החוף הדלמטי של מונטנגרו | גילי חסקין

כתב: גילי חסקין

ראו גם, באתר זה: החוף הדלמטי של קרואטיה; ; דוברובניק; מסע להר השחור; מסע לסלובניה, קרואטיה, ומונטנגרו ; מונטנגרו-המלצות לקריאה

מונטנגרו היא ארץ קטנה בבלקן ולה רצועת חוף צרה, במערב, לאורך הים האדריאטי, שאורכה 283 ק"מ. בשטח קטן יחסית אפשר למצוא מדרונות מוריקים שגולשים לים, מפרצים יפהפיים השולחים אצבעות כחולות פנימה לתוך היבשה, אגמים, איים ויערות, קניונים מהעמוקים בעולם ובהם נהרות צלולים וחופים שטופי שמש. בנוסף לטבע הנפלא, מונטנגרו היא גם מוזיאון חי של תרבות ואומנות. ניתן למצוא בה מעט מכול מאפייני הבלקן: ערים מדייבאליות שהשתמר בהן צביונן העות'מאני, ערי נמל וונציאניות, מצודות בנות מאות שנים, מנזרים, שרידים ארכיטקטוניים מהתקופה הקלאסית ואדריכלות אוסטרו-הונגרית. הסמטאות, הכנסיות, המגדלים והארמונות מספרים את סיפורם של הביזנטים, הסרבים והעות'מנים. כל מי שהטביע את חותמו על פיסת הארץ הקטנה והשסועה הזאת.בכול אלו חי עם קטן ואמיץ, שנלחם על חירותו כנגד כל הסיכויים והצליח.

דומה ועל פיסת האדמה הזעירה הזו שוכנות שתי מדינות. מדינה אחת על קו החוף הדלמטי, הנושאת באווירתה את חותמה של האימפריה הימית של ונציה ולה מראה נוצץ יותר ואופי נהנתן יותר. מדינה שניה, היא מדינת ההר, שתושביה קשוחים יותר, שתקנים יותר, דתיים יותר, שמתקשים להתמודד עם התמורות שהאזור עובר זה שלושה עשורים. העימות בין שתי "המדינות" הללו אינו פשוט. כפריים שלא הכירו עולם אחר מעבר לדלת אמותיהם, מצאו פרנסה בכפרי הנופש, שהוקמו לאורך חופי הזהב. הם, שהתחנכו על מסורת שמרנית, נתקלו לתדהמתם מראה של אירופאים, שהתערטלו לחלוטין בחופי הנודיסטים. המפגש הטראומטי לעיתים, תואר היטב בסרט "יופיו של החטא". יחד עם זאת, המגע בין ה"מדינות" הללו, שביטויו בשטח הוא המצוקים הנופלים בתלילות אל הים, ללא קוו חוף כמעט, הוא סוד קסמה של המדינה.

הטיול במונטנגרו מתחיל ומסתיים בדרך כלל בדוברובניק שבקרואטיה, המכונה, גם "פנינת הים האדריאטי" ונמצאת במרחק של שעתיים נסיעה מגבול מונטנגרו. זמן קצרצר לאחר חציית הגבול מגיעים למפרץ קוטור (Boka Kotorska). זהו לטעמי, אחד המפרצים היפים באירופה. המפרץ המפותל הוא למעשה שילוב של ארבעה מפרצי משנה וצורתו הייחודית, העניקה לו את הכינוי "הפיורד הדרומי ביותר באירופה". זהו כמובן איננו פיורד, שהרי לא נוצר על ידי נסיגתו של קרחון, אך לאסוציאציות יש קיום משל עצמן.

האתר המרשים הראשון הוא עיירת החוף הרצג נובי (Herceg Novi), שבתיה מטפסים על מדרונו של הר אוריין, המתנשא בתלילות לגובה של 1893 מ' ומגן עליה מפני הרוחות הקרות. זוהי עיר נופש ציורית ומטופחת, המשלבת הרים וים ואדריכלות וונציאנית. העיר טובלת בשפע של עצים סובטרופיים, שיחים אקזוטיים ופרחים, שהובאו מרחבי תבל וניטעו בגינותיה. יורדי הים, שלאורך מאות בשנים, הביאו צמחים וזרעים של דקלים, עצי איקליפטוס, מגנוליות ומיני קקטוס, הפכו את העיר לגן בוטני מרהיב ביופיו.

הסיור בעיר מתמקד בעיר העתיקה (Stari Grad בסרבית): מתחיל מ"המבצר הספרדי" (Španiola), ממנו צופים על העיר והמפרץ לצפות ממנו על הנוף, לגלוש ברגל אל הטיילת וללכת לאיבוד בין הסמטאות. מומלץ בחום להישאר כאן יום נוסף ולצאת לשייט מרהיב במפרץ. השייט עוגן בפינות חמד יפהפיות ומשלב ארוחת דגים על הסיפון.

הנסיעה לאורך המפרץ עוצרת נשימה ממש. זוהי לטעמי פנינת הנוף המרהיבה ביותר במדינה. הביקור הבא הוא בעיירה הציורית פראסט (Perast), ממנה מפליגים בשייט קצר אל האיים הזעירים שבמפרץ ואל המנזרים שנבנו בהם. האי האחד הוא סווטי ג'ורג'יה (Sveti Djordja), ובו מנזר בנדיקטיני מוקף ברושים. האי השני הוא אוד שקרפלייה (Gospa od Škreppjela). זהו אי מלאכותי, קירח מעצים ובו נבנה מנזר מרשים, שכיפתו תכולה וצורתה מתומנת. האגדה המקומית מספרת שהאי נבנה על שלדיהן של אניות תורכיות שטבעו במקום. בתולדות העיירה שזורים סיפורים רבים על אומץ לבם של יורדי הים. סיפור רומנטי ונוגע ללב מספר על אשה שבעלה יצא לדייג ובושש לחזור – האישה החליטה לרקום לו תמונה מחוטי זהב וכסף ובהן שזרה גם את שערותיה. כאשר החלה בעבודתה הן היו עדיין בלונדיניות, אך עם הזמן האפירו ואף הלבינו. התמונה המיוחסת לסיפור נמצאת במוזיאון הכנסייה.

קוטור (Kotor) היא עיירה קסומה ומוקפת חומה, למרגלות ההרים. העיר עוצבה על ידי חמש משפחות ונציאניות עשירות, שאת אחוזותיהן אפשר עדיין לראות. קוטור, שהיתה עיר מדינה עצמאית בשנים 1391-1420, בקשה את חסות וונציה מפחד העות'מנים וסוחרי המעצמה הימית של אז הטביעו את חותמם על העיר והעשירו את הארכיטקטורה שלה.

העיר העתיקה מלאת חיים, תיירים, בתי קפה חנויות למזכרות ורומנטיקה. הכיכר המרכזית של העיר היא "כיכר הנשק", העמוסה כיום בשולחנות צפופים של מסעדות ובתי קפה. מול שער הכניסה ניצב מגדל השעון הנטוי מעט, בשל רעידות האדמה שזעזעו את האזור ועליו סמלה של וונציה. לחזית המגדל הוצמד עמוד הקלון שאליו נכבלו אסירים בעת שגזר דינם נחרץ בנוכחות ההמון. כנסיית טריפון הותיקה עומדת על תילה מאז שנת 809 ועד היום, למרות שלמעשה נהרסה ונבנתה מחדש פעמים רבות, מכיוון שנהרסה ברעידות האדמה. נמליץ כאן לבקר במוזיאון הימי ובעיקר לגלות את החן הטמון בסמטאות. מומלץ במיוחד הטיפוס על החומה שבמרומי הצוק. המראה מרהיב ומראש המצודה נשקפים בתי העיירה והמפרץ כולו, ממעוף הציפור ממש.

מרבית המטיילים מטפסים ברכבם מקוטור אל הר לובצ'ן (Lovčen) המתנשא לגובה של 1748 מ', היישר מעל המפרץ ומכל סיבוב בכביש המתפתל אל פסגתו נשקף מראה מרהיב ושונה של המפרץ. בפסגת ההר נבנה מבנה הקבר של המשורר הלאומי פטרוביץ' נייגוש (1851-1813); נסיך ואיש רוח, שביטא בשירתו את השאיפות הלאומיות של בני עמו. את המוזוליאום עיצב איוון מסטרוביץ', הנחשב לגדול פסלי קרואטיה בכל הזמנים. מראש ההר נשקף נוף הררי יפה, זרוע בעמקים זעירים..

הבירה העתיקה צטינייה (Cetinje), היא זוהי עיר נעימה, שכמה מבנייניה שוקמו, בעיקר מאז זכתה מונטנגרו בעצמאותה. האגדה מספרת שגדר כנסיית ולאשקה (Vlaška crkva) יצוקה מרובי החיילים העות'מנים, שהותכו לאחר תבוסתם בקרבות על העיר, במחצית המאה ה-19. לצד הכנסייה נבנה מונומנט דמוי ספינה המנציח את זכרה של מתנדבים מונטנגרים שחיו בארצות הברית ושבו למולדת כדי להגן עליה מפני פלישת מעצמות הציר. הספינה טבעה מול חופי אלבניה ואיש מנוסעיה לא שרד. כדאי לבקר בארמון המלך ניקולה, שהפך למוזיאון לאומי, בו מוצגים בגדי מלך משובצים בזהב, כתר, שרביט מלוכה ועוד אוצרות של בית המלוכה העתיק.

למגיעים בסופי שבוע, כדאי ללכת לשוק המקומי, לראות את הדייגים המגיעים מהסביבה למכור את שללם, את סוחרי הבשר המעושן וגם את ה'אלטע זאכאן' שמוכרים אוצרות שטרם ראיתי מישהו רוכש אותם. יש משהו עצוב בשווקים הללו. בעיקר במוכרים שנאלצים למכור כל מה שמשגת ידם, כדי לשרוד. עומדות שם אמהות חד הוריות ופעוטות לצדן, זקנות חרושות קמטים, וגברים שניכר על פניהם שידעו ימים יפים יותר.

משם נגלוש דרך אחד הכבישים היפים ביותר במדינה, אל בודווה (Budva). זוהי עיר עתיקה על חצי אי במפרץ מקסים. העיר העתיקה היא פנינה ארכיטקטונית מוקפת חומה הבולטת לתוך הים ובתוכה רחובות מתפתלים, סמטאות עוורות, חנויות ומסעדות. ציורים מהמאות ה-16 וה-17, פסיפסים שאבניהם שובצו בהשראה ביזנטית ואיקון "המדונה של בודווה", מושכים חובבי אומנות לקתדרלה של סווטי איבאן, שבכיכר המרכזית של העיר העתיקה. למי שנמאס קצת מגודש הכנסיות והמוזיאונים, ניתן לשוט לאי הסמוך סנט ניקולה, ולרחוץ בחופיו.

מבודווה, כדאי מאד להמשיך דרומה לאי הזעיר סווטי סטפאן, שיושב על ידי דייגים במאה ה-15. במהלך השנים הם צברו מספיק רכוש, אולי מכיוון שתקפו ספינות סוחר עות'מניות, כדי לבנות בו בתי אבן כה נאים. בשנת 1960 פונו התושבים והאי הוסב לבית מלון מפואר, המחובר לחוף בכבש צר. רשימת המכובדים שזכו להתארח בו כוללת את סופיה לורן, מוניקה ויטי, השחמטאי בובי פישר, סילבסטר סטאלון וקלאודיה שיפר.

ממומלץ בחום לעצור כמה קילומטרים קודם לסווטי סטפן, בכפר הדייגים היפהפה פרז'נו (Pržno), שהוסב לכפר נופש חביב וממנו ללכת רגלית, כשלושה ק"מ לאורך החוף, עד לסווטי סטפן. זהו מסלול הליכה נהדר בצל האורנים, לצד חופים מטופחים סווטי סטפן הוא מקום קסום, שמראהו מן החוף משובב נפש. החופים אינם חוליים כמו בארץ, אלא "מרוצפים" בחלוקי נחל, אך המים צלולים ונקיים להפליא. השייט מכאן אל בודווה מזמן מבט מיוחד אל האי סווטי סטפן, ואל בודווה מן הים, כפי שראו אותם דורות של מלחים.

למי שהנקודה היהודית בוערת בקרבו, אמליץ להדרים עד אולצ'יני (Ulçini) הסמוכה לגבול אלבניה. בעיירה זו, שלה צביון יותר תורכי מאשר וונציאני נקבר משיח השקר שבתאי צבי, שבמאה ה-17 סחף אחריו חלקים גדולים מן העם היהודי, עד שהשולטן העות'מני קרא אותו לסדר. הוא התאסלם וסופו שנקבר כאן בשם מחמוד אפנדי.

מי שמיצה את חוויית החוף יכול מכול נקודה כמעט להעפיל בהר אל אגם סקאדאר, או אל הרי הדורמיטור, אך דומני שהחוף יכול למלא בקלות מספר ימים של נופש, שייט, שחיה, ארכיטקטורה וחורש ים תיכוני, הגולש עד לקוו המים ממש

השארת תגובה