הגנו – טריטוריה בנדידה

כתב וצילם: גילי חסקין  ראו גם: הנדידהראו סרטון – הגנו
ראו באתר זה:
כתבות:  טיול
בטנזניה; ספארי
בקניה; ספארי בטנזניה

חומר רקע:  אנטילופות, האריה, הפיל,

אחת האטרקציות של טיול – ספארי – בקניה או טיול בטנזניה, היא הנדידה הגדולה של הגנו.

גנו. באנגלית GNU
. שם מדעי: Connochaetes, הוא סוג בעל חיים גדול ממדים ממשפחת הפריים (בעבר דובר על תת
משפחה – ראמים), סדרת הפרסתניים. גדל לגובה של 1.15–1.4 מטר עד שכמו, ולמשקל של
בין 150 ל-250 קילוגרם. בולט מבין האטילופות במראהו המיוחד, המוזר: ראשו כראש בקר,
כתפיו גבוהות מחלקי גופו האחוריים וגבו נטוי באלכסון. גולגלתו צרה ומוארכת ופיו רחב
ושטוח; פה זה משמש כמקצרה יעילה ביותר לעשב, מזונו הבלעדי. חרטום רחב ועירום. ארובות
עיניו קבועות בחלקה העליון של הגולגולת, וכך הוא יכול להשקיף על סביבתו גם כשפיו עסוק
באכילה. להשלמת התמונה, מתנשאות מקודקודו שתי קרניים, מעין קרני פרה, ואילו זנבו ארוך
ושעיר כזנב סוס. לא בכדי אומרים על הגנו כי הוא נראה כיצור שתוכנן על ידי ועדה והורכב
מחלקי חילוף שנלקחו ממגרש גרוטאות.

השם "גנו" מקורו בשפת הקויקוי, והוא
מהווה ככל הנראה אונומטופיה לקולות שמפיקים הגנו, הנשמעים כ"גרונט" או
"גנו". השם המדעי, Connnochaetes, על שום הזקן שבסנטרו. לגנו שני מינים:

·
גנו
לבן זקן, קרניו פונות קדימה. אורך גופו 2.25 מ'. הזנב לבן. בעבר היה נפוץ מאד
בדרום אפריקה, אך הושמד. נותר לפליטה רק בשמורות

·
גנו
שחור זנב: גדול יותר – אורך גופו 2.50 מ'.

הגנו חי בערבות ובשטחים מיוערים פתוחים באפריקה
ובמיוחד בסרנגטי (אזור בטנזניה). תוחלת חייו של הגנו היא למעלה מ-20 שנה.

הגנו הוא חיה חברתית, גם אם במבט ראשון קשה לראות שיש
ארגון. חי בעדרים גדולים מאד. לעתים בני אלפי פרטים. חי בשטחים פתוחים לחלוטין. זקוק
למים זמינים. ניזון לחלוטין מעשב. הגנו הוא אחד היונקים היחידים הנודדים מדי שנה נדידה
ארוכת טווח  בשל השינויים העונתיים באדמות
המרעה האפריקניות נודד הגנו נדידה שנתית. זו הסיבה מרכזית לנדידה. מתוך 2 מיליון
פרטים בנדידה, 1.2 מיליון הם גנו. זוהי למעשה טריטוריה נודדת. הנדידה העיקרית היא
במאי. נודדים מהערבות לחורשות; בנובמבר הם שבים חזרה לערבות.

בדצמבר – ינואר – הסרנגטי ירוק. מפוזרים שם כ-2
מיליון גנו. קבוצות קטנות פזורות באקראי. לקראת פברואר – מרס – התקבצות. הזכרים
מתחילים בעימותים טריטוריאליים (כריעת ברך, הרכנת ראש והכרזה על איום). מתחילות
הזדווגויות במארס. שיעורי ההצלחה בהפריה אצל הגנו הם מן הגבוהים שבבעלי החיים,
ייתכן שבעקבות כושרם הגופני לאחר הגשם הרב. האזור מתחיל להתייבש והם נעים צפונה
לכיוון אגם ויקטוריה ומכלים את העשב שבשטח. הזברות, הטומי והגרנטים חשים מצוקה
ומצטרפים לגנו.

. עם תחילתה של עונת היובש, בסוף חודש מאי, מתחילים
מאות אלפי פרטים של בעל חיים זה לצעוד בחיפושיהם אחר מרעה טרי. בתחילה הם נעים בתחומי
סרנגטי לכיוון צפון־מערב, אחר כך הם ממשיכים לנדוד צפונה – לעבר מסאי מרה שבדרום קניה.
הם מתקדמים בטורים הנמשכים עד אין קץ, ונראים ממרחק כמחרוזות ארוכות השזורות חרוזים
שחורים. תוך כדי תנועתם הם אינם מפסיקים לגעות במקהלה רבתי: "גנו… גנו".

לאחר ששהו חודשיים ויותר במסאי מרה, מתחילים העדרים
לשוב על עקבותיהם ולנוע דרומה. לקראת דצמבר הם חוזרים לסרנגטי ומתפרשים שוב על פני
המישורים, לאחר שנעו בדרכים שמונה־תשעה חודשים וחלפו על פני כ־800 קילומטרים. הנקבות
ממליטות כאן. שלא כמו רבות מנקבות בעלי החיים בסוואנה – הפורשות מעדריהן לקראת ההמלטה,
מתבודדות ומחפשות מקום מסתור להמלטת צאצאיהן – ממליטה נקבת הגנו, שכל חייה בעדר, בין
חברותיה, בתוך המהומה והצפיפות. נקבות הגנו מותאמות היטב לחיי הנדודים, ובעת סכנה,
כמו התקרבות של טורף, ביכולתן לעצור את ההמלטה ולחדש אותה בחלוף האיום.

 

הנדידה לא קלה. שיירות ארוכות חוצות נחלים,
לעתים קניונים. חייבים לקפוץ. מטפסים תוך כדי הידחפות. יש השוברים רגליים. פעמים
רבות העגלים נותרים מאחור. הצבועים והתנינים חוגגים. שחיינים טובים, אך מאבדים
עגלים בשיטפונות. עגל שאיבד את אמו ימות. מגיעים למסאי מארה באוגוסט – ספטמבר.
נשארים שם חודשיים. המסאים מדליקים מדורות כדי למנוע את זרימת הגנו לשדותיהם. .
הכול נגמר כשהם שבים לסרנגטי.

כול עדר של גנו חי בתחום שלו. עדר גנו, בקניה
למשל, ירעה עד לקוו מסויים ולא יחצה אותו. כל זאת משום וודאות אינסטינקטיבית כי
בכול סכסוך שיינטש על גבי הטריטוריה של עדר יריב, כפי שטוען החוקר קרקפנטר,
הניצחון יהיה של הקבוצה הבייתית. פיצמונס, חוקר טבע דרום אפריקאי , מצא כי לכול
עדר של גנו לבן זנב, יש שטח תחום שמסיגי הגבול מגורשים ממנו מיד. הפולש נסוג
בחיפזון שדומה למודעות של נופש שהגיע למועדון שאין לו דריסת רגל בו.

תקופת הרבייה במשך פרק זמן של שלושה-ארבעה
שבועות. ההיריון נמשך שמונה וחצי חודשים.

הנדידה הגדולהרוב רובן של ההמלטות – מאות אלפים במספר – מתרכזות
בפרק זמן קצר, שנמשך כשלושה שבועות בלבד, במהלך החודשים ינואר־פברואר. סיכויי ההישרדות
של עגלים המקדימים את עונת ההמלטות, כמו גם של אלה שאיחרו אותה, מועטים ביותר, ורובם
נטרפים. ההמלטה הסימולטנית בזמן ובמרחב "מוהלת" את סכנת הטריפה בין פרטים
רבים ומגבירה את סיכוייו של כל עגל ועגל. ההמלטה מתרחשת לרוב בשעות הבוקר המוקדמות.
ניתן לדחות אותה אם יש טורפים. ניתן להחזיר את העובר לרחם אחרי שראשו יצא.

העגלים עומדים על רגליהם כעבור חמש עד שבע דקות,
ובחלוף עוד זמן קצר הם כבר מסוגלים לרוץ אחר אמם ולברוח מהטורפים הרבים, המייחלים ומצפים
לכירה הדשנה שמתחדשת כאן מדי שנה. אריות, נמרים, ברדלסים, צבועים מנומרים, תנים שחורי
גב וטורפים אחרים ממתינים ומתקבצים מסביב.

אמהות רבות, שבהעדר מרעה ירוק לא הצליחו לייצר חלב
בעטיניהן, נטשו את ולדותיהן מיד לאחר ההמלטה, והעגלים הרכים, נטושים ומעוררי רחמים,
געו ותרו אחריהן. לעגלים שזה עתה נולדו אין תמונה מוגדרת כיצד אמורה להיראות אמם. במצב
רגיל הם אינם זקוקים לכך: באמצעות חוש מולד הם "יודעים" כי עליהם להתלוות
אל הגוף הראשון שנע לידם, ועל פי רוב תהיה זו אמם. אולם במקרים של בצורת ממהרות אמהות
רבות לנטוש עוד בטרם נחתמה דמותן במוחם, והעגלים הצעירים ניסו לאמץ כאֵם כל מה שנע
לידם

זכרים דומיננטיים מגנים על הטריטוריה, המסומנת
באמצעות צואה ופרומונים שנוצרים בפרסותיהם. זכרים נחותים יוצרים עדרי רווקים.

לגנו תפקיד חשוב במערכת האקולוגית של הערבות,
וזאת מפני שגלליהם מזבלים את הקרקע ובפעולותיהם הם מעודדים צמיחה חדשה. עם זאת,
מנוסתם של בעלי חיים אלו מפורסמת במידת הנזק שהיא מחוללת. מנוסה טיפוסית מתאפיינת
ב-500 פרטים בקירוב הנעים במהירות משתנה היכולה להגיע עד 65 קמ"ש ולהימשך
כ-30 דקות. חיה זו היא גם מקור מזון חשוב לחיות טרף כגון אריות וצבועים. ההתקבצות הדרך
הטובה ביותר עבורם להתמודד עם טורפים.המנגנון ההגנה העיקרי של הגנו הוא מספרם הרב  של הפרטים בעדר. הם ייאכלו בכמויות, אך תמיד
יישארו די גנו.