גילי חסקין
כתב: גילי חסקין
ההגירה הפולינזית לאוקייניה היא אחת התופעות האנושיות המופלאות בעולם. הרבה לפני שספנים פיניקים הפליגו בים התיכון, הפליגו ספנים מדרום מזרח אסיה, למרחבים עצומים עשרת מונים. כשאנו חושבים על תנועות אוכלוסין גדולות אל מעבר לים, אנו נוטים להתמקד בתנועות האוכלוסין מאירופה אל אמריקה, לאחר גילויה בידי קולומבוס. דבר שהוביל לחילופי אוכלוסיות של אמרינידים ("אינדיאנים") באירופאים ואחר כך של אמרינידים בשחורי עור. אבל היו גם תנועות גדולות של אוכלוסין מעבר לים, זמן רב לפני קולומבוס וחילופין של עמים לא אירופאים, בעמים לא אירופאים אחרים, בתקופת קולומבוס.
ראה באתר זה: טיול לפולינזיה ; איי הפסחא-תעלומה באוקיינוס השקט ; בעקבות התרבויות העתיקות של אי הפסחא ; המאורים בניו זילנד
העיסוק בהגירה הפולינזית ויישוב האוקיינוס השקט חשובים מtד לטיול בפולינזיה, בהוואי, בניו זילנד, באי הפסחא, באיי שלמה ובפפואה – ניו גיניאה.
האוקיינוס השקט הוא האוקיינוס הגדול ביותר בכדור הארץ והוא מכסה כשליש משטחו (32.4%), סך הכול 165.2 מיליון קמ"ר. שטח זה גדול משטח כל היבשות שעל פני כדור הארץ, ששטחן ביחד כ-149 מיליון קמ"ר. בנוסף, הוא מכיל 46% מכמות המים החופשיים שעל פני כדור הארץ. גבולותיו הם: יבשת אמריקה במזרח, אסיה ואוסטרליה במערב. בצפון מפריד מצר ברינג בין האוקיינוס השקט לאוקיינוס הקרח הצפוני. דרום האוקיינוס השקט גובל באנטארקטיקה. האוקיינוס השקט משתרע לאורך 15,500 ק"מ, מים ברינג באזור הארקטי שבצפון עד לשוליים הקפואים של ים רוס באנטארקטיקה שבדרום. רוחבו המקסימלי של האוקיינוס השקט הוא 19,800 ק"מ מאינדונזיה ועד לחופה של קולומביה קרוב לקו הרוחב 5º צפון. מקובל להציב את גבולו המערבי של האוקיינוס במצר מלאקה. באוקיינוס השקט נמצא המקום הנמוך ביותר בקרום כדור הארץ – שקע מאריאנה, שעומקו 11,022 מטר מתחת לפני הים. את האיים הרבים של דרום האוקיינוס השקט – אוקייניה – נהוג לחלק לארבע קבוצות, שונות זו מזו בגודלן ובאופי תושביהן: מיקרונזיה שבצפון מערב (הכוללת את גואם, מריאנה, פלאו והמדינה המיקרונזית)[1], את מלנזיה[2] את אינדונזיה (האיים ההודיים) ואת פולינזיה: משולש אדיר ממדים, שקדקודיו הם הוואי שבצפון, אי הפסחא שבמזרח וניו זילנד שבדרום. בפולינזיה, ששטחה 40 מיליון קמ"ר, פזורים אלפי איים ואטולים שונים זה מזה בשטח, בבידוד, בגובה, באקלים, בפוריות, במשאבים הגיאולוגיים והאקולוגיים. במשך דורות רבים היו האיים הללו מחוץ לתחומם של כלי שייט. הפולינזים הם תושביו הילידים, האוטוכתוניים של האזור. דוברי שפות אוֹסְטְרוֹנֶזִיוֹת[3], שמקורן כנראה באי טאיוואן. הם התגוררו במרחבי האוקיינוס השקט מהאלף השני לפנה"ס. יש להדגיש, שבניגוד למרביתם המוחלטת, של תושבי טאיוואן של היום, שהיגרו אל האי מסין, לפני מספר מאות שנים, התושבים המקוריים היו קיימים שם לפחות 15,000 שנה[4].
התפשטות הפולינזים
כבר לפני שנת 30,000 לפנה"ס הגיעו בני אדם לאוסטרליה[5]. הרבה לפני שראשוני המהגרים האסייתיים הגיעו לאמריקה[6]. לפי אחת התיאוריות, האנשים האלה הפליגו לאורך החוף.
ראו גם: מודלים להגירה לעולם החדש.
תיאוריה אחרת מנסה לטעון, שבתקופת הקרח האחרונה, פני הים היו נמוכים בהרבה מכפי שהם כיום ושטחים גדולים בין דרום-מזרח אסיה והאיים המלנזיים, אפשרו למעשה מעבר רגלי, דבר המסביר את נוכחותם באוסטרליה, בתקופה כה עתיקה.
התושבים המכונים בפינו "פולינזים" מורכבים למעשה מכמה קבוצות, בעלות אופי שונה, שהגיעו בזמנים שונים. הם נעו בסירות גדולות כשהם מוצאים את דרכם הודות לשמש, לכוכבים, זרמי האוקיינוס ונתיבי הציפורים.
הקבוצה האתנית הקרויה "פולינזים", מונה כמיליון איש בסך הכול ומחולקת לכשלושים תת- קבוצות, בהתאם לאזור בו הם מתגוררים. מבחינה גנטית, מהווים הפולינזים, קבוצה מיוחדת שלא נמצאת מחוץ לפולינזיה. השאלה כיצד הגיעו הפולינזים לפולינזיה נחקרת עד היום. יש הסוברים כי הם צאצאי גזע קרוב לעמי אירופה, שבימים קדומים הגיע לסין וממנה היגר דרומה-מזרחה. כישורי השייט והניווט שפיתחו, אפשרו להם להשלים את ההשתלטות על כל המרחב העצום הזה. מקובלת יותר הדעה, על מוצאם האסייתי של תושבי פולינזיה. השפעה אינדונזית בשפתם מרמזת על הדרך בה הגיעו. למרות המרחקים העצומים שבין האיים, הפולינזים מדברים בניבים שונים של אותה שפה, דבר המעיד על התפשטות מהירה ועל כך שלא נתקלו בתושבים אחרים כשהגיעו לאיים.
קבוצה של אנשים כהי עור ומקורזלי שיער, המכונים בפינו "פפואנים", היגרה מדרום מזרח אסיה והגיעו לדרום מערב האוקיינוס השקט, החל מ-7,000 לפני הספירה והתיישבו בו עד שנת 3,500 לפנה"ס. כמה אלפי שנים מאוחר יותר, קבוצה בהירת עור (יחסית), של אנשים המכונים בפינו "אוסטרונזים", היגרו אף הם מאסיה ודחפה את הפפואנים דרומה, לאזור נקרא כיום איריאן ג'איה ופפואה – ניו גיניאה.
מבט במפה מראה שהמהגרים שבאו מדרום מזרח אסיה יצאו מטאיוואן של ימינו. 2% מהאוכלוסייה שם הם אבוריג'ינים[7]. אנתרופולוגים מאמינים כי הפיתוח החקלאי מלפני כ-10,000 גרם להתפוצצות האוכלוסייה האנושית במזרח אסיה אשר הוביל אנשים לנדוד לאיים אחרים, בעוזבם את טאיוואן לפני כ-5,000 שנים[8].
הראיות הציעו שאנשים עברו לאורך "מסדרון מסע" בדרך לאזור המזרחי של דרום-מזרח אסיה ולתוך מלנזיה (Melanesia) עם תערובת של התפרצויות מנהגים תרבותיים חדשים, שילוב של מנהגים של התושבים המקומיים והמצאות חדשניות. לפני 3,500 עד 3,300 שנים, השילוב בין כל האלמנטים הללו יצרו תרבות חדשה, תויגו בשם להפיטה" ("Lapita"), על שם האתר בו הוגדרה הקדרות הייחודית שלה. אלו הם כלי חרס, מעוטרים בעדינות, צורות גיאומטריות דקות הערוכות בצורות אופקיות. בניגוד לכלים מאותה תקופה, שנמצאו בפיליפינים ובאינדונזיה, שהיו נטולי עיטורים. כמו כן, היו להם כלי אובסידיאן ותכשיטים ייחודיים מצדפות. נראה כי התושבים האוסטרונזים, שהגיעו לאזור ניו גינאה, קיבלו את רעיון "הטבעת טאטו" על כליהם. אנשי הלפיטה היו תלויים, תלות כבדה, במזון ימי, כולל דגים, דולפינים, צבי ים, כרישים ורכיכות. נושאי התרבות הזאת אכלו גם את גידולי השורש טארו (Taro) ויאם (Yam) וכן את פירות עץ הלחם (breadfruit). הם הביאו עמם כלבים, חזירים ותרנגולות. והם אכלו אגוזי קוקוס, שקליפותיהם נמצאו בערימות האשפה שהותירו. נושאי תרבות זו פיתחו יישובי קבע, קרסי דייג וסירות. הם התפשטו לאיי ואנואטו (Vanuatu), ניו קלדוניה ובסופו של דבר, גם לפיג'י, טונגה וסמואה[9].
הארכיאולוג האוסטרלי פטר בלווד (Peter Bellwood), מהאוניברסיטה הלאומית בקנברה, בדק אתרי לפיטה ומצא שיש להם שורשים בתרבויות חקלאיות בדרום-מזרח אסיה. בהתבסס על תיארוך אתרי הלפיטה הוא הוכיח שהם נעו במהירות מסין לטאיוואן, משם לפיליפינים והלאה, לוואנואטו וסמואה, כשהם גומאים 24,300 ב-300 שנים. רכבת האקספרס הזאת, תואמת את המודל הבלשני של התפשטות השפות האוסטרולנזיות, מדרום מזרח אסיה, לפולינזיה[10].
גרסת תור היירדל
החוקר הנורווגי ההזוי בעל הרעיונות המקוריים, תור היירדאל הציע תאוריה חלופית, ולפיה תושבי פולינזיה הגיעו מיבשת אמריקה הדרומית. התימוכין העיקריים לתאוריה זו היו: האגדות ששמע היירדאל מהפולינזים על אב קדמון/אל, בן הגזע הלבן ושמו "טיקי" שהגיע מהמזרח, ושמצא דומות להן בבוליביה, אודות שרידיה של קבוצה אתנית בעלת צבע עור לבן ומנהיגה טיקי שנמלטו בעקבות מלחמה באינדיאנים שקדמו לאינקה, עלו על רפסודות בחוף הצפון מערבי של דרום אמריקה ונעלמו; העובדה שעקב סיבוב כדור הארץ כיוון הרוח וזרמי הים הם ממזרח למערב (כלומר מכיוון אמריקה הדרומית לפולינזיה), כל עונות השנה ומשחר ימי בראשית; וגידול הבטטה שכל החוקרים מסכימים שמקורו באמריקה הדרומית והוא גידול נפוץ בפולינזיה. בשנת 1947, לשם ניסיון להוכחת תאוריה זו, הפליג תור היירדאל מפרו לאיי טואמוטו על רפסודה שהייתה חיקוי לכלי השיט שהיה בידי האינדיאנים. לרפסודה ניתן השם "קון טיקי". חפירות ארכאולוגיות שנערכו מאז בפולינזיה, הוכיחו כי הפולינזים הגיעו לאיים בשלב הרבה יותר מוקדם משסבר היירדאל, שלב שבו לא היו לאינדיאנים של דרום אמריקה כול אמצעי שיט שהיה מאפשר להם להגיע לפולינזיה. מאידך, התאימו תוצאות המחקרים לתאוריה על נתיב הגירה המתחיל באסיה, ועובר דרך איי מלנזיה (מילולית: האיים השחורים"), מצפון מזרח לאוסטרליה.
ראו באתר זה: תור היירדל
מחקרים מאוחרים יותר בתחום הגנטיקה האבולוציונית מוכיחים, כי מוצאם של הפולינזים הוא אכן מדרום אסיה ולא מאמריקה. אם כי נמצאו כמה עדויות גנטיות להתערבות אמרינידית ("אינדיאנים") באוכלוסיית פולינזיה, דבר שמעלה את האפשרות לקשר מאוחר יותר ואולי רציף בין הפולינזים והאמרינידים, שמסביר גם את הימצאות הבטטה בפולינזיה.
השערה זו, שהייתה הגירה מדרום-מזרח אסיה, נתמכת על ידי מספר הוכחות בלשניות, ביולוגיות, וארכיאולוגיות. לדוגמא, השפות בפיג'י ופולינזיה שייכות כולן לאותה תת-קבוצה אוקיאנית, פולינזית-פיג'יאנית, אשר יוצרת בעצמה חלק מהמשפחה הגדולה של השפות האוסטרונזיות.
תושבים שמקורם בטאייואן, בנו באלף השלישי לפני הספירה, כלי שיט המתאימים לדייג בים עמוק ולתנועה ימית סדירה על פני מיצרי טאיוואן, המפרידים בין האי ובין חוף סין. מיצרי טאיוואן היו לפיכך שטח אימונים, שבו פיתחו נושאי התרבות הזאת, כישורים לשוט בים הפתוח; כישורים שבזכותם הצליחו לימים להתפשט במרחבי האוקיינוס השקט. תוך אלף שנים מהופעתה של התרבות הזו בטאיוואן, נפוצו הלאה והלאה ומילאו את כול התחום האוסטרונזי של ימינו. הראיות כוללות כלי אבן מלוטשים, כלי חרס, עצמות חזירים מבויתים ושרידי גידולים חקלאיים. המטען התרבותי הזה, שכלל כלי חרס, כלי אבן, בעלי חיים וצמחים מבויתים, הופיע ב-3,000 לפנה"ס בפיליפינים, ב-2,500 באיים האינדונזיים סולאווסי, צפון קלימנטן וטימור. ב-2,000 לפנה"ס נראו בג'אווה ובסומטרה, כשהם מחליפים את האוכלוסייה הילידה, שנמנתה על הגזע האוקייני, באוכלוסייה מהגזע המוגולאידי, למעט הנגריטים שנותרו באי פאלוואן.
ראו באתר זה: האי פאלאוון
האיכרים דוברי השפה האוסטרונזית, שבאו מדרום סין דרך טאיוואן הצליחו בנקל להחליף את אוכלוסיית הציידים-לקטים שחיה בפיליפינים ובאינדונזיה, באופן מוחלט, עד שנשארו אך מעט ראיות גנטיות לתושבים הקדומים ולא נשארה שום ראייה לשונית מן האוכלוסייה הראשונה. הסיבות לכך דומות לסיבות שסייעו לאירופאים להשמיד חלק גדול מהאוכלוסיה הפולינזית במאתיים השנה האחרונות ולסינים שבאו מדרום סין והורישו את ארצם של תושבי דרום מזרח אסיה הטרופית. זאת באמצעות האוכלוסיות הצפופות יותר של האיכרים, התרבות החומרית המשוכללת שלהם, כלי נשקם העדיפים ומחלות אפידמיות שהיתה להן חסינות כלשהי כלפיהן, אך לא היתה לציידים לקטים במקומות שהם כבשו.
ההגירה, לאורך כמה מאות קילומטרים של אוקיינוס, התאפשרה בזכות השימוש בסירות בעלי מבנה המנע התהפכות אשר היו באורך של 20 או 30 מטר ויכלו להעביר משפחות וחיות בית.
כשהחלו האוסטרונזים להפליג באוקיינוס, כבר התנהלה התנועה בין האיים בסירה כפולת קורות ייצוב המכונה "קורמורן" , שעדיין נפוצה באינדונזיה כיום. למרות שמדובר בעצם בקאנו עם מייצבים,
יצירת הסירה הזו היתה התקדמות גדולה מהקנו בעלת הגזע החלול. אותה סירה מסורתית, הנפוצה בקרב העמים החיים על פני נתיבי המים הפנים יבשתיים, ברחבי תבל. מכיוון שקרקעית הקנו עגולה כמו הגזע ממנו גולפה, ברור הוא שכל אי איזון מטה אותה הצידה. לא ניתן להפליג בספינות כאילו בים הפתוח, גם אם גליו מתונים. הפתרון היה לקשור שני בולי עץ קטנים, במקביל לגוף הסירה ובמרחק של כמה מטרים ממנה, באמצעות מוטות הקשורים בניצב לגוף הסירה ולקורות הייצוב. כשגוף הסירה מתחיל לנטות לצד אחד, כושר הציפה של קורת הייצוב באותו צד, מונע את דחיפתה אל מתחת לפני המים. המצאת הסירה כפולת הייצוב, היתה כנראה פריצת הדרך הטכנולוגית שעודדה ואפילו אפשרה את ההתפשטות האוסטרונזית מסין.
ב-1769, ג'יימס קוק מציין בכתביו ספינה מסורתית בטהיטי (va'a) שאורכה היה 33 מטרים, שניתן היה להניעה על ידי מפרש או משוטים. ב-2010, משלחת על קאנו פשוט עם מנגנון דומה ומפרש שחזרה את המסלול מטהיטי עד לאסיה.
המהגרים מדרום-מזרח אסיה היטיבו להפליג למרחקים ארוכים. באופן הדרגתי השתלטו על אזורים מדרום לפיליפינים ולאינדונזיה ומזרחה לאיי מיקרונזיה- ומלנזיה.
הפולינזים יצאו לדרכם מאיי ביסמארק (Bismarck) [11], פנו מערבה, בערך בשנת 1500 לפנה"ס.
ב-1600 לפנה"ס הופיעו באזור גיניאה החדשה. משם, שעטו נושאי תרבות זאת מזרחה, מעבר לאיי שלמה, אל אזורי האוקיינוס השקט, שעוד לא היו מיושבים.
גל נוסף של מתיישבים, עבר מפיג'י (1,200 לפנה"ס) דרך טונגה (400 לפנה"ס), סמואה (200 לפנה"ס), לאיי מרקיז וטהיטי (120 לפנה"ס). מתיישבים שיצאו מאיי מרקיז, יישבו את אי הפסחא (400 לספירה). הוואי יושבה על ידי מהגרים מטהיטי (750 לספירה) וניו זילנד יושבה על ידי מהגרים מאיי מרקיז (1000 לספירה) ובשנת 1500 – יושבו איי צָ'אטְהַאם (Chatham Islands) הנמצאים כ-500 מייל (750 ק"מ) מדרום-מזרח לניו זילנד. התהליך הושלם בעיקרו עד 500 לספירה ואחרוני האיים יושבו עד 1500 לספירה. בפרק זמן לא ארוך, יושבה אפוא קבוצת איים מגוונת מאין כמותה, על ידי מתיישבים שמקורם באוכלוסייה מייסדת אחת. בסוף האלף הראשון לספירה, הם יישבו כמעט כל אי מיקרונזי ופולינזי המסוגל לכלכל בני אדם. ההתפשטות האוסטרונזית נעה גם מערבה, חצתה את האוקיינוס ההודי ויישבה את מדגסקר בערך בשנת 500 לפני הספירה.
הלמאהרה (Halmahera) הוא האי הגדול ביותר באיי מאלוקו שבאינדונזיה (Moluccas או (Maluku בין בורנאו וגינאה החדשה. גודלו כשישית מגודל האי הצפוני של ניו זילנד, עם אוכלוסייה של 138,000 ב-1990. מיקומו בגבול בין דרום-מזרח אסיה והאוקיינוס השקט הפך אותו לחוליה מרכזית בהגירת האנשים וחיותיהם מאסיה עד למלנזיה ופולינזיה. אי זה שוכן במרחק של 300 ק"מ בלבד מהקצה המערבי של האי הגדול ניו גיניאה.
מבט בפניהם של רוב התושבים באי, מלמד כי הם שונים לחלוטין מהאינדונזים, הפיליפינים והעמים החיים בדרומה של סין: בעורם הכהה, בשערם הצפוף והמקורזל ובצורת פניהם. אולם עמי החוף הצפוני והחוף המזרחי של צפון גיניאה החדשה, עמי איי ביסמרק ואיי שלמה שמצפון מזרח לניו גיניאה, מציגים תמונה מורכבת יותר בחזותם. הם מציגים צורת בינים, בין התושבים ההררים של גיניאה החדשה לבין האינדונזים.
יושבי איי ביסמרק ואיי שלמה, כמו יושבי החוף הצפוני של גיניאה החדשה, הם כ-15% אוסטרונזים ו-85% כמו הניו גינאים ההרריים. השפות המודרניות מציגות תמונה דומה. כל השפות המדוברות בהרי גיניאה החדשה ובכול השפלה הדרום-מערבית והדרומית – מרכזית, כולל החוף ובפנים הארץ בצפון הן שפות פפואניות. אולם ברצועה צרה בחוף הצפוני ובחוף הדרום – מזרחי מדוברות שפות אוסטרונזיות. רוב השפות המדוברות באיי שלמה ובאיי ביסמרק, למעט כיסים מבודדים בכמה איים, הן שפות אוסטרונזיות.
המחקר הגנטי והלשוני מלמד, כי סביר להניח, שצאצאי הפולשים האוסטרונזים וצאצאי הניו גינאים קיימו יחסי מסחר ונישואין, רכשו אלה את הגנים של אלה ואף למדו באופן הדדי את השפות השונות. נראה שבמגע הממושך הזה עברו השפות האוסטרונזיות בייתר יעילות מכפי שעברו הגנים האוסטרונזים. עקב כך, תושבי איי ביסמרק ואיי שלמה שומרים על חזותם הפפואנית, אבל מדברים בשפות אוסטרונזיות. אבל לא השפות ולא הגנים האוסטרונזים, לא הצליחו לחדור פנימה לתוך ניו גיניאה החדשה. תוצאות ההתפשטות האוסטרונזית באזור ניו גיניאה החדשה הייתה אפוא הפוכה לתוצאת התפשטותם באינדונזיה ובפיליפינים. באחרונים נעלמו התושבים המקומיים. הפולשים גירשו , קטלו או הדביקו אותם במחלות. בניו גיניאה החדשה מנעה האוכלוסייה המקומית את חדירת הפולשים. הסיבה אינה קשורה להבדלים גנטיים אלא תרבותיים. עד שבאו האוסטרונזים, היתה אינדונזיה מיושבת בציידים- לקטים, שלא היו להם אפילו כלי אבן מלוטשים. לעומת זאת, יצור המזון כבר התבסס במשך אלפי שנים בניו גיניאה החדשה, באיי ביסמרק ובאיי שלמה. לאוסטרונזים היו רק מעט מאד יתרונות בתחרות עם האוכלוסיות הניו גינאות המבוססות. כמה מגידולי האוסטרונזים, כגון קולקס, יאם ובננות כבר בויתו ביות עצמאי בניו גיניאה החדשה, לפני בוא האוסטרונזים. הניו גינאים שילבו ברצון את התרנגולות, הכלבים ובייחוד את החזירים של האוסטרונזים בכלכלות הייצור שלהם. כמו כן פיתחו חסינות ממלריה, כפי שהיה לאוסטרונזים.
מחקר החולדות
ליסה מאטיסו-סמית' (Lisa Matisoo-Smith) – אנתרופולוגית ביולוגית מאוניברסיטת אוקלנד – חקרה במשך שתים עשרה שנים את המקורות הגנטיים של החולדה הפסיפית (Rattus exulans), אשר היגרה עם בני אדם בסירות הקנו, לאורך איי האוקיינוס השקט במשך 3,000 השנים האחרונות. היא התעקשה כי ההתיישבות של פולינזיה, החלק האחרון בו התיישבו בני אדם חוץ מאנטרקטיקה, היה תהליך מורכב בו היו מעורבות אינטראקציות ממושכות בקרב קבוצות איים נפוצות, ייתכן כי כוללות מספר הגירות בהפרש של מאות שנים. אך ד"ר מאטיסו-סמית' לא מצאה שום ראייה לכך שחולדות האוקיינוס השקט חיו בטאיוואן אי פעם, עד לאחרונה, כשהעלתה את תיאורית "הרכבת המהירה לפולינזיה" לפיה כביכול, אנשים עברו במהירות דרומה מטאיוואן אל עבר איי אוקייניה ללא אינטראקציה חיונית עם האנשים שכבר חיו בנתיב באינדונזיה המזרחית וגינאה החדשה.
כנראה שתהליך זה התרחש מאוחר יחסית, מכיוון שאיי אלמוגים מיקרונזיים הפכו ראויים למגורים רק כאשר גובה הים צנח במשך ה-2,000 שנים האחרונות. לעובדה שההגירה הזו התרחשה מאוחר יחסית היתה משמעות קטלנית לעולם החי של האיים, אליהם המהגרים הגיעו. להבדיל מאירופה, שם היתה לחיות הבר שהות לפתח מיומנויות של בריחה והתגוננות, בתגובה להשתכללות הציידים, האדם הגיע לעולם החדש בשלב מאוחר יחסית של התפתחותו. היתה לכך משמעות קשה לעולם החי של אמריקה, שם חיות שלא ידעו פחד נפגשו עם ציידים משוכללים יחסית ומשמעות קשה פי כמה בפולינזיה, מלנזיה ואוסטרליה, שם נפגש עולם החי עם ציידים מיומנים פי כמה.
בסופו של דבר, לאבות המשותפים של אוקייניה, היו תרבות אחת, שפה אחת, טכנולוגיה אחת ומערכת אחת של צמחים ובעלי חיים מבויתים. על כן ההיסטוריה הפולינזית מהווה ניסוי טבעי המאפשר לנו לחקור את הסתגלות האדם, בלי הסיבוך התדיר של גלי מתיישבים שונים, שמקשה לחקור את ההסתגלות במקומות אחרים בעולם. יש בפולינזיה דרכי קיום שונות, מהציידים-לקטים של איי צ'אטאם, דרך איכרי הברוא והשריפה, המבראים חלקת אדמה, מגדלים בה את גידוליהם ועוברים לחלקה הבאה בסבב של מספר שנים כדי שהקרקע תשתקם מניצול היתר, ועד לעוסקים בייצור מזון אינטנסיבי.
האנתרופולוג החברתי ג'ארד דיימונד, מצביע על כך שבעולמנו יש אוכלוסיות שונות של בני אדם, בעלות פערים חברתיים כלכליים וחינוכיים עצומים. קשה להעלות על הדעת פער גדול יותר מחברות ציידים מלקטים בפפואה –גיניאה החדשה ואלה המתגוררים בגורדי השחקים של ניו יורק. אולם לפני 15,000 שנה, כל בני האדם, בכל היבשות, חיו בצורה דומה. משהו בתנאים הגיאוגרפיים אקלימיים גרם להם להתפתח לחברות כל כך שונות בתרבותם החומרית ובהישגיהם הטכנולוגיים. ההבדל הזה אינו תוצאה של יכולת מולדת אלא של תנאים סביבתיים שונים. כל מי שמתעניין בהיסטוריה של העולם, יצא נשכר מהתבוננות בחברות האדם של האוקיינוס השקט, משום שיש בהן דוגמאות רבות לדרך שבה הסביבה מעצבת את ההיסטוריה. עמי מזרח אסיה והאוקיינוס השקט, נבדלו זה מזה, בזמינות חיות הבר וצמחי הבר הראויים לביות ובקשר שלהם עם עמים אחרים. הכול לפי מיקומם במרחב. עם שישב במקום בעל תנאים נוחים לייצור מזון, החליף שוב ושוב עמים שחסרו להם היתרונות האלו. כשהתפשט גל אחר של מתיישבים אל סביבות שונות, שוב ושוב התפתחו צאצאיהם בדרכים נבדלות, הכול לפי ההבדלים שבין הסביבות הללו.
מה שקרה בעולם הישן לפני 10,000 שנה, קרה בפולינזיה לפני 2,000 שנה. בפרק זמן לא ארוך יושבה אפוא קבוצת איים מגוונת מאין כמותה, בידי מתיישבים ששורש כולם באוכלוסייה מייסדת אחת. ביסודו של דבר, תרבות אחת, שפה אחת, טכנולוגיה אחת ומערכת אחת של צמחים ובעלי חיים מבויתים היו משותפות לאבות המשותפים של כול אוכלוסיית הפולינזים המודרניים. על כן, ההיסטוריה הפולינזית מהווה ניסוי טבעי המאפשר לנו לחקור את הסתגלות האדם, בלי הסיבות התדירות של גלים רבים של מתיישבים שונים, שמסכל פעמים רבות את מאמצנו להבין הסתגלות במקומות אחרים בעולם לפיכך, יכולה פולינזיה לשמש כמעבדה אנושית שתסייע להבין את העולם כולו.
הערות
[1] מיקרונזיה – (ביוונית איים קטנים) – קבוצה של 607 איים בצפון-מערב האוקיינוס השקט.
[2] מלנזיה – (ביוונית האיים השחורים) – קבוצת איים מצפון מזרח ליבשת אוסטרליה הנחלקת בין חמש מדינות: פיגי', איי שלמה, פפואה ניו גינאה, מזרח טימור וואנוטו וכן ניו קלדוניה השייכת לצרפת ואיריאן המערבית השייכת לאינדונזיה וממוקמת באותו אי עם פפואה גינאה החדשה.
[3] שפות אוסטרונזיות – משפחת שפות שרוב דובריהן מתגוררים בדרום מזרח אסיה, במזרח אפריקה ובאוקיאניה.
[4] https://journals.plos.org/plosbiology/article?id=10.1371/journal.pbio.0030281
[5] האבוריג'ינים (תושביה המקוריים של אוסטרליה) חצו את הים מדרום מזרח אסיה והגיעו לאוסטרליה (ואולי הלכו ברגל בתקופת הקרח האחרונה)
[6] מדובר בתקופה שבה נכנס האדם לאדמת פרו.
[7] Bird, Michael I, Hope, Geoffrey & Taylor, David (2004
Stephen Oppenheimer, The 'Express Train from Taiwan to Polynesia": On the Congruence of Proxy Lines of Evidence
World Archaeology" JOURNAL ARTICLE
Vol. 36, No. 4, Debates in World Archaeology (Dec., 2004), pp. 591-600
[9] Stephen Oppenheimer ,The ‘Express Train from Taiwan to Polynesia’: on the congruence of proxy
lines of evidence
[10] Ann Gibbons, ‘Game-changing’ study suggests first Polynesians voyaged all the way from East Asia
By . 3, 2016, http://www.sciencemag.org/news/2016/10/game-changing-study-suggests-first-polynesians-voyaged-all-way-east-asia
[11] ארכיפלג ביסמרקBismarck Archipelago כולל קבוצת איים, מול החוף הצפוני-מזרחי של ניו גיניאה, במערב האוקיינוס השקט. הם חלק מאזור האיים של פפואה ניו גינאה. שטחם 50,000 קמ"ר.