת'לנד ((Northland)[5].

תעשיית היין המודרנית החלה להתפתח בשנות ה-1970, עם התמקדות בזנים איכותיים ובייצור יין למטרות ייצוא. פריצת הדרך הבינלאומית התרחשה בשנות ה-1980, עם הופעת הסוביניון בלאן מאזור מרלבורו (Marlborough)[6]:, שזכה לשבחים בעולם.

96% מהכרמים בניו זילנד מאושרים כחלק מתוכנית הקיימות הלאומית של המדינה. דגש על הפחתת שימוש בכימיקלים ושימור המגוון הביולוגי.

תעשיית היין היא אחת המובילות בייצוא המזון של ניו זילנד. כ-90% מייצוא היין מורכב מסוביניון בלאן. ההכנסות מייצוא יין עמדו על כ-2 מיליארד דולר ניו זילנדי בשנת 2022. השווקים המרכזיים הם אוסטרליה, ארצות הברית, בריטניה, סין ויפן. התעשייה מספקת תעסוקה לאלפי עובדים, כולל בכרמים, ביקבים ובשיווק.

תיירות יין היא חלק בלתי נפרד מתעשיית היין בניו זילנד. כרמים ואזורים כמו מרלבורו, סנטרל אוטאגו ואי ואיהקה (Waiheke Island)[7] מציעים סיורי יין, טעימות ואירועים שנתיים. פסטיבלים כמו פסטיבל האוכל והיין של מרלבורו, מושכים אלפי מבקרים מדי שנה.

זנים מובילים בתעשיית היין בניו זילנד

סוביניון בלאן הוא הזן המזוהה ביותר עם ניו זילנד. 60% מהכרמים במדינה מוקדשים לסוביניון בלאן. מתאפיין בחומציות גבוהה וטעמים של פירות טרופיים, הדרים ועשבי תיבול.

פינו נואר: הזן האדום המוביל, במיוחד באזורים כמו סנטרל אוטאגו ומרטינבורו. יין קליל עם טעמים מורכבים של דובדבנים, פירות יער ותבלינים.

שרדונה: יין לבן איכותי עם טעמים מגוונים, החל מפירות הדר עד למאפים חמאתיים.

מרלו וקברנה סוביניון: מתאימים לאזורים חמים כמו הוקא'ס ביי.

ריזלינג ופינו גרי: יינות לבנים ארומטיים באזורים קרירים יותר.

אזורים מרכזיים לגידול גפנים:

מרלבורו  – האזור המפורסם ביותר, הממוקם קצה הצפון-מזרחי של האי הדרומי, בין רכסי ההרים והאוקיינוס השקט. האזור נהנה משפע של שעות שמש, מה שהופך אותו לאידיאלי לגידול גפנים. ידוע במיוחד בזכות הסוביניון בלאן, המאופיין בטעמים חדים ופירותיים עם ניחוח של פירות טרופיים ועשבי תיבול.

הוקא'ס ביי (Hawke's Bay)[8]: אזור ידוע ביינות אדומים, כולל מרלו, קברנה סוביניון וסירה. קרקע חצצית ותנאי אקלים חמים תומכים בגידול זנים עשירים.

מרטינבורו (Martinborough):  ממוקמת כ-65 ק"מ צפונית-מזרחית לולינגטון, בירת ניו זילנד. נוסדה במאה ה-19 על ידי ג'ון מרטין, יזם בריטי, שקרא לעיירה על שמו. א עיירה קטנה, הממוקמת באזור ואיררפה (Wairarapa) שבדרום האי הצפוני. העיירה נמצאת בעמק מוקף גבעות, אזור שמתאים מאוד לגידול גפנים. האזור נהנה מאקלים קריר עם ימים שטופי שמש ולילות קרירים, מה שתורם להבשלת ענבים באיכות גבוהה. האקלים דומה לזה של אזורי יין ידועים בצרפת, מה שהופך אותו לאידיאלי עבור זנים כמו פינו נואר  (Pinot Noir)ידוע בזכות יינות הפינו נואר היוקרתיים שלו. אזור קטן אך מוערך במיוחד.

סנטרל אוטאגו (Central Otago). זהו האזור הדרומי ביותר בעולם לגידול גפנים. מתמחה בפינו נואר וביינות לבנים כמו ריזלינג ופינו גרי.

נורת' קנטרברי (North Canterbury):  מתאפיין בריזלינג ופינו נואר איכותיים[9].

ואיהראפה (Wairarapa): אזור קטן עם מוניטין גדול, ידוע ביינות אדומים איכותיים.

גידול דבורים ותעשיית הדבש.

גידול דבורים וייצור דבש בניו זילנד הם תעשיות מבוססות היטב ומוערכות, עם דגש על דבש איכותי ושיטות גידול בנות-קיימא. דבורים ממלאות תפקיד מרכזי בהאבקת יבולים וצמחי בר, מה שתורם לשמירה על המגוון הביולוגי. כ-30% מהיבולים החקלאיים בניו זילנד תלויים בהאבקה על ידי דבורים. חוסר בזיהום תעשייתי ומגוון אקלימי תורמים לאיכות הגבוהה של הדבש המיוצר במדינה.

בניו זילנד פועלים למעלה מ-10,000 מגדלי דבורים, המנהלים כ-900,000 כוורות ברחבי המדינה. רוב מגדלי הדבורים פועלים בשיטות מסורתיות, עם דגש על שמירה על בריאות הדבורים ואיכות המוצר. תעשיית הדבורים היא לא רק ענף חשוב בכלכלה הניו זילנדית, אלא גם חלק בלתי נפרד מהמערכת האקולוגית המקומית, שכן הדבורים ממלאות תפקיד קריטי בהאבקת יבולים וצמחי בר. גידול הדבורים בניו זילנד מתמקד במניעת שימוש בכימיקלים מזיקים ובשמירה על האיזון האקולוגי.

ניו זילנד מציעה סביבה טבעית ונקייה עם גישה למגוון צמחים ופרחים ייחודיים. המפורסם והחשוב ביניהם, מבחינה כלכלית, הוא עץ המאנוקה (Leptospermum scoparium), (Leptospermum scoparium), הידוע גם בשמות "Tea Tree" או "עץ התה המאורי"[10]. זהו צמח ייחודי הגדל רק באוסטרליה בניו זילנד, המהווה מקור לדבש מאנוקה (Manuka Honey), הנחשב לאחד מסוגי הדבש האיכותיים והיוקרתיים בעולם, בזכות סגולותיו הרפואיות. דבש זה מאופיין בתכונות אנטי-בקטריאליות ייחודיות, כמו מתילגלוקסאל (MGO), שמעניקות לו סגולות רפואיות יוצאות דופן. משמש כחומר אנטי-בקטריאלי לטיפול בפצעים וכוויות. מסייע בחיזוק מערכת החיסון ובהקלה על בעיות עיכול וזיהומים.

ניו זילנד מצטיינת ברגולציה קפדנית להבטחת טוהר ואיכות הדבש. דבש המאנוקה עובר בדיקות מעבדה מחמירות כדי לוודא את רמת החומרים הפעילים בו, המסומנים במדד UMF (Unique Manuka Factor).  דבש מאנוקה נחשב למוצר יוקרה בשווקים הבינלאומיים, עם מחירים שיכולים להגיע למאות דולרים עבור צנצנות עם רמת UMF גבוהה.

לצד דבש המאנוקה, מיוצרים גם סוגים נוספים כמו דבש קלובר (Clover Honey), דבש ראטה (Rata Honey), ודבש רוורהוני (Rewarewa Honey).

הממשלה מספקת תמיכה למגדלי דבורים באמצעות מחקר, הכשרה ותוכניות שימור.

ניו זילנד מייצאת את הדבש שלה לכ-50 מדינות, עם דגש על דבש מאנוקה. השווקים המרכזיים הם סין, ארצות הברית, בריטניה, יפן ודרום קוריאה. תעשיית הדבש תורמת כ-400 מיליון דולר ניו זילנדי לכלכלה המקומית בשנה.

מגדלי דבורים רבים מציעים חוויות תיירותיות, כמו סיורים בכוורות, טעימות דבש ולימוד על תהליך ייצור הדבש.

מרכזים חינוכיים כמו Comvita Visitor Centre מספקים מידע על חשיבות הדבורים והטבע.

וירוסים וטפילים כמו וארואה (Varroa mite) מהווים איום על בריאות הדבורים. תנודות במזג האוויר משפיעות על פריחת הצמחים ועל זמינות הצוף. זיופים של דבש מאנוקה הם אתגר משמעותי לתעשייה, הדורש פיקוח ורגולציה.

חקלאות ימית ומדגה

הם חלקים חשובים בתעשיית המזון והייצוא של ניו זילנד. לניו זילנד כמה נתונים מסייעים: קו חוף ארוך של יותר מ-15,000 ק"מ; מים נקיים ומזינים, תנאי אקלים נוחים ואזורי גידול אידיאליים; בתי גידול ימיים עשירים המאפשרים גידול מגוון רחב של מינים. הודות לכול אלו, ניו זילנד הפכה לאחת המדינות המובילות בפיתוח חקלאות ימית בת-קיימא. תעשייה זו מספקת תעסוקה, מזון איכותי, והכנסות משמעותיות לייצוא, ומהווה תחום צומח בכלכלה הניו זילנדית.

חקלאות ימית בניו זילנד מתמקדת בשיטות גידול המשמרות את המערכות האקולוגיות הימיות. המדינה מקפידה על רגולציה קפדנית לניהול בר-קיימא של משאבי הים. חקלאות ימית מהווה חלק משמעותי מייצוא המזון של ניו זילנד. ערך הייצוא של מוצרים ימיים עומד על כ-2 מיליארד דולר ניו זילנדי בשנה. השווקים העיקריים הם סין, יפן, דרום קוריאה, ארצות הברית ואירופה. התעשייה מספקת תעסוקה לכ-3,000 עובדים באופן ישיר ועוד אלפים נוספים במפעלי עיבוד, תחבורה ושיווק. התעשייה תורמת לפיתוח כלכלי באזורים כפריים ובקרבת החופים.

מוצרים עיקריים של חקלאות ימית בניו זילנד:

1. מולים ירוקים (Green-Lipped Mussels).

מין ייחודי של מולים הנחשב לאחד מסימני המסחר של ניו זילנד. גודלם וטעמם העשיר הופכים אותם למבוקשים ברחבי העולם. נמכרים כמזון פרימיום ומעובדים גם לתוספי מזון בזכות הערך התזונתי הגבוה שלהם. משמשים גם בתעשיית הבריאות והתרופות, בזכות תכונותיהם האנטי-דלקתיות. מהווים את המוצר הימי הנפוץ ביותר לייצוא.

2. סלמון מלכותי (King Salmon):

ניו זילנד מגדלת סלמון במים קרים וצלולים, בעיקר באזור מרלבורו ומצר טסמן. בשר הסלמון נחשב לאיכותי במיוחד, עם טעם עשיר ורמות גבוהות של אומגה-3. בריכות מים ימיים מוגדרות בקפידה כדי להבטיח איכות ותנאים סביבתיים טובים.

3. צדפות פסיפיק (Pacific Oysters), גדלות באזורי חוף מוגנים כמו מפרץ האורקי (Hauraki Gulf) שליד אוקלנד. נחשבות למעדן עולמי ומיוצאות בעיקר לאסיה ולארצות הברית.
4. מיני דגים כמו הוקא (Hoki) ופאואה (Pāua, סוג של אבלון) נחשבים למוצרים יוקרתיים. מאכלי ים כמו סרטנים וצדפות נוספים גם הם חלק מהתעשייה. המוצרים הימיים של ניו זילנד משווקים כ"מזון-על" (Superfoods) בזכות הערך התזונתי הגבוה שלהם.

חוות הגידול ממוקמות במים מוגנים, עם תנאי סביבה אידיאליים. ניטור שוטף של איכות המים, בריאות הדגים והשפעת הגידול על הסביבה. שימוש במערכות אוטומטיות להאכלה, ניטור וטיפול.

אתגרים בתעשיית החקלאות הימית

1. שינויים סביבתיים: שינויי האקלים משפיעים על טמפרטורת המים, רמות החמצן ואיכות הגידולים. אירועים כמו פריחות אצות עלולים לפגוע בבריאות המולים והדגים.
2. רגולציה ורישוי: החקלאות הימית כפופה לרגולציות מחמירות בניו זילנד, מה שמעלה את עלויות הייצור.
3. תחרות בינלאומית: ניו זילנד מתמודדת עם תחרות משווקים כמו נורווגיה, קנדה ואוסטרליה.

יערנות

היערות תופסים 31.4% מאדמת ניו זילנד

לתעשיית העץ יש חשיבות גדולה יערות הבר מספקים עץ לתעשייה קלה. כריתת היערות הטבעיים הנרחבים של ניו זילנד הייתה אחת התעשיות המוקדמות ביותר בהתיישבות במדינה. העץ הארוך והישר קאורי (kauri) היה אידיאלי עבור תרניי ספינות. עם הקמת המושבה החדשה, העץ היה חומר הבנייה הנפוץ ביותר, ושטחים נרחבים של יער מקומי נוקו. רימו (Rimu), טוטארה (tōtara), מטאי (matai) ומירו  (miro) היו העצים המועדפים.

יערות טבעיים מוגנים כיום על פי חוק, ורובם נמצאים באחריות מחלקת השימור של ניו זילנד (Department of Conservation).

הממשלה יזמה נטיעת יערות אקזוטיים כבר בשנת 1899, ב-Whakarewarewa, ליד רוטורואה. זה נועד לתת מענה למחסור הגובר בעצים כאשר יערות ילידים שגדלו לאט מוצו.

בשנות ה-50 של המאה ה-20, החלו לטעת בניו זילנד את אורן מונטריי (Pinus radiata). הוא שגשג בניו זילנד, הגיע לבגרות תוך 28 שנים, הרבה יותר מהר מאשר בקליפורניה מולדתו. נמצא שהוא גדל היטב באדמה החומצית הבלתי פורייה של הרמה הוולקנית, שבה נכשלו ניסיונות החקלאות.

השטח הגדול ביותר היה קאינגאורה (Kanigaora) ,ששטחו 188,000 דונם, יער המטעים הגדול בעולם. ניתן למצוא כעת יערות מטעים בגדלים שונים בכל אזורי ניו זילנד למעט מרכז אוטגו  (Otago) ופיורדלנד (Fjordland). ב-2006 השטח הכולל שלהם היה 1.8 מיליון דונם, מהם 89% אורן מונטריי ו-5% אשוח דגלס ( Pseudotsuga menziesii).

היערות הנטועים סופגים כמויות משמעותיות של פחמן דו-חמצני ותורמים למאבק בשינויי האקלים. הם מספקים בתי גידול לבעלי חיים, ובחלק מהמקרים מסייעים במניעת שחיקת קרקע.

ניו זילנד מתמקדת בשיטות יערנות בנות-קיימא, עם מחזורי כריתה ונטיעה מחדש שמבטיחים זמינות משאבים לטווח הארוך. תעשיית היערנות מספקת משרות רבות, במיוחד באזורים כפריים, ותומכת בכלכלה המקומית.

יערות מנוהלים באמצעות כלים דיגיטליים לשמירה על איכות הקרקע ולמניעת מחלות ומזיקים עצי אורן רדיאטה (Pinus radiata) הם חומר הגלם המרכזי לבנייה בניו זילנד ובמדינות ייבוא.

העץ מתאים לשימוש בקירות, קורות תומכות, ולוחות. חלק משמעותי מהעץ משמש לייצור רהיטים הן בשוק המקומי והן לייצוא. עץ אורן רדיאטה משמש גם בתעשיית הנייר והקרטון, המיועדת לשוק המקומי ולייצוא.

ניו זילנד היא אחת היצואניות הגדולות בעולם של עץ מעובד וגולמי. תעשיית היערנות  (בולמי עץ, שבבים, עץ מנוסר, לוחות ומוצרי נייר) תעשיית היערנות תורמת כ-6% לערך הייצוא של ניו זילנד.

נכון להיום, ההכנסות מייצוא תעשיית העצים נעות סביב 6-7 מיליארד דולר ניו זילנדי בשנה. תעשיית היערנות מספקת כ-20,000 משרות ישירות, ועוד אלפי משרות נוספות בתעשיות תומכות כמו תחבורה, עיבוד עץ וייצוא.

כמות העץ הנכרתת נעה בין 35 ל-40 מיליון מטרים מעוקבים עם זאת, בשנים האחרונות חלה ירידה בקצב הקציר, המשפיעה על קבלני כריתת העצים במדינה. הירידה בקצב הקציר נובעת ממספר גורמים, כולל תנודות במחירי העץ בשווקים הבינלאומיים, שינויים בביקוש העולמי, ואתגרים לוגיסטיים. כתוצאה מכך, קבלני היערות בניו זילנד מתמודדים עם תקופה מאתגרת, כאשר רק כ-35% מהם פועלים כרגיל.

סין היא השוק הגדול ביותר לייצוא עץ ניו זילנדי, המהווה יותר מ-50%  מסך הייצוא בתעשייה. אוסטרליה אחראית לקצת יותר מ-25% מערך הייצוא, בעיקר מוצרי נייר, ואחריה יפן, דרום קוריאה וארצות הברית. בתוך כלכלת ניו זילנד, היערות מהווה כ-4% מהתמ"ג הלאומי. על הבמה העולמית, תעשיית היערות של ניו זילנד תורמת קטנה יחסית במונחים של ייצור, ומהווה 1% מאספקת העץ העולמית למטרות תעשייתיות.

בעוד יערות נטועים משמשים לתעשייה, היערות הטבעיים של ניו זילנד מוגנים ברובם וממלאים תפקיד חשוב בשמירה על המגוון הביולוגי.

הערות

[1] Firth, Raymond (2012) [1929]. "The Maori and His Economic Resources". Primitive Economics of the New Zealand Maori (reprint ed.). Abingdon: Routledge. p. 52

[2] Beamer, Kamanamaikalani; Tau, Te Maire; Vitousek, Peter M. (29 November 2022). "Mahinga kai no Tonganui (New Zealand): Making a Living in South Polynesia, 1250-1800". Islands and Cultures: How Pacific Islands Provide Paths toward Sustainability. Yale University Press. p. 118.

[3] הקומרה (שם מדעי: Ipomoea batatas.) מקורה באמריקה הדרומית, והובאה לניו זילנד על ידי המאורים במסעותיהם הימיים מהוואהיקי (Hawaiki), האי המיתולוגי שממנו הגיעו אבותיהם.

הקומרה היא צמח עונתי, הנשתל בדרך כלל באביב ונקצר בסתיו.

[4] מתאן (שם מדעי: Methane, מכונה גם גז הביצות) הוא תרכובת אורגנית פחמימנית רוויה במלואה, המופיעה בטבע כגז דליק, חסר צבע וריח. מתאן הוא האלקאן הפשוט ביותר, וכן התרכובת האורגנית הפשוטה ביותר; נוסחתו CH4. המתאן הוא גז חממה חזק בטווח הקצר; על פני 20 שנה, מתאן יוצר אפקט חממה גבוה פי 84 מאשר פחמן דו-חמצני באותה מסה, אך זמן החיים שלו באטמוספירה קצר יותר מאשר של הפד"ח. ריכוז המתאן הממוצע באטמוספירה עלה בעידן התעשייתי עד קרוב ל-2 חלקים למיליון, כמעט פי 4 מהריכוז היציב על פני כ-800 אלף שנה (לפי נתונים פלאו-קלימטולוגיים), אך ריכוז זה עדיין נמוך משמעותית מריכוז גזי החממה האחרים, ולכן המתאן אינו נחשב לגורם העיקרי להתחממות כדור הארץ כיום.

[5] אזור נורת'לנד (Northland), המכונה גם Te Tai Tokerau בשפה המאורית, הוא האזור הצפוני ביותר בניו זילנד, המשתרע מקוואימרמה (Kaipara Harbour) בדרום ועד קייפ ריינגה (Cape Reinga) בקצה הצפוני של האי הצפוני.

[6] העיר המרכזית באזור מרלבורו היא בלנהיים (Blenheim), בעוד העיירה פיקטון (Picton) משמשת כנקודת יציאה למיצרי מרלבורו (Marlborough Sounds) ולמעבורות המחברות בין האי הצפוני לדרומי. מרלבורו מאופיין בשילוב של כרמים נרחבים, גבעות ירוקות ומיצרי ים מפורצים המשובצים איים קטנים.

[7]  האי ואיהקה (Waiheke Island) , בפי המאורים "Te Motu-arai-roa", שפירושו "האי הארוך המחסום".  הוא אחד מהאיים היפים והמתוירים ביותר בניו זילנד. האי ממוקם במפרץ האורקי (Hauraki Gulf), במרחק של כ-35 דקות הפלגה מאוקלנד

[8] הוקא'ס ביי (Hawke’s Bay) במאורית: Te Matau-a-Māuiהוא אחד האזורים הפוריים ביותר בניו זילנד, הממוקם בצפון-מזרח האי הצפוני. הערים המרכזיות באזור הן נייפיר (Napier) והייסטינגס (Hastings), שנמצאות במרחק קצר זו מזו.האזור מפורסם בזכות תעשיית היין המובילה, והחופים הארוכים

[9] נורת' קנטרברי (North Canterbury)  משתרע מצפון לכרייסטצ'רץ' שבאי הדרומי ועד העיירה קהיקורה (Kaikōura). האזור גובל בהרים ממערב ובאוקיינוס השקט ממזרח. האזור נהנה מאקלים יבשתי ממוזג, עם קייצים חמים ויבשים וחורפים קרירים. האקלים הייחודי בשילוב הקרקעות העשירות מהווה תנאים אידיאליים לגידול גפנים. אזור מתפתח בתעשיית היין בניו זילנד, במיוחד עבור יינות פרימיום.

[10] עץ המאנוקה הוא שיח או עץ קטן, שגובהו נע בין 2 ל-5 מטרים, תלוי בתנאי הגידול. לעץ עלים מחודדים, קטנים וירוקי עד. הפרחים לבנים או ורודים, ולפעמים בעלי גוון אדמדם, עם חמישה עלי כותרת.

המאנוקה גדל בעיקר באזורים גשומים, על קרקעות עניות או סלעיות. הוא צמח עמיד במיוחד, המסוגל לשגשג גם באזורים קשים, כמו מדרונות תלולים וביצות.

עץ המאנוקה נפוץ ברחבי ניו זילנד, במיוחד באזורים הרריים, יערות ובשטחים לא מעובדים.

הוא גדל גם באזורים מסוימים באוסטרליה, אך בניו זילנד תנאי האקלים והקרקע מייצרים את הצוף שמוביל לייצור דבש המאנוקה האיכותי ביותר.

עץהמאנוקה מסייע בשיקום קרקעות שנפגעו משחיקה או זיהום. שורשיו העמוקים מייצבים את הקרקע, ומערכת העלים שלו משפרת את איכות הקרקע.

העץ משמש בית גידול למגוון מינים של חרקים, ציפורים ובעלי חיים אחרים.