הגיאוגרפיה של גואטמלה

כתב וצילם: גילי חסקין

 

גואטמלה נחושבת לאחת הארצות היפות ביותר באמריקה התיכונה ויש האומרים בייבשת כולה. הנופים ההרריים הדרמטיים שלה זיכו אותה בכינוי "שוויץ של מרכז אמריקה". הססגווניות של תושביה העניקו לה את הכינוי "ארץ הקשת בענן". אתרי המאיה הפזורים במרחביה הפכו אותה לייעד מועדף לטיול ארכיאולוגי והיסטורי. טיול לגואטמלה הוא חוויה נופית, אתנית ומונומנטלית.

 

 

 

ראה קודם:  גואטמלה, מבט כללי

 

ראו גם: סרטון יוטיוב מתמונות שצילמתי

 

 

[youtube width="480" height="320" video_id="FWVqAJcPoeU"]

 

 

מיקום:  אמריקה התיכונה. בין קווי רוחב º14 ו-º18 צפון

שטח:  108,890 קמ"ר (שטח יבשה 108,430 קמ"ר)

 

החלק הצפוני, בגבול בליז ומכסיקו פלטה רמתית נמוכה, המתחברת אל חצי האי יוקטן (Yucatan) שבמכסיקו.  שטחה 36,300 קמ"ר.  זוהי טבלת אבן גיר וחרסית, עם קרקעות לא עמוקות. מנוקזת ברובה ע"י ריו אוסומסינטה (Rio Usumcinta) המשתפך למפרץ קמפצ'ה(Campeche) ובחלקו הדרומי ע"י המהלך התחתון של ריו מוטאגואה (Motagua).  זהו לוח גירני, שברובדי הסלע שלו, חל תהליך המסה (קרסטי), שיצר תופעות מופלאות כמו מערות נטיפים, נהר הנעלם בתוך ניקבה בקרקע ועוד.  זהו אזור לא מפותח, מיוער בצפיפות ובו ערי מאיה כגון טיקאל, אל מיראדור (El Mirador) ו- UAXACTUNL  – חיים שם 40,000 איש.

 

רצועה הררית גבוהה (רובה בגובה של 2500-3000 מ'), ברוחב של 240 ק"מ.  נמצאת באזור המערבי של חלקה הדרומי של הארץ.  אזור זה הוא למעשה המשכו של רכס סיירה מדרה דל דיוס  שבמכסיקו.  באזור זה, מזדקרים עשרות חרוטי געש, בשני רכסים:  סיירה מדרה (Siera Madre) בדרום וסיירה דה לוס צ'ו'צ'מטאבס (Chochmatabes) בצפון.  הגבוה שבהם הוא טחומולקו (Tajumolco), שפסגתו מתנשאת לגובה של 4,210 מ' מעל פני הים.  שבעה מבין הרי הגעש עודם פעילים היום.  ההרים הדרומיים מכוסים בצמחיה רעננה.

בין ההרים משתרעים אגני ניקוז בגובה של 1500-2500 מ'.  רוב תושבי גואטמלה גרים שם.  סמוך לעיר הבירה, מדרום לה, מתרומם 'וולקן פאקיה'(Pacaya), שבשעת פעילותו נשמעים קולות נפץ בכל האזור.

התפרצויותיהם של הר הגעש 'וולקן דל פואגו'(הר האש) ושכנו 'וולקן דל אגווה'(הר המים), שמעל הבירה העתיקה אנטיגואה, הרסו את העיר פעמיים: ב-1541 וב-1773.  בעקבות אסונות אלו הועברה הבירה לאתר מרוחק מההרים, שם היא נמצאת כיום.  גואטמלה שוכנת על שברים גיאולוגיים הגורמים להתפרצויות הרי הגעש וכן לרעידות אדמה תכופות. ברעש האדמה ההרסני האחרון, שפגע בגואטמלה בשנת 1976, נספו עשרות אלפי בני אדם.

נהרות רבים חוצים את המדינה; מקצתם מתנקזים לאגמים הרבים ומקצתם לאוקיינוס השקט.  אך מרבית שטחה של המדינה מנוקז, באפיקי נהר עמוקים וארוכים, לים הקריבי, דרך נהר מוטאגואה (Motagua), שבעמק הנהר שלו מפוזרים כמה אתרי מאיה.  החלק הדרום מזרחי של המדינה אף הוא הררי, בנוי מסלעי משקע ממוצא בלתי אחיד.  גובהו הממוצע מ- 500 עד 1000 מ'.

יש שתי בקעות הגולשות אל המפרץ הקריבי של הונדורס: בקעת מוטאגואה שאורכה 400 ק"מ והשניה, מצפון לה, RIO POLOCHIC, שאורכה 298 ק"מ. המתנקזת לאגם איזבל שבמפרץ AMATIQUE.

 

 

האזור המערבי, רצועת השפלה, לאורך חופו של האוקיינוס השקט; לא יותר מ-50 ק"מ רוחבה.  אזור זה משתרע מדרום מערב לאזור ההררי וגובהו הממוצע מ-500 עד 1000 מ'.  זהו האזור החקלאי הפורה ביותר.  אלו מדרונות עשירים בקרקעות ממוצא וולקני, שנסחפו מהאזור ההררי המרכזי, ועליהן מטעי קפה, קקאו, פירות, קני סוכר, כותנה, בננות ומאיז (תירס).

לרגלי אזור המדרון, גם הוא בנוי חומרי התפוררות וולקניים, הוא נמוך ומישורי.  ניקוזו בלתי מספיק.  מצויות בו ביצות ואגמים רבים.  באזור זה, התופס בסך הכול שלושה אחוזים משטחה של המדינה, מרוכזות חוות ענקיות, רובן בבעלות מספר משפחות עשירות.  אזור החוף עצמו מכוסה באפר וולקני כהה ובו בעיקר ביצות ושטחי מרעה.

 

טרופי. חם ולח במקומות הנמוכים.  נעים עד קריר במקומות הגבוהים. הגורם הקובע הוא הגובה מעל פני הים.  על שפת הים – טמפ' שנתית ממוצעת של 27° מעלות.  במרכז המדרון הפסיפי – בגובה של  800 מ' הטמפ' הממוצעת היא 23º.  בעיר הבירה, בגובה של 1500 מ', היא 18°. באזור ההר המרכזי, בגובה של 2,350 מ', רק 14.5° מעלות.  מגוון אקלימי זה, גורם  גם למגוון חקלאי.

השינויים הגדולים ביותר באקלים נגרמים בעיקר עם העלייה בגובה.  אקלים טרופי של ממש, דהיינו, חם ולח, שורר רק באזור שגובהו עד 1000 מ' מעל פני הים.  באזור שמעל זה, עד גובה של  2,000 מ', שורר אקלים ממוזג, ולמעלה ממנו, אקלים קר ממש.  הטמפ' המשתנות, בהתאם לעליה בגובה, יוצרות אזורי אקלים מובחנים זה מזה.

 

1. מרום פני הקרקע עד לגובה של 1,000 מ'.

זוהי "הארץ החמה", בספרדית "טיירה קליינטה" ("("Tiera Calliente ובה טמפ' ממוצעת של 27º.  במרכז המדרון הפסיפי, בגובה של 800 מ', הטמפ' היא 23º.

 

2. עד גובה של 1900 מ' – זוהי "הארץ הממוזגת", בספרדית "טיירה טמפלאדה" ("Tiera templeada") שבה הטמפ' השנתית הממוצעת היא בין  17º ל-22º.  בעיר הבירה, בגובה  1,500 מ', הטמפ' השנתית הממוצעת היא 18º.

 

3. עד לגובה של 3000 מ', זוהי "הארץ הקרה", בספרדית "טיירה פריאה" ("Tiera fria").  באזור ההר המרכזי, בגובה של 2,350 מ', הטמפ' השנתית הממוצעת היא  14.5º.  בגובה של 3000 מ', הטמפ' יורדות עד 10º מעלות.

 

4. מעל לגובה הזה, הארץ הקפואה, ה"טיירה קונחלדה" (Tiera congelada).  זהו אזור הצינה הקר והשומם.  הצמחייה היא דמוית טונדרה ונקראת פראמו (Paramo).

 

כמות הגשם הגדולה ביותר יורדת במדרונות האזור ההררי, בצפון ובדרום והיא מתמעטת; הן לכיוון החופים והן לכיוון האזורים ההרריים. כמות המשקעים השנתית, לחופו של האוקיינוס השקט, היא 1,500 מ"מ; מגיעה למכסימום של 4,000-5,000 מ"מ במדרון הפציפי, בגובה של 800 מ' והולכת ומתמעטת, עד ל- 700 מ"מ בלב אזור ההר המרכזי, בגובה של 2,350 מ'.  אזור החוף הקריבי גשום מן האזור הפציפי.

כמות המשקעים מגיעה ל-4000 מ"מ במדרונות ההרים; כ-1,500-2,000 באזורי החוף.  האקלים מאופיין בשלוש עונות:  ממרץ עד יוני – חמה ויבשה; מיולי עד ספטמבר – חמה וגשומה; מאוקטובר עד פברואר – קרירה ויבשה. בחודשים דצמבר – פברואר, עלול להיות קר במקומות הגבוהים, בעיקר בלילה.

 

מרבית שטחה של המדינה מכוסה בסוואנות או ביערות גשם טרופיים. בגואטמלה למעלה משמונת אלפים מינים של  צמחים, המשתייכים לתשע עשרה מערכות אקולוגיות שונות, החל מהמנגרובה בשני החופים וכלה ביערות האורנים.  באזורים הגבוהים צומחים יערות של אלונים ובאזורים שמעליהם, גדלים עצי מחט, ההולכים ומתדלדלים עם העלייה בגובה.  שפלות הדרום הצחיחות מכוסות בעיקר בקקטוסים.  ביערות הגשם שבצפון שכיחים מינים רבים של סחלבים, שהידוע שבהם הינו 'הנזירה הלבנה' (Monja Blanca) – סחלב לבן, המשמש כפרח הלאומי, אם כי נדיר לראותו אותו בטבע.  בגואטמלה גדלים כשש מאות מיני סחלבים; שליש מהם אנדמיים לארץ זו.  בגואטמלה חיים כמאתיים וחמישים מיני יונקים, שש מאות מיני עופות, מאתיים מיני זוחלים ודו חיים ומספר עצום של מיני חרקים.

מבין היונקים, שכיחים במיוחד הם עזי הבר הגדלות בסוואנות והקופים החיים ביערות הגשם הטרופי.  מפורסם במיוחד הוא קוף השאגן, המלווה בקריאותיו את המסיירים בטיקאל.  מבין העופות, ידועים תרנגול ההודו, הקוליברי, עופות מים כגון שקנאי ופלמינגו וחשוב מכולם הוא הקֶצָאל, עוף ארוך זנב, שצבעו הירוק מסייע לו להסתוות בין עצי היער.  הקצאל, שהוא הציפור הלאומית (וגם המטבע הלאומי), הינו חזיון נדיר מאד ונמצא בסכנת הכחדה.

 

 

 

 ראו באתר זה: הקצאל