מאז גרוזיה קיבלה עצמאותה ב-1991, היא מסתכלת מערבה, מתנערת מחיבוקה החונק של המעצמה הסובייטית המפוררת אחרי יותר מ-70 שנה. זו ארץ של ניגודים, ישן מול חדש, שפע מול מחסור, נדיבות מול עליבות על רקע המלחמות והדרמות הפוליטיות שמשחקות באזור הקווקז משחר הימים ועד ימינו. לאחרונה היא מתחילה לעניין ולהיפתח למערב ועדין עולה הקווקז לכותרות, בעיקר בשל מאבקים על רקע אתני שהחריפו מאז קבלת העצמאות ב-1991.

ההיסטוריה שלה אוצרת סיפורים על עליית ונפילת אימפריות, של פלישות, של  התכתשויות, מלחמות ומעשי טבח. אך זוהי גם אומה של הישרדות, של טבע נהדר, יופי תרבותי ועושר גסטרונומי.

הרוסים כינו את האזור Zakavkazye , היינו "טראנס קווקזיה", שמשמעו – מעבר להרי הקווקז, והפכו אותו לאתר נופש לעלית הרוסית. גן עדן של פסגות מושלגות, חופים טובלים בשמש, פרדסים שופעי פרי ויין מתוק. וכמובן הנשים הגורג'יות, שלאורך כל ההיסטוריה נחשקו על ידי הרוסים. 

 

גאורגיה של ימינו היא מדינת לאום ליברל-דמוקרטית, בעלת מסורת ותרבות עתיקות. ההיסטוריה הגאורגית משתרעת על פני כ-3,000 שנים ועל פי המסורת, קולכיס שבמערבה,  הייתה "ארץ גיזת הזהב", אליה שם את פעמיו הגיבור היווני יאסון. גאורגיה השתמשה באלפבית היווני ובאלפבית הארמי לפני שאימצה את האלפבית הגאורגי, שאינו דומה לשום אלפבית אחר בעולם. בשנת 327, הוכרזה הנצרות כדת הרשמית של המדינה בממלכה הגאורגית העתיקה של ממלכת איבריה. גאורגיה, או גרוזיה, הייתה חלק מברית המועצות. ב-9 באפריל 1991, מועד ההכרזה הרשמית על פירוק הברית, זכתה בעצמאות מלאה.

גאורגיה נמצאת באירופה, אך יש בה הרבה משל אסיה התיכונה. נקודת מפגש גיאוגרפית ותרבותית בין מזרח ומערב. סיפוח רוסיה על ידי הצבא האדום ב-1921 גרם לרבים לראות אותה כחלק אינטגראלי מרוסיה אך האמת היא שתולדותיה מושפעות מהמזרח התיכון, וספגה השפעות חיתיות, אשוריות, סקיתיות, קימריות, יווניות, רומאיות, ביזנטיות, פרסיות, תורכיות, מונגוליות וכמובן התרבות המקורית של הגאורגים עצמם.

למרות ההשפעות הזרות הרבות, גאורגיה  שמרה על תרבותה, מסורתה, דתה, שפתה ומנהגיה וגם על הסובלנות הדתית: בטיביליסי ניתן למצוא בית כנסת, מסגד, בזיליקה גרוזינית, כנסיה ארמנית ומקדש זוראסטי במרחק 15 דק' הליכה אחד מהשני.

 

השם:

הרפובליקה של גאורגיה, המוכרת בישראל גם בשמה הרוסי "גרוזיה", נודעה בעבר גם בשם "גורג'יה" . ברוסית: גרוזיה; בגאורגית: סָכרְתווֶלו. בעבר: הרפובליקה הסובייטית הגרוזית. כיום: הרפובליקה של גרוזיה. 

השם "גאורגיה" (Γεωργία), נהוג בשפות רבות. "גֶאוֹרגֶה" (Γεωργ) ההלניסטי נובע מ"גאורגיוס" (Γεώργιος), שמשמעותו "איכר", ולפיכך גאורגיה משמעותה "אדמה חקלאית".

הגאורגים מכנים את עצמם "כּארתבֶלֶבּי" (ქართველები), לארצם הם קוראים "סַכּארתבֶלוֹ" (საქართველო), ושפתם נקראת בפיהם "כּארתוּלי" (ქართული). מקור המילה הוא משמו של גיבור מהמיתולוגיה הגאורגית בשם כרתלוס, שנחשב לאבי הגאורגים. על פי המיתוסים הגאורגיים, כרתלוס היה בנו של תוגרמה (מצאצאיו של יפת בנו של נח).

חוץ מהשם גאורגיה ידועים הגאורגים גם בשם "גורג'ים" על פי השפה הערבית: "גוּרג'" והפרסית: "גוּרג'י" (گرجی), שפירושה, בדומה ליוונית, הוא חקלאי ושם המדינה "גוּרגֶ'סטַן". הכינוי הפרסי לגאורגים, גורג'י, הוא גם המקור לשמם של גאורגים בטורקית "גוּרג'וּ" (Gürcü), ומכאן שם המדינה "גוּרג'יסטַן" (Gürcüstan). בנוסף לשם "גורג'ים" ידועים הגאורגים כ"גרוּזין" (Грузин) ברוסית ושם המדינה "גרוּזיה", והיה נפוץ במדינות ברית המועצות לשעבר.

מבחינה אדמיניסטרטיבית כלולים בה גם הרפובליקה האוטונומית של אֲבחזִיָה, הרפובליקה האוטונומית של אַגַ'רִיָה והמחוז האוטונומי של דרום אוסֶטיה.

מיקום: החלק המערבי והמרכזי קווקזיה. גאורגיה נחשבת כחלק מאירופה, אולם במקורות שונים היא נחשבת לפעמים חלק מאסיה ולפעמים מדינה המשתרעת בשתי יבשות.

 

שטח: 69,700 קמ"ר.

אוכלוסייה: 4.6 מליון.

חלוקה אתנית: 70% גאורגינים, 8% ארמנים, 6% רוסים, 6% אזרים.

 לנתונים מעודכנים – אתר ה- CIA

שפות: גאורגית (71%), רוסית (9%) ארמנית (7%) אבחזית (6%) .

 השפה הגאורגית היא שפה קשה ללימוד. שלוש השפות של הגרוזינים : גרוזינית, סוואן ומינגרלולאז שייכות לשפות האיבריות-קווקזיות. בגלל הגירת שבטים אל המדינה ומחסומים טופוגרפיים טבעיים שהביאו לבידוד, הכארתוואלים העתיקים התפתחו בצורות שונות. גאורגית מודרנית מדוברת ברחבי המדינה אך שפות אחרות נמצאות בשימוש באזורים אחרים של המדינה. בנוסף לשלוש השפות המקוריות יש דיאלקטים מקומיים. סטראבו כתב שבעיר דיאוסקוריס (סוחומי) שעל גדות הים השחור 70 שבטים מתאספים יחד בשוק היומי "כולם מדברים שפות שונות משום עקשנותם ואכזריותם שבגינה הם חיים בקבוצות מפוזרות ללא מגע אחד עם השני".

גאורגיה השתמשה באלפבית היווני ובאלפבית הארמי לפני שאימצה את האלפבית הגאורגי, שאינו משויך ישירות לשום אלפבית אחר בעולם.

נראה שהאלפבית הגאורגי התפתח סביב המאה ה-5 לפנה"ס כנראה בהשפעה ארמית. אחרי ההתנצרות במאה ה-4 לספירה הכתב עבר שינוי תחת השפעה יוונית. הכתובת הכי עתיקה בכתב גרוזיני נמצאה במדבר יהודה (430 לספירה) וכתב היד הכי עתיק נמצא במנזר סנטה קטרינה בסיני (864 לספירה). העמידות של השפה הגאורגית לאורך ההיסטוריה הפרועה הוא הפקטור היחיד לזהות את הישרדות העם הגאורגי. מתוך למעלה מ-70 עמים שונים שחיו באזור רק לגורג'ים היתה שפה כתובה משלהם עוד לפני בוא הרוסים במאה ה-19.

 

דת:

בשנת 327, הוכרזה הנצרות כדת הרשמית של המדינה בממלכה הגאורגית העתיקה של ממלכת איבריה

 60% גאורגים אורתודוכסים, 10% רוסים אורתודוכסים, 11% מוסלמים אורתודוכסים, 8% ארמנים אפוסטלים (קתולים).

הפדרציה הרוסית בצפון; אזרבייג'אן (מזרח), ארמניה (דרום) תורכיה (דרום מערב), אבחזיה בצפון מערב; הים השחור (מערב).  אורך הגבולות: 1461 ק"מ. אורך החוף: 330 ק"מ.

זוהי ארץ הררית. מגוונת מאד ביחס לשטחה. גאורגיה כוללת אזורים טבעיים מגוונים: ערבות במזרח, הרים חשופים בדרום, קרחונים בצפון ואזור סובטרופי לח במערב. המורדות הדרומיים והמערביים של הקווקז הגדול ואת המורדות הצפוניים של הקווקז הקטן. בצפון – רכס הקווקז הגדול הנמתח מהים השחור ועד לגבולה הצפון-מזרחי של גאורגיה עם דָגֶסְטַאן ואזרבייג'אן. שיאיו אֶלְבְרוס (5,633 מ') נמצא ברוסיה, סמוך לגבול גאורגיה. ההרים הגבוהים בגאורגיה גופא הם שָחָרַה (5068) וקאזבֶק (5043 מ'). הקווקז מסמן את הגבול בין אסיה לאירופה. 

מדרום לקווקז משתרע אזור נמוך, הנמתח מהאזור הסובטרופי של שפלת הים השחור לבין הערבות היבשות של אזרבייג'אן; רובן מתחת לפני הים. מדרום מתרומם רכס הגבעות של דרום גאורגיה, ארמניה ונגורנו-קרבח, הידוע בתור "הקווקז הקטן" וממשיך לרמת ארמניה. זהו אזור מרעה, יערות מחטניים, כשבדרום ובמערב הופך האזור לחום, מדברי למחצה של מזרח תורכיה וצפון-מערב איראן. רכס נוסף הוא ליחי (Likhi) – רכס סוראם – הנמתח מצפון לדרום, במרכז המדינה ומחלק את גאורגיה לשני חלקים: שפלת קלְכִידָה על חוף הים במערב, ומחציתו המערבית של אגן נהר קורה במזרח. האזור המערבי – אגן נהרות ריאוני ואנגורי נשפכים אל הים השחור. חלק מן האזור מכוסה עדיין ביצות, שבעבר היו קני קדחת. זהו אזור החקלאות הסובטרופית – גידולי גפן, תה, עצי הדר ועצי פרי אחרים. טבק, במבוק, אקליפטוס.  האזור המזרחי ההררי, אגן הניקוז של נהר מטקוָוארי (Mtkvari), בעיקר קָחֶטִי (Kakheti) הוא אזור גידול הענבים ותעשיית היין. נהר מטקוָוארי (Cyrus של העת העתיקה), הקורָהKura) ) כפי שהוא נקרא באזרבייג'אן, הוא הנהר הגדול באזור. נובע בתורכיה וזורם אל הים הכספי, כ-150 ק"מ דרומית לבאקו (Baku). היובל החשוב ביותר שלו הוא הארס (,(Araxes הוא מתחיל באזור ארזרום שבתורכיה וזורם מזרחה בין פסגות האררט וה-Aragats, ומשם, מרבית אורכו בין אירן בדרום לבין Naxivan, ארמניה ואזרבייג'אן בצפון.

 

בגאורגיה למעלה מ-850- אגמים. הגדול שבהם הוא אגם פָארָאוָאני, ששטחו 37.5 קמ"ר. בדרום – רמת ג'וואחטוי (Javakheti) המתרוממת לאורך הגבול עם תורכיה. המזון העיקרי כאן לאדם ולבהמה הוא התירס. העמקים בדרום הם אזורי חיטה וכרמים.

הנהרות הגדולים בגאורגיה הם עשירי מים ובעלי זרימה מהירה ומקורות המים הם הרי הקווקז המושלגים והקרחונים. זרימת המים האיתנה בכל ימות השנה הביאה לייסוד תחנות כוח הידרואלקטריות רבות.

מחצביה העיקריים של גאורגיה הם: מנגן ליד צ'יאתורה, שמרבציו הם מהעשירים בעולם, פחם בנפת טק'יבולי ובנפת טקורצ'לי שבמחוז אימרתי, שמן אדמה בערבת שיראק שבקאחתי.

האקלים בגאורגיה שונה מהותית בין הצפון והדרום ועוד יותר בין המזרח למערב. הצפון גבוה יותר וקר יותר.

המזרח מופרד מהמערב שנושבות בו רוחות חמות המגיעות מהים השחור על ידי רכס ליקחי Likhi)). דבר הגורם לאקלים יבשתי יבש. חם בקיץ וקר מאד בחורף. במשך 6 חודשים הפסגות מכוסות שלג.   

אקלימו של האזור המערבי (קולכיס) חמים ולח. הטמפ' השנתית הממוצעת °14. כמות המשקעים השנתית מ-1500 עד 2600 מ"מ. הכמות הגדולה ביותר בברה"מ לשעבר. האזור המזרחי ההררי, אגן הניקוז של נהר מטקוָוארי (Mtkvari), הוא בעל אקלים יבשתי:

 

גאורגיה, בדומה לשאר האזורים הפנימיים של האימפריה, קיבלה את דגם הפיתוח של העולם השלישי. עיקרו נעוץ בהתרחבות נמרצת, בהולה, ולא טבעית של עיר הבירה, במחיר הזנחה והמשך הידלדלות של הפרובינציה. רבע מתושבי גאורגיה חיים בטביליסי (כשם שליש מתושבי ארמניה חיים בירואן). לפי אותן פרופורציות היו בוושינגטון צריכים לגור כמעט 60 מיליון בני אדם. זהו דגם מובהק של "עיר ראשה", המאפיין את העולם הבלתי מפותח. מכיוון שהחיים בפרובינציה הפכו לחסרי טעם הרי סביב טביליסי (וירוואן) צמחו אזורים ענקיים של בלוקים עלובים. הבנייה הטובה ביותר בברית המועצות לשעבר היא במוסקבה. גרוע יותר המצב בשאר החלקים האירופאים של האימפריה. הסטנדרט הנמוך ביותר נפל בחלקם של הגאורגיים, הארמנים, האזרים והאוזבקים.

למרות שגאורגיה  קטנה יחסית, יש בה הרבה מינים של צומח, כתוצאה ממיזוג של אזורי אקלים שונים, טופוגרפיה הבנויה מניגודים והצלבות של מספר תוואי קרקע. מדובר באלפים רבים של מיני פרחי בר. הצמחייה שונה מאד בין מזרח למערב, בעיקר משום שהחלקים הלא מיוערים של המזרח נעדרים את הצפיפות של היערות שבמערב, שמתחילים בגובה פני הים.

 

מערב גאורגיה (קולכיס)  מחולקת לארבעה אזורים עיקריים: 

א. יערות בגובה פני הים ועד 1900 מטר, 

ב. סוב-אלפיני: בגבהים שבין ,1900-2500 

ג. אלפיני: בגבהים של ,2500-3100 

ד. מושלג (Nival) בגבהים שלמעלה מ-3100 מ'. 

בגובה פני הים נמצא עצי אלמוןWingnut) ) משגשגים בשפלה הביצתית של קולכיס. באזורים הפחות לחים נמצא לא מעט מינים של אלון, ערמונים, Hornbeam  ומטפסים ממין ליאנה. האורן פיטסונדה גדל באבחזיה על חוף הים השחור. מדובר בעץ נדיר ומיוחד ובאבחזיה יש חורשה של אותו עץ הנחשבת לחורש טבעי שיש לשמרו. 

 

א. מדברי למחצה: בגובה של 150-600מ',  עם ערבות יבשות וצמחיה דלילה, יערות (בגובה של 600-1900) מ', סוב אלפיני (-2500), אלפיני (-3000), סוב-ניוואל (-3500) וניוואל (3500 ומעלה). השפלה והגבעות למרגלות ההרים מיוערים לאורך הנחלים בצמחיה כאלון, מיני ערבות, צפצפה ותותי בר למיניהם. חלק מהיערות הללו עשירים בשרכים. העמקים היבשים במזרח גדלה בהם לענה ודרדר רוסי. מעט גבוה יותר באזורים בהם האקלים לח יותר נמצא ערערים, פיסטוק, אדר ורימון.  

מאה מיני יונקים, 330 מיני עופות, זוחלים ומאות סוגי דגים נרשמו בגאורגיה, שיש בה שילוב של אלמנטים ארופאיים, מרכז אסיאתיים ואוריינטליים. האזורים האלפים והסאב-אלפים יש בהם שני מינים של שור בר –  דגסטני וקווקזי. בין העופות יש שלדגים, יונים, עופות מים, שלווים, חוחיות, סנוניות, נקרים, עורב, שחף, אווז, ברווז, זנבתן ועוד. בנהרות נמצא דגי שמך , קרפיונים, זאב המים וכו'. 

בצפון מערב נמצאים סנאים, עטלפים, חפרפרות, ומכרסמים אחרים וכן גיריות, סמורים, חתולי בר, דובי גריזלי, חזירי בר, זאבים, שועלים ותנים. בים השחור יש חדקן (קוויאר), סלמון הים השחור, גם דולפינים, דגי חרב וכרישים. התאו (ביזון) והנמר הקווקזי החלו נכחדים בראשית המאה ה-20 וגם אוכלוסיות של צבועים, עיזי בר וצבאים ממין מסוים בסכנת הכחדה. מכל מקום, בשנים האחרונות הגאורגים החלו נוקטים צעדים לשימור אותם בעלי חיים הנמצאים בסכנת הכחדה. במערב הקווקז חיים מינים רבים שנעלמו מאירופה או שהפכו נדירים. עיזי בר  שלהן צמר אפור חום וקרניים כבדות מעוקלות, חיות בקבוצות גדולות של כמאה פרטים. הבזואר (סוג של עז בר קטנה) ימצא אף הוא בין הסלעים. כך גם כבשי הרים.