כתב: גילי חסקין; 13-01-2025

. ראו גם: ניו זילנד – המלצות לקריאה.

ניו זילנד (במאורית: Aotearoa), השוכנת בדרום מערב האוקיינוס ​​השקט. נמצאת סמוך למרכז ההמיספרה המיימית (Water Hemisphere)[1]. היא מדינת אי[2] , השישית בגודלה בעולם.

ניו זילנד משתרעת לאורך 1600 ק"מ מצפון לדרום, בין  קווי רוחב 35° עד 47° דרום. רוחבה המקסימלי הוא 400 ק"מ. שטח ניו זילנד הוא 268,680 קמ"ר– גדול פי 12 משטחה של מדינת ישראל. (גדול מזה של בריטניה = 244,800 קמ"ר). קו החוף המכיל הרבה מפרצים ופיורדים, ארוך מאד יחסית לשטח היבשת.

ניו זילנד נמצאת 10,400 ק"מ מדרום-מערב לארה"ב, 1700 ק"מ מדרום לפיג'י. שכנתה הקרובה היא אוסטרליה, שנמצאת 2,155 ק"מ מערבית לה, מעבר לים הטסמני. האי נורפולק (Norfolk), שהוא טריטוריה אוסטרלית, נמצא במרחק 750 ק"מ צפונית מערבית לניו זילנד. קבוצות איים אחרים הם ניו קלדוניה, טונגה (Tonga) ופיג'י. ניו זילנד היא אחד משלושת הקודקודים של המשולש הפולינזי (הקודקודים האחרים הם הוואי ואי הפסחא..

זו המדינה הדרומית ביותר באוקייניה. המרחק הקרוב יחסית של ניו זילנד לאנטרקטיקה, הפך את האי הדרומי כשער למשלחות מחקר לשם.

ניו זילנד נמצאת על הגבול בין הלוחות הפסיפי (השקט), והאוסטרלי, על טבעת האש", דבר שהופך אותה לאחד האזורי הפעילים מבחינה געשית בעולם כולו. ניו זילנד חוותה כמה רעידות אדמה קשת מאד במהלך ההיסטוריה שלה.

סביב ניו זילנד מספר רב של איים, המוערכים בסביבות 700, הם בעיקר שרידים של יבשת גדולה יותר (Zelandia), ש-94% משטחה נמצאים מתחת למי האוקיינוס השקט. בעוד שעומק האוקיינוס השקט, הוא בין ארבע לחמישה קילומטרים, ממוקמת  זילנדיה  בעומק של כאלף מטר בלבד. גאולוגים אמריקנים משערים שזו היבשת השמינית במספר בכדור הארץ. ותמונות לוויין מראות ששטחה 4.9 מיליון קמ"ר (פחות מעשירית משטחה של אירו-אסיה). עם זאת, לא קיים גוף מדעי רשמי, המכיר ביבשת זו. מדובר ביבשת שקועה כמעט לחלוטין של קרום יבשתי. משוער שהיא שקעה לפני 83–79 מיליון שנים[3], לאחר התנתקות מיבשת העל גונדוונה (Gondwana), שהחלה להתפרק לפני 200 מיליון שנים. תנועת הלוחות (שהיבשות הן חלק מהם) הביאה למצב הנוכחי תוך הפרדת היבשות זו מזו. זילנדיה, נפרדה מאנטארקטיקה לפני כ- 100 מיליון שנה ומאוסטרליה לפני 60 מיליון שנה[4].

ההצעה שקיימת יבשת נוספת באזור הדרום מערבי של האוקיינוס השקט אינה חדשה. לפני יותר ממאה שנה העלו גיאולוגים את האפשרות שניו זילנד היא למעשה יבשת בפני עצמה השם והמושג של זילנדיה, הוצעו לראשונה על ידי ברוס לויידיק (Luyendyk), בשנת 1995.

ביבשת "החדשה" זילנדיה יש רק שני אזורים עיקריים מעל פני הים. ניו זילנד היא החלק הגדול ביותר של זילנדיה שנמצא מעל פני הים, ואחריה קלדוניה החדשה ומספר איים קטנים יותר כולם ביחד הם בסך הכול ששה אחוזים משטח זילנדיה כולה כלומר עיקרה של היבשת (94%) נותרה שקועה מתחת לאוקיינוס השקט.

ניו זילנד בנויה ממספר איים, שהגדולים והחשובים שבהם הם שני איים סמוכים זה לזה, המשתרעים מצפון-מזרח לדרום-מערב ומופרדים על ידי מיצר קוק (Cook). שטחו של האי הצפוני (מאורית: Te Ika-a-Māui), 114,729 קמ"ר ושל האי הדרומי (מאורית: Te Ika-a-Māui), 153,946 קמ"ר.

איי ניו זילנד הגדולים מופרדים ביניהם על ידי מיצר קוק (Cook Strait), הנקראת במאורית Te Moana-o-Raukawa, מילולית: "הים של ראוקאווה". המיצר מקשר את ים טסמן (Tasman Sea)[5] עם האוקיינוס השקט. רוחבו 22 ק"מ במקום הצר ביותר והוא נחשב לאחד מנתיבי הים המסוכנים ובלתי צפויים בעולם[6]. היווצרות המצר נובעת מפעילות טקטונית מתמשכת באזור, במיוחד עקב תנועת הלוחות הטקטוניים של האוקיינוס השקט והלוח ההודי-אוסטרלי.

בתחום הגבולות הפוליטיים של ניו זילנד מצויים גם האיים הקטנים: סטיוארט (Stewart Island / Rakiura), ששטחו 1,740 קמ"ר. הממוקם 30 קילומטרים מקצה האי הדרומי מעבר למיצר פובו (Foveaux Strait), שרוחבו  בין 23 ל-59 ק"מ ועומקו 18-46 מ'. ממזרח לאי הדרומי נמצא ארכיפלג איי צ'טהאם (Chatham Islands), הממוקם באוקיינוס השקט, כ־680 קילומטרים דרומית־מזרחית לניו זילנד. הארכיפלג מורכב מעשרה איים ששטחם 967 קמ"ר,

הפזורים ברדיוס של 40 קילומטרים. הארכיפלג שייך באופן רשמי לניו זילנד משנת 1842[7]. שניים מהאיים הגדולים ביותר בארכיפלג מיושבים – האי צ'טהאם והאי פיט (Pitt Island (Rangiauria), אשר לפי מפקד האוכלוסין של שנת 2013, כוללים בסך הכול 600 תושבים. בעיירה וייטאנגי (Waitangi), שהיא היישוב המרכזי בארכיפלג, גרים כ-200 תושבים.

איי קוּק (Cook Islands, במאורית: Kūki 'Āirani) הם שתי קבוצות איים בדרום האוקיינוס השקט, ממזרח לקו התאריך הבינלאומי, הקרויים על שם מגלה הארצות האנגלי ג'יימס קוק. שטח האיים כ-240 קילומטרים רבועים. שטח המים הטריטוריאליים הוא כ-1.8 מיליון קמ"ר. איי קוק מורכבים משתי קבוצות, הדרומית והצפונית. הקבוצות מרכיבות ביחד 15 איים ראשיים. הקבוצה הדרומית היא השלטת, ובה חיים רוב התושבים ונמצאים באי הבירה- ררוטונגה (Rarotonga), שדה התעופה הבינלאומי, הפרלמנט ומשרדי הממשל. באיי קוק מונהג משטר פנימי פרלמנטרי דמוקרטי בהסכם חופשי עם ניו זילנד, כאשר יחסי החוץ הם באחריות ניו זילנד, וכל התושבים הם בעלי דרכון ניו זילנדי. בריבונותה של ניו זילנד ישנם איים נוספים שאינם מיושבים.

לניו זילנד ריבונות מוגבלת במושבה רוס (Ross Dependecy) שבאנטרקטיקה[8].

מדובר בפלח של יבשת אנטרקטיקה, שראשיתו בקוטב הדרומי, בין קווי הרוחב 150° ו- 160° מערב ועד קו רוחב 60° דרום. מאז 1923, עומדת ניו זילנד על הריבונות שלה על המושבה (לייתר דיוק: שטח התלות Dependency) רוס, שהיה במקור, חלק מתביעות בריטניה באנטרקטיקה. השטח כולל חלק ממדף הקרח בדוס, את איי בלני (Balleny), האי סקוט (Scott Island) ואיים סמוכים. התביעה הזאת מוכרת על ידי אוסטרליה, בריטניה, צרפת ונורווגיה, שגם להן תביעות באזור.

ראו באתר זה: אנטארטיקה

יחידות הנוף של ניו זילנד מגוונות מאד. נעות בין מפרצים דמויי פיורד בדרום מערבו של האי הדרומי, לבין חולות חוליים בצפון. האי הדרומי "נשלט" על ידי האלפים הדרומיים, בעוד שרמה בזלתית תופסת את  מרכזו של האי הצפוני. הטמפרטורות נעות בין 0 מעלות באי הדרומי, לבין 30 מעלות באי הצפוני. התנאים האקלימיים נעים בין רטוב וקר במערבו של האי הדרומי, לבין אקלים יבשתי יבש, מעבר להרים ועד לאקלים סוב ארקטי, בדרומה של סאות' נד (Southland).

מבנה

למרות הקרבה הגיאוגרפית, יש בין שני האיים העיקריים בניו זילנד, הבדלים מהותיים מבחינה גיאולוגית ופיסית. האי הצפוני נמצא בקצה הדרומי של שבר גיאולוגי, בו הלוח של האוקיינוס השקט, החליק תחת הלוח היבשתי, כשהוא מרים הרי געש גדולים, יוצר פעילות וולקנית ואזורים תרמאלים.

האי הדרומי נוצר מקימוט בקרקעית הים, דבר שהרים את שרשרת האיים המרכזית הנקראת "האלפים הדרומיים" – כעין עמוד שדרה הנמתח לכל ארכו של האי הדרומי. האלפים מתרוממים במהירות של כ- 10 מ"מ בשנה, למרות כמויות הגשם הגדולות (ולפיכך ארוזיה מוגברת).

האי הצפוני הוא ברובו גבעי. ממפרץ קוק שבדרום למפרץ פלנטי [9](Bay of Plenty) בצפון, נמתחת רצועת הרים צרה, שפסגותיהם מגיעות לגובה של 1800 מ' והיא למעשה המשכם של ההרים באי הדרומי.

אוקלנד (Auckland) העיר הגדולה ביותר בניו זילנד, ממוקמת באי הצפוני. מוקפת מים כמעט מכל עבריה. נמצאת בין שני מפרצים מרכזיים, מה שהופך אותה לאחת הערים היחידות בעולם, המשתרעות בין שני גופי מים עיקריים.

1. מפרץ האורקי (Hauraki Gulf), ממזרח לאוקלנד. משתרע בין האי הצפוני לבין קבוצת איים הכוללת את האי ואיהקה (Waiheke Island) והאי ראנגיטוטו (Rangitoto Island). זהו גוף מים גדול הפתוח לאוקיינוס השקט. מנוקד בעשרות איים, חלקם מיושבים וחלקם שמורות טבע.
2. מפרץ מאנוקאאו (Manukau), מדרום-מערב לאוקלנד, משתרע לכיוון ים טסמן. מתאפיין בנופים פראיים, חופים חוליים וחיבור לתעלות מים רבות. נמל מאנוקאאו הוא נמל טבעי רדוד יחסית.

בנוסף למפרצים המרכזיים, באוקלנד יש מספר מפרצים קטנים יותר הנמצאים בתוך העיר וסביבתה:

• מפרץ וייטמאטה (Waitematā Harbour): זהו הנמל המרכזי של אוקלנד. ממוקם בצפון-מערב העיר ומשמש כבסיס לפעילות ימית ותיירותית. אזור זה כולל את גשר נמל אוקלנד (Auckland Harbour Bridge) ומרינות רבות.
• מפרץ טמקי (Tamaki Estuary): מדרום-מזרח לאוקלנד. פופולרי לפעילות ימית וספורט דיג.
• מפרץ דבלס (Devonport Harbour): ממוקם מול מרכז העיר, בצדו הצפוני של נמל וייטמאטה.

אוקלנד היא נמל הכניסה העיקרי לניו זילנד וגם העיר הגדולה ביותר. יש בה 1.716,000 תושבים אך היא איננה הבירה. בשנת 1841, אוקלנד נבחרה להיות הבירה בזכות מיקומה המרכזי יותר עבור תושבי האי הצפוני. אך באמצע המאה ה-19, האי הדרומי הפך לאזור בעל חשיבות כלכלית רבה, במיוחד בזכות הבהלה לזהב. ככל שההתיישבות באי הדרומי גדלה, הפכה אוקלנד לפחות נוחה מבחינת נגישות למתיישבים בדרום. וולינגטון (Welington) , לעומת זאת, ממוקמת קרוב למרכז הגאוגרפי של שני האיים המרכזיים של ניו זילנד. מיקומה הפך אותה לנגישה יותר עבור מתיישבים באי הדרומי, מה שתרם לאיחוד המדינה מבחינה פוליטית וכלכלית.

בשנות ה-60 של המאה ה-19 עלו חששות שמתקפה זרה (במיוחד מהאימפריה הרוסית) תוכל לאיים על אוקלנד, בשל מיקומה הצפוני והחשוף. וולינגטון, לעומת זאת, הייתה מרוחקת יותר ומוגנת היטב. לכן ב-1865 עברה הבירה לוולינגטון (Welington).

בשנים האחרונות הפכה אוקלנד למוקד משיכה לבני האיים הפולינזיים של דרום האוקיינוס השקט. אוקלנד נמצאת באחד ממוקדי הפעילות הגעשית של האי הצפוני והיא מוקפת בלמעלה מחמישים גבעות, שלהן לועות כבויים של הרי געש.

במרכז אוקלנד, בפארק קורנוול (Cornwall Park), קרוב לפרוורים גרינלין (Greenlane) ואפסום (Epsom). נמצאת "גבעת העץ הבודד" (One Tree Hill), או בשמה המאורי Maungakiekie, פירושו "הר של קיקי" (Kiekie הוא צמח מקומי). הגבעה שימשה בעבר כאתר פא (Pa) – יישוב מאורי מבוצר, והייתה בית לקהילה מאורית גדולה. היא אחד האתרים האייקוניים והסמליים ביותר בעיר אוקלנד. הגבעה, המתנשאת לגובה של כ-182 מטרים, היא פסגת הר געש כבוי ומהווה אתר בעל משמעות היסטורית, תרבותית וגאולוגית.

שם הגבעה ניתן לה בשל עץ יחיד שצמח בפסגתה, שהיה סימן בולט על רקע הנוף. העץ המקורי, שהיה עץ טוטרה (Tōtara), נחתך על ידי מתיישבים אירופאים במאה ה-19.

במקומו ניטע עץ אורן מונטריי (Monterey Pine) במהלך המאה ה-20. עץ האורן לא נחשב קדוש בעיני המאורים, ואף עורר מחלוקת תרבותית בשל היותו עץ שאינו מקורי לניו זילנד.

בשנות ה-90, העץ נפגע פעמיים על ידי מיליטנטים, כמחאה על עוולות היסטוריות שנגרמו למאורים על ידי המתיישבים האירופאים. בינואר 1995 ניסו פרחחים לכרות את העץ באישון לילה  והתוצאה – רופאי עצים הוטסו מכל קצוות הארץ ומרחו משחות פלאים על פצעיו האנושים. הוא נכבל בכבלי ברזל עבים שתומכים אותו לאדמה וזכה לביקור שבועי מהצוות הרפואי שהופקד על בריאותו. שלט ענק מבשר בכל שבוע על הטיפולים השונים שעבר העץ. הנזק שנגרם לעץ היה כה חמור עד שלא היה ניתן להצילו, והוא נכרת בשנת 2000, מטעמי בטיחות.

חלקים נרחבים של האי הצפוני מכוסים במישורים פוריים וגבעות מתגלגלות, שמתאימים היטב לחקלאות. חצי האי וייקאטו (Waikato Plains) שבצפון- מערב, כ-200 ק"מ דרומית-מערבית לעיר אוקלנד וכ-70 ק"מ דרומית לעיר המילטון (Hamilton), הוא אזור חקלאי פורה השוכן סביב נהר ואיקאטו (Waikato River), הנהר הארוך ביותר בניו זילנד.

זהו אזור גירני, המפורסם במערות הקרסטיות שבו – מערות וויטומו (Waitomo Caves), עשירות בתצורות מרהיבות של נטיפים, זקיפים, וילונות ועוד. .פירוש השם ואי – מים, טומו – בור. הבורות חפורים עמוק אל מתחת לפני האדמה ומובילים למערכת מסועפת של מערות תת-קרקעיות שבחלקן זורמים נהרות עם מפלים שוצפים ומעיינות מתפרצים. .

מערות אלו מציעות חוויות ייחודיות

• Ruakuri Cave: מערה גדולה ועם שבילי הליכה מסודרים. כוללת תצורות גיר מרהיבות, נטיפים וזקיפים.
• Aranui Cave: מערה קטנה יותר, אך מרשימה בזכות התצורות הייחודיות שלה.

התופעה הייחודית באזור היא Glowworm Caves (מערות תולעים זוהרות)/ מערות אלו מפורסמות בזכות תולעים זוהרות ייחודיות (Arachnocampa luminosa), המאירות את התקרה כמו שמיים מלאי כוכבים. אלו הם זחלים של סוג של יתוש/יבחוש ונראים כמעט כמו יתוש למעט אברי הפה. לזחלים יש אברי גוף זוהרים שמאירים באור ירוק ורך. הם חיים תלויים במעין "ערסל" מתקרת המערה ואורגים קורים ללכידת חרקים. שלב הזחל עשוי להמשך 6-9 חדשים ותלוי בכמות המזון שהזחל אוכל.  המבקרים יכולים לשוט בסירה בתוך המערות ולצפות בתופעה הטבעית המרהיבה.

אזור מתון אחר הוא גבעות הוקאיידס (Hawke’s Bay): ממוקמות במזרח האי ומשמשות כאזור מוביל לכרמים וייצור יין.

לאי הצפוני יש קו חוף מגוון המשתרע על פני מאות קילומטרים, עם חופים חוליים, מפרצים ואיים.

• מפרץ האורקי (Hauraki Gulf): שוכן בצפון-מזרח האי, כולל עשרות איים, כמו האי ואיהקה (Waiheke Island) ורנגיטוטו (Rangitoto Island).
• חצי האי קורומנדל (Coromandel Peninsula): מתאפיין בחופים יפים, יערות עבותים, שטחים הרריים ופעילות תרמית הבאה ליידי ביטוי בחול חם..

• 

   

• מפרץ האיים (Bay of Islands): בצפון האי, אזור תיירותי פופולרי המציע נופים מרהיבים ואיים קטנים.

במרכז האי משתרעת רמה געשית על פני 26,000 קמ"ר.

במרכז – אגם טאופו (Taupō), שנוצר על ידי התפרצות געשית בשנת 186 לספירה. האגם שוכן בתוך קלדרה (Caldera) ענקית, שנוצרה עקב התפרצות געשית אדירה הידועה כ"התפרצות טאופו" לפני כ-26,500 שנה. ההתפרצות האחרונה באזור התרחשה בשנת 232 לספירה, ונחשבת לאחת ההתפרצויות הגעשיות החזקות ביותר בהיסטוריה האנושית. עוצמת ההתפרצות הייתה כה חזקה, שענני האפר הגעשי הגיעו לאזורים נרחבים בדרום האוקיינוס השקט.

שטח האגם: כ-616 קמ"ר, מה שהופך אותו לאגם הגדול ביותר בניו זילנד ואחד מהמאפיינים הגאוגרפיים הבולטים ביותר באי הצפוני. עומקו המקסימלי של האגם הוא כ-186 מטרים.

האגם מוזן מנהרות ומעיינות תת-קרקעיים ומנקז דרך נהר ואיקאטו (Waikato River), הנשפך לים טסמן. האגם מפורסם בזכות דיג הטרוטה (פורל), במיוחד זן Rainbow Trout ו-Brown Trout. טאופו נחשב לאחד המקומות הטובים בעולם לדיג מסוג זה. האגם נחשב קדוש על ידי המאורים, תושביה המקוריים של ניו זילנד. שמו המאורי המלא של האגם הוא Taupō-nui-a-Tia, שפירושו "הגלימה הגדולה של טיה", על שמו של טיה, מנהיג מאורי קדום. האגם משמש כיום כמרכז תיירותי ותרבותי במדינה.

במרכז האי נמתחת שרשרת של הרי געש. הפעילים והבולטים שבהם:

1. הר נגאורוהו (Ngauruhoe), שגובהו 2290 מ'. מזוהה כסמל תרבותי וקולנועי, הידוע גם כ"הר האבדון" מהסרטים "שר הטבעות"

הר רואפהו (Ruaphu), שגובהו 2796 מ', הר געש פעיל עם פסגה מושלגת המציעה פעילויות סקי בחורף.

2. הר טונגרירו (Tongariro). גובהו 1978 מ'. זהו אחד האזורים הטבעיים המרהיבים ביותר במדינה, ומשלב נופים געשיים עוצרי נשימה עם תרבות מאורית עשירה.

טונגורירו, רואהפו ונגאורוהו מכונים גם "הרי הגעש טונגורירו". שמם המאורי, Tongariro, מתורגם ל"נשימתו של רואה" (the south wind), והם מקודשים לעם המאורי. לפי המיתולוגיה המאורית טונגרירו הוא אחד מקבוצת הרי הגעש שהתחרו על אהבתה של הר פיהנגה (Pihanga), הר געש יפהפה הנמצא בקרבת מקום. הוא התמודד מול הר נגאורוהו (Ngauruhoe), הר רואפהו (Ruapehu) והר טאראנקי (Taranaki). טונגרירו ניצח בתחרות ונשאר לצד פיהנגה, בעוד טאראנקי עזב ונע מערבה, שם הוא עומד כיום כהר בודד.

ההר נחשב מקום מושבו של נגאטורואיראנגי (Ngātoroirangi), הכהן הגדול והמנהיג הרוחני של שבט טואה-רנגטי (Tūwharetoa). הוא מיוחס לכוחות על-טבעיים הקשורים לאש וליצירה. המאורים רואים בהר טונגרירו "טאפו" (Tapu), היינו, טאבו, מקום קדוש שאסור לפגוע בו.

3. הר הגעש טרוורה (Tarawera) הוא קבוצה של קלדרות געשיות ומכתשים שנוצרו כתוצאה מהתפרצויות געשיות חוזרות ונשנות. שיאו מתנשא לגובה של 1,111 מטרים מעל פני הים, והיה אחראי לאחד מההתפרצויות הגעשיות הגדולות ביותר בהיסטוריה המודרנית של ניו זילנד. ההר מורכב מסדרה של כיפות לבה ריוליטיות[10], שנבקעו במרכזן בהתפרצות הבזלתית של 1886, שבה נהרגו כ-120 בני אדם. בקעים אלו נמשכים לאורך 17 קילומטרים בכיוון כללי צפון מזרח – דרום מערב.
4. הר אגמונט (Egmont) [11] ידוע גם בשם "הר טרנאקי" (Mount Taranaki), שהוראתו "הר מבריק" (Tara=פסגה, Naki=מבריק). הוא הר געש מפואר בצפון האי הצפוני של ניו זילנד. מתנשא לגובה של 2,518 מטרים מעל פני הים. הר אגמונט הפועל ברציפות, נחשב לאחד היפים בעולם, בשל הצורה הסימטרית של צלעותיו. הוא מוקף ים משלושת צדיו. ראשו מכוסה שלג וקרח. זהו אחד ההרים האייקוניים ביותר במדינה, בזכות צורתו החרוטית הסימטרית והנופים המרהיבים המקיפים אותו.

מרכז האי הצפוני, ידוע בעולם בפומרלות[12], בגייזרים, במעיינות החמים ובריכות הבוץ המצויים בו בשפע. זהו אזור שעדיין פעיל מבחינה געשית וכמה התפרצויות אירעו בו בשנים האחרונות. "בירת" האזור היא רוטורואה (Rotorua; בשמה המאורי המלא: Te Rotorua-nui-a-Kahumatamomoe; (מילולית: "האגם השני בגודלו של קאהומאטאמומואה"). רוטורואה שוכנת לחופו הדרומי של אגם רוטורואה ,שעל שמו היא נקראת, בגובה של 280 מ' מעל פני הים ואפופה ריח גופרית חזק . חיים בה 78,200 תושבים. היא מהווה מוקד משיכה לתיירים בשל הפעילות הגאותרמית המתרחשת בסביבתה, וכוללת גייזרים ובריכות בוץ.

מצפון לרמה הבזלתית, נמצאים שני חצאי איים: המזרחי תפוס על ידי רכסי הר קורומנדל (Coromendel) והמערבי – של מחוזות אוקלנד הצפונית והמרכזית-  הוא מישורי וחופיו המפורצים מאפשרים הקמת נמלים נוחים. מדרום לרמה הגעשית, באזור וולינגטון ובחוף המזרחי משתרעים מישורים רחבי ידיים. למישורים אלה, כמו לשפלות הקטנות שבין ההרים יש חשיבות כלכלית רבה.

פורט ניקולסון (Port Nicholson), הידוע גם בשם מפרץ וולינגטון (Wellington Harbour) , המפרץ בו שוכנת ולינגטון הבירה, הוא למעשה מכתש געש קדום שהתמלא במי ים. נוצר כתוצאה מפעילות וולקנית וקריסה של קלדרה (Caldera) בעבר הרחוק[13].. האזור ממוקם לאורך הבקע הוולינגטוני (Wellington Fault) , שהוא חלק ממערכת השברים הטקטוניים של ניו זילנד. רעידות אדמה חוזרות ונשנות באזור גרמו להרמות ושינויים בפני השטח, כולל שינויים בתוואי המפרץ.

רעידות אדמה הן פועל יוצא של הפעילות הגועשת מתחת לפני השטח. העיר נאפייר (Napier) שבחוף המזרחי, חרבה כליל בשנת 1931, ברעידת אדמה בעצמה של  7.9 בסולם ריכטר. לאחר רעידת האדמה נסוג הים לאחור והוסיף לעיר שטח של 40 קמ"ר, מקום עליו נבנה שדה התעופה החדש. נאפייר נבנתה מחדש תוך שנתיים וב- 1933 כבר ניצבה על תילה עיר צבעונית בסגנון ארט-דקו, המשמשת עד היום דוגמא ומקום עליה לרגל לארכיטקטים.

האי הצפוני בעל אקלים נוח יותר, מאחר והוא מרוחק יותר מהקוטב הדרומי. זוהי גם הסיבה שהמאורים, שהגיעו מאיי פולינזיה בחרו להתגורר בו. כיום גרים כאן שני שליש מהתושבים.

האי הדרומי.

כפי הנראה היה זה האי הדרומי שהעניק לניו זילנד את שמה הראשון Aotearoa – "ארץ הענן הלבן הארוך".

האי הדרומי הוא ברובו הררי. אורכו של האי כ- 800 ק"מ. במערבו נמשכת רצועת הרי האלפים הדרומיים, שאורכה 500 ק"מ, בכיוון דרום-מערב לצפון-מזרח, בגובה ממוצע של 2,500 מ' ובהם הפסגה הגבוהה ביותר בניו זילנד – הר קוק – 3,764 מ'. פסגות נוספות כוללות את הר טסמן (Mount Tasman) והר סיבליוס (Mount Sefton). הרים אלו נוצרו כתוצאה מפעילות טקטונית לאורך השבר האלפיני (Alpine Fault),

עמוד השדרה ההררי של האלפים הדרומיים מכוסה בעננים לעיתים קרובות, לכן אבל טאסמן וקפטן קוק, כנראה שלא זכו לראות את הפסגות הקרויות על שמם. האלפים הדרומיים ממשיכים לגבוה במשך 185 מיליון השנים האחרונות, למרות שהשחיקה על ידי הרוחות, הקרח והגשם גדולה מאד. בתקופת הקרח חצבו הקרחונים הגדולים נתחים מהרכסים והותירו אחריהם ימות רבות, מורינות, גיאיות עמוקים וקרחונים, שהגדול שבהם הוא קרחון טסמן שבהר קוק.

הקרחונים המרכזיים באי כוללים את קרחון פוקס (Fox Glacier) וקרחון פרנץ יוזף (Franz Josef Glacier), שהם בין הקרחונים הבודדים בעולם המגיעים ליער גשם.

האגמים התכולים בניו זילנד, בין רוטואיטי (Lake Rotoiti) לפוטריטרי (Lake Poteriteri), כוללים סדרת אגמים מרהיבים הממוקמים באי הדרומי, במיוחד באזור פארק הלאומי נלסון לייקס (Nelson Lakes National Park). אגם פוטריטרי (Lake Rotomairewhenua), נחשב לאחד מגופי המים הצלולים ביותר בעולם[14]. עם ראות שמגיעה עד לעומק של 80 מ'. כל אלו נוצרו על ידי קרחונים.

[המצרים שבצפון-מזרח האי ב- Marlborough Sounds' אינם קרחוניים במקור ונוצרו כתוצאה מפלישת מי הים בעקבות התמוטטות של מערכת הנהרות].

מצפון לרכס זה תופסים רכסי הרים את כל רוחב האי ופסגותיהם הגבוהות מגיעות לגובה של 2,500 מ'. אזור המכונה "ארץ הפיורדים" (Fjorfland). אחד האזורים הדרמטיים והמרשימים ביותר באי הדרומי. אזור זה משופע בפיורדים רבים ובימות רבות שנותרו לאחר נסיגת הקרחון.

בעמקים קרחוניים עמוקים המלאים במי ים, כמו מילפורד סאונד (Milford Sound) ודאוטפול סאונד (Doubtful Sound). אזור זה מתאפיין בצוקים תלולים, מפלים מרהיבים ויערות עבותים.

המפנה המערבי של הרכס, מכוסה ביערות גשם. במזרח ובדרום-מזרח האי משתרעים אזורי גבעות הגולשים במתינות אל הים. נהרות גדולים הביאו סחף רב מן ההרים ויצרו את מישורי קנטרברי (Canterbury Plains) במזרח, בו שוכנת  העיר הגדולה ביותר, כרייסטצ'רץ' (Christchurch), המשמשת כמרכז האזור.

מישור זה, המשתרע לאורך החוף המזרחי, נוצר ממשקעים סחופים שהגיעו מהאלפים הדרומיים. הוא המישור הגדול ביותר בניו זילנד ומרכז חקלאות חשוב.

המישור המשתרע מהאלפים הדרומיים עד לחוף האוקיינוס השקט, המכוסה משקעי סחף מאוחרים, נופיו שטוחים ונרחבים, שעוצבו על ידי נהרות קרחוניים, שהתנקזו מהאלפים הדרומיים. האזור מבותר על ידי נהרות כמו הוואימקרירי (Waimakariri), רנגיטטה (Rangitata), ורקהיה (Rakaia). הוא אחד מאזורי החקלאות הפוריים ביותר בניו זילנד. האדמה הפורייה משמשת לגידולי דגנים, מספוא, כרמים, וכמובן לרעיית כבשים ובקר.

מישור נוסף הוא עמק מקנזי (Mackenzie Basin). זהו אזור יבש ומוקף הרים במרכז האי. מאופיין באגמים אלפיניים צלולים, כמו אגם טקאפו (Lake Tekapo) ואגם פוקאקי (Lake Pukaki).

ישנם מישורים נוספים, בסאות'לנד (Southland), במערב ווסטלנד (Westland) ובאגנים שבין ההרים.

החוף המערבי של האי הדרומי (West Coast) מאופיין ביערות גשם צפופים, צוקים סלעיים, וחופים פראיים. לאורך החוף נמצאים מוקדי עניין כמו פנקייק רוקס (Pancake Rocks) וקרחוני החוף המערבי. בצפון האי הדרומי נמצא הפארק הלאומי אבל טסמן (Abel Tasman National Park): ידוע בחופים חוליים מוזהבים, מי טורקיז, ויערות ירוקים.

מסלע

בשונה מהאיים הגעשיים של האוקיאנוס השקט, ניו זילנד מכילה סלעים מסוגים ועידנים שונים.. בחצי האי בנקס (Banks Peninsula)[15]; חצי האי אוטאגו (Otago Peninsula)[16], חצי האי שמדרום לאומארו (Oamaru) ואזור טימארו, ((Timaru) נמצאים סלעים געשיים צעירים. ממזרח לאגם טה-אנו (Lake Te Anau)[17], בצפון האי סטיוארט וברצועה מצפון לנלסון, נמצאים סלעי געש ותיקים. נהר וואיטקי ( (Waitaki חוצץ בין אבן הגיר של מישורי קנטארברי והסלעים המטמורפיים  של גבעות חצי האי אוטאגו. בשטח המרכזי של Southland מצויים סלעי משקע בני 230-180 מליון שנה.

הידרוגרפיה

ניו זילנד מנוקזת על ידי מספר רב של נהרות קצרים, המנקזים אזור הררי תלול. חשיבותם רבה ליצירת חשמל ,אך רק מעטים מתאימים לשייט. הנהר הארוך ביותר באי הצפוני הוא ויקטו (Waikato) הנשפך לימת טאופו  (Taupo)ואורכו 434 ק"מ. נהר וואנגאנוי (Whanganui) , אף הוא באי הצפוני, הוא הנהר הארוך במדינה העביר לכלי שייט, עובדה שהפכה אותו מאז ומתמיד לנתיב תחבורה חשוב. הנהר הארוך באי הדרומי הוא קלותה (Clutha) , הנשפך לאוקיינוס השקט ואורכו 337 ק"מ. בשטחה של ניו זילנד פזורות ימות רבות. ימות האי הצפוני נוצרו בעיקר בשל שבירה טקטונית ואילו ימות האי הדרומי נוצרו  בשל פעילות ערוץ בתקופת הקרחון. הימה הגדולה בניו זילנד היא ימת טאופו  (Taupo) שבאי הצפוני ושטחה 618 קמ"ר והימה השנייה בגודלה היא ימת טי אנאו (Te Anau) שבארץ הפיורדים ושטחה 343 קמ"ר.

אוצרות טבע

שני שלישים מהקרקע הינו בעל פוטנציאל לשימוש כלכלי.

ניו זילנד עשירה במגוון רחב של מחצבים ומשאבי טבע, שחלקם תרמו להתפתחות הכלכלית והחקלאית שלה. חלק מהמחצבים נכרו מאז תקופת המתיישבים האירופאים הראשונים, בעוד שאחרים משמשים כיום לתעשיות מודרניות ולייצוא.

המחצבים המרכזיים בניו זילנד:

1. פחם

פחם הוא אחד המחצבים העיקריים שנכרים בניו זילנד מאז המאה ה-19. הפחם בניו זילנד כולל גם ליגניט (פחם רך) וגם אנתרציט (פחם קשה ואיכותי).

שימושים: ייצור חשמל (תחנות כוח מקומיות). תעשיות מתכת, במיוחד בתהליך ייצור הפלדה.

יצוא למדינות כמו יפן וסין.

אזורים עיקריים:  האי הדרומי: מערב החוף (West Coast) במיוחד בגריימות' (Greymouth) ובבולרי (Buller). האי הצפוני: אזור וואיקאטו (Waikato), שבו פחם משמש בעיקר לייצור חשמל ולתעשייה מקומית.

2. זהב

זהב נכרה בניו זילנד עוד מימי הבהלה לזהב במאה ה-19. עד היום, כריית זהב היא תעשייה משמעותית בכלכלה של ניו זילנד. שימושים: יצוא לתעשיית התכשיטים ולצרכים פיננסיים בעולם. שימור בהפקות טכנולוגיות ותעשיות יוקרה.

אזורים עיקריים: מערב החוף של האי הדרומי (West Coast). אוטאגו (Otago): במיוחד סביב נהרות ודלתות באזורים כמו קווינסטאון (Queenstown). וואיקאטו (Waikato) באי הצפוני.

3. ברזל וחול ברזל

חול ברזל (Iron Sand) משמש כמקור עיקרי להפקת ברזל בניו זילנד. מכיל תכולת טיטניום גבוהה. ייצור פלדה, בעיקר במפעלי הפלדה בגלנברוק (Glenbrook Steel Mill). יצוא למדינות אחרות לייצור מתכות.

אזורים עיקריים: החופים המערביים של האי הצפוני, במיוחד באזור טאראנקי (Taranaki).

כרייה משמעותית מתבצעת בים.

4. גז טבעי ונפט

אחת התעשיות החשובות בניו זילנד, במיוחד באזורי החוף.

שימושים: אספקת אנרגיה מקומית. יצוא גז טבעי למדינות באסיה.

אזורים עיקריים: ביי אוף פלאנטי (Bay of Plenty) ו טאראנקי (Taranaki), שבאי הצפוני.: מעט נפט נמצא ליד מרצ'ינסון.

אזורי חיפוש נוספים נמצאים בים הטסמן ובים הדרומי.

5. אבן גיר ודולומיט:

דולומיט מוסיף מינרלים חיוניים לקרקע, כגון מגנזיום וסידן, המסייעים לשיפור פוריות הקרקע.

תיקון חומציות קרקע: משמש להעלאת רמת ה-pH באדמות חומציות. דולומיט משמש כחומר חיזוק בתהליך ייצור הפלדה, כדי להסיר זיהומים מהחומר הגולמי.

ייצור זכוכית: כחומר גלם המסייע בחיזוק מבנה הזכוכית ומוסיף שקיפות.

תעשייה כימית: משמש בתהליך ייצור חומרים כימיים כמו מגנזיום מתכתי, סידן פחמתי ותוספים אחרים.

אזורים עיקריים: חוף קנטרברי (Canterbury) ואזורי החוף של האי הדרומי. מרכז האי הצפוני.

6. חומר ופצלים (Clay and Shale).

משמשים לייצור קרמיקה, לבנים וחומרי בנייה אחרים.

אזורים עיקריים: אזורי וואיקאטו (Waikato) והחוף הצפוני. מרכז האי הדרומי.

שימושים: קרמיקה, רעפים, ולבנים לבנייה.

7. מינרלים נדירים

ניו זילנד מכילה גם מחצבים נדירים יותר כמו גופרית (אזור רוטורואה, שבו ישנם שדות גיאותרמיים עשירים.) , קוורץ (באלפים הדרומיים.

8. מים גיאותרמיים

מקורות מים חמים טבעיים מהווים חלק מתשתיות האנרגיה והתרבות של ניו זילנד.

אזורים עיקריים: רוטורואה וטאופו (Taupo) באי הצפוני. מים אלו משמשים לתיירות, ייצור חשמל (אנרגיה גיאותרמית), וחימום.

באזור נלסון (Nelson) נחשפים סלעים פרה-קמבריים שגילם 600 מיליון שנים. הסלעים שם מכילים מגוון מינרלים, בעלי חשיבות מדעית ומסחרית כאחד – סרפנטין (Serpentine)[18] טאלק (Talc)[19], מגנטיט, אסבסט ושיש. מתכות אחרות התגלו בניו זילנד בתקופות שונות: אנטימון (Antimony)[20], טונגסטן (Tungsten)[21], פלטינה, ארסניק (Arsenic)[22] וכרום (Chromium)[23].

כמוכם, יש באי הדרומי תחנות הכוח ההידרו-אלקטריות.

אקלים

ניו זילנד נמצאת בין קווי רוחב º34 ל-º47 דרום[24]. באזור האקלים הממוזג של ה-Roaring Forties  ("הארבעים הרועמים"), אך אקלימה נקבע בעיקר על ידי הימצאות אייה בלב האוקיינוס ועל ידי רכסי ההרים הניצבים לכיוון הרוחות המערביות, הקבועות בדרך כלל. הטמפ' בצפון גבוהה ונעשית נמוכה ככל שמדרימים. ממוצעי הטמפ' השנתיים הם º15 ליד כף ריינגה (Reinga) ו-º10 בדרום האי הדרומי. תנודות הטמפ' העונתיות קטנות בצפון וגדלות בדרום, כך שבקיץ כמעט ואין הבדלי טמפ' בין האיים, ובחורף יש הבדלי טמפ'  של כ-º10. הבדלים חריפים יותר יש בין אזורי החוף לאזורי ההרים שחלקם מכוסים בשלגי עד. תנודות הטמפ' היומיות גדולות מאד. בניו זילנד נושבות דרך קבע רוחות חזקות שכיוונן הכללי הוא ממערב למזרח. גושי האוויר מגיעים לניו זילנד לאחר שעברו דרך ארוכה מעל הים ועל כן הם רוויים מים וכבר איבדו את התכונות המאפיינות את מקורם.

החוף המערבי ממוקם לאורך הים הטסמני, שנמצא מערבית לאי הדרומי. רוחות מערביות לחות ("רוחות מערביות גאות") מביאות כמויות עצומות של לחות מהים.

האלפים הדרומיים פועלים כ"מחסום אורוגרפי" – הרוחות הלחות נאלצות להתרומם כשהן פוגשות את ההרים, מה שגורם להתקררות הלחות למשקעים ארוגרפיים מרובים במדרונות המערביים של הרי האי הדרומי כמות המשקעים השנתית באזור זה נעה בין 2,000 מ"מ ל-7,500 מ"מ, בהתאם למיקום. באזורים מסוימים, במיוחד בפיורדלנד ובחוף המערבי ליד האלפים הדרומיים, כמות המשקעים יכולה להגיע אפילו לכ-10,000 מ"מ בשנה!) , בעוד הצד המזרחי (מישורי קנטרברי) נשאר יבש יחסית.

המדרונות המזרחיים חסויים בצל הגשם ובהם הרוח יבשה וחמה וכמות המשקעים הקטנה (330 מ"מ) נתונה להפסדי התאדות רבים. בין שתי שלשלות הרים נמצא האזור הצחיח היחידי בניו זילנד. באי הצפוני ההרים נמוכים יותר ואינם יוצרים חטיבה אחת ולפיכך מחולק האי לאזורי אקלים מקומיים השונים זה מזה.

גם באי הצפוני כמות המשקעים גבוהה יותר בצד המערבי מאשר בצד המזרחי, אך תופעת צל הגשם איננה חריפה כל כך כיוון שאין מחסום הררי רציני כל כך כמו הרי האלפים. ברוב שטחי ניו זילנד יורדים הגשמים במשך כל חודשי השנה אך בקצה הצפוני האקלים נוטה לים תיכוני (גשמי חורף מרובים פי שנים מגשמי קיץ) ובקצה הדרומי יורדים בעיקר גשמי קיץ. האקלים בניו זילנד הוא אקלים ימי וככזה עלול להשתנות במהירות מפתיעה.

צמחיה

מבחינה אקלימית, באי הדרומי נמצאים האזורים הקרים ביותר והאזורים החמים ביותר של ניו זילנד; האזורים הלחים ביותר (והאזורים היבשים ביותר (35 ???מ"מ בשנה). לפיכך, צמחיית האי מגוונת עד מאד. מתוך למעלה מ- 15,000 מיני צמחים, לא פחות מ- 1,300 הם אנדמיים (בלעדיים לניו זילנד) ולפחות חציים מצויים אך ורק באי הדרומי. עובדה מוזרה במקצת לאור העובדה כי לפני מספר מיליוני שנה, מיצר קוק לא היו קיים והיה גשר יבשתי בין מה שהיום הם שני איים. ואמנם, הצמחייה בדרום האי הצפוני ובצפון האי הדרומי דומות מאד. אולם, באי הדרומי קיימים לפחות 300 מינים שאינם מוכרים כלל באי הצפוני. מכאן ניתן להסיק, כי מרבית המינים באי הדרומי הם צעירים יחסית.

בחוף המערבי גדלים יערות גשם, המקבלים משקעים רבים המגיעים מים טסמן. באזורים הנמוכים היערות הם סאב-טרופיים עם צמחיית שרכים עשירה ובאזורים הגבוהים גדלים יערות סאב-אנטרקטיים. בצד המזרחי גדלה בעיקר עשבייה. באזורי הר עשב גבוה ובמישורים שלרגלי הרכס, גדל עשב נמוך.

על פסגות ההרים מצויה צמחיה בתוך סלעים וחצץ. רבים מהצמחים קיבלו את צבעי האבנים שעליהם הם חיים. הם מסוגלים לספוג קיצוניות של קור או חום. על הפסגות הגבוהות מצוי מין מיוחד של Raoulia, שגבהו 2 ורחבו 1 מ', אך לרוב כמה שיחים צומחים כה קרובים זה לזה עד שהם נראים כישות אחת ענקית.

ידועים במיוחד עצי הקאורי (Kauri trees), הידועים בשם המדעי Agathis australis, הם עצים אצטרובלניים (מחטניים) מרשימים ועתיקים הגדלים בצפון ניו זילנד. עצי קאורי יכולים להגיע לגובה של עד 50 מטרים וקוטר גזע של 5 מטרים ויותר. הגזע שלהם חלק וישר, ללא ענפים עד חלקם העליון. העלים ירוקי-עד, קטנים, וצורתם דמוית אליפסה. קליפת העץ מתקלפת באופן טבעי, דבר שמסייע בהגנה מפני טפילים.

עצי קאורי הם מהעצים ה"זקנים" ביותר בעולם, ויכולים לחיות אלפי שנים. לדוגמה, העץ "טאנה מאהוטה" (Tāne Mahuta), שנחשב לעץ הקאורי הגדול ביותר, מוערך כבעל גיל של מעל 2,000 שנה. עצי הקאורי גדלים בצפון ניו זילנד בלבד, בעיקר ביערות תת-טרופיים באזור Northland. האזורים הבולטים שבהם ניתן למצוא יערות קאורי כוללים: יער וואיפואה (Waipoua Forest)t: יער הקאורי הגדול והמרכזי. Trounson Kauri Park. שמורת טבע המוקדשת לעצי קאורי. Puketi Forest: יערות מגוונים עם נופים מרשימים.

המאורים רואים בעצי הקאורי עצים קדושים, ומייחסים להם משמעות רוחנית עמוקה. העץ "טאנה מאהוטה", שנקרא על שם אל היער במיתולוגיה המאורית, נחשב לסמל חיוני של חיבור בין האדם לטבע. עצי קאורי שימשו בעבר לבניית קאנואים (וואקה) ולפיסול חפצי פולחן.

לאחר הגעת המתיישבים האירופאים, עצי קאורי נכרתו בכמויות גדולות לצורכי בנייה, בעיקר בשל גודלם וחוזקם. שרף הקאורי (Kauri gum), שנשמר היטב באדמה, הפך למצרך יקר ערך ושימש בייצור לכה.

במשך 130 השנים האחרונות, אזורים גדולים של צמחית בראשית, הוחלפו בשדות מרעה או עברו שינויים אחרים. לולא הובאו לאי בעלי חיים הורסי צמחיה – כבשים, פרות, איילים וארנבות, הייתה הצמחייה מגוונת ומעניינת הרבה יותר.

תפרוסת האוכלוסיה

מספר התושבים 5,161,211 . 64.1%, הם ממוצא אירופאי; 16.55 הם מאורים, 4.95 הם סינים; 4.7% הם הודים; 3.9% סמואים, 1.8% טונגנים. 1.5% פיליפיניים.

במהלך המאה ה-20, האוכלוסייה בניו זילנד עברה צפונה. כיום חיים באי הדרומי פחות מרבע מהאוכלוסייה. למעלה מ-3/4 מהאוכלוסייה חיים באי הצפוני[25], כשחצי מהם, חיים מצפון לאגם רוטרואה (Rotorua)[26].. שליש מכול אוכלוסיית ניו זילנד, חיה באזור אוקלנד. זהו האזור שגדל הכי מהר בניו זילנד ומעריכים שעד שנת 2050, יגורו שם 50% מהאוכלוסייה. מרבית הילידים המאורים (87%) חיים באי הצפוני וכמעט רבע מהם (24%) חיים באוקלנד.

ניו זילנד היא מדינה אורבנית. 90% מהתושבים חיים בערים.  84.3% מהתושבים חיים בערים הגדולות אוקלנד, וולינגטון והמילטון. צפיפות האוכלוסין היא 20 איש לקמ"ר. אחת הנמוכות בעולם.

הערות

[1] ההמיספרה המימית (Water Hemisphere) היא כינוי המתאר את החצי של כדור הארץ שבו רוב פני השטח מכוסים במים. המונח מתייחס לחלוקה גאוגרפית של כדור הארץ לשני חצאים: אחד שבו מרבית פני השטח הם מים והשני שבו רוב השטח הוא יבשה (המיספרת היבשה). מרכז ההמיספרה המימית נמצא באזור האוקיינוס השקט, ליד ניו זילנד. מהמרכז הזה מתפשטות מרבית האוקיינוסים, כולל השקט, האטלנטי וההודי.

בהמיספרה המימית, כ-89% מהשטח מכוסים במים, ורק כ-11% יבשה. מדובר באוקיינוסים, ימים, אגמים ונהרות שמכסים חלק זה של כדור הארץ.

מעט מדינות ויבשות ממוקמות בהמיספרה זו. האזורים העיקריים המיוצגים כוללים את ניו זילנד, אוסטרליה, אנטארקטיקה ודרום אמריקה הדרומית. המונח משמש בעיקר בגאוגרפיה ובמחקר אקלים, מכיוון שההבדלים בין ההמיספרות משפיעים על דפוסי מזג האוויר, הזרמים הימיים, והאקלים העולמי. ההמיספרה המימית, למשל, משפיעה רבות על מחזור המים, זרמים באוקיינוסים ועל מערכות אקלים.

[2] מדינת אי ( island country), היא ארץ שרוב הטריטוריה נמצאת באי, או בכמה איים, או על חלק מאיים (למשל פפואה גינאה). בערך 25% מהמדינות העצמאיות הן מדינות אי.

[3] למרות הקרבה המילולית בין המילים "יבשה" ו"יבשת", בגאולוגיה ניתן להגדיר "יבשת" גם אם היא איננה יבשה וחלקה העיקרי מכוסה במים. יחידה גאולוגית תוגדר כיבשת אם היא עונה על ההגדרות הבאות:

גובהה הממוצע עולה על עומק האוקיינוס שסביבה.

היבשת עשויה מסלעים השונים מהאוקיינוס הסובב אותה. בעוד שהאוקיינוסים מתאפיינים בקרקעית בזלתית, היבשות עשויות מסלעים אחרים כגון גרניט, ומצויים בה גם סלעים סדימנטריים (משקע) כמו גיר.

קרום כדור הארץ המצוי באוקיינוסים הוא דק יחסית ועוביו כ-8 קילומטרים. ביבשות הקרום עבה יותר ומשתנה בהתאם לרכסי ההרים או תצורות חוף, לרוב מעל 10 קילומטרים בעוביו.

[4] https://rock.geosociety.org/net/gsatoday/archive/27/3/pdf/GSATG321A.1.pdf

[5] ים טסמן (באנגלית: Tasman Sea) הוא גוף מים המשתרע בין אוסטרליה לניו זילנד, בחלקו הדרום מערבי של האוקיינוס השקט. ים טסמן קרוי על שם מגלה הארצות ההולנדי אבל ינזון טסמן, שהיה האירופאי הראשון שמיפה את אזור טסמניה וניו זילנד. הים גובל בניו זילנד במזרח ובאוסטרליה במערב ומשתרע על פני רצועה ברוחב של כ-2,000 ק"מ ביניהן, גבולותיו הצפוניים והדרומיים פחות ברורים אך נהוג להתייחס לטסמניה כגבול הדרומי ולגבול בין ניו סאות' ויילס וקווינסלנד כגבול בינו לבין ים האלמוגים.

[6] McLintock, A. H., ed. (1966) Cook Strait from An Encyclopaedia of New Zealand, updated 18-Sep-2007. Note: This is the distance between the North Island and Arapaoa Island;

[7]  Davis, Denise; Solomon, Māui. "Moriori – The impact of new arrivals". Te Ara: The Encyclopedia of New Zealand.

[8] אמנת אנטארקטיקה (באנגלית: Antarctic Treaty) היא מערכת של אמנות והסכמים המכונה מערכת אמנת אנטארקטיקה (באנגלית: Antarctic Treaty System או ATS) המסדירה יחסים בינלאומיים ביחס לאנטארקטיקה, שהיא היבשת היחידה בעולם ללא אוכלוסייה ילידת המקום. לצורכי הברית, אנטארקטיקה מוגדרת כשטח הכולל את כל שטח היבשה וכן את מדף הקרח דרומה מקו הרוחב 60 מעלות. עד היום חתמו על הברית 46 מדינות, כולל ברית המועצות (בטרם פירוקה) וארצות הברית והסכימו כי אנטארקטיקה תישאר שמורה מדעית שבה יהיה חופש מדעי לחקור ותאסר כל פעילות צבאית על היבשת. היה זה הסכם בקרת הנשק הראשון שנחתם בתקופת המלחמה הקרה.

[9] מפרץ פלנטי (Bay of Plenty) הוא אחד המפרצים הגדולים והחשובים באי הצפוני של ניו זילנד. הוא שוכן בחוף המזרחי של האי, מציע נופים מרהיבים, חופים יפיפיים, פעילות ימית עשירה ותרבות מאורית עשירה.

מפרץ פלנטי נמצא בחלקו הצפוני-מזרחי של האי הצפוני חזרה מיותרת. משתרע בין חצי האי קורומנדל (Coromandel Peninsula) בצפון-מערב לכף רונגי (Cape Runaway) במזרח.

אורכו כ-260 ק"מ, והוא כולל חופים חוליים נרחבים ומפרצים קטנים רבים. השם "מפרץ פלנטי" ניתן על ידי מגלה הארצות האנגלי ג'יימס קוק בשנת 1769, לאחר שהבחין בשפע המזון והמשאבים שראו חברי משלחתו באזור, לעומת אזורים אחרים בניו זילנד. במרכז המפרץ נמצא האי הלבן (White Island / Whakaari) – אי געש פעיל . טאורנגה (Tauranga) היא העיר הגדולה ביותר באזור והנמל העיקרי של מפרץ פלנטי.

[10] כיפות לבה ריוליטיות הן תצורות געשיות הנוצרות מהתפרצות של לבה ריוליטית, שהן לבות סיליקטיות עשירות בסיליקה (SiO₂). לבה ריוליטית ידועה בצמיגות הגבוהה שלה ובנטייתה ליצור מבנים עבים ומקומיים, בניגוד לזרמי לבה דלילים המתפשטים על פני שטח רחב.

[11] השם אגמונט ניתן על ידי החוקר האירופאי ג'יימס קוק ב-1770 לכבוד ג'ון פרוויל אגמונט, אציל בריטי.

[12] פומרולה (מלטינית fumus, עשן) הוא פתח בקרום כדור הארץ, לעיתים קרובות בקרבה להר געש, הפולט קיטור וגזים געשיים כדוגמת פחמן דו-חמצני, גופרית דו-חמצנית, מימן כלורי ומימן גופרתי. הקיטור נוצר כאשר מים בטמפרטורה מעל נקודת הרתיחה הופכים לקיטור, והלחץ יורד כאשר הם נפלטים מעל פני השטח.

פומרולות נוצרות לאורך סדקים קטנים או גדולים, במקבצים חסרי צורה או בשדות, ועל פני משטחים של קילוחי לבה ומשקעים עבים של זרמים פירוקלסטיים. "שדה פומרולות" הוא אזור של מעיינות חמים ונביעות של גזים כאשר מאגמה או סלע יסוד לוהט בעומק רדוד משחררים גזים או פועלים על מי תהום. אפשר לתאר פומרולה כמעיין חם שכל מימיו מתאדים לפני שהמים מגיעים לפני הקרקע. פרופסור משה ברור הציע לכנות תופעה זו קֶטֶר גַעַש

[13] המאורים, שהיו התושבים הראשונים של האזור, הכירו את המבנה המיוחד של המפרץ. הם כינו אותו Te Whanganui-a-Tara ("המפרץ הגדול של טארה"), והתייחסו למאפייניו הטבעיים כאל מקום קדוש.

[14] שם המאורי: השם "Rotomairewhenua" מתורגם ל"אגם הארץ השקטה" והוא נחשב לאגם קדוש בתרבות המאורית.

[15] חצי האי בנקס (Banks Peninsula) הוא חצי אי ייחודי הממוקם בדרום-מזרח האי הדרומי של ניו זילנד, סמוך לעיר כרייסטצ'רץ' (Christchurch). האזור ידוע בנופיו הגעשיים, מפרציו הדרמטיים, עיירות החוף הציוריות, וההיסטוריה התרבותית שלו

[16] חצי האי אוטאגו (Otago Peninsula) הוא חצי אי מרהיב וייחודי הממוקם בדרום-מזרח האי הדרומי של ניו זילנד, סמוך לעיר דנידין (Dunedin). חצי האי נחשב לאחד מהאזורים היפים והמשמעותיים מבחינת טבע, היסטוריה ותרבות בניו זילנד. הוא ידוע בשפע חיות הבר הימיות שבו

[17] , אגם טה אנו (Lake Te Anau) הוא אחד האגמים הגדולים והמרהיבים ביותר בניו זילנד. האגם שוכן בדרום-מערב האי הדרומי, ומהווה שער כניסה לפארק הלאומי פיורדלנד (Fiordland National Park), אחד מאזורי הטבע הפראיים והדרמטיים ביותר בעולם.

[18] סרפנטין (Serpentine) הוא שם כולל לקבוצת מינרלים סיליקטיים בעלי הרכב כימי דומה, המכילים מגנזיום וברזל. מינרלים אלה נוצרים בתהליכים גיאולוגיים ייחודיים ומופיעים בגוונים שונים של ירוק, צהוב, אפור, ולעיתים גם לבן.

[19] טלק (Talc), הנקרא גם טלכום, הוא מינרל רך וייחודי המורכב מסיליקט מגנזיום הידרוקסידי. טלק הוא המינרל הרך ביותר בטבע, עם דירוג של 1 בסולם מוס, ולכן קל לגריסה ולעיבוד. תכונותיו הפיזיקליות והכימיות הופכות אותו לשימושי במגוון רחב של תעשיות.

[20] אנטימון (Antimony), המסומן כ-Sb בטבלה המחזורית, הוא יסוד כימי ומתכת למחצה (מטאלואיד) המשמש במגוון רחב של תעשיות בזכות תכונותיו הכימיות והפיזיקליות הייחודיות.

[21] טונגסטן (Tungsten), המסומן כ-W בטבלה המחזורית (מלטינית: Wolfram), הוא יסוד כימי ומתכת נדירה, חזקה וצפופה במיוחד. טונגסטן ידוע בשל עמידותו הגבוהה לחום ותכונותיו המכאניות הייחודיות, שהופכות אותו לחומר חיוני בתעשיות רבות.

[22] ארסניק (Arsenic), המסומן כ-As בטבלה המחזורית, הוא יסוד כימי מטאלואידי (חצי-מתכתי) המופיע בטבע הן בצורתו האלמנטרית והן כתרכובות עם מינרלים אחרים. ארסניק ידוע בתכונותיו הרעילות ובשימושיו המגוונים בתעשיות השונות.

ארסניק מתווסף לסגסוגות מתכת כדי להקנות להן עמידות וחוזק. בסגסוגות עם נחושת, הוא מונע קורוזיה.

[23] כרום (Chromium), המסומן כ-Cr בטבלה המחזורית, הוא יסוד כימי ומתכת קשה, מבריקה ובעלת גוון כסוף-מתכתי. הכרום ידוע בזכות עמידותו הגבוהה בפני קורוזיה, נקודת ההתכה הגבוהה שלו, ושימושיו הרבים בתעשייה ובטכנולוגיה.

מאפיינים עיקריים של כרום: צבע כסוף-מבריק עם ברק מתכתי גבוה.  כרום הוא אחת המתכות הקשות ביותר בטבע.  בעל עמידות גבוהה לקורוזיה, מה שהופך אותו לחומר אידיאלי לציפוי מתכות.

כרום מופיע בטבע בעיקר במינרל כרומיט (Chromite, FeCr₂O₄), שהוא המקור העיקרי לכרום תעשייתי.

[24] CIA WOrld Factbook